פסקי דין על טישלר שרית | פסקי דין על יוסי חטיאל | פסקי דין על טלי פולק | פסקי דין על עו"ד איילת כהן |

40653-05/12 א     01/05/2014




א 40653-05/12 טישלר שרית נ' יוסי חטיאל, טלי פולק, עו"ד איילת כהן





בית משפט השלום בנצרת
ת"א 40653-05-12 טישלר נ' חטיאל ואח'

בפני
כב' השופט ערפאת טאהא
התובעת
טישלר שרית
(ת.ז. 24006405)

נגד

הנתבעים
1. יוסי חטיאל
(ת.ז. 58293853)
2. טלי פולק
(ת.ז. 20395006)
3. איילת כהן, עו"ד

פסק דין
לפני תביעה כספית על סך 1,082,500 ₪ המבוססת על הסכם לרכישת מגרש בכפר תבור ובניית בית דו-משפחתי עבור התובעת ועבור הנתבע מס' 1, היזם שבנה את הבית.

עובדות שאינן במחלוקת

1. התובעת (להלן: "התובעת" או "שרית") היא אם לשתי בנות, אשר ביקשה לרכוש, או לבנות, לה ולבנותיה בית בגודל של כ-110-120 מ"ר בכפר תבור. לצורך כך היא פנתה תחילה למספר מתווכים שדרכם ביקשה לרכוש בית ומשלא צלחו מאמציה היא פנתה לנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע" או "יוסי חטיאל
") העוסק ביזמות בניין ובעל חברת בניה בשם ח.י.היען בע"מ, וביקשה ממנו לבנות עבורה בית בתקציב מוגבל עד 950,000 ₪.

2. באותה תקופה התעניין יוסי חטיאל
ברכישת מגרש מתוך חלקה 24 בגוש 17038 בכפר תבור, שהייתה בבעלות המנוח יהודה כהן, שבינתיים הלך לעולמו. על כן, הודיע הנתבע לשרית, כי ישנה אפשרות שהוא יבנה עבורה בית על המגרש הנ"ל, או על חלק ממנו, בתנאים שיסוכמו בין הצדדים.

3. בהתאם לכך, ביום 13/9/09 נחתם בין יהודה כהן מצד אחד לבין התובעת ויוסי חטיאל
מצד שני הסכם מכר ולפיו מכר יהודה כהן לשרית וליוסי חטיאל
יחד מגרש מס' 7 בחלקה 24 הנ"ל, בשטח של 779 מ"ר, בסכום של 480,000 ₪. להסכם צורפה מפה מצבית (מוצג ת/4) בה הוגדרו גבולות המגרש 7 ללא חלוקה פנימית בין שרית לבין יוסי חטיאל
. באותו מעמד אף נחתם הסכם שיתוף במקרקעין בין המנוח יהודה כהן מצד אחד לבין יוסי ושרית מצד שני ולפיו נקבעה, בין היתר, זכותם של יוסי ושרית להחזיק ולהשתמש באופן בלעדי במגרש מס' 7, בהתאם לגבולות שסומנו במפה המצבית. הסכם דומה בין שרית לבין יוסי, המגדיר את השטח של כל אחד מהם בתוך מגרש מס' 7, לא נערך.

4. מספר חודשים לאחר מכן סוכם בין שרית ליוסי, כי התובעת תעבור למגרש מס' 6 בחלקה מס' 24, שהוא קרוב יותר לכפר תבור לעומת מגרש מס' 7 שהוא בקצה הכפר. הצדדים חלוקים לגבי השאלה מדוע סוכם שהתובעת תעבור למגרש מס' 6. התובעת טענה, כי היוזמה לכך הייתה של יוסי, אשר הודיע לה, כי משפחות אחרות בשם גל וקדרון המאמינות בתורת הפנג שוואי המצויות במשא ומתן עמו לבניית בית, מעוניינות לקבל לידיהן את המגרש ששרית רכשה. לטענתה, הנתבע טען בפני
ה כי שני המגרשים זהים לחלוטין בגודלם ובשווים ולכן ומתוך רצון טוב לעזור לו, היא הסכימה להחלפת המגרשים. לעומת זאת טען יוסי, כי התובעת מלכתחילה חיפשה לקנות או לבנות בית קרוב למרכז הכפר אך מכיוון שיהודה כהן לא הסכים למכור את מגרש 6 לפני מגרש 7, לא ניתן היה לרכוש את מגרש מס' 6. לאחר שמשפחות גל וקדרון התעניינו במגרש מס' 7 ומאחר שממילא התובעת רצתה במגרש מס' 6, לא הייתה כל בעיה להחלפת המגרשים, שכן ישנו מפגש רצונות ואינטרסים.

על אף שהצדדים התייחסו בתצהירים ובחקירות הנגדיות באריכות לשאלה של מי הייתה היוזמה להחלפת המגרשים, אינני רואה שום צורך להכריע במחלוקת זו, שכן אין מחלוקת כי החלפת המגרשים בוצעה בהסכמה מלאה של שרית ויוסי ועל כן, בין אם היוזמה הייתה של שרית או של יוסי, אין בכך כדי להשליך בצורה כלשהי על המחלוקת בתיק זה כפי שיובהר בהמשך.

5. ואכן, ביום 1/12/09 נערכו שלושה הסכמים שמטרתם הייתה להסדיר את מערכת היחסים בין יהודה כהן, שרית, יוסי חטיאל
ומשפחות גל וקדרון. בהתאם להסכם הראשון מכרה שרית את זכויותיה במגרש מס' 7 למשפחת גל. בהתאם להסכם השני, מכר יוסי את זכויותיו במגרש מס' 7 למשפחת קדרון. בהתאם להסכם השלישי, מכר יהודה כהן את זכויותיו במגרש מס' 6 לשרית וטלי פולק
, הנתבעת מס' 2, וכן מכר את זכויותיו בשטח של 168 מ"ר למשפחות גל וקדרון, באופן שמגרש מס' 7 גדל מ-779 מ"ר ל-947 מ"ר. טלי פולק
שרכשה יחד עם שרית את הזכויות במגרש מס' 6 נכנסה בעצם להסכם במקומו של יוסי חטיאל
שבמקור רכש יחד עם התובעת את הזכויות במגרש מס' 7.

6. העסקאות יצאו אל הפועל, הן דווחו לרשויות המס, נרשמו הערות אזהרה לטובת הרוכשים, והזכויות במגרשים עברו על שם הרוכשים בהתאם להסכמי הרכישה. בשלב מאוחר יותר הוגשו בקשות להיתרי בנייה בשם משפחות גל וקדרון על מגרש מס' 7 ובשם שרית וטלי פולק
על מגרש מס' 6. בהתאם למוסכם, בנה יוסי חטיאל
עבור משפחת גל וקדרון את הבית שהזמינו ממנו על מגרש מס' 7 ואילו על מגרש מס' 6 נבנה בית דו משפחתי, אחד עבור שרית והשני עבור טלי פולק
. הבית שתוכנן עבור טלי פולק
אמור היה להיות בן שתי קומות, אך עקב קשיים שנתקל בהם יוסי בקבלת היתר בניה עבור שתי קומות, הוחלט כי ייבנה בית בן קומה אחת בלבד. נוכח שינוי זה בתוכנית הבית, מכרה טלי פולק
את זכויותיה במגרש מס' 6 ובבית שהיה בשלבי בניה בחזרה ליוסי חטיאל
. בעניין זה קיימת מחלוקת בין שרית לבין יוסי באשר למניעים שבגללם נכנסה טלי פולק
לעסקה מלכתחילה. לטענת התובעת, מכירת הזכויות במגרש מס' 6 לטלי פולק
ומכירתם בחזרה ליוסי נועדה לנשל אותה מזכויותיה במגרש. לטענה זו אדרש בהמשך.

7. כאמור, על המגרש 24/6 נבנו שני בתים. ביתה של שרית נבנה על החלק הקדמי של מגרש מס' 6 בשטח של 357 מ"ר, ואילו על החלק האחורי של המגרש בשטח של 422 מ"ר נבנה הבית של יוסי.

8. בחודש 8/2011 הבתים היו כבר מוכנים למגורים והתובעת ובנותיה עברו להתגורר בביתן בחודש זה. יוסי שבנה את הבית שלו שלא למגורים אלא כחלק מהעיסוק שלו בבניית ומכירת בתים, פרסם את הבית השני למכירה. משפחת גילת (יורם וסיגל גילת) ביקשה לרכוש את הבית, אך מאחר שעד אותו מועד טרם ניתן טופס 4, לא ניתן מבחינתם היה לערוך הסכם מכר, ולפיכך שכרה משפחת גילת מאת יוסי את הבית עד הנפקת טופס 4 וחתימה על הסכם מכר.

9. לאחר שהתקבל טופס 4, התנהלו בין יוסי למשפחת גילת מגעים למכירת הבית ואף הוחלפו טיוטות הסכם מכר בין ב"כ הצדדים. במהלך מגעים אלה העלתה משפחת גילת דרישה לחתימה על הסכם שיתוף בין יוסי לבין שרית, תנאי לחתימה שלה על הסכם המכר. בשיחה שהתנהלה בין יוסי לשרית בעקבות דרישת משפחת גילת לחתום על הסכם שיתוף, סירבה התובעת לחתום על הסכם כאמור, וביקשה מיוסי להיפגש ולסגור את העניין.

התובעת אף פנתה לעו"ד חיים אייזנקוט אשר מייצג אותה בתיק זה, והלה שלח בשמה ביום 11/5/12 מכתב לנתבעת מס' 3 (נספח ט' לתצהיר התובעת). במכתב זה טענה התובעת, כי יוסי הכניס את עצמו כצד להסכם הרכישה וכשותף עמה במרמה ותוך ניצול תמימותה וחולשתה נוכח העובדה שהייתה אז בהליכי גירושין. היא טענה עוד, כי רכישת המגרש כולו ובניית שני הבתים שנבנו עליו מומנו באופן מלא על ידה, למעט עלות עבודתו של הקבלן, ולכן הבעלות בבית השני (שהושכר ע"י יוסי למשפחת גילת) אינה של יוסי. נוכח האמור הודיעה שרית בסעיף 11 לאותו מכתב, כי היא מבטלת כל ייפוי כוח שניתן או נמסר לעו"ד איילת כהן
שייצגה את שרית ואת יוסי בעסקאות המכר והרכישה. בסעיף 14 לאותו מכתב טענה שרית, בין היתר, כי מכל תמורה שתתקבל ממכירת אותו בית לצד ג', יש להשיב לא את חלקה בהשקעה במגרש וחלק יחסי מהתמורה שתתקבל.

10. במכתבה מיום 15/5/12 דחתה עו"ד איילת כהן
את טענותיה של התובעת במכתב בא כוחה מיום 11/5/12 וטענה, כי כל המסמכים עליהם חתומה שרית שוללים מכל וכל את גרסתה, וכי שרית חתמה על ההסכמים בליווי עו"ד איימן אבו ריא ולכן אין כל יסוד לטענותיה שיוסי חטיאל
ניצל את חולשתה או תמימותה כנטען. עו"ד איילת כהן
הוסיפה והבהירה, כי יפוי הכוח עליו חתמה שרית הוא יפוי כוח בלתי חוזר ולכן הוא אינו בר ביטול.
ההליכים בתיק וטענות הצדדים

11. נוכח התשובה הנ"ל של עו"ד איילת כהן
, הגישה התובעת ביום 3/6/12 את התביעה בתיק זה. התביעה הוגשה בהתחלה לביהמ"ש המחוזי ובה היא עתרה למתן

פסק דין
הצהרתי הקובע, כי היא הבעלים היחיד והבלעדי במגרש מס' 6 בחלקה 24, בשטח של 779 מ"ר, וכי אין ליוסי חטיאל
זכויות כלשהן באותו מגרש. היא טענה עוד, כי גב' טלי פולק
הייתה אשת קש שהנתבע עשה בה שימוש במטרה לנשל אותה מזכויותיה במגרש מס' 6, כי לאמיתו של דבר היא לא רכשה זכויות כלשהן במגרש, ולכן אין לה זכויות במגרש. התובעת אף ביקשה להצהיר, כי אין ליוסי חטיאל
זכויות כלשהן, חוזיות או קנייניות, במגרש מס' 6 וכי הוא זכאי לתשלום בגין מתן שירותים לבניית הבית השני על מגרש מס' 6, בניכוי הסכומים ששרית שילמה ביתר.

12. במקביל הגישה התובעת בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבעים או על מי מהם לעשות כל דיספוזיציה במגרש מס' 6. במסגרת ההליכים שהתנהלו במסגרת הליכי צו המניעה הזמני, הגיעו הצדדים להסכמה ולפיה צו המניעה הזמני יבוטל, הבית השני יימכר למשפחת גילת ובמקביל יינתן צו מניעה על זכויות יוסי חטיאל
בבית הפרטי שלו. בהתאם לכך, מכר יוסי את זכויותיו במגרש מס' 6 ובבית השני שעליו הוא בנה למשפחת גילת.

13. נוכח הסכמה זו, לא היה עוד מקום לתביעה למתן

פסק דין
הצהרתי ולפיכך הגישה התובעת, ברשות בית המשפט, כתב תביעה מתוקן בו היא ביקשה סעד כספי ע"ס 1,082,500 ₪. לטענתה, התמורה בגין מגרש מס' 6 שולמה במלואה על ידה ובנוסף לכך היא נשאה באופן מלא בעלויות בניית ביתה. יוסי חטיאל
, אשר לא השקיע ולו אגורה אחת ברכישת המגרש מס' 6, הכניס את עצמו בתחבולה ובמרמה כצד להסכם ובדרך זו הוא ביקש לנשל אותה מזכויותיה בחלק מהמגרש. לטענתה, הבית השני נמכר למשפחת גילת בסך 1,570,000 ₪. מסכום זה יש לנכות את עלות בניית הבית השני בסך 637,500 ₪ והיתרה בסך 932,500 ₪ מגיעה לה. לחלופין טענה התובעת כי מגיע לה שווי קרקע בשטח של 422 מ"ר, בסך 600,000 ₪. מכיוון שהסעד הכספי הוא בתחום סמכותו של בית משפט השלום, הדיון בתובענה הועבר לבימ"ש השלום בנצרת והתיק נותב אליי.

14. התביעה הוגשה, כאמור, נגד יוסי חטיאל
, טלי פולק
ונגד עו"ד איילת כהן
. נגד טלי פולק
נטען כי היא שיתפה פעולה עם יוסי במטרה לנשל אותה מזכויותיה ובעצם כל המהלך שלפיו רכשה טלי פולק
את הזכויות בשטח 422 מ"ר במגרש מס' 6 ומכירתם לאחר מכן ליוסי חטיאל
נועד לטשטש את מעשה המרמה שביצע יוסי כלפיה וליצור זכויות בקרקע לצד שלישי (טלי פולק
) מקום שלאותו צד שלישי אין ולא היו זכויות בקרקע. משהצליח יוסי חטיאל
לרמות את התובעת, כך נטען, בסיוע טלי פולק
, הרי שגם עליה מוטלת אחריות לנזק שנגרם לתובעת.

15. נגד הנתבעת מס' 3 (להלן: "עו"ד איילת כהן
") נטען כי היא סייעה ליוסי חטיאל
לרמות את התובעת ולנשל אותה מזכויותיה במגרש מס' 6. נטען כי עו"ד איילת כהן
ייצגה את התובעת בעסקאות שנכרתו ביום 1/12/09, והחתימה אותה על הסכמים ומסמכים מבלי שהבינה את תוכנם
ואת משמעותם. נטען עוד, כי עו"ד איילת כהן
זייפה את ההסכם מיום 1/9/09 והוסיפה בכתב יד חלוקה בין יוסי לבין שרית באופן שנרשם כי יוסי יקבל 422 מ"ר והתובעת 357 מ"ר, מבלי שהיא (עו"ד איילת כהן
) קיבלה את רשותה ואת הסכמתה של התובעת לכך. כתוצאה מזיוף זה נרשם יוסי חטיאל
כבעלים של 422 מ"ר ואילו התובעת נרשמה כבעלים של 357 מ"ר בלבד.

16. הנתבעים דחו מכל וכל את טענותיה של התובעת וטענו, כי מדובר בתביעה שנועדה לסחוט כספים שאינם מגיעים לה. לטענתם, שרית הייתה מעורה ופעילה בכל שלבי המשא ומתן לקראת החתימה על הסכם המכר הראשון, הייתה מעורה ופעילה במהלך החתימה על ההסכמים מתאריכים 13/9/09 ו-1/12/09, וחתמה על ההסכמים לאחר שקראה אותם, הבינה את תוכנם ואישרה אותם. התובעת אף הייתה מלווה, במהלך החתימה על ההסכם מיום 13/9/09, ע"י עו"ד איימן אבו ריא אשר קיבל טיוטה של ההסכם לפני שהצדדים נפגשו וחתמו עליו. עו"ד אבו ריא אף היה נוכח במהלך הפגישה שנערכה בביתו של יהודה כהן ביום 13/9/09, שבמהלכה נחתם ההסכם, הוא והתובעת קראו את ההסכם, וידעו שיוסי חטיאל
הוא צד להסכם ורוכש יחד עם התובעת את המגרש, כך שהטענה של שרית שידעה שיוסי נכנס כצד להסכם בדיעבד ובשלב מאוחר יותר היא טענה חסרת בסיס.

הנתבעים הוסיפו וטענו, כי לאחר החתימה על הסכמי המכר, חתמה התובעת על שטרי מכר בהם מצוינת החלוקה 422 מ"ר ליוסי, 357 מ"ר עבורה, גם בהסכמים מיום 1/12/09 מפורטת אותה חלוקה, וכך גם נרשמה אותה חלוקה בהסכם שיתוף שנכרת בין יהודה כהן לקבוצת הרוכשים, לרבות התובעת ביום 10/1/10, בתשריט שצורף לאותו הסכם, בבקשות להיתרים שהגישו משפחות גל וקדרון ושעליהן חתומה התובעת וגם בבקשה להיתר שהוגשה בשמה ובחתימתה של התובעת.

17. הנתבעים טענו עוד, כי ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, ההסכמים והמסמכים עליהם חתמה התובעת בוצעו הלכה למעשה בשטח, לעיניה הפקוחות של שרית, מבלי שהועלתה על ידה טענה כלשהי במשך השנים, עד אשר נדרשה חתימתה על הסכם השיתוף. במשך השנים הבחינה התובעת, כי ביתה נבנה על חלקו הקדמי של מגרש מס' 6 ואילו בחלק האחורי נבנה בית נוסף עבור יוסי. אף על פי כן, היא לא התנגדה לבנית הבית הנוסף, לא באה בטענות ליוסי על בניית בית נוסף ובעצם לא עשתה דבר כדי למנוע בניית הבית הנוסף על אף שלטענתה כל הזכויות במגרש מס' 6 הן שלה.
דיון והכרעה

18. לאחר ששמעתי את העדויות מטעם הצדדים ועיינתי בראיות בכתב שהוגשו על ידם, הגעתי לכלל מסקנה, כי מדובר בתביעה חסרת שחר ובסיס, שהגשתה נובעת מצרות עין ומהרגשה לא נוחה שליוותה את התובעת לאחר שהתברר לה, כי יוסי חטיאל
עשה עסקה מצוינת והרוויח כסף רב בעקבות בניית בית נוסף על מגרש מס' 6. כפי שיובהר להלן, התובעת הבינה שהיא רוכשת מגרש בשטח של 357 מ"ר עליו התחייב יוסי חטיאל
לבנות עבורה בית, כאשר סוכם בין הצדדים על עלות כוללת של כ-930,000 ₪. שרית לא ביקשה לרכוש מגרש בשטח 779 מ"ר, היא לא הייתה זקוקה למגרש בגודל כזה, והתקציב שלה, שללא ספק היה מוגבל, לא אפשר לה לרכוש מגרש בגודל כזה ולבנות עליו בית כפי שביקשה. על כן, סוכם בין התובעת לבין יוסי, כי המגרש יירכש במשותף ע"י שניהם, וכי על המגרש ייבנו שני בתים – האחד עבורה והשני עבורו. כך סוכם, כך קובעים ההסכמים ויתר המסמכים עליהם חתמו השניים, וכך גם בוצע בפועל, אל מול עיניה הפקוחות של התובעת.
הפגישה מיום 13/9/09

19. כאמור, במהלך הפגישה שנערכה בביתו של יהודה כהן ביום 13/9/09 ושבמהלכה נחתם ההסכם הראשון, נכחו, בין היתר, התובעת, עו"ד איימן אבו ריא שייצג אותה באותו הליך, יוסי חטיאל
, עו"ד איילת כהן
שייצגה את יוסי חטיאל
, המנוח יהודה כהן ועו"ד אייקו פרי שייצג את יהודה כהן. כל הנוכחים באותה פגישה, למעט יהודה כהן שכאמור הלך לעולמו, העידו לפני וכולם, למעט התובעת כמובן, אישרו כי שרית ובא כוחה, עו"ד איימן אבו ריא, קראו את ההסכם, הבינו את תוכנו, ידעו שיוסי חטיאל
הוא צד להסכם ורוכש יחד עם שרית את המגרש, הסכימו לאמור בו וחתמו עליו מתוך הבנה והסכמה לאמור בו.

20. עו"ד אייקו פרי שזומן לעדות ע"י התובעת ציין, כי התובעת ובא כוחה דאז, עו"ד איימן אבו ריא, מעולם לא טענו בפני
ו, לא לפני החתימה על ההסכם, לא במהלך החתימה עליו ולא לאחר מכן, כי יוסי חטיאל
אינו צד להסכם המכר, כי הוא בעצם אינו רוכש חלק מהמגרש וכי שמו צורף להסכם ללא צורך. אילו היה ממש בטענות התובעת שהיא רכשה את המגרש לבדה, הדבר היה מצוין בפני
עו"ד אייקו פרי לפני החתימה על ההסכם, או במהלך החתימה, או, למצער, בשלב מאוחר יותר.

21. גם עו"ד אבו ריא זומן לעדות ע"י התובעת, ובחקירתו הראשית הוא ניסה תחילה לעזור לה ולתמוך בגרסתה שכביכול היא רכשה את מלוא הזכויות במגרש מס' 7 (שהוחלף מאוחר יותר במגרש מס' 6). הוא טען תחילה, כי פרטי המקרה אינם ממש זכורים לו, אך למיטב זכרונו, התובעת סיפרה לו שהיא הולכת לקנות מגרש בשטח של כ-700 מ"ר בפחות מחצי מיליון ₪. יתרה מכך, כאשר הוצג לו הסכם המכר מיום 13/9/09, טען עו"ד אבו ריא בעדותו, כי הוא רואה שיוסי חטיאל
צד להסכם, ואינו מבין מדוע.

22. גרסה זו שדרכה ביקש עו"ד איימן אבו ריא לסייע לתובעת ולתמוך בגרסתה קרסה כמגדל קלפים חסר תוכן ובסיס במהלך חקירתו הנגדית ע"י ב"כ הנתבעות ולשאלות בית המשפט. עו"ד אבו ריא אישר בחקירתו הנגדית, כי הוא והתובעת קראו את ההסכם, הבינו את תוכנו וכי הם ראו שיוסי חטיאל
צד לו. להלן הקטע הרלבנטי מעדותו של עו"ד איימן אבו ריא:

"ש. ... הגב' שרית ראתה את החוזה הזה? נספח 3 לתצהירו של יוסי חטיאל
?
ת. כן.
ש. היא ראתה את שמו של יוסי חטיאל
בכותרת?
ת. כן.
ש. היא קראה את ההסכם הזה למיטב זכרונך?
ת. אני קראתי אותו, את הפרטים החשובים.

שאלות בית המשפט:
ש. עורך דין קורא את הפרטים החשובים במעמד הסכם מכר?
ת. קיבלתי אותו לפני כן במייל.
ש. לא כל פסיק קוראים בהסכם מכר?
ת. חד משמעית כן, קראתי אותו אצלי במחשב וכשהגעתי למקום עברתי על שמות הצדדים, שטח, תמורה, תנאי תשלום וזהו".

בהמשך אישר עו"ד אבו ריא כי במהלך אותה פגישה הוא וידא שההסכם עליו חותמת התובעת תואם את ההסכם שקיבל במייל, עבר על שמות הצדדים, השטח, התמורה וכל התנאים החשובים, והבינו, הוא והתובעת, שיוסי חטיאל
צד להסכם. על כן, נשאל עו"ד אבו ריא מדוע לא העיר, אם כן, לתובעת שיוסי חטיאל
צד להסכם, ותשובתו הייתה:

"ת. אולי הוא צריך להיות צד להסכם, אני לא זוכר".

בתשובה לשאלה מה תגובתו לטענת התובעת שהיא חתמה על ההסכם מבלי לקרוא אותו ומבלי לדעת שיוסי חטיאל
הוא צד לו, ציין עו"ד אבו ריא:

"אני לא נכחתי שם וגם היא לא נכחה שם על תקן עציץ. קראנו את ההסכם, הרי פרט כזה, זה לא כתובת דואר, זה לב ההסכם".

בהמשך מאשר עו"ד אבו ריא ששמו של יוסי חטיאל
כצד להסכם מופיע בכותרת ההסכם, הוא והתובעת לא פספסו עניין זה, וכי התובעת חתמה על ההסכם בידיעה שיוסי צד לו.

23. עדותו של עו"ד אבו ריא, שכאמור זומן לעדות ע"י התובעת, שומטת את הבסיס מתחת לגרסתה שכביכול יוסי הכניס את שמו כצד להסכם במרמה ובתחבולה, ומבלי שהיא הייתה מודעת לעובדה זו. עדותו של עו"ד אבו ריא אינה משאירה צל של ספק, כי התובעת ידעה גם ידעה שהוא צד להסכם, הבינה שהוא רוכש יחד עמה את הקרקע והסכימה לכך.

24. בעדותו נתן עו"ד אבו ריא אף הסבר התואם את גרסתו של יוסי חטיאל
, מדוע המגרש נרכש ע"י התובעת ויוסי במשותף. עו"ד אבו ריא הסביר, כי מכיוון שתקציבה של התובעת היה מוגבל, היא לא הייתה יכולה לשלם לבדה עבור רכישת מלוא הזכויות במגרש ולבנות את הבית שהיא ביקשה לבנות, ולכן דובר בין התובעת ליוסי, כי הוא (יוסי) יבנה על המגרש שני בתים – אחד עבורו והשני עבורה. גרסה זו אשר תואמת, כאמור, את גרסתם של הנתבעים חולצה מפיו של עו"ד אבו ריא במהלך חקירתו הנגדית במאמץ ובקושי רב. להלן הקטע הרלבנטי בעדותו של עו"ד אבו ריא בעניין זה:

"ש. מה הדבר הפשוט, חבר'ה תמחקו את מר חטיאל מלמעלה, הרי העסקה כפי שהוקראה לי על ידי הגב' שהיא לבד קונה את כל ה-779 (מ"ר)?
ת. זה מופיע בהסכם וכנראה שקראנו את זה ועכשיו אני נזכר שהעסקה ביניהם הייתה שבתמורה לבניה אולי, שהוא לא מקבל כסף אלא מקבל דירה, אולי, זה לה עולה לי עכשיו.
ש. מה זה דירה?
ת. דירה.
ש. שהוא בונה על המגרש דירה לעצמו?
ת. כן. שבונים 2 קומות או לא יודע מה והוא מקבל אחת, אולי, זה ככה עכשיו עולה לי בזכרון שאולי עלה הנושא".
(עמ' 130 לפרוטוקול ישיבת יום 19/3/14, שורות 19-32)

25. כזכור, עו"ד אבו ריא ניסה בעדותו הראשית לטעון אחרת. הוא טען שמה שזכור לו שהתובעת רוכשת לבד את המגרש, לא ידע מדוע שמו של יוסי חטיאל
מופיע בהסכם ואף ניסה לזרוע זרעים לטענה שאולי ההסכם עליו חתמה התובעת שונה מההסכם שהוצג לו. ברם, בחקירתו הנגדית וכפי שהובא לעיל, גרסה זו קרסה בהיותה חסרת בסיס ושחר, בהיותה גרסה שאינה משקפת את אשר אירע ואת אשר הוסכם עליו. בחקירתו הנגדית חזר בו עו"ד אבו ריא מאותה גרסה מופרכת שהוא מסר בעדותו הראשית ואישר כי גם הוא וגם התובעת קראו את הסכם הרכישה מול יהודה כהן, היו ערים לעובדה שיוסי חטיאל
הוא צד לאותו הסכם ואף סיפק הסבר לכך. הסיבה לכך היא שסוכם בין התובעת לבין יוסי כי ייבנו שני בתים על המגרש, אחד עבורה ואחד עבורו, ולכן סוכם שהמגרש יירכש ע"י שניהם ויירשם על שמם. זו הסיבה שהביאה לעריכת הסכם משותף בין יוסי ושרית מצד אחד כרוכשים של הקרקע לבין יהודה כהן מצד שני כמוכר של הקרקע.

26. עדה נוספת אשר נכחה במהלך הפגישה בה נחתם הסכם המכר ביום 13/9/09 היא נטלי אידל, מי שהייתה חברה של התובעת ומתמחה במשרד עו"ד אבו ריא ולאחר מכן במשרד עו"ד אייזנקוט, בא כוחה הנוכחי של התובעת. העדה זומנה לעדות ע"י הנתבעים תחילה לישיבת יום 3/3/14 (להלן: "העדות הראשונה") ולאחר מכן זומנה שוב לעדות לישיבת יום 26/3/14 (להלן: "העדות השניה").

27. בעדותה הראשונה טענה העדה כי במועדים הרלבנטיים היא הייתה מתמחה אצל עו"ד אבו ריא ולאחר מכן אצל עו"ד אייזנקוט, שייצגו את התובעת בהליכים הנוגעים לעסקה הרלבנטית ולהליכים בתיק זה ולכן חל על עדותה חיסיון עורך דין-לקוח. יחד עם זאת, גב' אידל מסרה גרסה מבולבלת ולא ברורה באשר לתקופה שבה היא עבדה אצל עו"ד אבו ריא ולא ידעה לספק תשובה ברורה בעניין זה.

נוכח המצב שנוצר קבעתי בהחלטה שניתנה על ידי באותו מעמד, כי נוכח עדותה של העדה לא ניתן לקבוע אם חל על עדותה חיסיון עו"ד-לקוח. עוד נקבע כי עו"ד אבו ריא אמור להעיד במשפט, וכי יש להניח כי מעדותו ניתן להבין באיזה תקופה הייתה העדה מתמחה אצלו ובהתאם לכך ניתן לקבוע אם חל על עדותה חיסיון. על כן קבעתי, כי "אם יתברר שבמועדים הרלבנטיים לתביעה כאן העדה לא הייתה מתמחה של עו"ד אבו ריא, תזומן העדה שוב לצורך מתן עדות".

28. ואכן, מעדותו של עו"ד אבו ריא התברר כי העדה נטלי אידל לא הייתה מתמחה אצלו בתקופה הרלבנטית לתביעה לרבות במועד עריכת ההסכם מיום 13/9/09 שכן היא סיימה את עבודתה אצלו בחודש 6/2009. בהתאם לכך ולבקשת הנתבעים זומנה העדה שוב למתן עדות, ועדותה השניה נשמעה בישיבה שיוחדה לכך ביום 26/3/14.

29. בעדותה השניה ניכר היה, כי העדה אינה משתפת פעולה, היא טענה שהפרטים אינם ממש זכורים לה, וכי אמנם הייתה נוכחת במהלך הפגישה מיום 13/9/09 בביתו של יהודה כהן שבה נחתם ההסכם, אך היא לא הייתה מעורבת כלל בתהליך, לא השתתפה בפגישה על אף שהייתה נוכחת בה וזאת מכיוון שבמהלך הפגישה ובטרם התחילה קיבלה שיחת טלפון שנמשכה לאורך כל הפגישה. גם כשנשאלה בקשר לפגישה קודמת שהתקיימה בין התובעת לבין יוסי בביתה של התובעת ושבה היא השתתפה, טענה נטלי כי היא אינה זוכרת את פרטי הפגישה והשיחה שהתנהלה שם.

30. נוכח התשובות שמסרה נטלי, ברור כי אין בעדותה כדי לתרום להבהרת התמונה ולשפוך אור על ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים לפני ובמהלך החתימה על ההסכם, והאם יש ממש בטענת התובעת כי היא רכשה לבד את המגרש. ברם, אינני מאמין לעדה שהיא אינה זוכרת פרטים מהפגישות שנערכו בין התובעת לבין יוסי לפני ובמהלך החתימה על ההסכם, ואינני מאמין לה שהיא אינה זוכרת פרטים מאותה פגישה שהתקיימה ביום 13/9/09 ושבמהלכה נחתם הסכם הרכישה מול יהודה כהן.

התרשמותי מהעדה ואופן מתן העדות הייתה שעל אף שהפרטים זכורים לה היטב, העדה אינה מעוניינת להעיד על אשר ידוע לה, ככל הנראה מתוך רצון שלא לגרום לתובעת נזק נוכח הרגשת איום שהיא חשה מהתובעת. התרשמות זו מבוססת גם על התרשמות בלתי אמצעית מהעדה במהלך שתי הישיבות בהן העידה וכן ממסרון ששלחה לב"כ הנתבעים (חלק מנספח ו' לתצהיר עו"ד איילת כהן
) בו היא כותבת שהיא מאוימת ע"י התובעת, אשר יודעת על הסודות שלה ועל היחסים שלה עם אחרים, ושהתובעת איימה מספר פעמים להשתמש במידע זה כדי לגרום לה נזק, אם תשתף פעולה עם הנתבעים ותפתח את פיה.

אמנם, העדה נטלי טענה בעדותה שהיא אינה מרגישה מאוימת, אך אין בדברים אלה כדי לשקף את רגשותיה האמיתיים. התרשמותי הייתה שהעדה כן מרגישה מאוימת מהתובעת. בשל כך היא סירבה תחילה למסור עדות בטענה שחל חיסיון עורך דין-לקוח וכשלא הייתה לה ברירה לאחר שהתברר כי אין חיסיון כנטען, טענה שהפרטים אינם זכורים לה. אמנם אין בעדות העדה כדי לתרום לבירור המחלוקת אך העובדה שהתובעת ניסתה להשפיע עליה ולהניא אותה מלמסור עדות פועלת לרעת התובעת, במובן זה שיש להניח כי התובעת סברה שאם העדה תמסור את הידוע לה, הדבר יפעל לחובתה.

הפגישה מיום 1/12/09

31. כאמור, לאחר החתימה על ההסכם מיום 13/9/09 בוצעה בפועל החלפת מגרשים ובמקום המגרש 24/7 קיבלה התובעת חלק ממגרש 24/6 שהוא בגודל זהה, וזאת בהתאם להסכמים שנערכו ונחתמו ביום 1/12/09. בהסכמים אלה מאשרת שרית, כי החלק שלה במגרש 24/7 הוא בשטח 357 מ"ר וכי מסכימה למכור אותו למשפחת גל. במקביל היא רכשה ביחד עם טלי פולק
את הזכויות במגרש 24/6 שהוא, כאמור, בשטח זהה. לטענת התובעת היא חתמה על המסמכים מבלי לקרוא אותם, מבלי שידעה כי החלק שלה עפ"י ההסכמים הוא בשטח 357 מ"ר וכי סברה, כפי שסברה בעת החתימה על ההסכם מיום 13/9/09, כי היא רוכשת את כל המגרש.

32. באשר לפגישה מיום 1/12/09 והחתימה על ההסכמים באותו מעמד, זומנו לעדות מספר עדים. אחד העדים שהתובעת זימנה היא גב' עפרה גל, אשר רכשה ביחד עם בן זוגה את זכויות התובעת במגרש 24/7 בשטח של 357 מ"ר ועוד 168 מ"ר נוספים מיהודה כהן. בעדותה לפני הסבירה גב' גל, כי את התמורה הייתה צריכה לשלם לתובעת, אך בסופו של דבר היא שילמה את התמורה ליהודה כהן ישירות ואילו התובעת לא שילמה סכום נוסף עבור המגרש 24/6 ולא קיבלה תמורה עבור זכויותיה במגרש 24/7.

לעניין מודעותה של התובעת למסמכים שנערכו באותה פגישה והבנתה את תוכנם ומשמעותם, הסבירה גב' גל, כי במהלך הפגישה הוסבר לכל אחד מהצדדים, לרבות לגב' שרית טישלר, מה הוא מוכר ורוכש, ומה הזכויות של כל אחד מהצדדים. היא הוסיפה עוד, כי על אף שהיה ברור לכולם על מה הם חותמים ומה הזכויות של כל אחד מהם, התובעת לא הביעה מחאה כלשהי, לא טענה כי מה שנרשם בהסכמים לעניין גודל השטח המגיע לה אינו נכון ולא טענה כי מגיע לה שטח גדול מ-357 מ"ר.

33. עדותה של גב' עפרה גל הייתה עקבית, קוהרנטית ולא התגלו בה סתירות מהותיות או סימני שאלה שיש בהם כדי לפגוע באמינותה. מדובר בעדה אובייקטיבית שאין לה כל אינטרס בתוצאות ההליך כאן ושזומנה לעדות ע"י התובעת עצמה. בנסיבות אלו, אינני רואה סיבה מדוע שלא לקבל את עדותה כמשקפת את אשר התרחש בפועל בפגישה מיום 1/12/09.

34. עדה נוספת שזומנה לעדות ושהייתה צד להסכמים שנחתמו ביום 1/12/09 היא גב' מישל קדרון, אשר רכשה את הזכויות במגרש 24/7. בעדותה הסבירה גב' קדרון כי החלפת המגרשים בוצעה בהסכמה ומתוך רצון של כל הצדדים, לרבות התובעת. היא הוסיפה כי התובעת הייתה מרוצה מהבניה לאורך כל תהליך הבניה וגם לאחר מכן ולכן היא אינה מבינה מדוע בכלל הוגשה התביעה. גב' קדרון הבהירה כי ההסכם בינה לבין יוסי היה שהוא יבנה עבורה בית על מגרש בשטח 422 מ"ר בתמורה כוללת של 1,250,000 ₪, עבור המגרש והבית. את הכספים היא העבירה ליוסי ולא היה לה קשר ישיר עם יהודה כהן או עם התובעת בעניין זה. העדה לא נשאלה ולא העידה על הפגישה מיום 1/12/09 ולכן לא ניתן לדלות מעדותה פרטים באשר למגעים שהתנהלו בין הצדדים באותה פגישה, מה נאמר, מה הוסבר ומה בדיוק הבינה התובעת ולמה הסכימה. על כן, לא ניתן לבסס על עדותה של גב' קדרון ממצא כלשהו בעניין זה.

35. גם מר פטל גל, בעלה של עפרה גל, שהשתתף בפגישה מיום 1/12/09, הוזמן לעדות ע"י הנתבעים ואף מסר תצהיר מטעמם. בסעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית העיד מר גל, כי במעמד החתימה על ההסכם מיום 1/12/09 הוסברו להם פרטיו ותוכנו וכל אחד מהצדדים הבין וידע מה הוא רוכש ועל מה הוא חותם. לדבריו, "שרית ידעה היטב שהיא מוכרת לנו את החלקים שרכשה עם יוסי ורוכשת במגרש הצמוד". בסעיף 9 לתצהיר הצהיר מר גל, כי כששמע ששרית טוענת לבעלות בבית נוסף ולאחר מכן טענה לבעלות בשטח נוסף, הוא נדהם והיה לו ברור, כי מדובר בטענה הזויה. הוא הוסיף, כי שרית גרה בשכנות להם מאז שבניית הבתים הושלמה (8/2011) והיא מעולם לא טענה בפני
הם כי יש לה בית נוסף או זכויות נוספות במגרש 24/6 או 24/7 מעבר למגרש שקיבלה.

36. בחקירתו הנגדית כמעט ולא נשאל מר גל על האמור בתצהירו, למעט מספר שאלות בודדות המתחילות בע"מ' 105 לפרוטוקול ישיבת יום 3/3/14 החל מהשורות 27 והלאה. בתשובות לשאלות בעניין זה הסביר מר גל, כי הוא נדהם מטענות התובעת בתביעה מכיוון "שלא יכול להיות שאדם חותם על נייר מבלי שהוא יודע מה קורה בו". בהמשך הוא הסביר כי "מי שחותם על הסכם יודע מה הוא עושה ואם הוא לא יודע אז שיבקש שמישהו ידריך אותו".

37. גם לעד פטל גל, כמו גם לאשתו עפרה גל שלעדותה התייחסתי קודם, אין אינטרס בתוצאות ההליך, עדויותיהם באשר להתרחשויות, ההבנות וההסכמות בפגישה מיום 1/12/09 היו מקובלות עליי, ושניהם עשו עליי רשום חיוב. עדותם הייתה עקבית וללא סתירות מהותיות ולכן אני מקבל את עדויותיהם כמשקפות את אשר התרחש בפועל. העדויות של פטל ועפרה גל מחזקות, כאמור, את גרסת הנתבעים ולפיה התובעת הייתה מודעת מתחילת הדרך כי היא רוכשת מגרש בשטח 357 מ"ר ולא כנטען על ידה.

38. טלי פולק
ואביה מקסוול פולק אף הם מסרו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים ונחקרו בחקירה נגדית ע"י ב"כ התובעת. טלי פולק
הסבירה בתצהיר עדותה הראשית ובעדותה לפני כי חתמה על הסכם הרכישה ביחד עם התובעת עפ"י בקשת אביה שהיה בסוד העניינים וניהל את כל המגעים מול יוסי חטיאל
. לדבריה, אביה היה מעורב בעסקה, היא לא התעניינה בפרטים, אם כי ידעה שהיא רוכשת את המגרש 24/6 ביחד עם התובעת. היא הוסיפה כי במהלך הבניה ובשלב שבו השלד היה בנוי, התברר לה ולאביה כי לא ניתן לבנות קומה נוספת ולכן מכרה את הבית ליוסי חטיאל
ורכשה נכס אחר בכפר תבור. העדה אישרה עוד, כי על אף שהכספים עבור רכישת המגרש ובניית הבית שולמו ע"י אביה ועל אף שהבית נבנה כהשקעה עבור כל המשפחה, הקרקע והבית נרשמו על שמה משיקולי מס.

39. מקס פולק מסר גרסה התואמת את גרסת בתו. אמנם בהתחלה הוא ניסה לטעון, כי חלק מהתמורה שילמה טלי מכספי משכנתא שהיא קיבלה, אך בהמשך הוא אישר שגם תשלומי המשכנתא הוא שילם, שכן באותה עת טלי הייתה בשנת שירות לפני צבא ולא עבדה. גם מקס טען, כי הבית נמכר ליוסי מכיוון שהתברר כי לא ניתן לממש את תוכניות הבניה שעל פיהן הוא ביקש לבנות, לאחר שהתברר כי לא ניתן לבנות קומה נוספת מעל הקומה שכבר נבנתה.

40. ב"כ התובעת טען, כי טלי פולק
שימשה בעצם אשת קש שבאמצעותה ביקש יוסי לנשל את התובעת מזכויותיה בשטח של 422 מ"ר שנרשם על שמו בהסכם מיום 13/9/09 ולאחר מכן עבר לטלי פולק
בהתאם להסכמים מיום 1/12/09. לטענתו, כל המהלך שלפיו רכשה טלי פולק
חלק מהמגרש 24/6 ולאחר מכן מכרה אותו ליוסי חטיאל
הוא מהלך פיקטיבי שנועד לטשטש את מעשה המרמה של יוסי כלפי התובעת.

41. לטענות אלה שהעלה ב"כ התובעת לא הונחה תשתית ראייתית כלשהי. לא הוצג בדל של ראיה שיש בו כדי להראות, ולו ברמז, כי מדובר בעסקה פיקטיבית שנועדה לסייע ליוסי לרמות את התובעת. אכן, המגרש והבית נרשמו על שמה של טלי פולק
למרות שהתמורה שולמה ע"י אביה, אך מכאן ועד למסקנה אותה מבקשת התובעת להסיק בדבר מעשה מרמה וסיוע לאותו מעשה, המרחק הוא גדול ואף גדול מאוד ובלתי אפשרי.

42. התובעת טענה, כי התגלתה סתירה ואי בהירות בשאלה מדוע מכרה טלי פולק
את המגרש והבית ליוסי חטיאל
. לטענתה, בעוד שטלי ומקסוול פולק טענו, כי הם מכרו את הבית והמגרש לאחר שהתברר כי לא ניתן לבנות קומה שניה, שללה האדריכלית מטעם הנתבעים, גב' ילנה פסטרנק, נימוק זה עת הסבירה בעדותה כי לא הייתה מניעה לבניית קומה שניה.

43. גם טענה זו דינה להידחות ושני טעמים לדבר; ראשית, העובדה שטלי ומקס פולק לא דייקו בהסבר שנתנו לשאלה מדוע מכרו את המגרש והבית ליוסי אין בה כדי לבסס טענת מרמה כנטען ע"י התובעת. שנית, יוסי חטיאל
הסביר בעדותו כי לאחר שהבית תוכנן כפי שתוכנן הוא פנה לועדה המקומית ואז נאמר לו כי לא ניתן לאשר קומה שניה בגודל המתוכנן. גרסה זו אף תואמת את עדותה של גב' ילנה פסטרנק, אשר הסבירה כי עקרונית ניתן היה לאשר בניית קומה שניה, אך ייתכן שהועדה דרשה שינויים כאלה ואחרים בתוכנית. הנה כי כן, עיון מדוקדק בעדויות מגלה, כי אין ממש סתירה בין הגרסה של מקס וטלי פולק
לבין עדותה של ילנה פסטרנק והניסיון של התובעת לנפח את הסתירה ולהסיק ממנה מסקנות מרחיקות לכת הוא ניסיון מופרך.

44. סיכום ביניים – כל העדים, הן אלה שזומנו ע"י התובעת והן אלה שזומנו ע"י הנתבעים, שללו את גרסתה של התובעת שכביכול היא חתמה על ההסכמים בשתי הפגישות מתאריכים 13/9/09 ו-1/12/09, מבלי שקראה אותם והבינה את תוכנם. יתרה מכך, עדותו של איימן אבו ריא שמטה, באופן מוחלט, את הבסיס לעדות התובעת, עת ציין כי מלכתחילה ועוד לפני שנחתמו הסכמי הרכישה, סוכם שיוסי יבנה על המגרש את ביתה של התובעת ובית נוסף עבור עצמו.
המסמכים שוללים את גרסת התובעת

45. בנוסף לעדויות בעל פה של עדים שנכחו בשתי הפגישות שבמהלכן נחתמו ההסכמים, הציגו הנתבעים מספר רב של מסמכים עליהם חתמה התובעת ובהם נרשם במפורש, כי היא רוכשת חלק ממגרש 24/6 בשטח 357 מ"ר, זאת בנוסף להסכמים עצמם. אחד המסמכים עליהם חתמה המבקשת הוא שטר מכר שאומת ביום 22/6/10 (נספח ב' לתצהיר עו"ד איילת כהן
). בתיאור החלקים המועברים נרשם, כי יוסי חטיאל
רכש 422 מ"ר ואילו התובעת רכשה 457 מ"ר. גם טפסי מס שבח שהוגשו לשלטונות מס שבח בעקבות העסקה הראשונה ושעליהם חתמה המבקשת, נרשם במפורש כי יוסי חטיאל
הוא אחד הרוכשים ביחד עם התובעת.

46. ביום 10/1/10 נחתם הסכם שיתוף בין יהודה כהן לבין רוכשי הקרקעות ממנו, לרבות התובעת, עפרה גל, מישל וגל קדרון, טלי פולק
ועוד. בסעיף 2 להסכם נרשם במפורש חלקו של כל רוכש בקרקע ושם צוין, כי חלקה של התובעת הוא 357 מ"ר. להסכם צורף תשריט חלוקה בו סומנו גבולות המגרשים שכל אחד מקבוצת הרוכשים קיבל, את שטח המגרש שהוא קיבל, והרוכשים, לרבות התובעת, נדרשו לחתום ואף חתמו על המגרש המשורטט וכן על הטבלה המפרטת את מספר המגרש, השטח שלו ולמי הוא מיועד. בהתאם לכך, חתמה התובעת על הטבלה ולפיה היא מקבלת מגרש בשטח 357 מ"ר ואף על המגרש ששורטט בתשריט (התשריט צורף כחלק מנספח ד לתצהיר עו"ד איילת כהן
). עיון בתשריט אינו משאיר צל של ספק, כי התובעת ידעה והבינה שהיא רכשה שטח של 357 מ"ר, שכן לא ניתן "לפספס" את הרישום בטבלה ואת גבולות המגרש כפי ששורטטו באותו תשריט.

47. לאחר החתימה על הסכם הרכישה ותחילת הבניה, פנתה התובעת לבנק הבינלאומי למשכנתאות, וביקשה לקבל משכנתא, ככל הנראה לצורך מימון בניית הבית, על החלק שלה במגרש, קרי על 357 מ"ר. לצורך כך חתמה התובעת על שטר משכנתא ולפיו היא הבעלים של 357 מ"ר (חלק מנספח ד'). גם השומה שנערכה לביתה של התובעת ע"י השמאי דוד שטרית לצורך בדיקת בקשתה לקבלת הלוואה, התייחסה למגרש בשטח 357 מ"ר ולבית בשטח 122 מ"ר הבנוי על אותו מגרש.

48. בנוסף, התובעת חתמה על תוכניות בניה שהוגשו בשם אחרים ועל גרמושקות שונות (צורפו כנספחים לתצהיר האדריכלית ילנה פסטרנק), שבהן צוין כי החלק אותו רכשה התובעת ושביתה מיועד להיבנות עליו הוא בשטח 357 מ"ר בלבד.

49. כפי שפורט לעיל, התובעת חתמה על שלל המסמכים הקובעים כי חלקה במגרש הוא בגודל 357 מ"ר, ללא הסתייגות, ללא מחאה ומבלי שהועלתה על ידה במשך השנים (עד שנדרשה לחתום על הסכם שיתוף מול יוסי שמאפשר מכירת הבית השני לצד שלישי) טענה כלשהי שכביכול מסמכים אלה אינם משקפים את החלקים שהיא רכשה, או שהרישום בהם ביחס לשטח מגרשה אינו נכון. במהלך השנים, התובעת הבינה כי ההסכמים מיושמים בשטח, כי הבקשות להיתרים, הגרמושקות והיתרי הבניה שהתקבלו מבוצעים בשטח, וכי בצמוד לבית שנבנה עבורה ובמקביל לבנייתו, נבנה בית נוסף על אותו מגרש. אף על פי כן, התובעת לא התנגדה לבניה, לא טענה כי הבית הנוסף נבנה על מגרשה וכלל לא טענה כי יש לה זכויות נוספות במגרש מעבר לאותם 357 מ"ר שהיא קיבלה.

50. סיכומם של דברים עד כה – לא זו בלבד שגרסתה של התובעת נשללת ע"י עדים מהימנים ואובייקטיביים שהיו נוכחים בפגישות בתאריכים 13/9/09 ו-1/12/09 בהן נחתמו הסכמי המכר, אלא שגרסה זו, אותה הציגה התובעת, עומדת בסתירה למסמכים רבים עליהם היא חתמה ללא הסתייגות וללא מחאה.
חוסר הסבירות בגרסת התובעת

51. כאמור, גרסתה של התובעת אינה תואמת מסמכים רבים עליהם היא חתמה והיא אף נשללה ע"י עדים אובייקטיביים כמפורט לעיל. בנוסף לכך, בחינת גרסתה של התובעת לעומק מגלה, כי מדובר בגרסה בלתי סבירה, משופעת בסתירות מהותיות ובתמיהות רבות שאינן מאפשרות קבלת הגרסה.

52. בתצהיר עדותה הראשית ובחקירתה הנגדית טענה התובעת, כי היא לא ידעה שיוסי הוא צד להסכם, כי בא כוחה דאז, עו"ד איימן אבו ריא, לא הפנה את תשומת לבה לכך, וכי היא ידעה על כך ששמו של יוסי צורף להסכם המכר רק בדיעבד, מספר חודשים לאחר שנחתם ההסכם. ברם, גרסה זו אינה תואמת את הגרסה שהציגה התובעת בסעיף 7ד' לכתב התביעה המקורי והמתוקן, שם טענה, כי עוד לפני החתימה על ההסכם הסביר לה יוסי כי קיימת חשיבות שהוא יירשם כקונה נוסף בהסכם המכר במשותף עימה. היא טענה עוד באותו סעיף, כי למרות ששמו של יוסי התווסף לחוזה המכר בהסכמתה ובידיעתה, היה ברור לצדדים, כי המגרש כולו נרכש על ידה ועבורה. לסתירה זו לא ניתן ע"י התובעת הסבר מניח את הדעת.

53. בחקירתה הנגדית עומתה התובעת עם תמליל שיחה שניהל עמה יוסי ושהוקלטה על ידו באופן סמוי, ושבה היא כלל לא טענה כי רכשה 779 מ"ר כנטען על ידה בתביעה דנן. בתשובה לכך טענה התובעת, כי היא ידעה שיוסי רימה אותה, אך לטענתה, לא הצליחה להבין כיצד רומתה עד שפנתה לעו"ד אייזנקוט. בתשובה לשאלה כיצד הפניה לעו"ד אייזנקוט עזרה לה להבין שרימו אותה השיבה: "ידעתי שרימו אותי, אבל לא ידעתי איזה פעולה". תשובה זו נשמעה לב"כ הנתבעים תמוהה, ובצדק, ולכן הוא הקשה ושאל את התובעת כיצד הפניה לעו"ד אייזנקוט ב-2012 עזרה לה להבין כיצד רימו אותה. בתשובה לכך טענה התובעת, כי לאחר שפנתה לעו"ד אייזנקוט, פנה האחרון לעו"ד איילת כהן
ועו"ד פרי, וביקש לקבל מהם מסמכים רלבנטיים, אז התברר כי עו"ד איילת כהן
הוסיפה בכתב ידה על ההסכם מיום 13/9/09 חלוקה שאינה מוסכמת ולפיה היא מקבלת 357 מ"ר ואילו יוסי מקבל 422 מ"ר.

54. תשובה זו אינה משכנעת בלשון המעטה וכמה טעמים לדבר; ראשית, גם לאחר החתימה על ההסכם מיום 13/9/09 חתמה התובעת, כאמור, על מספר רב של מסמכים כולל שטר מכר שנערך ביום החתימה על אותו הסכם, הסכמי מכר מיום 1/12/09, הסכם שיתוף מיום 10/1/10 ומסמכים רבים אחרים בהם מופיעה אותה חלוקה. על כן, התוספת בכתב יד על ההסכם מיום 13/9/09 רק שיקפה את אשר הוסכם עליו ולא שינתה דבר בהסכמים. שנית, גם אם עו"ד איילת כהן
לא הייתה מוסיפה את החלוקה בין יוסי לשרית, עדיין שמו של יוסי מופיע בהסכם כשותף עם התובעת במגרש, כך שבכל מקרה מגיע לו, לכל הפחות מחצית הזכויות במגרש, קרי 390 מ"ר. על כן, הוספת החלוקה ע"י עו"ד איילת כהן
לא תרמה לתובעת מאומה על מנת להבין שרומתה או להבין דרך המרמה. נוכח חוסר סבירות הגרסה שהציגה התובעת הופנו לה מספר שאלות להבהרת הגרסה, אך גם הפעם ניתנו על ידה תשובות בלתי סבירות. להלן הקטע הרלבנטי בעדותה של התובעת בעניין זה:

"ש. מה זה חלוקה שרירותית?
ת. התוספת בכתב ידה של עו"ד איילת כהן
על ההסכם.
ש. ואם זה היה חצי-חצי זה היה בסדר?
ת. לא.
ש. אז מה זה משנה? את טוענת שכל ה-779 מטר שלך.
ת. נכון.
ש. מה זה משנה אופן החלוקה? ידעת שרימו אותך כבר אז בזה שלקחו חצי לפחות.
ת. אבל לא ידעתי שלקחו לי את זה. אני שותפה.
ש. מקסימום חצי חצי. אז ידעת כבר בדצמבר שחצי מהמגרש שלך כבר הלך, לא?
ת. מה זאת אומרת הלך? הלך למשהו שהוצג בפני
י שמשהו שכדאי לי לעשות אבל לא שנתתי אותו כבר. הכוונה הייתה שהבית יימכר, בבוא העת, אף אחד לא ידע מתי יימכר, אבל אז אקבל חלק מהרווח על הבית שבנוי."

55. כפי שניתן להיווכח, כל העובדות היו ידועות לתובעת עוד לפני תחילת הבניה, כבר אז ידעה שיוסי הוא שותף במגרש, ידעה שנרשמו על שמו 422 מ"ר וידעה שהוא עומד לבנות בית נוסף בצמוד לבית שהוא בונה עבורה. כבר אז ידעה שהיא הבעלים של 357 מ"ר ולכן הטענה שרק לאחר שפנתה לעו"ד אייזנקוט ידעה כיצד רומתה היא טענה מופרכת וחסרת בסיס. טענה זו הועלתה אך ורק במטרה לאפשר לתובעת להתמודד עם העובדה שבמשך שנים ועל אף שהייתה מודעת למתרחש בפועל, היא לא נקפה אצבע ולא עשתה ולא ביצעה שום פעולה שיש בה כדי לתמוך בגרסתה שהדברים נעשו במרמה.

56. בסעיף 7טו לכתב התביעה טענה התובעת, כי יוסי העביר לה מסרים, בחצי פה ומתוך כוונה ברורה לעמעם ולהסתיר את כוונותיו להשתלט על הנכס, כאילו הוא מבקש לבנות 2 בתי מגורים על החלקה, שאחד מהם יימכר לה והשני יימכר לטובת שניהם, ואולם בשל ענייני מיסוי והצורך בהפרדה מוחלטת לצרכי חלוקה ומכירה, ביקש ממנה לחתום על הסכם שיתוף עם טלי פולק
ואחרים. בתצהיר עדותה הראשית הציגה התובעת גרסה סותרת ולפיה היא בכלל ידעה על כוונתו של יוסי לבנות בית נוסף בצמוד לבית שנבנה עבורה, רק לאחר שנחתמו כל ההסכמים, לאחר שכבר הוצאו היתרי בניה, והבניה בשטח התחילה ורק מתוך עמידה על הבניה בפועל גילתה שיוסי בונה בית נוסף, לטענתה בתצהיר, מיד היא פנתה אליו בהבהרות ואז הוא טען בפני
ה שבכוונתו לבנות בית נוסף שיימכר ותמורתו תחולק בין השניים.

סתירה זו הנוגעת למועד גילוי עובדות בניית בית נוסף, או כוונת יוסי לבנות בית נוסף, אינה תמימה כלל ועיקר. בכתב התביעה ביקשה התובעת לתת הסבר מדוע חתמה על הסכם שיתוף ביום 10/1/10 (לפני תחילת הבניה) ולפיו היא מקבלת מגרש בשטח 357 מ"ר שסומן בתשריט באופן מפורש וברור. היא הבינה אז שהטענה שחתמה על התשריט מבלי לשים לב לשטח אינה יכולה להתקבל ועל כן, טענה כי חתמה על הסכם השיתוף והתשריט לאחר שיוסי הציג בפני
ה מצג שווא שיבנה בית נוסף שהיא תיהנה מפירות מכירתו.

57. בחקירתה לפני לא ידעה התובעת להשיב לשאלה מתי נודע לה שבכוונת יוסי לבנות בית נוסף על המגרש, אם כי הודתה שהיא ידעה על כך לפני תחילת הבניה, וזאת בניגוד לנטען בתצהיר. לטענתה, "יש שלב מסוים שידעתי שיש רק את הבית שלי ובשלב מאוחר יותר, אני לא זוכרת מתי, לא הרבה יותר מאוחר, יוסי אמר לי 'בואי אני אבנה בחלק השני, אוסיף שם, אמכור אותו, ואתן לך את החלק שלך מתוך הקרקע' – שהיא שלי בעצם". גרסה זו לא רק סותרת את הגרסה בתצהיר ולפיה ידעה על כוונת יוסי לבנות בית נוסף רק לאחר שהתחילה הבניה, אלא גם אינה תואמת את הגרסה שבכתב התביעה, שם נטען כי יוסי סיפר לה שבכוונתו לבנות בית נוסף לקראת החתימה על הסכם שיתוף ולצורך שכנועה לחתום עליו. בחקירתה הנגדית התובעת כלל לא קשרה בין הדברים.

58. גרסתה של התובעת באשר לתמורה שהובטחה לה עבור הסכמתה שייבנה בית נוסף אף היא הייתה מבולבלת ולא עקבית. תחילה היא טענה כי יוסי התחייב לשלם לה, עם מכירת הבית הנוסף שייבנה, את החלק המגיע לה מתוך הקרקע. להלן הקטע הרלבנטי מתוך עדותה בעניין זה:

"ת. ... יוסי אמר לי 'בואי אני אבנה בחלק השני, אוסיף בית, אמכור אותו, ואתן לך את החלק שלך שמגיע לך מהקרקע'.
ש. מה זה החלק שלך שמגיע לך מהקרקע?
ת. 'תבני את הבית שלך, כמה את צריכה זה הגודל, והיתר אני אבנה שם בית ובבוא היום כשהבית יימכר, אתן לך את החלק שלך מתוך הקרקע', שהיא שלי בעצם.
ש. מה זה החלק שלך בתוך הקרקע?
ת. ה-357 מטר רבוע.
ש. כמה יש לך היום?
ת. 357 מטר רבוע".
(עמ' 65 לפרוטוקול ישיבת יום 27/2/14, שורות 22-33)

עד כאן מאשרת התובעת בעצם את גרסת הנתבעים ולפיה סוכם שעל המגרשים ייבנו שני בתים – אחד עבורה על שטח 357 מ"ר והשני על השטח הנותר עבור יוסי. היא אף מאשרת שהשטח שלה הוא 357 מ"ר ושהיא מחזיקה היום בשטח בגודל זה. מיד לאחר מתן תשובות אלה אשר שומטות את הבסיס לתביעה בכללותה, תיקנה התובעת את גרסתה וטענה כי הכוונה במשפט "החלק שלך מתוך הקרקע" היא לאותם 422 מ"ר עליהם נבנה הבית השני.

59. בלבול נוסף בגרסה ניתן למצוא בהמשך חקירתה הנגדית של התובעת. כאמור, תחילה היא טענה שיוסי הבטיח לה 357 מ"ר ושזה החלק שלה בקרקע ומיד לאחר מכן טענה שיוסי התחייב לשלם לה את שווי יתרת המגרש שהינו בשטח 422 מ"ר. בהמשך היא מסרה גרסה שלישית ולפיה יוסי התחייב להתחלק איתה ברווח שיושג מבניית ומכירת הבית הנוסף. להלן הקטע הרלבנטי בעדות התובעת בעניין זה:

"ש. שאלת אותו (את יוסי – ע.ט.) למה הכניס את שמו כשותף בקרקע?
ת. אמר לי 'אל תדאגי, תסמכי עלי, אבנה בית, עם הרווח הזה, נתחלק ברווחים'".
(עמ' 72 לפרוטוקול, שורות 14-15)
כבר אין התחייבות לשלם לה את שווי חלקה בקרקע, אלא מדובר בפרויקט משותף לבנית בית נוסף, מכירתו וחלוקת הרווחים שיתקבלו ממנו. גרסה זו, כאמור, אינה תואמת את גרסאותיה הקודמות של התובעת.

60. סתירות ותמיהות אלה בגרסת התובעת נובעות ממקור אחד בלבד; לגרסתה של התובעת שיוסי רימה אותה והכניס את עצמו כשותף במגרש היא גרסת כזב שאין לה כל בסיס ואחיזה במציאות. גרסה זו נולדה בדיעבד לאחר שהתובעת הבינה כי יוסי הרוויח כסף רב מהעסקה שנכרתה בין הצדדים. מכיוון שבניית בית נוסף נעשתה מכוח ההסכמים שנכרתו בין הצדדים ובהסכמה מלאה שלהם עוד לפני החתימה על ההסכמים, נאלצה התובעת להמציא גרסה שאינה גרסת אמת וכשממציאים גרסה – תמיד מתגלות סתירות וצפות תהיות ותמיהות.
תשלום התמורה עבור המגרש

61. גרסת התובעת אף התגלתה כלא נכונה בכל הקשור לתמורה ששולמה עבור המגרש. כזכור, בשני כתבי התביעה שהוגשו על ידה, המקורי והמתוקן, ובתצהיר עדותה הראשון טענה התובעת, כי מלוא התמורה עבור המגרש שולמה על ידה בלבד, וכי יוסי כלל לא השקיע סכום כלשהו ברכישתו. בכך ביקשה התובעת למצוא חיזוק ותימוכין לטענתה כי בעצם המגרש כולו שלה.

62. בניגוד לגרסה זו הוכח באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי התובעת לא שילמה את מלוא התמורה לבד, אלא רק חלק ממנה והיתרה בסך 120,000 ₪ שולמה ע"י יוסי חטיאל
ובשיק שלו שנפרע ליהודה כהן. עובדות אלה עולות מעדותו של עו"ד אייקו פרי שייצג את יהודה כהן וכן מהעתקי השיקים שצורפו כחלק מנספח ב' לתצהירה של עו"ד איילת כהן
. גם בחקירתה הנגדית הודתה התובעת, כי היא שילמה ליהודה כהן סכום של 360,000 ₪, כי יתרת התמורה בסך 120,000 ₪ שולמה ע"י יוסי, וכי שיק נוסף על סך כ-100,000 ₪ שטענה ששילמה ליהודה כהן, שולם למועצה האזורית בעבור אגרות והיטלים. משעומתה עם עובדות אלה לא ידעה התובעת לתת הסברים מניחים את הדעת, וטענה שלא ידעה שהשיק על סך כ-100,000 ₪ יועד לתשלום היטלים למועצה האזורית על אף שנרשם ומולא בכתב ידה. היא אף לא ידעה לתת הסבר כלשהו, מדוע יוסי חטיאל
שילם סכום של 120,000 ₪ ליהודה כהן על חשבון התמורה שסוכמה, כאשר היה ברור לצדדים, לשיטתה, כי היא רוכשת את המגרש במלואו וכי ליוסי אין בו זכויות.
הפניה לאדריכלית ילנה פסטרנק

63. כזכור, הנתבעים טענו כי עוד לפני שנחתם הסכם המכר מיום 13/9/09, סוכם בין הצדדים, נוכח תקציבה המוגבל של התובעת, כי יוסי יבנה עבורה בית בגודל של כ-110-120 מ"ר על שטח בגודל 357 מ"ר. הם טענו עוד, כי גודל השטח שיועד לתובעת נקבע לנוכח תקציבה המוגבל ולאחר שהיא פנתה לאדריכלית ילנה פסטרנק, אשר עשתה תכנון ראשוני לבית.

64. התובעת דחתה טענה זו וטענה, כי היא פנתה לאדריכלית ילנה פסטרנק רק לאחר שנחתם הסכם הרכישה מיום 13/9/09. לטענתה, טענת הנתבעים שכביכול היא פנתה לאדריכלית עוד לפני החתימה על הסכם המכר נועדה להכשיר את הבסיס לטענה שכביכול סוכם מראש שהיא תקבל 357 מ"ר, מקום שאין לטענה זו ביטוי בהסכם.

65. גם בעניין זה מקובלת עלי טענת הנתבעים. אין מחלוקת, ועל כך לא חולקת התובעת, כי התקציב שלה היה מוגבל ולכן ביקשה לרכוש או לבנות בית שיתאים לתקציבה. אחד המרכיבים החשובים לצורך קביעת הסכום שעל התובעת לשלם לצורך רכישת מגרש ובניית בית הוא גודל השטח עליו ייבנה הבית ועל כן אך טבעי שתיעשה בדיקה מוקדמת לצורך קביעת גודל השטח עליו ייבנה ביתה של התובעת.

66. יתרה מכך, מטעם הנתבעים הוגש תצהיר של האדריכלית ילנה פסטרנק, אשר תכננה את ביתה של התובעת. בתצהיר זה מצהירה ילנה כי בהתחשב במצבה הכלכלי ביקשה ממנה שרית לתכנן בית בגודל של כ-114 מ"ר ולגזור משטח המגרש כולו, שטח מינימאלי אפשרי שישתייך לביתה. לטענתה, בהתאם לדרישת שרית, היא אכן תכננה עבורה בית בשטח של 114 מ"ר שממנו נגזר השטח שיועד לה בגודל 357 מ"ר. פגישות וסקיצות אלה נערכו עוד לפני שנכרת הסכם המכר, במטרה לבדוק את גודל השטח ששרית תצטרך לרכוש על מנת לבנות את הבית.

בחקירתה הנגדית חזרה ילנה על הגרסה בתצהיר, מבלי שהתגלו בגרסתה סתירות מהותיות. לעדה ילנה אין כל אינטרס בתוצאות ההליך, והתובעת לא הצביעה על טעמים המצדיקים דחיית גרסתה. עדותה של גב' ילנה פסטרנק תומכת בגרסת הנתבעים ומתיישבת היטב עם יתר המסמכים והראיות שהוצגו על ידם.

67. עדותה של גב' ילנה פסטרנק מתחזקת לנוכח הצעת המחיר שהתקבלה ביום 13/9/09, מועד החתימה על ההסכם, מאת חסון פ.ע למסחר 1997 בע"מ בגין כלים סניטריים ואחרים בהם התעניינה התובעת. יש טעם רב בטענת הנתבעים, כי לא ניתן היה לקבל הצעת מחיר כאמור, ללא תכנון מוקדם של הבית כנטען על ידם.

68. מסמך נוסף אשר תומך בגרסת הנתבעים, כי מראש סוכם שהתובעת תרכוש 357 מ"ר הוא "הסכם שיתוף לתהליך בניית בית דו משפחתי בשכונת החרובים" שצורף כחלק מנספח 1 לתצהירו של יוסי. בהתאם לעדותו של יוסי, הסכם זה (שאינו חתום) נערך לפני החתימה על הסכם המכר, והיווה בסיס להתקשרות בין הצדדים לעניין רכישת המגרש ובניית הבית. לדבריו, כבר בהסכם זה נקבע ששרית תקבל 358 מ"ר והסכום הכולל אותו התחייבה לשלם נקבע בהתחשב בגודל השטח שהוקצב עבורה.

69. התובעת טוענת, כי אין שום ראיה לכך שהמסמך נערך לפני החתימה על הסכם המכר, הוא אינו נושא תאריך, התאריך שנרשם בחלק העליון של הדף הראשון הוסף בדיעבד ובכתב יד, והוא אינו חתום ע"י מי מהצדדים.

70. גם בעניין זה עדיפה עלי גרסתו של יוסי חטיאל
ולפיה המסמך שכותרתו "הסכם שיתוף לתהליך בנית בית דו משפחתי ..." נערך לפני החתימה על הסכם המכר והיווה, בעצם, הבסיס להתקשרות בין הצדדים. עדותו של יוסי קיבלה חיזוק משמעותי מעדותו של עו"ד אבו ריא, אשר אישר בחקירתו הנגדית, כי הצדדים והתובעת הציגו בפני
ו, לפני החתימה על הסכם הרכישה, מסמך המפרט את עלויות רכישת המגרש והבניה. הוא אף אישר שקיימת סבירות שאותו הסכם שיתוף הוא המסמך שהוצג בפני
ו, אך הוא אינו יכול לזכור בוודאות שזה ההסכם.

71. מכיוון שאין ספק שנערך מסמך בכתב המפרט את עלויות רכישת המגרש ובניית הבית עבור התובעת, ומכיוון שהתובעת טוענת כי "הסכם שיתוף לתהליך בנית בית דו משפחתי" אינו אותו מסמך, ניתן היה לצפות ממנה שתציג את המסמך שלטענתה כן נערך. ברם, התובעת לא הציגה מסמך אחר, אלא הציגה מסמך מודפס עליו תוספות בכתב יד (נספח יט לתצהירה), וטענה שזה המסמך היחיד שנערך. טענה זו לא ניתן לקבל, שכן אין ספק שהמסמך עליו מבקשת התובעת להסתמך נערך לאחר החתימה על ההסכם, שכן הוא נוקב בתאריך קבלת היתר הבניה (27/10/10), כך שללא ספק מסמך זה נערך לאחר קבלת ההיתר ויותר משנה לאחר החתימה על הסכם המכר. על כן, המסמך אליו מפנה התובעת הוא, ללא ספק, אינו אותו מסמך אליו התייחס עו"ד אבו ריא.

72. ב"כ התובעת טען, כי אילו ביהמ"ש היה עושה "פריז" בנקודת הזמן שבו בוצעה החלפת המגרשים ביום 1/12/09, המצב היה כדלקמן: התובעת רכשה מגרש או חלק ממנו ושילמה עבור הזכויות שרכשה סכום של 360,000 ₪ וחודשיים וחצי לאחר מכן היא מכרה את זכויותיה למשפחת גל בסך 240,000 ₪, דהיינו בהפסד של 120,000 ₪. לטענתו, עובדה זו מחדדת ומבליטה את מעשה המרמה בו נקטו הנתבעים כלפיה.

73. מדובר בטענה מופרכת ואף מטעה, אשר מתעלמת מההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ומהתמונה הכוללת כפי שהוכחה, באופן חד משמעי, בראיות בכתב ובעל פה. כפי שפורט לעיל, והתובעת אף הודתה בכך, בין התובעת ליוסי נכרת הסכם כולל ולפיו הוא יבנה עבורה בית על שטח בגודל 357 מ"ר, בתמורה כוללת של כ-930,000 ₪. עסקאות דומות נכרתו בין יוסי ובין משפחות גל וקדרון במקביל להסכמים שנכרתו בין יוסי והתובעת. בהתאם להסכמים ולהבנות אליהם הגיעו הצדדים, התמורה שהיה על התובעת לשלם היא תמורה כוללת עבור המגרש והבניה של הבית עד המפתח. על כן, במועד ביצוע החלפת המגרשים ביום 1/12/09, אמנם על הנייר התובעת הפסידה, לכאורה, 120,000 ש"ח אך אין הדבר כך, שכן התחייבותו של יוסי לבנות עבורה את הבית על שטח של 357 מ"ר הייתה שרירה וקיימת, כך שהחלפת המגרשים לא שינתה את מצבה של התובעת, לא לרעה ולא לטובה. כזכור, בפועל התובעת קיבלה את התמורה עבור כספה – בית בגודל המוסכם על מגרש בגודל שסוכם.

74. ב"כ התובעת טען, כי כחלק ממעשי המרמה והזיוף שבהם נקטו הנתבעים, הם זייפו את חתימתו של יהודה כהן ז"ל על גבי ייפוי כוח בלתי חוזר, שנחזה להיות חתום על ידו, מיום 13/9/10. לתמיכה בטענה זו צירפה התובעת חוות דעת של הגרפולוגית המשפטית, גב' פנינה אריאלי אשר הגיעה למסקנה "בדרגת סבירות גבוהה מאוד", שהחתימה על ייפוי הכוח אינה של יהודה כהן. התובעת ביקשה לראות בכך חיזוק לטענותיה לעניין מעשי המרמה שביצעו כלפיה הנתבעים.

75. גם טענה זו דינה להידחות וכמה טעמים לדבר; ראשית, יפוי הכוח תואם את כל ההסכמים, המסמכים וההבנות שנכרתו בין הצדים קודם לחתימה על אותו יפוי כוח ולכן לא ברור לי מדוע היה צורך שמי מהנתבעים יזייף את חתימתו של יהודה כהן על יפוי הכוח. שנית, על אף שהתביעה הוגשה כאשר יהודה כהן היה עדיין בחיים, משום מה התובעת לא פנתה אליו כדי לברר אם אכן חתם על יפוי הכוח, או שמא חתימתו זויפה כנטען על ידה. שלישית, עו"ד אייקו פרי שייצג את יהודה כהן אישר שיפוי הכוח נחתם ע"י מרשו ולא העלה טענת זיוף כלשהי. רביעית, חוות דעתה של גב' פנינה אריאלי, ממצאיה ומסקנותיה בחוות הדעת אינם משכנעים כלל וכלל. לא שוכנעתי, כי קיימים ניגודים מהותיים ומשמעותיים כנטען על ידה בין החתימה על יפוי הכוח לבין החתימות להשוואה. מעיון בחתימה הרלבנטית והשוואתה לחתימות האחרות עולה, כי מדובר בחתימה דומה, ללא ניגודים ושוני מהותיים. חמישית, גם אם יפוי הכוח זויף, אין בכך כדי לתמוך בטענות התובעת לעניין טיב ומהות ההסכמות בינה לבין יוסי. הסכמות אלה עוגנו בהסכמים ובמסמכים רבים אחרים, שהתובעת חתומה עליהם, ושלגביהם לא הועלתה כל טענת זיוף.

76. סיכומם של דברים – אני דוחה מכל וכל את גרסתה של התובעת ואת טענותיה בכל הקשור ליתרת שטח המגרש בגודל 422 מ"ר וקובע, כי התובעת רכשה מגרש בשטח 357 מ"ר עליו התחייב יוסי חטיאל
לבנות עבורה בית בגודל שסוכם. יתרת שטח המגרש על פי המוסכם היא של יוסי ולתובעת אין ולא היו זכויות בחלק זה של המגרש. התובעת הייתה מודעת לטיב ומהות ההסכמים שנכרתו בין הצדדים, חתמה עליהם לאחר שקראה אותם, הבינה את תוכנם והסכימה לאמור בהם. לא בוצע שום מעשה מרמה כלפי התובעת וטענותיה, כאמור, מקורם בתחושה לא טובה שליוותה אותה נוכח הרווח הנאה שהשיג יוסי מביצוע עסקה זו.
תמליל השיחה בין יוסי לבין התובעת

77. לתצהיר עדותו הראשית צירף יוסי חטיאל
דיסק עליו הוקלטה שיחה שניהל עם התובעת ובן זוגה בביתם ותמליל של אותה שיחה. לטענת הנתבעים, שיחה זו מוכיחה באופן שאינו משתמע לשתי פנים את אמיתות גרסתם ומפריך לחלוטין את גרסתה של התובעת. הם טענו, כי בשיחה זו מודה התובעת שהיא רכשה רק 357 מ"ר ולא את כל המגרש כנטען על ידה, וכי הטענה שהיא רכשה את כל המגרש הועלתה רק לאחר שפנתה לבא כוחה, אשר ייעץ לה לטעון את אשר היא טוענת היום.

78. התובעת התנגדה להגשת ההקלטה והתמליל כראיה וטענה, כי שיחה זו התנהלה אגב ניהול משא ומתן וכחלק ממאמצי הצדדים להגיע לפשרה בתיק ולכן מדובר בראיה חסויה ובלתי קבילה. הנתבעים טענו מנגד, כי לא התנהל בין הצדדים שום משא ומתן, כי תוכן השיחה מוכיח, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי לא התנהל משא ומתן, וכי לא עמדה על הפרק שום פשרה. באשר למטרה שבגללה הגיע יוסי לביתה של התובעת שם התנהלה אותה שיחה, טענו הנתבעים כי הוא הגיע למקום במטרה לבדוק את הבית לנוכח תביעה לליקויי בניה שהגישה נגדו התובעת.

79. לנוכח המסקנה אליה הגעתי כמתואר בסעיף 76 לעיל ולפיה דחיתי את גרסתה של התובעת וקיבלתי את גרסתם של הנתבעים, אינני רואה צורך להידרש לאותה שיחה ולטענות הצדדים באשר לקבילותה. כפי שהובא לעיל, מסכת הראיות והעובדות שהוצגה, מובילה למסקנה שדין טענותיה של התובעת להידחות, מבלי להידרש לראיה הנוספת שביקשו הנתבעים להציג.
הוצאות משפט

80. בתיק זה התקיימו מספר רב של ישיבות הוכחות שכל אחת נמשכה מספר שעות, ושבהן נשמעו עשרות עדים שנחקרו באריכות. בשל כך, שמיעת הראיות נפרשה על פני מאות עמודי פרוטוקול. זאת, בנוסף למאות עמודים של מסמכים בכתב שהוגשו לעיוני. מטעם הנתבעים הוצג הסכם שכר טרחה ולפיו התחייב הנתבע מס' 3 לשלם לבא כוחו שכר טרחה בסך 60,000 ₪ בתוספת מע"מ. בנוסף לכך, הנתבעת מס' 3 היא עורכת דין במקצועה, התייצבה כמעט לכל הדיונים בתיק והייתה פעילה בניהול ישיבות ההוכחות והסיכומים בעל פה. על כן, גם לנתבעת 3 יש לפסוק הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. באשר לנתבעת 2, היא אישרה שלא שילמה ולא תשלם עבור ייצוגה בתיק זה, שכן יוסי חטיאל
לקח על עצמו לשאת בכל עלויות ניהול התיק.

81. נוכח המפורט לעיל ומאחר שמלכתחילה לא היה מקום להגשת התביעה, בהיותה חסרת בסיס עובדתי ומאחר שהתובעת הגישה אותה בידיעה שהטענות העובדתיות המועלות על ידה הן חסרות בסיס, היה מקום לפסיקת הוצאות ריאליות. על אף האמור, ולפנים משורת הדין, ונוכח מצבה הכלכלי של התובעת, הכנסתה המוגבלת והעובדה שהיא מגדלת שתי בנות, החלטתי למתן במידת מה את סכום ההוצאות.

82. בהתחשב בכל האמור, הנני מורה על דחיית התביעה. התובעת תשלם לנתבע מס' 1 הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪ (כולל מע"מ). כמו כן, הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת 3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, א' אייר תשע"ד, 01 מאי 2014, בהעדר הצדדים.
הוקלד ע"י קטיה סימה
1 מתוך 21








א בית משפט שלום 40653-05/12 טישלר שרית נ' יוסי חטיאל, טלי פולק, עו"ד איילת כהן (פורסם ב-ֽ 01/05/2014)