פסקי דין על איילה אלישע | פסקי דין על משרד עו"ד דורון בורבין | פסקי דין על עו"ד רם דורון | פסקי דין על עו"ד עילם בורבין |

20276-10/10 סע     08/05/2014




סע 20276-10/10 איילה אלישע נ' משרד עו"ד דורון בורבין, עו"ד רם דורון, עו"ד עילם בורבין








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ס"ע 20276-10-10





בפני

כב' השופטת
דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים), גב' שולמית עתניאל שמואלי


התובעת
:

איילה אלישע


-


הנתבעים
:

1. דורון בורבין
משרד עו"ד
2. עו"ד רם דורון
3. עו"ד עילם בורבין





פסק דין


1.
התובעת הועסקה כמזכירה במשרד עורכי דין במשך כשנתיים, עד שעבודתה הסתיימה בנסיבות שנויות במחלוקת.

השאלה המרכזית שלפנינו היא האם התובעת פוטרה או התפטרה.

2.
רקע עובדתי
א.
התובעת הועסקה כמזכירה במשרד עורכי דין במשך כשנתיים, החל מיום 1.8.08. תחילה התובעת הועסקה על ידי רם דורון חברת עורכי דין, שנוהלה על ידי הנתבע מס' 2, עו"ד רם דורון
(להלן - דורון). בהמשך, החל מחודש אפריל 2010, לאחר שהמשרד מוזג עם משרדו של הנתבע מס' 3, עו"ד עילם בורבין
(להלן - בורבין), התובעת עברה לעבוד בנתבעת מס' 1 שהיא שותפות.

ב.
לתובעת שולם שכר חודשי.

עד לחודש מאי 2010 שכרה של התובעת היה 6,027 ₪ ומחודש יוני 2010 הוא עלה ל – 6,360 ₪.
בנוסף, שולם לתובעת גמול בגין עבודה בשעות נוספות.

ג.
במהלך חודש ספטמבר 2010, הנתבעים ביקשו לגייס עובדת חדשה לתפקיד מזכירה במשרד.
ד.
לטענת התובעת, היא גילתה זאת במקרה, והבינה שבכוונתם לפטרה מהעבודה. מסיבה זו, כך טענה התובעת, היא שלחה לדורון מסרון ביום 15.9.10 בנוסח הבא (נ/1):

"אני מבקשת שתכין לי מכתב פיטורים עקב החלטות של השותף שלך. נסכים שאתן לך שבועיים + שבועיים הסתגלות."


ה.
לאחר מכן התובעת עזבה את העבודה ולא שבה גם למחרת (16.9.10). הצדדים חלוקים לגבי הסיבה להיעדרות זו ולנושא זה נתייחס בגוף פסק הדין.

ו.
למחרת, יום חמישי, ה - 16.9.10, התובעת פנתה לחדר מיון בתלונות על לחצים בחזה (ת/1). התובעת עדכנה את דורון בדבר מצבה הרפואי במסרון ששלחה באותו יום.
ז.
ביום 17.9.10 נסע דורון לחופשה בחו"ל.
ח.
ביום 19.9.10 התובעת הגיעה לעבודה. בורבין, שהתקשר למשרד אותו בוקר, הבהיר לה שהיא התפטרה מעבודתה, כי היא אינה נדרשת להמשיך לעבוד בפועל וביקש שתיצור קשר עם דורון בנושא.
ט.
בו ביום התובעת שלחה לדורון הודעת דוא"ל (נספח ה לתצהיר התובעת) בזו הלשון:
"הנדון: התנהגות בלתי הולמת כלפיי
היום הגעתי לעבודה כרגיל, ובשעה 8:45 התקשר עילם למשרד, הוא הופתע לשמוע שאני נוכחת. ציטוט: 'מה את עושה במשרד?' 'לא התפטרת'?
אמרתי לו שלא התפטרתי ואני לא יודעת על מה הוא מדבר. הוא ענה 'התפטרת פוטרת זה לא משנה אל תגיעי למשרד יותר עד שרמי יחזור'. מההלם אפילו לא הבנתי על מה מדובר רק שחזרתי הביתה הבנתי שהוא בעצם סילק אותי מהמשרד ואני מצפה להסבר.
אני רוצה להדגיש שלא התפטרתי ואין בכוונתי להתפטר, והימים הללו שבהם אין באפשרותי להיכנס למשרד עקב סילוקי ישולמו במלואם אחרי שהנושא ייבדק.
תמוהה בעיני תגובתו של עילם וזאת לאור העובדה כי במהלך השבוע האחרון עידכנתי אותך באופן ישיר באמצעות הסלולרי כי אני נמצאת אצל רופא וכן במיון וכי יש לי את האישורים המתאימים. אין לי אלא להצטער על המצב שהגענו אליו לאחר למעלה משנתיים שהן ביצעתי את העבודה על הצד הטוב ביותר תוך ויתורים אישיים וספיגת השפלות בחודשים האחרונים מצד עילם.
הייתי מצפה שכמנהל ישיר תעדכן את השותף במשרד אודותיי ויתרה מכך שאתה או עילם תבררו מה קורה עם עובד שלא הגיע לעבודה ולא תסיקו למסקנות שהעובד התפטר.
ממתינה לעדכונך בדבר ההליכים במשרד
איילה"

י.
עם שובו של דורון ארצה, ביום 26.9.10, הוא שוחח עם התובעת והשניים קבעו להפגש למחרת היום במשרד. בפגישה זו סוכם כי לפנים משורת הדין, התובעת תסיים עבודתה וכי ישולמו לה פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת של שבועיים. מיד בתום הפגישה (בשעה 11:57) שלח דורון הודעת דוא"ל למנהלת החשבונות במשרד, וזו לשונה:

"זיווה שלום
איילה סיימה עבודתה ביום 13.9.10
סיכמתי איתה כי נשלם לה שבועיים נוספים וכן פיצויי פיטורים.
נצברו לה סכומים בגין פיצויים בפוליסה ואנו נשלים לה את הנדרש.
נא הכיני לה גמר חשבון כדי שישולם בתלוש של חודש ספטמבר.
את סכום הצבירה של הפיצויים ניתן לקבל מהסוכן אלו אבן חן 054....
חג שמח
רם דורון, עו"ד"

יא.
זמן קצר לאחר הפגישה התובעת התקשרה לדורון וביקשה לקבל מכתב פיטורים. דורון סירב לבקשה, בנימוק שלא פיטר את התובעת. הצדדים חלוקים באשר לתוכנה של המשך השיחה. לטענת התובעת, היא הודיעה שהיא מעוניינת לשוב לעבודה מאחר שלא התפטרה ולדבריה דורון מסר לה כי יצור עימה קשר בשעות הערב וישיב לה תשובה בנושא. דורון הכחיש טענותיה אלה.

יב.
ביום 28.9.10 התובעת התייצבה לעבודה במשרד. כאשר בורבין הגיע למשרד, הוא דרש מהתובעת לעזוב את המקום ואילו התובעת דרשה לקבל מכתב פיטורים. אף דורון שהגיע למשרד ביקש מהתובעת לעזוב את המקום. לאחר שהתברר לו כי התובעת מיוצגת על ידי עורכת דין, ביקש לשוחח עם באת כוחה.
באותו מעמד דורון הבהיר שהתובעת התפטרה וכי היא נדרשת לעזוב את המשרד, אחרת תוזמן משטרה למקום.
יג.
בו ביום שלחה ב"כ התובעת מכתב דרישה בו הנתבעים נדרשו להשיב את התובעת לעבודה ולחלופין, לשלם לה פיצויי פיטורים ולהמציא לה מכתב פיטורים. הנתבעים דחו טענות התובעת במכתב מיום 3.10.10, והתובעת השיבה להם במכתב נוסף מיום 4.10.10.

3.
הליכים
א.
התביעה הוגשה ביום 11.10.10. מספר ימים לאחר מכן, ביום 20.10.10, התובעת הגישה בקשה לסעדים זמניים, בה ביקשה להשיבה לעבודה. בקשה זו נמחקה ביום 3.11.10, במהלך דיון שהתקיים בפני
כב' השופטת לויט.

ב.
בישיבת ההוכחות נשמעו עדויות התובעת והנתבעים מס' 2 ו - 3. הנתבעים גם הגישו תצהיר מטעם גב' לילי אדרי, עובדת המשרד, אולם הם ויתרו על עדותה.
4.
להלן תמצית טענות התובעת:
א.
בחודשים האחרונים לעבודתה, התובעת זכתה ליחס מזלזל מבורבין. ביום 15.9.10 גילתה שבכוונת הנתבעים לשכור תחתיה מזכירה אחרת, מבלי שהדבר הובא לידיעתה. עקב כך היתה נתונה בסערת רגשות והדבר גרם לה למיחושים בחזה.
ב.
התובעת לא התכוונה להתפטר מהעבודה ולא היה בהתנהגותה להצביע על כוונה כזו. לחילופין נטען שהתובעת התפטרה ב"עידנא דריתחא", והיא חזרה בה זמן קצר לאחר מכן.
ג.
מאחר שהתובעת פוטרה וסולקה בבושת פנים מהמשרד, היא זכאית לפיצויי פיטורים, לתמורת הודעה מוקדמת ולפיצויים בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש.
ד.
בנוסף, נתבע שכר עבודה בגין חודש ספטמבר 2010 וכן פיצוי בגין אי
ביצוע הפרשות לקרן פנסיה.

5.
להלן תמצית טענות הנתבעים:
א.
התובעת התפטרה מעבודתה ביום 15.9.10, באמצעות שליחת מסרון לדורון. רק ביום 19.9.10, לאחר שהתפטרותה נכנסה לתוקף, היא הגיעה לעבודה ולמעשה חזרה בה מהתפטרותה, אולם הנתבעים לא היו חייבים לקבלה בחזרה לעבודה.
ב.
התובעת לא התפטרה ב"עידנא דריתחא", שכן מדובר היה במהלך מתוכנן ואין כל בסיס לגרסתה העובדתית בנושא. כמו כן, הנתבעים כלל לא התכוונו לפטרה, כטענתה.

סיום עבודתה של התובעת
6.
על פי ההלכה הפסוקה, דרך כלל, ניתוק יחסי עובד ומעביד נעשה בדרך של התפטרות או בדרך של פיטורים.


"השאלה אינה מי גרם לביטול החוזה, מי הפר את החוזה, אלא מי 'ביטל' את החוזה. עת מדובר בחוזה עבודה ועת ב'ביטול' חוזה מדובר ... יכול ו'הביטול' יהיה על ידי המעביד ואזי בפיטורים ידובר, ויכול ויהיה על ידי העובד, ואזי בהתפטרות ידובר. לענייננו המשותף לשניים - פיטורים והתפטרות - הוא בכוונה ברורה וחד משמעית להביא את היחסים החוזיים, יחסי עובד - מעביד לידי סיים. השוני בין השנים הוא בצד ליחסים החוזיים הפועל כך וזאת כוונתו: המעביד או העובד."


(
דב"ע שם/ 3-116
סלמה - מדינת ישראל
פד"ע יב 375, 383 (1981); עוד בעניין זה ר'

דב"ע ל/3-18
בנצילוביץ – אתא חברה לטכסטיל בע"מ

פד"ע ב 41 (1970);
דב"ע לב/3-58
רשות השידור – אשל

, פד"ע ד' 298 (1973);
דב"ע נא/3-1
מפעלי ים המלח בע"מ – שיינין,

פד"ע כב 271 (1990);
ע"ע (ארצי) 256/08
מחמד בשיר קוקא – שוורץ
, 13.2.11;

סק"כ (ארצי) 722-09-11
מדינת ישראל – ההסתדרות הרפואית
בישראל, 4.9.11).

7.
לטענת התובעת, בחודש ספטמבר 2010 היא גילתה כי בכוונת הנתבעים לשכור מזכירה חדשה תחתיה. הדבר נודע לתובעת כאשר היא גילתה על שולחנו של בורבין קורות חיים של גב' לימור כץ, המיועדת לתפקיד מזכירה. בהמשך, ביום 14.9.10 התקיים ראיון עבודה לגב' כץ, כמפורט ביומנם של הנתבעים. למחרת היום (15.9.10, יום רביעי בשבוע), התובעת הבחינה שעל שולחנו של בורבין ישנה פיתקית עליה נרשם "סיכום שיחה" עם גב' כץ, לרבות תנאי העסקה, שעות עבודה ושכר - "תחל חפיפה עם רנין ביום 26.10.10 למשרה מלאה בין השעות 8:00 ל-15:30 בשכר של 5,500 נטו".

בעקבות אירועים אלה ונוכח התנהגותו המזלזלת של בורבין כלפיה בתקופה האחרונה לעבודתה, התובעת שלחה את המסרון לדורון ובו ביקשה לקבל מכתב פיטורים, תוך הבהרה שהיא תמשיך לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת.
התובעת הוסיפה וטענה שלא התכוונה להתפטר מהעבודה ואף התנהגותה הצביעה על כך שלא התפטרה מעבודתה (סעיפים 4-7 לסיכומי התובעת). באופן חלופי נטען שהתובעת התפטרה ב"עידנא דריתחא" וכי חזרה בה מהתפטרותה (סעיף 8 לסיכומי התובעת). למעשה מדובר בגרסאות עובדתיות שאינן מתיישבות זו עם זו. מכל מקום, כפי שנפרט להלן, מצאנו שיש לדחות את גרסת התובעת בכל הנוגע לסיום עבודתה.

8.
גרסתה העובדתית של התובעת בכל הנוגע לנסיבות שקדמו לשליחת המסרון, לא היתה עקבית ויש בכך כדי להצביע על חוסר מהימנותה. להלן הנימוקים לקביעה זו:

א.
התובעת הצהירה כי כחודשיים לערך לפני מועד פיטוריה "חשתי כי ההתנהגות כלפי, מצד הנתבע 3, השתנתה לחלוטין וכי הינו מתייחס אלי בזלזול רב" (סעיף 11 לתצהיר התובעת). בחקירתה הנגדית גרסה זו השתנתה ועל פיה, ממועד המיזוג בין המשרדים, בחודש אפריל 2010, התובעת חשה שבורבין נוהג בה שלא כשורה (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 2-3) והוא אף נקט כלפיה בביטויים בלתי ראויים ופוגעניים (עמוד 12 לפרוטוקול שורה 21 עד עמוד 13 לפרוטוקול שורה 14; עמוד 14, שורות 6-20).

ב.
עדותה של התובעת התאפיינה בחוסר עקביות. מחד גיסא, התובעת העידה שלא היו לה חיכוכים עם בורבין ומאידך גיסא טענה כי יחסו אליה היה "לא הוגן" (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 23-27):

"ש.
אז מתי התחילו החיכוכים איתו?
ת.
חיכוכים זו לא מילה מדויקת, אפשר להגיד יחס לא הוגן ממעסיק לעובד.
ש.
מה שהיה בחול המועד פסח זה יחס הוגן?
ת.
זה יחס לא הוגן כלפי בני האדם ולא רק כלפיי בהכרח. לא שמרתי לו טינה אם זה מה שאתה מנסה לשאול."


ובהמשך (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 2-4):

"ש.
על ציר הזמן הזה, תתארי את מערכת היחסים שלך איתו.
ת.
הוא היה הבוס שלי, הוא ביקש ממני לבצע מטלות ואני ביצעתי אותן והכל היה בסדר. לא היו לי חיכוכים איתו. זו לא מילה מדויקת."

9.
סוגיית היחסים בין התובעת לבורבין אינה דרושה לצורך ההכרעה שלפנינו. עם זאת מן המקובץ עולה כי ממועד המיזוג, היו בין השניים חיכוכים, אולם בניגוד לטענת התובעת בתצהירה, לא חל שינוי ביחסו של בורבין כלפיה עובר לסיום עבודתה. את עדותה ביחס ליחסו של בורבין כלפיה ניתן להבין כמחלוקות על רקע עבודה, אשר התובעת ניסתה לשוות להן גוון חמור יותר של מערכת יחסים מעורערת.

10.
מכאן נעבור לבחינת גרסתה של התובעת לגבי הפסקת עבודתה. לטענת התובעת, ביום 15.9.10, בעקבות הגילוי לפיו בכוונת הנתבעים לפטרה: "נדמה היה כי סכין פילחה את ליבי. מייד חשתי קוצר נשימה, לחץ בחוזה וסחרחורות ויצאתי לחדר המדרגות בבכי" (סעיף 18 לתצהיר התובעת). לאור מצבה הרפואי וסערת הרגשות שאחזה בה, יצאה מהמשרד מוקדם מהצפוי, בשעה 9:00 בבוקר (סעיף 19 לתצהיר התובעת). על רקע זה, כך נטען, בימים 15.9.10-16.9.10 התובעת לא חשה בטוב ואף פנתה לחדר מיון ביום 16.9.10 (הוצג אישור רפואי מיום 16.9.10, נספח יא' לתצהיר התובעת; אישור ביקור בחדר מיון - ת/1).

11.
גרסה דרמטית זו אינה מתיישבת עם הודעת דוא"ל שהתובעת שלחה לנתבעים ביום 13.9.10 (צורפה כנספח לתצהירי הנתבעים), ובה התובעת הודיעה מראש שלא תגיע לעבודה ביום 15.9.10 וייתכן שגם תיעדר לחצי יום גם ביום 14.9.10, מאחר שהיא מתעתדת לעבור דירה.

12.
בנוסף, גרסתה של התובעת לפיה היתה בסערת רגשות וכי אחזה בה תדהמה נוכח הגילוי על כוונת הנתבעים לשכור מזכירה אחרת תחתיה איננה נראית סבירה בעינינו. ראשית, התובעת ידעה על כוונת הנתבעים לשכור מזכירה לאחר ש"הבחינה" בקורות החיים של המועמדת על שולחנו של בורבין, עוד קודם ליום 15.9.10. התובעת גם העידה שהפגישה עם אותה מועמדת היתה ידועה והיא נרשמה ביומנם של הנתבעים. לזאת יש להוסיף, כי במועד בו היתה התובעת ב"סערת רגשות" כטענתה, היא דאגה לצלם עותק מה"פתקית" בה פורט סיכום השיחה שהתקיימה למרואיינת (סעיף 16 לתצהיר התובעת; עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 1-7). מעשה זה מעיד על צעד מחושב שנעשה בקור רוח ולא על "סערת רגשות" כטענת התובעת. לאור האמור, יש לדחות טענת התובעת כי התפטרה ב"עידנא דריתחא".

13.
יש להדגיש שגם על פי גרסת התובעת, החלטתה להתפטר באה לעולם לאחר שהיא עיינה במסמכים שהיו על שולחנו של בורבין, מבלי שטרחה לשוחח עם מי מהנתבעים ולברר את כוונותיהם האמיתיות. לאור זאת ובהעדר ראיות לסתור, הגרסה לפיה התובעת הבינה שגב' כץ מיועדת להחליף אותה אינה אלא סברא פרי דמיונה של התובעת.
14.
כאמור, גרסת התובעת היא שהיתה נתונה בסערת רגשות וכי סבלה ממיחושים בחזה, לאחר שגילתה שהנתבעים מעוניינים לפטר אותה, ומסיבה זו היא נעדרה בימים 15.9.10 - 16.9.10. טענה זו אינה מתיישבת עם עדות התובעת לפיה ביום 15.9.10 היא עסקה בהובלת דירה (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 13-15):

"ש.
ב - 15.9 היית בחופשת מחלה ולא היית מסוגלת לעבוד?
ת.
נכון, אני עצמי פיזית לא העברתי את הדירה אלא בת זוגתי, באותו זמן של המעבר שהיתי בבית הוריי."

ור' בהמשך (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 20-32):
"ש.
אם הבנתי נכון את אמרת קודם שלא היית מעורבת בהעברת הדירה.
ת.
מעבר הדירה הוא נושא קצת מורכב, אני לא מאמינה שזה יעניין את ביה"ד, חלק מהדברים נמצאו בבית הוריי וחלק בדירתי של בת זוגתי, חלק היו במחסן, אז פיזית לא אני העברתי את הדירה. הכוונה שלא התעסקתי בדברים של המעבר עצמו, התעסקתי בלהיות בבית של ההורים שלי ולנסות להירגע.
ש.
אז היית חולה ב- 15-16, היית בבית הורייך, מנסה להתאושש מסערת הרגשות?
ת.
נכון.
ש.
אז בעצם לא היית בשטח ולא סחבת דברים?
ת.
נכון, אבל זה לא מדויק, בוודאי שהייתי עסוקה בזה, להעביר דירה זה לא רק לקחת פיזית ארגז ולהעבירו. זה מחשבות, זה לסדר דברים.
ש.
במה היתה המעורבות שלך?
ת.
עניתי לך, בלהיות בבית הוריי, לחכות שהמוביל יגיע, הוא היה צריך לאסוף דברים מבית הוריי, וזה הכל."

עדות התובעת בעניין היתה בלתי עיקבית ובלתי משכנעת, עניין שאפיין את עדותה בהליך שלפנינו.

15.
לטענת התובעת, היא לא התכוונה להתפטר מעבודתה, והדבר גם נלמד מהתנהגותה, שכן עוד ביום 19.9.10 היא הבהירה שהיא לא התפטרה מעבודתה ואף ביום 16.9.10 עידכנה את דורון באשר למצבה הרפואי.

איננו מקבלות טענה זו מאחר שהיא אינה מתיישבת עם טענתה החלופית של התובעת לפיה התפטרה בעידנא דריתחא וחזרה בה מהתפטרותה. בנוסף, תוכנו של המסרון שהתובעת שלחה מלמד באופן ברור וחד משמעי על כוונתה של התובעת לסיים את עבודתה. התובעת לא הודיעה באופן כללי על רצון לקבל מכתב פיטורים, הודעתה מכילה פרטים אופרטיביים בדבר תקופת הודעה מוקדמת ולמעשה התובעת הודיעה מפורשות כי עבודתה תגיע לסיומה בתום תקופה זו.
זאת ועוד – אמנם התובעת התייצבה בעבודה ביום 19.9.10 ומכאן ניתן להסיק שהיא ביקשה לחזור בה מהודעת ההתפטרות, אך בשלב זה, לאחר שהתובעת כבר הודיעה על התפטרותה, התובעת לא יכולה עוד לפעול באופן חד צדדי ולהגיע לעבודה תוך התעלמות מההודעה שלחה רק ימים ספורים קודם לכן.

16.
אם התובעת אכן ביקשה לחזור בה מהודעת ההתפטרות, היה עליה להודיע זאת במפורש. במקום זאת, התובעת המשיכה לשלוח הודעות עדכון לגבי מצבה, שלא ברור מה מטרתן. כך, התובעת שלחה לדורון מסרון שבו כתבה: "אני לא יכולה לשוחח איתך טלפונית אני בבית חולים במיון. אעדכן בהמשך" ולמחרת שלחה מסרון נוסף: "מעדכנת אותך שהרגע יצאתי ממיון צריכה המשך מעקב ביום א'..." (נ/1). למרות עדכונים אלה, שעוסקים רק במצבה הרפואי, בשום שלב ואף לגרסתה של התובעת, היא לא הודיעה שהיא חוזרת בה מהודעת ההתפטרות (עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 19-32; ההדגשה הוספה – ד.ו.):

"ש.
ב-19.9 חזרת לראשונה לעבודה אחרי ה-
sms
?
ת.
אני צריכה לראות יומן כדי לענות לך. לאחר שאני מעיינת ביומן – אני משיבה שכן, למרות שעדכנתי את עו"ד דורון לאורך כל הדרך ב- 15 עד ה- 18 בהודעות
sms

על היותי בחדר מיון. זה לא נכון להגיד שב- 19 חזרתי למשרד. הגעתי למשרד ב- 19 אחרי שהייתי בביה"ח.
ש.
זה נכון שיכולת לחזור בך מההודעה של ה- 15 לחודש ע"י מסרון?
ת.
שלחתי מסרון לרמי. לא חזרתי בי אבל עצם העובדה שעדכנתי אותו במצבי שהייתי בחדר מיון..."

17.
העובדה שלאחר מעשה, ביום 19.9.10, התובעת חזרה בה מהודעת ההתפטרות, אין בה כדי להועיל לתובעת שכן במועד זה כבר קיבלו הנתבעים את הודעת ההתפטרות. ערות אנו לכך שביום 18.9.10 חל יום הכיפורים (יום שבת) אולם אין בכך כדי לשלול את העובדה שהיה באפשרות התובעת לחזור בה מהתפטרותה קודם ליום 19.9.10. הדבר נלמד מהעובדה שהתובעת שלחה הודעות לדורון גם לאחר התפטרותה, אך רק כאשר שבה לעבודה בפועל, ביום 19.9.10, היא הודיעה מפורשות לנתבעים שהיא חוזרת בה מהודעת ההתפטרות.

18.
על פי הדין, עובד אינו יכול לחזור בו מהודעת התפטרות אלא בהסכמת המעביד (בג"ץ 566/76 אלקו בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד לא (2) 197, 206 (1977); דב"ע נב/ 3-125 סלאם - ליר תעשיות לבידים בע"מ פד"ע כה 358, 363 (1993)). משהתובעת התפטרה, ולא חזרה בה באופן מיידי או תוך פרק זמן סביר, אין לחייב הנתבעים לקבל את ההודעה בדבר ביטול ההתפטרות שכן למעשה התפטרותה של התובעת היתה בבחינת "מעשה עשוי".

19.
בהקשר זה מצאנו להעיר שהתפטרות באמצעות מסרון מהווה תקשורת לקויה ואינה ראויה במסגרת יחסי עובד - מעביד. בדיוק כשם שאין זה ראוי למסור הודעת פיטורים לעובד בדרך זו.

20.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי מזכירתם, לילי אדרי, יצרה קשר עם התובעת ביום 16.9.10, אולם התובעת הודיעה כי היא אינה מעוניינת לדבר משום שהיא עסוקה במעבר דירה (סעיף 6 לתצהיר אדרי). התובעת הכחישה טענה זו (עמוד 19, שורות 16-17), ומאחר שהנתבעים ויתרו על עדותה של גב' אדרי, לא מצאנו להידרש אליה. עם זאת, אנו סבורים כי היה על התובעת ליצור קשר ישיר עם הנתבעים הן כשהתפטרה מעבודתה וגם בשלב בו ביקשה לחזור בה מהתפטרותה. התובעת לא עשתה כן. תחת זאת, עשתה התובעת דין לעצמה וביקשה לקבוע עובדות בשטח כשהגיעה לעבודה ביום 19.9.10, תוך שהיא מכחישה שהתפטרה. התנהגות חד צדדית זו, תוך קביעת עובדות בשטח, היא אינה התנהגות מקובלת ביחסי עבודה, אינה סבירה והיא ראויה לגינוי.

21.
כהערת שוליים יש להעיר שמהראיות עולה שלתובעת היו בעבר תלונות לגבי מזגן שלא פעל במשרד. התובעת שלחה לנתבעים הודעת דוא"ל, ביום 25.8.10. התובעת דאגה לשמור עותק של הפניה לנתבעים וביום 5.9.10 (10 ימים לפני התפטרותה) אף העבירה עותק מהודעה זו לתיבת הדואר הפרטית שלה (נספח ג' לתצהיר התובעת). התנהלות זו היא תמוהה ויש בה לחזק את גרסת הנתבעים שסיום עבודתה של התובעת היה מהלך מתוכנן מראש.

22.
לסיכום האמור לעיל, התובעת התפטרה מעבודתה כאשר שלחה מסרון ביום 15.9.10. לאחר שהנתבעים קיבלו את התפטרותה, התובעת ביקשה לחזור בה, אך במקום להודיע ישירות לנתבעים שהיא חוזרת בה, היא פעלה בדרכים פתלתלות – שלחה הודעות לפיהן היא נעדרת בשל מחלה והתייצבה לעבודה ללא הודעה או רשות. בנסיבות אלה, אין תימה שהנתבעים לא הסכימו לחזרתה של התובעת לעבודה.

23.
בהמשך, ביום 27.9.10, עם שובו של דורון מחו"ל, הוא נועד עם התובעת. אין חולק כי בשיחה זו דורון הבהיר שהוא רואה בתובעת כמי שהתפטרה מעבודתה. לטענת התובעת, היא טענה שלא התפטרה מעבודתה, אך בסיום הפגישה סוכם על ניתוק יחסי העבודה וכן התובעת תקבל פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת/שכר של שבועיים. בסמוך לתום הפגישה התקשרה התובעת לדורון וביקשה לדעת אם תקבל מכתב פיטורים. דורון סירב לבקשה בנימוק שהתובעת התפטרה (סעיף 31 לתצהיר התובעת). לטענת התובעת, היא יצאה מן הפגישה "מבולבלת" ועל כן ביקשה לברר אם תקבל את מכתב הפיטורים. לדבריה, דורון מסר לה כי יצור עימה קשר בהמשך הערב אולם לא עשה כן.

24.
למחרת, בבוקר יום 28.9.10, התובעת הגיעה לעבודה וביקשה להמשיך לעבוד כרגיל. כשהגיע בורבין וביקש ממנה לעזוב את המקום, טענה שהיא לא התפטרה וכי אם ברצונו לפטרה, הרי שעליו לתת לה מכתב פיטורים. לאחר שבורבין סירב לדרישה, התובעת התעלמה מבקשתו והמשיכה בעבודתה. הדבר חזר ונשנה כשהגיע דורון למשרד.

דורון שהבין כי התובעת מיוצגת על יד עורכת דין, ביקש לשוחח עם באת כוחה, והבהיר לה כי התובעת התפטרה מעבודה וכי עליה לעזוב את המשרד, אחרת תוזמן ניידת משטרה למקום.

25.
בהתנהגות זו, התובעת חזרה בה מהסיכום אליו הגיע עד דורון ביום 27.9.10 וניסתה לכפות את נוכחותה במשרד תוך התעלמות מופגנת מדבריהם של הנתבעים. ויודגש, כבר ביום 19.9.10 בורבין הבהיר לתובעת שהיא אינה נדרשת להגיע לעבודה, כך שהנתבעים ויתרו על עבודתה בתקופת ההודעה המוקדמת.

26.
משמצאנו כי התובעת התפטרה מעבודתה, היא לא היתה זכאית לקבל מכתב פיטורים. כעולה מתצהיר התובעת עצמה, היא סירבה לעזוב את המשרד מאחר שלא ניתן לה מכתב פיטורים. בנסיבות אלה, דרישתה של התובעת לקבל מכתב פיטורים והתעקשותה להמשיך ולעבוד במשרד, בניגוד לרצונם של הנתבעים, תוך התעלמות מדרישתם בנדון, היא התנהגות שאיננה מצופה מעובד סביר.

27.
ערות אנו לכך שדורון הבהיר לתובעת שהוא יזמין ניידת משטרה, אם היא תישאר במשרד. אף התנהלות זו היא חריגה וסביר שצעד זה הסב עוגמת נפש לתובעת. עם זאת, בנסיבות בהן התובעת עצמה כפתה את נוכחותה על הנתבעים, בניגוד לסיכום קודם אליו הגיעו, ומשהיא זו שהתפטרה מעבודתה, לא מצאנו לפסוק לזכותה פיצוי כלשהוא בגין צעד זה של הנתבעים.
28.
לאור המסקנה לפיה התובעת התפטרה, היא אינה זכאית לרכיבי התביעה המבוססים על הטענה לפיה פוטרה (פיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין והפרת חובת השימוע).

29.
במסרון מיום 15.9.10 התובעת הודיעה ש"תתן" לנתבעים שבועיים + שבועיים הסתגלות. בכך יש לראות את התובעת כמי שנתנה הודעה מוקדמת בת חודש ימים לנתבעים. הנתבעים מסרו לתובעת ביום 19.9.10 כי אינה נדרשת להתייצב במשרד ובכך יש לראותם כמי שויתרו על תקופת ההודעה המוקדמת. על כן ובהתאם להוראת סעיף 6(ב) לחוק הודעה מוקדמת להתפטרות ולפיטורים, תשס"א – 2001, התובעת זכאית לתמורת הודעה מוקדמת בשיעור של 27 ימי עבודה, כלומר 5,724 ₪ (27
x
30/ 6,360 ₪). לשאלת גובה שכרה של התובעת נתייחס בסעיף הבא.

30.
לטענת התובעת, יש לראות בגמול השעות הנוספות ששולם לה כחלק משכרה הקובע, מאחר שהיא הועסקה כמזכירה בשעות הבוקר ובשעות אחר הצהריים ביצעה עבודה נפרדת עבור הנתבעים - תיוק מסמכים. הנתבעים הכחישו טענה זו וטענו כי התובעת הועסקה לבקשתה בשעות נוספות, אולם אין לראות בעבודה זו כמשרה נפרדת כטענתה (ר' עדות דורון בעמוד 25 לפרוטוקול שורה 29 עד עמוד 26, שורה 2).

כזכור, תפקידה של התובעת היה מזכירה. להבנתנו ועל פי הגיונם של דברים, תיוק מסמכים מהווה חלק בלתי נפרד מעבודת מזכירות. לפיכך ומאחר שטענות התובעת בנושא אינן נתמכות בראשית ראיה, הן נדחות.

31.
שכר עבודה חודש ספטמבר 2010
א.
התובעת תבעה 5,500 ₪ כשכר עבודה בגין חודש ספטמבר 2010, נוכח ימי העבודה שביצעה בפועל, ימי המחלה המגיעים לה ומאחר שלטענתה היא הושעתה מעבודתה מיום 19.9.10 ועד ליום 28.9.10. לטענת הנתבעים, הם שילמו לתובעת את כל המגיע לה בגין שכר עבודה.

ב.
בגין חודש ספטמבר שולם לתובעת סך של 1,205 ₪, בספח התשלום שהועבר לתובעת נכתב הפירוט הבא:
"בגין שכר חודש 09/10
6630 ₪
x

4/22 כאשר עבדה 5 ימים בחודש 09/10
פחות יום מחודש שעבר
סה"כ 1205 ₪"
(נספח ח' לתצהיר התובעת)
עם זאת, בתלוש השכר לחודש זה מצוין שכר בסך 491.54 ₪ ושאר הסכום ששולם לתובעת הוא בגין נסיעות (60.60 ₪) ומס הכנסה שלילי. בנסיבות אלה ולאור מעמדו של תלוש השכר, לעומת ספח על גבי שיק שהוא רישום פנימי של המעביד, אנו קובעות שהתובעת קיבלה בגין חודש ספטמבר 2010 שכר בסך 492 ₪.

ג.
כמפורט לעיל, התובעת התפטרה ביום 15.9.10 וביום 19.9.10 הנתבעים הודיעו לתובעת שאינה נדרשת לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. כלומר את שכרה של התובעת יש לחשב עד יום 19.9.10. על פי שכר חודשי של 6,360 ₪, שכרה היחסי בגין 19 ימים קלנדריים בספטמבר הוא 4,028 ₪ (30/19
x
6,360 ₪). משכך, ובהעדר נתונים אחרים בדבר העדרויות שאינן מזכות בתשלום, כגון פנקס חופשה, רישום שעות עבודה או כל נתון אחר שיש בו לסייע בחישוב שכרה של התובעת, למעט הודאת התובעת בדבר ניכוי 3.5 ימי מחלה (סעיף 27.א' לסיכומיה), התובעת זכאית להפרשי שכר בגין חודש ספטמבר 2010 בסך 2,524 ₪ ((3.5
x
22/ 6,360 ₪) - 492 ₪ - 4,028 ₪).

ד.
בהקשר זה יש להזכיר כי בגין התקופה שמיום 19.9.10, המועד בו נאמר לה שאינה נדרשת להופיע עוד לעבודה, נפסקה לתובעת תמורת הודעה מוקדמת וגם מסיבה זו אין מקום לפסוק לה שכר בגין אותה תקופה.

פיצוי בגין הפרשים בהפקדת חלק המעביד לפנסיה
32.
לטענת התובעת, היא זכאית לביצוע הפרשות לקרן פנסיה בגין "שתי המשרות" בהן הועסקה. כפי שציינו לעיל, מצאנו כי אין לראות ברכיב השעות הנוספות ששולם לתובעת כתגמול בגין משרה נפרדת. על כן, טענה זו של התובעת נדחית ואת ההפרשים ברכיב זה יש לבחון לפי המשכורת החודשית המפורטת בתלושי השכר.

33.
עוד יש להבהיר בפתח הדיון בנושא זה, כי זכאותה של התובעת היא על פי צו ההרחבה הכללי במשק, מינואר 2008 ובהתאם לטיעונה של התובעת, שלא נסתר, זכאותה על פי הצו היא החל מפברואר 2009.

34.
על פי נספח טו' לתצהיר התובעת, שהוא דו"ח פנסיוני, ההפקדות על חשבון תגמולים ופיצויים נעשו בחסר. טענות התובעת בנושא לא נסתרו על ידי הנתבעים שהצהירו כי ישלימו את הסכומים הנדרשים במידת הצורך (עדות דורון בעמוד 24 לפרוטוקול, שורות 11-14) ומשכך יש לקבל עקרונית את התביעה.

35.
לא נעלם מעינינו כי על פי המסקנות המפורטות לעיל, התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים. עם זאת צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק קובע כי למעט מקרים שאינם מתקיימים בענייננו, העובד זכאי לשחרור רכיב הפיצויים שהופקדו על ידי המעביד. משום כך התובעת זכאית להפרשים גם ברכיב זה.

36.
כאמור, חישובי התובעת (סעיפים 40-41 לסיכומיה) לא נסתרו. משום כך, התובעת זכאית לסכומים אלה, בניכוי הסכומים שהופרשו בפועל, הכל כפי שיפורט להלן.

37.
בגין שנת 2009 חלק התגמולים היה אמור לעמוד עד 1,114 ₪, בעוד שבפועל הופרשו 1,018 ₪, כלומר הפרש של 96 ₪. חלק הפיצויים היה אמור לעמוד על 1,125 ₪, בעוד שבפועל הופקדו 1,025 ש"ח, כלומר הפרש של 100 ₪.

בגין שנת 2010 חלק התגמולים והפיצויים עמד על 2.5% בכל רכיב. כלומר, 5% מהשכר הכולל, שהם 2,612 ₪. בפועל, בשני הרכיבים בגין שכר שנת 2010 הופקדו 1,908 ₪. כלומר הפרש של 704 ₪.

לסיכום, ברכיב תביעה זה התובעת זכאית להפרשים בסך 900 ₪.

38.
בשולי הדברים נציין שבמסגרת כתב התביעה נזכרה תביעה לפדיון ארבעה ימי חופשה, לא פירוט. במסגרת תצהירה התובעת חזרה בה מהתביעה ברכיב זה והוא גם לא נזכר בסיכומיה. משם כך איננו נדרשות אליו ויש לראות אותו כרכיב תביעה שנזנח.

39.
מאחר שהיחסים בין הנתבעים ובין עצמם (הכוונה בין השותפות ובין הנתבעים מס' 2 ו - 3) לא התבררו כלל במסגרת הראיות, ובנוסף, לא נטען שהיה שינוי כלשהו בתפקידה של התובעת בעקבות המיזוג בין המשרדים, יש לראות בתובעת כמי שהועסקה במקום עבודה אחד במשך כל תקופת העבודה ובנוסף יש לחייב את כל הנתבעים ביחס ולחוד בסכומים שנפסקו במסגרת

פסק דין
זה.

40.
סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:


א.
תמורת הודעה מוקדמת בסך 6,360 ₪;

ב.
שכר חודש ספטמבר 2010 בסך 2,524 ₪;
ג.
פיצוי בגין אי הפקדה לקרן פנסיה (חלק המעביד בתגמולים ובפיצויים) בסך 900 ₪.

כל הסכומים לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.10 ועד התשלום בפועל.


מאחר שעיקר התביעה נדחה, אין צו להוצאות.



ניתן היום, ח' אייר תשע"ד, (08 מאי 2014
)
, בהעדר הצדדים.



שולמית עתניאל שמואלי, נציגת ציבור (עובדים)

דגית ויסמן
, שופטת








סע בית דין אזורי לעבודה 20276-10/10 איילה אלישע נ' משרד עו"ד דורון בורבין, עו"ד רם דורון, עו"ד עילם בורבין (פורסם ב-ֽ 08/05/2014)