פסקי דין על שלמה פוגל |

27708-08/13 עע     08/05/2014




עע 27708-08/13 שלמה פוגל נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון








בית הדין הארצי לעבודה


ע"ע 27708-08-13



ניתנה ביום

08 מאי 2014

שלמה פוגל
המבקש

-

מדינת ישראל
– משרד הביטחון
המשיבה

בשם המבקש –
בעצמו
בשם המשיבה – עו"ד איה דויטשר-קורנהאוזר


השופטת אביטל
רימון-קפלן

החלטה

זוהי בקשת המבקש להאריך לו את המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מיום 20.5.13 (השופטת
אופירה דגן-טוכמכר ונציג ציבור מר עמנואל סלע;
תיק ס"ע 33814-08-11).

רקע כללי
1.
המבקש, יליד 1955 הוא גימלאי של צה"ל. בשנת 1996, לאחר פרישתו מצה"ל החל המבקש לעבוד במשרד הביטחון
. ביום 1.9.11 פוטר המבקש מעבודתו.

2.
לאחר פיטוריו הגיש המבקש תביעה לבית

הדין

האזורי למתן צו הצהרתי שיקבע כי פיטוריו בטלים עקב פגמים שנפלו בהם. לעניין זה נטען בין היתר, כי הליך פיטורי המבקש בכלל, והליך השימוע בפרט, היו נגועים בפגמים שונים וכי ההחלטה בעניינו התקבלה משיקולים זרים, על רקע העובדה כי היה מעורב בחשיפת נהלים לא תקינים, ליקויים הגובלים בשחיתות,
והטיית מכרזים בין השנים 2008-2009.
כפעל יוצא מעתירתו לסעד הצהרתי, עתר המבקש, לתשלום פיצוים בגין פיטורים שלא כדין ובגין עגמת נפש.
3.
לאחר שבחן את התשתית שהובאה בפני
ו, דחה בית הדין האזורי את התביעה במלואה. בתוך כך נקבע בין היתר כי המבקש פוטר משיקולים לגיטימיים וענייניים הקשורים לקשיי ההשתלבות שלו ולחוסר הנכונות שלו לקבל את מרות הממונים עליו עם חזרתו לאגף המדובר; כי פיטורי המבקש לא חרגו מאמות המידה הנדרשות, אלא ההיפך הוא הנכון, המשיבה גילתה סובלנות ואורך רוח
מתוך ציפייה כנה כי המבקש יתעשת וישוב לתפקוד תקין; כי אין יסוד לטענת המבקש בדבר קנוניה שנרקמה כנגדו; כי אין יסוד לטענת המבקש שפיטוריו נעוצים בעובדה שחשף אי סדרים וליקויים, כביכול; וכי עובר לפיטוריו ניתנה למבקש הזדמנות מלאה להשמיע את כל טענותיו בעל פה ובכתב ואף לתקן את דרכיו.
הגם שדחה את התביעה במלואה, ציין בית הדין כי לפנים משורת הדין, על אף שהושקעו בניהול ההליך משאבים רבים שלא לצורך, הרי שמתוך התחשבות במבקש ובמצב אליו נקלע, אין הוא מחייב את המבקש בהוצאות ההליך.

4.
כעולה מן הרישומים שבתיק בית הדין האזורי, פסק הדין הומצא לידי המבקש ביום 24.5.13.
5.
ביום 15.8.13 הגיש המבקש בקשה להאריך לו את המועד להגשת ערעור כך שיוגש בתוך 60 יום נוספים.

עיקרי טענות הצדדים
6.
בבקשתו, טען המבקש כי בפסק הדין לא צוין המועד להגשת ערעור וכי פסק הדין התקבל מבלי שהיה מיוצג (שכן, טרם מתן פסק הדין הוא פיטר את בא כוחו). לטענת המבקש, בהתייעצות שקיים בשי"ל (שירות ייעוץ לאזרח) אליהם הגיע בהמלצת מרכז המידע של בתי המשפט, נאמר לו כי באפשרותו לפנות בערעור תוך בקשה להארכת מועד להגשתו.
לטענת המבקש, העילה לערעור היא פגיעה בזכויות היסוד "כבוד האדם וחירותו" ו"חופש העיסוק". לטענתו, בהליך בפני
בית הדין האזורי נפלו פגמים מהותיים. לעניין זה נטען כי בתצהיר סמנכ"ל משרד הביטחון
וראש אגף כוח אדם שהוגש צוין כי נערך לו שימוע טרם פיטורים בעוד שהמסמכים שהוגשו לבית המשפט מצביעים על הליך משמעתי ולא שימוע שהתקיים ב- 2/6/2012 (צ"ל 2/6/10 – א.ר.ק.) ועל פגישה נוספת הסתיימה טרם החלה, ומכאן שהחלטת משרד הביטחון
לפטרו, אינה חוקית ובניגוד למתחייב מנוהל משרד הביטחון
בעניין הפסקת עבודה. עוד נטען כי בניגוד לסעיף 90 בפסק הדין, לא ניתנה למבקש ההזדמנות להשמיע את טענותיו כנגד הפיטורים לא בע"פ ולא בכתב. לטענתו לפיכך, פסק הדין הסב לו עוול נוסף על זה שנגרם לו ע"י מעסיקיו.
7.
הבקשה הועברה לתגובת המשיבה שהתנגדה לה.
לטענת המשיבה, תקנה 73 לתקנות בית הדין קובעת כי ערעור בזכות על

פסק דין
של בית הדין האזורי, יוגש בתוך שלושים יום מיום שהומצא למבקש; המבקש איחר את המועד להגשת הערעור מבלי שהציג "טעם מיוחד" כלשהו המצדיק את בקשתו להארכת המועד להגשת הערעור; המשיבה כמדינה לא הוחרגה מעקרון סופיות הדיון; יתר על כן, כלל טענות המבקש לרבות אלו הנטענות בבקשתו, נדונו והוכרעו בפסק דינו המנומק של בית הדין האזורי ובהעדר טעם מיוחד כלשהו לאיחור בעצם הגשת הבקשה, דין הבקשה להידחות.
8.
בתשובתו לתגובת המשיבה, טען המבקש כי פסק הדין ניתן ערב חתונת בנו הבכור בעת שבבית שהו אורחים רבים ועל כן ועל מנת שלא להשבית את השמחה של בני הבית נאלץ להסתיר מהם את דבר מתן פסק הדין; כי בפסק הדין לא צוין המועד להגשת ערעור; כי רק לאחר שהתקבל לפגישה בשי"ל (אליה המתין 3 שבועות) נמסר לו מועד הגשת הערעור ואף הוסבר לו כי מקום שהנסיבות שהובילו לאיחור בהגשת הערעור לא היו בשליטתו הבלעדית של בעל הדין, ייטה בית הדין להאריך את המועד להגשת הערעור.
באשר לכלל סופיות הדיון טוען המבקש כי בשל טעם זה בדיוק הוא פונה בערעורו שכן המשיבה משכה הליכים, נקטה בצעדים שהטעו את בית הדין, הציגה לפניו מסמכים שלא הובאו לידיעתו והכל תוך פגיעה בזכויות היסוד שלו לכבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק. לטענתו המשיבה אף מטעה את בית הדין באשר למועד מתן פסק הדין של בית הדין האזורי.
מוסיף המבקש וטוען, לראשונה במסגרת תשובתו לתגובת המשיבה, כי עלה חשש שהדיון נשמע בהרכב חסר של המותב, ללא נציג עובדים, וכי הנושא לא הובא לפניו בטרם המשפט ולא בעת המשפט; כי לא הובהר ולא צוין כי נציג הציבור הוא נציג מעסיקים; וכי לדבריו, בדיקת הנושא העלתה שנציג הציבור שישב בדין הועסק ע"י משרד הביטחון
– הנתבעת כיועץ בוועדת המכרזים שלה, ובשל כך קיבל שכר וקיים קשרי עבודה עם הלשכה המשפטית של משרד הבטחון.

דיון והכרעה
9.
על פי תקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991, (להלן - התקנות), המועד להגשת ערעור על

פסק דין
של בית הדין האזורי, הוא בתוך שלושים יום מיום שהומצא לבעל הדין.
10.
אין חולק כי הבקשה להארכת המועד להגשת ערעור הוגשה במקרה זה בחלוף כמעט שלושה חודשים ממועד המצאת פסק הדין לידי המבקש ומכאן שהמבקש איחר את המועד להגשת ערעור על פסק הדין.
ואולם, תקנה 125 לתקנות, שעניינה בהארכת מועדים, לרבות אלו שנקבעו בחיקוק, קובעת כי לבית הדין סמכות להאריך מועדים שנקבעו בחיקוק בהתקיים "טעם מיוחד", כדלקמן:

"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם, מטעמים מיוחדים שיירשמו".
11.
הנה כי כן, בהתאם לתקנה 125 הנ"ל, על המבקש הארכת מועד להגשת ערעור בכלל, להצביע על "טעם מיוחד" אשר יצדיק היענות לבקשתו. הצורך להצביע על "טעם מיוחד" נובע מכלל סופיות הדיון, לגביו נפסק:

"סופיות הדיון מחייבת תחימת מועדים להתמשכותם של הליכים, כאשר בחלוף זמן סביר מסיומם, מתגבשת צפייתו של הצד שכנגד כי מסכת ההתדיינות בה נטל חלק תהפוך לנחלת העבר... לאור עקרון "סופיות הדיון" עומדת לצד שכנגד הזכות לכלכל ענייניו מבלי שחרב הערעור תהא תלויה על צווארו זמן ממושך" [ראו: עא"ח 49/06 איגור סומרוקוב - מדינת ישראל, (מיום 21.12.2006)].
לאור זאת נקבע בפסיקת בית דין זה ובפסיקת בית המשפט העליון כי "כנגד האינטרס של סופיות הדיון חל על המערער נטל ההוכחה לכך שהתקיים "טעם מיוחד" שלא היה בשליטתו ושבגינו נבצר ממנו להגיש את הערעור או לבקש הארכת מועד להגשת ערעור" [ראו: עא"ח 49/06 איגור סומרוקוב
לעיל; ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה - קסט, פ"ד נה(2) 904, 908 (2001)].
באשר לשאלה מהם אותם טעמים, נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים", כדלקמן:

"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה"
[ראו: ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה - קסט לעיל].
על פי הפסיקה, איחור של ימים בודדים
או אף יום אחד בלבד בהגשת הערעור טעון אף הוא תרוץ והצדקה [ראו: ע"א 769/79 מועלם נ' מטא, פ"ד לה(1) 375; המ' 513/77 בוסקילה נ' משרד החינוך, פ"ד לא(3) 447; בש"א 3086/95 אנגל חברה לקבלנות בע"מ נ' בויום מהנדסים בע"מ, פ"ד מט(5) 89, 93
;
ע"א 694/01 מדינת ישראל
נ' לאה ויסמן, (פסה"ד מיום 30.7.01
)].
הלכה היא כי נוכח גישתו הסלחנית של
בית הדין בהכרה בקיומו של טעם מיוחד "תעמוד למבקש הארכת מועד רק אם יעלה בידו להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה, ולו בחלקה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו" [ראו: דב"ע נג/59 - 9 אליעזר גת נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כה 552], וכן נקבע כי: "אכן, יש ולעתים אף איחור של יום אחד לא יהווה 'טעם מיוחד'. כזאת היא עת אין בידי בעל-הדין כל צידוק אחר נוסף לבקשה, או אם קיימת מצדו התרשלות חסרת הסבר" [ראו: עאח 30/06 רוני שמעון בע"מ – חארבי עליאן, (פסה"ד מיום 20.12.06); עאח 1008/01 אלברט רחימי - מרגוט מלכה, פד"ע לז 385].
ככלל, ובהתייחס למתדיין שאינו מיוצג, דוגמת המבקש בענייננו, נפסק לא אחת, כי העובדה שהמערער אינו מיוצג בהגשת ערעורו ואינו בקיא בסדרי הדין, אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת המועד שכן: "העובדה שהאיחור נובע מאי ידיעת החוק על ידי מתדיין שאינו מיוצג, אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת המועד, באשר אין ליתן לצד בלתי מיוצג עדיפות על הצד המיוצג" [ראו: עאח 30/06 רוני שמעון בע"מ - חארבי עליאן, (ניתן ביום 20.12.06); עא"ח 15/07 אורן פור - חברת הדואר ישראל, (ניתן ביום 18.6.07); עאח 15/03 ויפג בע"מ - ערן פולנה, (ניתן ביום 19.10.03); עאח 21/08 שלום שאלתיאל - המועצה הדתית תל אביב יפו, (ניתן ביום 3.7.008).
אמנם, היות בעל דין לא מיוצג עשוי להוות שיקול לקולא במסגרת הכרעה בבקשה להארכת מועד, אולם לצורך כך נדרש המבקש להראות כי שקד על עניינו ועשה את כל הנדרש מבחינתו לצורך זירוז הטיפול [ראו: עא"ח 36/07 אדוארד ירמלוביץ – המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 27.12.07)].
12.
זאת ועוד, בהתאם לפסיקה, שיקול מרכזי נוסף בהכרעה אם להאריך את המועד להגשת הליך ערעור, הוא סיכויי הליך הערעור [ראו: בש"א 604/05 טובה אירלנדר - הסתדרות העובדים הכללית החדשה (החלטה מיום 21.8.2005)]. לעניין זה נקבע כי סיכויי הערעור הם שיקול חשוב ומהותי בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור כאשר סיכויי הערעור, בהתאם לנסיבות המקרה גופו, יכולים כשלעצמם להתגבש לכדי טעם מיוחד להארכת מועד [ראו: עאח 14/07 בריסק לירן - המוסד לביטוח לאומי; עאח 44/06
משה קרסנטי - תדיראן קבוצת הקשר בע"מ, (מיום 30.10.06)].
13.
עד כאן הכלל, ומן הכלל לענייננו.


כאמור, בהתאם לפסיקה סיכויי הערעור הם שיקול חשוב ומהותי בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור.
על כן אפנה להלן לבחון תחילה את סיכויי הערעור במקרה שבנדון.
14.
וכך, עיון בפסק הדין, מעלה כי בית הדין האזורי בחן בקפידה את הראיות לרבות העדויות שהובאו בפני
ו על ידי שני הצדדים, וב

פסק דין
מפורט ומנומק שוכנע כי המבקש פוטר כדין, משיקולים ענייניים, ובכלל זה קיבל הזדמנות מלאה להשמיע את טענותיו קודם לפיטוריו.
מעבר לאמירות בעלמא, אין בטענות המבקש נשוא הבקשה, כדי ללמד על טעות בפסק הדין. יתרה מכך, טענות המבקש מעצם מהותן הינן טענות המכוונות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, קביעות בהן ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב אלא במקרים חריגים, ולא שוכנעתי כי מקרה זה הינו אחד מהם.
15.
כך גם לא מצאתי ממש בטענות המבקש כנגד פסק הדין, שהועלו לראשונה במסגרת תשובתו לתגובת המשיבה, ואבאר.
באשר לטענת המבקש לפיה עלה חשש שהדיון נשמע בהרכב חסר של המותב ללא נציג עובדים וכי הנושא לא הובא לידיעתו בטרם המשפט ולא בעת המשפט - הרי שעל פי סעיף 22 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, מוסמך בית הדין לקבוע, מנימוקים שיירשמו, כי נציג ציבור שהוזמן לדיון ולא התייצב, יתקיים הדיון ללא השתתפותו. מעיון בפרוטוקול ישיבת ההוכחות מיום 22.3.12, עולה כי בפתח הדיון, התברר כי רק נציג ציבור אחד התייצב לישיבה. בית הדין האזורי (במעמד המבקש ובא כוחו) הבהיר כי נציג

הציבור

השני הוזמן

לדיון

אך

לא התייצב, והוסיף כי על מנת שלא

לדחות

את

הדיון

החליט לקיים את הדיון בהעדרו (ראו: החלטת בית הדין בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 22.3.12 , שורות: 11-13). הנה כי כן, לא רק שבהחלטתו זו, הפעיל בית הדין האזורי שיקול ראוי של מניעת דחיית דיונים הליכים, אלא שמפרוטוקול הדיון ניתן להיווכח כי אין יסוד לטענת המבקש לפיה כביכול הנושא לא הובא לידיעתו בעת המשפט. עוד יובהר כי בשבתו בדין, נציג הציבור איננו מיצגו של צד זה או אחר, כך שגם הטענה המשתמעת, לפיה נפל פגם בפסק הדין הואיל וניתן על ידי נציג ציבור שהוא נציג מעסיקים, אין לה על מה שתסמוך.
באשר לטענת המבקש לפיה כביכול לא הובהר ולא צוין כי נציג הציבור הוא נציג המעסיקים, הרי שעיון בפרוטוקול הדיון הנ"ל מיום 22.3.12, מעלה כי הן בכותרת לפרוטוקול צוין שמו של נציג הציבור, תוך ציון היותו נציג מעסיקים, וכך גם בסיפא לאותו פרוטוקול במקום המיועד לחתימת חברי המותב, מצוין
במפורש שמו של נציג הציבור, היותו נציג מעסיקים וחתימתו. שכך, לא רק שאין כל יסוד לסברת המבקש לפיה כיכול נפל פגם בפסק הדין בשל כך שניתן על ידי נציג ציבור מעסיקים, אלא ובעיקר שאין כל יסוד לטענת המבקש לפיה כביכול
לא הובהר ולא צוין כי נציג הציבור הוא נציג המעסיקים.
באשר לטענת המבקש שאף היא נזכרה לראשונה רק בתשובת המבקש לתגובת המשיבה, ואף זאת רק בשולי התשובה, ולפיה נטען על ידי המבקש כי בדיקה העלתה שנציג הציבור הועסק ע"י משרד הביטחון
כיועץ, קיבל שכר בגין כך וקיימים קשרי עבודה בינו לבין הלשכה המשפטית של המשרד - הרי שהמבקש לא דק פורתא באיזה בדיקה מדובר, מתי נערכה ועל ידי מי נערכה. יתרה מכך, המדובר בטענה חמורה שיש בה כדי להטיל דופי באדם אחר. חרף זאת, "נזרקה" הטענה לחלל האוויר, ללא פירוט, ללא הסבר ומבלי שהובאה ולו ראשית ראיה או אסמכתא, לרבות לא תצהיר, לתמיכה בה. משכך הם פני הדברים, הרי שאין בידי לשעות לטענה זו.
16.
סיכומם של דברים עד כה.
לאור המבואר לעיל, נראה כי לא רק שאין בסיכויי הערעור כנטען על ידי המבקש, כדי להתגבש בפני
עצמם ל"טעם מיוחד" כהגדרתו בפסיקה, אלא שלאור המבואר לעיל, סיכויו של הערעור אותו מעוניין המבקש להגיש - קלושים.
17.
עד כאן באשר לסיכויי הערעור. ובאשר לשאלה, האם הצביע המבקש על "טעם מיוחד" אחר, כהגדרתו בפסיקה, שיהא בו כדי להצדיק את הארכת המועד להגשת הערעור, נראה כי גם התשובה לשאלה זו היא בשלילה, ואבאר.
נימוקי המבקש בדבר פניה לייעוץ בשי"ל והמתנה לפגישה אצלם, אינם עולים כדי אותם מקרים שבהם סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין, כך שאין בהם כדי להקים "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת הערעור. מקל וחומר שכך הם פני הדברים ביחס לטענת המבקש לפיה התעכב בהגשת הערעור עקב אי רצונו להשבית את שמחת חתונת בנו בכורו. מעבר לכך שלא ברור מה הקשר בין הדברים, הרי שאפילו היה קשר בין הדברים, בהתחשב בכך שעמדו לרשות המבקש 30 ימים תמימים להגשת הערעור, אין בנטען על ידי המבקש כדי ללמד על כך שהעיכוב נבע מנסיבות שהן מחוץ לשליטתו. כך גם טענות המבקש כי לא היה מיוצג בעת קבלת פסק הדין (לאחר שפיטר את בא כוחו), אין בהן כדי לסייע למבקש בנסיבות המקרה שבנדון, בהן המבקש התעכב בהגשת הבקשה להארכת מועד למשך כמעט שלושה חודשים, פרק זמן שאינו עולה בקנה אחד עם דרישת הפסיקה להראות כי המבקש שקד על עניינו ועשה את כל הנדרש מבחינתו לצורך זירוז הטיפול בעניינו.
18.
משכך הם פני הדברים, התוצאה היא שלא עלה בידי המבקש להצביע על "טעם מיוחד" כהגדרתו בפסיקה, שיצדיק את הארכת המועד להגשת הערעור.
19.

סוף דבר –
אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, בקשת המבקש להארכת מועד – נדחית.
עם זאת, ברוח פסיקתו של בית הדין האזורי ומתוך התחשבות בנסיבותיו של המבקש, החלטתי בזו הפעם ולפנים משורת הדין, שלא להשית על המבקש את הוצאות הבקשה.
אי לכך – אין צו להוצאות.

ניתנה היום,
ח' אייר תשע"ד (08 מאי 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.











עע בית הדין הארצי לעבודה 27708-08/13 שלמה פוגל נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (פורסם ב-ֽ 08/05/2014)