פסקי דין על שחר עבדה | פסקי דין על שרון בן שבת | פסקי דין על עו"ד שרון עמרם בן שבת |

32294-06/13 תק     07/04/2014




תק 32294-06/13 שחר עבדה נ' שרון בן שבת, עו"ד שרון עמרם בן שבת








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



ת"ק 32294-06-13 עבדה נ' בן שבת ואח'




בפני
כב' השופטת רחל חוזה
, סגנית נשיא (בדימ')

התובע

שחר עבדה
- ת.ז. 072775844


נגד

הנתבעים
1. שרון בן שבת
- ת.ז. 031973894
2. עו"ד שרון עמרם בן שבת
- ת.ז. 033810557




פסק דין


אין חולק כי התובע והנתבעים מתגוררים בבית משותף אחד, ברח' בית לחם 57 שבחיפה, כאשר דירת הנתבעים ממוקמת בקומה החמישית, מעל דירת התובע הממוקמת בקומה השלישית.

לטענת התובע, בשלהי שנת 2009, ביצעו הנתבעים עבודות שיפוצים, שכללו אף תוספת בניה בדירתם ובמהלך ביצוע עבודות השיפוצים גרמו לנזקים לדירתו.

בכתב תביעתו ואף בעדותו בביהמ"ש, פירט התובע כי הנזקים נגרמו בשתי פעמים נפרדות;

בפעם הראשונה נכח התובע לדעת כי כל המעקות שבחלונות דירתו, בחדרי השינה והילדים, במסתור הכביסה ובחדר שירותים נוסף (מעקות העשויים מאלומיניום) וכן מעל שני מנועי המזגנים – כל אלה כוסו בבטון ובמלט לבן שנפלו מדירת הנתבעים, במהלך ביצוע עבודות השיפוצים.
התובע החל מיד בניקוי החומר שהותז אל עבר דירתו, כמפורט לעיל וזאת כאשר החומר רטוב עדיין. לאחר עמל של כשש שעות רצופות – הצליח לנקות את כל שהתלכלך.

לטענת התובע, הודיע לנתבע 1 על אשר ארע ודרש כי הנתבעים יעשו למתיחת יריעות מגן כדי למנוע בעתיד, נשירת חומר אל עבר דירתו, ברם – דבר לא נעשה.

הפעם השנייה ארעה כעבור ימים מספר, כאשר שוב התבצעה יציקת בטון על ידי הנתבעים ושוב כוסו מעקות דירתו של התובע והחלונות עצמם, בחומר בניין שנפל מדירת הנתבעים.
בשלב זה, לא הזדרז התובע לנקות את דירתו, כאשר, לטענתו, לא היה מועד לכך שלאחר שחומר הבטון מתייבש על פני משטח של אלומיניום – נוצר באותו משטח נזק בלתי הפיך.

התובע מאשר בכתב תביעתו כי אכן עובד מטעם הקבלן שביצע את העבודות עבור הנתבעים, הציע לתובע את עזרתו בניקיון אך התובע לא הסכים לכניסתו לביתו באותו מועד, קרוב לצאתו לעבודה, כאשר אותו פועל היה מלוכלך מבטון.

התובע ממשיך ומתאר בכתב תביעתו כי ימים מספר לאחר מכן, בקשה הנתבעת 2 מן התובע, להתיר להם להיכנס לדירתו ולנקות את המעקות והזכוכיות, והתובע הסכים לכך, למרות שהנזק שנגרם היה בלתי הפיך.
מסתבר, כי אכן לאחר הניקוי, חלק מהנזקים כבר היה בלתי הפיך ואף פעולות הניקוי גרמו נזקים נוספים למוטות האלומיניום שבחלונות.

התובע טען עוד בתביעתו כי הנתבעים עשו שימוש במים שנלקחו מדוד השמש שלו, הוציאו את דוד השמש ממקומו והניחוהו על קרש, דבר הגורם לסכנה כי דוד השמש ייפול ממקומו. כן הזיזו צינורות מים והניחו אותם ליד הבניין.

התובע עתר לחייב את הנתבעים לפצותו בסך של 25,000 ₪, בגין החלפת המעקות שבדירתו, כאשר בשנת 2004 רכש את המעקות ושילם תמורתם את הסך של 10,000 ₪. כן עתר לפצותו בסך של 5,000 ₪ בגין עגמת הנפש שחווה ולחייב את הנתבעים להסדיר את מיקומם של קולט השמש ודוד המים החמים וכן את הצינורות, כפי שהיו קודם לכן.

לכתב תביעתו צירף התובע, בין היתר, תצלומים של הנזקים שנגרמו בדירתו, לטענתו, כאשר אלה צולמו מיד לאחר ביצוע העבודה. כן הוגשו תצלומים של מצב המעקות והחלונות לאחר שנוקו, אך נותרו בהם סימני נזקים.

בכתב הגנתם מכחישים הנתבעים את טענות התובע.
בראש ובראשונה, טוענים הנתבעים כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר של 4 שנים לאחר שעבודות הבנייה בדירתם הסתיימו, דבר המשמיט את אפשרות בדיקת מצבם של הפריטים שניזוקו, לטענת התובע, וזאת כפי שהיו סמוך לאחר קרות הארועים.

הנתבעים אישרו בכתב הגנתם כי אכן ביצעו למעלה מ 4 שנים עבודות שיפוצים בדירתם ואלה כללו אף תוספת בניה אולם, לטעמם, נהגו מעל לאשר אדם סביר היה נוהג במהלך שיפוץ, כאשר דאגו לתקן את הנזקים שנגרמו לדיירים אחרים במהלך השיפוצים.

כן טענו הנתבעים כי מיד לאחר שנודע להם כי החלונות והמעקות בדירתו של התובע התלכלכו, פנו אליו מיידית ובקשו כי יתיר להם לעשות לנקיונם, אך התובע סרב.
גם כאשר הסבירו לו הנתבעים, לטענתם, כי יש להזדרז ולנקות את החומר בהקדם – עמד התובע בסירובו להתיר כניסת פועל מטעמם לצורך ביצוע עבודות הנקיון.
עם זאת, לאחר ימים מספר, אכן התיר התובע לקבלן לבצע את הנקיון וזה ביצע את כל הנדרש, לשביעות רצונו של התובע, ללא שנותרו כל נזקים.

הנתבעים טענו עוד בכתב הגנתם כי אם אכן נותרו נזקים, הרי שלתובע אשם תורם בשיעור של 100% הואיל ולא התיר את כניסת הפועלים לדירתו לשם ניקויה, וזאת בהקדם האפשרי;
ולראיה – כאשר התובע ניקה את כל הלכלוך בפעם הראשונה – לא נותרו כל נזקים.

הנתבעים גרסו עוד כי במעקות נוצר בלאי טבעי, כי ייתכן והתלכלכו וניזוקו בשלב מאוחר יותר, במהלך השנים, עקב עבודות אחרות שבוצעו בבניין וכי גובה הנזקים הנטענים הינו מופרז ובלתי סביר.

הנתבעים אף התייחסו בכתב הגנתם לעניין דוד השמש והצינורות.

התובע הגיש כתב תשובה לכתב ההגנה, ממנו עולה כי ארוע המפורט בס' 18 לכתב תביעתו, הוא הארוע שבו הגיע הקבלן של הנתבעים לביתו של התובע כדי לנקותו, התרחש רק כחצי שנה לאחר שהנזק כבר נגרם (ס' 13 לכתב התשובה לכתב ההגנה).

בישיבת ביהמ"ש הראשונה שהתקיימה בתיק זה, חזר בו התובע מדרישתו לסעד לעניין דוד השמש והצינורות, כפי שפורט בס' 25.2 לכתב תביעתו, כאשר בביהמ"ש לתביעות קטנות לא ניתן ליתן את הסעד הנעתר בסעיף זה.

לאחר שנשמעו מלוא הראיות והוגשו מלוא המסמכים, הנני קובעת כדלקמן:
הנני מקבלת את טענות התובע כי בשתי פעמים נפרדות נשפכו ו/או הותזו אל עבר דירתו בטון וחומרי בנייה, כאשר מתקיים הפרש של מספר ימים בין הפעם הראשונה לפעם השנייה.
הנני קובעת כי מקורם של חומרים אלה הוא בעבודות השיפוצים שביצעו הנתבעים בדירתם.

הנני קובעת כי הנתבעים, או מי מטעמם, לרבות הקבלן שביצע את העבודות, לא נקטו בכל פעולות למניעת נפילת והתזת חומרי הבניין אל עבר דירת התובע; לא הושמו כל יריעות מגן מסביב לדירת הנתבעים ומתחתה ולא הוכח כי נעשתה כל פעולת הגנה אחרת שנועדה למנוע את פגיעת חומרי הבניין בדירת התובע.
בפועל, כעולה מן התצלומים שהוגשו לביהמ"ש והמראים את מצב הדירה טרם שנוקתה, וזאת לאחר הפעם השנייה שבה הותזו ונפלו חומרי הבניין לדירת התובע – הרי שהייתה זו כמות גדולה של חומר בניין שפגעה בדירת התובע.

לקביעתי, דרך עבודה זו של הקבלן מטעם הנתבעים – הייתה רשלנית במיוחד, חסרת זהירות וחסרת אכפתיות, מה עוד שחזרה על עצמה פעמיים, כדברי התובע, שהיו מהימנים עלי.

הנני דוחה את האפשרות כאילו ניזוקו המעקות בארועים מאוחרים יותר, כאשר אין כל ביסוס לטענה זו והראיות שבאו בפני
בית המשפט קושרות את הנזקים לפעולות השיפוצים.

הנני קובעת כי הוכחה אחריותם של הנתבעים לקרות הנזקים בדירת התובע, ככל שנזקים אלה ייקבעו על ידי.

התובע המציא לבית המשפט נתונים על הנזקים המתקיימים עתה בדירתו וכן נתונים על ההוצאות הנדרשות לתיקונם.

הנתבעים, מאידך, טענו כי התובע לא עשה דבר להקטנת נזקיו ואף לא איפשר לנתבעים לעשות כך, וכאשר ניתן היה לעשות למניעתם של כל הנזקים בדירה, לוא התובע היה מאפשר למי מטעמם של הנתבעים, להיכנס לדירתו ולבצע בה ניקיון, כפי שהתובע עצמו ביצע בפעם הראשונה שבה הותזו לעבר דירתו אותם חומרים מלכלכים והוא עשה לניקויה.

התובע הציג לביהמ"ש הצעת מחיר מיום 27.2.14 על סך של 15,600 ₪, להחלפת כל מעקי הזכוכית והאלומיניום, הצעה שסומנה תק/4.
כן הגיש הצעת מחיר נוספת מיום 5.3.14 לביצוען של אותן עבודות בסך של 16,445 ₪ וזו סומנה תק/5.

מאידך, הגישו הנתבעים תצלום של המעקות, כפי שצולמו ימים מספר לפני שמיעת ההוכחות וכן הגישו הצעת מחיר לתיקון הנזקים, כאשר הצעת המחיר ניתנה על סמך תצלומים שהוגשו ואלה סומנו נק/1 ו-נק/2.
בהצעת המחיר נק/2, שניתנה על סמך תמונה אחת שהוצגה למציע, הינו נוקב בסך של 300 ₪ כסכום המתאים לתיקון הנזק במעקה.

הנני דוחה את הטענה כאילו ניתן היה למנוע את כל הנזקים להם טען התובע, וזאת אם היה מתיר לעובדים מטעם הנתבעים, להיכנס לדירתו ולנקותה וזאת, כאשר לגירסת התובע, ואף לגירסת הנתבעים עצמם – לא הייתה נכונות לנתבעים לעשות לנקיון המעקות מיד לאחר שהותזו עליהן חומרי הבניין, וכאשר, לטענת התובע שלא נסתרה, רק נקיון מיידי, בעוד החומר שהותז הינו רטוב, היה יכול למנוע את הנזק.

עם זאת, לא הוכיח התובע את טענתו כי יש לעשות להחלפת כל המעקות והזכוכיות וכי לא ניתן לעשות לתיקונם.
התובע לא המציא כל חוות דעת לביסוס טענתו כי יש להחליף את כל אותם הרכיבים ולקביעתי – טענתו זו לא הוכחה.
מהצעת המחיר שהציע יוסי הרוש, היא ההצעה נק/2, והמתייחסת רק למעקה אחד, ניתן לקבל אמת מידה להוצאות הנדרשות לשם חידוש כל המעקות, מסגרות החלונות והמזגנים שניזוקו במהלך ביצוע העבודות בדירת התובע, כמפורט בכתב התביעה וכעולה מהתצלומים שהוצגו לביהמ"ש.
הנני קובעת את הוצאות צביעתם מחדש בסך של 4,000 ₪.

הנני מקבלת את טענות התובע כי עמל במשך 6 שעות לניקוי הלכלוך שנגרם לדירתו בפעם הראשונה, כמפורט לעיל, והנני קובעת את נזקיו הכלליים של התובע בסך של 2,000 ₪.
בסך הכל – 6,000 ₪.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעים, במאוחד ובמיוחד, לשלם לתובע את הסך של 6,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כן הנני מחייבת את הנתבעים, במאוחד ובמיוחד, לשלם לתובע את הסך של 1,600 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה.
אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת

פסק דין
זה.

מזכירות ביהמ"ש תמציא עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ז' ניסן תשע"ד, 07 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 32294-06/13 שחר עבדה נ' שרון בן שבת, עו"ד שרון עמרם בן שבת (פורסם ב-ֽ 07/04/2014)