פסקי דין על עלא עלאדין | פסקי דין על אחמד אסעד שחאדה

29294-05/13 תק     01/04/2014




תק 29294-05/13 עלא עלאדין נ' אחמד אסעד שחאדה








בית משפט לתביעות קטנות בנצרת



ת"ק 29294-05-13 עלאדין נ' שחאדה




בפני

כב' הרשם הבכיר ריאד קודסי


התובע

עלא עלאדין
ת.ז 028291375


נגד

הנתבע
אחמד אסעד שחאדה
ת.ז 021126826




פסק דין


טענות הצדדים:
על פי כתב התביעה, במהלך שנת 2010 שכר הנתבע את שירותיו של התובע, עורך דין במקצועו, לצורך רכישת מקרקעין הידועים כגוש: 17826 חלקה: 77 בעיר נצרת (להלן: "העסקה"), שכר הטרחה עליו הוסכם הינו סך של 8,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

לטענת התובע, השקיע רבות לצורך הטיפול בעסקה, בין היתר, מתן ייעוץ משפטי ומו"מ עם הצד שכנגד, כל אלה הביאו בסופו של יום לחתימת הסכם מכר והעסקה יצאה לפועל.

על אף האמור, הנתבע הפר את ההסכמה אליה הגיעו ולא שילם לתובע את שכר הטרחה – כך נטען.

הנתבע הכחיש בכתב הגנתו את כל האמור בכתב התביעה, למעט העובדה שבוצעה עסקה לרכישת המקרקעין הנ"ל. על פי גרסתו, אין לתובע כל עילת תביעה נגדו, כלל אין יריבות ביניהם שכן, הוא מעולם לא שכר את שירותיו של התובע והעסקה לרכישת המקרקעין התבצעה על ידי עו"ד חסאן טבאג'ה.




ראיות הצדדים:
התובע צירף לכתב התביעה טיוטה של הסכם מכר ביחס למקרקעין נשוא התביעה וכן הודעות דוא"ל שהוחלפו בינו לבין ב"כ המוכר. יצוין כי, בטיוטת הסכם המכר הרוכש/ הקונה הינה עידה שחאדה ולא הנתבע.

לכתב ההגנה צורפו הסכם מכר מיום 18.12.10 חתום בידי הצדדים (להלן: "הסכם המכר"), שטר מכר, טפסי דיווח לרשויות המס. אף בכל אותם המסמכים הללו שם הקונה - עידה שחאדה.

ביום 22.1.14 התקיים בפני
י דיון במסגרתו נשמעו עדויות הצדדים. במהלך הדיון הגיש התובע שני מסמכים האחד- ייפוי כוח המסמיך אותו לפעול בשמו של הנתבע בעניין תיק ת"א 6136/06 (סומן ת/1), המסמך השני- פנייה של התובע אל הצד שכנגד בתיק הנ"ל (סומן ת/2).

דיון והכרעה:
כלל בהליך אזרחי כי, המוציא מחברו עליו הראיה, היינו- התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל זה היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל דין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו, וכן לאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויותיהם הגעתי למסקנה לפיה, דין התביעה להתקבל אם כי לא במלוא סכומה.

מעדות התובע עולה כי, העסקה לרכישת המקרקעין נעשתה מול הנתבע אלא שהאחרון היה מעוניין כי תירשם ע"ש ביתו – עידה. עוד עולה מעדות התובע כי, שכר הטרחה עליו הסכימו הצדדים הופחת מסך של 12,000 ש"ח לאור ההיכרות והקרבה המשפחתית שבין הצדדים, מסיבה זו אף לא החתים את הנתבע על הסכם שכר טרחה. התובע העיד בפני
י כי, החל לפעול למען ביצוע העסקה, תחילה הזמין את כל המסמכים הרלוונטיים על מנת לבדוק את העיקולים שרבצו על המקרקעין, לאחר מכן היה בקשר עם ב"כ המוכר, הוחלפו טיוטות הסכם, כל זה נמשך לדבריו שבועות. על פי גרסת התובע, כאשר התקרב מועד החתימה נפגש אף עם המוכר עצמו וניהל עימו מו"מ אינטנסיבי לגבי התמורה, אלא שבמועד חתימת ההסכם כאשר דרש מהנתבע את שכר הטרחה, הביע האחרון את התנגדותו ודרש את ביטול העסקה. בשלב כלשהו, כך העיד בפני
י התובע, נודע לו כי העסקה נחתמה באמצעות עו"ד אחר.

בשונה מעדותו המפורטת של התובע, העיד הנתבע בקצרה וטען כי, מעולם לא פנה אל התובע וביקש ממנו לערוך הסכם, לדבריו, פעם אחת נפגש עם התובע אשר היה מתקשר בעצמו ומציע את שירותיו.

לאחר ששקלתי ובחנתי היטב את גרסאות הצדדים מצאתי ליתן אמון בגרסת התובע. שוכנעתי כי,
בין הצדדים התנהלו מגעים שעניינם מתן טיפול משפטי לנתבע בעסקה נשוא התביעה, אך כפי הנראה מגעים אלה לא הביאו לכדי חתימת הסכם ייצוג לרבות הסכם שכ"ט, מסיבה זו או אחרת (יצוין כי, אין בייפוי הכוח שהוגש במהלך הדיון (ת/1), ואשר לא הוכחש על ידי הנתבע, כדי להעיד על יצירת יחסי עו"ד – לקוח בין הצדדים בעניין העסקה נשוא התביעה שכן, עיון בייפוי הכוח מגלה כי, הנתבע מינה את התובע להיות בא כוחו "בעניין שביני לבין עו"ד שחאדה אדוארד מחיפה בעניין שכ"ט עו"ד בת.א 6136/06....". כאמור, גם מוצג ת/2 עניינו באותה תביעה אזרחית ואינו קשור לעסקה זו).

חרף העובדה שבין הצדדים לא נחתם הסכם שכ"ט, על אף שהנתבע מתכחש לעובדה שביקש מהתובע ליתן לו ייעוץ משפטי ומציג כראיה לכך מסמכים הערוכים בידי עו"ד חסאן טבאג'ה, מצאתי כי, התובע פעל במידה זו או אחרת, בשלב כזה או אחר, למען חתימת הסכם המכר, ועל כך יעידו המסמכים שצורפו לכתב התביעה. התרשמתי אף מעדותו של התובע אשר הותירה בי רושם מהימן ושוכנעתי כי, הוא ראוי לשכר הולם בעד השירות שהעניק לנתבע, אף אם שירות זה הסתפק בהכנת טיוטת הסכם מכר והתכתבות דוא"ל עם ב"כ המוכר.






סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973,
קובע כי- "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה". סעיף זה שורשיו בדיני עשיית עושר ולא במשפט וביסודו העיקרון כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין (ע"א 136/92 ביניש-עדיאל – עורכי-דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ).

בנסיבות העניין שלפניי, הנני סבור כי סך של
3,500
ש"ח הינו שכר ראוי.
אני מורה לנתבע לשלם לתובע סך של
3,500 ש"ח בתוספת הוצאות משפט סך של 300 ש"ח. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת הנתבע העתק פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום תשלומם בפועל.


המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום,
א' ניסן תשע"ד, 01 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 29294-05/13 עלא עלאדין נ' אחמד אסעד שחאדה (פורסם ב-ֽ 01/04/2014)