פסקי דין על עודד גולד |

10160/04 בשפ     28/11/2004




בשפ 10160/04 עודד גולד נ' מדינת ישראל





בבית המשפט העליון בירושלים

בש"פ 10160/04

כבוד השופטת ד' ביניש

בפני
:

עודד גולד

העורר:

נ ג ד


מדינת ישראל

המשיבה:

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.11.04 בתיק ב"ש 93139/04 שניתנה על ידי כבוד השופטת נ' אוהד

ט' בכסלו התשס"ה (22.11.2004)
תאריך הישיבה:

בעצמו
בשם העורר:

עו"ד מיכאל קרשן ועו"ד ליאת בן-ארי שווקי

בשם המשיבה:

החלטה

לפניי ערר לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ) על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת נ' אוהד), אשר דחה את בקשת העורר לעיין בכל החומר המצוי בידי גורמי החקירה בגרמניה ואשר נתפס על ידי משטרת גרמניה בעקבות בקשה לעזרה משפטית של מדינת ישראל
.

1. נגד העורר ואחרים הוגש כתב אישום המייחס להם, בין היתר, עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ושל קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499 לאותו חוק. בכתב האישום נטען כי העורר ונאשם נוסף קשרו קשר לקבל במרמה, באמצעות תאגידים שהיו בשליטתם, כספים והטבות ממרכז ההשקעות במשרד המסחר והתעשייה וכן ערבות מדינה להלוואות, וכי אמנם הצליחו לקבל במרמה עשרות מיליוני שקלים. בין היתר נטען כי לשם כך הגישו הם דוחות כוזבים למרכז ההשקעות וכן חשבוניות כוזבות למנהל המכס והמע"מ, אשר בגינן דרשו החזרי מס תשומות. כך נטען, בין היתר, כי העורר ונאשם נוסף דיווחו במרמה כי חברה שלהם בשם "אלעד הצפוני" רכשה ציוד מחברה בגרמניה בשם "לידר" בסכומים גבוהים בהרבה מהסכומים ששולמו לחברה זו בפועל.

לשם בדיקת חשד זה בנוגע למעורבות אלעד הצפוני, העורר והנאשם הנוסף עם חברת לידר, הגישה המדינה, בשנת 1999, בקשה לעזרה משפטית ממשטרת גרמניה. בהתאם לבקשה זו ערכה משטרת גרמניה, ביום 4.4.00, חיפוש במשרדי חברת לידר ותפסה 67 קלסרים, הכוללים מסמכים הקשורים לשנים הרלוונטיות לכתב האישום ובעיקר מסמכי הנהלת חשבונות של אותה חברה. חומר זה סופרר ונרשם בדוח תפיסה ונלקח על ידי המשטרה המקומית לשם מיונו בתחנת המשטרה. כפי שעולה מחקירת השוטרים הגרמנים שהעידו בבית המשפט המחוזי, החומר מוין על ידי השוטרים הגרמנים, כך שכל המסמכים שבהם מופיע השם אלעד הצפוני או שמו של אחד האנשים הקשורים לעניין, וכן כל חומר הנהלת החשבונות שיכול היה להיות רלוונטי לעסקאות נשוא כתב האישום, הושם בתיקיות נפרדות, אשר נשלחו בהמשך למשרד המשפטים בישראל. סך הכל נשלחו לישראל 10 תיקיות כאלה, אשר מהוות פחות מקלסר אחד מתוך 67 הקלסרים שנתפסו. על פי עדות השוטרים הגרמנים בבית המשפט קמא, כל יתר החומר שלא נשלח לישראל אינו קשור לחברת אלעד הצפוני ולנאשמים, אלא נוגע לעסקאות של חברת לידר עם חברות אחרות. ביום 23.9.04 הגיש העורר בקשה לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 74 לחסד"פ בה ביקש לעיין בכל יתר החומר אשר נתפס על ידי משטרת גרמניה בעת החיפוש במשרדיה של חברת לידר. ביום 4.11.04 דחה, כאמור, בית המשפט קמא את הבקשה ומכאן הערר שבפני
י.

2. העורר טוען כי אף החומר שנשאר בידי רשויות החקירה בגרמניה הנו "חומר חקירה" כמשמעותו בסעיף 74 לחסד"פ וכי לפיכך יש לאפשר לו לעיין בו. לחלופין טוען הוא כי היה על בית המשפט קמא לעיין בחומר נשוא הבקשה עובר לקבלת החלטתו ולפיכך מבקש הוא להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא על מנת שידון בה לאחר עיון בחומר. מנגד טוענים באי-כוח המדינה כי דין הבקשה להידחות משום שאין מדובר בחומר חקירה. כן טוענים הם כי יש לדחות את הבקשה בשל השיהוי בהגשתה, בהתחשב בכך שהחומר הרלוונטי ביחס לחומרים שהגיעו מגרמניה הועבר לעיונו של העורר כבר בשנת 2000 ובכך שהדיונים בתיק מתנהלים מאז שנת 2002.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות לגופה, שכן מקובלת עלי טענת המשיבה כי אין מדובר בחומר חקירה כמשמעותו בסעיף 74 לחסד"פ. משכך, אינני נדרשת לטענת השיהוי שהעלתה המדינה.

3. כידוע, הן בסעיף 74 לחסד"פ והן בפסיקתו של בית משפט זה לא ניתנה הגדרה כוללת וממצה למושג "חומר חקירה". עם זאת, נקבעו בפסיקה מבחנים ומאפיינים שיהיה בהם כדי לסייע בזיהויו בכל מקרה ומקרה (ראו למשל: בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית-הדין הצבאי לערעורים, פ"ד נז(4) 625, 633-632 (להלן: פרשת התובע הצבאי הראשי); בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל
, פ"ד נד(1) 376, 381 (להלן: פרשת מסארווה)). כך, בין היתר נקבע כי:

"ככלל, חומר חקירה הוא חומר רלוונטי לאישום הפלילי שנאסף על-ידי המשטרה במהלך החקירה, וחומר זה מועבר מהמשטרה לתביעה. חומר שנאסף יש להעביר, כאמור, מגורמי החקירה לתביעה גם אם הוא רלוונטי בעקיפין בלבד, ומשהועבר החומר לתביעה תעמידו זו לעיון הסניגוריה"
(פרשת מסארווה הנ"ל, בע' 381).
לעומת זאת, לגבי חומר שאינו מצוי בידי גורמי החקירה והתביעה נקבע כי:

"העובדה, שחומר כלל אינו בידי גורמי החקירה והתביעה, מצביעה בדרך-כלל על כך שאין מדובר בחומר חקירה. בדרך העניינים הרגילה, כאשר נעשות פעולות חקירה באופן ענייני ובתום-לב, החומר אינו בידי גורמי החקירה רק משום שלא נמצא על-ידיהם כרלוונטי לחקירה; לכאורה, משמעות הדבר היא שהחומר אינו חלק מתשתית האישום שמפניו על הנאשם להתגונן. בנסיבות אלה, אף אין לראות בו באופן אובייקטיבי 'חומר חקירה', כמשמעותו בסעיף 74 לחוק" (שם, בע' 382-381).
אכן, הנחת היסוד היא כי התביעה ממלאת את המוטל עליה במיומנות ובהגינות, וכי ניתן לסמוך על כך שחומר אשר לא נאסף ולא נמצא בו עניין לצורך החקירה, אינו בגדר "חומר חקירה" (שם, בע' 382; וראו גם: בש"פ 1372/96 דרעי נ' מדינת ישראל
פ"ד נ(1) 177, 183; בש"פ 3831/02 מצרי נ' מדינת ישראל
, פ"ד נו(5) 337, 340-339; בש"פ 5400/01 פלוני נ' מדינת ישראל
(לא פורסם); בש"פ 2632/00 פלוני נ' מדינת ישראל
(לא פורסם)).

4. במקרה דנן החומר נשוא הבקשה אינו מצוי בידי גורמי החקירה והתביעה, כי אם בידי המשטרה הגרמנית בגרמניה. חומר זה לא שימש כלל את גורמי החקירה בארץ בחקירת הפרשה או את התביעה בהכנת כתב האישום ואין להם כל ידיעה על המצוי בו (ראו ושהוו: בש"פ 2481/96 רבינק נ' מדינת ישראל
, פ"ד נ(2) 498, 501). החומר שנתפס במשרדי חברת לידר מוין על ידי משטרת גרמניה ולטענת שוטריה כל המסמכים שבהם מופיע השם אלעד הצפוני או שמו של אחד האנשים הקשורים לעניין, וכן כל חומר הנהלת החשבונות שיכול היה להיות רלוונטי לעסקאות נשוא כתב האישום, נשלחו לישראל. לטענתם של החוקרים הגרמנים אשר ערכו את המיון, כל יתר החומר, אשר נשאר בגרמניה, אינו קשור לחברת אלעד הצפוני ולנאשמים, אלא נוגע לעסקאות של חברת לידר עם חברות אחרות.

העורר אינו טוען כי חומר שנוגע לעסקאות של חברת לידר עם חברות אחרות מהווה "חומר חקירה" שלגביו יש להעניק לו זכות עיון, אלא מעלה ספקות לגבי המיון שערכו השוטרים הגרמנים. לטענתו, קיים חשש שנותר בגרמניה חומר רלוונטי לאישום והנוגע לעסקאות שנעשו בין לידר לבין אלעד הצפוני. זאת, בין היתר, משום שהמיון לא נעשה על ידי הרשויות הישראליות אלא על ידי השוטרים הגרמנים, אשר, לטענתו, לא היו בקיאים בפרשה ובפרטי הטענות הנטענות. לפיכך טוען הוא כי קיים חשש שנשלח לישראל חומר חלקי בלבד מן החומר הרלוונטי וכי עובדה זו פוגעת באפשרות שלו להתגונן במשפטו. לכן מבקש הוא לעיין בחומר שנותר בגרמניה או לחלופין שבית המשפט יעיין בחומר זה ויכריע האם מדובר ב"חומר חקירה".

מנגד עומדים באי-כוח המשיבה על כך שכל החומר שנוגע לעסקאות בין חברת לידר לחברת אלעד או קשור לעורר ולנאשם הנוסף נשלח לישראל והועבר לעיונו של העורר, וכי החומר שנותר בגרמניה, הכולל כמעט 67 קלסרים, הוא חומר שכלל אינו רלוונטי לאישום הנדון ואינו מהווה "חומר חקירה". לטענתם, אין כל מקום לפקפק במיון שנעשה על ידי השוטרים הגרמנים. באי-כוח המשיבה טוענים כי בחיפוש שנערך בחברת לידר על ידי משטרת גרמניה נכח גם נציג ממשטרת ישראל וכי נציג זה שוחח עם החוקרים הגרמנים והסביר להם במה מדובר. כן טוענים הם כי המיון נעשה בהתאם לרשום בבקשה לעזרה משפטית וכן בהתאם להסברים שניתנו לשוטרים הגרמנים על ידי הנציג ממשטרת ישראל.

הנחת היסוד כי רשויות החקירה והתביעה ממלאות את המוטל עליהן במיומנות ובהגינות, וכי ניתן לסמוך על כך שחומר אשר לא נמצא בו עניין לצורך החקירה אינו בגדר "חומר חקירה", יפה גם לעניין פעילותם של חוקרי משטרת גרמניה במקרה שלפנינו. חלק מהשוטרים הגרמנים שערכו את החיפוש במשרדי חברת לידר ואת המיון של החומר שנתפס העידו בפני
בית המשפט קמא. שוטרים אלה נחקרו בחקירה ראשית ובחקירה נגדית ואף השיבו לשאלות בית המשפט קמא על מהלך החיפוש, על אופן מיון החומר ועל אמות המידה שלפיהן ערכו את המיון. בנסיבות אלה, נוכח עדותם של החוקרים שערכו את המיון, נראה שהספקות שהעלה העורר לגבי מיומנות המיון שערכו השוטרים הגרמנים אינם מבוססים.

לכך יש להוסיף שהעורר אינו מצביע על חומר קונקרטי שלטענתו עשוי להועיל להגנתו, אלא מבקש זכות עיון כללית במסמכי חברת לידר, שאינם נוגעים לעניינו, שמא תמצא בהם תמיכה לטענותיו. הנה כי כן, טוען הוא בשם זיקה רחוקה וספקולטיבית ביחס לטיבו של החומר המצוי בידי רשויות החקירה בגרמניה. לעניין זה כבר נאמר:

"חשיבות החומר להגנת הנאשם היא כמובן שאלה מרכזית שעל בית-המשפט לשקול בדונו בחומר שאינו נוגע במישרין לאישום הנדון, ושעל-פי טיבו אינו "חומר חקירה" במובהק. בבחינת הרלוונטיות של החומר לאישום אין בית-המשפט צריך להביא בחשבון אפשרויות הגנה ערטילאיות שאינן נראות לעין, ואל לו לתת ידו ל'מסע דיג' שאין רואים את תכליתו המעשית. הביטוי שהשתרש בפסיקתנו מקדמת דנא כי 'אין חקר לתבונת סניגור' (כדברי השופט אולשן (כתוארו דאז) בע"פ 35/50 מלכה נ' היועץ המשפטי, פ"ד ד 429, 433), הוא שובה לב, אך גם תבונת הסניגור נשענת בדרך-כלל על נקודת אחיזה ממשית, ואינה בגדר מעשה קסמים"
(פרשת התובע הצבאי הראשי הנ"ל, בע' 635).
5. אכן, הכלל הוא כי אין לאלץ את ההגנה לסמוך באופן מוחלט על יכולתה של התביעה להעריך את הפוטנציאל שטומן בחובו החומר מבחינת ההגנה, ולפיכך אף נקבע בסעיף 74 לחסד"פ מנגנון של ביקורת שיפוטית שבמסגרתו רשאי הנאשם לבקש כי בית המשפט יעיין בחומר שהוא לטענתו חומר חקירה (ראו: בש"פ 1355/98 בן ארי נ' מדינת ישראל
, פ"ד נג(2) 1, 5). בסעיף 74 הנ"ל לא נקבע כי בית המשפט חייב לעיין בחומר המבוקש, אך כבר נקבע בפסיקתנו כי "רק במקרים יוצאי-דופן יימנע בית-המשפט מלעיין בחומר" (שם, שם). אולם, במקרה דנן מדובר בחומר שאינו מצוי בידי רשויות החקירה והתביעה בישראל, אלא בגרמניה. לטענת המדינה, פרט לקושי הלוגיסטי, קיים קושי משפטי בהבאת החומר המבוקש לישראל שכן חומר זה אינו חלק מן הבקשה לעזרה משפטית ונוגע לעסקאות בין לידר לבין חברות אחרות ולכן ספק אם השלטונות הגרמניים יאפשרו למדינת ישראל
לתפסו. יש להביא בחשבון כי זרועות גורמי החקירה והתביעה בישראל קצרות הן כאשר מדובר בחומר המצוי בתחום השיפוט של מדינה ריבונית אחרת. השגת חומר כזה נתונה במסגרת של הליכים על פי חוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998 ובהתאם לאמנות המחייבות בעניין זה בין המדינות (ובענייננו the european convention on mutual assistance in criminal matters). במצב דברים זה, לאחר שנסתיים הליך העזרה המשפטית על פי דין, כרוכה השגת החומר הנוסף בפתיחה בהליכים נוספים של בקשת עזרה משפטית לקבלת החומר שבידי משטרת גרמניה כחומר הדרוש לרשויות האכיפה בישראל לשם קיום הליך נאות. המדינה אינה רואה עילה לקיום הליך כזה ועל פי מכלול הנתונים שבפני
י, הרי יש ממש בטענתה זו. זאת ועוד, נוכח עדויות החוקרים הגרמנים בבית המשפט קמא, נראה כי הסיכוי שאכן יימצא בחומר שנותר בגרמניה חומר בעל רלוונטיות כלשהי לאישום הינו נמוך ביותר (והשוו: בש"פ 1153/98 בן ארי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם)).

אשר על כן, הערר נדחה.

ניתנה היום, ט"ו בכסלו התשס"ה (28.11.2004)

ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04101600_n01.doc/צש
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








בשפ בית המשפט העליון 10160/04 עודד גולד נ' מדינת ישראל, [ פ"ד: נט 3 373 ] (פורסם ב-ֽ 28/11/2004)