פסקי דין על נידר חברה לבנין ולפיתוח בע"מ (בהקפאת הליכים) | פסקי דין על עו"ד עופר שפירא (כונס נכסים מטעם בנק לאומי לישראל ) | פסקי דין על עוה"ד אמיר ברטוב ויעקב אמסטר (נאמנים לחברה) |

59344-01/12 פשר     11/05/2014




פשר 59344-01/12 נידר חברה לבנין ולפיתוח בע"מ (בהקפאת הליכים) נ' עו"ד עופר שפירא (כונס נכסים מטעם בנק לאומי לישראל בע"מ), עוה"ד אמיר ברטוב ויעקב אמסטר (נאמנים לחברה)








בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כב' השופט
דוד מינץ


11 מאי 2014
פש"ר 59344-01-12






מספר בקשה:31
בעניין:
נידר חברה לבנין ולפיתוח בע"מ (בהקפאת הליכים)



החברה

נ ג ד


1. עופר שפירא, עו"ד, כונס נכסים מטעם בנק לאומי לישראל בע"מ
2. עוה"ד אמיר ברטוב ויעקב אמסטר, נאמנים לחברה


נ
ג
ד





ה
מבקשים


1. דוד רחמין

2. נחום רחמין

3. יאיר רחמין

ע"י ב"כ עו"ר רם שמגר




בעלי השליטה



נ
ג
ד




1. הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ

2. משמרת חברה לשירותי נאמנות בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אופיר נאור




נאמני מחזיקי האג"ח



נ
ג
ד



כונס הכנסים הרשמי

ע"י ב"כ עו"ד אנסטסיה שברנובסקי



הכנ"ר




החלטה


בקשה לפסיקת שכר טרחה של בעלי התפקיד שמונו במסגרת תיק הקפאת ההליכים ומימוש נכסי חברת נידר חברה לבנין ופיתוח בע"מ (בהסדר נושים) (להלן: "החברה"). צו הקפאת ההליכים ניתן ביום 27.7.08 ובאותו יום מונה עו"ד בר-טוב נאמן זמני לחברה. מאוחר יותר ביום 6.8.08 מונו עוה"ד בר-טוב ואמסטר כנאמנים קבועים של החברה בהקפאה.

הרקע לבקשה
1.
יריית הפתיחה במחלוקת הנוכחית בין הצדדים נורתה על ידי ב"כ בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") שמונה ביום 21.1.09 ככונס נכסים זמני (להלן: "כונס הנכסים") על נכסי החברה במקרקעין הידועים בחלקות 85 ו-86 בגוש 30194 במתחם הידוע כפרויקט הולילנד בירושלים (להלן: "המקרקעין"), ואשר ביקש שייפסק לו שכר טרחת מימוש המקרקעין בסכום של 1,226,879 ₪ בצירוף מע"מ. מאז נפתחה מערכה של בקשות, הודעות, תגובות ותשובות של כל הנוגעים לעניין: הנאמנים שמונו לחברה אשר גם בקשו את שכר טרחתם בסך של 15,000,000 ₪ בצירוף מע"מ; בעלי השליטה של החברה; הנאמנים של מחזיקי איגרות החוב של החברה; וכונס הנכסים הרשמי. הוגשו כתבי בי-דין ארוכים ומפורטים בהם העלו הצדדים את עמדותיהם שלהם ותקפו, לעתים בחריפות (יתרה), את עמדות זולתם. בנוסף, השלימו כל הצדדים את טיעוניהם בעל-פה. חרף אורכם של כתבי הטענות, ניתן לתמצת את עמדת הצדדים כדלקמן:

עמדת הבנק וכונס הנכסים הזמני מטעמו
2.
הבנק הוא נושה מובטח במקרקעין ששועבדו לטובתו. לאחר הליך התמחרות שהתקיים בבית המשפט, המקרקעין נמכרו תמורת סך של 145,500,000 ₪ לחברת "ספיר וברקת נדל"ן (הולילנד) בע"מ". חישב ומצא כונס הנכסים כי לפי תקנה 8 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 (להלן: "התקנות"), שכר המימוש המגיע לו כבעל תפקיד עומד על 1,635,839 ₪, אך הואיל והוא שימש בעל תפקיד מטעם נושה מובטח, לפי תקנה 10 לתקנות, יש להעמיד את שכרו בשיעור 75% מהסכום האמור ולהעמידו על סך של 1,226,879 ₪ בצירוף מע"מ ולהשית סכום זה על כתפי הנושים האחרים, זולת הבנק. בנוסף ביקש כי ייפסק לו סך של 400,000 ₪ בצירוף מע"מ עבור ייצוג הבנק במכלול הליכי המשפט והליכי מימוש המקרקעין במסגרת הליך הקפאת ההליכים.

3.
בקליפת האגוז, טענת כונס הנכסים היא כי לפי הסדר הפשרה שנחתם ביום 27.12.10 בין הבנק לבין הנאמנים בדבר סכום תביעת החוב המאושרת של הבנק, סוכם כי סוגיית שכר הטרחה תוכרע על כל היבטיה על ידי בית המשפט לפי שיקול דעתו. לטענת כונס הנכסים תרומתו למימוש המקרקעין לא יסולא בפז, ולולא המאמצים הרבים שהשקיע בגיוס רוכשים פוטנציאליים למקרקעין, שאחד מהם הציע בשלב טרום ההתמחרות סכום של 130,000,000 ₪, הם לא היו נמכרים במחיר בו נמכרו לבסוף. אדרבה, היה זה הבנק וכונס הנכסים שעמדו כנגד כוונתם המופרכת של הנאמנים להיכנס להרפתקאה של ביצוע עסקאות קומבינציה או "תמורה" סבוכות וארוכות טווח שהנאמנים העלו בשעתו, ולולא סירובם של הבנק וכונס הנכסים, התמורה שנתקבלה בקופת המכר לא הייתה מתקבלת, וודאי נוכח העובדה שהלכה למעשה הנאמנים לא הביאו הצעת רכישה כלשהי משלהם. הוא יצא חוצץ נגד טענת הנאמנים שמגיע להם שכר טרחה בגין מימוש המקרקעין מפני שהם הביאו למכירתם בתמורה גבוהה יותר מההצעה שהבנק הביא בהפרש של 15,000,000 ₪, שעה שהם מבקשים למעשה סכום גבוה מזה עבור שכר טרחתם באופן שלקופת ההקפאה לא תצמח כל תועלת ממעורבותם של הנאמנים, אף אם הייתה כזו. כונס הנכסים היה ער לכך שעבודת הנאמנים לא התמצתה רק במכירת המקרקעין, והם פעלו גם למימוש נכסים אחרים ולהשלמת פרויקט הבנייה של החברה בעיר מודיעין. ברם, לטענתו, הבנק אינו צריך לשאת בתשלום שכר הטרחה עבור עבודתם העודפת של הנאמנים, הואיל והבנק נושה מובטח במקרקעין ואין לנגוס בזכויות הקנייניות של הבנק בהם, וודאי נוכח העובדה שהנאמנים לא פעלו עבור הבנק אלא בצורה "לעומתית, מתנגדת ומנוגדת לאינטרסים של הבנק", כדבריו. הוא גם שלל לחלוטין את טענת הנאמנים כאילו נפל פגם במינויו ככונס הנכסים וכאילו שהמינוי הוגבל אך ורק כדי לפרסם את מכירת המקרקעין. במקביל לשבחים הרבים שנתן לעצמו עבור עבודתו בגיוס המציעים, הוא תקף בחריפות את הנאמנים וטען כי הם לא הועילו דבר ולא תרמו דבר למכירת המקרקעין.

4.
כונס הנכסים גם התייחס לטענות נאמני מחזיקי אגרות החוב של החברה שעל הבנק כנושה מובטח לשאת בהוצאותיו, וטען כי אין כל בסיס לטיעון מעין זה. כך אין בסיס לטענה שמסמכי השעבוד המעניקים לבנק קדימות גם בהוצאות מימוש השעבוד הם חוזה אחיד שתנאיו מקפחים, שכן תנאי זה, מעוגן בסעיף 7(א) לחוק המשכון, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק המשכון") המורה כי המשכון משמש גם ערובה להוצאות מימוש המשכון, ולכן יש לפסוק לכונס הנכסים את השכר כפי שנתבקש על ידו כחלק מהנשייה המובטחת של הבנק. משמעות הימנעות מפסיקת שכר הטרחה היא פגיעה בזכות הקניין של הבנק על כל המשתמע מכך.

5.
ב"מודעה" מאוחרת שמסר כונס הנכסים לבית המשפט ועל פי בקשתם של הצדדים האחרים, הוא הודיע כי הבנק שילם לו זה מכבר שכ"ט בסך של 400,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור ייצוג הבנק במכלול העניינים שנדונו במסגרת תיק הקפאת ההליכים.

עמדת הנאמנים

6.
טענת הנאמנים הייתה כי היקף העבודה שלהם בתיק הקפאת ההלכים היה עצום, ולא התמצה רק במימוש המקרקעין. למשל, הם פעלו להשלמת 240 דירות שהחברה בנתה בעיר מודיעין והביאו לכדי החזרת 230,000,000 ₪ ערבויות בנקאיות שהוחזקו על ידי בעלי הדירות לפי חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974. הם ציינו את הקשיים הרבים שעמדו בפני
הם בבואם לממש את תכניות מכירת נכסי החברה, בכללם המשבר העולמי הפיננסי שהחל במחצית השנייה של שנת 2008; מאבק ארוך ומורכב עם הבנק שפעל להוציא את המקרקעין מהליכי ההקפאה להליכי כינוס וסירוב פעולה מטעם הבנק לשתף עמם פעולה; עימות עם מגדל חברה לביטוח בע"מ סביב פרויקט הלאום של החברה בראשון לציון; עבודה מול בעלי שליטה שלא הקלו על פעולותיהם ולעיתים אף פעלו מתוך אג'נדה עצמאית בלא תיאום עמם, ועוד. חרף קשיים אלו, הם הצליחו בעמל רב להשיג עבור כל הנושים החזרי חוב נאותים בנסיבות העניין. העבודה כללה אלפי שעות עבודה של שני הנאמנים וצוות משרדם לילות כימים במשך שנים רבות. העבודה כללה טיפול במאות דיירים, במכירה של נכסים מורכבים וטיפול במאות הליכים משפטיים.

7.
כתוצאה מהשקעתם זו, קיבל הבנק דיבידנד מלא בגין החוב המובטח שנקבע בהסכמה בסך של כ-128 מיליון ₪; פרויקט מודיעין הושלם והערבויות בסכום של כ-230 מיליון ₪ הושבו לבנק; בנק הפועלים שהיה נושה מובטח קיבל דיבידנד מלא בגין החוב כלפיו שאושר על ידם בסך של כ-32 מיליון ₪; עובדי החברה קיבלו את מלוא חוב העבר כלפיהם בדין קדימה ובהתאם להסדר יקבלו את מלוא החוב המגיע להם עד לתקרת הביטוח הלאומי; מס הכנסה קיבל את כל התשלומים המגיעים לו בדין קדימה; ובהתאם להסדר הנושים שאושר, הנושים הבלתי מובטחים יזכו לקבל דיבידנד משמעותי בשיעור של כ-29% מחובם שיאושר. ההחזר המקסימאלי לנושים הבלתי מובטחים לפי תביעות החוב שהוגשו הינו סך של כ-52 מיליון ₪.

8.
הנאמנים ציינו כי פסיקת בית המשפט קבעה כי במקרים מיוחדים יזכה בעל תפקיד לתוספת מאמץ משמעותית, וכך נכון לנהוג גם במקרה זה בו הלכה למעשה הם ניהלו חברה קבלנית בעלת פרויקטים רבים ברחבי הארץ ובעלת נכסים שהיה על הנאמנים לשמור ולממש. תפקידם דרש אורך רוח והתמודדות יומיומית בשאלות סבוכות ומורכבות באחד מהליכי הקפאת ההליכים הארוכים והמורכבים ביותר שהתקיים בישראל. כך, למשל, הם הצביעו על תיק בית המשפט המכיל למעלה מ-150 בקשות שונות.

9.
לאור הסכומים ששולמו לנושים ושיעורי החלוקה בהתאם לתקנה 8א לתקנות ובהתחשב בהנחיות הכנ"ר, הם זכאים לשכר טרחה כולל בסך של 22,340,862 ₪, זאת מבלי להביא בחשבון תוספת בגין מאמץ מיוחד. על אף זאת, הם ביקשו להעמיד את שכר טרחתם על סכום מופחת משמעותית מהסכום לו הם זכאים ולפסוק את שכרם על סך של 15 מיליון ₪ בתוספת מע"מ, כשחלקו צריך להתקבל מתוך הכספים ששולמו לבנק על חשבון חוב החברה כלפיו והיתרה מהכספים שבקופת הנאמנים. הם ציינו כי לפי ההחלטה מיום 3.06.10 (בקשה מס' 94) שולמה להם מקדמה בסך של מיליון ₪ ובקשה נוספת לאישור השלמת מקדמה בגין שכר ביניים (בקשה מס' 33) טרם הוכרעה.

10.
את הבקשה כי הבנק ישא בחלק משמעותי משכר טרחתם נימקו הנאמנים בהתנהלותו של הבנק במשך שנות ההקפאה לסכל את הליך ההקפאה ולהכשילו גם לאחר שהתנגדותם להליך נדחתה על ידי בית המשפט; בהתנגדותו למכירת המקרקעין ובעיכוב הליך המכירה אך במטרה למנות את כונס הנכסים לתפקידו, ובשל כך שאלמלא פעילותם, הבנק לא היה זכאי כלל ועיקר לדיבידנד שאותו הוא קיבל בפועל ממכירת המקרקעין. לדבריהם, לוּ הייתה מתקבלת הצעת הבנק המקורית למכור את המקרקעין ב-90 מיליון שקלים, היה נגרם נזק לא רק לנושים הבלתי מובטחים אלא גם לבנק עצמו שלא היה מקבל את מלוא נשייתו המובטחת. הנאמנים הרבו טענות כרימון כנגד התנהלות הבנק וכונס הנכסים שלא זו בלבד שלא סייעו בידם אלא הקשו על פעולותיהם, הן בכל הנוגע לפרויקט הולילנד והן בקשר לפרויקט במודיעין בו היה הבנק, בנק מלווה כשהפרויקט התנהל כספית בבנק כ"משק סגור". לדברי הנאמנים, בכל הנוגע לפרויקט מודיעין התנהל הבנק תוך ראייה חד צדדית של האינטרס שלו מבלי להסס כלל להפקיר את דיירי הפרויקט לגורלם.

11.
באשר למעמדו של כונס הנכסים נטען כי כל פעולותיו היו מכוונת לתועלת הבנק וקידום האינטרסים של הבנק בלבד, ואין לראותו כלל כ"בעל תפקיד". כונס הנכסים מונה לצורך ספציפי בלבד שהוא פרסום מודעות מכרז למכירת הנכס שהיה משועבד לבנק, הגם שבפועל הוא פעל בניגוד לסמכות שהוענקה לו ובאופן עצמאי גיבש הצעות לרכישת המקרקעין. פשיטא, אפוא, כי אין מקום ליתן לו שכ"ט על חשבון הנושים. מה גם, שהדעת נותנת שהוא מקבל שכר טרחה מהבנק ובבקשתו הוא מבקש למעשה לקבל שכ"ט כפול. בכל מקרה, גם אם ייפסק לכונס הנכסים שכר טרחה, לטענת הנאמנים, הבנק הוא זה שצריך לשאת בו וזאת כאמור לאחר ניכוי כל שכר טרחה שקיבל כונס הנכסים מהבנק.

12.
הנאמנים גם יצאו חוצץ כנגד עמדת כונס הנכסים הרשמי אשר שינה את טעמו לעומת ההליכים האחרים שהתקיימו בעבר בתיק ההקפאה. בעוד שבעבר במסגרת הודעת הכנ"ר לבקשת הנאמנים לפסיקת שכר ביניים ביום 13.6.13, הביע הכנ"ר עמדה לפיה השכר הסופי הצפוי בתיק, נכון לאותו יום יעמוד על למעלה מ- 16,000,000 ₪ "כשכר חלוקה" לפי תקנה 8א לתקנות, הרי שהיום טוען הכנ"ר כי יש לפסוק לנאמנים את שכרם לפי תקנה 8 לתקנות, היינו "שכר מימוש" ובתוספת מאמץ לפי תקנה 13 לתקנות, שכר בשיעור כולל של 5,000,000 ₪ בלבד. כמו כן, הם הצביעו על כך שעמדת הכנ"ר היא עמדה חדשה שהתגבשה אך לאחרונה ואין מקום לשנות את שכרם שלהם בדיעבד, שעה שהמצג שהציגו לפניהם היה כזה ששכר טרחתם ייגזר לפי מנגנון "שכר החלוקה".

13.
הנאמנים גם הלינו על התנהלותם של בעלי השליטה אשר גם אם לעיתים שיתפו עמם פעולה, לא פעם פעלו באופן עצמאי ללא ידיעתם ולעיתים אף איימו עליהם בהגשת תביעות אישיות כנגדם בגין פעולות שביצעו. הם ציינו כי יש לדחות את כל טענות בעלי השליטה כנגד תפקודם וככל שיש לבעלי השליטה טענות כנגדם עליהם להגיש בקשה לבית המשפט להגשת תביעה ולא להעלותם כלאחר יד במסגרת בקשה זו לשכר טרחה. מה גם שאין כל ממש בטענות בעלי השליטה כלפיהם. הנאמנים דחו את טענות בעלי השליטה כי הם אינם זכאים לשכר חלוקה. לדבריהם, לפי התקנות בעל תפקיד שלא ביקש שכר מימוש וחלוקה רשאי לבקש שכר טרחה מתוך סך כל הנשייה שחילק בפועל לכל הנושים, ובהתאם להלכה הפסוקה, שכר החלוקה יהיה מיועד למי שחילק דיבידנדים בפועל לכל סוגי הנושים בייחוד כאשר חולק סכום משמעותי כבמקרה זה. אין מקום להשוות מקרה זה למקרים אחרים לגביהם קבע בית המשפט כי במקרים מיוחדים יש לחרוג מהאמור בתקנות מקום בו השכר שייפסק איננו פרופורציונאלי לעבודה שבוצעה על ידי בעלי התפקיד. גם אין לקבל את טענת בעלי השליטה כי יש לחשב את שכר החלוקה לפי אחוז החלוקה שהוא המכנה המשותף הגבוה ביותר שחולק לכל הנושים, במקרה זה כ-29%. לטענת הנאמנים, פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם לשון התקנה.

עמדת בעלי השליטה
14.
עמדת בעלי השליטה היא שהשכר אותו מבקשים הנאמנים הוא כלשונם "פנטסטי". לטענתם, החשבון שערכו הנאמנים בדבר גובה שכר טרחתם מוטעה, אך גם אם היה נכון, הוא מנותק לחלוטין מגדר הדיון הסביר ופשיטא כי אין זה המקרה שבו יש לפסוק שכר טרחה לפי "שכר חלוקה" בהתאם לתקנה 8 לתקנות, אלא שכר "מימוש" לפי תקנה 8א לתקנות, זאת בשים לב שעסקת המקרקעין הייתה האירוע המרכזי והמהותי בהליך הקפאת ההליכים. לפיכך, שכר הטרחה צריך להיגזר מתוך מימוש עסקה זו בלבד. סכום שכר הטרחה במתווה זה מגיע לסכום אותו מבקש כונס הנכסים שייפסק לטובתו, אך לטענת בעלי השליטה, שכר זה מגלם בתוכו את מלוא שכר הטרחה שיש לשלם לכל בעלי התפקיד יחדיו. במסגרת זו, אף טענו בעלי השליטה כי לא מגיעים לנאמנים תוספת מאמץ, שכן שכר המימוש משקף נכונה את השכר הראוי במקרה זה. מרבית התועלת שצמחה, אם צמחה כתוצאה מפעולות הנאמנים, הגיעה לנושה המובטח ואילו לנושים הרגילים, ובתוך כך לבעלי השליטה עצמם, לא צמחה תועלת רבה מעמלם של הנאמנים. אדרבה, לא זו בלבד שלא מגיע לנאמנים שכר נוסף מעבר לסכומים שכבר שולמו להם, אלא שעליהם לפצות את קופת ההקפאה בשל הנזקים שהם גרמו לה.

15.
בעניין הנזקים שגרמו הנאמנים טענו בעלי השליטה כי הנאמנים שחררו ערבות בנקאית שניתנה לטובת החברה למוטב לא נכון ושלא למטרת הערבות שעה שהייתה לחברה תביעת קיזוז טובה כנגד המוטב. לטענתם, בבדיקות שביצעו נתגלה להם כי הנאמנים לא בדקו לעומק את טענותיהם מהן עולה כי לא היה מקום לשחרר את כספי הערבות לאותו גורם. לכן, לשיטתם יש לקזז את הסכום של למעלה מ-3,000,000 ₪ ששולמו לאותו גורם שלא כדין מתוך שכרם של הנאמנים.

16.
בעלי השליטה הלינו עוד על הטענה שעליהם לשאת במלוא שכר בעלי התפקיד, שעה שבעלי אגרות החוב עשו רווחים נאותים מאחזקותיהם בחברה על גבם של בעלי השליטה. לכן, כל שכר טרחה שיש לשלם לבעלי התפקידים, אם יש לשלם להם כלל, יש להשית על בעלי אגרות החוב.

עמדת נאמני מחזיקי אגרות החוב
17.
נאמני בעלי אגרות החוב הפנו את מירב טענותיהם כנגד הבנק אשר לטענתם פעל אך ורק לטובתו ואשר מבקש עתה כי שכר כונס הנכסים יושת על הנושים הלא מובטחים ובכללם מחזיקי האג"ח. לטענתם עוד, הבנק לא השתתף במשך כל המשא והמתן שהתקיים כדי לגבש הסדר נושים וזאת לעומת הנאמנים ונאמני האג"ח אשר פעלו ללא ליאות לטובת כל נושי החברה. עוד לטענתם, למעשה כונס הנכסים למימוש המקרקעין לא מונה מעולם לתפקיד זה על ידי בית המשפט, שכן מינוי ב"כ הבנק היה מצומצם רק לצורך פרסום מודעה למכירת המקרקעין בלבד.

18.
לבסוף טענו נאמני בעלי האג"ח, כי תנאי חוזה המשכנתא עליו חתמה החברה הם תנאים מקפחים בחוזה אחיד ודינם להתבטל ולכן כל עדיפות שטוען לה הבנק על פני הנושים הרגילים בעניין תשלום שכר בעלי התפקיד, דינה להתבטל בהתאם, ויש להשית עליו או על בעלי השליטה את מלוא שכר טרחת הנאמנים.

עמדת כונס הנכסים הרשמי
19.
בתגובתו הראשונית של הכנ"ר מיום 30.9.13 כל שטען היה כי פרשנות הנאמנים של תקנה 8א לתקנות לפיה גובה השכר יחושב בתקנה זו על פי היחס שבין סך כל הנשייה שחולק בפועל לבין סך הנשייה המוכחת, אינה ישימה לעת הזאת, הואיל וטרם הוכחו תביעות החוב של כל הנושים. לעומת זאת, בהודעתו המשלימה מיום 30.4.14 שלל הכנ"ר פסיקת שכר טרחה לפי "שכר חלוקה", שכן לפי טענתו שכר הטרחה באופן זה, בתיק זה, אינו משקף נכון את השכר ההולם, אלא מוביל לתוצאה בלתי פרופורציונאלית למאמץ האמיתי שהושקע על ידי הנאמנים בניהול התיק. לפיכך, יש לפסוק את השכר לפי מנגנון "שכר מימוש" לפי תקנה 8 לתקנות או "שכר ניהול" לפי תקנה 7 לתקנות. פסיקת "שכר חלוקה" אינו יוצר תמריץ ראוי לבעל התפקיד, שכן שיעור החלוקה נגזר משווי הרכוש ומהיקף החובות, שהם במידה רבה משתנים שאינם תלויים בפעילות בעל התפקיד. מנגד, במקרה זה שכר המימוש לפי תקנה 8 יביא לשכר טרחה בסך של 2,156,313 ₪ בצירוף מע"מ. אכן, בעבר ביום 13.6.13 במסגרת הדיון בבקשת הנאמנים לפסיקת שכר ביניים טען הכנ"ר כי השכר שייפסק בסופו של התהליך יעמוד על למעלה מ-16,000,000 ₪, ברם הכנ"ר בחן מחדש את עמדתו, והגיע לכלל מסקנה כי השכר האמור אינו פרופורציונאלי, כאמור.

20.
חרף, האמור, נוכח הזמן הרב שהושקע בניהול התיק והיקף הדיבידנד שחולק לנושים, הכנ"ר לא הביע התנגדות כי בנסיבות העניין יאושר לנאמנים שכר גבוה יותר מהסכום דלעיל וזאת עבור תוספת מאמץ, וכי השכר המרבי שישולם יועמד על 5,000,000 ₪. לגבי אופן החלוקה בין הנאמנים ובין כונס הכנסים, הציע הכנ"ר כי שכרו של כל אחד מהנאמנים יעמוד על 40% מתוך השכר המלא, ואילו כונס הנכסים יקבל את ה-20% הנותרים.

דיון והכרעה
21.
יש ליתן מענה לשלוש שאלות: (א) שיעור שכר הטרחה הראוי וההולם בנסיבות העניין. (ב) למי מבין בעלי התפקידים (כשלעניין זה שני הנאמנים ייחשבו כבעל תפקיד אחד) יש לפסוק שכר טרחה. (ג) מי צריך לשאת בשכר הטרחה.

22.
שכר טרחתם של בעלי תפקידים מוסדר כאמור, בתקנות, הקובעות שלושה מסלולים לפסיקת השכר: שכר ניהול – באחוזים מתקבולי הכנסה שנתקבלו במזומן בתקופה עבורה נקבע השכר (תקנה 7); שכר מימוש – באחוזים מתקבולי המימוש (תקנה 8); ושכר חלוקה – באחוזים שונים שנקבעו בתקנות בהתאם לסך הנשייה שחילק בעל התפקיד בפועל אל מול כלל הנשייה המוכחת (תקנה 8א). בהתאם לתיקון לתקנות משנת 2000, שכר חלוקה הוא חילופי לשכר ניהול ומימוש (ראו ע"א 6166/07 צחי פלדמן, עו"ד בתפקידו ככונס נכסים על זכויות צמרות נ' א.י.ע. יובלים השקעות בע"מ (פורסם בנבו, 10.01.10); א' וולובסקי כונס נכסים בדיני החברות (מהדורה שניה, 2004) עמ' 115). בנוסף נקבע בתקנות כי בית המשפט רשאי להקטין או להגדיל את שכרו של בעל התפקיד בהתאם למידת המאמץ והטרחה שהשקיע ומשך הזמן עד לסיום התפקיד (תקנה 13).

23.
ככלל, הבחירה במנגנון קביעת השכר מסורה לבעל התפקיד, בהתאם לאפשרויות השונות שנקבעו בתקנות (ראו ע"א 6166/07 בעניין עו"ד צחי פלדמן). ככלל גם, בתי המשפט פוסקים את שכר הטרחה בהתאם לאפשרויות הקבועות בתקנות ואינם סוטים מהן, למעט בדרך הקבועה בתקנה 13 האמורה, מקום בו קיים מאמץ מיוחד של בעל התפקיד או כאשר השכר הקבוע בכל אחד משלושת הנתיבים אינו נותן ביטוי הולם לשכר המגיע לבעל התפקיד (וראו: פש"ר (מחוזי-ת"א) 3000/08 איתן ארז, עו"ד הנאמן בפשיטת רגל של אלי רייפמן נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 9.02.14).

24.
למרות שיש ליתן, כאמור, מענה לשלוש השאלות שפורטו, שתי השאלות הראשונות קשורות זו בזו, שכן תיאורטית ניתן לסבור כי יש לשלם שכר טרחה גם לנאמנים וגם לכונס הנכסים, כל אחד לפי עמלו ולפי חלקו, ללא קשר לרעהו, באופן ששכר הטרחה שישולם יהיה כפול. ברם, לא זו בלבד שביום 15.11.12 ניתנה החלטה לפיה לא ישולם שכר טרחה כפול, גם לנאמנים וגם לכונס הנכסים, וכי שכר הטרחה שייפסק יחולק בסופו של יום בין בעלי התפקידים כפי שייקבע, אלא שנסיבות העניין מחייבות לראות במימוש המקרקעין כחלק בלתי נפרד ואינטגראלי ממכלול הליכי ההקפאה של החברה, ומשכך, אין מקום לפסוק לכונס הנכסים שכר נפרד עבור מימוש המקרקעין. אדרבה, למרות שנדרשו פעולות רבות לשם מימוש המקרקעין, כולל גם התמודדות עם בקשת הרוכשת לסגת מהעסקה בשתי ערכאות שיפוט, עיקר העבודה שנדרשה בתיק ההקפאה לא הייתה בעניין מימוש המקרקעין. אכן, המקור הכספי העיקרי ממנו מתאפשר תשלום שכר בעלי התפקיד הוא ממימוש המקרקעין, אך שאלת מקור התשלום לחוד ושאלת פסיקת שכר הטרחה בהליך ההקפאה במכלול נכסי התחייבויות החברה, לחוד.

25.
שנית, וכפועל יוצא מהאמור, על פניו, אין זה נכון לפסוק את שכר הטרחה בדרך המותווית בתקנה 8, היינו בדרך של פסיקת "שכר מימוש". מסקנה זו נכונה מכמה סיבות. סיבה אחת נובעת מציפיותיהם של הנאמנים, ששכר טרחתם לא ייפסק לפי אותו מנגנון, ואין מקום לזלזל בציפייה זו. במסגרת זו, מקובלת עלי עמדת הכנ"ר כי ראוי ונכון שהוא ישקול את עמדתו בנושאים עקרוניים בתיקי חדלות פירעון מדי פעם מחדש, ואין לזקוף לחובתו עובדה זו. ברם, שינויי עמדה והתערבות בגובה שכר הטרחה הקבוע בתקנות, בלא הצדקה מספקת, לאחר שבעל התפקיד ממלא את תפקידו במשך שנים רבות וציפה מראש לקבל את שכרו כפי הקבוע בתקנות, אינו תקין (והשוו: פר"ק (מחוזי-י-ם) 27868-04-12 קמן סחר מתכות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (פורסם בנבו, 20.2.14).

26.
סיבה שנייה שלא לפסוק במקרה זה את שכר הטרחה לפי "מימוש", וודאי לא מימוש המקרקעין לבדם, היא מפני שעבודת הנאמנים חרגה הרבה מעבר למימוש המקרקעין. יתר על כן, חלק מעבודה זו הייתה שוות ערך ל"מימוש" "נכסים אחרים" של החברה בכך שהנאמנים עמלו על החזרת ערבויות הבנקאיות שניתנו לרוכשי יחידות הדיור בעיר מודיעין בסכום עתק של כ-230 מיליון ₪, כאמור. אכן אין המדובר ב"מימוש" קלאסי, אך מניעת מימוש הערבויות שוות ערך למימוש נכסי החברה. לולא פעלו הנאמנים כך, חוב החברה כלפי הבנק היה מרקיע שחקים, תביעת החוב המובטח שלו הייתה גדלה לאין שיעור, וספק אם מי מהנושים הבלתי מובטחים היה מקבל דבר על חשבון נשייתו.

27.
הסיבה השלישית, שאין לפסוק את שכר הטרחה לפי "מימוש" היא, שגם אם אין מתייחסים להחזרת הערבויות כחלק מ"מימוש" נכסי החברה, עבודת הנאמנים הייתה, גם לשיטת אחרים זולתם, עבודה יעילה ומקצועית. פעילותם של הנאמנים הייתה מורכבת ומלווה במאמצים רבים לשימור נכסי החברה ולהשלמת הבנייה בעיר מודיעין; בהתמודדות מתמדת עם הבנק, כונס הנכסים, ובעלי השליטה; בהתמודדות מול רוכשת המקרקעין; בטיפול בתביעות חוב רבות; ועוד פעולות רבות אחרות כיוצ"ב. גם אין מחלוקת כי עבודתם של הנאמנים נשאה פרי, והם זכאים לשכר ראוי על פעולתם זו (וראו: פר"ק 27868-04-12 בעניין קמן סחר מתכות). גם מימוש המקרקעין על ידי הנאמנים לא הייתה פעולתם הדומיננטית במסגרת הליך הקפאת ההליכים ומשכך, נראה כי פסיקת שכר הטרחה לפי מסלול זה, חוטאת לאמת (וראו: ו' אלשיך, ג' אורבך הקפאת הליכים, הלכה למעשה (מהדורה שנייה, תשע"א-2010) 739). באמור יש אפוא, כדי ללמד שפסיקת שכר הטרחה לפי תקנה 8 לתקנות אינה נכונה ואינה הוגנת במקרה זה, ויש אכן רגליים מוצקות לטענת הנאמנים כי יש לפסוק את שכרם לפי מנגנון אחר.

28.
מנגד ברור, כי מקום בו בחירה במסלול מסוים מביאה לתוצאה בלתי סבירה באופן קיצוני, בית המשפט יתערב ויפסוק את השכר לפי המסלול המביא לתוצאה סבירה יותר (ראו פר"ק (מחוזי-ת"א) 40721-09-12 שלמה נס (נאמן) נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 3.11.13); פש"ר (מחוזי-ת"א) 504/97 עו"ד יצחק גולדנצויג נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 3.01.10)). לכן, אין זה אומר כי שכר הנאמנים צריך להיפסק באופן מלא לפי שכר "חלוקה" לפי תקנה 8א לתקנות.

29.
ואכן, שכר טרחה לפי מנגנון "חלוקה" באופן אריטמתי לפי טבלת שכר הטרחה המפורטת בתקנה 8א לתקנות אינו בבחינת כזה ראה וקדש. האמור בתקנה כפוף לתקנה 13 לתקנות, המקנה סמכות לבית המשפט, לא רק להגדיל את שכר הטרחה, אלא גם להקטינו. המקרים בהם ישתמש בית המשפט בסמכותו זו, הם אותם מקרים בהם שכר הטרחה המתקבל מהפעלת התקנות חורג מהראוי יחסית לנסיבות המקרה, למידת השקעתו של בעל התפקיד ולתמורה המתקבלת בידי הנושים (הקפאת הליכים, שם עמ' 741; פש"ר (מחוזי-ת"א) 1700/05, בש"א 17851/06 רו"ח גבי טרבלסי ועו"ד שלמה נס בתפקידם כנאמנים של חברת קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ נ' וועדת הביקורת (פורסם בנבו, 12.9.06)). ואכן, שינוי מדרגות שכר הטרחה הקבועות בתקנות לא ייעשה כדבר שבשגרה ודרושות נסיבות חריגות המצדיקות את הסטייה מהן. ברם, במקרה זה, צודקים כונס הנכסים ובעלי השליטה כי פסיקת שכר הטרחה בשיעור המבוקש על ידי הנאמנים אינו פרופורציונאלי לסכומים אותם הנושים הבלתי מובטחים יזכו בהם בסופו של יום ולשיעור נשייתם המאושרת. במקרה זה בו ההחזר המקסימאלי לנושים הבלתי מובטחים על פי תביעות החוב שהוגשו עומד על כ- 52,000,000 ₪ ומקום בו, מחזיקי אגרות החוב והנושים הבלתי מובטחים האחרים יקבלו החזר רק על פחות משליש מהחזקותיהם, פסיקת שכר טרחה בשיעור של כמעט 18,000,000 ₪ (15,000,000 ₪ + מע"מ) חורג בנסיבות העניין מאמות המידה הסבירות לפסיקת שכר הטרחה. אני סבור גם כי בדרישות הנאמנים קיימת מידה מסוימת של הפרזה בתיאור הזמן שהושקע בטיפול בתיק ההקפאה, ויש להניח כי במשך שש השנים שחלפו מאז ניתן צו ההקפאה, משרדיהם טפלו בתיקים אחרים בעת ובעונה אחת יחד עם תיק זה.

30.
סיכומם של דברים, ובשים לב לכל האמור ולשיקולים המצדיקים פסיקת שכר הטרחה שלא לפי סכום המימוש לפי תקנה 8 לתקנות מצד אחד, ולכך ששכר הטרחה המלא לפי תקנה 8א לתקנות אינו הולם את נסיבות העניין מצד שני, אני מעמיד את שכר טרחת הנאמנים על מחצית שכר החלוקה, סכום המגיע לפי הטבלה המפורטת בסעיף 33 לבקשת הנאמנים לכדי 9,466,467 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

31.
ובשולי הדברים באשר לטענות בעלי השליטה אודות תפקודם של הנאמנים. לא השתכנעתי, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, כי על פני הדברים שהנאמנים פעלו שלא כהלכה בהחזרת הערבות הבנקאית. העובדה שהנאמנים לא פעלו על פי דעתם של בעלי השליטה ולא קבלו את עמדתם כי טענות הקיזוז שיש לחברה כנגד מוטב בערבות, או טענתם שהערבות ממומשת שלא לשם השגת התכלית לפיה הונפקה, מצדיקה את עיכוב תשלום הערבות, אינה מוכיחה דבר ואינה מצדיקה ניכוי כלשהו בשכר הנאמנים.

ומכאן לשאלה השנייה.

32.
כאמור, השאלה השנייה עליה יש לתת את הדעת היא כאמור חלקו של כונס הנכסים בשכ"ט הנאמנים. בעניין זה, לכאורה ישנו צדק בטענת ב"כ מחזיקי האג"ח, שלכונס הנכסים לא מגיע שכר טרחה וזאת מפני שהוא לא זה שמימש את המקרקעין, כי אם הנאמנים. הלכה למעשה, הנאמנים הם אלו אשר פעלו ועמלו עבור הבנק ולא כונס הנכסים. אי זכאות לשכר טרחה מקום בו כונס נכסים לא מימש בפועל את הנכס נכון בין אם מדובר בכונס נכסים שמונה לפי סעיף 194 פקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג-1983, או במסגרת תיק פירוק או הקפאת הליכים שאז שכר כונס הנכסים נקבע לפי התקנות, ובין אם מדובר בכונס נכסים שמונה לפי סעיף 53 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 לשם מימוש משכון לפי סעיף 18 לחוק המשכון, שאז שכר כונס הנכסים נקבע לפי תקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים), תשס"ב-2002 (להלן: "תקנות ההוצאה לפועל"). בשני המקרים, מגיע שכר טרחה אם בפועל כונס הנכסים מימש את הנכס. ברם, אין האמור מוציא מכלל אפשרות להעניק לכונס הנכסים שכר עבור עבודתו לקראת מימוש הנכס גם אם בסופו של יום הנכס לא מומש על ידו. בתקנות ההוצאה לפועל הדברים נאמרו מפורשות, בהן נקבע כי כונס הנכסים זכאי לשכר טרחה רק בעד הגשת בקשה לביצוע משכנתא (תקנה 2); אם החוב נפרע טרם חלפו 90 יום ממועד הגשת בקשת הביצוע וטרם נמכר הנכס (תקנה 3); אם החוב נפרע לאחר חלוף 90 יום מהמועד האמור וטרם נמכר הנכס (תקנה 4); ואם החוב נפרע רק באמצעות מכירת הנכס (תקנה 5). כך גם נקבע בפסיקת בתי המשפט בעניין שכר כונסי נכסים אחרים הזכאים לשכר גם במקרה שהנכס לא נמכר על ידם, אלא הם תרמו או עמלו לשם גביית החוב (וראו: ע"א 9355/03 עו"ד צבי הדסי, כונס נכסים נ' קואופ צפון, אגודה שיתופית לשרותים בע"מ (פורסם בנבו, 23.12.04); בר"ע (מחוזי-ת"א) 2681/04 ש. ז. נ' עו"ד חנימוב אילל, כונס נכסים (פורסם בנבו, 21.2.06)).


33.
בעניין זה יש גם להבחין בין שכר טרחת כונס הנכסים ובין שיפוי הנושה המובטח על הוצאותיו. היינו, למרות שלעתים אין מקום לפסוק לכונס הנכסים שכר, וודאי לא שכר מלא על פי התקנות, אין זה אומר כי לא מגיע לנושה המובטח שיפוי על הוצאותיו ששילם בפועל לכונס הנכסים בכובעו כמייצג הנושה המובטח בגין מימוש הנכס המשועבד לטובתו. בעניין זה גם מקובלת עלי טענת כונס הנכסים במקרה זה בדבר זכותו של הבנק כנושה מובטח לקבל שיפוי מלא על הוצאותיו הקשורות במימוש המקרקעין שהיו, כאמור, משועבדים לטובתו, מכוח סעיף 7 לחוק המשכון, הקובע כי "המשכון משמש ערובה גם לריבית, להוצאות ולדמי נזק שנתחייב בהם החייב בשל החיוב ולהוצאות של שמירת המשכון ומימושו, ודינם של כל אלה כדין החיוב". ברם, לפי טענת כונס הנכסים עצמו הבנק לא שילם לו שכר טרחה כלשהו עבור מימוש המקרקעין, כי אם סכום של 400,000 ₪ בגין ייצוג הבנק בהתדיינויות המשפטיות שאינן נוגעות להליך המימוש (סעיף 1 ל"מודעה" מטעם כונס הנכסים). כמו כן, לפי דברי כונס הנכסים עצמו, הן בבקשתו המקורית בה פרש את מלוא טענותיו והן ב"מודעה", בינו ובין הבנק לא קיים הסכם שכר טרחה בנוגע למימוש המקרקעין, אלא שההבנה בינו לבין הבנק הייתה כי שכר זה ייפסק לו לפי התקנות וזאת בנוסף לשכר הטרחה שהוסכם עם הבנק שישולם לו כמיצגו (סעיף 2 ל"מודעה"). משכך, בעניין הוצאות אלו דמו של הבנק אינו אדום יותר מדמם של כל הצדדים האחרים הנושאים על כתפיהם את שכר טרחת עורך דינם מבלי שהם מקבלים שיפוי על הוצאותיהם מקופת ההקפאה. שונה היה הדבר, כאמור, אם הבנק היה נושא בשכר כונס הנכסים עבור מימוש המקרקעין, שאז לפי סעיף 7 לחוק המשכון, היה זוכה בבכורה על פני הצדדים האחרים. אך לא כך הם פני הדברים.

34.
כאמור, קיימת מחלוקת נוקבת בין בעלי התפקיד באשר לפעולותיו של כונס הנכסים. כונס הנכסים משבח את עבודתו וטוען כי לולא תרומתו, ולולא בלם את כוונות הנאמנים להיכנס להרפתקה של עסקת קומבינציה במקרקעין, היה נגרם נזק גדול לקופת ההקפאה. לעומתו, הנאמנים טוענים כי לא זו בלבד שכונס הנכסים לא תרם מאומה להליך המימוש, אלא הוא והבנק הזיקו בכוונת מכוון לנושים הבלתי מובטחים כדי להטיב עם הבנק. ברם, נדמה כי חרף עמדתם האיתנה של הנאמנים, אין לומר כי לכונס הנכסים לא הייתה תרומה כלשהי למימוש הנכס. למרות שמתקבל הרושם שקיימת הפרזה מסוימת בדברי כונס הנכסים שעבד יחד עם צוות משרדו "אלפי שעות", הוא זה שאכן עמל בהבאת הצעות הרכש, ולוּ הצעות הרכש המקוריות. מצד שני, תרומה זו ככל שהייתה חשובה, מבחינת נתח שכר הטרחה שכונס הנכסים זכאי לקבל מתוך שכר הטרחה שנפסק לנאמנים, היא לא כל כך משמעותית.

35.
כאמור לעיל, שכר הנאמנים נפסק בעיקר לא בשל מימוש המקרקעין, אלא בשל מכלול הפעולות שהם ביצעו ועוד יש להם לבצע בהליך ההקפאה. קשה אכן להעריך את היחס בין היקף העבודה שנדרש ושיידרש מהנאמנים במכלול תיק ההקפאה ובין היקף העבודה שנדרש מהם במימוש המקרקעין. כמו כן, קשה להעריך את תרומתו של כונס הנכסים בעבודה שהושקעה בשלב טרום המימוש למימוש המקרקעין. ברם, נראה כי באופן גס ניתן להעריך את תרומת כונס הנכסים כ"אריס" ששכרו נקבע "כמנהג המדינה" בדרך כלל "במחצה, שליש או רביע" (רמב"ם הלכות שלוחין ושותפין, ח', ה'), כאשר נראה לי כי חלקו של כונס הנכסים במקרה זה קרוב הרבה יותר לרביע ולא למחצה מתוך שכר הטרחה הקבוע בתקנות עבור מימוש המקרקעין.

36.
לכן בסופו של יום יש לפסוק לכונס הנכסים שכר השווה ל-25% מסכום של 1,226,879 ₪ היינו סך של 306,720 ₪ בצירוף מע"מ, כאשר סכום זה ישולם מתוך שכר הנאמנים כאמור.

נותר, אפוא, לדון בשאלה האחרונה והיא, כאמור, על מי נטל תשלום שכר הנאמנים.

37.
עיקרו של הסדר הנושים שאושר בהחלטה מיום 23.10.12 היה שהחברה ושחברה נוספת בשליטת בעלי השליטה - חברת כוכב הצפון - ו/או חברות בנות שלהן ו/או בעלי השליטה ירכשו את כלל חובות החברה וחובות חברת כוכב הצפון כלפי הנושים הלא מובטחים של החברה בדרך של המחאת זכויות בלתי חוזרת וכן בדרך של רכישת כל אגרות החוב, בתמורה המשקפת סך של 31.4 אגורות נטו בגין כל 1 ₪ ע.נ. אגרות חוב או סך כולל של 35,000,000 ₪, לפי הגבוה מביניהם, וכן סכום המשקף זכות זהה לשאר הנושים הרגילים של החברה, בשיעור המהווה החזר דיבידנד של כ-28.91% מסכום תביעת החוב שיאושר להם על ידי הנאמנים ו/או על ידי בית המשפט. כמו כן, נקבע עיקרון בחלוקת הדיבידנדים מקופת הנאמנים בין הנושים הרגילים לבין בעלי השליטה, לפיו הנושים הרגילים יהיו קודמים בחלוקה לפני בעלי השליטה עד השיעור המקסימאלי המגיע להם והיתרה שתיוותר תשמש את בעלי השליטה. במסגרת אישור ההסדר (בסעיף 33 להחלטה) קבעתי כך:

"גם במקרה זה, מכלול השיקולים הכלכליים לקבלת ההסדר או לדחייתו מבחינת הנושים כמו גם מבחינתם של בעלי השליטה אינו עומד בפני
בית המשפט. אכן, לא ניתן להתעלם מהבעייתיות העולה מההסדר בכך שהוא מותיר בסופו של ההליך סכום לא מבוטל בידי בעלי השליטה כשמאידך הנושים הרגילים נותרים ללא חלק נכבד ומשמעותי מנשייתם. ואבהיר. לוּ היה נשאר בידי בעלי השליטה סך של כ-17 מיליון שקלים, סכום השווה בערכו לכ-50% מהסכום המשולם לנושים הרגילים, לא הייתי מהסס שלא לאשר את ההסדר. תשלום סכום מעין זה לבעלי השליטה אינו עומד בקנה מידה כלשהו ואף נוגד את תקנת הציבור. וודאי מקום בו תרומת בעלי השליטה, זולת הוויתור על חובם, אינה משמעותית. ברם, במקרה זה לא ניתן לומר כי ההסכמה של הנושים הרגילים להצעה אינה סבירה ואין בה כדי לגלם בצורה ראויה את מכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפני
הם. הנאמן הצביע על כך שלא תיוותר ייתרה בסך של כ-17 מיליון שקלים. לדבריו, היתרה המשוערת בסך של כ-17.5 מיליון שקלים מותנית ביכולת מימוש של נכסים כמו גם בזכייתה של חברת כוכב הצפון בתביעה שהגישה וכי בכל מקרה יש לנכות ממנה את הוצאות הנאמנים, אגרת השגחת הכנ"ר, והוצאות מימוש הנכסים. בהערכה גסה מדובר ביתרה השווה לחלק שהיו מקבלים בעלי השליטה בשל נשייתם בחברה בסך של כ-30 מיליון שקלים, כשלטענת הנאמן לא ניתן לומר כי מדובר בחובות נדחים או נמחקים. למעשה, אפוא, ניתן לומר בהערכה גסה כי בעלי השליטה במקרה זה יוצאים ללא יתרה אך גם ללא תרומה."


38.
רוצה לומר, הבסיס בהסדר הנושים שאושר היה שהוצאות ההליך תשולמנה מתוך אותה יתרה שתישאר, אם תישאר בקופת ההקפאה המיועדת לבעלי השליטה, תוך הבטחת סכום מינימאלי לנושים הלא מובטחים. לולא כן, כאמור, בית המשפט לא היה מאשר את ההסדר. לפיכך, די ברור כי שכרם של הנאמנים צריך לבוא מתוך אותה יתרה המיועדת בסופו של יום לבעלי השליטה,
ולא כדעת הנאמנים מתוך חלקו של הבנק, אשר כאמור, זוכה בקדימות ולו בשיעור הוצאות מימוש הנכס שהיה משועבד לטובתו.


39.

לכן, סדר הדברים הוא כך: (1) לאחר תשלום הדיבידנדים לפי הֶסדר הנושים המאושר לנושים המובטחים, לנושים בדין קדימה ולנושים הבלתי מובטחים - זולת בעלי השליטה - שכר הנאמנים ישולם מתוך יתרת קופת ההקפאה המיועדת לבעלי השליטה. (2) היה ולא תישאר יתרה מספקת בקופת ההקפאה לתשלום מלוא שכר הנאמנים, ויהיה צורך לשלם את יתרת השכר מתוך חלקיהם של הנושים, הבנק לא יישא בתשלום יתרת השכר עד לסכום של 1,226,879 ₪. (3) במידה ולאחר תשלום השכר לפי שני הסעיפים הקטנים דלעיל, טרם יסולק מלוא שכר הנאמנים, היתרה לתשלום תשולם מתוך חלקיהם של כל הנושים, כולל הבנק, כל אחד לפי חלקו באופן יחסי לפי שיעור הדיבידנד המגיע לו לפי הסדר הנושים. (4) בשים לב להסכמה בין הנאמנים ובין מחזיקי אגרות החוב לפיה הסכום המירבי שהנאמנים יהיו רשאים לגבות מתוך הקופה המיועדת לנושים הרגילים לא יעלה על 5 מיליון ₪, הנושים הרגילים לא ישלמו בכל מקרה מעבר לסכום זה, והנאמנים לא יהיו רשאים לגבות את אותו חלק החסר, אם יהיה, מהנושים האחרים, כולל מבעלי השליטה.


40.
יש לנכות מתוך שכר הנאמנים את הסכום ששולם להם כמקדמה, ונוכח העובדה שעבודת הנאמנים טרם הסתיימה, אני מורה כי לאחר תשלום חלקו של כונס הנכסים, בשלב הזה, 25% מתוך שכרם המאושר לפי החלטה זו, לא ישולם להם עד לסיום הטיפול בתיק.

ניתנה היום,
י"א אייר תשע"ד, 11 מאי 2014, בהעדר הצדדים.










פשר בית משפט מחוזי 59344-01/12 נידר חברה לבנין ולפיתוח בע"מ (בהקפאת הליכים) נ' עו"ד עופר שפירא (כונס נכסים מטעם בנק לאומי לישראל בע"מ), עוה"ד אמיר ברטוב ויעקב אמסטר (נאמנים לחברה) (פורסם ב-ֽ 11/05/2014)