פסקי דין על בלה נדובה | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

57632-07/13 בל     11/05/2014




בל 57632-07/13 בלה נדובה נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בחיפה


ב"ל 57632-07-13


11 מאי 2014

לפני
:

כב' הסגנית נשיא
איטה
קציר

ה
מערערת
בלה נדובה

, ת,ז 306668591
ע"י ב"כ: עו"ד אורי רוזן

-

ה
משיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד דורון ירושלמי



פסק דין


1.
המערערת היא אלמנתו של המבוטח, אליה נדובה ז"ל (להלן – המנוח), אשר נפגע
במהלך עבודתו ביום 18.5.99, פגיעה במסגרתה סבל מהפרעת קצב בלב. בפסק-הדין שניתן בהליך ההכרה (פסק-דינה של כב' השופטת וימן מיום 8.6.04 בבל 1008/00) נקבע כי המנוח סבל ממחלה קונסטיטוציונית
arvd
המתבטאת בהפרעות קצב בלב עקב הפרעה ומליקוי בהתפתחות מבנית של שריר הלב הימני. בהליך ההכרה קבע בית הדין כי קיים קשר סיבתי בין אירוע חריג בעבודתו לבין הפרעת הקצב שהופיעה ביום 18.5.99 ואשר הובילה לאשפוזו של המנוח באותו יום. בפסק-הדין בהליך ההכרה נקבע כך:



"ניתן לומר, אפוא,
בסבירות גבוהה ואף למעלה מכך, כי המחלה הבסיסית ממנה סבל התובע
(
arrhythmogenic right ventricular dysplasia
) - לא נגרמה עקב עבודתו, שהיתה כרוכה בדרך כלל במאמץ פיזי - אך הופעת הפרעת הקצב הקשה (טכיקרדיה חדרית), בגינה הוא אושפז ביום 18.5.99 , בעיתוי בו היא הופיעה
(הדגשות במקור, א.ק) - קשורה ונובעת מהמאמץ הבלתי רגיל
באותו יום,
אשר הוגדר על ידי בית הדין כ"ארוע חריג".

2.
ועדה רפואית קבעה ביום 22.5.05 כי למערער 30% נכות רפואית. לאחר שהמבוטח הגיש ערר על החלטה זו, ניתנו מספר החלטות של
ועדות רפואיות לעררים וכן מספר פסקי דין בהליכי ערעור על החלטות הוועדות הרפואיות לעררים בהליך קביעת דרגת הנכות, וזאת לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק). הוועדות השונות עסקו רובן ככולן בשאלה האם האירוע התאונתי הוא של הפרעת קצב בודדת שאינה מזכה בנכות על רקע המחלה הקונסטיטוציונית או שמא די באירוע שהוכר כדי לזכות בנכות ואם כן – מה שיעורה. פסקי הדין הם:

א.
בל 996/05 (כב' השופטת נ' וימן) מיום 8.9.05, שקבעה, בהסכמת הצדדים, כי תתכנס ועדה בהרכב חדש לצורך דיון בערר שהגיש המנוח.
ב.
בל 2292/06 (כב' השופטת מ' סמיר-עמאר) מיום 29.7.08, בו נקבע כי תתכנס שוב ועדה רפואית לעררים בהרכב חדש.
ג.
בל 18963-04-10 (כב' השופטת מ' פריימן) מיום 19.12.10, שקבעה כי עניינו של המנוח ידון בפני
ועדה בהרכב חדש לאחר שב"כ המערערת לא זומן לישיבת הוועדה.
ד.
בל 11600-08-11 (כב' השופט א' הראל) מיום 9.2.12, בו נקבע כי העניין יושב לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתקבע האם הפרעת קצב הלב שהופיעה ביום 18.5.99 מקנה, כשלעצמה, אחוזי נכות לפי פריט ליקוי 9(4) והאם פרט להפרעת הקצב ממנה סבל המנוח באותו יום סבל מהפרעות קצב נוספות והאם הן נובעות מהפגיעה שהוכרה.
על שאלות אלה השיבה הוועדה בהחלטתה מיום 14.5.12 כי הפרעת הקצב הבודדת מיום 18.5.99 שהוא אירוע של הפרעת קצב מסוג מהירות חדרית אינו מזכה באחוזי נכות לפי פריט ליקוי 9(4), שכן הפריט המדובר דן בהתקפים ולא בהתקף בודד. עוד קבעה הוועדה כי לא ניתן ללמוד באופן חד משמעי מהמסמכים אם המערער אכן סבל מהפרעות קצב נוספות בקצב הלב, אך ככל שהיו כאלה הרי שאלה נגרמו בשל המחלה הבסיסית בשריר הלב שהיא מחלה גנטית ולא בשל האירוע התאונתי של הפרעת קצב. הוועדה הוסיפה וקבעה כי אין יסוד לטענה שהפרעת הקצב היתה אירוע שעורר מחלה רדומה, שכן זו באה לידי ביטוי בהפרעות קצב חוזרות ובהתפתחות אי ספיקת לב ימנית. הוועדה סיכמה כי בעקבות הפגיעה לא נותרה למערער כל נכות המתבטאת באחוזים.

3.
הוועדה שבמוקד ערעור זה (להלן – הוועדה) התכנסה ביום 22.7.13 , בהתאם להוראות פסק-דין בבל 51137-05-12 מיום 5.5.13 (כב' השופט א' קוגן) שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המנוח יוחזר לוועדה באותו הרכב "כדי שתתייחס לאפשרות לקבוע לממצאים הרפואיים הקשורים לתאונה נכות מותאמת. כמו כן תתייחס הועדה לטענת המערער לפיה סבל מהתקפים נוספים של הפרעות בקצב הלב כתוצאה מהתאונה ובהקשר זה יוכל ב"כ המערערת להפנות את הוועדה בין הכתב ובין בע"פ, לפי שיקול דעתו, לאסמכתאות רפואיות ומשפטיות לענין זה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת".

4.
לאחר פסק-הדין, התכנסה הוועדה ביום 22.8.13, וקבעה כי בעקבות הפגיעה נותרו למנוח 0% נכות לפי פריט ליקוי 9(4) ג
i
לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – תקנות הנכות). מכאן הערעור שלפני.

5.
טענות המערערת:


א.
הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק-הדין;
ב.
הוועדה טעתה טעות משפטית בקובעה כי התאונה שהוכרה גרמה לאירוע בודד מסוג מהירות חדרית שלא הותיר כל חותם ולא גרם לנזק למנוח, שעה שמדובר באירוע שעורר מחלה רדומה;
ג.
הוועדה יישמה פריט ליקוי 9(4)ג
i

בשיעור 0% שאינו מתאים למצבו של המנוח. בקביעת שיעור הנכות נמצאת הוועדה שוללת את הקשר הסיבתי
אשר נקבע עוד בהליך ההכרה וכן על-ידי מספר וועדות רפואיות קודמות.
ד.
הוועדה טעתה כשקבעה כי האירועים המשניים של הפרעות קצב לאחר אירוע הפגיעה בעבודה אינם קשורים לפגיעה שהוכרה.
ה.
הוועדה התעלמה מקביעותיהן של ועדות רפואיות לעררים מהתאריכים 21.12.04-22.5.05 ו- 15.3.09-11.5.10 שקבעו כי כתוצאה מהפגיעה שהוכרה לקחה המנוח בהתקפים שכיחים של הפרעות קצב בגינן הוא זכאי לדרגת נכות יציבה בשיעור 30%;
ו.
הועדה לא נתנה משקל ראוי לעובדה שחרף קיומו של פגם מולד סמוי ואסימפטומטי הוא תפקד במשך 58 שנים ללא מיגבלה, וזאת עד לאירוע הפגיעה בעבודה שהפך את המחלה הסמויה למחלת לב פעילה.

6.
טענות המשיב:
א.
הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, שקלה אפשרות יישום פריט ליקוי מותאם ויישמה את פריט הליקוי המתאים לדעתה;
ב.
הוועדה רשאית להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי, והיא רשאית לקבוע כי הפרעות הקצב הנוספות מהן סבל המערער אינן קשורות לפגיעה שהוכרה אלא למחלה הבסיסית;
ג.
החלטות של כלל הוועדות הקודמות לעררים בשאלת גובה נכותו של המנוח אינן בבחינת החלטות חלוטות שכן על כולן הוגש ערעור לבית הדין, ולכן אין להן כל רלוונטיות.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

7.
עיון בפרוטוקול הדיון בוועדה מיום 22.7.13 מעלה כי הוועדה הפנתה בהחלטתה גם למסקנותיה מהדיון מיום 14.5.12, וציינה כי תאונת העבודה "אכן גרמה לאירוע בודד של הפרעת קצב מסוג מהירות חדרית... אירוע זה לא הותיר חותמו ולא גרם נזק כלשהוא אך בבירור סיבת הופעתו (לסיבת הופעתו ולא לטריגר שהביא להפרעת הקצב שהוא האירוע התאונתי) התגלתה מחלת לב מבנית גנטית ומולדת."

באשר לאפשרות קביעת דרגת נכות מותאמת ציינה הוועדה כי
"האפשרות היחידה לקבוע נכות מותאמת לאירוע של הפרעת הקצב הוא בגובה של 0% על-פי סעיף דומה 9(4)ג
i
".

באשר לאירועים נוספים של הפרעות בקצב הלב קבעה הוועדה "המערער אכן המשיך לסבול מאירועים משניים של הפרעת קצב אך הפרעות אלה אינן כתוצאה מהתאונה עצמה אלא מהמחלה המבנית המולדת בה לקה התובע".
בסיכום החלטתה ציינה עוד הוועדה כי ב"כ המערערת לא הפנה לאסמכתאות משפטיות או רפואיות לעניין האירועים המשניים, וכי בהתייחס למכתב ב"כ מחודש 7/13 "הוועדה מסכימה שנכותו מבחינת הלב היא בשיעור של 100% אך נכות זו אינה תוצאה של התאונה (האירוע של הפרעת הקצב) ולא נגרמה על-ידה, אף לא באופן עקיף אלא היא תוצאה של מחלת הלב המבנית המולדת".

8.
לא מצאתי כי החלטת הוועדה בדבר העדר נכות סותרת את עובדת ההכרה באירוע
18.5.99 מיום כ"תאונת עבודה". האירוע שהוכר הוא אירוע בודד של הפרעת קצב שארע ביום 18.5.99. הוועדה אינה קובעת כי אירוע זה לא התרחש או כי אין לראותו משום פגיעה בעבודה, אלא שבבואה לקבוע מהי הנכות שהותיר אירוע בודד זה, היא מסבירה ומנמקת כי המנוח סבל ממחלת לב מבנית מולדת וחמורה, וכי האירוע שהוכר לא גרם לה ולא היווה לה טריגר. כזכור, עוד בפסק-הדין בעניין ההכרה באירוע נקבע כי המנוח סבל ממחלה קונסטיטוציונית המתבטאת בהפרעות קצב בלב עקב הפרעה ומליקוי בהתפתחות מבנית של שריר הלב הימני.
לפיכך, אין לומר כי יש בהחלטת הוועדה משום איון הקביעה בדבר הכרה באירוע התאונתי.

9.
אין לומר כי הוועדה טעתה טעות משפטית כשקבעה כי האירוע שהוכר כפגיעה בעבודה הוא אירוע בודד של הפרעת קצב שלא הותיר, כשלעצמו, נזק. מדובר בקביעה רפואית, שהוועדה הסבירה ונימקה עוד בהחלטתה מיום 4.5.12, שם ציינה הוועדה כי על-פי המסמכים הרפואיים הרי שלאחר האירוע התאונתי
שב המנוח לתפקוד מלא, כי המחלה הרדומה באה לידי ביטוי "בכל מועד אפשרי שהוא", וכי המנוח סבל ממהלך טבעי של מחלה גנטית מולדת המאופיין בהפרעות קצב ובהתפתחות של אי ספיקת לב ימנית.
משמדובר בקביעה רפואית מובהקת, אין מקום להתערב בה במסגרת הליך זה, המוגבל לדיון בשאלות משפטיות בלבד.

10.
כן לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בכך שהחלטת הוועדה סותרת או שונה מקביעות של וועדות רפואיות קודמות מהשנים 2005 ו- 2010. בעניינו של המנוח ניתנו, כאמור, מספר רב של החלטות אשר בשל כך כי הוגשו ערעורים על ההחלטות השונות – אין ביניהן כל החלטה חלוטה, עמה על הוועדה נשוא הערעור להתמודד. הוועדה בהרכבה הנוכחי לא נדרשה במסגרת הוראות פסק-הדין האחרון או זה שלפניו להתמודד עם קביעות אלה, וגם מטעם זה לא ניתן לומר כי נפל פגם בכך שאינה מתייחסת, מתמודדת או מסבירה עמדתה ביחס לאותן החלטות קודמות.

11.
הטענה כי פריט הליקוי אותו בחרה הוועדה ליישם לאחר ביצוע התאמה – אינו זה המתאים נטענה באופן כללי. כאמור, הוועדה טרם פסק-הדין קבעה כי לא נותרה כל נכות, ותו לא. לאור הוראות פסק-הדין שחייב את הוועדה לשקול יישום פריט ליקוי על דרך ההתאמה ציינה הוועדה כי פריט הליקוי היחידי שניתן ליישם בדרך זו הוא פריט ליקוי 9(4)ג
i
לתוספת לתקנות הנכות. פריט ליקוי 9(4) דן בהפרעות בקצב הלב. פריט ליקוי 9(4)ג
i
מוגדר כך:

"(ג)


מחסום פרוזדורי-חדרי
(
i
)


מחסום חלקי דרגה 1 (
pr
מאורך)
0%"

כאמור, בנסיבות המקרה הנדון קבעה הוועדה כי המנוח סבל ביום האירוע מ"אירוע בודד של הפרעת קצב מסוג מהירות חדרית". הטענה כי היה על הוועדה ליישם פריט ליקוי המתאים להפרעות קצב שכיחות או לאי ספיקת לב
אינה עולה בקנה אחד עם קביעותיה הרפואיות של הוועדה לפיהן הפרעות הקצב השכיחות מהן סבל המנוח אינן קשורות לאירוע התאונתי אלא למחלה המולדת. לפיכך, יישמה הוועדה את פריט הליקוי המתאים לדעתה לנכות שנגרמה עקב אותו האירוע שהוכר. לאור האמור – אין לומר כי הוועדה טעתה טעות משפטית בהתאימה פריט ליקוי.

12.
לא מצאתי כי היה על הוועדה לשוב וליתן הסבר לתופעה לפיה חרף קיומו של פגם מולד סמוי ואסימפטומטי המנוח תפקד במשך 58 שנים ללא מיגבלה וזאת עד לאירוע הפגיעה בעבודה. חיוב כאמור אינו מופיע בפסק-הדין שמכוחו התכנסה הוועדה, וזאת לאחר שמספר וועדות דנו ונתנו הסבריהן לעניין זה.

13.
לאור כל האמור – הערעור נדחה בזאת.

14.
אין צו להוצאות.

15.
הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם

פסק דין
זה.


ניתן היום, י"א אייר תשע"ד, (11 מאי 2014
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.










בל בית דין אזורי לעבודה 57632-07/13 בלה נדובה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 11/05/2014)