פסקי דין על רבקה לוי | פסקי דין על מרדכי פרץ

53116-09/11 א     11/05/2014




א 53116-09/11 רבקה לוי נ' מרדכי פרץ




1



1
בתי המשפט

בבית משפט השלום
בירושלים


ת"א 53116-09-11



בפני
: כב' השופט אלכסנדר רון


תאריך: י"א אייר תשע"ד, 11 מאי 2014


בעניין
:
רבקה לוי
ע"י ב"כ
עו"ד אילן הקר



התובע
ת





נ ג ד


מרדכי פרץ
ע"י ב"כ עו"ד גיא יגן


הנתבע


פסק דין
1.
כללי


פסק דין
בתביעה לפינוי חנות המצויה ברחוב אגריפס 76 בירושלים בה שוהה הנתבע כדייר מוגן מתוקף הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 1.5.2006.


במוקד עילת התביעה מספר טענות, שהעיקרית שבהן, על פי סעיף 5 לכתב התביעה, שינוים מהותיים שבוצעו במושכר שלא על דעת התובעת ושלא בידיעתה. בין הצדדים התנהל הליך קודם בבית הדין הרבני, שגם במרכזו עמדה תביעת פינוי. התביעה נדחתה [סעיף ו לכתב ההגנה], וזמן מה לאחר מכן הוגשה התביעה דנן. בין הצדדים ניטשת מחלוקת עד כמה העילה שהועלתה בפני
בית הדין הרבני חופפת לעילת התביעה דנן, עם זאת, קבע המותב הנכבד בפני
ו התנהל תיק זה ביום 7.2.11, שאין מעשה בי דין. נוכח פסיקה זו הועמדו לבירור ענייני טענותיה העדכניות של התובעת. ברם, מהטעמים שיפורטו, עתיד יהיה גם בית משפט זה להגיע למסקנות שמתיישבות עם פסיקת בית הדין הרבני.

2.
מוקד עילת התביעה


במוקד הדיון, כמפורט בסעיף 10 לכתב התביעה, טענת התובעת לפיה: "לאחרונה הסתבר, כי הנתבע חיבר שלא כדין את המושכר לקו הביוב של בניין שכן בצינור של 4 צול, תוך ביצוע פירצה בקיר המושכר, וזאת ללא שנעשתה פניה כלשהי לקבלת הסכמה מטעמה של התובעת או מי מנציגיה, וממילא הסכמה הנדרשת כאמור – לא ניתנה. בנוסף, ביצע הנתבע שינוי במושכר בכך, שהוסיף והתקין שירותים שלא היו קיימים בו". אך להשלמת התמונה אציין, שאין חולקין שבהסכם השכירות הסטנדרטי בו בחרו הצדדים לעשות שימוש, נאסר, אכן, על השוכר, לעשות שינויים בנכס שלא בהסכמת בעליו (סעיף 6 להסכם).

3.
דיון והכרעה

א.
במישור העובדתי, נאמנת עלי עדות עד התביעה, דוד לוי, לפיה במוקד הטענה –
אסלה, תא שירותים וכן צינור: "אני מדבר על מה שאני יודע. אני מדבר על צינור של אסלה ותא שירותים שהתגלה על ידי בנובמבר 2010" [עמוד 17 שורות 5 – 6 לפרוטוקול]. ולמעשה, דומה, שביחס לעצם ביצוע המעשה על ידי הנתבע, אין בין הצדדים מחלוקת, למעט, אולי, בנקודות שוליות.

ב.
המסגרת הנורמטיבית. בשים לב למגמות העיקריות בפסיקה, יש במקרים לא מעטים מקום לגישה מחמירה כלפי הדייר [ראה, בין היתר – ע"א 2686/03 פראן נ' רשות הפיתוח/עמידר החברה הלאומית לשיכון בע"מ, ואזכורים בפני
ם]; ואולם, מן הצד האחר, ניכרת בפסיקה גם מגמה להתיר לבית המשפט מרחב של שיקול דעת שיתן משקל לנסיבות הכוללות. בתוך כך יצוין, שנפסק פעמים לאין מספר, שככל שהמדובר בתיקון חיוני יותר, עולה ההצדקה לגישה גמישה מצד בית המשפט, ואסלת שירותים, למשל, עשויה בנקל להיחשב כחיונית למדי.

ג.
בנקודה זו של הדיון נמצא לקבוע, שהגם שהלגיטימיות של השינוי אינה נקיה מספקות, גם למסקנות חדות בכיוון ההפוך, אין הצדקה. ניכר הבדל מהותי בין שינויים במושכר שנועדו, למשל, להגדיל את רווחיו של השוכר, אופי עסקו ובכל מקרה לשנות מאופיו ומטיבו, לבין שינוי שאולי אינו מינורי אך עיקר מטרתו, שימוש אנושי במושכר, וכך המצב, כשעניין לנו בשירותים ובצינור של אסלה. בבית המשפט אף התייצב עד התביעה, מר אליהו שאשא, שלדבריו מטפל מזה ימים ושנים בעניינה של התובעת. אישר הוא בהגינותו, בבית המשפט כי בעבר: "היה שם צינור ברזל שני צול שהוא בזמן שבנו את הבניין. קבור ברצפת הבטון" [עמוד 15 שורה 5 לפרוטוקול]. ער אני לכך שביחס לצינור החדש נטען שחובר לבנין הסמוך אך בד בבד, אישר מר שאשא שאותו שכן בעצמו כבר פירק את הצינור כשבועיים שלושה לאחר מכן [עמוד 15 שורה 14 לפרוטוקול]. אף ער אני לכך שלגרסת עד זה המדובר בצינור שונה בטיבו: "פה לא מדובר על צינור ניקוז של הכיור" [שם, שורה 17]. ועם כל זאת, גם אם ביצע הנתבע
שינוי ללא קבלת הסכמת התובעת, עובדה, שאושרה בעיקרה על ידי הנתבע, יש, לטעמי, משקל מְמַתֵּן לכך שאין המדובר אלא על התקנת צינור מים,
מקום שהיה בו צינור בעבר, וזאת בנכס, שעתה, ולפחות עד השינוי, היה ללא מים.

ד.
ומנגד, בממד המחמיר, לא נעלמה מעיני תכתובת בין באי כוח הצדדים בנושא משנת 2006 [ת/1 – ת/4]. במרכזה, בקשת הנתבע
לאישור ואף להשתתפות כספית בהוצאות שיפוץ שלדעתו היו הכרחיות במושכר, והתנגדות בא כחה (הקודם) של התובעת. בשים לב לטענות הצדדים דומני, שמבססות ראיות אלה שתי מסקנות. האחת, שפנה הנתבע לתובעת עוד קודם ביצוע העבודות, ללמדך, שניסה להכשיר את המעשה מבעוד מועד; ואולם השניה, כי, נוכח התנגדות התובעת, בסופו של דבר, עשה את שעשה, ללא אישור.

ה.
התוצאה שתשקלל את הממד המחמיר הנובע מביצוע השינוי בניגוד לעמדת התובעת, עם השיקולים שמחייבים התייחסות מידתית לשינוי הקונקרטי שבמרכזו, שירותים, מגולמת במסקנה, שעילת התביעה בבסיסה הוכחה, אך, בד בבד, יש מקום לסעד מן הצדק: -

הסעד מן הצדק כשמו כן הוא:
נ
הוא בגדר תרופה יוצאת דופן, שפניה בעיקר אל הנסיבות האישיות של הנוגע בדבר, ואשר בא לאפשר התחשבות מיוחדת במצבים קשים היכולים לנבוע מן היישום הפורמלי והאוטומטי של הדין
[רע"א 4740/92 ברוך אדלר נ' שלום חן (פורסם)]
.

ו.
גם אם במאמר מוסגר, משקל מצטבר יש לייחס גם לכך, שלפחות על פי דברים שהובאו בפני
בית המשפט, גם אם אגב החקירה הנגדית, ייתכן שיש מידה של רלוונטיות גם לכך שבכוונת התובעת לשנות את ייעוד הנכס, וכדברי עד התביעה הנכבד דוד לוי: "הגשנו בקשה לשינוי תב"ע. במסגרת הבקשה שאלנו אם אפשר להפוך לשטח מגורים. זה נמצא בהליך" [עמוד 17 שורות 13 – 14 לפרוטוקול]. הגם שלא מצאתי לנכון להרחיב בדבר, אציין, שפשיטא, שתביעת פינוי בשל שינויים במושכר, ראוי לה שתתבסס בדיוק על הטעם שהוצג לנתבע, היינו השינוי שביצע, ולא על טעם חיצוני לעילת התביעה המוצהרת, כגון רצון לקבל את הנכס חזרה כדי לאפשר בו שימוש אחר. למטרה זו נועד, למשל, סעיף 131(10) לחוק הגנת הדייר, אך זה לא הכיוון בו נקטה התובעת בהליך זה.

ז.
בשולי האמור עוד יוער, שככל הנראה אף מתיישבת מסקנה זו עם פסיקת בית הדין הרבני. אמנם, נפסק, כאמור, על ידי המותב הראשון שטיפל בתיק, שאין מעשה בי דין. ככל הנראה, לאחר שסבר אותו מותב, שאין המדובר בדיוק באותה עילה, וייתכן שגם בשל כך שבית הדין הרבני נמנע באופן מוחלט מלנמק את פסיקתו. עם זאת, אתקשה שלא לתת, לכל הפחות, ביטוי לכך שבמהלך ההוכחות, מר שאשא עצמו אישר בחקירתו שנושא הצינור כבר עלה בבית הדין, ומכאן, שנותנת הדעת, שבעצם כן ברקע עילה שנדונה, נדחתה, ומעשה בי-דין קיים. [עיין, בפרט, בעמוד 15 שורות 8 – 13 לפרוטוקול].

4.
סוף דבר


שני הצדדים הותירו על בית המשפט רושם חיובי, ואף ניתן לזכותם בהערכת מהימנות גבוהה.
עובדתית, אכן ביצע הנתבע שינוי מהותי בחנות אותה שכר מהתובעת. עם זאת, במוקד, שינוי שלא נועד אלא כדי לאפשר חיים אנושיים סבירים בנכס, וכך לטעמי תמונת המצב כשעניין לנו באסלה, שירותים וצינור. משקל מסוים נוסף לחיזוק המסקנות המתבקשות ניתן למצוא אף במעט שהובא בפני
בית המשפט ביחס להליך הקודם שהתנהל בין הצדדים, ובשאלה האם אין מעט, גם בחשש שהעלה הנתבע בדבר מטרתה הממשית של התובעת, לקבל את הנכס לידה לצרכיה, וכי אין המדובר אך במורת רוח עקב שינויים במושכר בניגוד להסכם. בית המשפט אף עשה מאמץ ניכר ליישוב ההדורים לאחר גמר ההוכחות. צר לי שלא צלח הדבר, ולכל היותר, אין לי, אלא לאחל לצדדים, שלאחר מתן פסק הדין ישובו וינסו לעצב מתווה מוסכם לסיכום המחלוקת.


כללו של דיון במסקנה שדין התביעה לדחיה, ועם זאת, באשר עצם העובדה שביצע הנתבע שינוי במושכר ללא קבלת אישור המשכירה אינה במחלוקת, ודחיית התביעה אינה נובעת מנקיון כפים מלא של הנתבע אלא בשל מתן סעד מן הצדק, ישא הוא בהוצאותיו בעצמו.


ניתנה היום, י"א אייר תשע"ד, 11 מאי 2014, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 53116-09/11 רבקה לוי נ' מרדכי פרץ (פורסם ב-ֽ 11/05/2014)