פסקי דין על אייל זאב זלמן |

47511-01/14 עח     14/05/2014




עח 47511-01/14 אייל זאב זלמן נ' מדינת ישראל








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו


14 מאי 2014
ע"ח 47511-01-14 זלמן נ' מדינת ישראל






לפני
ד"ר עודד מודריק
-שופט, סגן נשיא
עורר

1.

אייל זאב זלמן

ע"י עו"ד סאיד ג'בארה


נגד


משיבה
1. מדינת ישראל
ע"י עו"ד אלעד אסרף
– פמת"א אזרחי




החלטה

מה היחס בין החלטת שופט, בהקשר למשפט פלילי, המורה להחזיר למפקיד כספי ערובה שהופקדו בקופת בית המשפט, לבין החלטת גורמי ההוצאה לפועל להטיל עיקול על כספי הערובה ששוחררו. שאלה זו הונחה לפתחי בגדרו של ערר זה.

העורר חויב להפקיד בקופת בית המשפט סכום של 5000 ש"ח כתנאי לשחרורו ממעצר. כספי ערובה אלה נועדו להבטיח את התייצבות העורר לחקירה ולמשפט.
לאחר שהסתיים ההליך הפלילי הורה שופט בית משפט השלום, ביום 22.12.13, למזכירות בית המשפט לשחרר את כספי הערובה ולזכות את חשבונו של בא כוח העורר (לעורר אין חשבון בנק פעיל).

משביקש בא כוח העורר לממש את שחרור כספי הערובה התברר לו שהמזכירות אינה יכולה לקיים את הדבר שכן על כספים אלה הוטל עיקול בידי צד ג' בהליכי הוצאה לפועל. בא כוח העורר פנה לבית המשפט שהורה על שחרור הכספים וביקשו להנחות את המזכירות לשחרר את הכסף.

ביום 5.1.14 פסק בית משפט השלום (כב' השופט שמואל מלמד) שאין זה מסמכותו להתערב בהליכי הוצאה לפועל. הוא דחה את הבקשה.

מכאן הערר.

בא כוח העורר טוען שכספי הערובה הופקדו בקופת בית המשפט לתכלית מסוימת. למזכירות בית המשפט אין סמכות לנתב את הכספים לתכלית כלשהי אחרת. משבטל הצורך בערובה יש להחזירה למפקיד. בא כוח העורר מצא תימוכין להשקפתו בפסק הדין של השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 4972/07 מזאז נ' מ"י.

בא כוח המדינה גורס שמזכירות בית המשפט אינה יכולה שלא לציית להוראות ראש ההוצאה לפועל ומכאן שהתנהלותה הייתה כדין.

גם לי נראה שבדין קבע בית משפט השלום שאין לו כל סמכות לשלול את תוקפו של צו העיקול שהוטל בידי ההוצאה לפועל. כל עוד מופקדים כספי הערובה בקופת בית המשפט כדי לקיים תכלית מסוימת שנקבעה בצו של בית המשפט, הכספים כמו הופקעו מידי בעליהם ולא ניתן להעבירם לכל אדם או לכל גורם בלי הוראה מתאימה של בית המשפט. אולם משבטל הצורך בכספי הערובה
והם "משוחררים" כדי להחזירם לבעליהם, סרה מהם "חסות" בית המשפט וניתן לעקל אותם כפי שניתן לעקל כל כסף או רכוש אחר.

פסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה אינו תומך את סברת העורר. כל שנאמר בו הוא שמששוחררו כספי הערובה הם הופכים לקניינו של המפקיד ואי אפשר שבית המשפט (שלעניין הפלילי) יורה לחלטם או לעשות בהם שימוש אחר כלשהו שלא בהסכמת המפקיד. אולם השופטת מציינת בפירוש שאין בהחלטתה משום שלילת סמכותו של גורם מוסמך על פי הדין ליטול לידיו את כספי הערובה ששוחררו.

לפיכך עליי לדחות את הערר.

בשולי הדברים אבקש להעיר שתי הערות. ראשית, התוצאה שאליה הגעתי – שהיא לדעתי מחויבת מן הדין – עלולה לגרום להשלכות לא פשוטות. רוב המשוחררים בערובה שנדרשים להפקיד סכומי כסף לשם שחרורם, אינם יכולים להפקיד כסף משלהם, בשל חסרון כיס. אלה נעזרים בקרובי משפחה או מכרים, אוספים מכל הבא ליד כדי לאפשר את שחרורם. ניתן להניח שהגורמים שנחלצים לעזרת העציר המבקש להשתחרר בערובה ומלווים לו מכספם, אינם מודעים לאפשרות שיוטל עיקול על הכסף המופקד לטובת העציר, שהוא למעשה כספם ושאת הכסף הזה לא יוכלו לראות עוד. מודעוּת לנסיבה כזאת עלולה לסכל את האפשרות להשיג את שחרור העציר. כך יהא שעציר עני או חסר אמצעים, לא יוכל להשתחרר בערובה. מנגנון השחרור בערובה עלול להיתקל בקושי גדול.

ככל הידוע לי, הנהלת בתי המשפט הייתה ערה לבעייתיות הזו וביקשה להחריג את הכספים המופקדים לצורך שחרור בערובה מן האפשרות להטיל עליהם עיקול. הדבר לא עלה בידה. אולי ההערה שהערתי תועיל בדרך כלשהי כדי לשנות את הגישה.

הערה שנייה היא שאולי יש מקום להבחין בין נסיבות רגילות של הטלת עיקול, לבין נסיבות של הטלת עיקול על כספים מופקדים בקופת בית המשפט כדי להוות תנאי מתנאי שחרור בערובה. הפקדת הכסף בקופת בית המשפט בנסיבות כאלה, היא הפקדה מאולצת. העציר מוצא עצמו אנוס, על פי החלטת בית המשפט, להפקיד את סכום הכסף הזה ובכך לחשוף את עצמו אל מול הליכי עיקול מטעם ההוצאה לפועל. אלמלא האילוץ, היה לאיל ידו לנתב את הכספים – בין שהם שלו ובין שהם של אחרים – אל מיקום שמוגן מפני עיקול. גם לכך יש לתת את הדעת בשעה שנשקלת אפשרות להחריג כספים אלה מהליכי עיקול.

הערות אלה אינן יכולות כמובן לשלול את התוצאה שאליה הגעתי, של דחיית הערר. העורר צריך למצוא את תרופתו בפני
יה אל גורמי ההוצאה לפועל לשם הסרת העיקול.

ניתנה היום,
י"ד אייר תשע"ד, 14 מאי 2014, בהעדר הצדדים.








עח בית משפט מחוזי 47511-01/14 אייל זאב זלמן נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 14/05/2014)