פסקי דין על חב' מנו ספנות | פסקי דין על סויבלמן לזר | פסקי דין על סויבלמן אמה | פסקי דין על סבר-צפון |

2314/04 עא     02/12/2004




עא 2314/04 חב' מנו ספנות נ' סויבלמן לזר,סויבלמן אמה,סבר-צפון בע"מ




1


בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה

עא 002314/04


בפני
הרכב כב' השופטים:
ב. גילאור
ס. נשיא
י. דר

א. שיף

תאריך:
02/12/2004


בעניין:
חב' מנו ספנות



ע"י ב"כ עו"ד
אטיאס עפר

המערערת

- נ ג ד -


1 . סויבלמן לזר

ע"י ב"כ עו"ד שרייבר ואח'

2 . סויבלמן אמה

ע"י ב"כ עו"ד פולק עופ
ר
3 . סבר-צפון בע"מ





המשיבים

פסק דין


בפני
נו ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופט מ.רניאל) בתיק אז' 21040/02, בו חוייבה המערערת לשלם למשיבים 2-1 (להלן: "סויבלמן" או "המשיב") פיצוי על נזקיהם. המשיבה 3 (להלן: "סוכנת הנסיעות") היא סוכנות נסיעות.

התביעה הוגשה לאחר שהמשיבים רכשו מסוכנת הנסיעות חבילת תיור שהוצעה ע"י המערערת הכוללת הפלגה לאיטליה ושהייה של 12 יום. החבילה נרכשה עבור המשיב, שאין מחלוקת שהוא פגוע ראש ונכה בשיעור של 100% לצמיתות. המשיב נסע לטיול לבדו, ללא ליווי.
המשיב ירד לטיול חוף בוונציה, שנרכש על ידו בהיותו באניה. המשיב לא חזר לאניה מהטיול עד למועד הפלגתה. על פי הנוהל המקובל, הורדו חפצי המשיב והועברו לסוכנות מקומית והאניה הפליגה. המשיב אותר בעיר ע"י מקומיים והובא לתחנת משטרה. אז הודע לאשתו על המקרה ונשלחו שניים מבני משפחתו להביאו לישראל. המשיבים נשאו בהוצאות הכרוכות בכך ותביעתם היתה לפיצוי בגין האירועים שתוארו.

השופט רניאל ניתח בפסק-דינו את היחסים בין הצדדים. הוא קבע כי המשיבים סיפרו לסוכנת הנסיעות על נכותו של המשיב, והתייעצו עמה אם יכול המשיב להשתתף בהפלגה ללא ליווי. עוד קבע כי סוכנת הנסיעות אישרה שהמשיב יכול להשתתף בטיול במגבלותיו, שכן הנוסעים אינם יורדים מהאניה ללא רשות ומחוץ לאניה הם זוכים לליווי צמוד. עוד קבע כי סוכנת הנסיעות לא הודיעה למערערת דבר מגבלותיו ונכותו של המשיב.

לעמדתו של השופט רניאל אילו התובע לא היה פגוע ראש, נכה בשיעור 100%, והיה מאחר להגיע לאניה בשעה הנקובה, הוא היה אחראי לעצמו ואין לדרוש מכל האניה לחכות עד שהוא יחזור, ובמקרה כזה יחול במלוא תוקפו האמור בתנאי הטיול והחוברת שלפיה נמכרה חבילת התיור, להבדיל מאפשרות לקיום עילת תביעה בשל התנהגות הנתבעים לאחר שנודע על העלמות התובע
(עמ' 3 לפסה"ד).

על פי קביעתו של השופט, מערכת היחסים בין סוכנת הנסיעות למערערת היא של שליחות, ולכן יש לייחס למערערת את ידיעת סוכנת הנסיעות על מגבלותיו של המשיב. על יסוד יחסי השליחות קבע כי המערערת אחראית אחריות מלאה לאירועים ולכן חייבה לבדה לשלם למשיבים את סכומי הפיצוי שפסק.

בערעורה טוענת המערערת כי האחריות לנזק לא רובצת לפתחה שכן סוכנת הנסיעות אינה שלוחה מטעמה ולכל היותר היא במעמד של מתווכת או של סוכן-עמיל. לחילופין טענה המערערת, כי האחריות רובצת גם לפתחם של סוכנת הנסיעות והמשיבים וכי יש לחלק הנזק ביניהם.

דין הערעור להתקבל.
לפי העובדות שהוצגו בבית משפט קמא ותוארו בפני
נו, רכשו המשיבים את כרטיסי ההפלגה אצל סוכנת הנסיעות והיו בקשר עמה והיא שתיווכה, למעשה, בינם לבין המערערת ברכישת כרטיס ההפלגה עבור המשיב מהמערערת. סוכנת הנסיעות היתה אמורה לקבל מהמערערת עמלה בגין רכישת הכרטיס. יודגש כי הכרטיס לא כלל את טיולי החוף, אותם רכש המשיב בעצמו בזמן ההפלגה.

אין בדעתנו להתערב בהחלטת בית-המשפט בהעדיפו את הגירסה העובדתית שהועלתה ע"י סויבלמן, על פני העדות שניתנה מטעם סוכנת הנסיעות, וזאת אף שבהעדפה זו התעלם השופט רניאל מדחיית הטענה המרכזית שהעלו סויבלמן, לפיה ניתן להתרשם מפגישה עמו, כי הוא פגוע ראש. זאת ועוד, בית-המשפט העדיף את גירסת סויבלמן, אף שהטיל ספק במהימנותה, כאשר דחה את טענתם כי הודיעו למערערת ביום ההפלגה, באמצעות הפקס, על מצבו של המשיב.
גם במסגרת עובדתית כזו, לא הובהרה דיה השאלה האם אחר המשיב לאניה בגלל נכותו והאם יש קשר סיבתי בין האיחור להגיע לאניה לבין נכותו.

בתצהיר עדותו הראשית של המשיב אין הסבר נסיבות האיחור, למעט תאור סתמי בסעיף 5 "איבדתי את הקבוצה והמדריך המלווה ונשארתי לבדי בעיר בלא כסף ו/או דרך עליה ידעתי לאתר את הקבוצה". בהמשך, מתאר המשיב איך הצליח ליצור קשר עם ביתו. מגירסה זו לא ניתן ללמוד שאיבוד הקשר של המשיב עם הקבוצה נבע מנכותו. אולי קרה הדבר רק בגלל שהיה חסר כל ציוד או כסף. ניתן לומר כי חרף היותו נכה, הוא עצמאי בפעולות היום יום והצליח ליצור קשר, כמתואר בסעיף 6 לתצהירו.

יש טעם בעמדת המערערת כי לא ניתן לה לחקור בחקירה נגדית את המשיב על תצהירו, כעולה מפרוטוקול הדיון, ויתכן והנושא היה מתבהר לו נחקר (עמ' 13 לפרוט' מ-25.1.04). בהקשר זה ראוי עוד להוסיף שלאור הצמצום בהיקף החקירות הנגדיות שנקבע בהחלטת בית-המשפט, לא היה מקום לזקוף לחובת סוכנת הנסיעות את העובדה שקטעה תשובות של אשת המשיב, כפי שעשה בית-המשפט בפסק הדין. זכותו של מי שחוקר עד בחקירה הנגדית לדרוש מן העד תשובות מדוייקות לשאלות, והדרך שבה מתמודד הצד שזימן את העד עם הגבלת התשובות, היא במהלך החקירה החוזרת. בוודאי אלה פני הדברים כאשר הוגבלו הצדדים במשך החקירה הנגדית, ובית-המשפט עמד אתם בעניין זה על קוצו של יוד (לדוגמה, החלטות בעמ' 10, 11, 12, 13).

לעמדתנו לא מתקיימים יחסי שליחות בין המערערת לסוכנת הנסיעות. הדבר נובע ממגמת המחוקק, שלא מצא להחיל את דיני השליחות בחיקוקים המסדירים את הקמתן, ניהולן ועיסוקן של סוכנויות נסיעות, דוגמת חוק שירותי תיירות, תשל"ו–1976 ותקנות שירותי תיירות (סוכנויות), תשס"א–2000. לכל היותר, וכעולה גם מטיעוני ב"כ סוכנת הנסיעות בפני
נו, מדובר על מעמד של מתווכת.

בית-המשפט קבע כעובדה כי לסוכנת הנסיעות נמסר דבר מיגבלותיו ונכותו של המשיב. משכך, אין ספק כי היה עליה ליידע את המערערת אודות עובדה מהותית זו. משלא יידעה סוכנת הנסיעות את המערערת אודות מגבלותיו של המשיב, כפי שקבע בית משפט קמא, וכיוון שלפי קביעתנו אין מתקיימים יחסי שליחות בין המערערת לסוכנת הנסיעות, אזי אין לייחס את ידיעת סוכנת הנסיעות למערערת.
המערערת לא היתה מודעת למצבו של המשיב. לו היתה יודעת את מצבו ספק אם היתה מאפשרת הפלגתו מבלי לערוך בדיקות נוספות ומבלי להציב תנאים להפלגה או לטיולי החוף במהלכה. המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל שיש לפטור את המערערת מאחריות לאירועים, ולבטל את החיוב הכספי שהוטל עליה.

עוד עלינו להתערב ביחסים הפנימיים בין המשיבים לבין סוכנת הנסיעות.
לאחר בחינת מידת האשם של כל אחד מהם לאירועים, אנו מחליטים על חלוקה שווה ביניהם. כאשר סוכנת הנסיעות לא הודיעה למערערת על מצבו הרפואי של המשיב, התרשלה, ולאור מימצאי בית משפט קמא, למרות האמור על ידינו לעיל, להתרשלות זו קשר סיבתי לקורות את המשיב במהלך ההפלגה וטיול החוף.
אחריות המשיבים נובעת מכך שלא היה עליהם להסתפק בהודעה לסוכנת הנסיעות על מגבלותיו של המשיב, אלא היה עליהם לוודא כי ההודעה הגיעה למערערת, וכי זו קיבלה עליה לנקוט באמצעים המתחייבים לנוכח מגבלותיו של המשיב.

לפיכך, אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את כל החיובים נגד המערערת, ובכלל זה את חיובה לשלם הוצאות, לרבות הסך 1,500 ₪ שנפסק נגדה בשל החלטתה לנהל את התיק בדרך של הוכחות וסירובה להעמיד את השאלה שבעובדה השנוייה במחלוקת לבדיקת פוליגרף.

אנו מחייבים את סוכנת הנסיעות לשלם לסויבלמן מחצית מן הסכום שנפסק לזכות סויבלמן, כולל מחצית אגרות המשפט ושכר טרחת עורך דין.
עוד אנו מחייבים את סויבלמן (ביחד) ואת סוכנת הנסיעות (ביחד ולחוד עם סויבלמן), לשלם למערערת הוצאות הערעור בסך 6,000 ש"ח.
הסכום ישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום.

המזכירות תשלח עותקי פסק הדין לב"כ הצדדים.

היום י"ט בכסלו, תשס"ה (2 בדצמבר 2004).




ב. גילאור
- שופטת
[אב"ד]

י. דר
, שופט

א. שיף
, שופט

002314/04עא 051א.ס/פנינה ב.








עא בית משפט מחוזי 2314/04 חב' מנו ספנות נ' סויבלמן לזר,סויבלמן אמה,סבר-צפון בע"מ (פורסם ב-ֽ 02/12/2004)