פסקי דין על שרלי אטיאס | פסקי דין על ברקת מסחר יזום וניהול שיראל | פסקי דין על סימון אטיאס | פסקי דין על ישראל אלחלל

44767-04/14 א     18/05/2014




א 44767-04/14 שרלי אטיאס, ברקת מסחר יזום וניהול שיראל בע"מ, סימון אטיאס נ' ישראל אלחלל








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 44767-04-14 אלחלל נ' מיקוליצקי ואח'




תיק חיצוני:




בפני

הרשמת – כב' השופטת
אביגיל כהן


המבקשים - הנתבעים

1. שרלי אטיאס

2. ברקת מסחר יזום וניהול שיראל בע"מ

3. סימון אטיאס
ע"י ב"כ עוה"ד פריאנטי
ואלישקה


נגד


המשיב - התובע

ישראל אלחלל
ע"י עוה"ד חן בכר
ואביבה שוידל



החלטה


1.
הנתבעים 2 (להלן: "שרלי"), 3 (להלן: "ברקת") והנתבעת 4 (להלן: "סימון") הגישו בקשה לביטול צו עיקול אשר ניתן בעניינם ביום 29/4/14.
צו העיקול ניתן עוד בטרם הוגשה התביעה בתיק זה והצו התבקש וניתן על סך 2,700,000 ₪.

2.
כתב התביעה הוגש ביום 12/5/14.
על פי כתב התביעה, התובע (להלן: גם "ישראל") הוא בעל עסק סולידי לייצוא ושיווק מוצרי ניקיון תחת העוסק המורשה מור שיווק 2003 (להלן: "מור שיווק").
הנתבע 1 (להלן: "רמי") היה שותף עסקי שלו מחודש יולי 2013 עד לחודש מרץ 2014 אז גילה ישראל כי רמי מעל בכספי העסק המשותף.
ישראל טען, כי לרמי היו שותפים למעילה כל יתר הנתבעים.
לטענתו כולם "עקצו" אותו ונטלו ממנו שלא כדין בתוך 9 חודשים תחת מעטפת של שיתוף פעולה עסקי סכום המוערך בסכום העולה על 3.7 מיליון ₪.
בכתב התביעה טען ישראל, כי התברר לו לאחר תשעה חודשים של פעילות משותפת בינו ובין רמי – (פעילות שעל פי דרישת רמי התנהלה במסגרת העוסק המורשה של ישראל בלבד וגם חשבונות הבנק היו על שם ישראל בלבד) כי הנתבעים "או מי מהם" (מתוך סעיף 7.1 לכתב התביעה) גנבו ממנו שיקים על ידי כך שמסרו במירמה ובניגוד להרשאה, לעצמם ולצדדים שלישיים שיקים של התובע שנועדו לתפעול העסק בסכום כולל של לפחות 3,728,328 ₪ מתוכם נפרעו עד כה סך של 2,193,557 ₪.
ישראל טען, כי התברר לו בדיעבד, כי חלק מהשיקים נמסרו למנכי שיקים ולגורמים מפוקפקים בשוק האפור והם נועדו בין היתר לפרעון חובות עבר של רמי ושל שרלי.
בכתב התביעה נטען, כי מהעתקי השיקים שאותרו עד כה על ידי התובע עולה, כי בחשבונות חברת ברקת – המבקשת 2 הופקדו שיקים בסך כולל של 364,781 ₪ וכן אותרו שיקים ששרלי פרט אצל מנכי שיקים וצדדים שלישיים בלתי קשורים לעסק בהיקף של מאות אלפי שקלים.

התובע תיאר את ההתנהלות שלו במסגרת העסק בתקופת הפעילות המשותפת עם רמי וטען, כי רואה חשבון של העסק – רו"ח גאון היפנה אותו לרו"ח יחיאל שיפר כדי שיבדוק את ההתנהלות הכספית בעסק המשותף. כל זה היה בחודש מרץ 2014 ורק לאחר שרו"ח שיפר ביקש את מסמכי הנהלת החשבונות מעופר (הנתבע 5) וזה התחמק, נערכה פגישה עם עופר ולאחר מכן נעשתה בדיקה והתגלה מעשה התרמית / גניבה / עוקץ.

בפרק ג' 3 לכתב התביעה פורטה המעורבות הנטענת של שרלי, חברת ברקת והנתבע 8 – מיכאל מוזס.
נטען, כי במשך תקופת הפעילות המשותפת שמע ישראל משרלי ומרמי, כי שרלי הוא מי שבאמצעותו או באמצעות חברה בשליטתו, משולם שכר העבודה לפועלים עבור כלי שטיפת הרכב.
הוא אמנם לא הבין, מדוע לצורך תשלום שכר עבודה יש להתקשר עם חברה נוספת, אך הוא הותיר את העניין לשיקול דעתו של רמי (סעיף 78 לכתב התביעה).


הוא אף אישר, כי רמי הכיר בינו ובין שרלי כאשר זה ביקר פעם או פעמיים בעסק וכי רמי הציג את שרלי בפני
ו כחבר קרוב וכמי שקיים איתו פעילות עסקת משותפת בעבר.
נטען, כי רק לאחר שניטלו הקלסרים ממשרדי העסק ביום 23/3/14, התברר כי במשרדי העסק יש קלסרים תחת השם "ברקת" ומצויות שם הזמנות של חברת קרדן רכב בע"מ שהיא לקוחה של העסק ובמקום שיהיה כתוב מור שיווק, נכתב ברקת.
עוד נטען, כי יש חשד שברקת גנבו את התקבולים המגיעים למור שיווק מלקוחות העסק.
עוד נטען, כי שרלי קיבל המחאות בהיקף של 968,042 ₪.

בכתב התביעה לא מפריד ב"כ התובעים בין סכומי התביעה הנדרשים מכל נתבע ונתבע והתובע דורש מכל הנתבעים את מלוא סכום התביעה.
סכום התביעה מורכב גם מחובות שנותרו מפעילות העסק המשותף לספקים, חובות לרשויות המס, תביעת לשון הרע כאשר הסכום בגין עילה זו הועמד על סך 200,000 ₪, החזר הוצאות משפטיות בסך כולל של 200,000 ₪, עוגמת נפש על סך 300,000 ₪ ועוד.

3.
תמצית טענות המבקשים:
א)
המבקשים טענו, כי אין מקום ליתן צו עיקול נגדם וכי בית משפט זה אינו מוסמך לדון בתביעה זו שסכומה לגביהם נמוך מסך 2.5 מיליון ₪.

אינני סבורה, כי יש ממש בטענה זו, שכן סכום התביעה הוא בסכום העולה על
2.5 מיליון ₪ ואין בודקים בשלב זה, אם כל סכום התביעה מבוסס, אם לאו.
זאת ועוד; סעד זמני אינו פוקע אם מתברר כי לא היתה סמכות עניינית לבית המשפט אשר נתן את הסעד הזמני וראה לעניין זה: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי,

מהדורה 11 עמ' 908.

ב)
לגופו של עניין, טוענים המבקשים, כי אין ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה נגדם:
חברת ברקת אינה חברת קש אלא חברה פעילה שיש לה חשבונות בנק פעילים. היא משלמת מיסים כחוק. אין לה נושים ואף המבקשת 3 – סימון, אימו של שרלי אשר רשומה כבעלת החברה, איננה חייבת חובות לאיש כלשהו ולא ביצעה כל מעשה אשר מקים עילת תביעה בעניינה.
שרלי טען, כי כל השיקים אשר הגיעו לברקת או לחשבונותיו, ניתנו לו על ידי רמי וישראל.
הוא לא גנב שיק כלשהו, לא זייף שיק כלשהו ולא הונה אף אחד.

המבקשים מדגישים כי מור שיווק היא על שמו של ישראל בלבד. חשבונות הבנק היו של ישראל בלבד. השיקים היו חתומים על ידי ישראל. רק כאשר הסתבר לישראל, כי עליו לשלם כספים, הוא החליט שאינו זוכר דבר, לא ידע דבר, לא עשה דבר, ומבקש מצדדי ג' לשלם את חובותיו.
נטען, כי אין חולק על כך, שרמי היה בהליכי פש"ר ולא יכל לנהל עסק על שמו, ובהסכמת ישראל, נרשם העסק רק על שם ישראל.
לא מדובר ברמיה או בהטעיה של המבקשים כלפי ישראל אלא מדובר בעובדה שהיתה ידועה לישראל עוד לפני שנכנס לשותפות עם רמי.
ישראל הוא זה שרצה להזרים כספים לעסק שהיה בבעלותו והוא זה שעשה יד אחת בשיתוף פעולה עם רמי פושט הרגל לשם רווח כספי אישי.
שרלי טען כי היה ידוע שרמי הוא עובד שכיר של ישראל והוא אכן ראה תלוש משכורת של רמי (נספח 4 לבקשתו).

עוד נטען, כי דווקא ישראל אשר מציג עצמו כאדם תמים וחסר ניסיון עסקי, היה מסובך בתביעות משפטיות כמתואר בסעיפים 47 – 50 לבקשה לביטול עיקול.

שרלי טען, כי השיקים שהגיעו לחברת ברקת או לחשבונותיו לא נגנבו כלל ועיקר והגיעו אליו בהסכמה משותפת של רמי וישראל.
הם רצו לנכות שיקים או לקבל כספי מזומן תמורת שיקים שמועד פרעונם היה קרוב יותר.
הוא היה מקורב לחברה אשר מנכה שיקים בשם "י.ע.ל יהב יזמות והשקעות בע"מ" (להלן: "יהב") באשדוד.
חברת יהב מתקשרת לבעל השיק החתום עליו בטרם ניתן אישור לנכות את השיק וכך עשתה לגבי השיקים של ישראל שהגיעו לידיה.
נטען, כי לגבי חלק מהשיקים קיימת הקלטה של ישראל, אשר מאשר ליהב את ניכוי השיקים.

עוד נטען, כי ישראל לא צירף דפי חשבון בנק אישיים שלו אשר יעידו על כך שהיו הפקדות מזומן רבות בחשבונותיו האישיים ובחשבונות מור שיווק, וזאת מתוך הכספים שנוכו.
הפקדות אלו נעשו בחלקן באמצעות כספומט ולפחות לחלק מההפקדות היה עד שרלי עצמו.

שרלי אישר, כי חברת ברקת עוסקת בעיקר באופנה ובייעוץ עסקי וכי לא היה לה בעבר מעולם קשר לשטיפת כלי רכב או לכל עסק אחר הנוגע לכלי הרכב אלא ישראל הוא זה שביקש משרלי לעזור לו לפתוח תחנה של שטיפת מכוניות עם קרדן באשדוד.
על פי דו"ח חברת קרדן נכון ליום 7/5/14 ניתן לראות, כי סך הפעילות המוקלדת היתה בשיעור 10,875 ₪ וכן קיימות עוד שתי חשבוניות נוספות אשר עדיין לא הוקלדו בסך של 26,000 ₪ וסכום זה תואם פחות או יותר את הסכום הרשום בשיק בסך 37,997 ₪ שהוא הסכום היחיד הכולל של הפעילות ברקת מול קרדן. סכום זה נפרע על ידי ישראל במלואו.

4.
בחקירה הנגדית חידד שרלי את הטענות בנוגע לאופן ניכוי השיקים עבור מור שיווק.
הוא העיד, כי ישראל ורמי הם אלו שהגיעו אליו יחד לאשדוד על מנת שהוא ינכה את השיקים אצל יהב.
באשר לשיקים שנכנסו לחשבון ברקת, אזי מדובר בשיקים שמועד פרעונם היה עתידי.
באשר לשיקים אשר נכנסו שלא לחשבון ברקת אלא לחשבונו הרי שמדובר בשיקים שמועד פרעונם היה קרוב ביותר יום או יומיים והסכום ניתן במזומן לרמי ולישראל.
שרלי הדגיש, כי הוא ראה במו עיניו כיצד ישראל מפקיד בחשבון לפחות חלק מהכספים.
הוא הדגיש, כי ישראל לא צירף את תדפיס חשבונותיו האישיים על מנת שניתן יהיה לבדוק, אילו כספים נכנסו לחשבונו.

5.
ישראל בתגובה לבקשה לביטול עיקולים ואף בדיון שהתקיים עמד על כך, שנגד כל המבקשים יישאר סכום העיקול על סך של 2,700,000 ₪.
הוא טען, כי השיקים שנגנבו ממנו לא נמסרו למבקשים על ידו אלא מדובר בשיקים ריקים שנגנבו ממנו, רק כאשר חתימתו מופיעה עליהם ומדובר במעשי הונאה וגניבה.
לטענתו, העילות נגד המבקשים הן בעלות אופן פלילי והן מבססות כשלעצמן את יסוד ההכבדה.


חברת ברקת נעדרת נכסים וכך גם שרלי נעדר נכסים ומשופע בחובות ועל כן קיים הכרח להותיר את העיקול על כנו.

6.
לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם , הגעתי למסקנה ולפיה יש להותיר את העיקולים על המבקשים 1 – 2 אך להקטין את סכום העיקול לסך 617,256 ₪, ולבטל את צו העיקול נגד המבקשת 3 וזאת מהנימוקים כדלקמן:

א)
המסגרת הנורמטיבית:
בית המשפט נותן צו עיקול זמני בהתאם לתקנה 374 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984

(להלן: "

תקסד"א
"
) כאשר שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.
בית המשפט צריך להשתכנע, כי קימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תובענה וזאת כדרישת תקנה 362 לתקסד"א

וכן יש לשכנע את בית המשפט שמאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש העיקול.
יש לבחון, האם הנזק שיגרם למבקש הסעד הזמני עקב אי מתן הצו, עולה על הנזק שיגרם לבעל הדין שכנגד עקב מתן הצו.
בין שני השיקולים (עילת תביעה ומאזן נוחות) "מתקיימים יחסי גומלין. כך שככל שיגבר משקלו של השיקול האחד יפחת בהתאמה משקלו של השיקול השני". (וראה לעניין זה סעיף 6 להחלטת בית המשפט העליון מיום 4/5/11 ברע"א 769/11

אלמוסני נ' כרמון ואח'
, וכן
רע"א 5288/07

נפטי נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית,

רע"א 2176/12

לבנדה 38 נכסים והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל
סעיף 5 להחלטה.
במקרה של סעד זמני של עיקול זמני, על המבקש להוכיח על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".
הדגש מושם על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למתן פסק הדין. ולעניין ההכבדה נאמר: "יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו" (וראה לעניין זה:

רע"א 10076/07

בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אי.סי.סי.)

לעניין זה גם יפה ההחלטה ברע"א 903/06 דלק חברת דלק ישראלית בע"מ נ' גסטון אטיאס (ניתן ביום 19/3/06):
"מקבל אני את טענת המבקשת לפיה גובה סכום התביעה עשוי, בנסיבות המתאימות, להוות אינדיקציה לכך שאי מתן צו עיקול עלול להכביד על ביצוע פסק הדין, אך זאת כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען".

(מתוך סעיף 4 להחלטה).

בימ"ש בשלב זה אינו דן בניתוח מקיף של הראיות, ודי בכך שהוכח כי התביעה אינה טורדנית וכי קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. (ראה לעניין זה רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ סעיף 10 להחלטה מיום 28/6/10).

ב)
יישום ההחלטה בענייננו:
(1)
באשר לראיות מהימנות לכאורה:
שמיעת החקירות הנגדיות של המצהירים מגלה תמונה ולפיה מדובר במקרה הטעון בירור עובדתי מקיף.
התובע טוען, כי הוא אדם תמים חסר ניסיון עסקי אשר 8 נתבעים הונו אותו ורימו אותו.
אין מחלוקת, כי העסק הוא רק על שמו. חשבונות הבנק רק על שמו.
השיקים חתומים על ידו ולטענתו, הוא לא ידע עבור מה הם משמשים ורק בדיעבד התברר לו היקף השיקים ולאיזו מטרה שימשו.
החקירה הנגדית שנערכה מובילה למסקנה ולפיה בתביעה זו עדיין לא ניתן להכריע בשאלה, גרסתו העובדתית של מי היא הנכונה, ולמצער – מה אשמו התורם או חלקו של התובע בנזקים שהוא טוען להם.
כמו כן ברור, כי מערכת היחסים בין התובע / מור שיווק ובין ברקת ושרלי טעונה אף היא בירור עובדתי.
כפי שהעיד שרלי בחקירתו הנגדית, הוא לא ביצע את "ניכיון" השיקים עבור מור שיווק בהתנדבות או לשם שמיים. הוא טען, כי בזכות הפעילות מול מור שיווק, הוגדל היקף הפעילות שלו בבנק ובזכות זה הוא קיבל אשראי מהבנק בסכום של כ- 500,000 ₪. (עמוד 21 לפרוטוקול).

עצם פעולת ניכוי שיקים אצל גורם המורשה לנכות שיקים אינה בגדר עבירה פלילית.
כאשר צדדים מסכימים לפעולה של ניכוי שיקים, הרי מדובר בפעולה חוקית, ואין בה כשלעצמה כדי לגרום לפסילת פעולת ניכיון השיקים.

התובע בשנות ה- 60 לחייו. הוא ניהל עסק עצמאי במשך 10 שנים לפני שנכנס לשותפות עם רמי (עמוד 8 שורה 27 לפרוטוקול). הוא בוודאי יודע ולפחות אמור לדעת, כי ניהול עסק כרוך גם בפעילות כספית וכי יש לפקח/לשלוט על פעילות זו.
ישראל טען כי הוא החליט להיכנס לשותפות עם רמי, כאשר המחזור בעסק של ישראל עמד על כ- 40,000 ₪, ורמי טען, כי המחזור בעסק שלו הוא בסך של 230,000 ₪.
היה ברור לו, שהוא צריך לממן מהעסק הקטן שלו את העסק המשותף (ולא ההיפך) וכל זה לא הדליק אצלו לטענתו כל "נורה אדומה".
הוא אישר, כי הוא התייעץ עם רואה חשבון לפני שנכנס לפעילות עם רמי (עמוד 8 לפרוטוקול) אך לא ביקש לראות מאזנים או דוחות לגבי העסק של רמי ורק סמך על דברתו של רמי בנוגע לנתונים של העסק שלו.
שרלי טען, כי הוא חשב שרמי שכיר של ישראל ולא שותף שלו וכי הכל נעשה עבור ישראל.
יש לבחון טענה זו בעתיד שכן אין חולק על כך, שישראל נתן תלוש משכורת לרמי (עמוד 9 שורות 19 – 20 לפרוטוקול). אין גם חולק על כך, שחשבונות העסק היו רק של ישראל ולא של רמי. (עמוד 8 שורה 18 לפרוטוקול). ישראל אישר, כי אין הסכם שותפות בכתב בינו ובין רמי. הוא לא חשד ברמי כיוון שרמי היה לקוח שלו בעבר ותמיד שילם את מה שצריך לשלם. (עמוד 9 שורות 13 – 16 לפרוטוקול).
כמו כן אישר בחקירתו הנגדית, כי כן התקשרו אליו "פעמיים שלוש" (עמוד 11 שורה 11 לפרוטוקול) מגורם אשר מנכה שיקים וביקשו לקבל אישור לגבי ניכוי שיקים.
הוא גם אישר, כי הוא נתן אישור אך טען, כי הוא לא תיאר לעצמו שמדובר בסכומים שכאלה.
כאשר נשאל, מדוע הוא אישר את אותם שיקים, הוא השיב: "כי רמי אמר לי, תאשר לי להם את השיקים האלה". (עמוד 11 שורה 25 לפרוטוקול). לטענתו, רק מספר חודשים לאחר שהחל את השותפות עם רמי נודע לו כי רמי פושט רגל.


הוא אישר כי הוא זה אשר הלך לבקש אשראים בבנק ללא רמי, שכן רמי אינו בעלים של החשבון ולא צריך לחתום על המסמכים. כאשר נשאל, מה אמר לבנק כאשר ביקש להגדיל את מסגרת האשראי, (שכן, לטענתו רק בדיעבד נודע לו על היקף הפעילות של השיקים), הוא השיב, כי הוא אמר לבנק שצריך להגדיל מסגרות כדי לממן את פעילות העסק שהתפתח כאשר נשאל, מדוע לא בדק את דפי החשבון של העסק. (הרי החשבון הוא רק על שמו וברור כי איש לא מנע ממנו לבדוק את דפי החשבון) הוא השיב: "...שלא בדקתי וסמכתי עליהם סמכתי על עופר ורמי. התעסקתי בפעילת אחרת בכל העסק הזה בייצוא ושיווק המוצרים שלי". (עמוד 12 שורות 21 - 22 לפרוטוקול).

שרלי אינו מכחיש את העובדה שבשנת 2010 הוא נקלע לחובות והיו לו תיקי הוצל"פ רבים פתוחים.
הוא לא ביקש להיות מוכרז פושט רגל ולא הוכרז ככזה.
לטענתו, למעט שניים או שלושה תיקים שנותרו פתוחים בהיקף של כ- 230,000 ₪, הוא כיסה את חובותיו, לרבות בדרך של מכירת דירתו לנתבע 8 – מיכאל לזר ולרעייתו ואת התמורה שילם לנושים השונים.
הוא מאשר, כי הוא עובד בחברת ברקת וכי חברת ברקת לא רשומה על שמו כיוון שהבנק לא נתן אשראי לחברה בבעלותו.
הוא טוען, כי יש לו חשבונות בנק על שמו אך לא נותנים לו אשראי.
לטענתו, יש בית על שמו אך הוא לא צירף אסמכתא בקשר לכך.
כמו כן הוא אינו מכחיש את העובדה, שחברת יהב עוסקת בניכוי שיקים. לטענתו, הוא הכיר את הגורמים הרלוונטיים בחברת יהב שכן בתקופה שבה היו לו קשיים כלכליים, הוא ניכה אצלם שיקים.
בעדותו טען, כי את כל השיקים שברקת והוא קיבלו בעניינה של
תביעה זו, הוא קיבל מישראל במו ידיו.
כמו כן טען, כי ישראל קיבל ממנו אישית את הכסף שהתקבל בגין ניכיון שיקים וישראל הפקיד את הכספים בחשבונות שלו. (עמוד 14 שורות 24 – 26 לפרוטוקול).



הוא טען, כי הוא זה שהלך ישירות לחברת יהב ולא רמי או ישראל כיוון שרמי לא יכל לקבל כסף שכן הוא פושט רגל ולא היו יכולים לתת לו את הכסף, ואילו ישראל לא יכל להיכנס ישירות לחברת יהב ולנכות את השיקים, כיוון שמדובר בשיקים שלו עצמו. (עמוד 15 שורות 8 – 9 לפרוטוקול).
שרלי הדגיש, כי כשם שישראל אישר בעדותו, שההיכרות הקודמת שלו עם רמי יצרה רושם חיובי וכי רמי בשנים שקדמו לשותפות שילם עבור כל מה שהיה צריך לשלם לו, כך גם היתה התרשמות שלו עם רמי.
הוא הכיר אותו אך לא היתה לו פעילות עסקית קודמת איתו ואכן הפעילות המשותפת היתה תקינה במשך מספר חודשים ואין חולק על כך.

בחקירה הנגדית שאל אותו ב"כ התובע שאלות לגבי שיק זה או אחר או חשבונית זו או אחרת.
שרלי עמד על כך,
שהוא זה שקיבל את השיקים מישראל והוא זה שנתן כספים תמורת השיקים ישירות לישראל.
חלק מהמסמכים שהוצגו בפני
ו הוא אמר כי הוא אינו מכיר. וברור שיהיה צורך לערוך בירור יסודי בנוגע לעובדות במסגרת ההליך העיקרי.

(2)
בענייננו, לאחר בחינת הטענות העובדתיות ניתן לראות, כי הטענות הן בתמציתן כדלקמן:
התובע נכנס לשותפות עם רמי כאשר במודע היה ידוע וברור, כי העסק יהיה רק על שמו של התובע. חשבונות הבנק רק על שמו של התובע, השיקים של העסק נמשכים רק על ידי התובע, השיקים אשר בגינן הוגשה תביעה זו חתומים על ידי התובע, ובכל זאת התובע טוען כי השיקים נגנבו ממנו וכי הוא לא ידע על הפעילות של העסק ועל היקפה ועל המתרחש בעסק מבחינה פיננסית.
שרלי טען, כי כל הפעילות ביחס לשיקים שהוא או ברקת מעורבים בהם היתה בהסכמתו המפורשת של התובע ובידיעתו.
התובע נתן את השיקים לידיו, קיבל את תמורת השיקים לידיו. וכל טענת הגניבה והמירמה היא לא קשורה אליו כלל.
ברור, כי יהיה צורך לברר את האמת ואת המסכת העובדתית.
בשלב זה קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה ביחס לשיקים שנכנסו לחשבון שרלי ו/או ברקת אשר סכומם הכולל הוא 617,256 ₪ (ראה גם עמ' 1 לסיכומי התובע וההפניות שלו לנספחים השונים).
באשר ליתר רכיבי התביעה; לא מצאתי כי קיימות ראיות המצדיקות הטלת צו עיקול וכתב התביעה לגבי הסכומים הנוספים אינו נתמך בראיות ביחס למבקשים 1-3 באופן המצדיק צו עיקול.

(3)
באשר למבקשת 3

:
המבקשת 3- סימון לא מכירה את התובע והוא גם אינו מכיר אותה אישית. היא מעולם לא הבטיחה לו הבטחות אישיות. לא שוחחה איתו. ממילא לא הציגה בפני
ו מצג שווא כלשהו וכל מעורבותה היא בכך שחברת ברקת רשומה על שמה.

ב"כ התובע בסיכומיו טען, כי שרלי הודה בחקירתו הנגדית, כי אימו היא זו שביקשה אשראים מהבנק על סמך הכספים שהתקבלו מהשיקים של התובע ומבקש ללמוד מכך שהמבקשת 3 ידעה על הפעילות הפקטיבית ,הנטענת, של חברת ברקת.
בעניין המבקשת 3 אציין, כי היא לא סירבה להחקר על תצהירה (למרות הנטען בסיכומי ב"כ התובע) ונכחה באולם בית המשפט, אך רק לאחר הדיון ולאחר שיצאתי מהאולם, ביקש ב"כ התובע שאחזור לאולם כיוון שהוא מעוניין לחקור את המבקשת 3 והוסכם כי היא לא תיחקר ואין בכך וויתור על הטענות.
מתצהירה ומהעדויות וכן מנוסח כתב התביעה לא עולה עילת תביעה
מבוססת נגדה המצדיקה צו עיקול.
אציין בעניין זה, כי גם התובע אישר בחקירתו הנגדית כי הוא זה שהלך לבנק כדי לבקש הגדלת אשראים, ולמרות זאת טען, כי לא ידע על היקף הפעילות של העסק (שהוא על שמו!), ומדוע שאחיל דין שונה עליו ועל המבקשת 3 בעניין זה?

(4)
באשר לחשש להברחת נכסים ומאזן הנוחות:
הטלת עיקולים על נכסי נתבע; היא פעולה שככלל אינה נוחה לנתבע ואף עשויה לגרום לו לנזקים; אך בימ"ש צריך לאזן בין מאזן הנוחות של הנתבע למאזן הנוחות של התובע. במקרה דנן, שרלי אמנם טוען כי הוא מצוי כיום בשלב שבו רוב החובות שלו לנושיו השונים כבר הוחזרו; אך גם על פי גרסתו; עדיין נותרו לו תיקי הוצל"פ "פתוחים" בסכומים שבין 200,000 ₪ ל – 300,000 ₪. לטענתו יש חשבון בנק על שמו אך אין לו אשראי מאושר בחשבון. טענתו לפיה יש דירה על שמו לא נתמכה באסמכתא. מחקירתו עלה כי הוא מכר דירה לאחד הנתבעים בתיק ובתמורה שילם כספים לנושיו. חב' ברקת רשומה על שם סימון; אימו של שרלי; וברור כי שרלי הוא הרוח החיה מאחורי הפעילות של החברה. כך עלה במפורש מעדותו; אך ככל שיבוטל צו העיקול; הסיכוי ולפיו ניתן יהיה לגבות את החוב משרלי ו/או ברקת הוא נמוך ביותר. המבקשים 1-2 לא הציגו כל מסמך ממנו עולה כי יש להם נכסים; מלבד חשבונות בנק שהוטלו (אדגיש כי לא הוטל עיקול על חשבון עו"ש ביתרת חובה).
הותרת צו העיקול על כנו נגד המבקשים 1-2 על סך של 617,256 ₪; שעה שצו העיקול הוטל במקור על סך 2,700,000 ₪ מאזנת אף היא בין האינטרסים של הצדדים; ואין להתעלם מכך שגם תביעה בסכום של מאות אלפי ₪ הינה תביעה, שסכומה יוצר חזקה בדבר יסוד ההכבדה; בייחוד- כאשר המבקשים 1-2 לא הוכיחו כי יש להם נכסים אחרים מהם ניתן יהיה להיפרע.
בנסיבות אלו; אני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת התובע ומתקיים בענייננו יסוד ההכבדה.

7.
לסיכום:

לאור האמור לעיל, צו העיקול ביחס למבקשים 1-2 ישאר בעינו; אך יופחת לסך 617,256 ₪.

צו העיקול ביחס למבקשת 3 – יבוטל.

אינני פוסקת הוצאות; בשים לב לכך שטענות כל צד התקבלו רק בחלקן.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.


ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ד, 18 מאי 2014, בהעדר הצדדים.






_________________________
אביגיל כהן
, שופטת

רשמת בית המשפט המחוזי

תל אביב-יפו








א בית משפט מחוזי 44767-04/14 שרלי אטיאס, ברקת מסחר יזום וניהול שיראל בע"מ, סימון אטיאס נ' ישראל אלחלל (פורסם ב-ֽ 18/05/2014)