Google

עמיאל בן צבי - כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום, עו"ד שרית בוטנסקי - בעלת תפקיד לבדיקת תביעות חוב, עו"ד גיא הילר - נאמן על נכסי החייב ואח'

פסקי דין על עמיאל בן צבי | פסקי דין על כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום | פסקי דין על עו"ד שרית בוטנסקי - בעלת תפקיד לבדיקת תביעות חוב | פסקי דין על עו"ד גיא הילר - נאמן על נכסי החייב ואח' |

5185/04 פשר     19/05/2014




פשר 5185/04 עמיאל בן צבי נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום, עו"ד שרית בוטנסקי - בעלת תפקיד לבדיקת תביעות חוב, עו"ד גיא הילר - נאמן על נכסי החייב ואח'








בית המשפט המחוזי בבאר שבע


19 מאי 2014
פש"ר 5185-04 הילר(נאמן) נ' בן צבי ואח'




בפני

כב' השופט
אריאל חזק

המבקש-החייב בפשיטת רגל
עמיאל בן צבי

ת.ז. 09957838


נגד

המשיבים
1. כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום
2. עו"ד שרית בוטנסקי –

בעלת תפקיד לבדיקת תביעות חוב
3.
עו"ד גיא הילר – נאמן על נכסי החייב
4.
קשרי תעופה בע"מ
5.
הוטל לינקס בע"מ

שתיהן ע"י ב"כ עו"ד הרצוג פוקס נאמן ושות'
6.
ישראם (ישראל) תיור בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד שבלת

7.
כוכב הים האדום בע"מ
8.
נאות רבקה חברה למסחר ולהשקעות בע"מ

שתיהן
ע"י ב"כ עו"ד ארז בן ישראל



החלטה

מדובר בבקשת החייב לאשר לו להמשיך ולנהל בבית המשפט המחוזי באיזור המרכז תביעה שהגיש
במסגרת תיק ת.א. 2159/01,
כנגד המשיבות.
לטענת החייב, כתב התביעה הנדון הוגש על ידו בשנת 2001 כנגד הנתבעות, כאשר בתיק טרם נשמעו הוכחות.
לדברי החייב
ההליכים בתביעה הנ"ל עוכבו, היות וניתן כנגדו צו כינוס במסגרת הליך הפש"ר דנן.
לשיטתו, לתביעה יש השלכה ישירה על אחריותו לתשלום תביעות החוב במסגרת תיק פשיטת הרגל, ולפיכך יש לאפשר לו לחדשה . בהקשר זה החייב הפנה לפסקי הדין בתיק 3364/98, וכן לתיק 299/97. לטענתו מפסקי הדין עולה כי המשיבות לא שילמו לו את דמי הניהול אותם הוא נדרש לשלם כעת במסגרת תביעות החוב בתיק פשיטת הרגל.

לטענת המשיבות יש לדחות את הבקשה ממספר טעמים שלהלן:

1.
לטענת המשיבות דיני ההתיישנות חלים גם בפשיטת רגל. לדבריהן לאור הוראות סעיף 15 לחוק ההתיישנות יש לקבוע כי
מירוץ תקופת ההתיישנות חודש
ביום עיכוב ההליכים , ולפיכך הבקשה הוגשה לאחר שעילת תביעת החייב כבר התיישנה.
2.
המשיבות הוסיפו וטענו כי לאור החלטות קודמות שניתנו במסגרת תיק הפש"ר שבהן נקבע כי אין מקום להתיר לחייב הגשת התביעות (ראו החלטות כבוד השופט צלקובניק מיום 28.1.07 ומיום 24.6.07). יש לדחות הבקשה הנוכחית. לטענת המשיבות לא מתקיימות נסיבות המצדיקות עיון מחדש בהחלטות הקודמות מה גם שהחייב הגיש את הבקשה הנוכחית בשיהוי ניכר, בחלוף חמש שנים מאז ההחלטה השנייה.
3.
המשיבות מוסיפות וטוענות כי בנוסף לנימוקים שצוינו לעיל, דין בקשת החייב להידחות גם מן הטעם כי שסיכויי התביעה קלושים וכי המדובר בתביעת סרק וחסרת תום לב.
ביום 28.12.05 הוכרז החייב כפושט רגל.

דיון

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהוצגו בפני
אני קובע כדלקמן.

ביום 15.11.01 הגיש פושט הרגל תביעה כנגד המשיבות בבימ"ש המחוזי בת"א (ת.א. 2519/01).

ביום 28.12.05 הוכרז החייב כפושט רגל.
ביום 8.1.06 בעקבות ההכרזה על החייב כפושט רגל, הורה ביהמ"ש המחוזי באיזור המרכז (כב' השופט שמואל ברוך ז"ל) לעכב ההליכים בתביעת המבקש כנגד המשיבות.

ביום 26.1.06 ,כשבועיים בלבד לאחר ההחלטה לעיכוב ההליכים, , הגיש פושט הרגל בקשה לביהמ"ש של פשיטת הרגל לאפשר לו להמשיך לנהל את ההליכים בתביעתו נגד המשיבות .

בקשת פושט הרגל נדונה בבימ"ש זה בפני
כב' השופט צ'לקובניק. בהחלטתו מיום 28.1.07 הורה כב' השופט צ'לקובניק לפושט הרגל להגיש תצהיר מפורט באשר למקורות המימון הצפויים בניהולו של ההליך, לצרף הסכם שכ"ט עם בא כוחו ולחסל פיגוריו.

בהחלטה נוספת מיום 24.6.07, דחה כב' השופט צ'לקובניק את בקשת פושט הרגל להמשיך בניהול ההליך כנגד המשיבות בבימ"ש מחוז מרכז, תוך שהוא קובע כי פושט הרגל לא עמד בפועל בתנאי ההחלטה הקודמת מיום 28.1.07 בכך שלא הבהיר מהם מקורות המימון הצפויים לניהול התביעה ולא העביר תשלומים לקופת שפט"ר.

בהחלטתו קבע כב' השופט צלקובניק בין היתר כדלקמן:

"באשר להליך השני, שונים הדברים החייב לא הבהיר מהם מקורות מימונו של ההליך וכיצד יעמוד בהוצאותיו. החייב לא עמד בהוראות ביהמ"ש ולא העביר תשלומיו לקופת פשיטת הרגל. ואולם, מקורות מימון נמצאו לחייב בכל זאת, משראה צורך לכך, לשם המשך ניהול ההליך הראשון. אין להסכין עם מצב שבו החייב אינו טורח, חרף השתכרותו להעביר ולו מקצת התשלומים שחוייב בהם לקופת פשיטת הרגל. המשכו של ההליך השני עלול ליפול לנטל על נושיו של החייב ועל קופת פשיטת הרגל. החייב כך ניתן להבין ניסה להבהיר כי מדובר בהליכים הנועדים לגבש פשרה בין בעלי הדין, ואולם גם אם כך הם פני הדברים – וכאמור הנושים מכחישים זאת – לא ניתן לאפשר לחייב בנסיבות אלה להמשיך לנהל תביעתו בדרך עצמאית תוך התעלמות מוחלטת מתוצאות ההליך והוצאותיו הצפויות. בנסיבות אלה דוחה אני בקשת החייב להמשיך בניהול ההליך השני."

כפי שצויין לעיל ביום 2.5.12, למעלה מ-5 שנים מאז החלטת ביהמ"ש שדחתה בקשת פושט הרגל, הגיש פושט הרגל בקשה חדשה להמשך ניהול ההליכים כנגד המשיבות.

ככלל, החלטת בימ"ש שדוחה בקשת צד לדיון, לא תאפשר לאותו צד לחזור על בקשתו בשנית. יחד עם זאת, בפקודת פשיטת הרגל קיים חריג לכלל בנושא סופיות הדיון של החלטות ביהמ"ש וזאת בדמות סעיף 181 לפקודת פשט"ר הקובע כי "ביהמ"ש יהיה רשאי לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכח סמכותו בפשיטת הרגל, לבטלו או לשנותו".

בהתאם לפסיקה, בית המשפט יעשה שימוש בסמכות זו בזהירות מירבית בשל הסטיה מעקרון הסופיות.( ראה ע"א 380/76 גנזל נ' כונס הנכסים הרשמי , ל"א (3) 278).

פושט הרגל לא ציין בבקשתו את זכותו להגיש בקשה מחודשת בהתאם לסעיף 181 והוא גם לא ציין בבקשתו את החלטות כב' השופט צ'לקובניק שצויינו לעיל.

בנסיבות העניין אין מקום לקבל את בקשתו של פושט הרגל, ולו בשל השיהוי הניכר שבהגשת הבקשה כ-5 שנים לאחר שנדחתה לראשונה בהחלטה מ-24.6.07.

זאת ועוד, פושט הרגל לא הציג כל שינוי נסיבות או עובדות חדשות שיצדיקו עיון חוזר בהחלטה מיום 24.6.07.

יצויין, כי החלטת בימ"ש מיום 24.6.07 ניתנה בין היתר לאחר שפושט הרגל לא עמד בהוראות שניתנו בהחלטה הראשונה מיום 28.1.07 . זאת ועוד ובנוסף לכך, אי עמידת החייב בתנאי האמור לא היתה קשורה בהכרח למצבו הכלכלי באותה עת, ומכאן שאין לאפשר לו להגיש מחדש בקשתו שנדחתה.

לא למותר לציין כי גם בבקשתו המונחת כיום לפתח ביהמ"ש לא הציג פושט הרגל את מקורות המימון הצפויים לניהול התביעה ולא הציג הסכם שכ"ט עם עורך דין כפי שנדרש מלכתחילה.

בנסיבות האמורות לעיל, לא ניתן יהיה לאפשר לפושט הרגל לחדש
תביעתו כנגד המשיבות בביהמ"ש המחוזי מרכז.

תביעת פושט הרגל התיישנה
כפי שצויין לעיל, הגיש פושט הרגל תביעתו בבית המשפט ביום 15.11.01 וביום 8.1.06 בעקבות הכרזתו כפושט הרגל, עיכב ביהמ"ש (כב' השופט ברוך ז"ל) את ההליכים בתביעת פושט הרגל.

עפ"י סעיף 5 א' לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, (להלן: "חוק ההתיישנות") "תקופה שבה מתיישנת תביעה שאינה במקרקעין הינה 7 שנים", ועפ"י סעיף 6 לאותו חוק "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה".

עיון בכתב תביעתו של פושט הרגל בת.א. 2519/01 מעלה כי תביעתו נשענת על
שתי עילות מרכזיות, האחת כי המשיבות הפרו חיוביהן לפי הסכם מיום 15.11.94 להשקעה בחב' תור אילת בע"מ, והשניה נסובה סביב ניהול כושל של חב' תור אילת בע"מ בידי המשיבות ונזקים שנגרמו עקב כך.

בסעיף 46 לכתב התביעה מציינים התובעים כי בחודש יוני 1996 הודיעו הנתבעות כי בדעתן לבטל ההסכם בשל הפרתו ועזבו את חב' תור אילת . כן צויין באותו סעיף כי באותה עת נציגי המשיבות
התפטרו מתפקידיהם בדירקטוריון ופשוט הפסיקו לטפל בענייניה. מתוך האמור לעיל עולה כי עילת תביעתו של התובע , על פי כתב תביעתו , התגבשה לכל המאוחר בחודש יוני 1996, ולפיכך התביעה שהוגשה ביום 15.11.01, הוגשה כ-5.5 שנים לאחר תחילת מירוץ ההתיישנות.

סעיף 15 לחוק ההתיישנות קובע בין היתר כדלקמן :

"הוגשה תובענה לפני בית-משפט, לרבות בית-דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה".

השאלה הנשאלת בענייננו היא , האם ניתן לקבוע כי תביעת החייב שעוכבה בשל כך שהוכרז פושט רגל , הינה בגדר "תובענה שנדחתה"
כהגדרתה בסעיף 15 האמור .

בפסק הדין בעניין ע"א 68/89, צור חב' לבטוח נ' סרסור (פורסם בפדאור), קבע ביהמ"ש העליון כדלקמן:

"בכל המקרים הנזכרים לעיל (דחיית התביעה או מחיקתה או הפסקתה) התנהל בפועל הליך, שבו גילה התובע את דעתו, בתוך תקופת ההתיישנות, שהוא עומד על זכויותיו ובכל המקרים הללו אפשר לראות את ההליך החדש שהוגש כהמשך של ההתדיינות הקודמת.
מהטעמים שפירטתי לעיל דעתי היא, שאין לפרש את הדיבור "נדחתה" בסעיף 15 הנ"ל כפי שהוא מתפרש בתקנות סדר הדין האזרחי, אלא משמעותו רחבה יותר, והוא כולל את כל המקרים שבהם מגיעה התובענה לקיצה מכוח החלטת בית המשפט, כגון, כמו במקרה שלפנינו, שהתובענה הופסקה".

בהחלטת בימ"ש מחוזי חיפה בת.א 396/89 בש"א 5456/06 מועדי נ' פרידמן (פורסם באתר נבו) דן בית המשפט בסוגית עיכוב הליכים בבוררות וקבע בין היתר כדלקמן:

"זאת ועוד, כאמור ההחלטה בדבר עיכוב ההליכים ניתנה על ידי ביום 15.7.97, ובאותו מועד הוריתי כי יש לראות את התיק כסגור. גם אם נראה את תקופת ההתיישנות שמניינה יכול שיחל מאותו מועד ואילך באופן שעמדה בפני
המבקש האפשרות להגיש תובענה חדשה (ר' ס' 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958), או לחדש את ההליכים בדרך של הגשת בקשה לביטול העיכוב – לאור מהות ההחלטה בדבר עיכוב הליכים... – הרי שבקשה כזו, צריכה להיות מוגשת בתקופת ההתיישנות, וזו חלפה".

מתוך האמור לעיל עולה כי הוראתו של סעיף 15 לחוק ההתיישנות הדנה ב"תובענה שנדחתה באופן שלא נבצר מהתובע להגיש תובענה חדשה", מתייחסת גם לעיכוב ההליכים בתביעה שהוגשה ע"י החייב , ועוכבה בשל הכרזתו כפושט רגל .

הרציונאל לקביעה האמורה, נובע מתוך ההכרה שאין לפגוע בנתבע, בדרך של הארכת תקופת ההתיישנות בעניינו, עד בלי קץ, אך בשל העובדה שהתובע נכנס להליכי כינוס.

בנסיבות האמורות לעיל, לאור ס' 15 לחוק ההתיישנות והפסיקה שצויינה לעיל, ניתן לקבוע כי פרק הזמן שמאז הגשת כתב התביעה ועד לצו עיכוב ההלכים, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות, אך התקופה שלאחר עיכוב ההליכים כן תמנה במסגרת תקופת ההתיישנות.

בענייננו החל מירוץ ההתיישנות, כאמור
לכל המאוחר בחודש 06/96, עת הודיעו המשיבות שבדעתן לבטל הסכם ההשקעה , והוא פסק עם הגשת כתב התביעה ביום 15.11.01.

מהחוק והפסיקה שצויינו לעיל עולה כי החלטת בימ"ש מרכז מיום 8.1.06 בדבר עיכוב ההליכים חידשה את תקופת ההתיישנות, ומתוך כך עולה שתקופת ההתיישנות הגיעה ל-7 שנים בחודש יוני 2007.

לאור האמור לעיל יש לקבוע כי פושט הרגל שהגיש בקשתו לחדש את תביעתו נגד המשיבות ביום 2.5.12, עשה כן כ-5 שנים לאחר שעילת תביעתו התיישנה.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

אין צו להוצאות

המזכירות תשלח ההחלטה לחייב ולמשיבים .

ניתנה היום,
י"ט אייר תשע"ד, 19 מאי 2014, בהעדר הצדדים.










פשר בית משפט מחוזי 5185/04 עמיאל בן צבי נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום, עו"ד שרית בוטנסקי - בעלת תפקיד לבדיקת תביעות חוב, עו"ד גיא הילר - נאמן על נכסי החייב ואח' (פורסם ב-ֽ 19/05/2014)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים