פסקי דין על עמיאל עוזי | פסקי דין על פינקו צבי | פסקי דין על שחם דוד | פסקי דין על מייזלס יעקב | פסקי דין על יחיאל יצחק | פסקי דין על אוביץ ברוך | פסקי דין על א.י.י.ו.מבנים | פסקי דין על רסידו יזום פרוייקטים |

19238/99 א     07/12/2004




א 19238/99 עמיאל עוזי, פינקו צבי, שחם דוד, מייזלס יעקב, יחיאל יצחק, אוביץ ברוך נ' א.י.י.ו.מבנים בע"מ, רסידו יזום פרוייקטים בע"מ




1
בתי המשפט

א 019238/99
בית משפט השלום חיפה
07/12/2004
תאריך:
כב' השופט יעקב וגנר

בפני
:

1 . עמיאל עוזי

2 . פינקו צבי

3 . שחם דוד

4 . מייזלס יעקב

5 . יחיאל יצחק

6 . אוביץ ברוך

7 . גרינבוך אמיר
8 . רובינפלד רות
9 . אדיב בת שבע
בעניין:
התובעים
שרם אורי

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1 . א.י.י.ו.מבנים בע"מ

2 . רסידו יזום פרוייקטים בע"מ
הנתבעות
הרשקוביץ צבי

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
בונה רינה בע"מ

הצד שלישי
פסק דין
1. התובעים רכשו מהנתבעות, שהן חברות קבלניות לבניה את דירות המגורים בבנין שבו קיים רכוש המשותף ואשר נבנה ברחוב הצבעוני 15 בחיפה. התביעה הוגשה בגין הליקויים ברכוש המשותף שבבנין והצמוד אליו. הנתבעות שלחו הודעות צד שלישי כנגד שישה צדדים, בהתאם לבקשת שולחי ההודעה ההודעה כנגד חמישה מתוך הצדדים השלישיים נמחקה ונותרה הודעה רק נגד הצד השלישי מס' 2.
טענות התובעים:
2. לטענת התובעים הנתבעות, שהן "מוכר" כאמור בהגדרת חוק המכר (דירות) תשל"ג 1973, הן שבנו את הבניין נשוא התביעה ואת הרכוש המשותף שבו בפרט ולכן הן חבות כלפי התובעים בתיקון הליקויים הקיימים ברכוש המשותף ובפיצוי בגינם וזאת בהתאם לחוק, להסכמים שנחתמו בין הצדדים ובהתאם להלכה הפסוקה. לטענתם הנתבעות לא קיימו את התחייבויותיהן. כמו כן התובעים טוענים שהסכמי המכר שעליהם חתמו הם חוזים אחידים, שרבים מהתנאים שבהם הם תנאים מגבילים או מקפחים ויש לבטלם. וכן כי הם לא ראו את הסכמי המכר לפני שחתמו עליהם. לחילופין טוענים התובעים שגם אם הומצאו הסכמי המכר לעיונם, אין לכך כל נפקות מכיוון שהתניות המקפחות היו כתובות בצורה אחידה ובשפה משפטית. עוד לחילופין טוענים התובעים שהנתבעות סירבו לשנות סעיפים אשר מקפחים את התובעים ומעניקים לנתבעות יתרון לא הוגן. לטענתם, עוד באפריל 1997, כאשר קיבלו את החזקה ברכוש המשותף, נתגלו להם ליקויים רבים ברכוש המשותף והם הודיעו אודותם לנתבעות. וכן כי במועד קבלת החזקה ברכוש המשותף, הנתבעות לא קיימו סיור לבדיקת תקינות הרכוש המשותף ואף לא ערכו פרוטוקול מסירה, למרות שהם ביקשו לערוך פרוטוקול. כמו כן נציגי הנתבעות הודיעו להם שעליהם לקבל את החזקה בדירות וברכוש המשותף ושבמשך הזמן ובמועד שנת הבדק יבוצעו התיקונים. לטענתם, אחרי קבלת החזקה ברכוש המשותף, הם הבחינו בליקויים נוספים רבים. אחרי פניות רבות אל הנתבעות הן ביצעו תיקונים ברכוש המשותף, אך התיקונים שביצעו היו זניחים, קטנים ובלתי משמעותיים והליקויים שתוקנו חזרו למצב בו היו לפני התיקונים ואף החמירו. עוד לטענתם, לא היה ניתן לגלות את רוב הליקויים ברכוש המשותף בזמן קבלת החזקה בו מכיוון שחלקם היו נסתרים וחלקם הופיעו כעבור זמן קצר, מה עוד שהתובעים אינם בעלי השכלה הנדסית. בנוסף, נטען כי נתבעות ניתנו אין ספור הזדמנויות לתקן את הליקויים, אודותם התריעו התובעים פעמים רבות. התובעים טוענים שהנתבעות לא ענו לרוב פניותיהם וכאשר כן ענו, התייחסו אל התובעים ביחס מזלזל, לא התייחסו ברצינות לפניות ולא תיקנו בכלל ו/או בהצלחה את הליקויים.

טענות הנתבעות:
3. הנתבעות טוענות שכאמור בחוק המכר (דירות) ולפי סעיף 8 להסכם המכר שנחתם בין הצדדים, דין הרכוש המשותף, לעניין תקופת הבדק ותקופת האחריות, כדין יחידות הדיור ורואים את המועד בו נמסרה יחידת הדיור הראשונה כמועד בו נמסר הרכוש המשותף. עוד לטענתן בהעדר נציגות בית משותף הן מסרו את הרכוש המשותף למשפחת מייזלס, שהייתה המשפחה הראשונה שקיבלה חזקה בדירה, בתאריך 18/2/1997 וזאת לפי פרוטוקול המסירה של דירת משפחת מייזלס.כמו כן לאחר שהתובעים הודיעו להן על ליקויי בנייה ברכוש המשותף, נציגיהן ביקרו בבניין ותיקנו את כל הדרוש תיקון. במקרה זה נציגות הבית המשותף והתובעים לא הוסמכו ע"י כל דיירי הבניין להגיש את התביעה לפי ההלכה. כמו כן למרות שהגישו בקשה בעניין, עדיין לא הומצאו ייפוי כוח חתומים ע"י כל התובעים, מה עוד שחלק מהתובעים התנגדו ששמם יצורף לכתב התביעה. רק 3 מתוך 8 התובעים חתמו על ייפוי כוח ומבקשות שגם אם תתקבל התביעה במלואה או בחלקה, יש לחייב אותה רק בחלק היחסי של התובעים שכן חתמו על ייפוי הכוח, כלומר 3/8 מסה"כ התביעה. בנוסף נטען כי הסכמי המכר הומצאו לידי התובעים לעיון ולבדיקה עוד במועד חתימתם על טופס ההרשמה, כ- 14 ימים לפני החתימה על ההסכמים עצמם. לטענתן, הסכמי המכר הם לא חוזים אחידים ושתוכנם היה נתון למשא ומתן. ובכל מקרה אין לקבל את טענות התובעים העוסקות בהיותם של ההסכמים חוזים אחידים וזאת מכיוון שהתובעים לא עמדו בדרישת הפירוט ולא פירטו אילו סעיפים לטענתם הם המקפחים. עוד לטענתן הן מוכנות לתקן את הליקויים לאורך כל הדרך ושהן עדיין מוכנות לתקן כל ליקוי, שביהמ"ש יקבע שנמצא באחריותן. הנתבעות טוענות שמעולם לא הכחישו את קיום הליקויים אלא שהמחלוקת היא בעניין היקף הליקויים הדורשים תיקון וזאת מכיוון שחוות הדעת של המומחה מטעם התובעים הייתה מנופחת וכללה ליקויים שכלל אינם באחריות הנתבעות. לאחר שביהמ"ש יקבע מהם הליקויים שבאחריותן, יש לתת בידיהן את הבחירה האם לתקן את הליקויים, או האם לשלם את שוויים, לפי מחירי העלות. לטענתן, המומחה מטעם ביהמ"ש, בחוות דעתו, התייחס למצב הפיסי של הבניין וקבע האם הליקויים קיימים או לא, מבלי שהתייחס לשאלת האחריות לליקויים. כמו כן חלק מהליקויים אינם באחריותם מכיוון שהתובעים לא הודיעו להם תוך זמן סביר על גילוי ליקויים אלה ו/או מכיוון שתקופת האחריות לגביהם חלפה.
כמו כן חלק מהליקויים האחריות לגביהן היא על הצד השלישי, לגבי חלק מהליקויים הן טוענות שהתובעים לא עמדו בנטל להוכיח את הליקויים ואת אחריות הנתבעות ולגבי חלק מהליקויים הן טוענות לאשם תורם של התובעים. עוד לטענתן, לא נגרמה ירידת ערך ברכוש המשותף ומפנות אל חוות הדעת של השמאי מטעמן, אשר קבע שלא נגרמה ירידת ערך ברכוש המשותף.

ההודעה לצד שלישי:
4. הנתבעות הגישו הודעה כנגד צדדים שלישיים. ההודעות כנגד חמישה מתוך שישה צדדים שלישיים נמחקואו נדחו בהסכמה ונותר רק הצד השלישי, בונה רינה בע"מ. הנתבעות מפנות אל חוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש, שקבע שהאחריות לליקויים בגג הבניין חלה על הצד השלישי מס' 2. הנתבעות מבקשות שביהמ"ש יחייב את הצד השלישי מס' 2 לשפותן בכל נזק שנגרם בגלל עבודה או חומרים שסופקו על ידו, כולל החלק היחסי מכל חיוב שיוטל עליהן בתביעה העיקרית והנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו להן.
הצד השלישי לא התגונן ולא התייצב לדיונים ועל כן ולפי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ינתן

פסק דין
כנגדו כפי שיובהר להלן.

דיון ומסקנות:
האם הסכמי המכר מהווים חוזים אחידים?
5. שקלתי את טענות הצדדים ונראה לי כי אין כל נפקות לשאלה האם ההסכמים מהווים חוזים אחידים או לא וזאת מאחר שהתובעים ביקשו לקבוע בצורה גורפת,שביהמ"ש יפסול את התנאים המגבילים בחוזה, מבלי שפירטו אילו סעיפים מכילים תנאים שלטענתם קיפחו אותם, פגעו בזכויותיהם ונתנו יתרון בלתי הוגן לנתבעות. בקשה גורפת מעין זו אינה מאפשרת דיון והענות לבקשת התובעים. זאת ועוד התובעים העלו בניגוד לתקנות סד"א, טענות עובדתיות חלופיות בנוגע לשאלה האם קיבלו את ההסכמים לעיון לפני שחתמו עליהם, למרות שמדובר בעובדות שנמצאות בידיעתם האישית.

הזכות לתקון הליקויים:
6. הנתבעות טוענות שהן היו מוכנות ושהן עדיין מוכנות לתקן את כל הליקויים. לטענתן, הן אינן מכחישות את קיום הליקויים אלא רק את היקפם וטוענות שיש להן זכות לתקן כל ליקוי שביהמ"ש יקבע שנמצא באחריותן.
התובעים טוענים שלאור העובדה שבמשך יותר מ- 7 שנים לא תיקנו הנתבעות את הליקויים, לאור התנהלותן הנסחבת והמזלזלת ולאור העובדה שהנתבעות מכחישות את הליקויים, הן איבדו את הזכות לתקן אותם. התובעים מוסיפים שלאור העובדה שהנתבעות ניסו לתקן את הליקויים אך לא הצליחו, יהיה צורך בפיקוח הדוק של ביהמ"ש על התיקונים ומידת הצלחתם, במידה והם יבוצעו ע"י הנתבעות. שקלתי את טענות הצדדים ונראה כי הדין עם התובעים. סעיף 4ב לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 קובע את זכות התיקון של מוכר הדירה.
"4ב.
התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר".

בע"א 472/95 "זכריה זלוצקין נגד דיור לעולה בע"מ" פ"ד נ(2) 868 נקבע:
"אמנם, במקרה מתאים יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון, הן על-פי המדיניות המשפטית הרצויה ובוודאי כאשר הדבר מתחייב מכוח הדין. אך במה דברים אמורים, כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית"

גם החוק וגם הפסיקה מכירים בזכותו של מוכר הדירה לתקן את הליקויים בעצמו, אך זכות זאת אינה מוחלטת, על מנת שיהיה זכאי לתקן את הלקויים בעצמו על המוכר להודות בקיום הליקויים ולהראות נכונות רצינית לתקנם. במקרים בהם ניתנה למוכר הזדמנות סבירה לתקן את הליקויים, ניתנה לו הודעה על קיומם אך הוא לא טרח לתקנם, ניסיונות התיקון לא צלחו, או כאשר תיקון הליקויים כרוך בפיקוח צמוד, תועדף הזכות לפיצוי כספי של הדייר. בנסיבות המקרה שבפני
סבורני כי אין לאפשר עוד לנתבעות לתקן את הליקויים בעצמן וזאת מכיוון שהן ניסו בעבר לתקן חלק מהליקויים אך לא הצליחו. כמו כן מכיוון שהן מכחישות את אחריותן לרוב הליקויים ומכיוון שהן לא הראו נכונות אמיתית לתקן את הליקויים. לכל זה יש להוסיף כי כיום אין כל אמון בין הצדדים וסביר להניח שאם הנתבעות יתקנו את הליקויים הסכסוך יימשך וכן כי תיקון הליקויים ע"י הנתבעות יחייב פיקוח צמוד ע"י ביהמ"ש.

תיקוני שנת הבדק ופרוטוקול המסירה:
7. בטענותיהן כנגד חוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש, חוזרות הנתבעות לא אחת, על הטענה שלאור העובדה שליקויים מסוימים לא היו מצוינים בפרוטוקול המסירה של הרכוש המשותף או בפרוטוקול תיקוני שנת הבדק, יש לקבוע שהתובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם ולא הוכיחו שהליקוי נגרם ע"י הנתבעות. אינני מקבל טענה זו.
נפקות תקופות הבדק והאחריות היא לעניין נטלי הראייה: אי התאמה שהתגלתה בתקופת הבדק, חזקה עליה שהיא נגרמה בגלל עבודות הבנייה ועל המוכר מוטל הנטל להוכיח שהיא לא באחריותו. אי התאמה שהתגלתה בתקופת האחריות, מוטל על הקונה הנטל להוכיח שהיא נגרמה בגלל העבודה, התכנון או החומרים של המוכר. בהסכם המכר רשום שלעניין תקופות הבדק והאחריות, מועד מסירת הרכוש המשותף הוא מועד מסירת יחידת הדיור הראשונה. בפרוטוקול המסירה של משפחת מייזלס, שקיבלה את יחידת הדיור הראשונה בפברואר 1997, אין כל אזכור למסירת הרכוש המשותף או אינדיקציה שנערך סיור ברכוש המשותף. התובעים, במכתב שלטענתם שלחו לנתבעות באוקטובר 1997, מפרטים ליקויים שלטענתם קיימים ברכוש המשותף ובמכתב, שלטענתם שלחו לנתבעות במאי 1998, דורשים שהרכוש המשותף יימסר לידיהם. לאור העובדה שהתובעים טוענים שלא נערך סיור ברכוש המשותף ולא נערך פרוטוקול מסירה לרכוש המשותף, ולאור העובדה שהנתבעות לא צרפו את פרוטוקול המסירה או את פרוטוקול תיקוני שנת הבדק על מנת לסתור את טענות התובעים, למרות שהגיוני שמסמכים אלה, אם נערכו, יהיו ברשותן, יש לדחות את טענות הנתבעות המתבססות על טענה שליקוי מסוים לא הופיע בפרוטוקול המסירה או בתיקוני שנת הבדק. בכל מקרה יש לבדוק את הטענות בנוגע לכל ליקוי וליקוי לגופן ורק אם נאלץ להכריע בנוגע לליקוי מסוים לפי נטל הראייה (מכיוון שכפות המאזניים מאוזנות) יהיה לבדוק מתי התגלה, האם בתקופת הבדק או האחריות.

היקף הליקויים ברכוש המשותף:
8. ככלל בית המשפט יעדיף חוות דעת של המומחה מטעמו. המקרה שבפני
אינו שונה מהכלל. עם זאת הנתבעות העלו מספר הסתייגויות לחוו"ד זו שבחלקן קיבלתי. אתייחס אליהן:
סעיף 5.3.2- הנתבעות טוענות שהפרשי המפלסים, החורים והשברים בריצוף, הם ליקויים אשר היו צריכים להיות גלויים לעין של רוכש סביר. הנתבעות טוענות שמכיוון שבפרוטוקול המסירה ובתיקוני שנת הבדק לא צוין הליקוי, יש להניח שהוא נגרם ע"י התובעים לאחר שקיבלו את החזקה ברכוש המשותף. הנתבעות טוענות שהתובעים לא הוכיחו כי הליקוי נגרם על ידיהן ולחילופין מבקשות שיקבע לתובעים אשם תורם של 70%. שקלתי את טענות הצדדים ונראה כי יש להעדיף את גירסת התובעים בעניין זה. גם אם יתכן שהשברים בריצוף נגרמו ע"י הדיירים לאחר שקיבלו את החזקה בבניין, מכיוון שמדובר בשברים בפינות האריחים יתכן שהם נגרמו בזמן הנחת האריחים. בעניין הפגמים במרצפות, השקיעות והפרשי המפלסים, סביר יותר להניח שהם לא נגרמו ע"י הדיירים אלא ע"י הנתבעות ויתכן שהשקיעות והפרשי המפלסים התגלו רק לאחר קבלת החזקה בבניין, למרות שנגרמו עוד לפני כן ובגלל מעשי או מחדלי הנתבעות. מכיוון שעיקר הליקוי מתבטא בפגמים במרצפות, בשקיעות ובהפרשי המפלסים, אינני מקבל טענות אלה מצד הנתבעות. גם אם יתכן שחלק מהשברים אכן נגרמו ע"י התובעים, סביר להניח שמדובר בחלק זניח שהנטל להראותו הוא על הנתבעות ולכן יש להחיל על הנתבעות את מלוא האחריות לפי סעיף זה.

סעיף 5.2.1- הנתבעות טוענות שמערכת הקולטים הותקנה במרחק העולה על 1.5 מטר משפת הגג והוזזה ע"י התובעים. לטענתן, העובדה שהתובעים לא התלוננו אודות מיקום מערכת הקולטים מוכיחה שהמערכת הייתה ממוקמת כראוי. הנתבעות טוענות שהתובעים לא הוכיחו שהמערכת הותקנה במקום בו היא נמצאת כיום.
אינני מקבל את טענות הנתבעות בנוגע לסעיף זה מכיוון שאין כל ראיה שהקולטים הוזזו ע"י התובעים והנתבעות הן שצריכות להוכיח שהתקינו את הקולטים במקום שונה מהמקום בו הם נמצאים בפועל.

סעיף 5.3.1 א'+ ב'- גם בעניין זה אינני מקבל את טענות הנתבעות בנוגע לסעיפים אלה מכיוון שמחד הן טוענות שהסטייה של מזקף הראש מהנדרש לפי התקן, היא ליקוי שצריך להיות גלוי לעין של רוכש סביר ומאידך טוענות שמדובר בסטייה זניחה אשר נתגלתה לצורכי משפט ולכן אין להעניק פיצוי בגינה.
המדובר בסטייה שרוכש סביר, שאינו מכיר את התקנים ואינו בעל השכלה הנדסית, היה יכול לגלות, הנתבעות אינן יכולות לטעון שהתובעים היו צריכים לגלות מה שהן עצמן מתייחסות אליו כסטייה זניחה. לפיכך יש לפצות את התובעים בגין סעיף זה.

סעיף 5.3.3- בעניין סעיף זה יש לקבל את טענות הנתבעות. כל זאת לאור העובדה ששירותי הכבאות אישרו שכל דרישותיהם בבניין בוצעו. לפיכך, סביר להניח ששלטי ההכוונה לארון כיבוי האש הותקנו כנדרש. המומחה השאיר את הפיצוי בסך 150 ₪ בגין ליקוי זה וסכום זה יופחת מסכומי חוו"ד.
סעיף 5.3.4- אינני מקבל ההסתיגות בקשר לסעיף זה. הנתבעות מודות בכך שמפסקי הפעלת התאורה מרוחקים יותר מ- 1.5 מטר מהדירות הנגדיות להם וטוענות שיש לקבוע לתובעים אשם תורם של 50% בגלל שלא הודיעו אודות הליקוי תוך זמן סביר. מכיוון שהתובעים לא אמורים להיות בקיאים בתקנים, יש להטיל את מלוא האחריות בגין ליקוי זה על הנתבעות, מה עוד שהתובעים הודיעו לנתבעות אודות הליקוי תוך זמן סביר מהמועד בו גילו אותו.

סעיף 5.3.7- אינני מקבל ההסתיגות בקשר לסעיף זה. המומחה קבע שהכבלים "הונחו באי סדר וחוסר מקצועיות" וסביר להניח שהוא התייחס לעובדה שחלפו מס' שנים מאז שהונחו הכבלים ולאפשרות שהדיירים או מי מטעמם פגעו בסדר הכבלים.

סעיף 5.3.10- הנתבעות טוענות שהתובעים לא הוכיחו שמקור אי ההתאמה והסטייה של רוחב מהלכי המדרגות מהתקן, הוא בעבודתן, מה עוד שלטענת הנתבעות מדובר בסטייה זניחה שאין לתת בגללה פיצוי. יש לדחות טענת הנתבעות בסעיף זה. הליקוי האמור בסעיף זה-רוחב מהלכי המדרגות קטן מהנדרש בתקן- נגרם כתוצאה מעבודת הנתבעות ולכן האחריות בגין ליקוי זה חלה עליהן.
סעיפים 5.3.11 - 5.3.12- הנתבעות טוענות שאישור שירותי הכבאות שניתן לבניין מהווה ראייה שמערכת הכבאות בבניין הייתה תקינה ובפרט שדלת האש הייתה תקינה ושלא היה חסר גלגלון כיבוי האש.
אני מקבל טענה זו מכיוון שאישור שירותי הכבאות אכן מהווה הוכחה שהליקויים לא היו קיימים כאשר בוצעה הביקורת. יש להפחית סך של 300 ₪ בגין סעיף 5.3.11 ואין לתת להם את הפיצוי בסך 874 ₪ בגין סעיף 5.3.12, שהמומחה השאיר לשיקול דעת ביהמ"ש.

סעיף 5.3.13- אקבל את טענות הנתבעות גם בקשר לסעיף זה. מכיוון שלדעתי אישור שירותי הכבאות מהווה הוכחה שהמנקזים בארונות הכיבוי היו קיימים בעת קבלת האישור. המומחה השאיר את הפיצוי בסך 500 ₪ בגין ליקוי זה לשיקול ביהמ"ש ולפיכך אין לפצות את התובעים בגינו.

סעיף 5.3.16- מכיוון שסביר מאוד להניח שהמדרגה נשברה בגלל שימוש ע"י הדיירים, מה עוד שבתכתובת בין הצדדים לא מוזכר שבר במדרגה הספציפית, ליד דירה מס' 3, יש לקבל את טענות הנתבעות בקשר לסעיף זה. יש להפחית מסכומי חוו"ד סך של 200 ₪ בגין סעיף זה.
סעיפים 5.3.17 - 5.3.21- הליקויים המופיעים בסעיפים אלה (ברזלים בולטים, איטום וטיח שלא בוצעו) נגרמו בגלל עבודת הנתבעות ועל כן האחריות לליקויים אלה צריכה לחול עליהן. טענותיהן לסעיפים אלה נדחות.

סעיף 5.4.1- אינני מקבל ההסתיגות בקשר לסעיף זה. נחה דעתי כי עולה מחמר הראיות כי אין לקבל את טענות הנתבעות בנוגע לכך שהתובעים לא הודיעו אודות הליקויים תוך זמן סביר ואין להטיל על התובעים אשם תורם בכל הקשור לליקויים המפורטים בסעיף זה.

סעיף 5.4.2- אינני מקבל ההסתיגות בקשר לסעיף זה. קביעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש מהווה הוכחה מספקת ואין לקבל את טענת הנתבעות שלא הוכח שתאורת הביתן הועברה.
סעיף 5.4.3- אינני מקבל ההסתיגות בקשר לסעיף זה. התקנת הצינור וקופסת הקליטה נדרשות בגלל הליקוי המצוין בסעיף 5.4.1 ולא בגלל גובה תא האשפה.

סעיף 5.6.4- הנתבעות טוענות שמכיוון שהחניות הוצאו מהרכוש המשותף, הוצמדו לדירות ומהוות רכוש פרטי, לא ניתן להעניק פיצוי בגין הליקויים הנמצאים בחניות במסגרת תביעה זאת, שעוסקת ברכוש המשותף, אלא רק במסגרת תביעות פרטיות. בעניין זה מצאתי כי יש ממש בטענה המשפטית. לפיכך אין להעניק לתובעים במסגרת תביעה זאת, פיצוי בגין ריצוף מחדש של החניות הפרטיות. מכיוון שחוות הדעת אינה מבחינה בין העבודה שיש לבצע בחניות הפרטיות ובין העבודה שיש לבצע בשבילי הגישה (שהם חלק מהרכוש המשותף), היחס הוא לפי הערכה 25% לשבילי הגישה 75% לחניות הצמודות ולפיכך, יש להפחית 75% בגין סעיף זה. הסכום להפחתה מסכומי חוו"ד הוא אפוא, 2,700 ₪.
סעיף 5.6.6- אינני מקבל ההסתיגות בקשר לסעיף זה. אינני מקבל את טענות הנתבעות בנוגע לכך שהתובעים לא הודיעו אודות הליקויים תוך זמן סביר ואין להטיל על התובעים אשם תורם בכל הקשור לליקויים המפורטים בסעיף זה.

תוספת 25% לעלות התיקונים:
9. אינג' רונן שטרנברג, שותפו של המומחה מטעם ביהמ"ש, המהנדס קרלוס וגמן ז"ל, ענה על שאלות הבהרה שנשלחו אליו באישור ביהמ"ש, כי במידה והדייר נדרש להביא את בעלי המקצוע בעצמו, יש להוסיף 25% למחירי העלות של התיקונים המופיעים בחוות הדעת. הנתבעות טוענות שאין כל נפקות לתשובותיו של רונן שטרנברג, מאחר וחוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש גוברת עליהם. בעניין זה הדין עם התובעים. שאלות ההבהרה נשלחו בהסכמה ויש לראותן כחלק בלתי נפרד מחווה"ד. לפיכך יש להוסיף 25% לעלויות הקבועות בחוות הדעת המומחה המנוח.

10. סיכומו של דבר המומחה העריך את עלות התיקונים בסך של 35,190 ₪ והשאיר סך של 1,524 ₪ נוספים לשיקול דעתו של ביהמ"ש. לסכומים יש להוסיף 8% פיקוח הנדסי ו- 17% מע"מ). בהתאם לקביעות ביהמ"ש לעיל, יש לנכות מסכומי הפיצוי בגין הליקויים המפורטים בסעיפים 5.3.3, 5.3.12 ו- 5.3.13, שהם הסעיפים שהמומחה השאיר את מתן הפיצוי בגינן לשיקול דעת ביהמ"ש. כמו כן אין לפצותם בסך של 300 ₪ בגין סעיף 5.3.11, בסך של 200 ₪ בגין סעיף 5.3.16 ובסך של 2,700 ₪ בגין סעיף 5.6.4.

סוף דבר יש לפצות את התובעים בגין ליקויי הבנייה:
בגין עלות תיקון הליקויים 31,090 ₪, בתוספת 25% בסך של 7773 ₪ בסה"כ 38,863 בתוספת מע"מ בשיעור 17% וכן בתוספת 8% בגין פיקוח הנדסי.

ירידת הערך:
11. התובעים טוענים שכאמור בחוות דעתו של שמאי המקרקעין, מר דן ברלינר, קיימת ברכוש המשותף ירידת ערך בשיעור של 32,000 ₪.
הנתבעות הגישו חוות דעת של שמאי המקרקעין גיל לזר, שטוען שלא נגרמה לבניין כל ירידת ערך.
הנתבעות טענו שהשמאי מטעם התובעים חזר על האמור בחוות דעתו של המהנדס המומחה מטעם התובעים ולא הוסיף עליה דבר, מה עוד שחלק מהסעיפים עליהם הסתמך נדחו ע"י המהנדס המומחה מטעם ביהמ"ש להלן אבחן טענות הצדדים:
א. הגישה לקולטים- השמאי מטעם התובעים טען שמכיוון שהגישה לקולטים היא אך ורק דרך דירות הפנטהאוז, יש ירידת ערך בשיעור 6,000 ₪. השמאי מטעם הנתבעות טוען שאין כל ירידת ערך בגלל הגישה לקולטים ומציין שגם המהנדס המומחה מטעם ביהמ"ש לא מצא כל ליקוי בכך שהגישה היא דרך דירות הפנטהאוז.המהנדס המומחה מטעם ביהמ"ש ציין שלא קיימת אי נוחות פיזית לגשת אל הקולטים ושלפי המפרט הטכני חייבים דיירי הפנטהאוז לאפשר אליהם גישה, כך שלדעתו מדובר בסוגיה משפטית שאיננה בסמכותו. שקלתי את טענות הצדדים וסבורני כי גם אם מעבר דרך דירות הפנטהאוז מהווה אי נוחות ואף מטרד, אין ירידת ערך לרכוש המשותף במקרה זה, מכיוון שרק לעיתים רחוקות יש לגשת אל מערכת הקולטים (לצורך טיפולים או תיקונים), מה עוד שעיקר אי הנוחות נגרם לדיירי הפנטהאוז, כך שאם נגרמה ירידת ערך, היא נגרמה לפנטהאוז ולא לרכוש המשותף.
ב. בנין חדר האשפה- שמאי התובעים טוען שבגלל שמפלס חדר האשפה נמוך ביחס למפלס המדרכה, (דבר שגורם לחוסר ניקוז לחדירת מי גשמים ולקושי בהוצאת העגלה) ובגלל שגובה פתח הכניסה הוא 170 ס"מ, יש ירידת ערך בשיעור 3,000 ₪. השמאי מטעם הנתבעות מצביע על כך שהמהנדס המומחה מטעם ביהמ"ש בחוות דעתו העניק פיצוי עבור התקנת מערכת ניקוז בחדר האשפה וקבע שאין ליקוי בכך שקשה להוציא את העגלה. בעניין זה הדין עם שמאי הנתבעות. אין כל ירידת ערך בגלל העובדה שמפלס חדר האשפה נמוך ממפלס הכביש, עם זאת השמאי מטעם הנתבעות אינו מתייחס כלל לירידת ערך הנובעת מגובה הפתח של חדר האשפה. למרות שגם המהנדס המומחה מטעם ביהמ"ש קבע שגובה הפתח 178 ס"מ ושלא ניתן לתקן זאת, מכיוון שהשמאי לא מציין איזה חלק מירידת הערך ניתן בגלל גובה הפתח ואיזה בגלל המפלס הנמוך, אעמיד את סכום הפיצוי בגין ליקוי זה באומדן על סך של 1,500 ₪.
ג. גובה התקרה בחניון- השמאי מטעם התובעים טוען שמכיוון שגובה התקרה -בחניון מגיע בחלק הנמוך ל- 198 ס"מ, לעומת גובה מינימאלי של 205 ס"מ הנדרש ע"י התקנות, יש ירידת ערך בשיעור 4,000 ₪. השמאי מטעם הנתבעות מפנה לחוות הדעת של המהנדס המומחה מטעם ביהמ"ש שהתייחס לבעיה, קבע לה פתרון (הנמכת הרצפה) ואף העניק לתובעים פיצוי בגין עלות העבודה. בעניין זה אקבל את חוו"ד השמאי מטעם הנתבעות צודק ומכיוון שהתובעים קיבלו פיצוי שיועד להנמכת הרצפה, דבר שפותר את הבעיה, אין כל ירידת ערך בגלל גובה התקרה.
ד. מס' מקומות החנייה- השמאי מטעם התובעים טוען שלפי התקן אמורים להיות בבניין 11 מקומות חנייה ושהעובדה שיש רק 9 מקומות חנייה גורמת לירידת ערך בשיעור 6,000 ₪. השמאי מטעם הנתבעות מפנה לחוות דעתו של המהנדס המומחה מטעם ביהמ"ש, שסבר שמכיוון שהוועדה לתכנון ובניה אישרה את מס' מקומות החנייה, אין כל ליקוי בנושא זה. השמאי מטעם התובעים עיין גם בחוות הדעת של המהנדס המומחה מטעם ביהמ"ש כאשר ערך את השומה, אך עדיין העריך שארעה ירידת ערך בגלל החניות החסרות. שקלתי את טענות הצדדים ונראה לי כי סביר להניח שחניות נוספות היו מוצמדות לדירות מסוימות כך שערך הדירות הספציפיות היה עולה ולא ערך הרכוש המשותף. בנוסף אם אכן ניתן אישור מהועדה המקומית לתכנון ובניה ומכיוון שהמהנדס המומחה מטעם ביהמ"ש סבר שלא מדובר בליקוי, הגעתי למסקנה כי אין כל ירידת ערך בגין העובדה שיש רק 9 חניות.
ה. רטיבות בתקרת החניון- השמאי מטעם התובעים טוען שבגלל הרטיבות בתקרת החניון המקורה, גם לאחר תיקון הליקוי, עדיין תהיה ירידת ערך בשיעור
8,000 ₪. השמאי מטעם הנתבעות טוען שהמהנדס המומחה מטעם ביהמ"ש התייחס לרטיבות בתקרת החניון ואף העניק לתובעים פיצוי בגין ליקוי זה.
השמאי מטעם התובעים התייחס לתיקון שהציע המומחה מטעם ביהמ"ש וסבר שגם אחרי התיקון ישנה ירידת ערך:
"הליקוי הנדון גם לאחר התיקון הדרוש עדיין מהווה פגם ברכוש המשותף וזאת עקב נזקים שאינם גלויים לעין שנגרמו כתוצאה מהרטיבות".
שקלתי את הטענות וסבורני כי התיקונים נועדו כדי למנוע נזק עתידי ואין הם יכולים לתקן את הנזקים שהרטיבות כבר גרמה להם ולכן במקרה זה יש לקבל את הערכתו של השמאי מטעם התובעים ולקבוע שבגלל הרטיבות ירד ערכו של הרכוש המשותף בשיעור של 8,000 ₪.
ו. קוטר צינור המים הראשי- השמאי מטעם התובעים טוען שמכיוון שצינור המים הראשי הוא בקוטר "1 ולא "2 ומכיוון שלא סביר להחליף את הצינור, יש ירידת ערך בשיעור 5,000 ₪. השמאי מטעם הנתבעות טוען שהעובדה שהבניין קיבל אישור של מחלקת המים מהווה ראייה כי הצינור הוא בקוטר המתאים. כמו כן טוען השמאי מטעם הנתבעות שהוא מודד ומדובר בצינור שהקיפו 20 ס"מ, כלומר 3 צול ולא כאמור בחוות הדעת. מאחר ויש מחלוקת בעניין הקוטר של הצינור ומכיוון שבחוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש הצינור המדובר הוא צינור כיבוי האש ולא צינור המים הראשי, הרי שלמעשה לא הוכח הליקוי שבגינו העריך השמאי מטעם התובעים את ירידת הערך ולכן לא ניתן לפצות את התובעים בגין ירידת ערך זאת. בהערת אגב אעיר כי צינור שהיקפו 20 ס"מ הוא בקוטר 2 צול ולא 3 צול כפי שנטען.
בסיכום פרק זה אאשר פיצוי לתובעים בגין ירידת ערך ברכוש המשותף בסך של 9,500 ₪ בלבד.

נזק בלתי ממוני עגמת נפש הוצאותם :
12. התובעים מבקשים פיצוי בגין עגמת נפש בסך 25,000 ₪, החזר של שכר הטרחה ששילמו למומחה מטעמם בסך 2,000 ₪ והחזר של החלק ששילמו משכר הטרחה של המומחה מטעם ביהמ"ש בסך של 2,340 ₪. הנתבעות טוענות שלא מגיע לתובעים פיצוי בגין עגמת נפש, במיוחד לאור העובדה שהליקויים שמצא המומחה מטעם ביהמ"ש זניחים לעומת הליקויים שבחוות הדעת של המומחה מטעם התובעים ולאור דרך התנהלותם של התובעים לפני תחילת ההליך ותוך כדי התנהלותו, כמו כן טוענות הנתבעות שלאור הנסיבות הנ"ל אין להשיב לתובעים את ההוצאות שהוציאו במהלך ההליך. שקלתי את טענות הצדדים ונראה לי כי לנוכח העובדה כי מדובר ברכוש משותף, שקרוב לודאי טופל ע"י נציגות הבית ולא ע"י הדיירים, התובעים באופן אישי כפי שמטפלים בתוך דירה פרטית, אין לפסוק לתובעים פיצוי בגין עגמת נפש. באשר להוצאות עבור המומחים לנוכח התוצאה, תשלנה הנתבעות לתובעים 25% מההוצאות עבור המומחה מטעמה עבור חוו"ד מטעמם וס של 2,340 ₪ בגין שכ"ט המומחה.

פיצול סעדים:
13. התובעים ביקשו בבש"א 13746/99 שביהמ"ש יפצל את סעדיהם, כך שכל אחד מהתובעים יוכל להגיש תביעה לגבי הליקויים בדירתו הפרטית. אינני רואה מניעה מלהיענות לבקשה ויש להתיר את פיצול הסעדים כמבוקש.

ייפויי הכוח:
14. הנתבעות טוענות שרק 3 מתוך 8 התובעים חתמו על ייפוי כוח ומבקשות שגם אם תתקבל התביעה במלואה או בחלקה, יש לחייב אותה רק בחלק היחסי של התובעים שכן חתמו על ייפוי הכוח, כלומר 3/8 מסה"כ התביעה.
התובעים בתגובה לסיכומי הנתבעות טוענים שהציגו את ייפויי הכוח המתאימים ומגישים אותם שוב.
לגבי שישה משמונת התובעים יש ייפויי כוח מתאימים. אין ייפוי כוח של התובע עמיאל עוזי
אך יש ייפוי כוח של עמיאל ענת. אין ייפוי כוח של התובע ברוך אוביץ אך יש ייפוי כוח של דנסקי ניצה.
יש ייפוי כוח של ועד הבית המשותף. לפי דעתי אין לקבל את טענת הנתבעות מכיוון ששישה מתוך השמונה חתמו על ייפוי הכוח בעצמם, אשתו של אחד מתוך השניים שלא חתמו, חתומה על ייפוי כוח, כך שנותר דייר אחד שלא חתם (וסביר להניח שדנסקי ניצה, שחתמה על ייפוי כוח, מתגוררת בדירה של אוביץ ברוך
). מכל מקום התשלום יבוצע כנגד המצאת ייפוי כח של אוביץ שאם לא יומצא תשלמנה הנתבעות 7/8 מסכום התביעה בלבד.

ההודעת לצד השלישי:
15. הנתבעות מבקשות שביהמ"ש יחייב את הצד השלישי מס' 2 לשפותם בכל סכום שחויבו בו ואשר נגרם בגלל עבודה ו/או חומרים שסופקו על ידי הצד השלישי, כולל החלק היחסי מכל חיוב שיוטל עליהן בתביעה העיקרית והנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו להן. הצד השלישי מס' 2 לא הגיש כתב הגנה. המומחה מטעם ביהמ"ש חילק את האחריות בין הנתבעות ובין הצדדים השלישיים ולפי חוות דעתו הצד השלישי מס' 2 אחראי לליקויים המפורטים בסעיף 5.1 לחוות הדעת ובסה"כ ל- 632 ₪, החלק היחסי של הצד השלישי מס' 2 מסה"כ הסכום הנקוב בחוות הדעת הוא 1.42%. לפיכך הצד השלישי מס' 2 צריך לשפות את הנתבעות בסך של 789.75 ₪ בגין ליקויי הבנייה להם הוא אחראי (הסכום שקבע המומחה בתוספת 25% על עלויות הבנייה), כמו גם ב- 1.42% מכל ההוצאות שיפסקו לחובת הנתבעות ובפרט בסך של 33.22 ₪ (שהם 1.42% מהחלק של שכר טרחת המומחה מטעם ביהמ"ש שהתובעים שילמו והנתבעות פיצו אותם בשל כך).

התוצאה:
16. אשר על כן אני מחייבת את הנתבעות לשללם לתובעים את הסכומים הנקובים בסעיפים 10, 11 ו 12. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.4.01 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, כאמור ישלמו הנתבעות לתובעים 25% מהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15% בצירוף מע"מ.

הצד השלישי מס' 2 יפצה וישפה את הנתבעות בסך של 789.75 ₪ בגין ליקויי הבנייה להם הוא אחראי (הסכום שקבע המומחה בתוספת 25% על עלויות הבנייה), בצרוף ב- 2% (שני אחוז) מכל ההוצאות שיפסקו לחובת הנתבעות וכן אני מחייבו בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 750 ₪ בצירוף מע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ד בכסלו, תשס"ה (7 בדצמבר 2004).

יעקב וגנר
, שופט
קלדנית: דליה ב.ח.









א בית משפט שלום 19238/99 עמיאל עוזי, פינקו צבי, שחם דוד, מייזלס יעקב, יחיאל יצחק, אוביץ ברוך נ' א.י.י.ו.מבנים בע"מ, רסידו יזום פרוייקטים בע"מ (פורסם ב-ֽ 07/12/2004)