פסקי דין על עיריית ירושלים | פסקי דין על מרדכי בורוכוב | פסקי דין על החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי | פסקי דין על . הקרן לירושלים | פסקי דין על ראובן שלום | פסקי דין על . יצחק פייטליס | פסקי דין על עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל | פסקי דין על חיה אנטינגר | פסקי דין על יוסף אטינגר | פסקי דין על יעל אטינגר (קטינה) | פסקי דין על החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי | פסקי דין על הקרן לירושלים | פסקי דין על ראובן שלום | פסקי דין על יצחק פייטליס | פסקי דין על עזבון |

4011/04 דנא     07/12/2004




דנא 4011/04 עיריית ירושלים,מרדכי בורוכוב,החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי,. הקרן לירושלים,ראובן שלום,. יצחק פייטליס נ' עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל,חיה אנטינגר,יוסף אטינגר,יעל אטינגר (קטינה),החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי,הקרן לירושלים,ראובן שלום,יצחק פייטליס,עזבון






בבית המשפט העליון

דנ"א 4011/04
דנ"א 4533/04

כבוד השופט י' טירקל

בפני
:

1. עיריית ירושלים

העותרים בדנ"א 4011/04:
2. מרדכי בורוכוב
1. החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי

בעיר העתיקה בירושלים בע"מ
2. הקרן לירושלים
3. ראובן שלום
4. יצחק פייטליס
העותרים בדנ"א 4533/04:

נ ג ד


1. עזבון
המנוח מיכאל אטינגר ז"ל

המשיבים בדנ"א 4011/04:
2. חיה אנטינגר
3. יוסף אטינגר
4. יעל אטינגר (קטינה)
5. החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי

בעיר העתיקה בירושלים בע"מ

6. הקרן לירושלים
7. ראובן שלום
8. יצחק פייטליס
1. עזבון
המנוח מיכאל אטינגר ז"ל

2. חיה אטינגר
3. יוסף אטינגר

4. יעל אטינגר (קטינה)

5. עיריית ירושלים

6. מרדכי בורוכוב
המשיבים בדנ"א 4533/04:

המתייצב: היועץ המשפטי לממשלה

עתירות לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט
העליון מיום 15.3.04 בע"א 140/00 ובע"א 550/01
שניתן על ידי כבוד הנשיא א' ברק, המשנה לנשיא ת' אור,
השופט א' מצא, השופטת ד' דורנר והשופט א' ריבלין

בשם העותרים בדנ"א 4011/04: עו"
ד א' כרמלי

בשם העותרים בדנ"א 4533/04: עו"
ד ע' לוי

בשם משיבים מס' 4-1
בדנ"א 4011/04 ובדנ"א 4533/04: עו"
ד י' נאמן; עו"
ד ב' כצמן

בשם המשיבים מס' 8-5
בדנ"א 4011/04: עו"
ד ע' לוי

בשם המשיבים מס' 6-5
בדנ"א 4533/04: עו"
ד א' כרמלי

בשם המתייצב: עו"
ד ש' פרידלנדר


החלטה

1. בית המשפט העליון פסק פה אחד, במותב חמישה, כי יש להכיר בזכותו של אדם, שניזוק עקב מעשה עוולה ונתקצרה תוחלת חייו, לפיצוי עבור אובדן יכולת ההשתכרות שלו "בשנים האבודות"; לאמור, בשנים שבהן קוצרה תוחלת חיי העבודה שלו. בית המשפט פסק כי יש להכיר גם בזכותו של העיזבון לפיצוי עבור ראש נזק זה, מקום שבו קוצרה תוחלת חייו של הניזוק והוא נפטר במהלך מעשה העוולה או בסמוך לאחריה, כך שנבצר ממנו להגיש תביעה בגין נזקיו. כמו כן קבע בית המשפט שיש לנכות מן הפיצוי את ההוצאות הדרושות לניזוק למחייתו "בשנים האבודות". בענין זה נקט בשיטת "הידות" לגבי אותם מקרים שבהם ניתן לדעת או לשער את מצבו המשפחתי של הניזוק "בשנים האבודות"; לאמור, כי לאחר אומדן הכנסתו הפוטנציאלית של הניזוק, יש לצרפה להכנסה המשפחתית ("הקופה המשותפת") ומתוך ההכנסה הכוללת, להקציב ידה אחת כהוצאת קבע כללית של המשפחה, ואת היתרה לחלק שווה בשווה בין בני המשפחה, באופן שלכל אחד מהם מיוחסת ידה אחת. את הידה של הניזוק ממעשה הנזיקין יש להפחית מהכנסתו, וכך מתקבל סכום הפיצויים (מפי חברי הנכבד השופט א' ריבלין בע"א 140/00, 550/01 עזבון
המנוח מיכאל אטינגר ז"ל
ואח' נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי
בעיר העתיקה בירושלים בע"מ ואח', תק-על 2004(1) 2452 (להלן - "פסק הדין")).

2. בעתירות שהגישו העותרים עותרים הם להורות על דיון נוסף בפסק הדין, כאמור בסעיף 18 לחוק יסוד: השפיטה:

"עניין שפסק בית המשפט העליון בשלושה, ניתן לקיים בו דיון נוסף בבית המשפט העליון בחמישה או יותר, בעילות שנקבעו בחוק ובדרך שנקבעה לפי חוק".

לפי סעיף 30(א) ו-(ב) רישא לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן - "חוק בתי המשפט"), ניתן לקיים דיון נוסף בענין שפסק בו בית המשפט העליון במותב תלתא, בין על פי יזמת בית המשפט עם מתן פסק דינו ובין על פי בקשה שהוגשה לנשיא בית המשפט העליון שהחליט בה, או העבירה להחלטה של שופט אחר או של שופטים אחרים שקבע לכך. הטעמים לקיום דיון נוסף פורטו בסעיף 30(ב) סיפא:

"30(ב) - - - אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בעניין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף (ההדגשות שלי - י' ט')".


בטיעוניהם המפורטים טוענים העותרים כי נתקיימו בפסק הדין כל הטעמים שפורטו בסעיף 30(ב) סיפא לחוק בתי המשפט. לטענתם ההלכה שנפסקה בפסק הדין עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון בע"א 295/81 עיזבון המנוחה שרון גבריאל נ' דניאל גבריאל, פ"ד לו(4) 533 (להלן - "פרשת גבריאל"); שעל כך עמד בית המשפט עצמו בפסק הדין. מכאן גם נלמד, לטענתם, "חידושה של ההלכה", שהוא בגדר "מהפכה משמעותית ומהותית בדיני הנזיקין בכלל ובסוגיית שיעור הפיצויים בפרט". לענין "חשיבותה של ההלכה" טוענים העותרים כי החשיבות היא בכך שפסק הדין הכיר בראש נזק חדש שטרם היה כמוהו. חשיבותה הנוספת של ההלכה היא בפגיעה שהיא פוגעת בזכות הקנין של ציבורים גדולים בישראל, לרבות ציבור המבטחים וציבור המבוטחים, בכך שתגרום ל"ערעור יציבות עולם הביטוח בישראל, בהעלאה משמעותית של הפרמיות הנגבות מכלל הציבור בישראל ובצורך לרכוש כיסוי ביטוחי בעל גבולות כיסוי גבוהים בהרבה מהנהוג היום". לענין "קשיותה של ההלכה" טוענים העותרים שהכרה בראש נזק חדש שטרם היה כמוהו צריכה להיעשות על ידי המחוקק ולא על ידי בית המשפט בשל השלכותיה החברתיות והכלכליות הרחבות. לטענתם, ההנמקה שלפיה חל "שינוי באקלים המשפטי", אינה מבוססת דיה. קושי נוסף נעוץ לדעתם בכך שתשלום פיצוי עבור "השנים האבודות" אינו מתיישב עם העקרון הבסיסי בדיני הנזיקין של השבת המצב לקדמותו. כך מפצה הפיצוי בגין "השנים האבודות" של המנוח מיכאל אטינגר ז"ל את הוריו של מיכאל ולא את יורשיו הטבעיים העתידיים הזכאים לו. עוד מצביעים העותרים על קשיים ביישומו של פסק הדין; שעיקרם, ביישום שיטת "הידות" שבה נקט פסק הדין. לטענתם "בעקבות קשיים אלו צפויות התדיינויות רבות בנושאים ראייתיים ומחלוקות רבות בפירוש פסק הדין, באופן שימנע אפשרות לגיבוש הסדרי פשרה וכן יביא להגברת העומס על בתי המשפט".

בתשובותיהם טוענים המשיבים כי אין להיעתר לעתירות משום שקיומו של דיון נוסף הוא נדיר וחריג, במיוחד כאשר ניתן פסק הדין פה אחד, במותב חמישה. כנגדם, במחנה העותרים, ניצב היועץ המשפטי לממשלה, שראה לטוב לפניו להתייצב בדיון. בהודעתו סומך הוא את ידיו על טיוטת תזכיר חוק דיני ממונות (ראו בכתובת אתר האינטרנט: www.civilcode.justice.gov.il), שלפיה יש להכיר בזכותו של הניזוק לפיצויים בגין אובדן יכולתו להשתכר "בשנים האבודות", אך אין להכיר בזכותו של העיזבון לפיצוי עבור ראש נזק זה. לדעתו ראוי להמתין למתן גושפנקא של חוק לטיוטה, או, לחילופין, לאמץ אותה על דרך של פרשנות, בגדר דיון נוסף. לחילופי חילופין מבקש הוא לקבוע כי ההלכה שנפסקה בפסק הדין תחול רק על עילות שנוצרו אחרי שניתן - דהיינו, באופן פרוספקטיבי - לצורך התארגנותם של כל הגורמים המושפעים ממנה. בעלי הדין השיבו על הודעת היועץ המשפטי לממשלה.

המשיבים מס' 1 - 4 מבקשים להוסיף אסמכתאות, שהן פסקי דין שניתנו לאחרונה בבתי משפט מחוזיים שונים שבהם פסק בית המשפט פיצויים עבור אובדן יכולת ההשתכרות "בשנים האבודות", שיש בהם, לטענתם, כדי ללמד כי "מערכת בתי המשפט השכילה 'להתמודד' עם ההלכה החדשה". כנגד בקשה זאת טוענים העותרים כי פסקי דין אלה "רק מדגישים את חוסר האחידות ואי הבהירות בפסיקת הערכאות הדיוניות". בבקשה נפרדת שהגישו מבקשים נילי ואריה רוקח, שהם הוריה של הנערה תחיה רוקח ז"ל, שנהרגה בתאונת דרכים ביום 1.5.2000, להצטרף לעתירות, כמשיבים נוספים.


3. הפכתי והפכתי בענין ונראה לי שדין העתירות להידחות. מסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, שצוטט לעיל, משתמע שלא די בכך שההלכה החדשה שנפסקה סותרת הלכה קודמת ואף לא די בכך שהיא חשובה, קשה או שיש בה חידוש, אלא יש לבדוק גם אם "יש מקום לדיון נוסף"; דהיינו, אם יש הצדקה עניינית לחזור ולהביא את הענין שוב הפעם לדיון נוסף במותב חמישה או יותר. הצדקה כזאת יכול שתקום אם משקלם של הטעמים המפורטים בסעיף, כפי שהם עולים מתוך הסוגיה העומדת לדיון, הוא כבד ביותר, או שהנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן במיוחד (ראו, בין היתר, גם דנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום נ' מדינת ישראל, תק-על 95(2) 1446; דנג"ץ 4757/93 פריברג ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד מז(5) 359; c' goldschmidt "further hearing - theoretical and empirical aspects" is.l.r 35 (2001) 320, 329 - 336; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 871; ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 195 - 198; מ' שלגי וצ' כהן סדר הדין הפלילי (מהדורה שניה, תשס"א) 493 - 495). ביטוי לגישה כזאת ניתן באחת מן ההחלטות שניתנו בשאלה זאת:

"החשיבות, הקשיות או החידוש בהלכה שיצאה מלפני בית משפט זה, צריך שיהיו מהותיים ומשמעותיים, כגון, שנפלה בפסק הדין טעות מהותית, שהוא פוגע בעקרונות היסוד של השיטה או בתפיסת הצדק של החברה, שהוא מביא לתוצאה שלא ניתן לחיות עימה, שחלו שינויים משמעותיים במציאות או בחוק, אותם אין ההלכה משקפת. מובן שאין הרשימה סגורה; היא מהווה הדגמה של סוגי נימוקים המעלים את הסוגיה לרמת קשיות, חשיבות או חידוש, המצדיקים דיון מחודש ואולי שינוי הלכה בעקבותיו" (דברי השופטת ט' שטרסברג-כהן בדנ"א 2485/95 הנ"ל, בעמ' 1448).



שיקול נוסף וחשוב שיש להביא בחשבון הוא מה היה גודלו של מותב השופטים שדנו בעניין מלכתחילה; האם היה המותב בן שלושה שופטים או שהיה מותב גדול יותר. וכאן הכלל הוא שלא ינתן דיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה במותב מורחב אלא כשקיימות "נסיבות ייחודיות ויוצאות דופן, היינו במקרים חריגים שבחריגים" (דברי הנשיא א' ברק בבש"א 1481/96 נחמני נ' נחמני, פ"ד מט(5) 598, 607. וראו גם דנג"ץ 3865/97 ח"כ יונה יהב ואח' נ' הגב' עדנה ארבל, תק-על 98(2) 281; ד"נ 1210/99 מדינת ישראל נ' שמואל דוד שיינביין, תק-על 99(1) 141; דנ"א 7012/99 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם. ניתן ביום 20.2.00)). באחת מן הפרשות נדחתה עתירה לדיון נוסף, אף על פי שבפסק הדין נשוא העתירה נפסקה הלכה שהייתה בגדר חידוש בתחום דיני המיסים ואף על פי שנאמר בהחלטה כי "אילו הייתה ההלכה נפסקת בהרכב שלושה, קרוב להניח כי היה מקום להעמידה לדיון נוסף" (דברי המשנה לנשיא א' מצא בדנ"א 5504/01 פקיד שומה פתח תקווה נ' שדות חברה להובלה, תק-על 2002(1) 614). כך הוא, וביתר שאת, כאשר ניתן פסק הדין נשוא העתירה פה אחד, דבר המקטין במידה ניכרת את סיכויי קבלת העתירה (דברי המשנה לנשיא ש' לוין בדנ"א 325/02 אהרון אולשנסקי ואח' נ' פקיד שומה תל-אביב 5, תק-על 2002(2) 494. וראו גם דנ"א 743/01 רשות הנמלים והרכבות נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ, תק-על 2001(3) 211; דנג"ץ 7060/01 בתיה ארד נ' מוסטאפה דיב מרעי דיראני, תק-על 2002(2) 340).


הדיון הנוסף הוא, אפוא, כלי שיפוטי, המאפשר למותב מורחב של שופטי בית המשפט העליון לחזור ולדון מחדש בהלכות מיוחדות שנפסקו במותב מצומצם, ובכך לשקף בעניינים מיוחדים אלה, את דעת רוב רובם של שופטי בית המשפט העליון (דברי הנשיא א' ברק בבש"א 1481/96 הנ"ל, שם). משום כך מתמעט הצורך בכלי זה אם המותב שישב בדין היה מורחב מלכתחילה, וביתר שאת אם יצאה ההלכה מלפניו על דעת כל חבריו. היבט נוסף הוא כוחה הערכי והמוסרי של ההלכה שנפסקה. לא הרי כוחה של הלכה שנפסקה במותב "מינימלי" - שלושה שופטים - ככוחה של הלכה שנפסקה במותב מורחב של שופטים; ולא הרי כוחה של הלכה שנפסקה במותב מורחב של שופטים, אך בדעת רוב, ככוחה של הלכה שנפסקה במותב מורחב של שופטים פה אחד.

מאלף לציין כי הדרך של הוספת דיינים, לצורך הכרעה בדיני נפשות כאשר היה מספר המחייבים והמזכים שקול, הייתה נקוטה לפי המשנה משכבר הימים. וכך היו מוסיפים מעשרים ושלושה דיינים של סנהדרין קטנה עד שהיו מגיעים לשבעים ואחד של סנהדרין גדולה (משנה, סנהדרין, ה, ה).


4. אכן, ההלכה שנפסקה בפסק הדין עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית משפט זה בפרשת גבריאל, ועל כך עמד המותב שפסק אותה בפסק הדין:

"חלפו כעשרים שנים מאז ניתן פסק הדין בפרשת גבריאל. השינוי החקיקתי המיוחל בושש מלהגיע, אולם שינוי באקלים המשפטי - קיים גם קיים. נראה, כי הגיעה השעה להכיר במשפטנו בראש הנזק של אבדן יכולת ההשתכרות 'בשנים האבודות'" (סעיף 70 לפסק הדין).

לדעתי, לא די בסתירה זאת כדי לחזור ולדון בהלכה שנפסקה בפסק הדין בדיון נוסף. אשר לחשיבותה וחידושה של ההלכה, אין ספק שנתחדשה בפסק הדין הלכה חשובה ואפילו מופלגת בחשיבותה. במשך השנים חזר והתעורר מדי פעם הדיון בענין "השנים האבודות" אך כל הנסיונות לחדש את החידוש לא צלחו (ראו, בין היתר, ע"א 116/81 עיזבון המנוח אהרון קנאפו נ' ארנון תוסיה כהן, פ"ד לו(4) 580; ע"א 110/86 גברעם נ' יורשי המנוח שלום מנג'ם ז"ל ועיזבונו, פ"ד מב(2) 193, 199; ע"א 248/86 עזבון
חננשוילי לילי ז"ל נ' רותם חברה לביטוח, פ"ד מה(2) 529; ע"א 642/89 עזבון
המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה, פ"ד מו(1) 470). אולם בכך לא סגי. דרכו של המשפט שמעת לעת מתחדשים בו חידושים. הוא משתנה עם שינויי העתים ועם השינויים בתפיסות החברתיות, הכלכליות והפוליטיות. לא אחת מתקבל החידוש בתחילת דרכו כזעזוע ואף כ"רעידת אדמה", אך דרכם של חידושים שהם נוצקים לתוך מסכת החיים המשפטיים ונעשים חלק "אורגני" ממנה, בין על דרך של חקיקה ובין על דרך של פסיקה. כך גם כאן. אוסיף כאן מדברים שאמרתי במקום אחר על "נצחיותה" של הלכה:

"הלכה משפטית איננה אמת מוחלטת, איננה יפה לכל זמן, איננה מתוה דרך לכל התועים, ואיננה מיישבת את כל הקושיות והבעיות. אם זכו נותניה - ומקבליה - היא מבטאת, על רקע עובדתי ומשפטי נתון, איזון נכון וראוי, ככל האפשר, של אינטרסים מתנגשים ושל שאיפות, שאי אפשר תמיד לממשן" (רע"א 5803/95 ציון נ' צח ואח', פ"ד נא(2) 267, 278).



לענין קשיותה של ההלכה החדשה שנפסקה כאן, ייאמר כי מטבעה של הלכה חדשה, ובמיוחד אם היא מכירה בראש נזק חדש שטרם היה כמוהו, שאופן יישומה מעורר שאלות וקשיים. אולם, אין בשאלות אלה, ואף לא בקשיים שהיא מעוררת, כדי להצדיק בחינה מחודשת של ההלכה. סופם של השאלות והקשיים שיתבררו בבתי המשפט שידונו בישומו של פסק הדין, והם שיכריעו בגדר הדיונים שלפניהם (יצוין כי גם בבית משפט זה תלויים ועומדים ערעורים אזרחיים הממתינים להכרעה בשאלות ובקשיים אלה; ראו, בין היתר, ע"א 7644/02 יגאל עמר ואח' חברת מקור הירדן בע"מ ואח'; ע"א 10870/02 נחום אליה ואח' נ' "אריה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ; רע"א 4385/04 נוהא פרוך ואח' נ' בית חולים מוקאסד ואח'). זאת ועוד, מדובר בהכרעות הבאות, בעצם, להשלים את פסק הדין במקום שהוא חסר וטעון השלמה, ואיני רואה צורך להקדים את המאוחר ולדון בהן בדיון נוסף.


אשר לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, אין לשלול, כמובן, את הסיכוי כי לאור האמור בטיוטת תזכיר חוק דיני ממונות בעניין "השנים האבודות" תהיה תחולתה של ההלכה שנפסקה בפסק הדין זמנית עד חקיקתו של החוק, אולם אין בכך כדי להצדיק דיון נוסף. גם בקשתו להורות כי ההלכה החדשה תחול רק על עילות שנוצרו אחרי שניתן פסק הדין - דהיינו, באופן פרוספקטיבי - אינה מצדיקה דיון נוסף. שאלה זאת, כמו שאלות אחרות, דינה להתברר בבתי המשפט שידונו בישומו של פסק הדין, (ראו, לדוגמא, ת"א (ת"א) 2361/00 (בש"א 7269/04) חסין מרים ואח' נ' כלל בע"מ - חברה לביטוח, ניתן ביום 19.4.04) ואף בבית משפט זה תלוי ועומד ערעור אזרחי בשאלה זאת (ראו ע"א 9988/01 אברהם זיו חי נ' קופת חולים כללית).

5. לפיכך, אני דוחה את העתירות לדיון נוסף. לאור התוצאה שאליה הגעתי לא מצאתי מקום לדון בבקשתם של המשיבים מס' 1 - 4 להוסיף אסמכתאות, וגם לא לבקשתם של נילי ואריה רוקח להצטרף לעתירות כמשיבים נוספים. מטעם זה אני דוחה, אפוא, בקשות אלה.

בנסיבות העניין לא ייפסקו הוצאות.

ניתנה היום, כ"ד בכסלו תשס"ה (7.12.04).

ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04040110_m08.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

8








דנא בית המשפט העליון 4011/04 עיריית ירושלים,מרדכי בורוכוב,החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי,. הקרן לירושלים,ראובן שלום,. יצחק פייטליס נ' עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל,חיה אנטינגר,יוסף אטינגר,יעל אטינגר (קטינה),החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי,הקרן לירושלים,ראובן שלום,יצחק פייטליס,עזבון, [ פ"ד: נט 4 8 ] (פורסם ב-ֽ 07/12/2004)