פסקי דין על בני חבה | פסקי דין על אלי ג'אן ו-6 אח'

1146/04 רעא     07/12/2004




רעא 1146/04 בני חבה נ' אלי ג'אן ו-6 אח'




בבית המשפט העליון
רע"א 1146/04

בפני
:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
בני חבה



נ ג ד

המשיבים:
אלי ג'אן ו-6 אח'
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק ע"א 2678/02 שניתן ביום 18.12.03 על ידי כבוד סגן הנשיא י' יעקבי-שווילי, אב"ד, והשופטים מ' נאמן וי' כהן, בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה בתיק 5570/97 שניתן ביום 23.6.02 על ידי כבוד השופט (סגן הנשיא כיום) סברי מוחסן

בשם המבקש:
עו"ד ברוך וינברגר
החלטה

1. זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 18.12.03 (כבוד השופטים סגן הנשיא יעקבי-שווילי, נאמן וכהן), בתיק ע"א 2678/02, בו נדחה ברוב דעות ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה מיום 23.6.02 (כבוד השופט מוחסן) בתיק ת"א 5570/97.

2. המשיבים בבקשה שלפנינו התקשרו עם חברת ב' חבה נכסים והשקעות בע"מ (להלן: החברה) בחוזים לרכישת דירות בשני בנייני מגורים שהקימה החברה. המבקש, מנהלה של החברה ובעל 190 מתוך 200 מניותיה, עמד - כפי שקבע בית משפט השלום - בקשר ישיר עם המשיבים לאורך תהליך הבניה, ואף הצהיר בפני
הם כי בכל בעיה ניתן לפנות אליו באופן אישי. לאחר מסירת הדירות למשיבים התגלו בהם פגמים שונים ובגינם תבעו המשיבים את החברה, ואת המבקש באופן אישי. מומחה שמונה מטעם בית המשפט אישר את קיום הפגמים ואמד את עלות תיקונם. לאחר ששמע את עדי הצדדים, קבע בית המשפט כי המבקש פיקח באופן אישי על עבודות הבניה, ורשלנותו בבחירת בעלי מקצוע ראויים היא שגרמה לפגמים בדירות. בית המשפט סבר, כי משחדל המבקש מהבאת המהנדס המפקח בשטח, שלגביו טען כי הוא שפעל מטעם החברה, לעדות במשפט, וכן משחדל מהבאת עדים באשר לקבלני המשנה שפעלו כנטען בשטח, לא נתקבלה גירסתו והוטלה עליו אחריות בנזיקין, כמי שהתחייב לטפל אישית בבעיות שנתעוררו. המבקש חויב איפוא לשלם פיצויים לפי העקרונות שהותוו בחוות דעתו של המומחה.

3. החברה והמבקש ערערו לבית המשפט המחוזי על פסק הדין, הן ביחס לשיעור הנזקים ועלות תיקונם, והן ביחס להטלת החבות האישית על המבקש. בנוסף חזר המבקש על טענתו, לפיה הפגמים בדירות דווחו לו על ידי המשיבים באיחור ושלא באופן הנדרש על פי חוזי המכר. המשיבים הגישו ערעור שכנגד, ובו השיגו על גובה הפיצויים שנפסקו לטובתם. שופטי ההרכב בבית המשפט המחוזי הסכימו שאין להתערב בגובה הפיצויים שפסק בית משפט השלום, אך נחלקו בשאלה של הטלת האחריות האישית על המבקש. השופטים הסכימו, בהתאם לפסיקה, כי ככלל הטלת אחריות נזיקית אישית על אורגן של חברה, תיעשה אך כאשר לאורגן עצמו היתה חובת זהירות כלפי הצד השלישי, אם בשל מומחיותו, אם בשל יחסי אמון מיוחדים וכדומה, והדבר צריך שייבדק בכל מקרה לפי נסיבותיו. ואולם, הם נחלקו בשאלה העובדתית, האם במקרה שלפנינו נוצרה חובת זהירות אישית של המבקש כלפי המשיבים. שופטי הרוב, מפי סגן הנשיא יעקבי-שווילי, סברו כי התחייבות המבקש כלפי המשיבים, לפיה במקרה של בעיות יפנו אליו, והעובדה שהיה "המוציא והמביא" באתר הבניה, הטילה על המבקש חובת זהירות אישית. שופט המיעוט (השופט יצחק כהן) סבר, כי אין במקרה זה די ראיות לכוונת הצדדים להטיל חובת זהירות אישית על המבקש, ושיקול של מדיניות משפטית פועל לשיטתו לכיוון של אי הטלת אחריות אישית כדי שלא לייקר את הבנייה ככלל.

4. על

פסק דין
זה הגיש המבקש בקשת רשות לערעור נוסף, בשאלה היחידה של הטלת האחריות האישית עליו בנזיקין. לטענתו, טעה בית המשפט בכך שהטיל עליו אחריות אישית, תוך פגיעה חמורה בתורת האישיות המשפטית הנפרדת. בנוסף, מתבססת הבקשה על דעת המיעוט של השופט כהן, שלפיה - כאמור - הטלת אחריות נזיקית אישית על מנהלי חברות בניה תביא להעלאת מחירי הבניה, בשל גלגול הוצאות הביטוח על כתפי הרוכשים.

5. (א) עיינתי בבקשה, ואין בידי להיעתר לה. אכן, הטלת אחריות נזיקית אישית על אורגן מאורגני החברה שאלה נכבדה ובעלת חשיבות היא, אך המקרה שלפנינו עיקרו עובדתי ואינו מצריך הלכות משפטיות חדשות.

(ב) הטלת אחריות נזיקית או פלילית על אורגן בחברה נדונה בעבר בפסיקת בית משפט זה (ראו ד"נ 7/81 פנידר חברה להשקעות פיתוח ובניין בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לז(4), 673; ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4) 769; ע"א 10385/02 מכנס נ' ריג'נט השקעות בע"מ (לא פורסם); ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, פ"ד נח(2) 36)).

ציין בית המשפט בפרשת מתתיהו נ' שטיל (עמ' 791, השופט - כתארו אז - אור), כי השאלה מתי תקום חובת זהירות של נושא משרה בתאגיד כלפי צד שלישי, במסגרת התקשרות חוזית של התאגיד עם אותו צד שלישי, היא שאלה סבוכה אשר "עשויה לעורר שיקולי מדיניות הפועלים בכיוונים מנוגדים. מצד אחד, יש לכבד את הבחירה החוזית של הצדדים להתקשרות, אשר נושא המשרה אינו צד לה ... מצד אחר, במקרים מסוימים עשויים להתעורר שיקולי מדיניות הפועלים בכיוון של הטלת אחריות אישית". שופט המיעוט בבית המשפט המחוזי ציטט דברים אלה, ואילו בחוות דעתו שלו הוסיף על כך אב בית הדין בדעת הרוב ציטוט בדבר הצורך בבדיקה עובדתית האם "פעילותם של המנהלים בהתקשרות האמורה חרגה מפעולתם השיגרתית כמנהלים בחברה, באופן שמטיל עליהם חובת זהירות אישית".

בע"א 7130/01 סולל בונה נ' תנעמי (פ"ד נח(1) 1, 22), נפסק (מפי השופט טירקל), כי "מושכלות ראשונים הם כי האורגן אחראי אישית למעשיו שלו, והתאגיד אחראי אישית למעשה האורגן, וכל אחד מהם הם אישיות משפטית נפרדת מרעותה...". באותו מקרה נדונו יחסים בין חברה לאורגניה, ונאמר, בין השאר, כי אין מקום להביא לכך ש"תורת האורגנים, שנוצרה כדי לפתוח פתח להטלת אחריות על החברה, תהיה לה למגן".

בפרשת פסל נקבע (בעמ' 42) מפי השופטת חיות, כי "הכלל הרווח במשפטנו הוא, כי התאגיד, כאישיות משפטית נפרדת, נושא באחריות לעוולות ואף לעבירות פליליות. אולם בכך אין כדי לשלול את האחריות האישית של בני האדם הפועלים בתאגיד...". כך נפסק גם בנזיקין (ע"א 308/59 שימקין נ' רומנו, פ"ד י"ד 2396, 2400, השופט ברנזון). השופטת חיות מצטטת את סעיף 54(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999, שלפיו "אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס", ולהלן "...מי אשר מבקש להטיל אחריות אישית על בעל תפקיד בתאגיד, נדרש להצביע על עילה ספציפית נגדו ולהניח תשתית ראייתית שעולה ממנה כי בעל התפקיד קיים את יסודותיה" (עמ' 43). ודוק: אין אנו עוסקים במקרה דנן בהרמת מסך ההתאגדות של החברה, סוגיה נכבדה כשלעצמה, אלא באחריות אישית בנזיקין. אומר במאמר מוסגר, כי כשלעצמי נראית לי לכאורה, בכל הכבוד, הערת הנעילה של סגן הנשיא יעקבי-שוילי, כי כשהמדובר בחברה פרטית, בשליטה כמעט מלאה (אם לא מלאה) של בעל מניות אחד, "ראוי להקל מעט בהאחזות בקרנות המזבח של עקרון ההפרדה בין אישיות החברה ואישיות האורגן, וזה להבדיל מחברה ציבורית", ולא זה המקום להאריך.

(ג) השאלה העובדתית המונחת לפתחנו בתיק דנן היא, האם בנסיבות אכן נוצרה חובת זהירות אישית של המבקש. שאלה זו תלויה בניתוח הראיות, ובכללה שאלת הפיקוח על תהליך הבניה והתחייבויות המבקש כלפי המשיבים. ביחס לשאלות אלה הוצגו בבית משפט השלום גירסאות סותרות, הוגשו תצהירים ונחקרו עדים. עיינתי בפרוטוקול בית משפט השלום. מעדות הגב' שטרית נעמי (עמ' 28) עולה, כי המבקש היה הכתובת לרוכשי הדירות; כך גם גב' נחמני (עמ' 32). המשיב עצמו אמר "אני זוכר שהיה לי מהנדס בשטח..." (עמ' 38), ואכן הועד ברוח זו גם בראיות נוספות (עמ' 35), אך בית משפט השלום התרשם שלא לטובה מכך שהמהנדס בשטח לא הועד, ואכן בעדותו אמר המבקש "לא מצאתי לנכון להביא את בוריס להעיד" (עמ' 39). הדברים ממקדים לכאורה את הפיקוח, וממילא את האחריות, במבקש.
אין בידי בית משפט זה כלים במקרה דנן להתערבות בממצאים העובדתיים שקבע בית משפט השלום, שנתקבלו גם על דעת הרוב בבית המשפט המחוזי. ועוד, רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן - כידוע - ככלל אך במקרים בהם "החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת" (רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123). במקרה שלפנינו, נוכח התשתית העובדתית, כל הכרעה תהא בהכרח מוגבלת לנסיבות התיק בלבד, וגם מסיבה זו אין בידי להיענות לבקשה.
ניתנה היום, כ"ד בכסלו תשס"ה (7.12.2004).
ש ו פ ט
_________________________
/עכב
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04011460_t01.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 1146/04 בני חבה נ' אלי ג'אן ו-6 אח' (פורסם ב-ֽ 07/12/2004)