פסקי דין על סיגל גור ערד | פסקי דין על דליה ציזיק | פסקי דין על רם מודן

36545-10/13 א     22/05/2014




א 36545-10/13 סיגל גור ערד, דליה ציזיק נ' רם מודן








בית משפט השלום בהרצליה



ת"א 36545-10-13 מודן נ' גור ערד ואח'




תיק חיצוני:





מספר בקשה:
7

בפני

כב' השופטת
לימור ביבי-ממן


מבקשות

1
.
סיגל גור ערד

2
.
דליה ציזיק


נגד


משיב

רם מודן



החלטה

1.
בפני
בקשה מטעם הנתבעות (להלן – "המבקשות/ הנתבעות /המתלוננות") להורות על סילוקה על הסף, של התובענה
שהוגשה כנגדן מטעם התובע מר רם מודן
(להלן – "המשיב / התובע") מחמת הנימוקים הבאים כולם או מקצתם : התיישנות עילת התביעה,

מעשה בית דין מהסוג של השתק פלוגתא
ובטענה לפיה אין להגיש תביעה כנגד עד במשפט.

2.
אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר שקילת טענות הצדדים, הנני סבורה כי דין הבקשה להתקבל וזאת כפי שיפורט להלן בהרחבה.

3.
הנני מוצאת להקדים לדיון בהתאם לטענות הצדדים הערה- עיון בכתב התביעה מעלה כי הפוך והפוך בה, לא ניתן להתחקות במסגרת כתב התביעה על עילת תביעה מוגדרת. כך, בכתב התביעה מתוארים אירועים מחד ונזקים מאידך ואולם – והנני סבורה כי הדבר אינו מקרי – לא נוקב התובע בעילת תביעה מפורשות ואינו מסביר מה המקור לתביעתו כלפי המבקשות. הרושם אשר נוצר מתוך קריאת התביעה הינו שהתובע סבור שנגרם לו עוול, עוד הוא סבור כי מקור העוול הוא בהתנהלות המבקשות אשר עשו יד אחת עם מעסיקתו לשעבר ואולם, לא די בעוול על מנת להקים עילה – אלא שהיה על התובע לפרט כדבעי באילו נסיבות מקים לו עוול זה עילת תביעה כלפי המבקשות וזאת, לא עשה המשיב. מצאתי לפתוח באמור הואיל וברי כי העדר עילה די בו בכדי להוביל לדחיית התביעה ואולם, בהינתן –שהטענה לא נטענה בבקשה אני לא נדרשת לדון בה בהקשר של סילוק התביעה מחמת העדר עילה – הנני מוצאת לפרט ולבחון להלן את כלל טענותיהם של הצדדים.

האירועים שביסוד התובענה
:

4.
אפתח בהערה, עיון בתביעה מעלה כי הרושם הנוצר מקריאתה הינו כאילו תחילת
הפרשייה הינו בכתב התביעה בפני
. אגב כך דילג התובע על עשרות שנים, בהן התנהלו הליכים בעניינו של התובע ואשר הועלמו כלא היו.
ביטוי להליכים כאמור, ניתן למצוא בהחלטת כב' השופטת שבח יהודית מיום 03/01/12 שבמסגרתה נקבע בזו הלשון :
"מאז 1991 התייצב התובע בכל ערכאה משפטית אפשרית, החל מבית הדין של מכבי, המשך בבוררות, בבית המשפט המחוזי, וכלה בבית המשפט העליון.
קצרה היריעה מלסקור את כל ההליכים המשפטיים בעניינו...
".
וכן
"בשים לב לעובדה שבעלי הדין מתדיינים ביניהם מזה 20 שנה בכל ערכאה שיפוטית אפשרית, והסיום טרם נראה באופק, סברתי כי ניתן יהיה לסיים את הסאגה המתמשכת על דרך הצעה פרקטית כלשהי, שתאפשר לתובע לחיות בשלום עם ההחלטה המסיימת את העסקתו במכבי, השונה מההצהרה בדבר קיומה של "הפרה רצינית", אולי אף בהסדר כספי כלשהו, אולם בעלי הדין מבוצרים בעמדותיהם, ואין פניהם לשלום".
וכן
"ולפני סיום. כל בר דעת יבין כי לא ניתן לאפשר לתובע להגיש לבתי המשפט הליכים ללא סוף בהתעלם מסדרי דין ובהתעלם מהחלטות קודמות. בית המשפט, אשר מטבע הדברים זמנו אינו בלתי מוגבל, אמור להקדיש את זמנו לסכסוכים אמיתיים הממתינים להכרעה, ולא לחזור ולדוש פעם אחר פעם בעניינים שכבר הוכרעו זה מכבר, או עומדים להיות מוכרעים בהליך אחר, רק מחמת גחמה כזו או אחרת של בעל דין, או הערכתו לפיה ריבוי הליכים מקבילים, עשוי להגדיל את סיכויי ההצלחה. עקשנות, עקביות והתמדה – לא מעידות בהכרח על צדקת הדרך".

5.
לשם שלמות היריעה ובטרם אכנס לעובי הקורה בבקשה לסילוק על הסף המונחת בפני
, הנני מוצאת
לעמוד ולסקור את הרקע העובדתי לבקשה – אשר רובו אינו שנוי במחלוקת ובכלל זה - ההליכים הקודמים אשר התנהלו עד כה בעניינו של התובע.

6.
המשיב הנו, רופא מומחה במיילדות וגניקולוגיה, אשר היה קשור עם קופת חולים מכבי (להלן – "מכבי") בהסכם למתן שירותים.
ביום 01/01/1991 הודיעה מכבי למשיב, על החלטתה להביא את התקשרותה עימו לידי סיום, עקב טענתה בדבר "הפרתו הרצינית" של ההסכם עמה על ידי המשיב. החלטתה של מכבי נתקבלה לאחר שועדת בירור מקצועית שמינתה ואשר בראשה עמדו רופאים גניקולוגיים (להלן –(הוועדה המייעצת") בדקה תלונות
אשר הוגשו נגדו והגיעה לכלל מסקנה, כי המשיב אינו עונה
אחר דרישות קופ"ח מכבי בדבר מתן שירות רפואי הולם למבוטחיה.

7.
עוד במהלך תקופת עבודת הוועדה המייעצת, ניסה המשיב למנוע את פעילותה ולשם כך הוא הגיש לבית המשפט המחוזי בתל – אביב, בקשה למתן צו מניעה במסגרתו עתר לאסור פעולת הוועדה וימנע את יישום המלצותיה – בקשה שנדחתה על ידי הנשיא וינוגרד, ואף בקשת רשות ערעור שהגיש המשיב בהמשך לבית המשפט העליון, נדחתה אף היא.

8.
המשיב לא השלים עם החלטת הועדה המייעצת בדבר הפסקת עבודתו במכבי, והחל משנת 1991 ולמשך עשרות שנים ניהל נגדה הליכים משפטיים בהיקף נרחב והכל במטרה להעביר את רוע הגזירה. תחילת של ההליכים המשפטיים שיזם המשיב כנגד מכבי, החלו בבית הדין של מכבי, המשך בבוררות, בבית המשפט המחוזי וכלה בבית המשפט העליון.

וביתר פירוט
;

9.
עם דחיית תביעתו של המשיב, למתן צו מניעה האוסר פעולת הוועדה המייעצת, ניתנה על ידי מכבי החלטתה להביא את התקשרותה עימו לידי סיום, בהתבסס על המלצות הוועדה המייעצת.
המשיב,
פנה לבית הדין של מכבי, הפועל מתוקף התקנון של מכבי, כמוסד בוררות, והמחייב את שני הצדדים, ועתר למתן צו שיצהיר, כי הפסקת ההתקשרות עמו נעשתה שלא כדין. הדיון בבית הדין, התקיים בפני
שלושה בוררים וב

פסק דין
מנומק ומפורט מיום 30/03/1997 נדחתה תביעתו של המשיב, ונקבע כי מכבי היתה רשאית להפעיל את זכותה על פי ההסכם ולבטל את ההתקשרות עם התובע מחמת "הפרה רצינית" המקנה לה את זכות הביטול (להלן – "פסק הבוררים").

10.
המשיב, לא השלים עם פסק
הבוררים – ופתח בשני הליכים במקביל: האחד - בקשה לביטול פסק הבוררים בבית המשפט המחוזי בתל – אביב, והשני – במקביל-
ערעור לבית הדין של מכבי.
בית הדין של מכבי, סירב לדון בערעור, ומשכך,
פנה המשיב לבית המשפט המחוזי בבקשה למנות בורר חליף שידון בערעור, בקשה שנדחתה בסופו של יום. על החלטה זו הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון ובסופו של יום ובהסכמת הצדדים, מינה בית המשפט העליון את כב' השופט בדימוס יעקב שמעוני כבורר חליף.

11.
טרם מינויו של כב' השופט בדימוס שמעוני, הגיש המשיב לבית הדין של מכבי, כתב תביעה נוסף נגד מכבי, בגין הפסקת ההתקשרות עימו, במסגרתו עתר, לסעד כספי בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, בשל הפסקת ההתקשרות עימו. במסגרת התובענה דנן, מכבי הגישה בקשה לסילוק התובענה על הסף בנימוק, כי פסק הבוררים יוצר מעשה בית – דין המקים מניעות מהתדיינות נוספת בעניינו של התובע. ביום 27/07/1998 , במסגרת דיון אשר התקיים בפני
בית הדין של מכבי, הוחלט לאפשר לתובע לתקן את כתב התביעה ולפרט כיצד יש בידיו עילות שלא נדונו בהליך הקודם. יצויין כי בשלב מאוחר יותר
הגיעו הצדדים
לידי הסכמה לעכב את הדיון עד להכרעה בערעור התובע על פסק הבוררים , אשר נקבע כאמור בפני
כב' השופט בדימוס יעקב שמעוני.

12.
במקביל להליכים דלעיל, הגיש התובע גם תביעה לבית המשפט השלום בתל אביב כנגד -
מכבי, אסותא מרכזים רפואיים בע"מ, רפאל רוטר, ישראל רותם ואהוד הרשקוביץ, במסגרתה נתבעו פיצויים בגין האזנות סתר שבוצעו לו, לטענתו, על ידי החוקר הפרטי מר אהוד הרשקוביץ. בתביעה זו הגיעו הצדדים לכלל הסכם פשרה, במסגרתו התחייב המרכז הרפואי אסותא לשלם פיצויים לתובע ואילו התביעה נגד יתר הנתבעים נדחתה כמוסכם בין הצדדים.

13.
ביום 31/1/2002, ניתן פסק דינו של הבורר כבוד השופט בדימוס שמעוני, בערעור
אשר נדון בפני
ו על פסק הבוררים ובמסגרתו בוטל פסק הבוררים (להלן – "פסק הבורר שמעוני").

14.
התובע פנה לבית המשפט המחוזי בתל – אביב בבקשה לאשר את פסק הבוררות של הבורר שמעוני ואילו מנגד מכבי הגישה בקשה לביטולו. הדיון בשני ההליכים אוחד בפני
כב' השופט ישעיה, אשר בפסק דינו מיום 21/03/2004 הורה על ביטול פסק הבורר שמעוני מהנימוק – שתוכנו מנוגד לתקנת הציבור . פועל יוצא מפסק דינו של כבוד השופט ישעיה היה החזרת פסק הבוררים מיום 30/03/1997
על כנו.

15.
על פסק דינו של כבוד השופט ישעיה , הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אשר נדחתה ב

פסק דין
מיום 22/05/2005 . זאת ועוד, בקשה לעיון חוזר שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה אף היא בהחלטה מיום 01/06/2005.

16.
חרף דחיית בקשתו של המשיב לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט העליון, הגיש המשיב ישירות לבית המשפט העליון, בקשה מחודשת לאשר את פסק הבוררות של הבורר שמעוני בנימוק – כי מלכתחילה הבקשה היתה בסמכותו הראשונית של בית המשפט העליון וכי מחמת טעות זו לא הוגשה לבית המשפט העליון והכל בהסתמך על סעיף 79 ב' לחוק בתי המשפט – בקשתו זו של המשיב תוארה על ידי בית המשפט העליון 'כהליך בלתי שגרתי' – ואף בקשה זו נדחתה.

17.
משניסיונותיו של המשיב להביא לבטלות פסק הבוררים לביטול, נדחו – ביקש המבקש לחדש את ההליך שהחל בבית הדין של מכבי בתביעה הכספית שהגיש ואשר הדיון בה עוכב כאמור לעיל – במסגרת הליך זה, מכבי עתרה לדחיית התביעה על הסף.
ביום 27/10/2008 החליטו הבוררים, כי מאחר והתובע טען
- שדו"ח הוועדה המייעצת זויף ומשכך, לטענתו פסק הבוררות הקודם שניתן ב- 30/03/97 הושג בתרמית, הרי שרק אם יחליט בית המשפט המוסמך לבטל את פסק הבוררת, יוכל התובע להמשיך בניהול התביעה הכספית.

18.
על רקע החלטת הבוררים בבית הדין של מכבי, הגיש התובע במקביל שתי תובענות זהות לביטול פסק הבוררים, האחת לבית המשפט המחוזי מרכז והשנייה לבית הדין של מכבי – הנימוק בבקשת הביטול היה, הסתרת חליפת מכתבים שבין מכבי לבין משרד הבריאות וזיוף פרוטוקולי הוועדה המייעצת.

19.
הדיון שנקבע בבית המשפט המחוזי מרכז הופסק, לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה לפיה,
התובע יהיה רשאי לחדש אותו רק אם בית הדין של מכבי יקבע שאין הוא מוסמך לדון בבקשה לביטול פסק הבוררים.

20.
אציין, כבר בשלב זה כי - במסגרת התביעה לביטול פסק הבוררים, הגיש המשיב בקשה לתיקון כתב התביעה, על דרך הוספת טענה נוספת לפיה יש לבטל את פסק הבוררים משום שלאחרונה נודע לו – כי מכבי היא אשר יזמה את הגשת התלונות לקופה כנגד המשיב

.

21.
במקביל, נקט המשיב במספר הליכים במסגרתם ביקש להעביר את הבוררים מתפקידם.

22.
בנוסף, בחודש 05/2011 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בתל
- אביב, תובענה לביטול פסק הדין של השופט ישעיה, אשר במסגרתו כאמור, בוטל פסק הבוררות של הבורר שמעוני והוחזר על כנו פסק הבוררים מיום 30/03/1997. התובענה נדונה בפני
כב' השופטת יהודית שבח ובפסק דינה מיום 03/01/2012 היא נדחתה תוך שכב' השופטת שבח הביעה את מורת רוחה מדרך התנהלותו של המשיב (דבריה הובאו לעיל בסעיף 4 להחלטתי זו).

23.
בהמשך – החליט המשיב לחדש את ההליכים שהחלו בבית הדין של מכבי ואשר עניינם ביטול פסק הבוררים –במסגרתם ביקש המשיב כאמור לתקן את כתב תביעתו על דרך הוספת טענה נוספת לפיה נודע לו לאחרונה, כי מכבי היא זאת שיזמה את הגשת התלונות לקופה כנגדו. המשיב הגיש בקשה למחיקת הבקשה לתיקון כתב התביעה, והבוררים ציינו כי לנוכח הדיון שהתקיים בפני
הם ושמיעת חקירת המשיב על תצהירו ממילא כבר הגיעו למסקנה, כי דין בקשת התיקון להידחות.

24.
בתאריך 10/06/2013, הגיש המשיב בבית הדין של מכבי תביעה נוספת נגד החוקר הפרטי מר הרשקוביץ וכן כנגד המשיבות בהליך שבפני
, במסגרתה העלה המשיב כנגד הנתבעות את אותן טענות שהוא מעלה במסגרת ההליך הנוכחי. המזכירות של בית הדין של מכבי סירבו להעביר את התביעה לדיון בפני
בית הדין ולפיכך, הגיש המשיב בבית המשפט המחוזי מרכז בקשה ליתן צו המורה למכבי להעביר את תביעתו לדיון בבית הדין של קופ"ח מכבי – ולימים, הגיש המשיב בקשה למחיקת בקשתו זו.

ומכאן לתובענה המונחת בפני
י
,

25.
התובענה המונחת בפני
הוגשה כנגד המבקשות, ע"ס 2.5 מליון ₪ (לצורכי אגרה).

את פרשת התביעה תיאר המשיב כדלקמן:

26.
לשיטתו, גורמים בהנהלת קופ"ח מכבי פנו לחוקרים והזמינו אצלם עבודה בה נתבקשו לרכז תלונות כנגד התובע ולרכז חומר נגדו. בפעולה זו אותרו המתלוננות שהן הנתבעות 1+2 / המבקשות, אשר הגישו תלונות נגד התובע לקופ"ח מכבי בגין טיפול לקוי לכאורה, ואשר היוו המסד להחלטת הוועדה המקצועית, אשר המליצה לנתק את הקשר החוזי עם התובע והן גויסו להגיש התלונות נגד התובע, והכל בשליחות אותם גורמים בהנהלת הקופה.

27.
עוד לשיטתו רק בשלהי שנת 2010 הוברר לתובע באופן בלתי אמצעי כי הקופה היא שרקחה עם המבקשות את התלונות כנגד התובע, וכי התלונות שופצו ונוסחו על ידי גורמים בהנהלת הקופה בטרם הוגשו לקופה כמוצג סופי.

28.
לטענתו מעשיהן של המבקשות אשר תוארו לעיל, פגעו בשמו הטוב של התובע, פגעו קשות במשפחתו, במעמדו המקצועי והציבורי, ביכולתו המקצועית להמשיך ולפעול כרופא ופגעו בתדמיתו של התובע בפני
משפחתו.


הבקשה לסילוק התובענה על הסף
;

29.
ניתן לסכם ולומר – כי הבקשה לסילוק התביעה על הסף נשענת על שלוש טענות שלשיטת המבקשות מחייבות את דחיית תביעתו של המשיב על הסף כדלקמן :

הטעם הראשון
- לדחיית התביעה, הינו התיישנות, שכן לטענת המבקשות, טענת התובע לפיה רק בשלהי שנת 2010 נודעו לו העובדות העומדות בבסיס תביעתו, משוללת יסוד, שכן במהלך השנים שהתקיימו בין הצדדים הליכים משפטיים מאז שנת 1990, טען התובע שוב ושוב, כי תלונותיהן של הנתבעות הינן "מפוברקות" וכי הן "גויסו" על ידי החוקר הפרטי הרשקוביץ להתלונן ולהעיד נגדו, על כן, דבר לא מנע ממנו להגיש את התביעה דנן כבר בשנות התשעים של המאה הקודמת ומשלא עשה כן משיקוליו – דין תביעתו להיות מסולקת על הסף מחמת התיישנותה.

הטעם השני
- הנו כי התובע מנוע ומושתק מלטעון את הטענות שהוא טוען במסגרת כתב התביעה, בשל קיומם של מעשי בית – דין מסוג השתק פלוגתא. לטענתן, בהתאם לכלל בדבר השתק פלוגתא, ממצא שנקבע בהליך קודם – בין אם מדובר בממצא עובדתי או במסקנה משפטית – הופך לראיה חלוטה בהליכים עתידיים, שאין בעלי הדין יכולים לסתור או להכחיש. הנתבעות מוסיפות וטוענות כי הגם שהן לא היו צד לאותם הליכים קודמים, אלא רק התובע, הרי שגם הן יכולות לטעון להשתק כזה, שכן ההלכה היא, ש "גם מי שלא היה צד להליך שבו נוצר השתק פלוגתא יוכל להעלות את הטענה כטענת הגנה נגד מי שהיה צד לאותו הליך".

הטעם השלישי
- והאחרון הוא, כי דינה של התביעה להימחק על הסף גם בשל ההלכה הפסוקה הקובעת שבמשפט הישראלי אין לנהל תביעה נגד עד בגין עדותו – שכן תקנת הציבור ומדיניות משפטית ראויה מחייבות שלא לאפשר לתובע לשוב ולהטריד את הנתבעות, בגין תלונות אשר אודות תוכנן ואמיתותן העידו ונחקרו במסגרת הליכים משפטיים שבסופם נמצא כי מדובר בתלונות אמת.

תגובת התובע לבקשה לסילוק על הסף

-

30.
באשר לטענת ההתיישנות, המשיב טען – כי רק בשלהי שנת 2010 נודעו לו לאשורן העובדות המהוות את מעשה התרמית של המבקשות, אשר טרחו להגיש תלונה על התנהלות התובע כלפיהן בתפקידו כרופא ובכלל זה רק במועד זה, היתה בידו העדות המלאה הראשונה על מעשי הקשר של הנתבעות כנגדו ורק אז נודע לו כי המבקשות הגישו טיוטה של תלונה להנהלת מכבי ע"י איש הקשר, וכי הנהלת מכבי החזירה להן טיוטות התלונה לאחר שיפוץ על ידי הנהלת מכבי.

31.
על רקע האמור לעיל, טוען המשיב, כי גם אם היו לתובע חשדות בדבר מעשיהן של הנתבעות וגם אם העלה אותן בהליך קודם אשר בינו לבין מכבי, הרי שלא היו לתובע מלוא חומר הראיות אשר די בו כדי לבסס תביעה עצמאית כנגד הנתבעות ואשר על כן החל מרוץ התיישנות רק בחודש אוקטובר 2010 ועדיין לא חלף המועד וזאת,
גם אילולא הנסיבות המיוחדות של מקרה זה בו התנהלותן של הנתבעות נגועה בתרמית ובניסיון לשבש הליכי משפט.

32.
זאת ועוד, לשיטתו, כאשר בבסיסה של התביעה עומדת עילת התרמית אשר במעשי הנתבעות כלפי התובע, באשר אלו הגישו למכבי תלונות שווא לפי הזמנה של מכבי, הרי שעל פי סעיף 7 לחוק ההתיישנות יחול מועד ההתיישנות רק "ביום בו נודעה לתובע התרמית או ההונאה" והיום בו נודעה לתובע התרמית הנו היום בו נודעה לתובע התרמית ברמת ידיעה המוגדרת כ"ידיעה ממשית וסובייקטיבית" וכ- "ידיעה הניתנת להוכחה בראיות בבית המשפט", כלשון כב' השופט מצא בע"א 9800/01 שאוליאן נ' אפרמיאן, פ"ד נח (9) עמ' 389.

33.
באשר לטענת "מעשה בית – דין" מהטעם של השתק פלוגתא טוען המשיב, כי בין התובע לבין הנתבעות דכאן לא היה כל הליך משפטי. כמו כן, אין בהליך הבוררות אשר התנהל בין התובע לבין הנהלת מכבי, כדי להקים השתק בתביעה הנוכחית.

34.
עוד נטען, כי פסק הבוררים אשר הנתבעות טוענות כי הנו יוצר השתק פלוגתא בין התובע לנתבעות, קבע לעצמו מראש מגבלה כי לא ידון בכל השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים אלא יתייחס אך ורק לנטען בכתב התביעה. יתר על כן, כאשר ביקש התובע לזמן את מר אהוד הרשקוביץ ומר יגאל קוטון למתן עדות, הבוררים החליטו לדחות את הבקשה מהנימוק, כי גדר המחלוקת שעומד לפתחם להכרעה נוגע רק לבירור טיבן של התלונות, וכי הנם מסרבים לדון בכל סכסוך אחר אשר בין הצדדים, לרבות טענת הקשר אשר רקחה מכבי כנגד התובע.

35.
מכאן טוען המשיב, כי השאלה השנויה במחלוקת בין התובע לנתבעות דנן לא היתה חלק מהנושאים אשר הבוררים הין מוכנים לדון בהם, וככל שהיתה התייחסות כזו או אחרת, בפסק הבוררים למחלוקת אשר בתביעה זו, הרי זו "אמרת אגב" ואין בה כדי ליצור מעשה בית דין.

36.
עוד נטען – כי בעניינינו לא התקיים אף לא אחד מאותם תנאים עיקריים ליצירת ההשתק – הנה כי כן לסברתו של המשיב, אין זהות עובדתית בין הפלוגתא שהוכרעה במסגרת פסק הדין של הבוררים לבין תביעה זו לאחר שהבוררים מפורשות סרבו לדון בתלונות התובע בדבר ה"קשר" שבין הנהלת מכבי לבין המתלוננות כנגד התובע.

37.
נוסף, פסק הבוררים לא קבע כל ממצא פוזיטיבי לעניין טענת התובע למעשה הקשר והתרמית אשר בין המתלוננות לבין התובע.

38.
כמו כן, התנאי השלישי לפיו – 'ההכרעה בפלוגתא היתה חיונית לתוצאה הסופית' אף לא מתקיים שכן, הבוררים קבעו מפורשות כי מחלוקת זו אשר בין הצדדים לעניין "הקשר" אינה חיונית לתוצאה הסופית וכי לא ידונו בה, ואשר על כן, גם אם התייחסו אל טענותיו
הרי שעשו כן כאמרת אגב שאין בה כדי ליצור מעשה בית דין.

39.
והתנאי האחרון לפיו נדרשת זהות כללי הדין בהתדיינות הראשונה לבעלי הדין בהליך אחר אף לא מתקיים, שכן אין חולק כי הנתבעות לא היו צד להליך הראשון.

40.
טענה נוספת בפי המשיב ביחס לטענת מעשה בית דין שהועלתה הינה, כי הלכת מעשה בית – דין ככל שהנה נוגעת לפסק בורר, היא צומצמה בהלכות מאוחרות.

41.
באשר לטעם השלישי שבבקשת הסילוק על הסף, לפיו אסור לנהל תביעה כנגד עד, טען המשיב, כי המבקשות נתפסו לכלל טעות, שהרי התביעה אינה נגד ה"עדות" אשר ניתנה בהליך הבוררות אלא בגין התלונה שהגישו הנתבעות להנהלת מכבי במסגרת מעשה קשר – קנוניה ומרמה בין הנהלת מכבי לבין המתלוננות.

דיון והכרעה
;

42.
כאמור לעיל, הבקשה לסילוק התובענה על הסף נסבה סביב מקבץ טענות, הראשונה שבהן טענת התיישנות עילת התביעה -
אשר אומר כבר עתה כי הנני סבורה שיש לקבלה וכי די בה בכדי להוביל לדחיית התביעה והכל כפי שיוטעם בהמשך. יחד עם זאת, למען הזהירות, אדון בכלל הטענות שהועלו בבקשה לסילוק על הסף ואשר די בכל אחת מהן כדי לדחות את התובענה וקל וחומר שבהצטברותן בצוותא חדא יש כדי לדחותה בעודה באיבה.

43.
כמורה דרך וטרם אדון בטענות באופן פרטני, אציב בפני
את ההלכה המשורשת היטב בפסיקה, לפיה לא בנקל בית המשפט יורה על סילוק התובענה על הסף טרם שמיעת הראיות - פן יאיין את זכותו של בעל הדין להביא את ריבו בפני
בית המשפט, מקום שזכותו לעשות כן, זכות אשר הוכרה כזכות חוקתית מהמעלה הראשונה (ראו:
ע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב – יפו, פ"ד מ

(2) 669, 672-671;
ע"א 1747/04
אנואר אלפי נ' יעקב לב
[פורסם בנבו, 20/12/05];

רע"א 359/06
עו"ד מועיין נ' עו"ד פרג'
[פורסם בנבו, 26/4/06];

ע"א 733/95 ארפל נ' קליל תעשיות, פ"ד נא
(3) 577, 631).
לפיכך,
שומה על בית המשפט לנהוג בזהירות רבה בבואו לשקול את הסעד המבוקש, שעניינו סילוק התובענה על הסף, ולהמעיט בנכונות להיעתר לו. בית המשפט מצווה לערוך בירור רציני, מעמיק ומקיף של טענות התובעים, ובכל מקרה של ספק, מן הראוי לדחות הבקשה לסילוק התובענה על הסף, ולהכריע בתובענה לאחר שמיעת הראיות
(ראו, בין היתר החלטת כבוד השופטת דליה גנות אשר ניתנה לאחרונה בת"א 41642-01-12 מאור ואח' נ' אמישראגז - גז טבעי בע"מ ואח' מיום 07/01/14).

בשים לב לאמור, אפנה להלן לבחינת הטענות העומדות בבסיס הבקשה.

44.
כאמור, במסגרת הבקשה לסילוק על הסף העלו הנתבעות 3 שלוש טענות אשר מחייבות לשיטתן את דחיית התביעה על הסף : הראשונה – התיישנות, השנייה מעשה בית – דין והשלישית שלא ניתן להגיש תביעה כנגד עד במשפט.

אדון בטענות כסדרן
;

התיישנות -

45.
עיון בכתב התביעה מגלה, כי עילות התביעה נסבות על מעשי קנוניה בין הנתבעות לבין קופ"ח מכבי – שחברו בצוותא והגישו תלונות כנגד התובע בשנות ה- 90, תלונות שבעקבותיהן הודיעה מכבי למשיב, על החלטתה להביא את התקשרותה עימו לידי סיום, עקב "הפרתו הרצינית" של ההסכם עמה – לשיטת התובע, העדות המלאה הראשונה על מעשי הקנוניה היתה בידו רק בחודש אוקטובר 2010 ולפיכך תביעתו הוגשה רק עתה, טרם התיישנותה.

46.
כאמור, לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים שצורפה לה, בתגובה לבקשה ובתשובה לתגובה , הנני סבורה –
כי הצדק עם הנתבעות – אכן המסקנה המתבקשת דכאן, הינה – כי התביעה התיישנה זה מכבר ומשכך דין התביעה להידחות.

47.
טענתו העיקרית של התובע לעניין טענת ההתיישנות הנה, כי לא ידע ברמת ידיעה ממשית וסובייקטיבית, כזו הניתנת להוכחה בראיות בבית המשפט, אודות התרמית עליה מבוססת התביעה כולה, ומשכך, לשיטתו יש להפעיל את ההגנה שבסעיף 7 לחוק ההתיישנות, התשי"ח 1958 (להלן – "חוק ההתיישנות"), אשר מפאת חשיבותה המכרעת בענייננו – אביאה כלשונה, כךסעיף 7 לחוק ההתיישנות קובע :

"תרמית ואונאה היתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או האונאה".

48.
התובע טוען, כי התלונות אשר הוגשו נגדו על ידי הנתבעות, היו פרי קנוניה אשר בין המתלוננות להנהלת קופ"ח מכבי, וכי רק לאחר שקיבל את התצהיר של מר אהוד הראל (הרשקוביץ), בחודש אוקטובר 2010, היתה בידו העדות המלאה הראשונה על מעשי הקשר של הנתבעות כנגד התובע, כי
רק אז נודע לו כי המתלוננות הגישו טיוטה של תלונה להנהלת קופ"ח מכבי, על ידי איש הקשר, וכי הנהלת מכבי החזירה להן את טיוטת התלונה, לאחר שיפוץ על ידי הנהלת מכבי ואזי הגישו תלונה משופצת זו כנגד התובע להנהלת הקופה.

49.
בנסיבות אלה, טוען התובע, ועל פי סעיף 7 לחוק ההתיישנות, כי תקופת ההתיישנות מתחילה ממועד גילוי התרמית וההונאה ו/או מהמועד בו היתה בידיו העדות המלאה אודות התרמית, משכך טוען כי לא חלפה תקופת ההתיישנות להגשת התביעה.

50.
לעניין הידיעה אודות התרמית – התובע תולה את עיקר יהבו על פסק – הדין בע"א 9800/01 -שאוליאן נ' אפרמיאן, פ"ד נח (4) 389 (2004) (להלן – "פרשת שאוליאן") – שם נקבע, כי כאשר בבסיסה של התביעה עומדת עילת התרמית אשר במעשי הנתבעות כלפי התובע, הרי שמועד ההתיישנות יחול רק "ביום בו נודעה לתובע התרמית או ההונאה" , כי היום בו נודעה לתובע התרמית, הנו היום בו נודעה לתובע התרמית ברמת ידיעה המוגדרת כ – "ידיעה ממשית וסובייקטיבית" וכי רק "ידיעה הניתנת להוכחה בראיות בבית המשפט".

51.
הכלל הוא שתקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה (סעיף 6 לחוק ההתיישנות). במקרים אחדים מורה החוק על דחיית תחילתה, או גם על הפסקת מרוצתה של תקופת ההתיישנות.
סעיף 7 קובע משכך,
דין יחיד ומיוחד להתיישנות תובענות שעילתן תרמית או הונאה. על – פי סעיף זה, מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד בו נודעו לתובע העובדות המהוות את התרמית, וזאת גם אם יכול היה לדעתן מוקדם יותר אילו נקט בזהירות סבירה. זאת בשונה מסעיף 8 המאפשר דחיית מד ההתיישנות בתביעה רגילה בנסיבות בהן נסתרו מעיני התובע עילות התביעה ואולם, זאת בכפוף לכך שנקט זהירות סבירה.

52.
מהבקשה, התגובה לה והתשובה לתגובה נמצאתי למדה, כי אין מחלוקת בין הצדדים שהמבחן להתקיימות סעיף 7 לחוק ההתיישנות כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, הנו היום בו נודעה לתובע התרמית ברמת ידיעה המוגדרת כ – "ידיעה ממשית וסובייקטיבית" וכי רק "ידיעה הניתנת להוכחה בראיות בבית המשפט".


אלא, שהמחלוקת היחידה, נסבה על
טענת הנתבעות ולפיה, כבר בהליכים הקודמים שהתנהלו מטעם התובע, הוא ידע אודות התרמית הנטענת, ואף הצהיר במספר הזדמנויות אודות כך –
בהקשר זה, הנתבעות פירטו רשימה ארוכה של ראיות, אשר מוכיחות לשיטתן
- כי זמן רב לפני המועד הקובע לענייננו, שנים רבות לפני הגשת התובענה, כבר נודעה לתובע התרמית או ההונאה.

53.
אתייחס
לשתי העדויות של התובע, במסגרת הליכי הבוררות שהתנהלו ושבעקבותיהן הגעתי למסקנה, כי התובע ידע אודות התרמית בידיעה


:

הנתבעות הפנו את בית המשפט לעדותו של התובע בתאריך 13/01/1992 במסגרת הליך הבוררות שהתנהל בינו לבין קופ"ח מכבי – שם העיד התובע ביחס לנתבעת 1 (נספח 41 לבקשה), שם בעמ' 64, שו' 22-27, העיד התובע:
"ת.אני לא יודע, אני לא רוצה להתייחס לזה עכשיו, אני לא רוצה להתייחס, קשה לי להתייחס ואני אגיד מדוע קשה לי להתייחס, כי יש לי עדות שהאישה הזאת הוסטה לפברק נגדי ראיות"
ובהמשך
"ת. אתה תקבל את זה, הגברת הזו בשנת 89 ביקשו ממנה למסור את החומר והיא התלוננה בנובמבר 90 אחרי שהיא קראה בעיתון כביכול ויש לי עדות של עד במשטרה, יש לי תרשומת עם מה שהוא אמר במשטרה".

וביחס לנתבעת 2 – התובע העיד בישיבת 15/01/1992 (נספח 42 לבקשה) (עמ' 43, שו' 9-14) :
"ת. בסדר, מה הגברת תגיד לך, ששכרו אותה להעיד נגדי?"

וכשנשאל בחקירתו הנגדית –
"ש. אני שואל אותך אם אתה אומר את זה לביה"ד פה כעובדה
?"
השיב :"ת. אני יכול כעובדה לומר"

54.
דומה – כי האמור במסגרת תגובתו של התובע לבקשה לסילוק על הסף, אינו מתיישב עם האמור בעדויות התובע והצהרותיו המפורשות במסגרת הליכי הבוררות – דברים אלה, צורמים עד מאוד בהינתן – שהמדובר בשינוי גרסה קיצוני אשר הדעת אינה נוחה ממנו.

55.
נתתי דעתי לכך שטרם נשמעו ראיות בתיק לפני ויחד עם זאת, מתוך עיון בנספחים שצורפו לבקשה, ובכלל זה כתבי בית הדין, פרוטוקולי הדיונים שהתנהלו מטעם עד כה, מתבקשת המסקנה – כי התובע ידע וידע אודות התרמית הנטענת על ידו בכתב התביעה ברמה המבססת כתב תביעה אילו היה חפץ בכך בשעתו – ומשכך
אין להתיר את הגשת התביעה המוגשת למצער, ב'שיטת המצליח' זאת לאחר שתביעותיו כנגד קופ"ח מכבי נדחו.

56.
עפ"י פרשנות סעיף 7 לחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות תתחיל במועד בו נתגלו מעשי המרמה. ברי כי מדובר בידיעה קונקרטית, שיש לה אחיזה במציאות ואינה בגדר השערות ערטילאיות בלבד, כך שתוכל להיות נתונה להוכחה במסגרת ראייתית, וכל פרשנות אחרת עלולה להרחיב בצורה ניכרת את מסגרת סעיף 7 לחוק ההתיישנות – עד לריקונו מתוכן של מוסד ההתיישנות.

57.
מן המקובץ עד כה, יש לקבוע – כי בהתאם להצהרתו של התובע בהליכים הקודמים שהתנהלו בעניינו, עולה כי התובע ידע באופן מפורש אודות פרטי התרמית, כפי שהעיד בהליך הבוררות וכי המסכת העובדתית המקימה עילת התביעה בגין תרמית היתה ידועה לו לכל הפחות במועד ניהול הבוררות בשנת 1992.

58.
אשר על כן, בנסיבות המקרה דנן, לא מצאתי מקום להפעלת ההגנה שבסעיף 7 לחוק ההתיישנות בתביעה הנדונה והנני לקבוע, כי במועד בו התנהלו הליכי הבוררות בשנות ה- 90 התובע ידע על התרמית הנטענת ואף הצהיר, כי יש בידיו ראיות להוכיח זאת ומכאן, המסקנה המתבקשת הנה, כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנותה.

59.
אף כי, שהנני סבורה כי די באמור עד כה, כדי להצדיק דחיית התביעה בעודה באיבה, אולם למען הזהירות אדון ביתר הטענות שבבקשה לסילוק על הסף;

מעשה בית דין – השתק פלוגתא
;


השתק פלוגתא כללי-
60.
"בהבדל מכלל השתק העילה, המונע התדיינות נוספת בין בעלי הדין בגין אותה עילת תביעה, ואפילו הם מבקשים להעלות נושאים או טענות שמעולם לא הוכרעו ביניהם, מונע כלל השתק הפלוגתא התדיינות נוספת בין בעלי הדין בפלוגתא שכבר נדונה ביניהם בהתדיינות קודמת והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך ב

פסק דין
סופי. דגש המניעות הדיונית מושם בפלוגתא מסוימת שנדונה בין אותם צדדים בהליכים קודמים והוכרעה ב

פסק דין
סופי על ידי בית משפט מוסמך. תכליתו של הכלל, כלשונו של הנשיא (אגרנט) בע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, היא "למנוע , על ידי הפחתת האפשרויות של פסקי דין סותרים את החלשת מעמדו של בית המשפט בעיני הבריות וכדי להבטיח פעולה תקינה וחסכונית של בתי המשפט".

( נ.זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, הוצאת רמות- אוניברסיטת תל אביב, בעמ' 135).

61.
קיימים ארבעה תנאים עיקריים להיווצרותו של השתק פלוגתא

:

התנאי הראשון
הוא, שהפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.

התנאי השני
הוא, שהתקיימה התדיינות בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ועל כן לבעל הדין שנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות השניה "היה יומו בבית המשפט" ביחס לאותה פלוגתא.

התנאי השלישי
הוא, שההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא, של בית המשפט באותה פלוגתא בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא של חוסר הוכחה.

התנאי הרביעי
הוא, שההכרעה היתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה, להבדיל מכל הכרעה שולית, תוספת חינם, שאינה נחוצה לביסוסו של פסק הדין בתובענה".
(נ. זלצמן, שם בעמ' 141 והאסמכתאות שם)

62.
בסעיף 21 לחוק הבוררות, התשכ"ח 1968, נקבע
-
כי באין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות "מחייב פסק בוררות את בעלי הדין וחליפיהם כמעשה בית – דין". בהסתמך על כך, טוענות המבקשות, שפסק הבוררות מיום 30/03/1997, כמו גם פסק הדין של בית המשפט המחוזי והחלטת בית המשפט העליון, יצרו מעשה בית דין, ומכאן מנוע התובע לשוב ולחלוק על הפלוגתיות שהוכרעו במסגרת ההליכים שנוהלו.

63.
נבדוק האם התקיימו תנאים אלו במקרה דנן.

תנאי ראשון - זהות פלוגתא

64.
כאמור, גדר המחלוקת בתביעה שבפני
מצטמצמת לשאלת אמיתות התלונות שהוגשו על ידי המתלוננות ואשר היוו בסיס למסקנות הועדה המייעצת מטעם קופ"ח מכבי אשר על בסיסן החליטה לסיים את ההתקשרות עם התובע. מכאן לצורך הכרעה בתיק יש להידרש לשאלת אמיתות התלונות, האם עניין לנו בתלונות ש'הוזמנו' על ידי קופ"ח מכבי כטענת התובע, או האם מדובר בתלונות שווא לשיטת התובע.

65.
במסגרת ההליכים שהתנהלו בעניינו של התובע ובכלל זה, הליכי בוררות, ההליכים בבתי המשפט המחוזיים (מרכז ותל אביב) ובבית המשפט העליון, כן נדרשו בתי המשפט השונים, כחלק מבחינת עובדות הרקע של הפרשה, להידרש לפלוגתא העומדת ביסוד התביעה בפני
, קרי הפלוגתא לפיה 'התלונות של המתלוננות היו תלונות שווא אשר הוזמנו על ידי מכבי ועל כן, סיום ההתקשרות עימו היה שלא כדין' ופלוגתא זו עמדה בליבן של כל ההכרעות השונות בכל ההליכים שהתנהלו בעניינו של התובע, בנוסף פלוגתא זו עלתה בכל כתב בית דין שהגיש התובע.

66.
מקובלת עלי טענת המבקשות, לפיה ההליכים שנוהלו עד כה יצרו ממצאים רבים המקימים השתקי פלוגתא שונים הרלוונטיים גם לתביעה נשוא הבקשה. ניתן למנות ממצאים משלושה סוגים – ראשית, הקביעה לפיה המתלוננות לא קשרו קשר עם קופ"ח מכבי כנגד התובע. שנית, הקביעה לפיה תלונות הנתבעות הן תלונות אמת ולא תלונות מפוברקות ושלישית, הקביעה לפיה, מכבי הפסיקה את התקשרותה עם התובע כדין.

67.
לדידי, בחינת הפלוגתא דנן העולה גם כן, בתיק שבפני
מעידה אל נכונה, כי מדובר בפלוגתא זהה שעלתה בהקשרים שונים. בתיק שבפני
, אני נדרשת להכריע בשאלת אמיתות התלונות ואת השאלה האם מדובר בתלונות שהוזמנו על ידי קופ"ח מכבי אם לאו.

68.
בשורת הנדון הנני קובעת – כי התנאי הראשון לפיו נדרשת זהות בפלוגתא אכן מתקיים.

תנאי שני - הפלוגתא הוכרעה בקביעת מימצא

69.
בע"א 581/72

יוסף אברהם נ' מ"י, פ"ד כז(2) 513, נפסק מפי כב' השופט זוסמן: "אין לך השתק פלוגתה, אלא מקום שבית המשפט קבע לגבי אותה פלוגתה ממצא פוזיטיבי, המאשר או שולל קיום עובדה פלונית... ממצא 'לא הוכח' אינו ממצא פוזיטיבי ואין כוחו יפה אלא לצורך הדיון בעילה בו הוא נקבע...".

70.
מעיון בכתב התביעה ניתן ללמוד, כי בבסיס תביעתו של התובע כנגד המבקשות עומדת הטענה בדבר
'קנוניה שבין המבקשות לבין קופ"ח מכבי', ואשר בעקבותיה הוגשו תלונות מפוברקות על ידי המבקשות שהיוו בסיס לסיום ההתקשרות בינו לבין מכבי. ברם, כפי שיובהר להלן, הפלוגתא דנן, זכתה לליבון והכרעה במסגרת ההליכים שהתנהלו בעניינו של התובע, ומשכך, מחייבת היא את התובע בכל התדיינות נוספת.

71.
לא מצאתי כל רבותא בטענת התובע, לפיה הדיון בבוררות צומצם אך ורק לעניין טיב הטיפול הרפואי שהעניק התובע למתלוננות נגדו וכי הבוררים סירבו לבדוק את הטענה, לפיה התלונות הוגשו בהזמנה של גורמים בהנהלת הקופה ואף סירבו לדון בטענת התובע כי עובדים בקופה הזמינו תלונות שווא כנגד התובע.

72.
אציין כי גם אם אהיה נכונה ללכת כברת דרך, עם התובע ואניח לצורך הדיון – כי הדיון בבוררות צומצם אך ורק לשאלת טיב הטיפול שהוענק על ידי התובע לפציינטים, הרי עפ"י הגיונם של דברים, מרגע שבתי הדין הגיעו למסקנה, כי הטיפול היה רשלני, כפועל יוצא מכך וכנגזרת, ניתן מענה לפלוגתא המתייחסת לתלונות של המתלוננות.

73.
במילים אחרות, לא יעלה על הדעת, שמצד אחד תקבענה הערכאות השונות שדנו בהליכים שהתנהלו בעניינו של התובע, כי הטיפול הרפואי שהוענק על ידי התובע היה רשלני ונוגד את תקנת הציבור ומצד שני מותב זה יגיע למסקנה, כי התלונות היו מפוברקות ותלונות שווא ! הרי לשם כך נועדה טענת ההגנה בדבר השתק פלוגתא למנוע פסיקות סותרות.

74.
ודוק, אף אם בית הדין של מכבי צמצם את הדיון לשאלת טיב הטיפול הרפואי שהוענק על ידי התובע וחוקיות סיום ההתקשרות עם התובע, הרי לצורך הכרעה בסוגיה דנן, נדרשו הערכאות לדון בטענת הקנוניה הנטענת ואמיתות התלונות שהוגשו, ואף לקבוע ממצא פוזיטיבי מהותי ולא באוביטר דיקטום לפיו הוכחה אמיתות התלונות.

75.
מכאן הנני קובעת, כי הקביעות לפיהן המתלוננות לא קשרו קשר עם קופ"ח מכבי כנגד התובע, תלונות הנתבעות הן תלונות אמת ולא תלונות מפוברקות ומכבי הפסיקה את התקשרותה עם התובע כדין כממצאים פוזיטיבים מהווים הכרעה בפלוגתא נשוא דיוננו לגופו של עניין, באופן מפורש וחד משמעי, ומכאן שגם תנאי זה מתקיים לגבי הפלוגתא.



תנאי שלישי - ההכרעה היתה חיונית לתוצאה הסופית

76.
חיוניות ההכרעה, משמעה כי בלעדי אותה קביעה אין לו, לפסק הדין הקודם, על מה שיעמוד. כאן יש להבחין בין הכרעה שאינה אלא בבחינת

mutcid
, אמרת אגב, לבין הכרעה שהיא בבחינת
oitar
. הראשונה, אין בכוחה להוות בסיס לאישוש הרכיב הנדון; רק הכרעה מן הסוג השני - לאמור, הכרעה שבאמת נחוצה היתה לשם פסיקת הדין - רק היא תשמש משענת לרכיב החיוניות שבהכרעה. עמד על כך מ"מ הנשיא זוסמן (כתוארו אז) בדעת המיעוט בע"א 581/72 ארביב נ' מ"י, פ"ד כז(2) 513 באומרו: "אימתי חיונית עובדה לתוצאה הסופית. יש ובית המשפט במהלך הדיון דן בשאלה פלונית ואף מחווה דעה עליה בפסק דינו, בעוד שהכרעה באותה שאלה לא היתה דרושה לביסוס מסקנתו... המבחן הוא אם פסק הדין יעמוד בעינו אף אם תמחק ממנו את ממצאו של בית המשפט...".

77.
דברים אלו הפכו הלכה פסוקה בע"א 53/74 בריסטול מייארס קומפני נ' ביצ'ם גרופ לימיטד, פ"ד כט(1) 372, שם נקבע: "פלוגתא אינה חיונית, אם ממצא השופט לגביה הוא בבחינת... תוספת חינם שהוסיף לאותה הכרעה שהיתה באמת דרושה כדי לפסוק בעניין". טעמו של דבר הוא:
"שאין מחייבים בעל דין לרכז מאמציו להוכחה של פלוגתא שאינה חיונית לביסוס פסק הדין".

ומן הכלל אל הפרט,

78.
בענייננו, הערכאות שדנו בהליכים בעניינו של התובע היו מחויבות להכריע בפלוגתא הנידונה על מנת לגבש את החלטתם בדבר התוקף של החלטת קופ"ח לסיים את ההתקשרות עם התובע ובמסגרת פסק הבוררות שניתן ב – 30/03/1997 נדחו טענות התובע לקונספירציה ו/או לקשר בין המתלוננות לבין קופ"ח מכבי.

79.
כלומר, פסק הבוררות שניתן על ידי בית הדין של מכבי, נתן מענה לטענת התובע לפיה, התלונות היו תלונות שווא שהוזמנו על ידי מכבי, והקביעה לפיה נדחתה טענה זו הייתה חיונית להכרעה בשאלת תוקפה של ההחלטה בדבר סיום ההתקשרות עם התובע.

תנאי רביעי - זהות הצדדים למחלוקת

80.
התובע טען בתגובתו, כי הנתבעות אינן רשאיות להסתמך על ממצאים שנקבעו בפסק הבוררות, משום שלא מתקיימת "דרישת ההדדיות" ולביסוס טענתו הוא תולה את עיקר יהבו על פסק הדין ע"א 9551/04 - אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל , תק-על 2009(4), 242, שם נקבע בסעיף 15 לפס"ד :
"תנאי זה להקמתו של השתק פלוגתא, דהיינו התנאי בדבר זהות בעלי הדין, הינו ביטוי לכלל ההדדיות שהינו יסוד מוסד בדיני מעשה בית דין. בהתאם לכלל זה, כוחו המחייב של

פסק דין
יפה ביחס לצדדים לאותה התדיינות בלבד. פלוני, שהינו זר להליך ונעדר קרבה משפטית כלשהי לצדדים לו אינו רשאי להסתמך על אותו הליך בהתדיינות מאוחרת, כך שיהא עליו להוכיח את תביעתו או את הגנתו, בהתאם לעניין, מבלי שיהנה מן היתרונות "המניעתיים" שמצמיחה הכרעה שיפוטית אחרת...".

81.
דא עקא, במסגרת אותו פסק – דין עליו מסתמך התובע, הוסיף בית המשפט וקבע בסעיף 16 כדלקמן : "עיקרון ההדדיות מעוגן בשיקולים של צדק והגינות, הדורשים התיחסות שוויונית לבעלי הדין, "שאם לא תאמר כן, העדפת בעל-דין אחד על פני רעהו, ובבית-המשפט לא יהיה לך איפה ואיפה"... נוכח האמור לעיל, די היה, לכאורה, בכך שלא קיימת זהות בין בעלי הדין בעניין פזל לבין בעלי הדין בהליכים נשוא הערעורים דנן כדי לשלול כל אפשרות להיווצרות השתק פלוגתא במקרה זה. ואולם, על כלל ההדדיות נמתחה ביקורת ....שבמרכזה הטענה לפיה החלה דווקנית של הכלל תאפשר למי שהיה לו יומו בבית המשפט לשוב ולהתדיין בשאלות שכבר הוכרעו ובכך תסכל את המטרות העומדות ביסודו של העיקרון בדבר מעשה בית דין, לרבות מניעת הכבדה על המערכת השיפוטית בניהולן של התדיינויות חוזרות. ואכן, עם השנים ניכרת בפסיקתו של בית משפט זה מגמת עידון של כלל ההדדיות, אם כי לא סטיה מלאה הימנו. כך, נקבע כי גם צד זר להליך שכבר הוכרע יוכל לטעון להשתק פלוגתא בהליך מאוחר בהתבסס על ההליך הראשון, ובלבד "שכל האינטרסים עליהם בא עקרון 'זהות הצדדים' לשמור, [יהיו] מוגנים" [ראו: ע"א 258/88 פיכטנבוים נ' רשם המקרקעין, פ"ד מד(2) 576, 580-581 (1990), במסגרתו אומצה למעשה אימרת האגב של המשנה לנשיא מ' בן-פורת בעניין חירם לנדאו הנ"ל, בעמודים 669-672. כן ראו: ע"א 2590/90 ניסים נ' דניאלי, פ"ד מח(3) 846, 850 (1994); עניין מלמד הנ"ל, בעמוד 494]. ואולם, נקבע כי ככלל צד זר להליך הראשון יכול להעלות טענה של השתק פלוגתא בהתבסס על הליך זה בהליך מאוחר רק מקום שטענה זו מועלית על ידו כטענת הגנה (טענת השתק פלוגתא דפנסיבית), דהיינו טענה המועלית על ידי הנתבע בהתדיינות השניה נגד התובע, על מנת למנוע אותו מלהתדיין בפלוגתא זהה שכבר נדונה והוכרעה נגד אותו תובע בהתדיינות קודמת בינו לבין נתבע אחר [ראו: רע"א 7831/99 צוריאנו נ' צוריאנו, פ"ד נז(1) 673, 683 (2002)".

82.
לאור ההלכה שסקרתי לעיל עליה הסתמך כאמור ב"כ התובע, אני סבורה - כי
הנתבעות רשאיות להעלות טענה של השתק פלוגתא כטענת הגנה מטעמן. בנסיבות אלה ולאור העובדה שהתובע הוא הצד המשותף בכל ההליכים שהתנהלו בעניינו עד כה כתובע, הרי "היה לו יומו" בבית המשפט, ניתנה לו הזדמנות להעלות את טיעוניו וניתנו פסקי דין בעניינו.

83.
סיכומו של דבר, נראה, אפוא, כי במקרה דנן התקיימו כל התנאים להיווצרותו של מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא. הפלוגתא היא אותה פלוגתא; ההתדיינות הראשונה הסתיימה בהכרעה שבה נקבע ממצא פוזיטיבי באותה פלוגתא; ואותה הכרעה היתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בהתדיינויות הקודמות בעניינו של התובע.

84.
לאחר שקבעתי כי חלה הדוקטרינה של השתק פלוגתא בענייננו, נותר עתה לבחון מה הנפקות של קביעה זו ל עניין התביעה המתבררת לפני.

85.
השתק פלוגתא, בהבדל מהשתק עילה אינו מביא באופן ישיר לדחיה על הסף של התובענה החדשה. כשמתקיים השתק פלוגתא, המשמעות הינה כי נמנעת התדיינות נוספת באותה הפלוגתא, אך אם כתב התביעה החדש מעלה לדיון פלוגתות נוספות על זו שחל לגביה השתק הפלוגתא, אין דין התביעה כולה להידחות על הסף, אלא רק הפלוגתות לגביהן חל הכלל של השתק פלוגתא ימחקו מכתב התביעה.
יחד עם זאת, באם מחיקת פלוגתות אלה מביאה את התביעה כולה לכך שאין לה על מה שתסמוך, דינה להימחק על הסף מהטעם שכתב התביעה אינו מראה עילה.

86.
כאמור, המחלוקת בענייננו מצטמצמת בשאלה האם כטענת התובע, המתלוננות עשו יד אחת עם הנהלת קופ"ח והגישו תלונות שווא מפוברקות וכפועל יוצא מכך, החלטת הנהלת קופ"ח לסיים ההתקשרות עימו היתה שלא כדין. במקרה דנן, השתק הפלוגתא חל, כאמור, לגבי הקביעה – כי התלונות היו מוצדקות ואין שום מעשי קונספירציה בין הנתבעות לבין הנהלת קופ"ח מכבי – לפיכך, אין לתביעה על מה שתסמוך ובכך די כדי להביא לסילוקה של התביעה על הסף.

הטענה לפיה הדין הישראלי אוסר לנהל תביעה נגד עד בגין עדותו –

87.
הטענה השלישית והאחרונה שאותה העלו המבקשות לסילוק התביעה על הסף מבוססת על ההלכה הפסוקה הקובעת שבמשפט הישראלי אין לנהל תביעה נגד עד בגין עדותו – בהקשר זה, המבקשות מבססות את טענתן על פסק דינו של כב' השופט קיסטר בע"א 572/74 רויטמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד כט (2), 57 (להלן – "פרשת רויטמן").

88.
מנגד טען התובע, כי ב"כ הנתבעות נתפס לכלל טעות שהרי התביעה אינה נגד ה"עדות" אשר ניתנה בהליך הבוררות אלא בגין התלונה שהגישו הנתבעות להנהלת מכבי במסגרת מעשה קשר – קנוניה ומרמה בין הנהלת מכבי לבין המתלוננות.

89.
עוד נטען כי, בשונה מהלכת רויטמן עליה ביססו הנתבעות את בקשתן, הרי שם פסק בית המשפט העליון כי המשפט הישראלי אינו מכיר בעילת נזיקין של "עדות שקר" אך התביעה דנן אינה בגין עדות שקר, אלא בשל מעשה עוולה ברורים של קשירת קשר ועוד.

90.
עיינתי בטענות הצדדים ובפסקי הדין אליהם הם הפנו והנני סבורה, כי הצדק עם המבקשות, לפיכך גם מטעם זה דין התביעה להידחות.

91.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי בהלכת בית המשפט העליון בפרשת רויטמן, נדונה השאלה אם לפי המצב המשפטי בארץ ניתן לתבוע פיצויים בעילה של עדות שקר, בין בזדון בין ברשלנות, כאשר בגלל עדות זו ניתן, לדברי התובע, פסק-דין מוטעה שגרם נזק לגופו של התובע, לממונו או לכבודו. וכן אם ניתן לתבוע פיצויים בעילה של קשירת קשר לעדות שקר.

בפרשת רויטמן נקבע –
"..אין שום הוראה לפיה ניתן לתבוע עד בנזיקין בשל עדותו, ואין סיבה לסטות מן הפסיקה האנגלית בענין זה. טובת הציבור היא שלא לתת ביד נאשם כלי לרדוף ולהטריד את העדים על-ידי הגשת משפטים כדי שהם יסרבו לבוא להעיד. לפיכך כדי לקיים משפט הוגן בין אדם לחברו או במשפט פלילי, יש להגן על העדים שיתנו את עדותם באופן חפשי ללא פחד מפני התנכלות להם על-ידי סיבוכם במשפטים, מהם יהיו צפויים אף לכך שעדי שקר יעידו נגדם ויחייבום שלא כדין... זאת ועוד, המדינה מחייבת כל אדם היודע דבר עדות לבוא ולהעיד, והיא אף כופה אותו לכך על-ידי הטלת קנסות ומאסר, לכן על המדינה לנצור מכל משמר את החופש של העדים ולשחררם מכל לחץ ואיומים. אכן במדינה מתוקנת מביאים עדי שקר בפלילים, אך כדי למנוע הטרדת עדים באישומי-סרק אין מאפשרים לכל אזרח להגיש תביעה נגד עד, אלא התביעה הכללית היא שמקבלת את תלונתו של אזרח ועליה לבדוק את חומר הראיות, ולראות אם יש יסוד לתלונה, וראיות מספיקות להעמיד את העד לדין וכך גם נעשה אצלנו.


נוכח דברים אלה ניתן לסכם את המצב בשאלה הנדונה כדלקמן :

(א) אין בין רשימת העוולות האזרחיות עוולה של עדות שקר, או עוולה של קשירת קשר לעדות שקר.
(ב) אין בפקודת הנזיקין הוראה שכל עבירה פלילית מהווה עילה בנזיקין כאשר נגרם למישהו נזק על-ידי מעשה העבירה.
(ג) היה זה סותר את תקנת הציבור בישראל אם בית-המשפט על-ידי פסיקתו יצור עוולה של עדות שקר, בין באופן ישיר (אילו היתה אפשרות כזאת), בין על-ידי פירוש סעיפים 46ו-64 לפקודת הנזיקין (נ"ח), כפי שהוצע על-ידי התובע ובא-כוחו, וכפי שאין ליצור עוולה של עדות שקר כך אין ליצור עוולה דומה כגון קשירת קשר לעדות שקר או רשלנות ביחס למסמכים המהווים ראיות במשפט.
(ד) מאידך גיסא דאג המחוקק לכך שלאדם שהורשע כתוצאה מעדות שקר תינתן אפשרות סבירה לבקש לתקן את העוול על-ידי משפט חוזר, ובמקרה שיצליח במשפט החוזר יוכל לקבל גם פיצויים".


92.
בהקשר זה בפי התובע שלוש טענות – ראשית, בהתבסס על החלטת בית המשפט השלום בקרית גת בבש"א 2106/01 גיל נ' מי ערד – שם נדחתה טענה של עד מומחה כי אין להגיש נגדו תביעת נזיקין בשל חוות דעת ברשלנות רק בשל היותו עד במשפט, שנית, נטען כאמור כי הלכת רויטמן אינה רלבנטית בעניינו זאת מאחר והתביעה דנן אינה בגין עדות שקר אלא בשל מעשה עוולה ברורים של קשירת קשר ועוד ושלישית, התביעה אינה נגד העדות אשר ניתנה בהליך אלא בגין התלונה שהגישו הנתבעות להנהלת מכבי.

93.
מקובלת עלי טענת המבקשות לפיה, ההחלטה הראשונה עליה תולה התובע את עיקר יהבו אינה בבחינת הלכה מחייבת. שנית, ההחלטה אינה רלבנטית בענייננו מקום שהיא מתייחסת לעדותו של עד מומחה, להבדיל מהמקרה המונח לפתחי להכרעה דכאן, שבו התביעה הוגשה כנגד המתלוננות שהעידו כנגד התובע.

94.
ובאשר לטענותיו
השנייה והשלישית של התובע, לפיהן התביעה אינה בגין עדות שקר אלא בשל מעשה עוולה ברורים, ובגין התלונה שהגישו להנהלת מכבי – הרי שאינני מקבלת את הטענה וזאת הואיל והנני מוצאת כי גם אם יקבע שתלונות המשיבות אינן בגדר עדות, הרי שההגיון העומד בבסיס הלכת רויטמן ובהתאם לו, קשירת קשר לעדות שקר ועדות שקר- אינן במסגרת העוולות הנזקיות- עומד גם מקום בו מדובר בתלונות אשר הובילו לנקיטה בהליך המשמעתי כנגד התובע
ומשכך, יש להחיל את הלכת רויטמן גם על המקרה בפני
.


יודגש- הנני מוצאת ההבדל בין התלונות שהוגשו לבין העדויות של המתלוננות הינו הבדל בהקשר סמנטי בלבד – והניסיון של התובע לטעון – כי התובענה מוגשת בשל התלונות שהוגשו ולא בשל העדויות שניתנו, הינו ניסיון שלא יצלח.

95.
הנני מוצאת להדגיש כי - בפקודת הנזיקין – העוולה היחידה המתייחסת להגשת תלונות שווא, הנה עוולת הנגישה הקבועה בסעיף 60 לפקודת הנזיקין הקובעת בזו הלשון :"

נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל – למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת – נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים.

עיננו הרואות - אחד התנאים של ביסוס עוולת הנגישה, הינו ניהולו של הליך פלילי בשונה מכל ההליכים שנוהלו עד כה כנגד התובע ומטעמו, ומכאן יסודות העוולה אינם מתקיימים. מכאן הרושם המתקבל מתביעתו של התובע, הנו ניסיון ליצור עילה יש מעין בפקודת הנזיקין וזאת אין להתיר.

96.
כבר בפתח הדברים ציינתי – כי נבצר ממני להתחקות אחר עילת התביעה המוכתרת על ידי התובע כתביעת נזיקין – ובהקשר זה הדברים ייאמרו ביתר שאת.

97.
הטענה של תרמית בהגשת תלונה אינה אלא טענה הנסבה על
עוולת הנגישה, אותה הגברת בשינוי אדרת ומשהראיתי לעיל – כי לא קמה לתובע עילת תביעה בעוולת הנגישה, אין אלא להסיק, כי התובענה מוגשת בגין עדות שקר ובהתאם לקבוע בהלכת רויטמן לעיל, דין תובענה שכזו להידחות.

98.
מכל האמור עד כה, מקובלת עלי הלכת רויטמן אליה מפנה ב"כ המבקשות הקובעת – כי אין לנהל תביעה בנזיקין כנגד עד במשפט בשל עדותו, משכך גם מטעם זה דין התביעה להידחות.

סוף דבר
99.
נוכח האמור והמפורט לעיל, הנני מקבלת הבקשה לסילוקה של התביעה על הסף – על כל יסודותיה
ומורה על דחיית התביעה.

100.
התובע יישא בהוצאות הנתבעות בגין הבקשה בסך של 15,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

101.
המזכירות תדוור החלטתי זו לצדדים.


ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ד, 22 מאי 2014, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 36545-10/13 סיגל גור ערד, דליה ציזיק נ' רם מודן (פורסם ב-ֽ 22/05/2014)