פסקי דין על יצחק הפנר | פסקי דין על סמדר אהרוני | פסקי דין על מיכאל גוטמן ואח' | פסקי דין על הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מרכז | פסקי דין על ועדת ערר מחוזית מחוז מרכז | פסקי דין על הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון ואח' |

52678-04/13 עתמ     25/05/2014




עתמ 52678-04/13 יצחק הפנר, סמדר אהרוני, מיכאל גוטמן ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מרכז, ועדת ערר מחוזית מחוז מרכז, הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון ואח'





בפני

כב' השופט יעקב שינמן
עותרים

1.יצחק הפנר

2.סמדר אהרוני

3.מיכאל גוטמן
4.צבי היינריך קופפרברג
5.בעלי עסקים בעלי נכסים ותושבים בערים נס ציונה וראשון לציון

ע"י ב"כ עו"ד נעמי וייל
, עו"ד אלימלך קריסטל ועו"ד עומר קריסטל


נגד
משיבים

1.הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מרכז

2. ועדת ערר מחוזית מחוז מרכז
ע"י ב"כ עו"ד הילה ליבנה-סירוטה ועו"ד שרון לייב-פלג
– פרקליטות מחוז תל-אביב

3.הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון
4.עיריית ראשון לציון

ע"י ב"כ עו"ד מישאל שרעבי – משרד עוה"ד אברהם בר

5.הועדה המקומית לתכנון ולבניה נס ציונה
6.עיריית נס ציונה/מהנדס העיר נס ציונה

ע"י ב"כ עו"ד שולמית מנדלמן

7.קנית השלום השקעות בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד דניאל אברבנאל, עו"ד אדם שפרוך ועו"ד מיכאל אדלר – משרד עוה"ד יגאל ארנון ושות'

8.מנחם גלן

ע"י ב"כ עו"ד גל שבי ועו"ד אבי שרף

9.רכבת ישראל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד טלי ענבר גולן – משרד עוה"ד בלטר, גור, אלוני ושות'
פסק דין
1. עתירה זו ענינה, בהתנגדות למתן תוקף של תכנית מתאר מפורטת מס' רצ/1/85/1 (להלן: "התכנית") ו/או קבלת סעד חלופי לפיו יתאפשר לעותרים לערור על אישור התכנית, בפני
המועצה הארצית בהתאם לסעיף 110 לחוק התכנון והבניה – התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") (עת"מ 52678-04-13).

2. כמו כן עתרו העותרים כנגד החלטת המשיבה 1 לדחות את הערר שהגישו בקשר להיתר בניה שהונפק ביום 5.12.12 למשיבה 4 ל "חפירה ודיפון עבור חניון תת קרקעי" כולל עבודות נלוות ל"ביצוע גדרות והתארגנות בשטח" (להלן: "ההיתר לחניון") (עת"מ 5893-03-13).

רקע
התוכנית
3. העתירה הנדונה, עניינה בשטח אדמה של כ-30 דונם המצוי בחלק הצפון מזרחי של העיר ראשון לציון בתחומו של מחלף 431/412 בצמוד לתחנת הרכבת הידועה בשם תחנת "ראשונים" (להלן: "מתחם הראשונים").

4. בהתאם לתוכניות תממ/3/6/א ותוכנית רצ/1/85 השטח נשוא התוכנית, המיועד לדרך, בפועל משמש כחנייה בהיתר, עבור תחנת הרכבת.

התוכנית מטרתה, להפוך את חניון הרכבת העילי לחניון תת קרקעי המכיל כ- 600 מקומות חניה עבור נוסעי הרכבת, ומעליו יבנו שני מגדלים או מגדל אחד לטובת משרדים, מסחר, מסוף אוטובוסים ומקומות חניה נוספים ציבוריים לנוסעי הרכבת (בנפרד ממקומות החניה שיוקצו לשימוש מבנה התעסוקה והמסחר).

בסה"כ הבניה המתוכננת על פי התוכנית הינה בהיקף של כ- 36,785 מ"ר המתחלקים: לכ- 24,285 מ"ר משרדים וכ- 12,500 מ"ר מסחר .

5. התוכנית גובלת בדרום בכביש 431 שהינו כביש רוחב ארצי המקשר בין כביש 6 לבין כביש 4- תל אביב אשדוד, ובמערב דרך 412 שהינה הדרך מראשון לציון לנס ציונה.

6. שטח התוכנית מצוי בגבולה הדרומי של העיר ראשון לציון, ובגבולה הצפוני של העיר נס ציונה.

7. לתוכנית הוגשו התנגדויות הן על ידי בעלי עסקים מהערים ראשון לציון ונס ציונה, על ידי מהנדס העיר נס ציונה, על ידי תושב המתגורר בסמיכות לשטח התוכנית, על ידי רכבת ישראל ועל ידי יזם התוכנית.
העתירה הקודמת

8. ביום 13.4.2011 הגישו העותרים עתירה קודמת (עת"מ 12138-04-11) (להלן: "העתירה הקודמת") בה התבקש בית המשפט לבטל את ההחלטה בעניין האישור שניתן לתוכנית וכן לבטל את האישור שניתן וכן לאפשר לעותרים לערור על האישור בפני
המועצה הארצית בהתאם לסעיף 110 לחוק התכנון והבניה.
3
9. ביום 8.1.2012 ניתן

פסק דין
בעתירה קודמת בו קבעתי, כי יש למחוק את העתירה הקודמת בהיותה עתירה מוקדמת שכן, בין היתר, טרם התקבלה התייחסות יועץ התחבורה של לשכת התכנון ורק לאחר שתתקבל חוות דעתו, תכריע הוועדה המחוזית אם דרוש דיון בנושא ואם לאו, וכמו כן גם לפי החלטת הועדה המחוזית האם יש צורך בדיון נוסף בנושא התחבורה (להלן: "פסק הדין").

בהתאם לכך, בפסק הדין הבהרתי, בין היתר, כי: "אין במחיקה זו כדי לגרוע מאף אחת מטענות העותרים והעותרים יהיו זכאים לעלות כל טענה כשתתקבל ההחלטה החדשה והמתוקנת והסופית בקשר לתוכנית".

ובהמשך קבעתי כי: "העותרים, יהיו זכאים לפנות למשיבות 1-2 ולהביא בפני
הן נתונים והשגות רלוונטיים בקשר לנושא התחבורה או בקשר לכל עניין שנידון בהחלטת הוועדה והיא תחליט אם יש לשנות מההחלטה או מהחלטותיה הקודמות לאור הנתונים החדשים שהובאו בפני
ה ואם לאו, ותודענה לעותרים על החלטתה, משמע האם הוחלט על קיום דיון נוסף, מועד הדיון ואם לאו (להלן: "ההודעה"). תתקבל החלטה שלא לשנות את התוכנית ותימסר הודעה, או שיוחלט לתקן את התוכנית ותתקבל החלטה לאשרה לאחר תיקונה(בהתאם לסעיף 108 לחוק), או שיבקשו לערער בפני
הועדה הארצית ובקשתם תדחה, יוכלו העותרים לעתור כנגד החלטות העתירה דנא או אלו המתוקנות שיתקבלו והם לא יחשבו כמי שויתרו על טענותיהם או כמי שהשתהו."

העתירה הנוכחית-כללי

10. לאחר פסק הדין בעתירה הקודמת הגישו העותרים התנגדויות/הסתיגויות בהמשך להתנגדויות הקודמות שלהם (ראה מכתב מיום 21.1.2013 בעניין ישיבת ועדת המשנה להתנגדויות מיום 25.11.12).
משסורבו/נדחו העותרים הוגשה העתירה דנא בה ביקשו העותרים להשיג ו/או לבטל:

. את החלטת ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית, בדבר אישור תוכנית מיתאר מפורטת- מס' רצ/1/85/1- "מתחם ראשונים", ודחיית ההתנגדויות שהוגשו לתוכנית ובעניין הימנעות משיבה 1, בין במליאתה ובין באמצעות ועדת המשנה להתנגדויות, להביא את תוכנית מתחם ראשונים לדיון בפני
ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה (להלן: "הולנת"ע") קודם להכרעה בהתנגדויות ואישור התוכנית.
a. לחילופין, עתרו העותרים בעניין החלטת המשיבה 2 (מיום 4.3.2013) לדחות את בקשתם לקבלת רשות לערור על אישור תוכנית מתחם ראשונים בפני
המועצה הארצית לתכנון ולבנייה באמצעות ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית.

11. בעתירה טוענים העותרים, בין היתר, כי נפגעה זכות הטיעון של המתנגדים לתוכנית מתחם ראשונים וכי לא יושם פסק הדין בעתירה הקודמת.

לטענת העותרים, ועדת ההתנגדויות לא שעתה לבקשת המתנגדים לזמנם לדיון פומבי נוסף, וההתרשמות היא כי ההחלטה החוזרת לאשר את התכנית הינה תוצר של דעת הועדה, לדבוק בהחלטותיה הקודמות. העותרים טוענים, בין היתר, כי הם הגישו לוועדת ההתנגדויות חוות דעת שלא נדונו בדיון פומבי ולמעשה לא הוקדש להן עיון ודיון ענייניים ומושכלים.

12. ביום 11.7.13 לאחר קיום דיון מוקדם בעתירה במהלכו ציין ב"כ המשיבות 3 - ו 4 כי: "לפני כשבוע וחצי התכנית המאושרת 85/1 [הכוונה ל – רצ/1/85/1] פורסמה ברשומות ביום 02/07 למתן תוקף..." הגישו העותרים בקשה ליתן צו ביניים המורה על עיכוב תחילת תוקפה של התוכנית.

13. ביום 11.8.13 דחיתי את הבקשה כפי שהתבקשה אך נעניתי לה בהיבט מצומצם, של מניעת הוצאת היתרי בניה על סמך התוכנית עד להכרעה בעתירה, כאשר החלטה זו באה בנוסף להחלטתי הקודמת מיום 16.7.2013 בה הוריתי כי אין בצו המניעה כדי לעכב את אישור ובניית החניון התת קרקעי בלבד (להלן: "צמ"ז") שנבנה על פי ההיתר לחניון.

14. היזם –המשיב 4 התחייב והסכים, כי הוא מודע לכך שההיתר לחניון מאפשר בניית החניון בלבד שישמש בשלב זה בעיקר את באי הרכבת. בכל מקרה, הסכים היזם, כי אם יבטל בית המשפט את התוכנית שאושרה, ישמש החניון בעתיד את באי הרכבת בלבד וכי לא תהיה לו כל טענה בקשר לכך, והמשיבים מנגד לא יטענו כי המדובר "במעשה עשוי" שאינו מאפשר לבטל את התוכנית.
העותרים הסכימו כי בנסיבות אלו לא מתבקש סעד אופרטיבי בעניין החניון ולפיכך העתירה שהוגשה בעניין זה (5893-03-13) הפכה לתיאורטית "והיא משמשת אך ורק כמצע טיעוני לצורך העתירה השניה -52678-04-13..., הינה מיותרת..." ולפיכך הוריתי כי הדיון בשתי העתירות ידון ביחד באותו מעמד (פרוטוקול הדיון והחלטתי מיום 10.7.13).


דיון

כללי

15. עיקר טענות העותרים מכוונות נגד החלטות הועדה המחוזית בקשר לתוכנית, בהיבט התכנוני/מקצועי .

16. בגלל אופייה של התוכנית וכמות ההתנגדויות הרבה יחסית שהוגשה לה, נבחנה התוכנית במשך כ- 12 שנה, בבחינה מדוקדקת ורחבת היקף מעל ומעבר למקובל, ואפשרה בין היתר לעותרים להשמיע טענותיהם, גם מעבר לנדרש על פי הדין בהליכי פרוצדורה תכנוניים רגילים, ובין היתר, מכח פסק הדין הקודם שלי.

התוכנית החלה להתגבש כאמור עוד בסוף שנות ה-90 והיא הוגשה לוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז בתחילת שנות ה-2000 (להלן: "הוועדה המחוזית").

במסגרת הליכי התנגדויות לתוכנית לפי הדין, השמיעו העותרים את טענותיהם בעל פה ובכתב ואף הגיבו לתשובות שנתנו המשיבה 3-הוועדה המקומית לתכנית ובניה ראשל"צ (להלן: "הוועדה המקומית"),והיזם, המשיב 8 – קנית השלום השקעות בע"מ (להלן: "קנית" או "היזם").

17. גם לאחר פסק הדין הקודם שלי, הגישו העותרים "השלמת טיעונים" מטעמם, שגם השלמה זו החזיקה עשרות עמודים וגם לה צורפו שתי חוות דעת מומחה נוספות.

סה"כ הגישו העותרים 3 מערכות של התייחסות, תגובות וטענות, ו-6 חוות דעת של 3 מומחים שונים, ואף השמיעו כאמור טענותיהם בעל פה בפני
הוועדה המחוזית, לרבות וועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז (להלן: "וועדת המשנה").

18. רק לאחר דיונים רבים, שהתנהלו בפני
הוועדה המחוזית, במסגרתם נבחנו טענות העותרים ועמדות כל המשרדים הממשלתיים הנוגעים בדבר, החליטה הוועדה לאשר את התכנית בכפוף לשורה של תיקונים (להלן: "החלטת אישרור התוכנית").
התיקונים, חלקם הם תוצר של התנגדויות העותרים, כמפורט בפרוטוקול החלטות וועדת המשנה בפרוטוקול ישיבה מספר 2010031 מיום 10.10.10, וכן בהחלטת וועדת המשנה בישיבתה מיום 25.11.12.

19. בעתירתם הנוכחית המחזיקה גם היא 89 עמודים וכ-50 סעיפים על סעיפי המשנה שבהם, חוזרים העותרים על כל טענותיהם שנטענו בפני
הוועדה המחוזית, הן אלו העוסקות בהיבט התכנוני והן אלו שעוסקות בדחיית בקשתם לערור על אישור התכנית בפני
המועצה הארצית.
מושכלות ייסוד בהחלטות המתקבלות בבתי משפט בקשר לעתירות המבקשות להשיג או לערער על החלטות של מוסדות התכנון המקצועיים, כי:
"בית המשפט איננו מוסד תכנון נוסף או מוסד תכנון-על" (ראה: עע"מ 9057/09 דן איגנר ועוד 32 אח' נ' השמורה בע"מ (פורסם בנבו, 20.10.2010, פסקה 17 לפסק דינה של כבוד השופטת נאור)).
או כי, היקף התערבותו של בית משפט במעשי המנהל מוגבלת: "בעיקרו של דבר אין בית המשפט ממיר את שיקול דעת הרשות התכנונית שהחלטתה עומדת למבחן בשיקול דעתו. היקף הביקורת שעל בית המשפט להפעיל מתמצה בבדיקה, האם החלטת מוסד התכנון התקבלה ללא משוא פנים, בלא הפליה, תוך שקילת השיקולים הרלוונטיים בתום לב וללא שיקולים זרים, ואם מצויה היא בתחום הסבירות" (ראו עע"מ 402/03 עמותת העצמאים אילת (לשכת המסחר) נ' ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז דרום (פורסם בנבו, 12.2.04)), ופסקי הדין המצוטטים שם).

20. כך בדרך כלל וכך יש לנהוג במקרה דנא, כאשר התברר, שוועדות התכנון, ביסודיות ובשקידה בחנו את ההיבטים השונים של התוכנית מבחינה מקצועית.

בדיונים הרבים שהתקיימו כאמור מאז נדונו בהיבט התכנוני שני נושאים: היקף השטח המסחרי בפרויקט ובצד בחינה זו נבחנו הסדרי התחבורה.

נספח התנועה עודכן ותוקן כ-20 פעמים בין השנים 2008-2004 ועדכונים אלו היו תוצר של עשרות ישיבות ודיונים עם מומחים והתייעצות עם הרשויות השונות הנוגעות לסוגיה זו כמו- משרד התחבורה, מע"צ, הרכבת, יועצי התנועה של הועדה המקומית והמחוזית.

שאלת היקף השטח המסחרי בפרויקט, נבחנה לאחר שהוגשו לוועדה חוות דעת כלכליות של היזמים ושל יועצי הוועדה וניתן לראות, כי השטח המסחרי צומצם בצורה משמעותית (התבקש 20,000 מ"ר ואושר 12,500 מ"ר) וכי גם שאלה זו, נבחנה בקפידה וביסודיות, מעבר לשאלה העקרונית האם נכון להקים מבנה מסחרי שכזה במיקום הנוכחי, ועל כך עוד יורחב בהמשך בשאלה האם יש מקום להביא סוגיה עקרונית זו לפני המועצה הראצית.

21. דיונים נוספים תכנוניים ותחבורתיים, התקיימו גם לאחר שהוריתי בפסק הדין בעתירה הקודמת (8.1.12) להחזיר הדיון לוועדה להשלים בין היתר את הבדיקה בנושא התחבורה.

ביום 30.7.12 הגישו העותרים לוועדה המחוזית השלמת טיעון שהחזיקה עשרות טיעונים ואליה צורפה חוות דעת של יועץ תנועה מר מרק רנדר, וחוות דעת של פרופ' סדן בעניינים האורבניים (להלן: "השלמת הטיעון").

החלטות אישרור התוכנית שהתקבלו ביום 28.10.12 ו- 25.11.12, מוכיחות גם הן כי החלטות אלו התקבלו לאחר שהתקיים דיון מעמיק נוסף, נבחנו טענות העותרים, נשמעו מומחים והוצגו נתונים ומסמכים, שאפשרו קבלת החלטה מקצועית מבוססת לכאורה.

ההחלטה שהתקבלה הייתה שלא לשנות מההחלטות הקודמות בכפוף לביצוע מספר תיקונים בנושאים סביבתיים בהתבסס על טענה של העותרים, וגם בכך יש להצביע כי הועדה בחנה את טענות העותרים בפתיחות ובנפש חפצה, ומקום שראתה שיש טעם עניני בטענותיהם של העותרים, לא היססה לשנות מהחלטתה הקודמת.

אותה יסודיות, רצינות והתעמקות- אפיינו את הדיונים הקודמים של הועדה בגינם הוגשה העתירה הקודמת ובין היתר ניתן היה לראות זאת, בהחלטה מיום 10.10.10 בהתנגדויות לתוכנית שהוגשו בעיקר ע"י העותרים (ההחלטה שאושררה) (להלן: "ההחלטה בהתנגדויות").
בהחלטה ארוכה ומנומקת התייחסה הועדה המחוזית לכל טענה ראויה של המתנגדים, בכובד ראש וברצינות הראויה, ובעקבות כך את חלקן דחתה ואת חלקן קיבלה, וכך למשל הורתה:

• להכניס תיקונים בנספח התנועה והחניה והורתה על העברתו לאישור של יועץ תנועה של הועדה ושל משרד התחבורה;
• הורתה כי 600 חניות יופרדו לטובת באי הרכבת, משאר באי החניון;
• דרשה כי נספח התנועה והחניה יוצג לרכבת כדי להבטיח שהוא עונה על צרכיה (ואכן אישור כזה של הרכבת התקבל ביום 22.2.11).

22. הליכי התכנון של התוכנית התארכו מאז שנת 2004 עת הוחלט להפקידה. מאז דנה הועדה בתוכנית מעת לעת (15.5.06, 8.1.07, 24.12.07) וקיבלה החלטות שונות בקשר לשינוי תנאי הפקדה, בין היתר בשל תיאומים תחבורתיים שנדרשו.
מיום 24.12.07 הוארך תוקף החלטת ההפקדה של התוכנית מכח סמכות הועדה לפי ס' 86(ה) לחוק התכנון והבניה. בחינת הליכי התכנון מעלים, כי מיקום הפרויקט הצריך הליכי תכנון מרובים של כל גורמי התחבורה אך למרות התארכות הזמנים בין ההחלטה להפקדה לבין ההפקדה, לא חל כל שינוי בנורמות התכנוניות הרלוונטיות ובהתאם לכך נקבע בהחלטת הועדה בהתנגדויות כי: "הועדה סבורה כי התוכנית עודנה רלבנטית ותואמת את מגמת התבנון העתידי...".
מי שהיה בעל האינטרס הראשון במעלה וש"דחף" את קידומה של התוכנית, היו יזמי התוכנית ולכן אין במקרה זה לראותם כי "שגררו רגליים" (כמו שהיה במקרה שבעע"מ 2647/05 פז נ' הועדה המחוזית (פורסם בנבו 20.3.07)).

23. הליכי התכנון החלו עוד לפני שפרסם משרד התחבורה בשנת 2003 את ה"מדריך להכנת בחינת השלכות תחבורתיות" (להלן: "הבה"ת"). הבה"ת הינו כלי עזר ומנחה, כיצד לבחון, ולבדוק את ההשלכות תחבורתיות של תוכנית. מעבר לעובדה שהתרשמתי כי הבחינות התחבורתיות אכן בוצעו מבחינה טכנית בצורה מקצועית ורצינית, הרי שלא הוצגה לי ע"י העותרים כל ראיה, כי לא בוצעו מבחינה מהותית בדיקות שהיו מחויבות על פי הבה"ת ושהיה בהם להשפיע על סביבת הפרויקט מבחינה תחבורתית באופן שלילי. כך גם קבע יועץ התנועה של הועדה המחוזית (מר הוכברגר) בהחלטת האשרור: "...כל הבדיקות התחבורתיות והתנועתיות הרלוונטיות לשביעות רצון כל הגורמים...בכלל, תוצאות בדיקות אלו נמצאות במסמכים שנלווים למסמכי התוכנית, ומצביעים במסקנותיהם על תפקוד ראוי של רשת הדרכים שגובלות פרויקט".

24. הועדה שהייתה ערה גם לטענת העותרים, כי הנתונים התחבורתיים אינם מעודכנים, היא קבעה לאחר שמיעת ההתנגדויות ובהעדר ראיות מבוססות מטעם העותרים, כי הנתונים המצויים בפני
ה מספקים:
"הועדה מבקשת להדגיש כי גם לאחר בדיקה נוספת כפי שנעשתה על ידי יועץ התחבורה של הוועדה, עתה, לאחר שמיעת ההתנגדויות, נמצא כי הנתונים כפי שמוצגים בתוכנית רלוונטים כאז גם היום" (ס' 1 פרק ג' בהחלטה בהתנגדויות) ובהמשך "לגבי ההתנגדויות וחוות דעת התחבורתית המלווה אותן, מבקשת הוועדה לציין כי המתנגדים והיועץ מטעמם לא סיפקו נתונים תחבורתיים עדכניים אשר שונים מאלו שצויינו על ידי יזמי התוכנית... הוועדה סבורה בהמשך לחוו"ד יועץ התחבורה, כי מיקום הפרויקט במערך התחבורה של המחלף מאפשר תנועה שוטפת גם של תנועה עוברת וגם של זו הנכנסת ויוצאת מהפרויקט ואין בה כדי להטיל עומס המשנה באופן מהותי את מהלך התנועות במחלף ובדכים סביבו" (ס' 3 להחלטה).

מהאמור עולה בבירור, כי שאלות התכנון, ובין היתר, הנושא התחבורתי נדונו ונבחנו ע"י אנשי מקצוע, מומחים והרשויות המתאימות ובשום פנים ואופן אין מדובר בהחלטה בלתי סבירה או בלתי מידתית, שעל בית המשפט להתערב בה.

25. כשבית המשפט דן בעתירה בקשר להחלטה מנהלית בכלל ובפרט של מוסד תכנון מקצועי, הוא אינו שוקל, מה היה מחליט בית המשפט בנסיבות דומות, אלא האם החלטה של הרשות התכנונית עומדת בביקורת של, האם ההחלטה שהתקבלה הינה סבירה ו/או האם היא כאחת החלטות הסבירות שניתן היה לקבל באותן נסיבות, שהרי אם כך הדבר, לא יתערב בית המשפט שהוא אינו "הזירה" הנכונה להתמודד עם טענות תכנוניות להבדיל מטענות משפטיות.
כך למשל (כדוגמה אחת מיני רבות) בסעיף 3.6 לעתירה נטען כי:
"באישור התוכנית לא יוחס משקל ראוי לכך שהמיקום שנבחר להקמת הפרויקט המסחרי...בסמיכות מידית לתחנת הרכבת ראשונים ובסמוך למחלף דרכים 431 ו-412...עלול לפגוע בתפקוד הרכבת...לגרום לתוספת ניכרת בעומסי תנועה, לפגוע בתפקוד הכבישים מסביב, לרבות אפשרות הרחבתם בעתיד".

ברור שאלו טענות תכנוניות טכניות גרידא והעותרים מבקשים הלכה למעשה, כי בית המשפט ידון בטענות אלו בשנית, לאחר שנדונו ונבחנו ע"י אנשי המקצוע בוועדה המחוזית ו/או הם מבקשים כי בית המשפט יקבע כי התוכנית עלולה "לפגוע בתפקוד הרכבת...", לאחר שהרכבת עצמה אינה סבורה כך ולאחר שכל השגותיה של הרכבת או שהתקבלו או שהיא החליטה שאין מקום לעמוד עליהן.

26. העיקרון וההלכה היא, כי ככלל, אין בית המשפט מתערב בהחלטה שכזו אלא אם נפל בה פגם משפטי כזה המצדיק התערבות כמו למשל חריגה מסמכות, העדר תום לב, החלטה בלתי סבירה בעליל ועוד.
לעניין זה נפסק בעע"מ 3478/07 ביקל נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה – מחוז מרכז (פורסם בנבו, 29.6.09)):

"בית משפט זה חזר ופסק כי סמכות התכנון הופקדה בידיהם של גופי התכנון המנויים בחוק. במרחב שיקול הדעת הניתן להם, ועל יסוד הנחה שהם פועלים בתום לב ובמידה ראויה של סבירות, רשאים ומוסמכים אותם גופים לנוע כרצונם ועל פי שיקול דעתם. בית המשפט לא יתערב בפעילותם של גופי התכנון אלא במקרה של פעולה שלא כחוק או בחוסר סמכות, שלא בתום לב או שלא בסבירות ראויה (ראו : בג"צ 2920/04 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פ"ד נ(3) 441, 446 (1996); בג"צ 10242/03 מילובלובסקי נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה , פ"ד נח(6) 673, 679 (2004); עע"ם 9654/06 החברה להגנת הטבע נ' ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה (פורסם בנבו, 5.5.2008), סעיף 15 לפסק הדין)."
(ההדגשות בקו בכל הציטוטים שב

פסק דין
זה, אינן במקור אלא אם יאמר אחרת י.ש).
וראה גם בעע"ם 2418/05 מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז ירושלים, (פורסם בנבו, 24.11.2005) שם נפסק (פסקה 9):
"כלל נקוט הוא בידינו כי בית-המשפט אינו שם עצמו בנעליהן של רשויות התכנון ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו שלו תחת שיקול דעתן המקצועי של אותן רשויות. התערבותו של בית-המשפט בהחלטות של רשויות התכנון נעשית במשורה, בעילות מובהקות המצדיקות התערבות במעשה המינהלי, כגון: חריגה מסמכות, חוסר תום-לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות".

27. עיון בעתירה מעלה - כפי שכבר נקבע לעיל, טענות העותרים הן בעיקרן בעלות אופי תכנוני. העותרים ממקדים את טיעוניהם בעתירה בתקיפת שיקול דעת הועדה, אלא שלא שוכנעתי, כי העותרים הוכיחו, שנפל פגם בהחלטות אלו המצדיק התערבות בית המשפט בהן.

28. העותרים טוענים כי הועדה התעלמה מפסק הדין הקודם שלי, אך מהחומר שהונח בפני
י לא התרשמתי שכך היה. בהחלטת הועדה צוין פעמים מספר כי בפני
הועדה הונח פסק הדין בעתירה הקודמת, הגם שכתוצאה מתקלה פסק הדין לא הוצג בדיון הראשון, והועדה עודכנה על ידי היועמ"ש שלה בדבר הצורך בשקילת ההחלטה מחדש לאור מה שנקבע בפסק הדין. בהתאם לכך, הועדה אפשרה לעותרים להשלים את טיעוניהם לרבות הגשת חוות דעת משלימות תוך שהועדה התייחסה לטיעונים אלו ולא ראתה בהם ככאלו המצדיקים את שינוי החלטותיה הקודמות, למעט קבלה חלקית של ההתנגדות בנוגע לנושאים הסביבתיים.

29. טענה נוספת בפי העותרים כי נפגעה זכות הטיעון שלהם.

אין לי אלא לדחות טענה זו מכל וכל ולקבוע כי לטעמי אם יש דוגמה בה ניתנה זכות טיעון הוגנת למתנגדים, מעל ומעבר לקבוע בדין, זה המקרה.

העותרים הגישו בנוסף לטיעונים הארוכים מאד- המחזיקים מאות עמודים, כל פעם, 6 חוות דעת של 3 מומחים. הועדה השקיעות שעות מרובות בבחינת טענותיהם בין אם אלו נטענו בכתב או בע"פ והעובדה כי לא ניתנה לעותרים האפשרות להגיב על חוות דעת פנימית שיועצי הועדה המחוזית הגישו לה, לבקשתה, לאחר הדיון בהתנגדויות ובטרם ההחלטה בהן, אין בכך דבר, כדי להצביע על איזו שהיא פגיעה בזכות הטיעון שלהם.

כידוע, מתנגד שהתנגדותו לא התקבלה תמיד חש שאם הייתה ניתנת לו זכות טיעון רחבה יותר הוא היה מצליח לגרום לשינוי ההחלטה שהתקבלה בסופו של דבר, אך יש לשים לכך קץ. הועדה צריכה לעסוק בתוכניות אחרות, בהתנגדויות אחרות ובמטלות שונות בעלות חשיבות ציבורית נרחבת לפעמים, ולכן יש גם מקום להגביל את זכות הטיעון של המתנגד.
ייתר על כן כפי שקבעתי כבר בעת"מ (מרכז) 33481-07-13 אליהו זלק נ' הועדה המחזית מרכז (פורסם בנבו 23.6.13) התייעצות כזו אין בה כל פסול ואלי היא רצויה ובוודאי שאין בה התפרקות מסמכות ומשיקול דעת. בהתאם לסעיף 8(ב) לחוק, נקבע: "וועדה מחוזית רשאית להתייעץ בעניין מסוים עם יועץ מקצועי וכן רשאית היא למנות לה יועץ מקצועי של קבע לרבות יועץ משפטי".

מלשון הסעיף עולה בבירור, כי הוקנתה לוועדה המחוזית הסמכות להיוועץ עם יועץ ובכלל זה עם השמאי המייעץ וכך קבעתי בעניין זלק הנ"ל:

"סמכות זו ניתנה לוועדה, שכן החלטותיה של הוועדה המחוזית, בייחוד בעת אישור התכניות, כוללות לא פעם שיקול דעת בתחומים שונים ומשונים, כמו תחומי אקולוגיה, ביטחון, בטיחות, סביבה, אקוסטיקה, שמאות, אדריכלות, תחבורה וכו' ואין לצפות כי הוועדה תתמצה בכל אחד מן התחומים (ראה: בג"צ 8796/08 הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל נ' החברה לאיתור ולהשבת נכסים (פורסם בנבו 20.8.09) פסקה 20, בג"צ 8912/05 מפגשים עמותה למעורבות חינוכית וחברתית נ' שרת החינוך התרבות והספורט (פורסם בנבו, 14.3.2007)..." ובהמשך:
"מינוי היועץ מטרתו להביא בפני
חבריי הוועדה, חוות דעת בתחום המקצועי לו הוא מומחה, על מנת שאלו יוכלו לקבל החלטה נכונה בעניינים מקצועיים העומדים לפניהם...לוּ יתאפשר לצדדים להיות צד לאותו הליך של התייעצות, הרי שלעולם לא יסתיימו הליכים אלה ושוב יוכלו להביא הצדדים בפני
הוועדה המחוזית שמאויות נוספות וזו האחרונה תאלץ שוב להעבירן לשמאי היועץ כדי לקבל התייחסותו.
ההליך הרגיל, המקובל והנכון - יש לומר, הוא שבמסגרת ההתנגדות מעלים הצדדים את הטענות השמאיות שלהם, החומר מועבר לשמאי המייעץ לוועדה שמוסר חוות דעתו לחברי הוועדה, וזו מחליטה את החלטתה המכרעת, כאשר היא יכולה, כמו בית משפט, לדחותה או לקבל ולאמץ אותה".
יש לזכור בנוסף, כי גם במסגרת הטיעון המשלים לאחר פסק הדין בעתירה הקודמת, ניתנה לעותרים זכות טיעון נוספת לאחר הדיון בהתנגדויות, אותה הם ניצלו בהיקף נרחב כפי שפורט לעיל, תוך צירוף חוות דעת, וזו זכות "עודפת" ובמידת מה היא מעל ומעבר לזכות הטיעון הרגילה הקבועה בדין.

דחיית הבקשה למתן רשות לערור

30. טענתם השנייה של העותרים נסבה על החלטת המשיבה 2 - יו"ר הועדה המחוזית, שלא לאפשר לעותרים לערור על אישור התוכנית בפני
המועצה הארצית לתכנון ולבניה (להלן: "המועצה הארצית") באמצעות ועדת המשנה לעררים (להלן: "הדחיה" או "הסרוב לערור"), ולטעמם זו החלטה שגויה, בלתי סבירה ודינה להתבטל.
אני סבור כי הדין עם העותרים בעניין זה.

31. סעיף 110 לחוק מהווה הליך ביקורת פנימי מנהלי אשר יש בו כדי לתרום לאיכות ההליך
המנהלי ולייעולו (עע"מ 3663/02 וועד שכונת עין כרם נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז ירושלים, פ"ד נז(2) 882 (להלן: "

פסק דין
עין כרם")).
ב

פסק דין
עין כרם נקבע (עמ' 889 – 890), כי השימוש במנגנון זה צריך להיעשות בצורה מושכלת, מחד לא לפתוח פתח ופרץ של עררים לפני המועצה הארצית, ומאידך, לאפשר במקרים הנכונים קיומו של ערר שכזה:

"שימוש בלתי מושכל במנגנון זה עלול לפגוע בתרומתו, מחד גיסא, פתיחה גורפת מידי של מנגנון הביקורת בפני
עררים ללא הבחנה תחתור תחת יעילות הפעלת מנגנון זה ותכביד ללא הפסקה על הליכי התכנון, מאידך גיסא, אטימת – יתר של מנגנון הביקורת לפני הגשת עררים, תחתור תחת איכות המנגנון כמנגנון ביקורת ובקרה. תרומתו של מנגנון ביקורת פנים - מנהלי להשבחת ההליך המנהלי קשורה אפוא קשר הדוק בקיום מנגנון סינוף אשר יווסת באופן יעיל את העררים שיובאו בפני
ו".

החוק לא קבע אמות מידה ברורות מתי תינתן רשות ערר ומתי תסורב בקשה שכזו ע"י מי שאינו נמנה על אחד מהגופים להם ניתנה זכות אוטומטית ללא צורך ברשות ערעור.
ס"ק 110(א)(1) מעניק זכות ערר למועצה הארצית, לשלושה מחברי הוועדה המחוזית, או לוועדה מקומית או רשות מקומית הנוגעת בדבר, בעוד שס"ק (2) מאפשר הגשת ערר רק ברשות יושב ראש הוועדה המחוזית למגיש התכנית, מי שהתנגד לתכנית או מי שהשמיע דעתו לאחר שזומן ע"י הוועדה המחוזית להופיע בפני
ה, בהתאם לסעיף 106ב' לחוק התכנון והבניה.

כפי שנפסק בעניין

פסק דין
עין כרם, כל מקרה צריך לידון לגופו וביהמ"ש העליון קבע כי יש בעניין זה "להותיר לפרקטיקה את מלאכת עיצובן של אמות המידה הראויות. יש לפסוע בעניין זה צעד אחר צעד כאשר כל מקרה ייבחן לגופו לפי נסיבותיו הספציפיות".

למרות כלליות האמור, קבע כבר בית המשפט עקרונות יסוד לצורך בחינת ההכרעה בשאלה האם יהיה נכון לתת רשות ערר למועצה הארצית בקשר להחלטה מסוימת ואם לאו, וקבע כי, יהיה מקום ליתן רשות ערר במקרים בהם: "שהעניין יהיה חשוב עד כדי הצדקה לערב את המועצה אם בשל היותו בעל השלכה רחבה, אם בשל אופיו העקרוני, אם בשל היותו מלווה ברגישות ציבורית מיוחדת ואם בשל היותו נתון למחלוקת ציבורית קשה".
מפאת העובדה שלא ניתן היה לקבוע כללים נוקשים בשאלות מתי תינתן רשות ערר ומתי לאו, קובע בית המשפט כי:
"רק לאחר שיצטבר ניסיון בהחלטות בעניין זה הן של יושבי הראש של הוועדה המחוזית והן של בתי המשפט לעניינים מנהליים אשר בפני
הם מבוקרות החלטות אלה, תתבהר גם התמונה הכללית, ויהיה ניתן להתוות את השיקולים המרכזיים הנדרשים לעניין ביתר קלות. מובן שעל יושב ראש הוועדה המחוזית מוטל הנטל להתכבד ולנמק את שיקוליו להיעתר לבקשה שבפני
ו או לדחותה".

32. בתי המשפט המנהליים אשר בפני
הם נידונה הסוגיה קבעו מעת לעת את אמות המידה
שאמורות להדריך את ראשי הוועדה המחוזית בהפעלת סמכותם ואין ספק כי העמדות שונות זו מזו. השוני נובע מכך,שאין מנוס מן הקביעה, כי כל מקרה צריך להיבחן ולדון לגופו ולנסיבותיו.

הגישה המצמצמת הינה- כי הרשות תינתן רק במקרים בהם מדובר בתוכניות בעלות השלכה כלל ארצית הנוגעות לקביעת מדיניות כלל ארצית (וכפי שיפורט בענייננו בהמשך, אני סבור כי גם בתנאי זה עומדת הבקשה שלפניי), בעוד שהגישה המרחיבה קבעה- כי אין מקום להגבלה זו של השפעה על כל הארץ אלא די בכך כי מדובר בנושאים בעלי חשיבות תכנונית וציבורית, רחבה.

33. קנה מידה נוסף ושונה הציג כב' השופט זילברטל בעע"מ 2109/12 אגבריה נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז חיפה (פורסם בנבו 21.11.13) שקבע: "בפסיקה לא נקבעו אמות מידה נוקשות לשאלה מתי תינתן רשות לערור למועצה הארצית לפי סעיף 110 לחוק התכנון והבנייה. בית המשפט הסתפק באמירה הכללית כי כדי שתינתן רשות נדרש שהעניין יהיה חשוב עד כדי הצדקה לערב את המועצה הארצית אם בשל היותו בעל השלכה רחבה, אם בשל אופיו העקרוני, אם בשל היותו מלווה ברגישות ציבורית מיוחדת ואם בשל היותו נתון למחלוקת ציבורית קשה". כב' השופט זילברטל הפנה בעניין זה לפסק הדין בעניין עין כרם ולפסק הדין בעניין עע"מ 5239/09 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז מרכז (פורסם בנבו).

34. מהאמור לעיל עולה כי המבחן לקביעת הצורך במתן רשות ערר מצריך את ביהמ"ש לבחון האם במקרה הנדון בפני
ו יש חשיבות להחלטה ברמה הציבורית. חשיבות שכזו יכולה להיות בשל היות המקרה בעל השלכה רחבה מכל היבט אפשרי, בשל אופיו העקרוני או בשל היותו מלווה ברגישות ציבורית מיוחדת הנתונה למחלוקת ציבורית קשה.

בענייננו מתעוררות שאלות חשובות של שמירה על מרכזי הערים ואי "ייבושם" לעומת פתוח הפרברים. כולם מסכימים כי אלו שאלות ראויות וחשובות ולא יכולה להיות מחלוקת "על המה" אלא "על האיך" או "באיזה מקרה". שאלות שכאלו שהינן שאלות מקצועיות בתחום התכנון הארצי הינן שאלות עקרוניות שמן הראוי שתידונה ע"י אינסטנציה תכנונית גבוהה יותר -המועצה הארצית, כדי שזו האחרונה תקבע את הכללים כדי לאזן נכונה בין שני ערכים חשובים, בין הצורך בשימור ופיתוח המרכזים "הוותיקים"/"הישנים" של הערים לבין פיתוח וריבוי הקניונים בפרברי הערים ולצורך כך יש להגדיר בין היתר, מתי אזור מסויים ייחשב ל"פרבר" של העיר או ל"שולי העיר".


35. לטענת העותרים ההחלטה לסרב להם לערור, אינה מתיישבת עם הפסיקה, הרציונל הבסיסי והיתרונות הגלומים במתן רשות לערור על החלטת ועדת ההתנגדויות בפני
המועצה הארצית, שכן לטענתם, הגשת התוכנית אינה מתיישבת עם המדיניות שנקבעה בתמ"א 35 לגבי איזון תכניות לחידוש עירוני והמדיניות לשיפור ועיצוב החלקים הוותיקים של מרחב התכנון המקומי ובכלל זה מרכז הישובים הוותיקים.

36. בפסק הדין בעתירה הקודמת כבר הבעתי את דעתי, כי העובדה שהעתירה נמחקה אין משמעה, כי גם הסעד החלופי שהתבקש על ידי העותרת, כאמור לעיל, לא היה מבוסס, בעיקר בשאלה העקרונית של המדיניות הנכונה שצריכה להינקט ע"י ועדות התכנון ביישום המדיניות הנכונה על פי תמ"א 35 בקשר לחשש מ"פרבור המרכזים המסחריים" שבערים והאם אין מקום שהמועצה הארצית באמצעות וועדת המשנה לעררים תיתן דעתה בקשר לסוגיה עקרונית זו.

37. כאמור כבר לעיל, אני סבור, ששאלה עקרונית זו של "פרבור המרכזים המסחריים בערים", או "ייבוש" מרכזי הערים לטובת פתוח פרברי הערים, הינה שאלה עקרוניות שיש לבוחנה בכל מקרה ומקרה לגופה של העיר הנדונה. מאידך, נראה כי ראוי שהועדה הארצית תנחה, תתווה ותבחן באמצעות מקרה זה, האם יש מקום לבדוק האם ההנחיות הקיימות בסוגיה זו, ברורות ומספקות, ובעיקר בשאלה העומדת כאן במחלוקת- הגדרת "פרבר" או מה הם "שולי העיר".

38. טענתם העיקרית של העותרים בעניין זה הינה, כי שטחי המסחר בפרויקט ובקניון החדש שיבנה על פי התכנית, יהוו פגיעה קשה במרכזי הערים של ראשל"צ ונס ציונה, דבר העומד בסתירה למדיניות התכנון הארצית כפי שזו באה לידי ביטוי במסמך המדיניות שאימצה וועדת המשנה לנושאים תכנוניים מקומיים של המועצה הארצית (להלן: "הולנת"ע") בישיבתה מיום 27.1.09. במסמך הנ"ל (להלן: "מסמך המדיניות של הולנת"ע"), נקבע, כי הקמת מרכזי מסחר בשולי הערים או במרחב הכפרי עלולה לפגוע במדיניות של:

"חיזוק העירוניות", "הרחבת השימוש בתחבורה הציבורית", ו"שמירת השטחים הפתוחים", והוא מנחה את מוסדות התכנון בכל רחבי הארץ לקבל החלטותיהם בהתאם לקבוע בה ולנמק מקרים בהם החלטתם חורגת מהאמור.

39. לטענת העותרים, הקמת פרויקט מסחרי בהיקף כזה של עשרות אלפי מטר, בקרבת התפר שבין הערים ראשל"צ לנס ציונה, אשר עקב מיקומו הפרברי והנגישות המוטורית אליו באמצעות דרכים ארציות, אף ימשוך ציבור צרכנים ויישובים נוספים (למשל באר יעקב), תוך החלשת הפעילות המסחרית והעסקית הקיימים בהם. בהחלטת הועדה- לטענתם, לא נלקח בחשבון היקף הפגיעה בהקמתו של פרויקט זה גם בהיבט האורבני, משמע הרס מרכז העיר ההיסטורי של ראשל"צ ופגיעה קשה במרכז העיר נס ציונה באופן שיידרשו השקעות ציבוריות אדירות לשיקומם, מעבר לצורך הקיים כבר כיום לחזקם ולשדרגם כמרכזים פעילים, תוך יישום העקרונות והמדיניות הגמולים בתמ"א 35 לעניין ייזום תכניות לחידוש עירוני וקביעת מדיניות "לחידוש שיפור וייצור החלקים הוותיקים שבמרחב התכנון המקומי ובכלל זה מרכזי היישובים", כמובהר בדברי ההסבר לתמ"א 35.

האישור שניתן לתכנית מתחם הראשונים אינו מתיישב לטעמם של העותרים עם המדיניות שנקבעה גם בתכנית מתאר מחוזית למחוז המרכז ת/מ/מ/3 שינוי מספר 21 (להלן: "תמ"מ 21/3"), וכן גם לא מתיישב כאמור, עם העקרונות שנקבעו במסמך המדיניות הארצית של הולנת"ע אשר עיקר עניינה במניעת "פירבור מרכזים מסחריים".

40. כפי שכבר קבעתי אין כל מקום להתערב בהחלטות התכנוניות של הועדה ובין היתר בטענות התחבורתיות או היקפי שיטחי המסחר שאושרו אך מאידך אני סבור כי על המועצה הארצית לבחון את יישום המדיניות הנכונה לשמירה על צביון מרכזי הערים (מניעת- "ייבוש מרכזי הערים") בכלל ובכלל זה את השאלה והאיזון הנכון גם בעיר כמו ראשל"צ לגבי היחס הנכון של בניית קניונים סביב העיר ראשל"צ לעומת האפשרות (אם בכלל) שבניה מסיבית שכזו לא "תייבש" ותביא לגסיסה איטית של המרכז "הוותיק" של העיר.

41. על המשיבות 4-3, לקחת נתון זה בחשבון בכל הנוגע לפעילות בהמשך הליכי התכנון, ו/או הוצאת היתרים על סמך תוכנית, ורצוי כי המועצה הארצית תבחן אם מדיניותה ותיתן הנחיותיה הברורות בנושא זה וכאמור תבהיר את השאלה שבמחלוקת כאן, מה משמעו של "פרברי העיר", "שולי ערים" וכד' ואם תמצא שאלו חסרים תשלים את החסר ותנחה את הועדה המקומית בהתאם בטרם יינתנו היתרים.

42. סוף דבר, אני סבור כי זה המקרה בו יש ליתן רשות ערר גם לפי המבחנים המחמירים שנקבעו בפסיקה. בכל מקרה, במקרה דנא יש ללכת בדרכו של בית המשפט שקבע שמתן רשות ערר למועצה הארצית צריכה להיות ליברלית יותר מהמבחנים הנוקשים המנחים את בתי המשפט ומתן רשות ערר על החלטה שיפוטית (עת"מ(חי') 3041/97 מדינת ישראל נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז חיפה ואח'
(פורסם בנבו)), כך נכון בייחוד כאשר מדובר בשאלה מקצועית או עקרונית כלל ארצית.
הכרעה

43. כפי שכבר נאמר, בית המשפט לעניינים מנהליים מתערב בהחלטות מנהליות בכלל, ובפרט בהחלטות מקצועיות של הוועדה המחוזית לאשר תוכנית, רק כאשר מתגלה פגם מהותי המצדיק התערבות כזו.

אין זה תפקידו של בית המשפט לנהל דיון בהשגותיהם ובערעוריהם של העותרים ובשאלות התכנוניות, גם אם אלה מנוסחות כטיעונים מינהלים כמו: חוסר סבירות, פגיעה בזכות הטיעון וכו'.

רוב טענות העותרים נסבות על שאלות מקצועיות של תכנון ובכאלו כידוע בית המשפט לעניינים מינהלים אינו מתערב.

בחינת ההחלטות שהתקבלו בענייננו מעלה, כי במקרה זה לא רק שאין מקום להתערב בהחלטות התכנוניות/המקצועיות, אלא שכל מקום בו נאלצתי לבחון אותן, הן נמצאו כהחלטות שהתקבלו לאחר התייעצות רצינית ובחינה מעמיקה של הסוגיה שעמדה להכרעה.

זה לא המקרה, החריג והנדיר, בו מתערב בית משפט בהחלטות של גופי תכנון ובלאו הכי זה אינו המקרה בו הוכח כי החלטה תכנונית התקבלה באופן לא סביר או עקב שיקול זר ולכן בקשת העותרים לבטל את אישור התוכנית נדחית מכל וכל בכפוף לדיון במועצה הארצית כאמור להלן.

44. מאחר ואני סבור כי בקשר לתוכנית הנדונה עומדת להכרעה שאלה חשובה בעלת השלכה ארצית בקשר לגורלם של מרכזי הערים לעומת פיתוח פרברי הערים באמצעות בניית קניונים רחבי ממדים, וזו שאלה עקרונית ורחבה המלווה ברגישות ציבורית לפחות של האזרחים המתגוררים במרכזי הערים או אותם תושבים שסבורים כי יש לשמר מהיבטים שונים את מרכזי העיר חלף בניית קניונים סביב הערים, אני מתיר לעותרים להגיש ערר למועצה הארצית שהיא תחליט לאור האמור בפסק הדין מה יהיה היקף השאלות שיובאו להכרעתה.

45. בנסיבות העניין כשהעתירה התקבלה בחלקה ובחלקה נדחתה, אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.
המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ד, 25 מאי 2014, בהעדר הצדדים.
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת"מ 52678-04-13 + 5893-03-13 הפנר ואח'
נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מרכז
, ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מ ואח'
1 מתוך 18








עתמ בית משפט מחוזי 52678-04/13 יצחק הפנר, סמדר אהרוני, מיכאל גוטמן ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מרכז, ועדת ערר מחוזית מחוז מרכז, הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון ואח' (פורסם ב-ֽ 25/05/2014)