פסקי דין על עדנה אגבר | פסקי דין על אלן אפשטיין נכסים והשקעות (רמת־גן) | פסקי דין על אילן מיכאל אפשטיין |

33508-02/12 א     25/05/2014




א 33508-02/12 עדנה אגבר נ' אלן אפשטיין נכסים והשקעות (רמת־גן) בע"מ, אילן מיכאל אפשטיין








בית המשפט המחוזי בתל־אביב-יפו

ת"א 33508-02-12
אגבר נ' אלן אפשטיין נכסים והשקעות (רמת-
גן) בע"מ ואח'
25 במאי 2014
כ"ה באייר תשע"ד


לפני כבוד השופטת שושנה אלמגור

התובעת
עדנה אגבר


ע"י ב"כ
עו"ד טל בננסון
, עו"ד ענת מלינבוים־ירדן ועו"ד שחר שגב
נ
ג
ד

הנתבעים
1.
אלן אפשטיין נכסים והשקעות (רמת־גן) בע"מ
2.
אילן מיכאל אפשטיין


ע"י ב"כ
עו"ד שלמה שוטון


פ ס ק -

ד י ן
ל
פניי תביעה למתן חשבונות ולסעד כספי.
1.

נתבע 2 היה בעל הזיכיון מאת אנגלו-
סכסון סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ (להלן:
אנגלו
-
סכסון
), רשת לתיווך בנכסי
דלא
ניידי, להפעיל סניף של הרשת באזור סביון ובקעת-
אונו. בשלב מסוים ביקש לרכוש את הזיכיון באזור העיר רמת-
גן, וביום 22.02.98 נחתם חוזה שכותרתו
,,תוספת להסכם זכיינות''
(נספח 1 לתצהיר התובעת; להלן:
חוזה הזיכיון
). הצד האחד לחוזה הזיכיון הייתה אנגלו-
סכסון, ומן העבר האחר ניצבו נתבע 2, התובעת, רחל קסל (להלן:
קסל
) – אשר שתיהן שימשו סוכנוֹת בסניף קריית-
הסביונים – ואחד בשם ניל טבצ'ניק (להלן:
טבצ'ניק
), תושב קנדה שנתבע 2 חתם בשמו. במבוא לחוזה הזיכיון נכתב כי הזכיינים הקודמים של אנגלו-
סכסון ברמת-
גן, אשר הסכם
היסוד בינם לבינה נחתם בשנת 1979, מעוניינים להעביר את זכויותיהם מכוח אותו הסכם אל נתבע 2, וכי הצדדים מעוניינים להסדיר את האופן שבו יפעילו ארבעת הגורמים דלעיל את הזיכיון.

סעיף 4 לחוזה הזיכיון קבע כי התובעת תקדיש את מלוא זמנה לניהול הזיכיון על-
פי החוזה (ראו גם נספח ג לחוזה, סעיף 5.2). לפי נספח ג,

,,חלוקת השליטה בזכיון וההנאה מרווחיו הינה:
אילן וניל, ביחד ולחוד, 90%.
רחל ועדנה, בחלקים שווים, 10%.''

(סעיף 5.1)


ובהמשך הצהירו הארבעה:

,,
[...]

אנו מסכימים מראש כי חלקם של אילן וניל, ביחד ולחוד, בשליטה על הזכיון ו/או ברווחיו לא יעלה על החלק כמפורט להלן:
עד ליום 30.4.1999:
90%.
עד ליום 30.4.2001:
75%.
מיום 1.5.2003:
50%.
היתרה תוחזק על ידי רחל ועדנה בחלקים שווים.
האמור לעיל כפוף להסכמה אחרת בין הצדדים, ככל שתהיה הסכמה כזו, בכתב, בעתיד.''

(שם, סעיף 6)


ביום 08.11.04 חתמה אנגלו-
סכסון על
,,תוספת להסכם זכיינות''
נוספת, הפעם עם נתבע 2 ועם טבצ'ניק לבדם (נספח י לתצהירי ההגנה; להלן:
חוזה הזיכיון החדש
), ושם נקבע כי שניהם השותפים היחידים בזיכיון וכל אחד מחזיק במחציתו. בשנת 2010 מכרו הנתבעים את הזיכיון ברמת-
גן לאחרים. בעקבות זאת חדלה התובעת לעבוד בסניף בחודש פברואר אותה שנה. על רקע סיום עבודתה בשירות הנתבעים נתגלע בין הצדדים סכסוך כספי, וביום 31.03.10 התפשרו בהסכם לסיום יחסי עבודה (נספח ה לתצהירי ההגנה).

2.

על סמך חוזה הזיכיון, התובעת מבקשת לקבל כי הייתה שותפה בזיכיון וכי מאז חודש מאי 2003 הייתה זכאית ל-
25 אחוזים מהזכויות בו. היא טוענת שאותן זכויות נגזלו ממנה כאשר עבודתה הופסקה והזיכיון נמכר מבלי שקיבלה דבר בתמורה. הנתבעים משיבים כי הגם שבחוזה הזיכיון נרשם כי התובעת – כמו קסל – שותפה בזיכיון, היה זה למראית עין בלבד. המניע לכך, לגרסתם, היה רצונה של אנגלו-
סכסון שזכייניה יתעלו את מרב מאמציהם לניהול הזיכיון, ומדיניותה שלא לאפשר לזכיין שלה באזור אחד לרכוש זיכיון נוסף לאזור אחר בלי לצרף אליו שותף מהותי שישקיע בעבודה ממיטב זמנו לקידום הפעילות. הלכה למעשה, אליבא דנתבעים, לתובעת מעולם לא הוקנה מעמד של שותפה ומכל מקום היא ויתרה על כל הזכויות שהיא טוענת להן עוד לפני שהזיכיון נמכר.

בהחלטתי מיום 09.10.12 הוריתי כי הדיון בתיק יפוצל וכי תחילה אדון בשאלה אם התובעת זכאית למתן החשבונות.

3.

הנתבעים הציגו לבית המשפט מכתב מאת נתבע 2, טבצ'ניק והתובעת אל אנגלו-
סכסון שכותרתו
,,
[...]
שחרור עדנה אגבר
מזכיון רמת גן''
(נספח א לתצהירי ההגנה). במכתב נכתב בזה הלשון:

,,אנו הח"מ, מאשרים כדלקמן:

1.
5% שהיו בידי עדנה אגבר
יחוזקו
[כך במקור – ש' א']
על ידי אילן אפשטיין וניל טבצ'ניק.

2.
אילן אפשטיין וניל טבצ'ניק הינם בעלי המניות היחידים בזכיון אנגלו סכסון רמת גן (להלן: ,הזכיון'), וכי הם בעלי המניות היחידים בחברה אשר לה מיוחסות הכנסות והוצאות הזכיון.

3.

[...]

4.
תחת שטר החוב שהועמד על ידי עדנה אגבר
יעמיד הזכיין שטר חוב לטובת אנגלו סכסון, בחתימת הערבה
[...]

5.
עדנה אגבר
מוותרת על כל זכויותיה, ככל שקיימות, על פי הסכם הזכיינות מיום 15.1.79, והתוספת להסכם מיום 22.2.98.

6.
לעדנה אגבר
אין ולא תהיה לה כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה מכל מין וסוג שהוא נגד אנגלו סכסון סוכנות לנכסים [ישראל 1992] בע"מ, בקשר עם הזכיון ו/או העברת הזכויות.''

(ההדגשות בפסק-
דין זה
אינן
במקור, אלא אם צוין אחרת)

עינינו הרואות כי לפי מסמך זה (להלן:
כתב הוויתור
), שבשוליו מתנוססות חתימות מעל שמות המוענים – ובכללן זו של התובעת – הוסכם על התובעת שלא תהיינה לה עוד הזכויות מכוח חוזה הזיכיון שהיא טוענת להן.

4.

התובעת טוענת כי לא חתמה על כתב הוויתור וכי עיניה לא שזפו אותו קודם לחודש יולי 2011 (סעיף 25 לתצהירה). אם בכל-
זאת שרבטה את חתימתה עליו, היא מוסיפה, היה זה
,,לכל היותר
[...]
במרמה''
(שם, סעיף 28), אגב
,,
[...]
שרבוב המסמך לערימת מסמכים עליהם חתמתי במסגרת העבודה השוטפת''
(שם, סעיף 25). לנושא זה הוקדשה תחילת חקירתה הנגדית של התובעת. תחילה העידה כי לא חתמה על המסמך (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון, שורה 27), אך לאחר מכן אמרה כי אינה זוכרת אותו או אם חתמה עליו (עמ' 10, שורות 1, 11; עמ' 12, שורות 6–7). כדי לסתור את טענתה הגישו הנתבעים את חוות דעתו של הגרפולוג יונתן נפתלי. המומחה בחן את כתב הוויתור המקורי והשווה אותו לדוגמאות אקראי לכתב ידה ולחתימותיה של התובעת שמסרו לו שני הצדדים ושאישרה היא כשֶלה, וכן לחתימות שחתמה בפני
ו. המסקנה שאליה הגיע הייתה כי
,,
[...]
קרוב מאד לוודאי שחתימת המחלוקת אמיתית''
(סעיף ו1 לחוות דעתו). חוות הדעת לא נסתרה בחקירתו הנגדית של המומחה, ואף כי היה לאל-
ידה של התובעת להגיש חוות דעת מטעמה, היא בחרה שלא לפעול כך (ראו עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 4–10). בכגון דא הכירה הפסיקה

,,
[...]
בכלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-
דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי
-
הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה.
[...]
''

(ע"א 548/78
שרון נ' לוי
, פ"ד
לה(1) 736, 760ה–ו [1980])

הנה-
כי-
כן הוכח שהתובעת חתמה על כתב הוויתור. כאשר נדרשה בחקירתה לטענתה החלופית כי חתמה עליו בהיסח הדעת ונשאלה אם זכור לה שהגישו לה ערמת מסמכים לחתימה, כפי ששיערה בתצהיר עדותה הראשית, העידה:
,,לא ערמה, אף פעם לא היו ערמות, אבל היה אקט שהוגשו מסמכים לחתימה, ו... כן''
. כששאל אותה בית המשפט לכמה מסמכים היא מתכוונת, הסבירה כי
,,יכולים להיות עשרה מסמכים, חמישה מסמכים...''
, ולשאלה אם לא הסתכלה לפני שחתמה ענתה:
,,ודאי שהסתכלתי על מה אני חותמת, אבל את המסמך הזה אני לא ראיתי''
(עמ' 12, שורות 1–5). בא-
כוח הנתבעים לא נסוג ושוב הקשה עליה:

,,ש:
תסתכלי על המסמך הזה, ותגידי לי אם יש אפשרות שחתימתך, מעל הקו, במדויק, כמו שהיא מתנוססת, הייתה יכולה להיחתם בטעות, אגב דפדוף במסמכים אחרים.
ת:
לא יודעת. אין לי מושג.''

(שם, שורות 11–13)

חזקה על התובעת, מתווכת נדל"ן במקצועה, כי היא בודקת היטב מסמכים מהסוג הנדון לפני שהיא חותמת עליהם. מעדותה עלה כי אינה נוהגת לחתום כלאחר יד, וגרסתה שלפיה אינה יודעת אם חתימתה היא ששורבטה על כתב הוויתור תמוהה בעיניי. גם נתבע 2 העיד:

,,
[...]
רחל יצאה, הייתי צריך לחתום על הסכם זיכיון חדש – בלי עדנה, כי היא לא הייתה; היא אף פעם לא הייתה שותפה, היא אף פעם לא הייתה זכיינית. אמרו לי: למען הסר ספק צריכים את השחרור שלה. היא לא הנידה עפעף, היא לא אמרה ,אני לא אחתום' – לא שרבבתי לה. אתם כל הזמן אומרים: שרבבת. עדנה בחורה יסודית, בחורה קפדנית. לא שרבבתי לה שום דבר.''

(עמ' 58, שורות 23–27)


התובעת טענה (עמ' 21, שורות 15–30) כי על חוזה הזיכיון החדש לא ידעה מאומה. הנתבע מצדו העיד כי עדכן אותה כאשר הוא נחתם. כלשונו, היא
,,
[...]
ידעה על ההסכם החדש, והיא ידעה גם שהיא לא חלק ממנו. כי היא חתמה לי על כתב הוויתור''
. הוא לא זכר מתי נחתם אותו מסמך, אשר אינו נושא תאריך, אך אמר שהיה זה
,,
[...]
בין הזמן שרחל יצאה לבין הזמן שחתמנו על ההסכם
[...]
''
(עמ' 62, שורות 3–13). על שיתוף הפעולה של התובעת שמענו ברקע שסיפק:

,,
[...]
בגלל שלא הכנסתי שותפים חיצוניים משמעותיים מאוד, רצו לגזול ממני ולקחת ממני את הזיכיון. ניהלנו משא
-
ומתן ארוך מאוד ומייגע וקשה ולא
-
טוב מבחינתי. במהלך התקופה הזאת היה ברור לכול – אגב, היה מנכ"ל חדש כבר, והיו לו תנאים אחרים. ומובן שכבר לא היה צורך בעדנה, כי זה תמיד היה למראית עין בלבד, זו הייתה פיקציה. הם
[הנהלת אנגלו-
סכסון – ש' א']
חשבו וידעו – גם אני ידעתי – שיש הסכמי נאמנות הן של עדנה הן של רחל. לא חשבתי על זה פעמיים בכלל. וכשבאתי לעדנה וביקשתי ממנה שתחתום – בלי מילה. ברצון, כי היא ידעה שזאת פיקציה.''

(עמ' 59, שורות 15–21)

אין בידי לקבל אפוא את טענת התובעת כי כתב הוויתור שורבב בין מסמכים נוספים שנדרשה לחתום עליהם. כדי לדחות את תביעתה די בכך ששוכנעתי כי אישרה בחתימתה על כתב הוויתור שאם היו לה זכויות מכוח חוזה הזיכיון, היא מוותרת על כולן. ואולם למען לא יֵצא הנייר חסר אדרש לראיות נוספות שהוגשו לתיק.

5.

מן החומר שהונח לפניי שוכנעתי שיש לאמץ את גרסת הנתבעים ולקבוע כי מדיניותה של אנגלו-
סכסון היא אשר הביאה להצגת התובעת כשותפה, וכי לא הייתה כל כוונה להקנות לה בפועל את הזכויות שבהן דובר בחוזה הזיכיון.

לדברי עדת ההגנה ישראלה רייכנברג (להלן:
רייכנברג
), כיום סמנכ"לית אנגלו-
סכסון ולפנים עוזרת למנכ"ל (עמ' 27 לפרוטוקול, שורות 20–23), אנגלו-
סכסון ביכרה שלא להקצות לכל זכיין שלה שטח גדול יָתר-
על-
המידה (שם, שורות 30–32). הואיל ובשעה שביקש נתבע 2 לרכוש את הזיכיון לעסוק בתיווך מטעם הרשת באזור רמת-
גן הוא החזיק בזיכיון לאזור סביון ובקעת-
אונו (שם, שורות 29–30), הוא התבקש למצוא שותף והחל לתור אחריו,
,,
[...]
ואז''
, בישיבה עם המנכ"ל שבה השתתפה (עמ' 30, שורות 28–30),
,,באה הצעה לקחת בינתיים זכייניות, מישהו פיקטיבי, כדי לחתום את הזיכיון כדי שיוכל לרכוש אותו, ובבוא הזמן הוא יכניס שותף אחר. וככה הוכנסו שתי שותפות. פיקטיביות''
.

לכן נכתב בחוזה הזיכיון שלתובעת ולקסל חמישה אחוזים כל אחת בשותפות

(עמ' 28, שורות 1–6), חרף העובדה שלא היו שותפות בזיכיון ולא נהנו מהזכויות שאנגלו-
סכסון מעניקה לזכיינים (עמ' 32, שורות 1–2). על הקורות בזמן רכישת הזיכיון סיפרה רייכנברג (עמ' 31, שורות 3–5) כי בין הזכיינים הקודמים ברמת-
גן נתגלע סכסוך כאשר אחד מהם גמר אומר למכור את חלקו:

,,
[...]
היה לנו עניין למכור לאילן, כי אילן זכיין טוב ורצינו מאוד למכור לו, אבל עם זה לא רצינו להרחיב את הטריטוריה שלו כל
-
כך. וחשבנו שהם, בגלל שהם רבים ביניהם, בסוף ימצאו שותף אחר שיהיה רע לרשת. ואילן היה טוב לרשת, ונחפש אתו יחד איזשהו פתרון יצירתי, שלתקופה מסוימת נוכל לחיות אתו בשלום. אני קוראת לזה פתרון יצירתי.''

(שם, שורות 10–14)

מאוחר יותר, כשנשאלה מדוע תציג אנגלו-
סכסון לעצמה
,,מצג שווא''
בחוזה הזיכיון, השיבה:

,,
[...]
זה לא מצג שווא. ברגע שכל הנפשות הפועלות ידעו שאילן מחויב למצוא שותף וזה תהליך זמני ואנחנו רוצים שאילן יקנה את הזיכיון ואין אפשרות למכור מאה אחוז זיכיון לאילן, אזי היה הפתרון היצירתי של לעשות באופן זמני
[...]
''

(עמ' 33, שורות 1–3)


ההסדר ששרר בין קסל והתובעת לבין נתבע 2, העידה רייכנברג בהגינותה, אינו ידוע לה (עמ' 32, שורה 4). גרסתה על אודות מעמדה של התובעת בזיכיון זכתה לאישוש גם ממכתב ששלחה ליועץ המשפטי של אנגלו-
סכסון (נספח יד לתצהירי ההגנה). המכתב, שבו כתבה כי התובעת
,,
[...]
נכנסה כשותפה פיקטיבית ב-
10% מהזכיון (באישור ובידיעת הנהלת הרשת)''
, נשלח ביום 13.05.10, כאשר התובעת יצרה קשר עם הרשת בבקשה לקבל את שטר החוב שעליו חתמה – ועוד לפני שהעלתה את הטענות שגוללה בתובענה דנן.

6.

לאחר שתמה שמיעת העדים הגישה התובעת בקשה (מס' 20 בתיק האלקטרוני) לזמן את מאיר נחשון (להלן:
נחשון
), מנכ"ל אנגלו-
סכסון עד לשנת 2003, למסור עדות שתזים את עדותה של רייכנברג על כך שהתובעת וקסל נרשמו כשותפות פיקטיביות בהסכמת ההנהלה. על דוכן העדים תיאר גם נחשון את הדרישה מזכיין אשר היה מעוניין לזכות בזיכיון נוסף לצרף אליו שותף, כדי שיוכל לגייס את כל מאודו למלאכת הניהול (עמ' 73 לפרוטוקול, שורות 22–24). תחילה העיד כי
,,לא נקבע באיזה שיעור''
ייכנס השותף (שם), ברם בהמשך (עמ' 77, שורות 25–27) עמד על כך שהיה צורך בשותף משמעותי שחלקו בשותפות אינו שולי. הדברים עולים בקנה אחד עם עדותו של נתבע 2 כי ההנהלה לא
,,
[...]
הסתפקה בשותף סביל. הם רצו אנשים בפועל שיבואו יום
-
יום לעבודה, יפעילו את הסוכנים, ירגישו שזה העסק שלהם''
, ו
,,
[...]
גם כשיש שותפים פיננסיים, או שקטים, זה לא מספק את ההנהלה
[...]
''
(עמ' 60, שורות 25–29).

נחשון הסתייג מהשימוש בשם התואר ,,פיקטיבי'' (עמ' 73, שורה 22; עמ' 74, שורה 9) ואף אמר:
,,אינני יודע מה זה ,למראית עין'. אם כתוב בהסכם שזה למראית עין, אז זה למראית עין''
(עמ' 74, שורה 29). על שאלות רבות שנשאל ענה כי איננו זוכר, בנקודה מסוימת (עמ' 77, שורה 31) הוסיף כי הוא מתקשה לשחזר מה שאירע ט"ז שנים קודם לכן, ופעמים התחמק ממתן תשובה ישירה. ככלל ניכר בו כי קשה לו להודות ביצירת הפיקציה, וכשהוסבה תשומת לבו שרייכנברג מסרה כי הוא יזם את המהלך הגיב במילים:
,,לא זוכר שום דבר כזה''
(עמ' 76, שורות 8–10). אבל כך או אחרת, ואף-
על-
פי שהעיד כי
,,
[...]
מה שכתוב בחוזה – זה מה שהיה. אין מעבר לזה''
(שם, שורה 20), מה שבצבץ בחקירתו הנגדית בסופו של דבר לא היה שונה בעיקרו מגרסת הנתבעים:

,,ש:
אני רוצה להציג לך איזשהו פתרון – ואני לא נוקט במונח ,פיקטיבי', אני מבין שיש קונוטציה שלילית למונח הזה. האם אפשרי מצב שעדנה ורחל הוכנסו כדי שבינתיים אילן לא יהיה לבד, כיוון שהיה ברור להנהלה שהוא מביא שותף חיצוני אמתי במהלך הזמן?
ת:
זה יכול להיות. בהחלט יכול להיות. אני לא פוסל את זה. אני לא זוכר שזה היה, אבל זה בהחלט יכול להיות. לפי האחוזים, הם עדיין לא נכנסו כמו זכיינים אחרים שנכנסים כשותפים בזיכיון – ארבעים אחוז, שלושים אחוז...''

(עמ' 78, שורות 3–8)


על-
כן אני קובעת כי עדותו של נחשון לא הזימה את זו של רייכנברג. לכל היותר הוא הפגין ,,דיפלומטיה'' וניסה להישמע ,,ממלכתי'' יותר, אך מהות עדויותיהם של השניים הייתה אחת: חוזה הזיכיון נכרת בין אנגלו-
סכסון לבין נתבע 2 וטבצ'ניק, ואילו התובעת וקסל נוספו לצורך מראיתם של דברים, נוכח מדיניותה המוצהרת של אנגלו-
סכסון באשר לזכיינים מטעמה. גם הנתבע הצהיר (סעיפים 18, 26 לתצהירו) שההנהלה הציבה את הכנסת השותפים כתנאי לרכישת הזיכיון ברמת-
גן, ושהיה ידוע לה ולכל הנוגעים בדבר כי עד שיימצאו שותפים לכל דבר ועניין תְמלאנה קסל והתובעת את מקומם כשותפות
,,פיקטיביות''
,
,,לכאורה''
(ראו עוד עמ' 50 לפרוטוקול, שורות 8–20; עמ' 55, שורות 17–23; עמ' 56, שורות 11–12; עמ' 61, שורות 2–4). פירושו של דבר, הדגיש, הוא שהתובעת
,,
[...]
מעולם, מעולם, מעולם לא הייתה שותפה
[...]
''
(עמ' 66, שורות 1–2; כן ראו עמ' 63, שורות 20–21, 31). אפילו התובעת אישרה כי הנהלת אנגלו-
סכסון תבעה מנתבע 2 ששותפים יחזיקו בזיכיון עמו יחד (עמ' 15, שורות 5–9; עמ' 14, שורות 3–4)
.

7.

תמיכה לגרסת הנתבעים מצינו גם בעדותה של קסל, אשר אישרה בלי כחל וסרק שהייתה שותפה לרישומה ולרישום התובעת כשותפות פיקטיביות בזיכיון (עמ' 41 לפרוטוקול, שורות 26–29) ואילו האמת היא שזו גם זו לא היו שותפות בשום שלב (עמ' 42, שורות 3–4; עמ' 46, שורות 25–26; סעיף 12 לתצהירה). קסל העידה כי נתבע 2 פנה אליה והסביר לה

,,
[...]
שזה בא מהנהלת אנגלו
-
סכסון, כי הם לא מסכימים שהוא יהיה שותף בלעדי בכמה סניפים, והם צריכים שותף בכל סניף.
[...]
ומאחר שאין לו עדיין שותפים, אז בינתיים, עדנה ואני נהיה... שותפות פיקטיביות, עד שהוא ימצא פתרון.''

(עמ' 41, שורה 30–עמ' 42, שורה 2;
ראו גם סעיף 3 סֵיפה לתצהירה)


קסל הצהירה (סעיף 8 סיפה לתצהירה) כי התובעת הייתה ערה לכך שלא הפכה לשותפה אלא כדי לענות על דרישותיה של אנגלו-
סכסון ולצורך המצג בלבד.
,,עדנה''
, חתמה את תצהיר עדותה הראשית (סעיף 12),
,,ידעה והסכימה כל השנים לכך ששותפותנו בזיכיון הינה פיקציה, ולכן טענתה כיום שהיא היתה שותפה אמיתית, היא טענה ממש לא נכונה''
. לא זו אף זו, לאחר אותה
,,טובה''
שעשו לנתבע 2 כשניאותו להציג את עצמן כפי שהציגו חלקו השתיים זו באוזני זו את הטענה שלא קיבלו דבר בתמורה (שם, סעיף 11). כשנתבקשה התובעת להגיב לדברים היא העידה:

,,קודם כול לא קיטרנו רבות, ואני מדברת בשמי. הרבה פעמים ישבנו ביחד בנושאי עבודה. היו פעמים שאם קיטרנו, זה על כך שאילן לא עומד בהבטחתו לגבי הכנסתו אותנו כשותפות. כמו שאמרתי, מלכתחילה הוא הבטיח שהוא, במעמד מסוים, ברגע שתכוסינה ההוצאות שלו, הוא יפריש את החמישה אחוז, וזה יכול לקחת שנה וחצי, שנתיים. כך שעל זה, במרכאות, קיטרנו, ולא על הקטע שאנחנו שותפות פיקטיביות או לא, כי המעמד שלנו התקיים חד
-
צדדית. לימים התברר לי שרחל כן קיבלה את אותם חמישה אחוזים. מה שאני לא.''

(עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 2–7)

כמו-
כן קטעה את דברי בא-
כוח הנתבעים כשהשתמש במילה
,,פיקטיביות''
וטענה כי מעולם לא נאמר לה שהיא שותפה כזאת, וכשעומתה עם הטענה שהייתה שותפה למראית עין ולא
,,באמת''
ענתה:
,,לא ידוע לי''
(עמ' 15, שורות 8–13). אני מעדיפה את עדותה של קסל, אשר הותירה עליי רושם מהימן, כי התובעת ידעה גם ידעה שאינה שותפה.

על הנסיבות שקדמו לחתימה על הסכם הזיכיון סיפרה קסל:

,,
[...]
עדנה ואני ישבנו בכמה פגישות ראשונות, לפני שהייתה ניירת, ואילן בעל
-
פה אמר שאתן תקבלנה מסמך נאמנות, מכיוון שזה לא שלכן, אתן תחתמו שאין לכם שום תביעה על ה... על המניות האלה.
[...]
''

(עמ' 44 לפרוטוקול, שורות 9–11)

ואמנם סמוך לחתימה על הסכם הזיכיון חתמו נתבע 2 וקסל על הסכם (עמ' 43, שורה 32–עמ' 44, שורה 1) שבו הצהירה היא כי לא שילמה דבר תמורת הזיכיון וכי היא מחזיקה במניותיה של נתבעת 1 בנאמנות כלפי הנתבע (נספח טז לתצהירי ההגנה; סעיף 2א). הלה התחייב מצדו לשפות את קסל על כל נזק שייגרם לה עקב החתימה על חוזה הזיכיון, ובכלל זה נזק שתגרור אחריה הפעלתו של שטר החוב, אלא אם היא גרמה את הנזק במעשים שלא כדין (שם, סעיף 6).

התובעת הצהירה (סעיף 11 לתצהירה) כי סירבה לחתום על מסמך דומה (נספח 2 לתצהירה), אך אליבא דקסל, התובעת לא הודיעה שאינה מתכוונת לעשות זאת בשום שיחה מהשיחות, שבכולן נכחו שתיהן (עמ' 44 לפרוטוקול, שורות 13–15, 24). הנתבע שלל את הסירוב הנטען חד-
משמעית (עמ' 51, שורות 13–24; סעיף 27 לתצהירו). הוא העיד שככל הנראה התובעת ביקשה לעיין היטב במסמך שניתן לה טרם החתימה, ואז פרח העניין מזיכרונו והוא הניח שחתמה עליו:

,,הכנתי את הסכם הנאמנות. עדנה מאוד
-
מאוד קפדנית. היא מסודרת מאוד, יסודית מאוד. לפני שהיא חותמת היא לוקחת הביתה, היא קוראת, היא מחזיקה. לצערי, היום – נשתכח הדבר. היא לא חזרה עם הסכם הנאמנות. רחל, אני לא זוכר אם היא חתמה במקום או חתמה יום אחרי, אבל העובדות הן שרחל חתומה ועדנה אף פעם לא חתומה.''

(עמ' 56 לפרוטוקול, שורות 30–
33; כן ראו עמ' 50, שורות 6–8)

רק כשנפתח ההליך התחוור לנתבע 2 כי התובעת לא חתמה על המסמך (עמ' 56, שורות 18–19).

8.

אף אם אין התובעת חתומה על כתב נאמנות בנוסח שעליו חתמה קסל, חתימתה מופיעה גם על-
גבי מכתב נושא התאריך 10.12.03 (נספח יז לתצהירי ההגנה) שלפיו חמשת אחוזי השותפות שהיו בידי קסל מועברים לידי נתבע 2 וטבצ'ניק, ולאחר מכן שניהם נותרים בעלי המניות
היחידים
בנתבעת 1. על-
פי העדויות שבתיק, המסמך חובּר לקראת פרישתה של קסל מן המשרד ועזיבתה את ישראל בראשית שנת 2004. שוב התובעת גורסת (סעיף 26 לתצהירה; עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 11, 14) כי לא הסכימה לאמור במכתב, ולמעשה לא ראתה אותו ולא חתמה עליו, ואם כן – הוליכו אותה שולל או שמא הסתירו גם אותו בין מסמכים אחרים (סעיף 28 לתצהירה; עמ' 13 לפרוטוקול, שורה 20). כמִקודם, פעם נוספת יש להשיב שאם חפצה התובעת להוכיח שהחתימה מעל שמה אינה שלה, היה עליה להציג לבית המשפט חוות דעת של מומחה. משלא עשתה זאת יש לקבוע, על יסוד העדויות שפורטו לעיל, כי חתמה על המכתב בצד נתבע 2 וטבצ'ניק ולראות בו תימוכין נוספים לטענה כי לא היו שותפים נוספים בזיכיון פרט לשניים.

אם בכך לא די, קסל הצהירה (סעיף 5 לתצהירה) והתובעת אישרה (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 1–5) כי שלא כפי שנקבע בחוזה הזיכיון (נספח ג, סעיף 5.5), אף אחת מהן לא קיבלה מניות של נתבעת 1 ולא מונתה לחברה בחֶבר המנהלים. עם זאת מעמדן היה רם מזה של עמיתיהן הסוכנים: של קסל – מפני שכל עוד עבדה בסניף רמת-
גן/גבעתיים, היא ניהלה אותו; של התובעת – הואיל וסייעה בניהול והורשתה לחתום על המחאות (עדות נתבע 2 בעמ' 54 לפרוטוקול ובעמ' 63, שורות 29–31). נוסף על תשלום חודשי קבוע, כנגד חשבוניות, קיבלה קסל גם חמישה אחוזים מהמחזור שהניבו הסוכנים במחלקת מגורים בסניף (עמ' 54, שורות 9–13). כשנסעה קסל לארצות-
הברית ב-
2004 נכנסה התובעת בנעליה. היה ניתן לצַפות כי התובעת, אשר סבורה כי נתבע 2 ניסה לנשלה מזכויותיה, תרים קול צעקה מתישהו במרוצת תריסר השנים שעד למכירת הזיכיון כשתראה כי הצעד שכביכול היה עתיד להתרחש כאשר נקבע בחוזה הזיכיון – חלוקת המניות והמינוי לכהונה בדירקטוריון – אינו קורם עור וגידים. אך טענה לא נשמעה מפיה, גם לא בכל הזמן שבו עבדה לצד קסל בלי להשתתף בחלוקת הרווחים או לשאת בהוצאות (עמ' 18, שורות 18–25), ועד שמונתה

למנהלת המשרד הסתפקה במה שכינתה דיווידנדים לאורך תצהירה, אך למעשה היו אותן עמלות שנגזרו מפעילות הסוכנים במחלקת המגורים ושאותן קיבלה לְפנים קסל (סעיף 20 לתצהיר נתבע 2; עדות התובעת בעמ' 22, שורות 6–9; את גרסתה בנקודה זו ראו בעמ' 16).

התובעת העידה כי לא עשתה דבר גם כאשר מכרו הנתבעים את הזיכיון בשנת 2010. היא נימקה זאת בכך שנתבע 2 חפץ להשתהות והיא עשתה כדבריו (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 27–31; עמ' 19, שורות 15–16). כשהזכיר לה בא-
כוח הנתבעים כי פנתה לבקש את שטר החוב שהופקד אצל אנגלו-
סכסון, ניסתה להיאחז בכך ולהציג זאת כעמידה על זכויותיה (עמ' 19, שורות 1–12), ואולם גם זאת אין לקבל, נוכח ההסכם לסיום יחסי העבודה שעליו חתמה התובעת. באותו הסכם נקבע כי ישולמו לה סך 160 אלף ש"ח, בתוספת מס ערך מוסף, כנגד חשבונית מס, וסך 60 אלף ש"ח כפיצויי פיטורים. בתמורה היא התחייבה כלפי הנתבעים לוותר על

,,
[...]
כל זכויותיה הנובעות מקיום ההתקשרות בין הצדדים ו/או סיומה וכן הנובעות מיחסי עבודה עם החברה ו/או סיומם, לרבות זכויות לפיצויי פיטורים, שכר, הודעה מוקדמת, הבראה, חופשה, מחלה, ביטוח פנסיוני, ביטוח מנהלים, קרן השתלמות, נסיעות, שעות נוספות, חג, שבת, משמרות, החזר הוצאות וכל זכות אחרת, וכי אין לה כל דרישה ו/או תביעה כנגד החברה ו/או כנגד כל אדם ו/או גוף הקשור עמה, לרבות בנושאי הלנת התשלומים.''

(סעיף 5)

כאשר נשאלה מדוע טענותיה בנושא השותפות לא נזכרו בהסכם, היא העידה כי הפרקליט שייצג אותה אז יעץ לה כי ראשית יטופל עניין
,,
[...]
הפיטורים, פיצויים וכדומה
[...]
''
(עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 11–12). גם כאן אינני מקבלת את עדותה.

דומה כי בכל פעם שהוצג לתובעת מסמך שהשמיט את הקרקע מתחת גרסתה – וכמפורט עד הנה, היו כמה וכמה כאלה – היא ערמה תִלי תלים של סיפורים שאינם נתמכים בשום ראיה. אף שהיה בכוחה לבסס את טענותיה, אם על חוות דעת של מומחה להשוואת כתבי יד ואם על עדות מפי עורך-
הדין שטיפל למענה בסיום עבודתה בשירות נתבע 2, היא שמטה מידיה את ההזדמנות לעשות זאת. כך נותרה עדותה משוללת תשתית ונבובה ככלי ריק.

9.

על האופן שבו נראו הדברים מצדה של אנגלו-
סכסון נוכל ללמוד ממכתבים שהציגו הנתבעים. שם אפשר לראות כיצד דחק נחשון בנתבע 2, בשלוש הזדמנויות שונות, לעמוד בהתחייבותו לפי חוזה הזיכיון ולדלל את חלקו בשותפות לטובת שותף בעל משקל שינהל את הזיכיון. ביום 22.07.01, למשל, כתב בסיכום פגישה מיום 04.07.01:

,,מסרת לי כי הנך עושה מאמצים כדי להכניס שותף לשני הזיכיונות כמתחייב מהסכם הזכיינות. הסברתי עמדתנו ואמונתנו (לא רק המשפטי בחוזה אלא) העסקית, כי לא ניתן לנהל זיכיון אנגלו
-
סכסון מצליח ללא זכיין שמנהל אותו בפועל ומקדיש לכך 100% מזמנו. על כן הנאמר בנושא זה בהסכם הזכיינות הוא תנאי חיוני לקיום ההסכם. כאמור רשמתי לפניי הודעתך בדבר ניהול מו"מ עם שותף אפשרי והנושא יכנס למעקב תלת חודשי כלומר לאוקטובר הקרוב.''

(נספח ז לתצהירי ההגנה, סעיף 1)

אם יותר משלוש שנים לאחר החתימה על חוזה הזיכיון, הנהלתה של אנגלו-
סכסון ראתה בנתבע זכיין בודד בסניף רמת-
גן, הא לך הוכחה ברורה לכך שאף לא אחד מהצדדים לחוזה הזיכיון חישֵב להעניק לתובעת אחוזים בזיכיון ושלא נרשם בו כי היא שותפה אלא למראית העין. נחשון אף התרה בנתבע 2 כי הוא נוהג אחרת מכפי שהוסכם וכי התמהמהות בעמידה בהתחייבויות כמוה כטמינת הראש בחול (נספחים ו, ח לתצהירי ההגנה). לא הייתה זו התראת סרק; עד כדי כך הגיעו הדברים שבחודש נובמבר 2004 – לאחר חילופי הגברֵי שהתרחשו בתפקיד מנכ"ל אנגלו-
סכסון בינתיים – נכתב במבוא לחוזה הזיכיון החדש כי הוא נחתם הואיל והחוזה הקודם הופר ואנגלו-
סכסון ביקשה לבטל את הזיכיון (ראו גם סעיף 32 לתצהיר נתבע 2).

נתבע 2 הצהיר (סעיף 34 לתצהירו) כי המסמך שמכוחו העבירה קסל את ,,חלקה'' בשותפות לידיו ולידי טבצ'ניק, אשר נערך כשנה קודם לכן, וכן כתב הוויתור בחתימת התובעת נמסרו להנהלת אנגלו-
סכסון לבקשתה טרם שנכרת חוזה הזיכיון החדש, שאילולא כן לא היה נכרת. להשקפתו, תנאיו של חוזה הזיכיון החדש היו פחותים מאלו שנקבעו בחוזה הזיכיון, אך לא היה מנוס מחתימה עליו מאחר שלא נמצא שותף אשר יחזיק בנתח השותפות שבחוזה הקודם יועד – לכאורה – לקסל ולתובעת (שם, סעיף 33; עמ' 58 לפרוטוקול, שורות 6–7; עמ' 59, שורה 29). הנתבע חידד (סעיף 35 לתצהירו) שאילו באמת הגיעו לתובעת 25 אחוזים בשותפות, היא לא הייתה מצהירה במסמך שבו ויתרה קסל על חלקה כי הוא וטבצ'ניק בעלי המניות היחידים בנתבעת 1, ומקובלת עליי טענתו שעשתה זאת משום שלא היה שחר לטענתה כי היא שותפה (שם, סעיף 36). הדעת נותנת גם שאילו ראתה הנהלת אנגלו-
סכסון בתובעת שותפה של ממש, לא היה חוזה הזיכיון החדש נחתם בלעדיה. בפי התובעת לא היה הסבר לשאלה מדוע נחשון לא ראה בה שותפה (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 26–27).

10.

בשולי הדברים אציין כי עיינתי באיגרות הברכה ששיגר נתבע 2 לתובעת לכבוד החגים (המוצג ת/4), והאמירות שנכתבו בהן, דוגמת
,,ביחד נוכל להתגבר, ביחד נצעיד את סניפנו סוף סוף למקומו הראוי''
,
,,
[...]
אנחנו חייבים להמשיך קדימה כדי לקצור את הפירות של השקעתינו''
,
,,
[...]
נצעיד ביחד את המשרד להשגים''
ו
,,אני יודע שנצליח בכוחות משותפים לעבור את התקופה הקשה ולהיות עדים ושותפים לפריחה של משרדנו''
(ההדגשה במקור), שהתובעת מוצאת בהן שלל רב – אינן שוללות את המסקנה שאליה הגעתי. הצהרות מעין אלה מושמעות חדשות לבקרים, במעמדים שונים, מפי מעסיקים באוזני הכפופים להם, ובתור הוכחה לטענה שהתובעת הייתה שותפה בזיכיון הן בבחינת משענת קנה רצוץ. גם עדותו של עד התביעה משה ברק, אשר שימש סוכן בשירות הנתבעת ולימים הגיש נגד הנתבעים תביעה בבית הדין לעבודה, על כך שהתובעת וקסל הוצגו כשותפות של נתבע 2 וכמנהלות המשרד (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 22–23; עמ' 7, שורות 4–8), לא הטתה את הכף לצד התובעת. לית מאן דפליג ששתיהן ניהלו את סניף רמת-
גן, והדברים שאמר אינם סותרים את עדותו של הנתבע (עמ' 63, שורות 21–22) כי מפעם לפעם היה מציג אותן לפני לקוחות מסוימים ובפני
קהלים מסוימים כשותפות,
,,מבחינת מעמד, מבחינת מראית עין''
.

11.

מכל הטעמים דלעיל הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא הייתה שותפה בזיכיון, ואם היו לה זכויות בו היא ויתרה עליהן בכתב הוויתור, שהוכח כי חתמה עליו ושבו אישרה כי אין לה טענות או דרישות בכל הנוגע לזיכיון. אשר-
על-
כן התובענה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים את הוצאות המשפט, וכן תשלם להם שכר טרחת עורך-
דין בסך 50,000 ₪, בתוספת מס ערך מוסף כחוק. הסכומים יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ניתן בלשכתי היום, כ"ה אייר תשע"ד (25 במאי 2014).

המזכירות תשגר פסק-
הדין לצדדים.
שושנה אלמגור
, שופטת







א בית משפט מחוזי 33508-02/12 עדנה אגבר נ' אלן אפשטיין נכסים והשקעות (רמת־גן) בע"מ, אילן מיכאל אפשטיין (פורסם ב-ֽ 25/05/2014)