פסקי דין על איגור קובלינסקי | פסקי דין על גל קובלינסקי | פסקי דין על כמאל יוסף | פסקי דין על יאיר סויסה |

40571-11/13 תק     28/04/2014




תק 40571-11/13 איגור קובלינסקי, גל קובלינסקי נ' כמאל יוסף, יאיר סויסה








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



ת"ק 40571-11-13 קובלינסקי ואח' נ' יוסף ואח'




בפני
כב' השופטת רחל חוזה
, סגנית נשיא (בדימ')

התובעים והנתבעים שכנגד
1. איגור קובלינסקי
2. גל קובלינסקי


נגד

הנתבע והתובע שכנגד
כמאל יוסף

ת.ז 059449215


נגד

הצד השלישי
יאיר סויסה



פסק דין


אין חולק כי איגור קובלינסקי
(להלן: "התובע 1") וגל קובלינסקי
(להלן:"התובעת 2") שכרו
מכמאל יוסף
(להלן: "הנתבע") דירה למגוריהם וזאת על פי חוזה שנחתם בין הצדדים ביום 28.7.13 וכאשר תקופת השכירות הינה לשנה אחת, החל מיום 1.8.13 ואילך.
שכר הדירה שנקבע בין הצדדים היה 1,800 ₪ לחודש.

בגין אותו הסכם שכירות הוגשו לביהמ"ש התביעה הראשית והתביעה שכנגד.
כן הוגשה על ידי הנתבע הודעת צד ג' ליאיר סויסה
, אביה של התובעת, שהיה ערב בחוזה השכירות לחיובי התובעים.

לטענת התובעים, סוכם מראש בינם לנתבע כי יהיו רשאים להכניס את כלבם למושכר, כאשר הכלב ישהה במלונה שבחצר רק כאשר התובעים לא יהיו בבית ואילו בכל אותו פרק זמן שהתובעים יהיו בבית יהא אף הכלב רשאי להימצא במושכר, בבית, ביחד איתם.

אולם, לטענת התובעים, מיד לאחר כניסתם למושכר סירב הנתבע לאפשר זאת ודרש מן התובעים לפנות את המושכר באורח מידי, שאם לא כן ינקוט כנגדם בצעדים משפטיים לרבות פניה למשטרה ואכן, כעבור מספר ימים, פינו התובעים את המושכר.

התובעים שילמו לנתבע דמי שכירות בגין חודש אחד בסך של 1,800 ₪.
כן התקינו מזגן במושכר אך הנתבע מסרב להחזירו להם.

התובעים עותרים לחייב את הנתבע להחזיר להם את דמי השכירות וכן את שווי המזגן בסך של 1,480 ₪ והוצאות התקנתו בסך של 850 ₪.
בסך הכל
עתרו התובעים לחייב את הנתבע לשלם להם את הסך של 4,300 ₪, כאשר סכום זה כולל אף הוצאות נוספות שנגרמו להם בגין הפינוי המוקדם של המושכר.
לטענת הנתבע סוכם בין הצדדים כי התובעים יהיו רשאים להכניס את הכלב, אך רק לחצר שליד המושכר וכי לא יהיו רשאים להכניסו אל תוך המבנה של המושכר עצמו.
לדבריו, לכן נבנתה לכלב על ידי התובעים ובסיועו שלו, מלונה בחצר הבית.

בכתב התביעה שכנגד עתר הנתבע לחייב את התובעים להחזיר לו את מלוא דמי השכירות לכל תקופת השכירות, כולה, משמע – לחייבם לשלם לו את הסך של 19,800 ₪ בגין 11 חודשי שכירות נוספים וכן לחייבם לשלם לו פיצוי בגין נזקים שגרמו למושכר.

הנתבע הגיש, כאמור, הודעת צד שלישי ליאיר סויסה
, כאשר היה מקום לצרפו כנתבע נוסף בהודעה לצד שלישי וכאשר נראה כי זו אכן הייתה כוונת הנתבע.

עיון בהסכם השכירות שנחתם בין הצדדים מלמד על כך שהצדדים לא נתנו בו כל ביטוי לעניין כלבם של התובעים.

הנני מקבלת כמהימנה עליי את גרסת התובעים על כך שהנתבע הסכים להכנסת כלבם של בני הזוג אל המושכר, לרבות אל תוך המבנה עצמו, כאשר הינם נמצאים ביחד עמו וכי כניסתו לא הייתה מוגבלת רק אל תחומי החצר, כטענתו שלו.

לקביעתי, לא היה הנתבע רשאי וזכאי לדרוש מן התובעים לעזוב את המושכר מידית, כפי שדרש וזאת מחמת סירובו להתיר את כניסת הכלב לבית ותוך שהינו מודיע לתובעים כי אם לא יעשו כן – ינקוט נגדם בהליכים משפטיים.

עם זאת, הנני קובעת כי התובעים תרמו בהתנהלותם למצב שנוצר, כאשר לא עמדו על כך שבהסכם השכירות תירשם במפורש הסכמתו של הנתבע להכנסת כלבם אל תוך מבנה המושכר.

בנסיבות אלה, הנני קובעת כי התובעים לא יהיו זכאים להחזר מלוא הסך של 1,800 ₪ בגין דמי השכירות עבור החודש האחד וכי מסכום זה יקוזז סך של 900 ₪ (50%) בגין רשלנותם, כמפורט לעיל.

לעניין המזגן, הנני דוחה את טענות הנתבע כאילו הוכנס המזגן למושכר בניגוד לדעתו ובניגוד לקביעות ההסכם והחוק.

הנני מקבלת את גרסת התובעים כי הנתבע הסכים להתקנת המזגן, במקום שבו הותקן בפועל ולא עשה דבר למניעת התקנתו שם, אם אכן הדבר לא היה לרוחו.
סעיפי ההסכם אליהם הפנה הנתבע את שימת ליבו של ביהמ"ש – אינם רלוונטיים לענייננו.
מכל מקום, לקביעתי, הנתבע הסכים להתקנת המזגן במקום שבו הותקן.

הנתבע אישר בעדותו בביהמ"ש כי אכן מנע מן התובעים לקחת את המזגן, שכבר פורק על ידם ולטענתו הינו "מחזיק" את המזגן עבור התובעים.

לקביעתי, לא הייתה לנתבע כל זכות לעכב תחת ידו את המזגן אשר נרכש על ידי התובעים ושייך להם וכי הינו חב בהחזרת שוויו של המזגן לתובעים, בסך של 1,800 ₪.

לעניין הוצאות התקנתו של המזגן – אף לגבי רכיב זה יישאו התובעים בהשתתפות בשיעור של 50%, כמפורט לעיל ובסך הכול יהיו התובעים זכאים להחזר הסך של 425 ₪.

לעניין התביעה שכנגד, החלטתי לדחות אותה בקובעי כי הינה חסרת כל בסיס ונראה הוא כי הוגשה רק בתגובה לכתב התביעה שהוגש על ידי התובעים.

כל זאת כאשר הנתבע אישר כי השכיר את הדירה פעם נוספת, כחודשיים וחצי לאחר פינויה על ידי התובעים ולמרות כן הינו עותר לקבל פיצוי בגין מלוא תקופת השכירות, כאשר לא נגרמו לו נזקים
המתייחסים למלוא תקופת השכירות.
בעתירתו לחייב התובעים לפצותו בגין הפסד דמי שכירות לתקופה של 11 חודשים, כאשר בפועל הושכרה הדירה לאחר פינויה – יש משום עתירה לפיצוי כפול, פיצוי שהנתבע כלל לא זכאי לו.

מכל מקום, לאור קביעתי כי הנתבע הסכים להשכרת המושכר לתובעים ולהכנסת כלבם למושכר – אין הנתבע זכאי לפיצוי כלשהו בגין פינוי המושכר על ידי התובעים בסמוך לאחר שנכנסו לתוכו, על פי דרישתו שלו, כמפורט לעיל.

אף לגבי הנזקים שהנתבע טען כי התובעים גרמו למושכר במהלך תקופת החזקתם בו – הנתבע לא המציא כל פירוט של שווי תיקונם של הנזקים ואם אלה אכן תוקנו בפועל אם לאו והנני דוחה את כל הנטען על ידו לעניין זה, בקובעי כי לא הוכח.

אשר על כן, הנני דוחה את התביעה שכנגד, לרבות ההודעה לצד שלישי.

הנני מחייבת את הנתבע, כמאל יוסף
, לשלם לתובעים, איגור וגל קובלינסקי
, במאוחד ובמיוחד, את הסך של 3,125 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כן הנני מחייבת את הנתבע , יוסף כמאל, לשלם לתובעים איגור וגל קובלינסקי
,
מאוחד ובמיוחד, את הסך של
800₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה.
אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת

פסק דין
זה.

מזכירות ביהמ"ש תמציא עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
כ"ח ניסן תשע"ד, 28 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.











תק בית משפט לתביעות קטנות 40571-11/13 איגור קובלינסקי, גל קובלינסקי נ' כמאל יוסף, יאיר סויסה (פורסם ב-ֽ 28/04/2014)