פסקי דין על סלים עבד אל רחמאן | פסקי דין על משרד הבריאות - האגף לרישוי מקצועות רפואיים

27912-10/13 עתמ     29/05/2014




עתמ 27912-10/13 סלים עבד אל רחמאן נ' משרד הבריאות - האגף לרישוי מקצועות רפואיים








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

לפני: כב' השופט דוד חשין
, נשיא
עת"מ 27912-10-13
29 מאי 2014






העותר:

סלים עבד אל רחמאן
ע"י ב"כ עו"ד ג'רבוני ערווה


נגד

המשיב
:
משרד הבריאות, האגף לרישוי מקצועות רפואיים
באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
ע"י ב"כ עו"ד משה וילינגר


פסק דין
1.
בעתירה זו שלפניי מבקש העותר להורות למשיב להנפיק ולמסור לידיו רישיון תקף לעסוק ברפואה במדינת ישראל.
העובדות הצריכות לעניין
2.
העותר, יליד 1966, סיים בהצלחה לימודי רפואה בספרד בשנת 1998.
3.
העותר שב ארצה כ"תושב חוזר" ונרשם לקורס הכנה לבחינת הרישוי ברפואה, אך לא עבר את הבחינה. חרף ניסיונות רבים נוספים, לא צלח העותר את הבחינה, ולפיכך, בשנת 2004, החליט לשוב לספרד, לגור ולעבוד בה. במהלך השנים העוקבות, כך לטענת העותר, ביצע, בין היתר, התמחות בתחום רפואת המשפחה ורפואה קהילתית, ולאחר מכן עבד במשך שנתיים בקופות חולים ממשלתיות בספרד.
4.
בשנת 2012 החליט העותר לשוב לישראל עם משפחתו. טרם החזרה ארצה, ולאחריה, ניגש העותר פעמים רבות נוספות לבחינת הרישוי, אולם לא צלח אותה.
5.
ביום 23.10.11 התקבל אצל המשיב מכתבו של העותר, בו ביקש כי יינתן לו רישיון לעסוק ברפואה בישראל. בתגובתו מאותו יום, ציין המשיב כי כדי לטפל בבקשתו של העותר עליו להמציא מסמכים נוספים. לאחר התכתבויות נוספות בין הצדדים, ובעקבות העברת המסמכים שנדרשו על-ידי המשיב, נגלה לאחרון כי העותר נכשל בבחינת הרישוי 14 פעמים, נכון לעת ההיא.
6.
ביום 28.12.11 פנה חבר הכנסת, ד"ר עפו אגבאריה, למשיב, וביקש לזרז את הטיפול בבקשתו של העותר להירשם לבחינת הרישוי.
7.
ביום 01.01.12 כתב המשיב לחבר הכנסת אגבאריה כי לעותר אושרה האפשרות להשתתף בקורס הכנה מיוחד, ואם ברצונו לגשת לבחינת הרישוי, עליו לפנות למזכירות ועדת הבחינה. חבר הכנסת אגבאריה, בתגובה, תהה מדוע אין העותר זכאי לקבל פטור מבחינת הרישוי. בשיחה טלפונית שניהל חבר הכנסת אגבאריה עם ד"ר אמיר שנון, מנהל האגף לרישוי מקצועות רפואיים
(להלן – ד"ר שנון) הוסבר כי כדי לקבל רישיון לעסוק ברפואה בישראל על העותר לעמוד בבחינת הרישוי.
8.
ביום 24.01.12 פנה העותר למשיב פעם נוספת וכתב: "הריני להזכירכם כי מכתביי מיום 13/11/2011, ומיום 08/11/2011 המתייחסים לנדון וקבלת רישיון רפואה טרם זכו למענה כלשהו מצדכם". בשיחה טלפונית שנערכה ביום 09.02.12, הבהיר העותר כי מבוקשו הוא להכיר בו כמומחה ברפואת משפחה. לפיכך, הופנה העותר למועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן – המועצה המדעית), האמונה על הכרה בתארי מומחה.

9.
בעקבות זאת, פנה העותר (ביום 25.04.12) למועצה המדעית בבקשה "להכרה בתואר מומחה". לאחר מכן, הגיש העותר מסמכים נוספים למועצה המדעית, על-פי דרישתה. בעקבות זאת, התקבל אצל העותר מכתבו של פרופ' ש' יציב, נציב פניות המתמחים של המועצה המדעית. במכתבו, מיום 24.10.12, כתב פרופ' יציב כלהלן:
לאחר עיון ודיון במסמכים שהגשת, החליטה המועצה המדעית להכיר בהתמחותך כשקולה ל-3 שנים מתוך תקופת ההתמחות הנדרשת בארץ.
לשם קבלת תואר מומחה, יהיה עליך להשלים את הדרישות הבאות:
9 חודשים – מרפאת שלב א'.
3 חודשים – רפואת ילדים.
שנה בקורס דיפלומה ברפואת המשפחה.
על התקופות להתבצע במחלקות מוכרות להתמחות בארץ.
כמו כן יהיה עליך לעמוד בבחינות ההתמחות שלב א' ושלב ב' ברפואת משפחה בארץ, מאחר ולא הוצגו מסמכים המעידים על עמידתך בבחינות בספרד.
בתום תקופת ההתמחות, יהיה עליך להציג המלצה ממנהל המחלקה לרפואת משפחה על כישוריך, ועל היותך ראוי לתואר מומחה בארץ.
10.
ביום 12.12.12 העביר העותר מסמכים נוספים למועצה המדעית. בעקבות זאת, נשלח לעותר (ביום 24.06.13), מכתב נוסף מטעם המועצה המדעית, בו נכתב כלהלן:
לאחר עיון ודיון במסמכים הנוספים שהגשת לעיונינו, החליטה המועצה המדעית לפטור אותך מבחינת שלב א' ברפואת המשפחה.
יהיה עליך לעמוד בבחינת של ב' ברפואת המשפחה וביתר הדרישות שצוינו במכתבנו מיום 24.10.12.
11.
ביני לביני, ביום 01.03.12 וביום 20.09.12, ניגש העותר לבחינת הרישוי, אך גם הפעם לא צלח את הבחינה.
12.
ביום 01.07.13 פנה העותר למשיב פעם נוספת, וביקש כי יינתן לו רישיון לעסוק ברפואה. במכתבו, הפנה העותר למכתבה של המועצה המדעית מיום 24.06.13, וטען כי בהתאם לאמור בו, הרי שהוא זכאי לקבל את הרישיון המבוקש.
13.
ביום 24.07.13 פנה חבר הכנסת אגבאריה למשיב, בשמו של העותר. בשיחה טלפונית שניהל ד"ר שנון עם חבר הכנסת (ביום 05.08.13), הובהר, פעם נוספת, כי כדי לקבל רישיון על העותר לעמוד בהצלחה בבחינת הרישוי.
14.
ביום 18.08.13 פנה ב"כ העותר למשיב. גם הפעם הפנה ב"כ העותר להחלטתה של המועצה המדעית מיום 24.06.13, וטען כי המועצה הכירה בתואר של העותר, וכן בהתמחות שביצע בספרד. עוד נכתב כי המועצה פטרה את העותר מביצוע בחינת שלב א', אולם חייבה אותו "בבחינת שלב ב' וביתר הדרישות המוזכרות במכתב שמיום 24.10.12". לפיכך, טען ב"כ העותר במכתבו, כי בהתאם "לפקודה וכן לתקנות הדין" יש להנפיק עבור העותר רישיון לעסוק ברפואה בישראל.

15.
ביום 27.08.13 השיב ד"ר שנון לפניית ב"כ העותר. בתשובתו הבהיר, בין היתר, כפי שכבר הבהיר בעבר לעותר ולפונים בשמו, כי מאחר שהעותר נכשל, פעם אחר פעם, בבחינת הרישוי, אין הוא זכאי לקבל את הרישיון, אלא לאחר שיעמוד בהצלחה בבחינה.
מכאן העתירה שלפניי.


טענות הצדדים
16.

העתירה נסובה, בעיקרה, סביב תקנה 2(א)(2) לתקנות הרופאים (תנאים למתן פטור מחובת בחינה), תשמ"ח-1988(להלן – התקנות או תקנות הרופאים), הקובעת כי רופא מחוץ לארץ, אשר עמד בתנאים שנקבעו בתקנה, פטור מהחובה לגשת לבחינת הרישוי. זו לשון התקנה, בחלק הנוגע לענייננו:
קיבל תואר מומחה בחוץ לארץ מגוף שהכיר בו המנהל, בתנאי שהוא חייב לעמוד בבחינות התמחות שלב ב' בלבד לצורך קבלת תואר מומחה, בהתאם לתקנות תואר מומחה, ובלבד שעסק ברפואה ברציפות 5 שנים.

17.
העותר טוען כי הוא נופל בגדרי התקנה, שכן לפי החלטת המועצה המדעית, כל שנותר לו לבצע לצורך קבלת תואר המומחה, הוא בחינות התמחות שלב ב'. לפיכך, יש לפטור אותו מהבחינה ולהעניק לו רישיון לעסוק ברפואה בישראל.
18.
המשיב, לעומתו, טוען כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים. לדידו, העובדה כי העותר לא פירט בעתירתו את מספר הפעמים בהם נכשל בבחינה, כמו גם את כל פניותיו למשיב (והפניות שנעשו בשמו), יש בה להעיד על חוסר תום לב המצדיק את דחיית העתירה.

לגופו של עניין טוען המשיב, כי, ככלל, אחד מהתנאים לקבלת רישיון לעסוק ברפואה בישראל הוא עמידה בבחינות שקבע המנהל (כקבוע בסעיף 4(א)(3) לפקודת הרופאים, התשל"ז -1976 (להלן – הפקודה)). עם זאת, נקבע בפקודה כי למנהל סמכות לקבוע בתקנות תנאים למתן פטור מחובת הבחינות (כקבוע בסעיף 4(א1) לפקודה). כך נקבעו בתקנות מספר מסלולים לקבלת פטור מחובת הבחינות, זאת כדי לסייע לרופאים שעלו לישראל מחוץ לארץ, ואשר ניסיונם הרב במקצוע עשוי לזכותם בפטור המבוקש. דא עקא, שהעותר אינו זכאי לקבל רישיון לעסוק ברפואה, הן משום שהוא נכשל בבחינות הרישוי והן משום שהוא אינו עומד בתנאים שנקבעו בתקנות לקבלת פטור מחובת הבחינה. בהקשר זה נטען, כי כדי שהעותר יהא זכאי ליהנות ממסלול הפטור הקבוע בתקנה 2(א)(2), היה על המועצה המדעית לקבוע כי עליו "לעמוד בבחינות התמחות שלב ב' בלבד". אלא שהמועצה קבעה כי על העותר להשלים תקופת התמחות משמעותית של שנתיים, וזאת בנוסף לדרישתה כי יעמוד בבחינות שלב ב'. העובדה כי המועצה המדעית פטרה את העותר מביצוע בחינת שלב א', אין משמעותה כי היא פטרה אותו מיתר הדרישות שפורטו במכתבה מיום 24.10.12.
עוד טען המשיב, כי מתן הפטור אינו אוטומטי מקום בו המבקש עומד במסלולי הפטור שנקבעו בתקנות, ולמשיב שיקול דעת בעניין זה.
המשיב המשיך וטען, כי נוכח הקובע בתקנה 5 לתקנות, הרי שממילא מי שנכשל בבחינת הרישוי לא יוכל ליהנות מאחד ממסלולי הפטור הקבועים בסעיפים 2-4 לתקנות.
השתלשלות העניינים לאחר הגשת העתירה
19.
בדיון שנערך בפני
י ביום 04.03.14, טען ב"כ העותר כי תקנה 5 לתקנות לא חלה בענייננו, שכן זו הותקנה לאחר שהעותר הגיש את בקשתו, ולאחר שהעותר הסתמך על המצב המשפטי ששרר עובר להתקנת התקנה.
20.
מנגד, טען ב"כ המשיב, כי התקנה שאינה מאפשרת למי שנכשל בבחינה ליהנות ממסלולי הפטור הותקנה עובר למועד החלטתו של המשיב בעניינו של העותר, וממילא הסוגיה האמורה הוכרעה עוד קודם לכן, בהפנותו לפסק דינו של כב' השופט י' שפירא בעת"מ (י-ם) 21765-09-11 אבו גמעא נ' מנהל האגף לרישוי מקצועית במשרד הבריאות (07.03.12). כן הוסיף ב"כ המשיב, כי המועצה המדעית היא אמנם זו שממליצה למנהל האם להכיר בתואר מומחה, אולם למנהל שיקול דעת האם לקבל את המלצתה, ומכל מקום, הפטור הקבוע בסעיף 2(א)(2) לתקנות ניתן למי שהמועצה המדעית קבעה לגביו שעליו לעמוד בבחינות שלב ב' בלבד, אך לא זהו המקרה של העותר אשר נצרך לעמוד בדרישות נוספות, כפי שקבעה המועצה עצמה.

21.

בסופו של הדיון קבעתי כי על המשיב להגיש תצהיר משלים, בו יסביר את משמעותן של הדרישות הנוספות בהחלטת המועצה המדעית – מעבר לעמידה בבחינת שלב ב' וברפואת המשפחה.

22.
בעקבות החלטה זו, הגיש המשיב תצהיר משלים במסגרתו נטען כי רופא דוגמת העותר, שעסק ברפואה קלינית בחוץ לארץ לפחות 5 שנים, ושהמועצה קבעה לגביו כי הוא פטור מבחינת שלב א', אך עליו להשלים תקופת התמחות כלשהי בישראל כתנאי להכרה במומחיותו, אינו זכאי לקבל פטור מבחינה בהתאם לתקנה 2(א)(2). זאת משום שבניגוד לקבוע בתקנה, נדרשים מהעותר תנאים נוספים לצורך מתן תואר מומחה, זולת התנאי של עמידה בבחינות שלב ב' בלבד.
עוד הוסבר, כי את הבחינה הנקראת "שלב א'", ניתן לבצע במחצית תקופת ההתמחות, וכי מדובר בבחינה עיונית במתכונת של שאלון רב ברירה. אשר לבחינה הנקראת "שלב ב'", מדובר בבחינה בעל-פה אליה ניתן לגשת בתום תקופת ההתמחות, בגדרה נבחן המתמחה, בין היתר, על "נושאים קליניים על סמך תיאור מקרים קליניים שונים".
23.
בתגובת העותר לתצהיר המשלים, נטען, כי לא ייתכן שהמועצה המדעית תפטור אותו מבחינת שלב א', ובאותה נשימה תדרוש כי ישלים 9 חודשי התמחות במרפאת שלב א'. העותר אף הרחיב בתצהירו על אופן ביצוע בחינות שלב ב', וטען כי לא ניתן לבצען מבלי להציג מקרים רפואיים בהם טיפל בישראל, ובסמוך למועד הבחינה. במילים אחרות, טענת העותר היא, כי יתר דרישות המועצה המדעית, כפי שנקבעו בהחלטתה מיום 24.10.12, הן חלק בלתי נפרד מהתנאי של ביצוע בחינות שלב ב'. משכך, כל שנותר לעותר, הוא לגשת לבחינות שלב ב', ולהשלים את הדרישות הכרוכות בה. מכאן, המסקנה המתבקשת היא, לשיטתו, כי הוא נופל לגדרי תקנה 2(א)(2) לתקנות, וממילא זכאי לפטור מבחינת הרישוי.
24.
בדיון שנערך בפני
י ביום 26.05.14, בעקבות הגשת התצהירים המשלימים, חזר ב"כ העותר על טענתו לפיה את הדרישות הנוספות שמופיעות בהחלטת המועצה המדעית מיום 24.10.13, ניתן לשייך לשלב ב', ולפיכך העותר נכנס בגדר תקנה (2)(א)(2). עוד נטען, כי אין זה הגיוני לפטור את העותר מביצוע בחינת שלב א', ובכל זאת לדרוש את ביצוע ההתמחות הנקראת "מרפאת שלב א'". זאת משום שהדרישה לביצוע המבחן נועדה, לדידו, לבדוק את הידע שרכש העותר במהלך ההתמחות, ואילו ויתור על המבחן משמעותו ויתור על ההתמחות.
25.
במהלך הדיון הסביר ד"ר שנון כי הפטור שניתן לעותר בבחינת שלב א', אין משמעותו פטור מההתמחות, כי אם פטור מהבחינה וממנה בלבד. עוד הבהיר ד"ר שנון, כי דרישת המועצה המדעית לביצוע התמחות של 9 חודשים ב"מרפאת שלב א'", היא למעשה דרישה לעבודה במרפאה בפיקוח צמוד וישיר של מדריך.
דיון והכרעה
26.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, על רקע כל החומר שבפני
י, מצאתי כי דין העתירה להידחות.
27.
הצדדים הפליגו בטיעוניהם על אודות תקנה 5 לתקנות הרופאים – האם היא חלה בענייננו של העותר אם לאו. העותר טען, כאמור, כי התקנה פורסמה לאחר שהגיש את בקשתו למשיב, ולאחר שהסתמך על המצב החוקי הקודם, עזב את עבודתו בספרד ועקר לישראל, ולפיכך אין להחיל אותה עליו. המשיב, לעומת זאת, טען כי התקנה הותקנה עובר להחלטה הסופית שניתנה בענייננו של העותר, לשונה אינו צופה פני עתיד, ומכל מקום, תכלית התקנה הוכרה בפסיקה עוד טרם פנה העותר לרשות.
28.
אלא שהשאלה האם תקנה 5 לתקנות הרופאים חלה על העותר אינה טעונה הכרעה בענייננו. בתקנה נקבע כי "לא יינתן פטור מבחינה לפי תקנות 2 עד 4 למי שניגש לבחינה או לבחינה לקראת סטז' ונכשל בה". כלומר, כדי לבחון את טענות הצדדים באשר לתחולת התקנה על העותר, יש לקבוע קודם לכן האם עמד העותר באחד ממסלולי הפטור שנקבעו בתקנות, שאלה שהתשובה אליה שלילית היא.
29.
כאמור, ככלל, מתן רישיון לעסוק ברפואה מותנה בעמידה בבחינת הרישוי (כקבוע בסעיף 4(א)(3) לפקודה). אלא שלכלל זה חריג, בגדרו נקבע כי מי שעומד באחד ממסלולי הפטור שנקבעו בתקנות, פטור מחובת הבחינה. המסלול הרלוונטי לענייננו מצוי בתקנה 2(א)(2) לתקנות הרופאים.
30.
כזכור, המועצה המדעית ציינה במכתבה מיום 24.10.12, כי היא החליטה להכיר בהתמחותו של העותר כשקולה ל-3 שנים מתוך תקופת ההתמחות הנדרשת בארץ. לפיכך, ולשם קבלת תואר מומחה, נכתב כי על העותר להשלים מספר דרישות: 9 חודשים – מרפאת שלב א'; 3 חודשים- רפואת ילדים; שנה בקורס דיפלומה ברפואת משפחה; עמידה בבחינות התמחות שלב א' ושלב ב' ברפואת משפחה בארץ.
31.
לאחר שהעותר הציג מסמכים מסוימים, החליטה המועצה המדעית לפטור אותו מבחינת שלב א'. אלא שבאותה נשימה ציינה כי על העותר "לעמוד בבחינת שלב ב' ברפואת המשפחה וביתר הדרישות ..." (ההדגשה שלי – ד' ח'), שצוינו בהחלטתה הקודמת.
32.
העותר מבקש להיתלות בפטור שניתן לו מבחינת שלב א', וללמוד מכך כי יתר הדרישות אותן קבעה המועצה המדעית בהחלטתה מיום 24.10.12, נעלמו כלא היו, וכי המועצה, הלכה למעשה, התנתה את קבלת תואר המומחה בביצוע בחינות שלב ב' בלבד. אלא שהמועצה המדעית כתבה בלשון ברורה, כי פרט לוויתור על דרישתה כי העותר ייגש לבחינת שלב א', כל יתר הדרישות שפורטו במכתבה הקודם עומדות בעינן. לא נמצא לי כל סיבה, הסבר, או עילה לקבוע כי כוונת המועצה הארצית הייתה אחרת.

33.
העותר המשיך וטען כי אין זה הגיוני לפטור אותו מבחינת שלב א', מזה, אך לחייב אותו לבצע התמחות בת 9 חודשים במרפאת שלב א', מזה. זאת משום שהבחינה נועדה לבדוק את הידע שרכש המתמחה, ומשוויתרה המועצה על דרישה זו, מכללא ויתרה היא גם על הדרישה לביצוע ההתמחות האמורה. גם את הטענה הזו אין בידי לקבל. בתצהיר המשלים מטעם המשיב נכתב מפורשות כי מתמחה יכול לגשת לבחינת שלב א' לאחר שחלפה מחצית מתקופת ההתמחות. למד אני מכך, כי גם מתמחה אשר יעמוד בהצלחה בבחינת שלב א', יידרש להשלים את תקופת ההתמחות, אשר הוכתרה אף היא כ"מרפאת שלב א'". ובמילים אחרות, הא בהא – לא תליא, ואין בנימוק הסמנטי של העותר כדי לסייע לו.
34.
העותר ממשיך וטוען, כי כל הדרישות האחרות שפירטה המועצה המדעית בהחלטתה מיום 24.10.13, נסובות סביב "שלב ב'", וכי מטרתן של אותן דרישות (רוטציות במרפאת משפחה, ברפואת ילדים ושנה בקורס דיפלומה רפואה משפחה) היא אחת – מתן האפשרות לעותר לגשת לבחינות שלב ב', כאשר לטענתו הוא מחויב להציג במסגרת בחינות אלה מקרים בהם טיפל בסמוך לבחינה, אשר אירעו בישראל.
35.
גם טענה זו אין בידי לקבל. המועצה הבהירה כי התמחותו של העותר בספרד שקולה ל-3 שנות התמחות, וכי עליו לבצע השלמות רבות נוספות. השלמות אלה מהוות דרישות נוספות ועצמאיות, ולפיכך אין מקום לקבוע כי הן "נבלעו" לתוך דרישה אחת ואחרת – ביצוע בחינת שלב ב'. יתר על כן, אין כל הגיון בטענת העותר לפיה ההשלמות האמורות נועדו כולן לשרת מטרה אחת – בחינות שלב ב'. אכן, מי שעומד בבחינה זו רואים אותו כמי שעמד במשוכה לקראת קבלת הרישיון לעסוק במקצוע הרפואה, אולם הבחינה היא כלי אחד להכשרת הרופאים העתידיים, ואילו ההתמחות משרתת תכלית אחרת, שעניינה רכישת מיומנויות פרקטיות לטיפול במקרים רפואיים. כך, למשל, ייתכן בהחלט כי מי שסיים לימודי רפואה או משפטים יוכל לעמוד בהצלחה בבחינות המקצועיות שקבעה הרשות או הגוף המוסמך. האם יהיה די בכך כדי לפטור אותו מקיום דרישת ההתמחות? פשיטא שלא.
העותר טען כי אין אפשרות ממשית ליתן את הפטור הקבוע בתקנה 2(א)(2). זאת משום שבחינות שלב ב' מבוססת על מקרים בהם טיפל מתמחה בישראל בסמוך לבחינות. אלא שבדיון שהתקיים ביום 26.05.14, הבהיר ד"ר שנון, על יסוד בירור שערך עם המועצה המדעית, כי בהחלט אפשרי שנבחן יישאל במהלך בחינת שלב ב', על אודות מקרים בהם טיפל בחו"ל, כך שגם בנדבך זה בטענתו של המשיב, שענייננו בקשר בין דרישת ההתמחות לדרישת הבחינה , אין ממש.
36.
לבסוף אציין כי בניגוד למהלך הדברים הרגיל בעתירות מינהליות, ההחלטה הצריכה פירוש בענייננו לא ניתנה על-ידי המשיב, כי אם על-ידי המועצה המדעית. לפיכך, הצעתי לעותר לשקול את מחיקת העתירה (תוך שמירת כל זכויותיו וטענותיו), כדי לאפשר לו לפנות למועצה הארצית, בבקשה להבהיר האם במסגרת החלטתה מיום 24.06.13 לפטור את העותר מבחינת שלב א', התכוונה היא לפטור אותו גם מיתר הדרישות שפורטו בהחלטתה מיום 24.10.12, פרט לבחינת שלב ב'; או, לחלופין, להבהיר האם יתר הדרישות מהוות חלק מבחינות שלב ב', כטענתו. הצעתי כך, משום שהמועצה המדעית היא בבחינת הפה שאסר, ולפיכך היא גם זו שיכולה להתיר. אלא שהעותר סירב להצעה במהלך הדיון הראשון, ובהסתמך על עמדה זו, נדחתה ההצעה על-ידי בא כוחו גם במסגרת הדיון השני. בנסיבות אלו, אין בידי להעדיף את עמדתו של העותר, במחלוקת זו שבין הצדדים, על פני עמדתו המקצועית של המשיב, הנסמכת על דעתו של ד"ר שנון, שהינו מנהל האגף לרישוי מקצועות רפואיים
במשיב.
37.
העולה מכל האמור לעיל הוא, כי המועצה המדעית התנתה את מתן תואר המומחה לעותר בדרישות רבות נוספות, פרט לעמידה בבחינות שלב ב' בלבד. משכך, לא מתקיימים בעותר התנאים שנקבעו בגדר תקנה 2(א)(2). ממילא, העותר אינו זכאי לפטור מהבחינה, וכפועל יוצא אינו זכאי לקבל רישיון לעסוק ברפואה בישראל.
38.
כללו של דבר: העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות המשיב בסך של 12,000 (שנים עשר אלף) ש"ח.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.



ניתן היום,
כ"ט אייר תשע"ד, 29 מאי 2014, בהיעדר הצדדים.









עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 27912-10/13 סלים עבד אל רחמאן נ' משרד הבריאות - האגף לרישוי מקצועות רפואיים (פורסם ב-ֽ 29/05/2014)