פסקי דין על ילנה (לאה) בבייב | פסקי דין על דרור משה ברוטפלד

13329-09/11 סע     29/05/2014




סע 13329-09/11 ילנה (לאה) בבייב נ' דרור משה ברוטפלד








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ס"ע 13329-09-11



לפני:

כב' השופטת
דגית ויסמן
נציג ציבור (מעבידים), מר צבי שוויגר


ה
תובעת
ילנה (לאה) בבייב
ע"י ב"כ עו"ד בר
-

ה
נתבע
דרור משה ברוטפלד
ע"י ב"כ עו"ד הרשקו





פסק דין


1.
התובעת הועסקה על ידי הנתבע במשך כאחד עשר חודשים וחצי ופוטרה. השאלה המרכזית העומדת להכרעתנו היא האם בנסיבות פיטורי התובעת, היא זכאית לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין והפרת חובת השימוע.
2.
רקע עובדתי

א.
הנתבע הוא עורך דין המנהל משרד עורכי דין (להלן - המשרד).
ב.
הנתבע העסיק את התובעת במשך כ - 11 חודשים וחצי מחודש ספטמבר 2008 ועד ליום 13.8.09.
ג.
התובעת התקבלה לעבודה כמזכירה והיתה אחראית על ניהול המשרד.
ד.
מיד עם סיום עבודתה של התובעת אצל הנתבע, היא החלה לעבודה במקום עבודה חדש כמזכירה במשרד עורכי דין.
ה.
ביום 29.9.09 פנתה התובעת לרואה החשבון של המשרד, רו"ח לוי, בטענה שעל הנתבע לשלם לה פיצויי פיטורים, פדיון הבראה וחופשה. רו"ח לוי פנה לנתבע וביקש לברר האם התובעת אכן זכאית לאותם סכומים והנתבע השיב: "האם מגיע לה. היא קיבלה הודעה מוקדמת של חודש ועבדה אף יותר מכך. לאחר ההודעה על פיטוריה. במידה ואני לא נדרש עפ"י חוק אין לשלם. במידה ואני נדרש על פי חוק אני רוצה לשלם על פי חוק בלבד. לא פחות ולא יותר." (נספח 2 לתצהיר רו"ח לוי).
ו.
למחרת היום פנתה התובעת לנתבע והציגה בפני
ו תחשיב שנערך לטענתה בהתאם לחישוב רו"ח לוי, בו הסכומים המגיעים לה (נספח 3 לתצהיר רו"ח לוי).
ז.
בין הצדדים הוחלפה תכתובת בנוגע לגמר החשבון לתובעת ומשלא הושגה הסכמה, הוגשה התביעה שלפנינו.
3.
להלן תמצית טענות התובעת
א.
התובעת פוטרה מעבודתה על אתר, ללא התראה מוקדמת, בסמוך להשלמת שנת עבודה מלאה במשרד, על מנת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים. עוד נטען שעבודתה של התובעת הגיעה לסיומה, מאחר שהפגינה אי נוחות מכך שהנתבע מנהל מערכת יחסים מחוץ לנישואים עם אחת מעובדות המשרד ולאחר שנדרשה לסייע להם בעניין זה.
ב.
התובעת ביצעה עבודתה על הצד הטוב ביותר ובמהלך עבודתה הורחבו סמכויותיה והוטלו עליה מטלות שונות החורגות מתפקיד של מזכירה. בתמיכה לכך הוצג מכתב ההמלצה שכתב הנתבע ביום 13.8.09 (נספח ת/1 לתצהיר התובעת).
ג.
התובעת פוטרה במפתיע, ממניעים פסולים ומבלי שנערך לה שימוע כדין. על כן היא זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובגין הפרת זכות השימוע.
ד.
התובעת זכאית להפרשי הבראה וכן לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה.
4.
להלן תמצית טענות הנתבע
א.
התובעת פוטרה מעבודתה עקב חוסר שביעות רצון מהתנהגותה ותפקודה ואי עמידה בדרישות התפקיד.
ב.
הנתבע התרה בתובעת והבהיר לה שהוא אינו מרוצה מתפקודה וכי הוא מעוניין לפטרה, עוד לאחר שהשלימה חצי שנה בתפקיד, אולם חרף זאת התובעת לא שינתה דרכיה.
ג.
בסוף חודש יוני 2009 נערכה עם התובעת שיחה ובמסגרתה הנתבע שטח בפני
ה את הטענות בדבר חוסר שביעות רצונו והבהיר לה כי בכוונתו לפטרה. התובעת השיבה לטענות הנתבע ואף ביקשה שתנתן לה תקופת הודעה מוקדמת ארוכה מזו לה היא זכאית על פי חוק, עקב נסיבות אישיות. בהתאם, עבודתה הגיעה לסיומה ביום 13.8.09.
ד.
במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, התובעת חיפשה עבודה ומיד עם סיום עבודתה אצל הנתבע החלה לעבוד במקום עבודה חדש.
ה.
מכתב ההמלצה שערך הנתבע ניתן לתובעת לבקשתה לאחר שעבודתה הגיעה לסיומה ואין בו כדי להצביע על שביעות רצון מתפקודה.
5.
ההליך
א.
בכתב התביעה נתבע שכר חודש אוגוסט 2009 בצירוף פיצויי הלנת שכר, אך בדיון המוקדם התובעת הצהירה שהיא קיבלה את השכר במועד. על כן רכיב תביעה זה נמחק.
ב.
בישיבת ההוכחות נשמעו עדויות בעלי הדין וכן עדי הנתבע: גב' לורית בן שמעון, שהועסקה בעבר במשרדו של הנתבע כמזכירה, עו"ד דניאל הרשקו המועסק כשכיר במשרדו של הנתבע ורו"ח גל לוי, רואה החשבון של הנתבע.
6.
טענתה המרכזית של התובעת היא כי היא פוטרה מעבודתה שלא כדין, בטרם השלימה שנת עבודה מלאה, וזאת על מנת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים. בנוסף טענה התובעת כי היא פוטרה מעבודתה עקב אי נוחות שהפגינה כלפי הנתבע, אשר ניהל רומן עם אחת מעובדות המשרד ונדרשה לסייע לקשר הזוגי (למשל בקביעת פגישות פיקטיביות ביומן המשרד; סעיף 11 לתצהיר התובעת). עוד נטען שהפיטורים נעשו לאלתר וללא שימוע.

7.
בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 נקבע:


"פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם – אם לא הוכח היפוכו של דבר – כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים"

בנושא זה נפסק (ע"ע (ארצי) 122/03 וקסמן - "אי.טי.אס." 24 מסביב לשעות, 7.1.07):

"סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, ה'תשכ"ג-1963 קובע את הזכות לקבל פיצויי פיטורים למי שעבד ברציפות שנה אחת לפחות ופוטר. סעיף 3 לחוק זה מהווה חריג לכלל זה. הסעיף קובע חזקה כי מי שפוטר סמוך לסיום שנת עבודתו הראשונה יראוהו כאילו פוטר מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. חזקה זו ניתנת לסתירה כאשר מוכח היפוכו של דבר (ראה דב"ע תש"ן/141-3 רהיטי דורון בע"מ - מאיר פרוינד, פד"ע כב 230 מפי סגן הנשיא סטיב אדלר)..."


כפי שנפרט להלן, לא מצאנו בסיס לטענות התובעת ביחס לנסיבות פיטוריה.

8.
התובעת הציגה שתי גרסאות עובדתיות בנוגע לפיטוריה. האחת, כי היא פוטרה על אתר לאחר שהשלימה אחד עשר וחצי חודשי עבודה כדי להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים, והשניה - כי היא פוטרה עקב אי נוחות שהפגינה ממעשי הנתבע.
עצם העלאת גרסאות עובדתיות חלופיות מחלישה את טיעוני התובעת (רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פסקה 9 לפסק הדין, 8.3.05; ע"א 7183/09 עזבון המנוח בולוס אוראסיו ח'ורי ז"ל נ' מנהל מקרקעי ישראל, סעיף 20 לפסק הדין מיום 4.4.12).
אף לגופו של עניין, הגענו למסקנה שאין בסיס לטענות התובעת, וכפי שיפורט להלן, התובעת הודתה, אם כי בלשון רפה, בגרסת הנתבע.
9.
לטענת התובעת, היא פוטרה על אתר ובמפתיע ("כרעם ביום בהיר" וללא הסבר), ביום 13.8.09, מבלי שנערך לה שימוע כדין (סעיף 15 לכתב התביעה, סעיף 10 לתצהיר התובעת). נטען שהנתבע מעולם אמר לה שהוא אינו מרוצה מתפקודה (סעיף 12 לתצהיר התובעת).
כבר בדיון המוקדם התובעת אישרה שלא פוטרה על אתר וכי עובר לפיטוריה התקיימה עמה שיחה שבה הנתבע הבהיר לה שהוא אינו מרוצה מתפקודה (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 10-15):

"לשאלת ביה"ד אם טענת הנתבע שהוא רצה לפטר אותי עוד קודם לכן אני משיבה שזה לא נכון, זה לא היה ממש המון זמן לפני שהוא אומר אחרי חצי דיברתי. זה היה תקופה קצרה לפני ה- 13/8/09 הוא הזמין אותי לחדר שלו ואמר לי את מאוד חביבה ואנו
מאוד אוהבים אותך, אני חושב שאת לא מתאימה למערכת ולעבודה וזו בעצם ההודעה המוקדמת שלי אליך, לפני זה לא היה שיחה כלל, זה גם הפתיע שהוא אמר שלא הייתי עובדת טובה ולא השתלבתי בעבודה, יתרה מזו אני התקבלתי בתור מזכירה רגילה, פתאום הייתי צריכה ללכת לבנק לעשות הפקדות, להיות איתו בדיון בשפה הרוסית לפתוח חשבון נאמנות, אז אני לא עובדת טובה? "
חרף זאת, התובעת שבה בתצהירה על הגרסה לפיה פוטרה לאלתר (סעיף 10 לתצהיר התובעת).
10.
התובעת החלה לעבוד במקום עבודה חדש מייד בתום תקופת עבודתה אצל הנתבע. סיום העבודה אצל הנתבע היה ביום 13.8.09 (יום חמישי) וביום 16.8.09 (יום ראשון) התובעת כבר עבדה במקום חדש. עובדה זו אינה מתיישבת עם הגרסה הראשונית לפיה התובעת פוטרה לאלתר. התובעת עצמה העידה כי פנתה לחברת כח אדם לשם חיפוש עבודה, ומסיבות שלא הובהרו, גם עדותה בנושא זה היתה פתלתלה (עמוד 8 לפרוטוקול, שורה 28 עד עמוד 9, שורה 1).

11.
גרסתה השניה של התובעת היא שפוטרה על רקע אי נוחות שהפגינה, נוכח "רומן" שניהל הנתבע עם אחת מעורכות הדין במשרד. הנתבע הכחיש טענה זו מכל וכל (סעיפים 44-45 לתצהיר הנתבע).

בחקירתה הנגדית של התובעת התברר שהטענות בנושא מבוססות על השערות והסקת מסקנות מדברים שקרו במשרד ודברים שנאמרו לה על ידי עובדת אחרת במשרד, וכי הנתבע מעולם לא שוחח עמה בנושא זה ואין כל בסיס לטענה שהנתבע ביקש ממנה לסייע בנוגע לקשר אישי כלשהו בינו ובין אחת מעורכות הדין במשרדו (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 17-33). לאור זאת, גם גרסתה העובדתית השניה של התובעת נדחית.

12.
על פי גרסת הנתבע, חצי שנה לאחר שהתובעת התקבלה לעבודה, הוא ביקש לפטרה עקב חוסר שביעות רצון והוא חזר בו מכוונתו זו, לבקשתה. אמנם בתצהירה התובעת הכחישה באופן גורף טענות אלה (סעיפים 10, 12 לתצהיר התובעת), אך מתוך תשובותיה בחקירה הנגדית עולה שלמעשה אישרה את גרסת הנתבע (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 21-30).

13.
זאת ועוד – הנתבע טען שהתובעת פוטרה מעבודתה בשלהי חודש יוני 2009, עקב חוסר שביעות רצון מהתנהגותה ומתפקודה שכללו הרמת קול על לקוחות וניתוק הטלפון בפני
הם (סעיף 13 לתצהיר הנתבע), יצירת "אוירה של גנון" במשרד - שיחות רכילות פרטיות בין התובעת ועובדות, צעקות מול לקוחות המשרד, איחורים ויציאה מוקדמת מהעבודה, תיאום בין התובעת ויתר מזכירות המשרד בכל הנוגע להיעדרויות והוצאת ימי מחלה פיקטיביים (סעיף 14 לתצהיר הנתבע). עוד תוארו אי סדרים בחשבוניות ובקבלות בהם טיפלה התובעת (סעיף 15 לתצהיר הנתבע) ומריבות עם ספקים (סעיף 16 לתצהיר הנתבע). נציין כי הנתבע לא נחקר על הנושאים הללו המתוארים בתצהירו, להוציא הטענה בדבר האוירה השלילית שיצרה התובעת במשרד. בנושא האחרון הנתבע שב באופן עיקבי על גרסתו (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 14-16). על כן המסקנה שגרסת הנתבע ביחס לאיכות עבודתה של התובעת והסיבות לפטרה, לא נסתרה.
14.
גרסת התובעת לפיה היא ביצעה את עבודתה על הצד הטוב ביותר וכי במשך הזמן הורחבו סמכויותיה, לא הוכחה. הנתבע הכחיש טענה זו וטען כי מלכתחילה התקבלה התובעת לעבודה כמנהלת המשרד ולא לתפקיד מזכירה גרידא (סעיף 11 לתצהיר הנתבע). הנתבע לא נחקר על גרסתו בעניין ומשכך יש לקבוע כי זו לא נסתרה. עדותו גם מתיישבת עם עדותה של גב' בן שמעון לפיה תפקיד התובעת חרג מתפקיד מזכירה וכי היא היתה אחראית על הנהלת חשבונות, ניהול ספקים (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 17-19), ניהול העובדים, ניהול לקוחות ואנשי קשר (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 32-33).

אשר למכתב ההמלצה שהתובעת קיבלה (נספח ת/1 לתצהיר התובעת), הנתבע העיד שהוא נכתב לבקשת התובעת (ר' עדות הנתבע בעמוד 14 לפרוטוקול, שורות 5-6), ומסיבה זו אין מקום לראות בו ראיה לחיזוק טענות התובעת בנושא.

15.
זאת ועוד – על פי גרסת הנתבע, אמנם הוא ביקש לפטר את התובעת לאחר ששה חודשים עקב חוסר שביעות רצון מתפקודה, אולם לאחר שהצדדים נדברו ביניהם בעניין, הוא נאות ליתן לתובעת הזדמנות נוספת והמשיך להעסיקה (סעיף 10 לתצהיר הנתבע). וכפי שהעיד (עמוד 14 לפרוטוקול שורות 1-4):
"אם אתה אומר שהפגישה השנייה היתה אחרי 6 חודשים אז אתה טועה. אחרי 6 חודשים הוצאתי לה כרטיס צהוב, אמרתי לה שהיא מאוד נחמדה אבל הרמה שלה לא מספקת כדי לתת מענה לדרישות שלי במשרד ואני שוקל להעזיב אותה, היא התחננה בפני
י שאני אשאיר אותה והיא תשתפר והסכמתי, ואחרי חודשיים אמרתי לה שכלו כל הקיצים ושדרכו חייבות להיפרד."
(ר' גם בעמוד 13 לפרוטוקול, שורות 29-32)

גרסת הנתבע בעניין היתה עיקבית וברורה ואף מעדות התובעת עצמה, הגם שהיתה פתלתלה ומתחמקת, עולה כי היא מאשרת טענות הנתבע בנושא (ההדגשה הוספה - ד.ו. עמוד 6 לפרוטוקול שורות 21-30):

"ש.
אני במהלך חודש מרץ ישבתי איתך ואמרתי לך שאת בעצם מבחינתי לא מתאימה למנהלת משרד וכבר אז אמרתי לך שכנראה אנחנו ניפגש ואמרת לי שתעשי מאמצים גדולים להצליח ולעמוד במשימות וביקשת שאתן לך הזדמנות נוספת. את זוכרת את זה?
ת.
לא. אני זוכרת תמיד שעם השבועות והזמן העברת לי יותר ויותר תפקידים, אם זה פתיחת חשבון נאמנות, לסדר של הארכיב, לכרוך, תפקידים של עו"ד קרן שלף זו רק אני, והיא ביקשה רק ממני, אם זה ללכת בשבילך להביא ארוחת צהריים, בכיף, אין שום בעיה, אבל כן זה מה שפגע לי מאוד, לומר שאני אפס, לא בסדר, לא עובדת כראוי. מזה ומספר פעמים ניסיתי עם כל המזכירות לדבר איתך, לתפוס איתך שיחה, לא ניתנה לי ההזדמנות. ראיתי אותך יושב עם לקוחות למטה ואוכל ומעולם לא התפרצתי, אני לא אדם כזה. רציתי לקבוע פגישה כראוי ולשאול למה אתה הולך נגדי ולומר את הדברים האלה עליי, זה הדברים שהרסו."

כלומר, בסופו של דבר התובעת אישרה שהנתבע הביע חוסר שביעות רצון מתפקודה ואף ציינה שנפגעה מדבריו. מסקנה זו מתחזקת גם לאור דברים שהתובעת אמרה במקום אחר בעדותה (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 1-17; הדגשה הוספה – ד.ו.):

"אתה אמרת 'את חביבה מאוד על המשרד, את בסדר, פשוט מה שקורה... את לא מתאימה...' לא נתת הסבר של מה לא בסדר, במה שגיתי, מה אני לא פועלת נכון, זה לא היה. אחרי זה גם הושפלו המבטים, עברנו לנושא אחר המשפחתי שלי, אני זוכרת ששיתפתי אותך לראשונה על המצב, לא היתה שיחה של מה באמת... מה קורה כאן. יותר מזה, יצאתי בתחושה של 'אוקיי, אני מבין, אני אעדכן אותך'.
ש.
זה לא מה ששאלתי אותך. את טוענת שבפגישה אמרתי לך שעבודתך לא מספיק טובה ושאת פשוט לא מתאימה לנהל משרד עו"ד. למה בתצהירך לא כתבת לביה"ד שזה מה שהיה בפגישה ולעומת זאת אמרת הפוך?
ת.
באותה פגישה יצאתי בתחושה של חוסר וודאות. גם מפני מה הסיבה וגם מהשתלשלות הדברים שהיו בשיחה, זה התחיל במה שאמרתי קודם ולאחר מכן נאמר לי שאני לא העניין, לא נאמרו דברים חותכים של מה היתה הבעיה, אבל כן היתה אווירה של אנחנו יודעים למה מדובר, ואז עברנו למצב המשפחתי וככה יצאתי."

16.
איננו מקבלים את עדות התובעת לפיה לא ניתנה לה אפשרות להשיב לטענות הנתבע ולקבוע עמו פגישה נוספת בנושא. זאת מאחר שגם על פי עדותה, העמדה בה עבדה היתה מול חדרו של הנתבע ובסמיכות אליו (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 31-32). תשובתה לשאלת הנתבע, לפיה היתה לה הזדמנות לסור לחדרו של הנתבע ולשוחח עימו ככל שחפצה בכך, לא היתה משכנעת ("על מה? זה לא ראוי, אני בסך הכל מזכירה שעושה את העבודה, גם לא היינו בתקשורת כזו כי היית רוב הזמן בדיונים, וזה מה שקורה." עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 3-4).

לאור האמור אנו קובעים כי כבר בחלוף חצי שנה להעסקתה של התובעת, ביקש הנתבע לפטרה עקב חוסר שביעות רצון מתפקודה, אולם חזר בו מכוונתו זו בסופו של דבר.

17.
גם טענת הנתבע, לפיה נתן לתובעת הודעה מוקדמת ארוכה מזו שהיתה לזה זכאית על פי הדין, כיוון שהתובעת מסרה לו על קשיים אישיים משפחתיים, מצאה תימוכין בתשובות התובעת: "...ואני רציתי להמשיך לעבוד בשל המצב המשפחתי" (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 21-26).

לזאת יש להוסיף כי טענות הנתבע לגבי אורך ההודעה המוקדמת גם עולות בקנה אחד עם הודעת הדואר האלקטרוני ששלח לרו"ח לוי בזמן אמת, ביום 29.9.08, ובה נרשם: "היא קיבלה הודעה מוקדמת של חודש עבודה ואך יותר מכך, לאחר ההודעה על פיטוריה"(ר' נספח 2 לתצהיר רו"ח לוי).

העובדה שהתובעת החלה לעבוד במקום עבודה חדש ימים ספורים לאחר סיום עבודתה אצל הנתבע, גם היא מתיישבת עם גרסת הנתבע לגבי אורך ההודעה המוקדמת.

18.
יש להעיר כי עדות התובעת ככלל, לא היתה מהימנה, גם כאשר עסקה בנושאים שוליים שאינם דורשים הכרעה במסגרת פסק הדין. כך, למשל, בשאלה מה היתה שעת התחלת יום העבודה, התובעת העידה את הדברים הבאים, המדברים בעד עצמם (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 11-18):

"ש.
האם נכון שעבדת משעה 09:00 ולא משעה 08:30 כל בוקר?
ת.
אני זוכרת שהסיכום בינינו היה 08:30 עד 16:00, היות ואנחנו מגיעות בתחבורה ציבורית לעבודה, אני מודה בזה שהיו איחורים, בבוקר, בכניסה, וזה מקובל כי ככה זה התנהל מולך, מול שאר המזכירות... כשאני נשאלת שוב אני משיבה שאני סיכמתי איתך שתחילת העבודה שלי היא 08:30 עד 16:00, מתי הגעתי ומתי לא? אני אדם קודם כל אמינות עם עצמי, זה שאם היו איחורים פה ושם זה לגיטימי, לגבי באופן גורף ב-09:00? אין מקום.
ש.
האם נכון שהמשרד שלי מאז ומתמיד מתחיל עבודה ב-09:00?
ת.
זה היה ההסכם בינינו. אני לא ... עבר המון זמן, יכול להיות שאני לא מדייקת אבל זה היה ההסכם בינינו ואם הייתי ב-08:30 אפשר גם לבדוק את זה."

בניגוד לעדות פתלתלה זו, מעדותה של גב' בן שמעון עלה שהתובעת התגוררה בסמוך אליה והן נסעו יחד מדי בוקר לעובדה בתחבורה ציבורית וכי שתיהן הגיעו לעבודה בשעה 9:00, בהתאם לדרישת הנתבע (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 23-28).

19.
לאור כל האמור לעיל, נדחית גרסת התובעת לגבי נסיבות פיטוריה ומתקבלת גרסת הנתבע לפיה התובעת פוטרה בסוף חודש יוני 2009, עקב חוסר שביעות רצון מתפקודה והתנהגותה. מועד סיום העבודה נקבע בסופו של יום בהתאמה לתקופת ההודעה המוקדמת המוארכת שהתובעת ביקשה, מסיבות אישיות. מכאן, התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים ולפדיון הבראה - משלא השלימה שנת עבודה מלאה.

20.
נוכח הנסיבות שהוכחו, לפיהן הנתבע הבהיר לתובעת שאינו מרוצה מתפקודה, איפשר לה לטעון טענותיה בנושא, ואף נעתר לבקשתה לעבוד מעבר לתקופת ההודעה המוקדמת שנקצבה בחוק, אנו סבורים שבכך הנתבע קיים את חובת השימוע על פי דין. נדגיש בהקשר זה שהתובעת היתה מודעת לחוסר שביעות רצונו של הנתבע מהתנהלותה, שכן מספר חודשים לפני הפיטורים כבר ביקש לפטרה מאותם טעמים.

21.
פנסיה
אין חולק שהתובעת לא בוטחה על פי צו ההרחבה הכללי במשק בנושא ביטוח פנסיוני לעובדים והדברים עולים מתלושי השכר של התובעת. גם הנתבע אישר את הדברים, אם כי נטען שהזכאות קמה רק לאחר חצי שנה וכי אין לפסוק לזכות התובעת את חלק העובד בדמי הגמולים. על פי חישובי התובעת, נתבע רק חלק המעביד בדמי הגמולים וזאת רק לארבעת חודשי העבודה האחרונים, על כן יש לפסוק לזכות התובעת את הסכום שנתבע ברכיב זה - 331 ₪.


22.
סוף דבר
התובעת זכאית להפרשים בגין דמי גמולים לפנסיה בסך 331 ₪.

מאחר שהתביעה התקבלה רק בחלק מזערי ממנה, אנו קובעים כי התובעת תשא בהוצאות הנתבע בסכום שנפסק לזכותה, כך שאיש לא ישלם דבר לרעהו.



ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ד, (29 מאי 2014
)
, בהעדר הצדדים.







צבי שוויגר, נציג ציבור, (מעבידים)

דגית ויסמן
, שופטת








סע בית דין אזורי לעבודה 13329-09/11 ילנה (לאה) בבייב נ' דרור משה ברוטפלד (פורסם ב-ֽ 29/05/2014)