פסקי דין על קלאסיק נעליים | פסקי דין על אליק טל | פסקי דין על סיגל בוהדנה | פסקי דין על דאדא שיווק נעלים |

8019-01/14 עע     01/06/2014




עע 8019-01/14 קלאסיק נעליים בע"מ, אליק טל נ' סיגל בוהדנה, דאדא שיווק נעלים בע"מ








בית הדין הארצי לעבודה


ע"ע 8019-01-14



ניתנה ביום

01 יוני 2014

1
.
קלאסיק נעליים בע"מ
2
.
אליק טל
המבקשים

-
1.סיגל בוהדנה

2.דאדא שיווק נעלים בע"מ
המשיבים


בשם המבקשים – עו"ד שחר בוטון
בשם המשיבה 1 – עו"ד יצחק אבידן


החלטה

השופטת אביטל רימון-קפלן

1.
לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע- בשבתו באילת (השופט משה טוינה ונציג הציבור מר דן שגיא; ס"ע 1914-09-10), מיום 9.12.13, במסגרתו חויבו המבקשים ביחד ולחוד עם חברה פרטית נוספת בשם דאדא שיווק נעלים בע"מ
(להלן- דאדא) לשלם למשיבה זכויות כספיות שונות בגין תקופת עבודתה אצלן וסיומה.

הרקע לבקשה:
2.
המשיבה עבדה החל מיום 1.6.91 אצל המבקשת 1, חברת קלאסיק נעליים בע"מ
(להלן – קלאסיק), באחת מתוך שלוש חנויות נעליים שהפעילה קלאסיק באילת. המבקש 2 הוא המנהל והבעלים של קלאסיק
(להלן – המבקש).
3.
בתחילת שנת 2009 נקלעה קלאסיק לקשיים כספיים ובשל כך פנה המבקש לחברת קאמאו שיווק נעליים בע"מ (להלן – קאמאו) וביחד הקימו חברה שלישית, דאדא. לפי הסכם המייסדים מיום 1.3.09 שבין קלאסיק לבין קאמאו, הוסכם שחנות אחת תופעל על ידי דאדא. בהמשך נחתם נספח להסכם לפיו שתי החנויות האחרות באילת יופעלו גם הן על ידי דאדא. כמו כן, בהסכם ונספחיו הוסכם כי המבקש ימשיך לנהל את החנויות.
4.
כעולה מעדותו של המבקש, סמוך למועד שהוקמה דאדא, היתה קלאסיק "בתהליך של הדרדרות וכניסתה של דאדא היתה אמורה לשקם את החנויות". בהמשך לכך, לקראת סוף שנת 2009 התגלע סכסוך בין המבקש לבין קאמאו שבעקבותיו פנו הצדדים להליך בוררות. ביום 21.9.2010 נחתם הסכם פשרה חלקי בין הצדדים בבוררות ולפיו כל צד יקבל חנות, אך גורל החנות השלישית (בה הועסקה המשיבה) נותר להכרעת הבורר (להלן – הסכם הפשרה). כחלק מהסכם הפשרה נקבע כי דאדא תפסיק פעילותה ותפטר את העובדים. בהתאם לכך, הודיעה דאדא למשיבה על פיטוריה, אשר נכנסו נכנסו לתוקף ביום 1.10.10. עבודת המשיבה הופסקה בעקבות מכתב הפיטורים. חודשיים וחצי לאחר מכן החלה המשיבה לעבוד בחנות שבבעלות קאמאו.
5.
בבית הדין האזורי התבררה תביעה שהגישה המשיבה כנגד החברות קלאסיק ודאדא (להלן ביחד – החברות), וכנגד המבקש. בתביעתה, טענה המשיבה כי עבודתה הסתיימה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים מכל אחת מן החברות, ביחד ולחוד, ועל כן עתרה לתשלום פיצויי פיטורים בצירוף הלנת פיצוי פיטורים. כמו כן עתרה לתשלום פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה ופיצוי בגין אי הפרשה לביטוח פנסיוני.
בנוסף טענה המשיבה כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את המבקש באופן אישי בחיובי קלאסיק.
6.
בפסק הדין מושא הבקשה שלפני התקבלה תביעת המשיבה בחלקה
. בית הדין האזורי קבע, בהסתמך על התשתית הראייתית שהונחה בפני
ו:
א.
חבותה של קלאסיק: מן העדויות שהובאו בפני
ו קבע בית הדין, כי יש לראות את קלאסיק כמי שהמשיכה להיות מעסיקתה של המשיבה ומי שפיטרה את המשיבה יחד עם דאדא. בקשר לכך נקבע, בהסתמך בין היתר על עדותה של המשיבה והעדה מטעמה, אשר היו אמינות בעיני בית הדין, כי המשיבה הועברה מקלאסיק לדאדא מבלי שהתבקשה הסכמתה לכך, מבלי שהוסבר לה על המעבר או על השלכתו, ומבלי שהובהר מי מבין החברות לוקחת על עצמה את האחריות לזכויותיה של המשיבה; כי המשיבה המשיכה לעבוד באותה חנות וגם המבקש - מי שהיה ממונה עליה בקלאסיק- נותר בתפקידו כמנהל החנות, והמשיך לתת לה הוראות; המשיבה המשיכה לקבל תלושי שכר מקלאסיק משך מספר חודשים לאחר חילופי המעבידים, עובדה שתרמה לבלבול ביחס לזהות המעסיק; המבקש היה הנציג של קלאסיק בפועל במהלך תקופת עבודתה של המשיבה בחברה ומעשיו מחייבים את קלאסיק.
ב.
הרמת מסך:
בית הדין קבע כי במקרה זה הונחה תשתית המבססת הצדקה להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את המבקש בחיובי קלאסיק. בתוך כך נקבע כי הגכח שהמבקש הודה שלא הסדיר את עניינם של העובדים במסגרת ההסכמים שעשה עם קאמאו; המבקש אף לא הודיע לעובדים בצורה מסודרת על המעבר לדאדא או על משמעות המעבר ביחס לזכויותיהם ואף לא הכחיש שלא ערך לעובדים גמר חשבון עם המעבר לדאדא; המבקש לא דאג להעביר את פוליסת ביטוח המנהלים של המשיבה לדאדא. בית הדין קבע כי במעשיו אלה פגע המבקש בזכויות העובדים ולמעשה זנח את העובדים שעבדו שנים רבות עבורו ועבור קלאסיק, הסיר מעצמו האחריות לזכויותיהם תוך ניסיון להטיל את האחריות על המעביד הבא, כל זאת תוך שהוא זורע ערפל וחוסר בהירות, שבאו למנוע מן העובדים להבין את המצב לאשורו, בזמן אמת. התנהגות זו, כך נקבע, מקימה עילה לחייבו באופן אישי בחיובי קלאסיק.

עוד נקבע כי הוכח שההסכמים שנחתמו עם קאמאו נעשו על ידי המבקש באופן אישי; יתרה מכך, בהתאם לפסיקה,
במקרה בו מוכחת התנהלות בה מוקם ומנוהל עסק הממשיך, ולו חלקית, את פעילות החברה, כך שהמהלך מרוקן למעשה את החברה מנכסיה – קמה הצדקה במקרים המתאימים להרמת מסך ההתאגדות
; הוכח מעדות המבקש עצמו כי הקשיים אליהם נקלעה קלאסיק נבעו מכישלון מיזם של המבקש ואשתו, דבר המלמד על עירוב בין נכסיו השונים של המבקש באופן שהביא לפגיעה בקלאסיק, עד שלא נותרה ברירה אלא לסגור את החברה; המבקש אף עירב נכסיו כאשר העביר שכר שקיבל מדאדא עבור המשיבה ועובדות אחרות לחשבון הבנק הפרטי של בתו, כיוון שהוא עצמו קרס באותו שלב; המבקש הוסיף ופגע בזכויות המשיבה לחופשה ופנסיה, כאשר עדותו בעניין זה הצביעה על זלזול בזכויות המשיבה, שלא לומר כוונה לשלול ממנה את זכויותיה.
אי לכך, ולאור המקובץ לעיל, קבע בית הדין כי המבקש פעל באופן שהיה בו כדי להונות, לקפח ולפגוע בזכויות העובדים וכי בנסיבות אלו יש להרים את המסך ולחייב את המבקש באופן אישי בחיובי קלאסיק.
ג.
חבותה של דאדא: נקבע כי אחריותה של דאדא קמה במקביל לאחריותה של קלאסיק ולאחריותו האישית של המבקש, ואין האחד פוטר את האחר מן האחריות; נדחתה טענת דאדא לפיה המשיבה לא עברה להיות מועסקת על ידה ונקבע כי הדבר עומד בניגוד להודעה בכתב שמסרה דאדא עצמה למשיבה. עוד נקבע כי דאדא לא הכחישה שפיטרה את המשיבה, כפי שדבר עולה מהסכם הפשרה עליו חתמו המבקש וקאמאו; דאדא המשיכה להעסיק את המשיבה ברציפות באותו מקום עבודה, וגם לאחר שזו סירבה לחתום על ויתור זכויות.
כפועל יוצא מהקביעות כאמור לעיל, נקבע כי כל אחת מן החברות והמבקש אחראים ביחד ולחוד לשלם למשיבה פיצויי פיטורים.
ד.
פדיון חופשה: בעניין זה נקבע, בהסתמך על תלושי השכר, כי המשיבה עבדה 6 ימים בשבוע ועל כן יש לנכות 4 ימים לשנה בגין שבתון וכן 10 ימים בשנה אותם הצהירה המשיבה כי ניצלה בפועל. לפיכך, התקבלה תביעתה ברכיב זה באופן חלקי. אי לכך, חויבו המבקש וכל אחת מן החברות ביחד ולחוד לשלם למשיבה פדיון חופשה.
ה.
דמי הבראה: התקבלה תביעתה של המשיבה בגין רכיב זה במלואה ונקבע כי היא זכאית ל- 28 ימי הבראה בגין השנתיים האחרונות של עבודתה. יחד עם זאת, התקבלה טענת דאדא כי אין לחייבה בתשלום דמי הבראה בגין תקופת עבודתה של המשיבה בקלאסיק.
ו.
הפרשות לקרן פנסיה: בעניין זה התקבלה טענת המשיבה לפיה לא הועברו בפועל הפרשות לקרן פנסיה, למרות הרישום בתלושי השכר. מאחר שהמשיבה לא כימתה את התביעה בגין רכיב זה נקבע כי המשיבה זכאית מאת המבקש וכל אחת מן החברות, הן לחלקה שנוכה משכרה בגין הפרשות לפנסיה והן לחלק המעסיק שנוכה ולא הועבר.
7.
בסופו של יום ולאור כל המבואר לעיל חייב בית הדין את המבקשים ביחד ולחוד עם דאדא לשלם למשיבה סך של 114,000 ₪ בגין פיצויי פיטורים וסך של 10,710 בגין פדיון חופשה. באשר לדמי הבראה חויבו המבקשים ביחד ולחוד לשלם למשיבה סך של 9,860 ₪, כאשר מתוך הסכום האמור, חויבה דאדא ביחד ולחוד עם המבקשים לשלם את הסך של 4,686 ₪, זאת, כאשר כל הסכומים כאמור, נושאים ריבית והפרשי הצמדה מיום הפסקת עבודתה של המשיבה (1.10.10) ועד למועד התשלום בפועל. כן חויבו המבקשים ביחד ולחוד עם דאדא להעביר למשיבה הן את חלקה שנוכה משכרה בגין הפרשות לפנסיה והן את חלק המעסיק שנוכה ולא הועבר.
לאור התוצאה אליה הגיע חייב בית הדין את המבקשים ביחד ולחוד עם דאדא לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪.
8.
המבקש וקלאסיק הגישו ערעור על פסק הדין, ובהמשך הגישו בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל שפתחה כנגדם המשיבה. לבקשה צורף תצהירו של המבקש, במסגרתו נטען כי סיכויי הערעור גבוהים בשל טעויות שנפלו בפסק הדין, ואולם לא נטען דבר בבקשה לעניין מאזן הנוחות, לא כל שכן שלא נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. בנסיבות אלה, ובהעדר טענה המצדיקה לחרוג מן הכלל לפיו אין מעכבים

פסק דין
כספי, הוריתי בהחלטתי מיום 6.4.14, על דחיית הבקשה על הסף, אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה.
9.
בהמשך להחלטה זו הגישו המבקשים בקשה חדשה, היא מושא הדיון לפני, שבה עתרו לעיון חוזר בהחלטתי הנ"ל והוסיפו, גם אם בלשון רפה, את טענתם בנוגע למאזן הנוחות, אשר לשיטתם נוטה לטובתם.
10.
הבקשה הועברה לתגובת המשיבים. מטעם דאדא לא התקבלה תגובה ומטעם המשיבה התקבלה תגובה המתנגדת מכל וכל למבוקש.

הבקשה וטענות הצדדים:
11. במסגרת הבקשה החדשה שאף היא מפנה לתצהירו של המבקש, נטען כי בית דין זה לא התייחס בהחלטתו לפסק הדין והבקשה לעיכוב ביצוע שניתנו בעניין עובדת אחרת בשם גאולה שר, אשר עבדה לצד המשיבה אצל המבקשים [ע"ע (ארצי) 49016-05-13 קלאסיקה ואח'-גאולה שר; פסק הדין מיום 18.2.14 וכן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע מיום 24.7.13) אשר צורפו לבקשה]. לטענת המבקש, מדובר בתיקים זהים ועל כן אין כל הצדקה כי התוצאה תהיה שונה, וכי גם המשיבה שעבדה לצד הגב' שר תקבל את כספה בהליכי פירוק החברה. עוד נטען כי אין כל התייחסות לעובדה כי כספי פיצויי פיטורים בסכום של עשרות אלפי שקלים (57,000 ₪) כבר התקבלו אצל המשיבה. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקש, משעה שהציג מתווה לתשלום מלא של החוב, אין כל טעם להליכי הוצאה לפועל כנגדו אישית, ומכאן שמאזן הנוחות נוטה לטובתו.

המבקש מוסיף וטוען כי סיכויי הערעור גבוהים, שכן לא הייתה כל עילה להרים את מסך ההתאגדות נגדו ולחייבו באופן אישי בחיובי החברה. לטענתו, אין כל פגם בהכנסת שותף חדש לעסק ומדובר במהלך עסקי לגיטימי, ולא זו אף זו אלא שמדובר במהלך שנועד להציל את קלאסיק; קריסת חברה היא כשלעצמה אינה עילה להרמת מסך ואין יסוד לטענה כאילו הוא רוקן את נכסיה של קלאסיק (טענה שהיא כשלעצמה הרחבת חזית). עוד נטען כי הוכח באמצעות תלושי השכר, כי המשיבה עבדה בשירות קלאסיק עד לשנת 2009, המועד לחתימת הסכם עם השותפים החדשים ולאחר מכן, עברה לעבוד בשרות חברת דאדא, באותו מקום ובאותו תפקיד ועל כן זכויותיה נשמרו על פי דין ולא היה צורך להבטיח אותן בהסכם בין הצדדים. כן נטען כי המשיבה ידעה היטב על חילופי המעסיקים והסכימה להם, בכך שבחרה להמשיך לעבוד עבור דאדא, כפי שדבר עולה מתצהיר עדות ראשית מטעמה. מכל מקום טוען המבקש כי לא היה מקום להאמין ל"ספורי המעשיות" של המשיבה והיה מקום להעדיף את גרסתו.
12.
המשיבה מתנגדת כאמור לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין וטוענת כי המבקש עושה הכל על מנת להתחמק מתשלום זכויותיה. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי בית הדין האזורי קבע ובצדק כי הוכח שהמבקש זנח את העובדים אשר עבדו שנים רבות עבורו ועבור קלאסיק, תוך ניסיון להטיל את האחריות על המעביד הבא, וזאת תוך שהוא זורע ערפל וחוסר בהירות שבאו למנוע מן העובדים להבין את המצב לאשורו בזמן אמת. כן נטען, כי בית הדין בדק ומצא כי קלאסיק המשיכה להנפיק תלושי שכר למשיבה מספר חודשים לאחר הקמת דאדא וחילופי המעבידים (עובדה אשר תרמה לבלבול ביחס לזהות המעסיק) אך אין בה כדי לגרוע מחבותה של קלאסיקו. עוד נטען כי הסכם המייסדים אשר נחתם ביום 1.3.09, נחשף לראשונה למשיבה רק בחודש אוקטובר 2010 בעקבות תביעה שהגישה כנגד המבקשים ובקשה לעיקולים. במסגרת תגובתה מפרטת המשיבה את כל השקרים שלטענתה נתפס בהם המבקש בהלך הדיון. לטענת המשיבה, סיכויי הערעור אינם גבוהים, שכן פסק דינו של בית הדין האזורי מנומק ומפורט כראוי ומבוסס על העובדות, הדין וההלכה הפסוקה. בכל הנוגע לטענה בדבר הרמת מסך טוענת המשיבה כי בדין הורה בית הדין על הרמת מסך ההתאגדות. לטענתה, המבקש הודה כי לא הסדיר את זכויות העובדים בחברה במסגרת ההסכמים שעשה עם שותפיו להקמתה של דאדא; הוכח שהמבקש הסתיר את ההסכם מן העובדים וגם גרם להם לחשוב כי ההסכם אינו רלוונטי אליהם וכי הם ממשיכים להיות עובדים שלו; הוכח, מעדותו של המבקש עצמו, כי כספים שקיבל עבור קלאסיק הכניס לחשבונות בני משפחתו, ועוד. כמו כן נטען כי בית הדין דחה ובצדק את טענת המבקשים לפיה המשיבה מעולם לא פוטרה והיא עובדת באותה חנות ואף ידעה על חילופי המעבידים. בקשר לכך נטען כי אין כל שגגה במסקנת בית הדין המבוססת והמנומקת לפיה יש לראות במבקשים כמעסיקים של המשיבה ועליהם לשלם לה פיצויי פיטורים. זאת לאחר שנקבע כי לא ניתנה הסכמת העובדים להעברתם, המבקש לא עשה גמר חשבון עם העובדים ופעל כדי להסתיר את חילופי המעבידים על מנת להתנער מתשלום זכויותיהם, המבקש ואשתו המשיכו לנהל את החנויות בפועל וגם הונפקו תלושים על ידי קלאסיק אחרי מועד ההסכם על הקמת דאדא. מכל מקום, לטענת המשיבה בנסיבות שהתבררו בפני
בית הדין האזורי אין יסוד לסברת המבקש בדבר הרחבת חזית כביכול.
13.
המשיבה מוסיפה וטוענת כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה, שכן שירתה נאמנה את המבקשים, ואחרי התדיינות משפטית ארוכה טרם קיבלה את אשר מגיע לה כדין. עוד טוענת המשיבה כי המבקש הוא "מפר זכויות עובדים שיטתי", אשר כנגדו עומדים ותלויים פסקי דין רבים בשל הפרת זכויות עובדים, וכי הבריח בחודשים האחרונים לבני משפחה אחרים, את כל נכסיו וזאת במטרה להמשיך להונות ולהתחמק מתשלום חובותיו. לטענתה, חלק ממהלך זה הוא פירוק חברת קלאסיק והפניית העובדים למוסד לביטוח לאומי לתהליך שעלול לארוך זמן רב והוא פוגע באופן בלתי מידתי בזכויותיה של המשיבה שהוכרו לאחר התדיינות משפטית ארוכה. לטענת המשיבה בעניין העובדת גאולה שר המבקש לא הפקיד את כספי הערבות שנדרש להפקיד כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין; כאשר לכך יש להוסיף כי לפי הודאתם של המבקשים בבקשה יש להם נושים רבים (עובדים, וספקים) כך שעיכוב ביצועו של פסק הדין עלול לפגוע בסיכויה של המשיבה דווקא להיפרע את פסק הדין, והיא זו שתמצא בפני
שוקת שבורה אם יעוכב ביצוע פסק הדין; בכל מקרה, אין מקום להעניק למבקשים פרס בדמות עיכוב ביצוע פס"ד, בפרט לנוכח התנהלותם בדרך של מרמה, הונאה, הטעייה ועושק העובדים תוך גזילת זכויות יסוד שלהם מכוח חוקי מגן. עוד מציינת המשיבה כי המבקשים לא הציגו כל ראיה המעידה על כך שאם יזכו בערעור לא יוכלו להיפרע ממנה. בקשר לכך נטען כי המשיבה היא בעלת נכס משמעותי (דירה) היא ובעלה עובדים במקום מסודר ומשתכרים יפה ועל כן אין כל חשש שהיא לא תוכל להשיב את הכספים שנפסקו לזכות המבקשים במידה ויתקבל הערעור.

בשולי תגובתה טוענת המשיבה כי המבקשים באים לבית הדין לבקש סעד בידיים לא נקיות ומציגים שקרים של ממש כדי להשפיע על בית הדין; כך לדבריה, אין יסוד לטענת המבקשים בדבר זהות בין תיק זה לבין תיק גאולה שר; בעניין שר הותנה עיכוב הביצוע בהפקדת 45,000 ₪ בקופת בית הדין על ידי המבקשים, אך הם לא טרחו להפקיד סכום זה ונמנעו מלהזכיר זאת בתצהיר המבקש; כך גם חברת דאדא לא היתה צד לתביעה בעניין גאולה שר, סוגיה שתפסה נתח נכבד בטענות המבקשים בעניין גאולה שר; בסופו של יום עיכוב הביצוע בעניין שר הושג בהסכמת הצדדים ולא בהחלטת בית הדין, וזאת לאור רצון טוב שגילתה הגב' שר בעת הדיון ושיתברר בהמשך שוב במלכודת דבש של המבקש אשר ממשיך להתחמק ולא לעשות מאמץ מינימלי לשלם לגב' שר חלק מן הזכויות שלא תקבל בביטוח הלאומי.
14.
הגם שניתנה למבקשים זכות להשיב לתגובת המשיבה, לא הוגשה תשובה מטעמם.

דיון והכרעה
15.
הכלל המשפטי הוא שהזוכה ב

פסק דין
זכאי ליהנות מפירות זכייתו, והגשת ערעור – לא די בה כשלעצמה כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין [ראו: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שישית - 1990) עמ' 809; רע"א 6480/00 עיריית תל אביב יפו נ. בצלאל, (מיום 19.11.00)]. בחינתה של בקשה לעיכוב ביצוע נעשית על פי שתי אמות מידה עיקריות – סיכויי הערעור, ומאזן הנוחות בין הצדדים, היינו ככל ש"הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע" [ראו: בש"א 94/10 המוסד לביטוח לאומי – אמיל קמר, (מיום 18.3.10)]. עוד נפסק כי "בין שני שיקולים אלו מתקיימים יחסים של מעין "כלים שלובים": ככל שסיכויי הערעור נראים מוצדקים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לכיוון המבקש, ולהיפך" [ראו: עע"מ 2803/06 מאיר ובניו בע"מ נ' הגיחון מפעלי מים וביוב ירושלים בע"מ, (מיום 11.4.06)].
כך ככלל וכך ביתר שאת באשר ל

פסק דין
המטיל חיוב כספי (דוגמת המקרה שבפני
נו), לגביו הנטייה הברורה היא שלא לעכב את הביצוע להוציא מקרים חריגים
[ראו: ע"א 7745/09 אטיאס נ' סלומון (מיום 26.11.2009)].

כך גם נפסק ביחס לעיכוב ביצוע של חיוב כספי כי "הנטייה תהיה שלא לעכב את ביצועו אלא אם בית המשפט שוכנע כי ככל שלא יעוכב ביצועו ייגרם למערער נזק בלתי הפיך מאחר שאם יזכה בערעור לא יוכל הוא לגבות את כספו, מאחר שהדבר יחייב מימוש נכסים בהם יש למערער עניין מיוחד כגון דירת מגורים, או מאחר שתשלום סכום הכסף עלול לפגוע במצבו הכלכלי של המערער באופן אנוש עד כי אף אם יתקבל הערעור לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו"
[ראו: ע"א 2577/11 גואל אברהמי נ' קנדאל פיתוח בע"מ, (מיום 9.6.11)].
מכל מקום, לגבי טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, נקבע כי זו איננה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת. נטל ההוכחה בנקודה זו רובץ, מטבע הדברים, על המבקש, אשר נדרש להציג תשתית ראייתית ועובדתית נאותה לתמיכה בטענותיו, ולא די בהפרחת טענות כלליות שאינן מפורטות [ראו: ע"א (עליון)9060/11 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עו"ד אייל ארנברג (מיום 17.4.2013) והאסמכתאות הנזכרות שם; ע"א (עליון) 7673/12 תנובה נ' גבעולים (מיום 24.1.2013)].
16.
עד כאן הכלל, ומן הכלל לענייננו.
באשר למאזן הנוחות – המבקשים בענייננו אינם טוענים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם או לטובת המבקש, מן הטעם שלא יוכלו להיפרע מהמשיבה את סכומי פסק הדין, ככל שיתקבל ערעורם. הם אף אינם טוענים שתשלום פסק הדין באופן מיידי עלול
לפגוע במצבם הכלכלי או במצבו הכלכלי של המבקש באופן אנוש עד כי אף אם יתקבל הערעור לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו.
לביסוס טענתם כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם ולמצער לטובת המבקש, היינו כי הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיבה אם יעוכב הביצוע, מפנים המבקשים לתוצאת

פסק דין
בערעור אחר, אשר לשיטתם מן הראוי כי תחול גם במקרה זה לאור זהות הנסיבות בין שתי המשיבות. על כך מן הראוי להבהיר, כי גם אם קיים דמיון בנסיבותיהן של המשיבה והגב' שר, הרי שמדובר בשני הליכים נפרדים. פסק הדין האזורי בעניינה של הגב' שר ניתן בתיק ס"ע 680-02-11 והוא התבסס על ראיות שהוצגו בפני
בית הדין האזורי באותו מקרה, ועל מסקנות שהסיק מותב בית הדין שדן בעניינה של הגב' שר מהראיות שבפני
ו, כך שמן ההחלטה על עיכוב הביצוע בתיק גאולה שר לא ניתן ללמוד לגבי סיכויי הערעור של המבקשים בתיק שבנדון, מה גם שהמבקשים לא סתרו את טענת המשיבה כי כלל לא טרחו להפקיד את הערובה שחויבו להפקידה כתנאי לעיכוב הביצוע בתיק גאולה שר.
אלא שבאמור לא סגי, שכן עיון בפסק הדין שבערעור בעניין הגב' שר אליו הפנו המבקשים (ע"ע 49016-05-13) מעלה כי מדובר ב

פסק דין
על דרך הפשרה, ויותר מכך, והחשוב לענייננו הוא שאף במסגרת הסכם הפשרה הנ"ל שבין הצדדים, לא בוטל פסק דינו של בית הדין האזורי, אלא הושג בהסכמה מנגנון למימוש זכויותיה של הגב' שר, בעקבות הליכי הפירוק שננקטו כנגד קלאסיק, ולפיו הוסכם כי הגב' שר תגיש תביעה לביטוח הלאומי על פי הפרק בדבר פשיטת רגל ופירוקים לגבי החבויות על פי פסק הדין לעניין פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה והפרשות לפנסיה, וכי המבקש יתחייב אישית (לא כמי שהורם לגביו המסך) לשלם למשיבה את ההפרש בין מה שישולם לה על ידי הביטוח הלאומי לבין החבות על פי פסק הדין. מכל מקום הוסכם שככל שלא יינתן צו פירוק על ידי בית המשפט המחוזי ולא יאושרו תשלומים לגב' שר מטעם הביטוח הלאומי - יישאר חיובו של המבקש כלפי הגב' שר על פי פסק דינו של בית הדין.
17.
הנה כי כן, אין בהסכם הפשרה שהושג בתיק גאולה שר, כדי ללמד על כך שלא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו אם ישולם פסק הדין באופן מיידי (כמתחייב על פי דין), באופן שהנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול, מן הנזק הצפוי למשיבה אם יעוכב הביצוע. לכל היותר יש בו כדי ללמד כי קיים מנגנון (עליו הוסכם בין הצדדים בעניינה של הגב' שר) שיש בו כדי להיטיב עם המבקש. דא עקא שבכך לא סגי כדי להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. כך גם העובדה שהמבקשת נמצאת בהליכי פירוק אינה מטה את מאזן הנוחות לעבר המבקש, אלא להיפך. מכל מקום ולמעלה מן הצריך יוער כי אם למבקשים טענות לפיהן המשיבה כבר קיבלה חלק סכום פיצויי הפיטורים, הרי שטענות אלו יש להעלות במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, ואין להן כל קשר לשאלת מאזן הנוחות או לעילות המצדיקות עיכוב ביצוע פסק הדין.
18.
עד כאן, באשר למאזן הנוחות, ואשר לסיכויי הערעור – בנסיבות בהן לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות כהגדרתו בפסיקה נוטה לטובת המבקשים, נדרש להראות כי סיכויי הערעור גבוהים בצורה משמעותית. בענייננו, על פני הדברים, נראה כי בית הדין האזורי לא חרג במקרה זה מן ההלכות הנהוגות בכל הנוגע להרמת מסך ההתאגדות. עיון בטענות המבקשים מעלה כי הגם שחלקן טענות משפטיות, הרי שביסוד טענות אלו השגות על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי. בית הדין האזורי הגיע למסקנותיו על יסוד התשתית העובדתית שנפרשה בפני
ו, תוך שנקבעו ממצאי מהימנות, ובעניינים שכאלה ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב דרך כלל.
לפיכך, קשה לקבוע בשלב מוקדם זה כי סיכויי הערעור בענייננו גבוהים במיוחד, גם אם אינם משוללי יסוד.
19.
סיכומם של דברים.
בנסיבות המקרה שבפני
, בהן מחד לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, ומאידך סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד - אין כל הצדקה
להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, בפרט ומיוחד כך, שעה שעסקינן בזכויות מכוח חוקי המגן שנקבע בפסק הדין כי המשיבה היתה זכאית להן זה מכבר. סברת המבקשים כי יהא זה יותר יעיל מבחינתם, אם המשיבה תפנה למוסד לביטוח לאומי למימוש זכויותיה – היא כשלעצמה אינה עילה לעיכוב ביצוע פסק הדין ואין בה כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתם.
20.
סוף דבר –
אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין – נדחית.
המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 2,000 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתנה היום,
ג' סיוון תשע"ד (01 יוני 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.














עע בית הדין הארצי לעבודה 8019-01/14 קלאסיק נעליים בע"מ, אליק טל נ' סיגל בוהדנה, דאדא שיווק נעלים בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/06/2014)