פסקי דין על יוסף בן מחמוד אבו סאלח

3029/04 בש     06/12/2004




בש 3029/04 מדינת ישראל נ' יוסף בן מחמוד אבו סאלח




11


בתי המשפט

בית משפט מחוזי נצרת
בש 003029/04

בתיק עיקרי: פ 001139/04
בפני
:
כב' השופט יצחק כהן

תאריך:
06/12/2004



בעניין:
מדינת ישראל





המבקשת

נ ג ד


יוסף בן מחמוד אבו סאלח





המשיב

עו"ד סרוג'י: אני מבקשת להגיש לפני מתן ההחלטה תצהיר נוסף שבו אנו מציעים כחלופת מעצר את דאוד יאסין בדליית אל כרמל.

עו"ד מזרחי: אנו מתנגדים לכל חלופת מעצר.

החלטה

1. המבקשת, מבקשת לעצור את המשיב יוסף אבו סאלח (להלן: "אבו סאלח") עד תום ההליכים נגדו.

לטעמיה המפורטים בבקשה מציינת המבקשת כי לאבו סאלח מיוחסים שני אישומים שעניינם ביצוע עסקאות בסם מסוג חשיש והחזקתו בכמויות גדולות.

באישום הראשון מדובר ב- 16 ק"ג חשיש, ובאישום השני מדובר ב- 12.5 ק"ג חשיש.

המבקשת מציינת קיום עילות מעצר וכן חזקת מסוכנות הנוגעת לכל מי שעוסק בסמים מסוכנים.

לטעמה של המבקשת שחרור סוחר סמים לחלופת מעצר ייעשה רק במקרים יוצאי דופן.

לאבו סאלח עבר פלילי לפני זמן רב.

סיפור המעשה בכתב האישום במסכת הראשונה לו מלמד כי אבו סאלח קשר קשר עם אחר להביא סם במשקל 16 ק"ג מצפון הארץ.

העברת הסם תואמה כמתואר בכתב האישום.

אבו סאלח נתפס עם אחר כאשר הסם במשקל 16 ק"ג ברכב.

בגין מסכת ראשונה זו בכתב האישום מייחסת המאשימה לאבו סאלח עבירות של עסקה בסם מסוכן, בניגוד לסעיפים 13 + 19 א' לפק' הסמים המסוכנים (נ"ח) התשל"ג – 1973, אחזקת סם שלא לשימוש עצמי בלבד, בניגוד לסעיף 7 (א) + (ג) רישא לפק' הסמים, וכן הסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע בניגוד לס' 43 לפק' התעבורה (נ"ח) התשכ"א – 1961.

במסכת השניה לכתב האישום אבו סאלח משך ממקום מסתור שק גדול ובו סם מסוג חשיש במשקל 12.5 ק"ג, ובגין מעשיו אלה מייחסת לו המאשימה החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי והסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע כמנוי לעיל.

ב"כ הנאשם – המשיב, לא חלקו על קיום ראיות לכאורה כנגד אבו סאלח ומכאן שפטור אני מבדיקת הראיות ככאלה.

2. א. השאלה שנותרה לפתחי היא כמובן קיום עילות המעצר ככאלה, מסוכנות המשיב והאם קיימת אפשרות לחלופת מעצר.

לצורך האמור לעיל, התקבל ביום 04/11/04 תסקיר מעצר, התסקיר מלמד הכחשה של המשיב, חוסר התחברות לסביבה לרבות נתונים בסיסיים לגבי משפחתו ומידע סותר.

קצין המבחן ראה לציין כי מדובר באדם המשדר "חוסר אמינות", שטען כי מדובר בעלילה מצד המשטרה ולנסיון להפלילו. לא ניתנה המלצה בעניין חלופת מעצר לאור חומרת העבירה, התכחשות המשיב וההתרשמות מחוסר אמינותו כאשר קצין המבחן ראה לציין בהגינותו כי השיחה עם אבו סאלח לא הייתה מעמיקה מספיק.

בדיון כפי שהתקיים ביום 17/11/04 ביקשה ב"כ המשיב תסקיר משלים נוסף, ולאחר שנעתרתי לבקשה זו אכן הוגש תסקיר נוסף ביום 29/11/04.

תסקיר משלים זה מלמד, כי המשיב ציין כי בשיחה הקודמת לא מסר פרטים כי לא היה מוכן נפשית לכך, לאחר "רענון זכרונו", הציג את עצמו באור חיובי, אדם הדואג למשפחתו, אדם נורמטיבי, שלל בעיות כלשהם, שלל נגיעה כלשהי לסמים, לטענתו מעצרו גורם להדרדרות מצבו הנפשי, אשתו חולה וצריכה לו.

שירות המבחן בחן את החלופה המוצעת, קבע כי מדובר בערבים המנהלים אורח חיים נורמטיבי, אך בסופו של יום קבע, כי כמכלול הינם מתקשים להעריך את מידת הסיכון בשחרור המשיב והותירו את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

קצין המבחן נפגש עם אשת המשיב הסובלת ממחלת נוון שרירים קשה, האישה תיארה את המשיב כבעל ואב דואג, וע"י בני משפחתו תואר כאדם פשוט, הנתון להשפעת אחרים.

עד כאן המפורט כעולה מתסקיר שירות המבחן.

ב. כאשר בית משפט בוחן בקשה למעצר עד תום ההליכים במצוות סעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996, הרי מעבר לבחינת קיום ראיות לכאורה בהם פוטנציאל להרשעה, בחינה שאנו לא צריכים לה כאן לאור ההסכמה בדבר קיום ראיות לכאורה, יש לבחון עילות מעצר ומסוכנות.

כעולה מסעיף 21 (א) לחוק המעצרים, המיוחס למשיב מקיים את הנדרש בדבר עילות מעצר כאשר עבירות המשיב מקיימות גם חזקת מסוכנות כעולה מהוראת המחוקק.

משמע, בפני
נו הן עילות מעצר והן חזקת מסוכנות, וב"כ המשיב למעשה אינה חולקת על כך.

לטעמיה, אין לקבל הבקשה למעצר המשיב שכן, האחרים אשר היו שותפים לעבירה שוחררו, ויש להשליך כאן על המשיב שבפני
נו, אין מקום לעצור את המשיב כאן עד תום ההליכים נגדו, מפנה למצבה הקשה של האישה, הציגה תצהירים לחלופת מעצר, ומבקשת להיעתר לבקשה לחלופת מעצר.

מנגד, ב"כ המבקשת מפנה למפורט בתסקירים, מפנה לאופיו של המשיב, העובדה שלא ניתן להעריך את מסוכנותו, ואין ליטול סיכונים לאור זאת, אין מקום לטעמו לחלופת מעצר, כאשר באשר לשני המעורבים האחרים, מדובר באנשים צעירים להם אישום אחד בלבד.

יצויין כי כתב האישום לגבי שני המעורבים האחרים הוגש לבימ"ש השלום, מדובר באישום אחד (המעורבות באישום הראשון) מעורבים אלה מיוחסות להם עבירות של עסקה בסם מסוכן, החזקתו, קשירת קשר לביצוע פשע, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, כאשר לאחד המעורבים גם מיוחסות עבירות של נהיגה ללא רשיון נהיגה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח.

יצויין כי ביהמ"ש השלום בפני
ו הוגשה בקשת המאשימה למעצר המעורבים עד תום ההליכים נגדם (בש 576/04 שלום נצרת) הורה לעצור את המעורבים.

בערר בפני
ביהמ"ש המחוזי כאן (3231/04) ציין כב' השופט אברהם אשר דן בערעור כי מדובר בתסקירי מבחן חיוביים כאשר שני המעורבים הם אנשים צעירים, ללא עבר פלילי, ללא התנהגות עבריינית, מדובר במעורבים אשר מנהלים אורח חיים נורמטיבי, וקבע כי ניתן להשיג את תכלית המעצר בחלופת מעצר.

ג. בצדק מציין ב"כ המבקשת בפני
י את השוני באשר למשיב שבפני
י, מדובר באדם בוגר, כתב האישום מלמד כי מעבר למעורבתו המשמעותית במסכת הראשונה, הרי מואשם הוא באישום נוסף, בעבירת סמים חמורה כמפורט לעיל, וגם שם בסם במשקל משמעותי 12.5 ק"ג.

ביהמ"ש העליון אמר פעם אחר פעם דברו בדבר מי שבוחרים ליתן ידם בעבירות סמים.

הסיכון הקיים לחברה, האינטרס הציבורי והנגזר לשלום הציבור.

עסקינן באדם אשר למען בצע כסף מוכן לסכן חיי אחרים ולהפיץ סם מסוכן, הסיכון ברור.

"אין צורך שנאריך בדברים על עבירות סמים והגם שענייננו בסם מן "הקלים", גם הוא סם בכמות מסחרית המצדיקה מעצר".
בש"פ 537/95 שם בעמ' 4, ראה עוד בש"פ 442/96 המשיב שם בלדר, ללא עבר פלילי, סם קנאבוס במשקל 3.25 ק"ג, נתקבל ערר המדינה, והמשיב נעצר עד תום ההליכים, וקל וחומר כאן כאשר מדובר בשתי מסכות ובמשקל ניכר הרבה יותר.

המשיב מעצם פעילותו בנשוא המיוחס לו מהווה סיכון, ראה בש 341/89 פד"י מג' (2) עמ' 441, באשר לעבירות סמים ככאלה אשר עצם מהותן מהוות סיכון לציבור, ראה למשל בש"פ 368/89 פד"י מג (2) עמ' 489, וראה קביעתו הנחרצת של ביהמ"ש העליון באשר לשיבוש מערכת הפצת הסמים וניתוק השרשרת, בש"פ 276/86 פד"י מ (2) עמ' 61.

ד. גם לאחר קביעת עילות המעצר וחזקת המסוכנות, יש לבחון את חלופות המעצר המוצעות ע"י הסניגוריה, יש להניח במצב זה על כפות המאוזניים, מחד האינטרס הציבורי, שלום הציבור, החשש לבטחונו ופגיעה בתקינות ההליך הפלילי, ומאידך העובדה שמעצר עד תום ההליכים משמעו גם שעה שאין חולק על דבר קיום ראיות לכאורה, שלילת חירות אדם בטרם הורשע.

ב"כ המשיב כאן הציעה בתחילה כחלופת מעצר את מר דולאן אבו סאלח בנו של המשיב וסרי אבו סאלח אחיינו כערבים – משמורנים למשיב- כאשר מדובר בהצעה לפיה המשיב ישהה בביתו במג'דל שמס, במהלך היום יפקחו עליו אשתו, ובשעות הערב הערבים הנ"ל.

וכמפורט, בפתח הדיון היום, חלופת מעצר בדליית אל – כרמל.

כמצוות, ס' 21 (א) לחוק, המשיב שבפני
נו מצוי במסגרת חזקת המסוכנות, חזקה זו לא נסתרה, ובדיקת חלופות המעצר המוצעות אינה מהווה תרופה בנסיבות המשיב שבפני
נו.

לא בכדי פירטתי את קביעות תסקיר שירות המבחן באשר לאופיו של המשיב ומסוכנותו כאן, בניגוד למעורבים האחרים במיוחס והתנהגותם, שירות המבחן עצמו ראה לציין כי לא ניתן לשלול את מסוכנות המשיב, ובצדק מציין ב"כ המבקשת כי במשיב שבפני
נו אין ליטול סיכונים אשר ירבצו לפתחו של הציבור רק משום שבחר לעסוק בפעילות עבריינית חמורה.

בפני
נו המקרה בו, "... לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה כתנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות... כבוד האדם שאותו יש לקחת בחשבון אינו רק כבודו של הנאשם אלא גם כבודו של הקורבן".
דנ"פ 2316/95 פד"י מ"ט (4), עמ' 589.

ובבש"פ 537/95 פד"י מ"ט (3), עמ' 385 "זכויותיו של האדם עליהם מגן חוק היסוד, הן זכויות של כל אדם באשר הוא אדם על כן יש להגן על הקורבן וגם על הנאשם יחד".
(מקום בו לא נאמר אחרת – ההדגשה שלי – י.כ.)

אין לייתר החובה בהגנה על האינטרס הציבורי ושלום הציבור.

מדובר במשיב אשר הראה במיוחס לו, מסוכנותו לציבור, ובכפל מעשים.



ראה:

"הסחר בסמים מסוכנים, מטבעו, מבוסס על חוליות שונות אשר בהן הובלת הסם משמשת מוקד חשוב. מלחמה בסחר בסמים ובהפצתם מחייבת תגובה שיפוטית הולמת כלפי כל אחת מהחוליות...".

ע"פ 746/88 ת"ע 2187), שם עמ' 357.

ובבש"פ 358/85, פד"י לט' (2), 23, שם ע' 26 – 25:

"הפצת סמים מסוכנים הינה עבירה מיוחדת במינה, הקשורה במערכת שלמה הדרושה לשם תכנונה וביצועה, ישנו אינטרס ציבורי ממדרגה ראשונה להביא לשיבוש המערכת הזו, ומעצרם המיידי עד תום משפטם של המואשמים בפעילות באותה מערכת הינו אחד האמצעים למימוש אינטרס זה. מעצר כזה יהיה, כמובן, מוצדק, רק כאשר משתכנע בית המשפט, כי אכן קיימות נגד הנאשם ראיות לכאורה בעלות משקל סביר, מצב הקיים, כאמור, במקרה דנן."

בש"פ 6317/97, יצחק נ. מ"י ת"ע 973) עמ' 120, מלמד:

"עבירות של סחר בסמים, על פי עצם טיבן אינן יודעות לא מקום ולא שעה. אין הן עבירות התלויות במקום ואין הן עבירות התלויות בשעה. מכאן שהעוררת יכולה למצוא את דרכה לסחר בסמים גם אם תצווה להיות מרותקת לבית שלא במקום מגוריה.
בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק, חזקה היא כי קיים יסוד סביר לחשש שהעוררת תסכן את בטחון הציבור על דרך על דרך סחר בסמים ולא עלה בידיה להוכיח אחרת.
משכך פני הדברים, דין העוררת להיעצר עד תום ההליכים."

3. בנסיבות כאן, מכרעת הכף לטובת האינטרס הציבור, ושלום הציבור.

מעבר לכך, החלופות המוצעות כאן, הן משמורת בביתו של המשיב כאשר הערבים המשמורנים הינם בנו, אחיינו ואשתו החולה והן בדליית אל כרמל אין בהם להוות חלופת מעצר מספקת ומתאימה.
(ומבלי לייתר האמור, באשר לעצם מסוכנות המשיב ככזו).

יצוין, בטרם השמעת ההחלטה למעשה, הוגש לי התצהיר הנוסף על פיו הוצע מר דאוד יאסין כמשמורן לחלופת מעצר חילופית בדליית אל – כרמל.

ב"כ המבקשת מתנגדת לחלופה בכלל לרבות החלופה המוצעת בדליית אל – כרמל.

ראוי לציין כי החלופה כפי שהנה מוצעת היום, שונה מהחלופות כפי שהוצעו עובר למתן ההחלטה, כמפורט לעיל אך בסופו של יום, גם בחלופה זו לא ראיתי תרופה אשר יכולה לייתר את המסוכנות באשר למשיב וכמפורט בהרחבה לעיל.

לא למותר לציין כאן בנוסף, כי עניינו של המשיב נקבע כבר לשמיעת ראיות ונקבעו שלושה מועדים לחודש הנוכחי.

4. מכל אלה, אני מורה על קבלת הבקשה ומעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.

ניתנה היום כ"ג בכסלו, תשס"ה (6 בדצמבר 2004) במעמד ב"כ המבקשת, ב"כ המשיב והמשיב בעצמו.


יצחק כהן
– שופט


003029/04בש 054 ערין בראנסה + עדן ונדר








בש בית משפט מחוזי 3029/04 מדינת ישראל נ' יוסף בן מחמוד אבו סאלח (פורסם ב-ֽ 06/12/2004)