פסקי דין על אלון ששון

6293-08/10 פל     12/05/2014




פל 6293-08/10 מדינת ישראל נ' אלון ששון








בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו

פ"ל 6293-08-10 מדינת ישראל
נ' ששון

12 מאי 2014



לפני
כב' השופטת דלית ורד


בעניין:

מדינת ישראל




המאשימה


נגד





אלון ששון



הנאשם


גזר דין


בהכרעת הדין מיום 3.4.14, הורשע הנאשם בעבירות של זיוף סימן המשמש לזיהוי רכב ושימוש בלוחית מזויפת בניגוד לסעיף 62(9) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן – פקודת התעבורה), וכן בנהיגה ללא רישיון רכב תקף בניגוד לסעיף 2 לפקודת התעבורה.
הרשעתו של הנאשם מבוססת על כך שעם סיום פרשת התביעה, חזר בו הנאשם מכפירתו והודה בעובדות כתב האישום.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 1.2.10 בשעה 08:50, נהג הנאשם רכב שבבעלותו, מ.ר. 2092384 בכביש 20 לצפון, כאשר על לוחית הזיהוי האחורית של הרכב מורכבת לוחית "במבחן", ורשום עליה מספר 534118, תוקף 09. בפועל, הלוחית שהונפקה הייתה עבור שנת 08, והנאשם שינה את הספרה 8 באמצעות צבע לספרה 9. עוד נטען כי הנאשם זייף סימן המשמש לזיהוי רכב וכן השתמש בלוחית מזויפת. בנוסף, נהג הנאשם ללא רישיון רכב תקף אשר פג עוד באפריל 2009.
ההליכים בתיק זה התעכבו, לנוכח העובדה שהנאשם טען בהקראה מיום 29.3.11 כי הינו בעל רישיון סחר, ואף הגיש בנובמבר 2011, בקשה לביטול כתב האישום, בטענה כי שימושו בלוחית "במבחן" היה חוקי היות וברשותו רישיון סחר וביטוח סחר, וכל טעותו התמצתה בכך שבתום לב שינה לוחית הזיהוי, כך שבמקום שנת 2008, רשם שנת 2009.
נוכח טענותיו אלה נערך בירור נוסף על ידי התביעה, אשר למרבה הצער גזל זמן ממושך. בסופו של הבירור, תוקן כתב האישום, והוספת כעדת תביעה, הגב' יפה סרי (להלן – הגב' סרי), העוסקת ברשיונות סחר במרכז לרישוי רכב במנהל התנועה והרישוי, במשרד התחבורה.
על פי תע"צ (ת/8) שהוגש על ידי הגב' סרי, רישיון הסחר אמנם חודש בתאריך 9.12.09, אולם רישיון הסחר והלוחית היו על שם גילה אליהו, ולא על שם הנאשם. הרכב בו נהג הנאשם היה על שמו ורישיון הרכב שלו בוטל ביום 28.7.10, עקב פירוק. עוד נטען במסמך ת/8 כי "השימוש בשלט "במבחן" הוא אך ורק לרכבים שרשומים ע"ש בעל השלט. אין מניעה לנסוע עם רכב כרשום במכתבכם (היינו רכב הנאשם), במידה והרכב היה רשום ע"ש בעלת השלט. כמו כן, יש צורך להחליף שלט לפי השנה בה משתמשים בו (בשנת 2010 צריך להופיע על השלט 2010)."
בעדותה של הגב' סרי, הוסבר כי רישיון סחר מיועד לסוחרי רכב, העוסקים בקניה ומכירה של רכבים.
בעת שרכב נמכר לסוחר רכב, תירשם במשרד התחבורה העברת בעלות על שמו, אולם בבואו למכור את הרכב, סוחר הרכב לא ייחשב כבעל הרכב, ברישום מספר הבעלים קודמים ברישיון הרכב, ואף העברת הבעלות משמו לשם הקונה תבוצע עבור סכום סימלי. לוחית "במבחן" מיועדת לאפשר לבעל הלוחית לנסוע ללא רישיון רכב תקף, וזאת לצורך תיקון הרכב במוסך.
העדה הוסיפה כי: "לנאשם עצמו אין שלט "במבחן". השלט במבחן מיועד לשמש רכבים הנמצאים בתיקון במוסך היינו לצרכים העסקיים של המוסך, ולא לצרכים פרטיים של בעל המוסך" (פרוט' עמ' 14 שורות 28-29).
במקרה דנן, לא הוצגה כל ראיה כי הרכב רשום כמלאי עיסקי בעסקו של הנאשם או בעסקה של בעלת רישיון הסחר, הגב' גילה אליהו.

הרכב בו נהג הנאשם רשום על שמו החל משנת 2005, והנאשם אישר בהודעתו במשטרה (ת/4) כי הוא הבעלים של הרכב. שנת הייצור של הרכב הינה 1984, וכחמישה חודשים לאחר האירוע דנן רישיון הרכב בוטל עקב פירוקו של הרכב. כפי שהסביר העד חזי אליהו (בנה של גילה אליהו), שעדותו נשמעה במסגרת ראיות ההגנה לענין העונש "אם הטסט עולה הרבה כסף והתיקון עולה הרבה כסף שווה לפעמים לפרק את הרכב. זה מודל 84" (פרוט' עמ' 16 שורות 13-14).

טיעוני הצדדים לעונש:

טיעוני התביעה לעונש:
התביעה טענה כי לנאשם עבר תעבורתי מכביד הכולל 93 הרשעות החל משנת 1984, ואין לחובתו עבר פלילי.
נטען כי מדובר בעבירה חמורה, על פיה התכוון הנאשם להציג מצג שווא בעודו נוסע ברכב המצוי בבעלותו, כאשר רישיון הרכב פקע 10 חודשים, והנאשם ביקש להימנע מהוצאת כספים הנדרשים לתיקונו לשם הוצאת רישיון רכב תקף, דבר המסתבר אף מהעובדה שהרכב פורק לאחר מספר חודשים.
בנסיבות אלה, עתרה התביעה לפסילת רישיון הנהיגה לתקופה ארוכה וממשית, פסילה מותנית, קנס גבוה ומאסר מותנה.
ראיות ההגנה לענין העונש:
מטעם ההגנה העיד חזי אליהו, בנה של גילה אליהו, שהינה בעלת עסק לקניה ומכירה של רכבים. הנאשם הינו בעל מוסך, המספק שירותי מוסך לעסק הרשום על שם גילה אליהו. העד טען כי, הרשה לנאשם לקחת את הלוחית "במבחן" שתוקפה לשנת 2009, אך הנאשם, אשר ברשותו מפתח למגרש המכוניות, לקח את הלוחית של שנת 2008, ושינה בטיפקס את הרישום בלוחית לשנת 2009. העד הוסיף כי הנאשם השתמש בלוחית "במבחן" לצורך הסעת הרכב למגרש המכוניות לשם פירוקו. כשעומת העד עם העובדה שהרכב פורק רק כחצי שנה לאחר האירוע, אישר כי "הוא הביא לי אותו לפירוק יותר מאוחר" (פרוט' עמ' 16 שורה 11).
לא למותר לציין, כי ההגנה לא המציאה מסמכים אודות הגורם לו נמכר הרכב לפירוק ומועד המכירה, ואף לא הוכח כי העסק שבבעלות אימו של העד עוסק גם בפירוק רכבים.
טיעוני ההגנה לעונש:
ההגנה טענה כי מטרתו של הנאשם בנסיעתו, הייתה להעביר את הרכב לעסקה של גילה אליהו. לבעלת העסק הייתה בעת האירוע זכות להשתמש בלוחית "במבחן", וטעותו של הנאשם הסתכמה בכך שנטל לוחית לא תקפה ותיקן את שנת הלוחית לשנת 2009.
עוד נטען כי רישיון הרכב פג אך מזה 10 חודשים, ואין מקום להטיל פסילה בגין פקיעה קצרה של רישיון הרכב, שאין בה כדי להעיד על מצבו הבטיחותי של הרכב. לפיכך, ביקשה ההגנה שלא לפסול את רישיונו של הנאשם, אלא להסתפק בעונשים צופי פני עתיד, לרבות מאסר מותנה.
הנאשם מצידו טען כי התיק מתנהל זמן רב, וכי תיקון הלוחית בוצע על ידו בטעות ובתמימות. לדבריו, בעת האירוע היה בבבעלותו רכב פרטי שרישיונו היה בתוקף, ואילו הנסיעה דנן הייתה "נטו לעבודה".

הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו:
רישיון הסחר או לוחית "במבחן" לא הונפקו על שם הנאשם, אלא על שם בעלת עסק לממכר רכבים, כשבין הנאשם לבין העסק האמור קיימים קשרים עסקיים. לא הוצגו מסמכים כלשהם המעידים כי אותם קשרים עסקיים נגעו גם לרכב הנדון.
עד ההגנה טען כי התיר לנאשם להשתמש בלוחית, אך נמנע מלציין מהו המועד שבו התיר לנאשם להשתמש בלוחית, ולא הייתה בפיו טענה כי הרשות ניתנה ביחס לנסיעה הספציפית נשוא כתב האישום.
בא כוח הנאשם טען בעת חקירתה של הגב' סרי, כי בעל רישיון הסחר רשאי להעביר את הלוחית גם לגורם אחר. במקרה דנן אין צורך להכריע בטענה זו, שכן לא הוכחה זיקה עסקית כלשהי בין בעלת רישיון הסחר ובין הרכב הנדון.
זאת ועוד, לא הוכח כי הנסיעה הספציפית נשוא כתב האישום, הייתה לצורך אחת המטרות שבגינן רשאי בעל רישיון הסחר לנהוג ברכב ללא רישיון רכב תקף.
בהודעתו מיום האירוע (ת/4), טען הנאשם כי כוונתו הייתה לחדש את רישיון הרכב ביום האירוע או למחרת. בפועל, לא הוצגה כל ראיה שהיא, המלמדת על פניתו של הנאשם למכון רישוי על מנת לחדש את רישיון הרכב. אף לא הוצגה ראיה כל שהיא כי הרכב תוקן במוסך ביום האירוע או בסמוך לו. במועד שמיעת הטיעונים לעונש, שינתה ההגנה את גרסתה והעלתה "טענה כבושה" לפיה הנסיעה ברכב הייתה לצורך הבאתו לפירוק, אך טענה זו אינה יכולה להועיל לה, היות והרכב פורק כחצי שנה לאחר האירוע דנן, ועד ההגנה עצמו טען כי הרכב נמסר לו לפירוק במועד מאוחר יותר.
יש להטעים כי עצם הודאתו של הנאשם בביצוע עבירה של נהיגה ללא רישיון רכב תקף, די בה כדי ללמד כי הנאשם לא היה רשאי לנהוג ללא רישיון רכב תקף, תוך שימוש בלוחית "במבחן", ושימושו בלוחית היה שלא כדין.
הנאשם נהג ברכב בבעלותו ששנת ייצורו 1984, אשר לדברי עד ההגנה, לצורך תיקונו והכשרתו לשם קבלת רישיון רכב נדרשה השקעת משאבים כספיים. מכאן ניתן להסיק כי ללא השקעת משאבים אלה, הרכב לא היה נמצא תקין לנסיעה במבחן הרישוי השנתי. על מנת להימנע מההשקעה הנדרשת כאמור, עשה הנאשם שימוש שלא כדין בלוחית "במבחן", תוך זיוף הלוחית והצגת מצג שווא לפיו רשאי הוא לנהוג ברכב ללא רישיון רכב תקף.
עד ההגנה טען כי לוחיות הזיהוי לשנים 2008-2009, היו מונחות בנפרד לצורך גריסה. אם אכן הנאשם נטל את הלוחית בהסכמת בעלת רישיון הסחר או מי מטעמה, תמוה מדוע לא החליף את הלוחית לשנת 2010, לאחר שנוכח כי נטל לוחית שתוקפה לשנת 2008, ובמקום זאת מצא לנכון לזייף את הלוחית.
הערך החברתי שנפגע, הינו שימוש לרעה ושלא כדין בלוחית "במבחן" המונפקת לשם צרכים עסקיים ספיצפיים, על מנת לחמוק מביצוע מבחן רישוי, והצגת מצג מטעה כי הנסיעה ברכב מותרת על פי החוק, אף בלא חידוש רישיון הרכב.
הנאשם פגע בערכי שלטון החוק, וניצל שלא כדין לוחית שלא היה רשאי להשתמש בה, על מנת להימנע מהחובה לנהוג ברכב שכשירותו נבדקה במבחן רישוי שנתי, וזאת עשה לתועלתו האישית, בלא שהוכח צורך עסקי כלשהו שבגינו נדרשה נהיגה זו.
ב- עפא (חי') 62/08 אשיר בן גרגורי יעקובוב נ' מדינת ישראל
, פסק כבוד בית המשפט המחוזי כי:
"הגדיל לעשות המערער שבפני
נו. באופן מחושב, כנראה כדי לחסוך את אגרת רישוי הרכב, החליט להפסיק ולהעביר את רכבו במבחן כשירות שנתי וכדי שלא ייתפס בקלקלתו, הדביק על רכבו מדבקות כשירות רכב שאותן "השיג" שלא כדין.
יש לראות בכל נהג, אשר נוסע ברכבו ללא רשיון רכב בר תוקף, שמשמעותו כי הרכב נבדק ונמצא תקין לנסיעה, כמי שנוסע ברכב לא תקין המסכן את כלל ציבור המשתמשים בדרך, הנוסעים ברכב, הרוכבים על קטנועים, אופנועים ואופניים, ואת הולכי הרגל."

הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה:
על פי הוראת סעיף 62 לפקודת התעבורה, העובר אחת מהעבירות המנויות בו, דינו מאסר שנתיים או קנס. במקרה דנן עבר הנאשם על הוראת סעיף 62(9) לפקודת התעבורה, משיקולי תועלת כלכלית אישית גרידא. משנה חומרה יש לייחס לעובדה שהרכב הנדון משנת ייצור 1984, ורישיונו פקע כעשרה חודשים לפני האירוע. אי חידוש רישיון הרכב לא נבע מחוסר תשומת לב או שכחה אלא נעשה באופן מודע ובכוונת מכוון. ההגנה לא הציגה כל ראיה כי הרכב היה במצב תקין, ולא הראתה כי על אף אי חידוש רישיון הרכב, לא היה טמון בנהיגה בו סיכון בטיחותי. סיום המעשה מעיד על תחילתו: העובדה שהרכב פורק לאחר כחצי שנה, מלמדת כי לשם קבלת רישיון רכב תקף, נדרשו תיקונים בהיקף ובעלות שלא הייתה תועלת כלכלית בביצועם.

רף הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם:

בעבירה של שימוש ברשיון נהיגה מזויף, רף הענישה הנוהג הינו מאסר לחודשים ספורים, אשר יכול וירוצה בעבודות שירות. ראה, ת"פ (ראשל"צ) 3248/02 מדינת ישראל
נ' גליק עזרא, פ"ל (ב"ש) 104-03-11 מדינת ישראל
נ' אברהם רסד, פ"ל (ת"א) 1613/09 מדינת ישראל
נ' זיכר ריקרדו. תפ (חי') 36317-07-10 מדינת ישראל
נ' רביע אבו לילה. הפסילה שהוטלה בפסקי דין אלה נעה בטווח רחב שבין ארבעה חודשים ועד 30 חודשים.
יצוין כי במקרים שלעיל, נלוו לעבירה של נהיגה תוך שימוש ברישיון נהיגה מזויף גם עבירות נוספות, כגון נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה.
במקרה דנן העבירה בה הורשע הנאשם היא זיוף סימן המשמש לזיהוי רכב, לה נלוותה עבירה של נהיגה ללא רישיון רכב תקף.
ב- עפ"ת (ת"א) 14011-04-12 אפרים סלמן נ' מדינת ישראל
, אישר בית המשפט המחוזי בגין העבירות בהן הורשע הנאשם דנן, עונש שכלל ארבעה חודשי פסילה ומאסר מותנה.
ב- פ"ל (ת"א) 1782-09 מדינת ישראל
נ' בנימין סמויכאן, הוטל על נאשם שהורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של זיוף סימן המשמש לזיהוי רכב, פסילה לתקופה של שמונה חודשים ומאסר מותנה.
ב- עפ"ת (ח"י ) 31048-08-10 אברהם נ' מדינת ישראל
, דן בית המשפט המחוזי בבקשה לחישוב פסילה למשך שנה שהוטלה על נאשם שהורשע בעבירה של זיוף סימן המשמש לזיהוי רכב וכן בנהיגה ללא רישיון נהיגה תקף.

מכאן עולה כי רף הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם כולל מאסר מותנה וכן פסילה למספר חודשים.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה:
לנאשם עבר תעבורתי מכביד הכולל 93 הרשעות בוותק נהיגה של 30 שנים. הנאשם הורשע מספר פעמים בעבירות של נהיגה ללא רשיון רכב תקף, ואף הוטלו עליו עונשי פסילה מותנית בגין עבירה זו.
לחובתו עבירות בטיחותית החוזרות על עצמן, לרבות שימוש בטלפון נייד, אי ציות לתמרור עצור, אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חציית מעבר חצייה בבטחה, ועוד.
ניתן להסיק מגיליון הרשעותיו, כי הנאשם אינו מכבד את חוקי התעבורה ואינו נרתע מהפרת הוראותיהן.
לזכותו של הנאשם ניתן לזקוף את חזרתו מכפירתו והודאתו בעובדות כתב האישום, וזאת לאחר
סיום פרשת התביעה. ניתן להתחשב במידה מסוימת בחלוף הזמן, אם כי לנאשם חלק משמעותי בכך, משהעלה טענה כי יש לבטל את כתב האישום היות והינו בעל רישיון סחר, טענה שהתבררה בדיעבד כבלתי נכונה.

נוכח האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1.
מאסר על-תנאי של 6 חודשים, שאותו לא ירצה הנאשם אלא אם כן יעבור תוך 3 שנים עבירה על סעיף 62(9) לפקודת התעבורה.

2.
הנאשם ישלם קנס בסך 5,000 שקלים. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. התשלום הראשון יבוצע עד ליום 4.6.14 והתשלומים הבאים בכל 4 בחודש שלאחר מכן. אם לא יבוצע תשלום כלשהו במועדו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי.

3.
הנאשם ייפסל מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 5 חודשים. הפסילה תחל ביום 19.6.14 שעה 10:00.

4.
פסילה על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים.


זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום 12.5.14 בנוכחות הנאשם ובא כוח הנאשם עו"ד קרביצקי.












פל בית משפט לתעבורה 6293-08/10 מדינת ישראל נ' אלון ששון (פורסם ב-ֽ 12/05/2014)