פסקי דין על זוהר אילן פנחס | פסקי דין על שומרה חברה לביטוח בע"מ

38168-05/11 א     12/05/2014




א 38168-05/11 זוהר אילן פנחס נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בעפולה



ת"א 38168-05-11 אילן פנחס נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ




תיק חיצוני:



בפני

כב' השופטת
שאדן נאשף-אבו אחמד

תובע
זוהר אילן פנחס


נגד

נתבעת
שומרה חברה לביטוח בע"מ



החלטה

לפניי בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי ולמינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה.

העובדות הצריכות לענייננו

ברקע לבקשה זו עומדת תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים שאונתה לו ביום 13.07.2009 (להלן: "התאונה").

התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה. התובע נבדק ע"י ועדות רפואיות של המל"ל אשר קבעו כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור 19% לפי הפירוט הבא : 10% בגין הגבלה קלה בתנועות הצוואר לפי סעיף 37 (5) א' לקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") ו- 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמודה שדרה מותני לפי סעיף 37 (7) א' לתקנות.

קביעת הועדה הרפואית של המל"ל, מחייבת לצרכי תביעה זו, מכוח סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").


טענות המבקשת

המבקשת טוענת, כי ועדה רפואית שליד המל"ל מדרג ראשון קבעה בישיבתה מיום 18.11.2010 כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלה מינימאלית בתנועות הצוואר. על החלטה זו הגיש התובע ערר, אך ועדה רפואית לעררים שבדקה את התובע ביום 10.03.2011 וסיכמה את מסקנותיה ביום 28.04.2011, דחתה את הערר שהגיש התובע אף שקבעה כי לא נמצאה אצל התובע הגבלה בתנועות הצוואר. גם הועדה הרפואית שבדקה את התובע ביום 27.09.2012 ביחס לתביעה להחמרת מצב שהגיש, שללה קיומה של הגבלה בתנועות הצוואר. כך גם ועדת הערר שבדקה את התובע ביום 06.02.13 עקב ערר שהגיש על קביעת הועדה מדרג ראשון הדוחה את התביעה להחמרת מצב, קבעה כי אין הגבלה בתנועות הצוואר, וחרף זאת החליטה שלא להתערב בקביעת דרגת הנכות בשל היותה החלטה חלוטה של דרג קודם.


לטענת המבקשת, רק בשל טעמים פרוצדוראליים ועל אף שלוועדות הערר קנויה הסמכות לשנות כל החלטה שנתקבלה ע"י ועדה מדרג ראשון, ובכלל זה להפחית את שיעור אחוזי הנכות הרפואית, בחרו הוועדות הרפואיות שלא להתערב והותירו את קביעת הועדה הראשונה על כנה.


המבקשת טוענת, כי במקרה שלפנינו התקיים "שינוי נסיבות במצב הנפגע", כדרישת הפסיקה, אשר מצדיק היענות לבקשה להבאת ראיות לסתור, באשר הנכות האורתופדית הצווארית אינה משקפת את מצבו הרפואי של התובע לאישורו. בהקשר זה, מפנה המבקשת להלכה הפסקה ולפיה גם הטבה במצב נכותו של נפגע, ולא רק החמרה, שחלה לאחר קביעת דרגת נכותו ע"י הועדה הרפואית מחייבת התרת הבאת ראיות לסתור. עוד מציינת המבקשת, כי קיומו של פער ממשי בין ממצאי הבדיקות הקליניות שערכו ועדות המל"ל בדרגים השונים בהליכים של ערר והחמרת מצב, אף הוא מהווה טעם להתיר הבאת ראיות לסתור.

טענות המשיב

התובע (להלן: "המשיב") מתנגד לבקשה.

המשיב טוען, כי בהתאם לפסיקה הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים חריגים ביותר ויצאי דופן, שהמקרה הנדון אינו נמנה עליהם. בהקשר זה, מפנה ב"כ המשיב להלכה הפסוקה אשר מבחינה בין שני סוגי מקרים שבהם מותרת הבאת ראיות לסתור:
הראשון – טעמים משפטיים כגון הליך פגום, תרמית, בטלות מעיקרא ; והשני -
כאשר עסקינן בטעמים עובדתיים משמעותיים, כגון שינוי ניכר במצב המבקש וכדומה. לטענתו, המבקשת לא השכילה להוכיח קיומו של אחד מהתנאים המצדיקים היעתרות לבקשה להבאת ראיות לסתור. בעניינו של המשיב התקיים הליך תקין בפני
המל"ל, שבמסגרתו נבדקו תלונותיו של המשיב באופן יסודי תוך בחינת תיקון הרפואי והסתייעות בבדיקות הדמיה, ובסיומו נקבע כי אובחנו אצל המשיב ממצאים המזכים אותו בנכות צווארית בשיעור 10% לצמיתות.
עוד נטען, כי החלטות הועדות היו מנומקות כדבעי ולא נפל בהן פגם מהותי או טעות משפטית,
וכי ועדת העררים הדנה בתביעת החמרה אינה יושבת כערכאת ערער על החלטות קודמות בהליכים קודמים, ולכן אינה רשאית להתערב בדרגת נכות חלוטה, אף אם ממצאיה שונים ממצאי הוועדה אשר קבעה את הנכות.

המשיב מוסיף וטוען, כי המבקשת לא הציגה תיעוד רפואי עדכני המבסס טענתה, כי חלה הטבה במצבו של המשיב מאז נקבעה דרגת נכותו. לפיכך, הבקשה הינה בבחינת ניסיון לערער על החלטת ועדת העררים שאין מקום להתירו.

דיון ומסקנות

סעיף 6ב' סיפא לחוק הפיצויים קובע כי:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל פגיעה שנגרמה לו בתאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זו גם לצורך התביעה עפ"י חוק זה ; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

נפסק כי ההיתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות על פי דין מיועד למקרים חריגים ומיוחדים. בית המשפט הצביע על שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן היתר כזה: טעמים משפטיים, כגון שההליך בו נקבעה הנכות היה נגוע בפגם מהותי, דוגמת תרמית או בטלות מעיקרא. טעמים עובדתיים כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי המוסד לביטוח לאומי [ראו רע"א 4396/13 אשכנזי נגד הפול (מיום 22.12.13].

עוד נקבע, כי אין המדובר ברשימה ממצה וסגורה של מקרים, כדברי כב' השופט אור בע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חב' לביטוח נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מ"ה(4) 77, עמ' 83 (להלן: עניין טיארה"):

"אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר ...
כל מטרת חקיקתו של סעיף 6ב לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לעניין נכותו של הנפגע הייתה נמצאת מסוכלת. אכן, פסיקתו העקבית של בית-משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על-פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד."

בהתייחס לטעמים העובדתיים נקבע בעניין טיארה כי :

"על-פי נוסח הסיפא לסעיף 6ב לחוק, יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמא למקרים כאלה יכול לשמש מקרה, בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי הוועדה הרפואית של המוסד ועד לדיון בבית המשפט. מקרה אחר הוא, כשלפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה. אין זו, כמובן, רשימה ממצה של המקרים בהם יתיר בית המשפט להביא ראיות לסתור, אלא בגדר הדגמה בלבד, אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר".

עוד נקבע, "כי נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ, כמובן, לפתחו של הטוען לקיומן" -
ובמקרה שלפנינו על כתפי הנתבעת (ראו רע"א 634/85 עודה נ' רותם, פ"ד לט (4), 505).

ובחזרה לענייננו -

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורה אני כי המקרה דנן אינו עונה על המבחנים לפיהם יש להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור את דרת הנכות אשר נקבעה ע"י המל"ל.

ראשית יצוין, כי לא נטענה טענה בדבר תרמית או שנפל פגם מהותי בהליך המל"ל.

הטענה בדבר הטבה מהותית שחלה במצבו של המשיב כלל לא הוכחה, באשר לא הוצג תיעוד רפואי, ובכלל זה בדיקות הדמיה נוספות ומאוחרות של המשיב מעבר לאלו שהיו בפני
הועדה מדרג ראשון, המלמדים על שינוי במצבו של המשיב.


לא שוכנעתי, כי השוני בין ממצאי הועדה מדרג ראשון לממצאי ועדת הערערים בכל הנוגע למגבלה הצווארית מצדיק הבאת ראיות לסתור.

ברע"א 2592/01 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מרדכי חג'ג' (פורסם בנבו) 8.5.01 נאמר כי "קביעותיה של ועדת ערר, מטבעה של ועדה כזו, יכול שיהיו שונות מאלה של הועדות שקדמו לה, ואין בשוני זה כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור, אפשרות הניתנת במקרים מיוחדים וחריגים בלבד".

עוד נקבע ברע"א 3570/01 אריה נ' סועאד (פורסם בנבו) 5.9.01, כי "העובדה שעל פי אותם ממצאים מסקנתה של ועדת העררים שונה מזו של הוועדה הרפואית, אינה עילה להתיר הבאת ראיות לסתור".

עצם הועבדה שהועדה לעררים לא ראתה לנכון לקבל את הערר, הגם שמצאה שאין הגבלה בתנועות הצוואר, אינה מהווה טעם להבאת ראיות לסתור. וועדות העררים החליטו להפעיל את שיקול דעתן ולא להפחית את שעור אחוזי נכותו של המשיב, ואין בכך כדי ללמד על פגם בהפעלת שיקול דעתן. יפים לענייננו הדברים שנקבעו ברע"א 3570/01 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' סואעד (פורסם במאגרים משפטיים) ולפיהם : "הטענה לפיה דרגת נכותו של המשיב הוגדלה מבלי שנתגלה הבדל בממצאי הבדיקה שערכה וועדת העררים ביחס לממצאי הבדיקה שערכה הוועדה הראשונה, הנה טענה הנוגעת לשיקול דעתה הרפואי של וועדת העררים. העובדה שעל פי אותם ממצאים מסקנתה של ועדת העררים שונה מזו של הוועדה הרפואית, אינה עילה להתיר הבאת ראיות לסתור".

עוד ראוי לציין, כי אף שהיו ממצאי ועדות הערר שונים ממצאיה של הועדה מדרג ראשון, לא מצאו לנכון ועדות הערר לשנות מקביעתה של האחרונה והותירו את דרגת הנכות שנקבעה בעינה. משכך, הדברים שנרשמו ע"י הועדות לעררים הינם בגדר דעה ראשונית בלבד של חברי הועדה שלא הבשילו לכדי החלטה מחייבת, ועל כן אין בכוחם כדי לגבור על החלטת הועדה מדרג ראשון [ראו: ת"א (תא (ת"א) 39985/06 דסה שמואל נ' שירן אבנר (פורסם במאגרים המשפטיים).

אשר לטענת המבקשת בדבר הסתמכות הועדה הרפואית על חוות דעת מטעם המשיב, אין בטענה זו כדי להצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור.

כבוד השופט ריבלין מציין בספרו, כי "נפגע המתייצב בפני
הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי ומציג בפני
ה חוות דעת של מומחים רפואיים מטעמו, זוכה ביתרון הנשלל ממנו במסגרת הוראות סעיף 6 א' לחוק המונעת הצגת חוות דעת הרפואית מטעמו". יחד עם זאת, הוראות חוק הביטוח הלאומי והתקנות שהותקנו על פיו, אינן שוללות את האפשרות להציג בפני
הועדה הרפואית, חוות דעת של מומחים מטעם הנפגע (ראו א. ריבלין, תאונות דרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה ומעודכנת בעמ' 504). בת"א 405/87 (מחוזי ב"ש) חסון רפאל נ' רטנר רון, דינים מחוזי, כרך א' 891, נקבע כי מקום בו הוצגה בפני
הועדה הרפואית, חוות דעת מטעם הנפגע וזו סמכה החלטתה, על חוות הדעת האמורה, עשוי הדבר לשמש נימוק למתן היתר להבאת ראיות לסתור - עשוי אך לא מחויב בכל מקרה.

בנסיבות המקרה שלפנינו, ועדת העררים לא הסכימה לקביעותיו של המומחה מטעם המשיב ולא סכמה כלל על חוות דעת זו בעת קביעת ממצאיה ומסקנותיה.

לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי מדובר במקרה חריג המצריך הבאת ראיות לסתור. לפיכך, דין הבקשה להידחות.

התובע יגיש תחשיב נזק תוך 30 יום ממועד קבלת החלטתי זו. הנתבעת תגיש תחשיב נזק מטעמה תוך 30 יום ממועד קבלת תחשיב הנזק מטעם התובע.

הצעת פשרה בכתב תישלח לצדדים בדואר.

הדיון הקבוע בתיק דנן ליום 13.05.14 – מבוטל.

התיק נקבע לתזכורת פנימית ליום 25.07.14.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים באמצעות הפקסימיליה ותוודא קבלתה.

ניתנה היום, י"ב אייר תשע"ד, 12 מאי 2014, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 38168-05/11 זוהר אילן פנחס נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/05/2014)