פסקי דין על שרגא פייבל (פיליפ) ברג הקרוי גם "הרב ברג" ז"ל | פסקי דין על קרן ברג הקרויה גם "הרבנית ברג" | פסקי דין על מיכאל ברג ואח' | פסקי דין על ציפורה גילעדי

36339-02/12 א     13/05/2014




א 36339-02/12 שרגא פייבל (פיליפ) ברג הקרוי גם "הרב ברג" ז"ל, קרן ברג הקרויה גם "הרבנית ברג", מיכאל ברג ואח' נ' ציפורה גילעדי








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 36339-02-12 גילעדי נ' עמותת המכון לחקר הקבלה מ.ע. 580050813 ואח'




תיק חיצוני:




בפני

כב' השופטת
אושרי פרוסט-פרנקל


מבקשים

4. שרגא פייבל (פיליפ) ברג הקרוי גם "הרב ברג" ז"ל

.5 קרן ברג הקרויה גם "הרבנית ברג"
ת.ז 0133551536
6 מיכאל ברג ת.ז 25297466
7 יהודה ברג ת.ז 029341179
8 משה אופנהיימר ת.ז 58349358
9 אימי כהן ת.ז 022664502
10 משה רוזנברג ת.ז 055472039


נגד


משיבה
ציפורה גילעדי



החלטה

לפני בקשת הנתבעים 4-10 ( להלן: "המבקשים" ) לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות ובהעדר עילת תביעה או יריבות כנגד המבקשים. לטענתם, כל עילות התביעה אותן מעלה התובעת, (להלן: "המשיבה" ) בכתב התביעה, התיישנו כבר לפני 6-7 שנים למעט, סכום זניח, לדבריהם, של משכורת התובעת ביחס לחלק משנת 2006 ושנת 2007 לפי סעיפים 5(1) ו-6 לחוק ההתיישנות.

לטענת המבקשים, המשיבה לא טרחה לפרט בכתב התביעה את העובדות הבסיסיות ביותר שיש בהן כדי לתמוך בטענתה. כך למשל, משיבה איננה מפרטת מתי בדיוק נודע לה דבר המרמה, כי המשיבה לא מפרטת בכתב התביעה, מדוע לא ידעה על כך קודם לכן, והאם אי ידיעת העובדות הנטענות, לא היה תלוי בה. המשיבה לא פרטה אילו עובדות חדשות התבררו לה באיחור של 15 שנים, והמבקשים תוהים, האם מדובר בעובדות שלא ניתן היה לגלות בזהירות סבירה, קודם לכן והאם עשתה מאמצים לגילוי העובדות החדשות שהתגלו לה, כביכול, כהגדרת המבקשים, קודם לשנת 2012 ומהי המרמה הנטענת.
המבקשים מוסיפים וטוענים, כי טענות המשיבה בכתב התביעה, נטענות בשפה רפה, באורח כוללני וסתום, כאשר המשיבה מעלה טענותיה "על דרך הסתם" ( פיסקה 56 לכתב ההגנה ) וללא כל פירוט והיגיון בסיסי ולכן דינה להדחות.
מוסיפים המבקשים בטיעוניהם, כי אין בטענות סתמיות אלו, כהגדרתם, כדי להקים בעניינה את החריגים שקבועים בסעיפים 7-8 לחוק ההתיישנות. לשיטתם מדובר בחריגים מצומצמים ביותר שאינם עומדים לרשות המשיבה בנסיבות המפורטות בכתב התביעה ולכן יש לדחותה.

המבקשים אף טוענים, כי המשיבה לא הוכיחה, כי בנסיבות המקרה מתקיימים התנאים להתיישנות שלא מדעת לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות. המשיבה לא הוכיחה שקיימות נסיבות שלא היו ידועות לה וכי נסיבות אילו מהותיות לגיבוש עילת התביעה וכי לא יכלה למנוע אותן בנסיבות העניין, בזהירות סבירה.

לחילופין טוענים המבקשים, כי דין התביעה להדחות על הסף מחמת השיהוי הקיצוני שדבק בה ושינה ,בין היתר, את מצב המבקשים לרעה וגרם להם נזק ראייתי . לטענתם, עילה נוספת לסילוק התביעה על הסף נובעת מכך שכתב התביעה לא מגלה כל יריבות כנגד המבקשים, או עילת תביעה שכן למבקשים אין אחריות אישית למעשים הנטענים וכל טענותיה נוגעות למרכז הקבלה, נתבעת 2 שהיא אישיות משפטית נפרדת מהמבקשים.
לטענת המבקשים, כל מטרת צירופם לכתב התביעה נועדה לשם הפעלת לחץ ועשיית שימוש ציני כהגדרתם בעובדת היותם של המבקשים, מוכרים בציבור.

לטענת המבקשים, בהעדר התייחסות ספציפית ופרטנית לנזקים הספציפיים שנגרמו למשיבה ע"י כל אחד מהמבקשים, אין המבקשים יכולים להתגונן כיאות ונפגעת זכותם הדיונית והמהותית בהליך.

המשיבה, עתרה לדחיית הבקשה במסגרת כתב התשובה ובמסגרת השלמת טיעוניה בהתאם להחלטתי במהלך ישיבת בית משפט מיום 19.3.14.
לטענת המשיבה, המבקשים החמיצו את ההזדמנות הראשונה להעלאת טענת התיישנות כנגד תביעתה ולכן יש לדחות את בקשתם לסילוק כתב התביעה על הסף בטענת התיישנות.
לטענתה, המבקשים יוצגו מתחילת ההליך המשפטי ע"י עו"ד
לנדאו , כולל לצורך הגשת בקשה לפיה בית משפט התבקש לקבוע שלא בוצעה מסירה כדין למבקשים ביום 18.4.12.

המשיבה מפנה לעניין זה, לתצהירי
המבקשים שהוגשו במסגרת הבקשה לביטול

פסק דין
, מהם עולה כי עו"ד לנדאו יגיש בשמם בקשה בעניין אי מסירת כתב התביעה כדין למבקשים. ראה לעניין זה תצהירי קרן ברג ( נתבעת
5 ), יהודה ברג ( נתבע 7 ) ומשה רוזנברג ( נתבע 10 ).
עוד טוענת המשיבה, כי בהתאם לאמור בתצהירי המבקשים במסגרת הבקשה לביטול

פסק דין
עולה כי כבר בשלב זה היה על עו"ד לנדאו, להעלות טענת התיישנות.
לטענתה, בנסיבות האמורות יש לראות בהודעה שהוגשה ביוזמת המבקשים, מראשי מרכז הקבלה ו/או הבעלים ו/או המנהלים ו/או הפועלים מטעם נתבעים 1-3, בעניין המצאת כתב התביעה לידיהם, בבחינת ההזדמנות הראשונה להעלאת טענת התיישנות בהתאם לסעיף 3 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958.

לשיטת המשיבה, ברוח הפרשנית המרחיבה שעולה מהפסיקה למושג , ה"הזדמנות ראשונה" במהלכה אמורים הנתבעים להעלות טענת התיישנות. מכיוון שלא עשו זאת, החמיצו את ההזדמנות שמקנה להם חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 ואינם יכולים להעלות טענה זו.

לגבי הבקשה לסילוק התביעה על הסף בהעדר יריבות, טוענת המשיבה כי אחריותם של המבקשים נלמדת מתצהירי המבקשים במסגרת הבקשה לביטול

פסק דין
בהם נטען ע"י המבקשים, כי הם קושרים עצמם כהגדרת המשיבה, למסכת העובדתית שבכתב התביעה, בכך שהצהירו כי פעלו במסגרת המכון לחקר הקבלה כמורים רוחניים / יועצים / מנהלים שותפים.

המבקשים בתשובתם טוענים, כי "ההזדמנות הראשונה" להעלאת טענת התיישנות ע"י המבקשים לא היתה במועד הגשת ההודעה על אי המצאת התביעה למבקשים ( להלן: "ההודעה" ), שכן הבקשה הוגשה מטעם נתבעות 1-3 ולא מטעם המבקשים. לכן לשיטתם לא ניתן להעלות טענות החמצה במסגרת ההודעה שלא הוגשה בשמם או מטעמם.
עוד טוענים המבקשים, שההודעה לגבי אי המצאת כתב התביעה הוגשה עוד לפני רכישת סמכות שיפוט ע"י בימ"ש בישראל
מכיוון שרובם מתגוררים בארה"ב.

לחילופין נטען, כי לא ניתן לראות בהודעה מיום 18.4.12 כ"הזדמנות ראשונה" להעלאת טענת התיישנות לפי הפסיקה.

דיון בבקשה לסילוק התביעה על הסף בשל ההתיישנות:
המבקשים טוענים שההזדמנות הראשונה להעלות את טענת ההתיישנות, לא הייתה בעת שהוגשה ע"י עו"ד לנדאו הודעת בעניין אי המצאת כתב התביעה למבקשים, היות וזו הוגשה ע"י נתבעים 1-3 ולא ע"י המבקשים. לחילופין נטען, כי גם אם ההודעה הנה בגדר "ההזדמנות הראשונה" להעלאת טענת התיישנות, אזי במועד זה, קרי במועד בו טרם קנה בימ"ש ישראלי סמכות לדון בתביעה לא ניתן לראות במועד הגשת ההודעה לבימ"ש "כהזדמנות ראשונה" לעניין ההתיישנות. בנוסף טוענים המבקשים, כי לפי הפסיקה, ההודעה איננה בגדר "הזדמנות ראשונה" לפי קביעת בית המשפט בפרשת יופיטר, לפיה בקשה שהוגשה בטרם הגשת כתב הגנה איננה מהווה "הזדמנות ראשונה" להעלאת טענת התיישנות ולכן יש להורות על סילוק כתב התביעה על הסף.

המשיבה מנגד טוענת, כי המבקשים החמיצו את "ההזדמנות הראשונה" להעלאת טענת התיישנות ולכן חל בעניינם סעיף 3 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 והם מנועים מהעלאת טענת התיישנות במסגרת בקשתם המקדמית לסילוק התביעה על הסף.

האם המצב הדברים המתואר לעיל מנועים המבקשים מלהעלות טענת התיישנות? האם טענת ההתיישנות שנטענה לראשונה במסגרת כתב ההגנה, מהווה "הזדמנות ראשונה" לכך?

סעיף 3 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958,
קובע כי בית המשפט לא יקבל טענת התיישנות שלא נטענה ב"הזדמנות הראשונה":
"אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה"















.
בפרשת רוז'נסקי,
ע"א 630/90 רוז'נסקי נ' ארגון מובילי לוד (העולה) בע"מ ואח'
נדונה משמעותו של הדיבר "הזדמנות ראשונה" ונאמר מחד, כי נוסח סעיף 3 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 איננו מבהיר את משמעותו של הדיבר "הזדמנות ראשונה" , אולם , מאידך, נאמר כי העלאת טענת ההתיישנות בכתב ההגנה, לא מהווה א-פריורי , ההזדמנות הראשונה" ויש לבדוק כל מקרה , לפי נסיבותיו בטרם קבלתו:
"אקדים ואציין, כי נראה לי, שלא כל נתבע, שהעלה את טענת ההתיישנות בכתב-
הגנתו, יצא ידי חובתו. שכן לו רצה המחוקק בהסדר זה, היה קובע זאת מפורשות ולא היה נוקט לשון ה'הזדמנות הראשונה'. ניסוח זה מלמד, שייתכנו מקרים, בהם הנתבע יעלה את טענת ההתיישנות בכתב-
הגנתו אך עדיין ייחשב כמי שהחמיץ את ההזדמנות הראשונה להעלות את טענת ההתיישנות.לגופו של עניין, לא הייתי קובע נוסחה גורפת, כללית, שתכסה את כל המצבים, אלא בודק כל מקרה על-
פי נסיבותיו המיוחדות. בעיקר יש לבחון בכל תיק בו מתעוררת סוגיה זו, מה הייתה מהות הדיון הראשון שהתקיים, אשר במהלכו לא העלה עדיין הנתבע את טענת ההתיישנות, מה היה העניין של הנתבע בנושא שהועלה אז, האם נקט עמדה כלשהי ביחס לאותו דיון והאם היה נוכח בו אם לאו".

כאמור, המבקשים טוענים כי "ההזדמנות הראשונה " להעלאת טענת ההתיישנות , לא הייתה במסגרת הודעת ב"כ המבקשים, באותה עת, היות וזו נמסרה לבית המשפט, לפני הגשת כתב הגנה ולכן בהתאם לקביעת בית המשפט בפרשת יופיטר,
ע"א 3599/94
יופיטר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ,
פ"ד נ
(5) 423 (1997), בקשה
, איננה מהווה "הזדמנות ראשונה " להעלאת טענת התיישנות.
בפרשת אסורנס
רע"א 4049/97 אסורנס ג'נרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי, בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק), פ"ד נא
(4) 716 (1997) נקבע כי עניין יופיטר לא חל כאשר המבקש יזם הליך והתייחס לסיכויי התביעה. במצב כזה הפסיד המבקש את ההזדמנות הראשונה להעלאת טענת התיישנות.

עיון בתיק מלמד כי המבקשים הם שיזמו ביום 18.4.12, ( חודשיים לאחר הגשת כתב התביעה ) פניה לבית המשפט, בהודעה על אי המצאת כתב תביעה, כאשר לפי הצהרת המבקשים הם יוזמיה .
ראה לעניין זה
פיסקה 3.4 לתצהיר קרן ברג בבקשה לביטול

פסק דין
ופיסקה 3.4 לתצהיר יהודה ברג,שם מציינים המבקשים מפורשות כי ההודעה הוגשה, לאחר סיכום איתם, "...סוכם כי עו"ד גד לנדאו יגיש בקשה בעניין אי מסירת כתב התביעה כדין לי ולמבקשים נוספים..." . לפיכך אני דוחה את טענת המבקשים לפיה ההודעה לבית המשפט נמסרה ע"י נתבעים 1-3 ולכן בנסיבות האמורות, קרי, כאשר המבקשים יוזמים פניה לבית המשפט בעניין הגשת כתב הגנה, היה עליהם להעלות את טענת ההתיישנות, כבר בשלב זה.

יתרה מכך, למבקשים הייתה הזדמנות נוספת להעלאת טענת התיישנות, במסגרת הבקשה לביטול

פסק דין
בהעדר הגנה אותה הגישו ביום 7.8.13, הזדמנות שלא נוצלה על ידם, שכן, מעיון בבקשה נלמד כי טענת התיישנות לא הועלתה בה , למרות שבמסגרת הבקשה נדונו סיכויי הגנת המבקשים ( ראה פיסקאות 63-65 לבקשה לביטול

פסק דין
). כך גם בתצהירי המבקשים שצורפו לבקשה , גם בהם לא הועלתה כל טענת התיישנות.

לאור האמור, שוכנעתי כי המבקשים החמיצו את ההזדמנות , בהתאם לסעיף 3 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 להעלאת טענת התיישנות שכן עמדו בפני
הם שתי הזדמנויות , בהן יכלו להעלות את טענת ההתיישנות ולא עשו כן.

על המבקשים היה להעלות טענת התיישנות כבר ביום 18.4.12 כאשר פנו לבית המשפט בהודעה לעניין המצאת כתב התביעה ולחילופין היה עליהם לעשות זאת ביום 7.8.13 כאשר פנו לבית המשפט בבקשה לביטול

פסק דין
בהעדר.

לפיכך, בקשתם לסילוק התביעה על הסף בשל התיישנות, נדחית.

דיון בבקשה לסילוק התביעה על הסף בהעדר עילה / העדר יריבות:
המבקשים עותרים לסילוק התביעה על הסף, היות ולטענתם, למבקשים אין אחריות אישית כלפי המשיבה וכן מכיוון שהמשיבה לא התייחסה בכתב התביעה לנזקים ספציפיים שגרמו המבקשים.
המשיבה מנגד , טוענת
לאחריות אישית של המבקשים בקבלת כספה וכן כי אחריותם של המבקשים נלמדת מתצהירי המבקשים במסגרת הבקשה לביטול

פסק דין
, שם המבקשים קושרים עצמם, כהגדרת המשיבה, למסכת העובדתית שבכתב התביעה בכך שהצהירו כי פעלו במסגרת המכון לחקר הקבלה כמורים רוחניים / יועצים / מנהלים שותפים.

לפי הפסיקה נדרש כי העדר העילה/העדר יריבות, יעלה באופן ברור מכתב התביעה. ראה לעניין זה , ע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש.מלונות בע"מ, פ"ד מג(3) 124, 128 ( 1989 ) שם נקבע:
"די בספק בדבר האפשרות שהתובענה תתקבל כדי לדחות בקשה לסילוק על הסף"

וע"א 35/83 לאה חסין נ' רחל פלדמן,פ''ד לז(4) 721, 724 (1983) שם נקבע :
"טעמו והגיונו של הכלל בדבר המחיקה על הסף בהעדר עילה, כמו גם טעמה והגיונה של ההלכה בעניין זה, הם שהעדר העילה - או העדר היריבות - צריך להיות ברור וגלוי מכתב הטענות עצמו, ודי בספק בעניין זה כדי להכשיל בקשת מחיקה על הסף (ע"א 35/83 לאה חסין נ' רחל פלדמן,פ''ד לז(4) 721, 724 (1983)".

בשים לב להלכה המפורטת לעיל וכן בשים לב להלכה באשר לתנאים לקבלת בקשה לסילוק על הסף לפיה, בקשה שכזו תענה רק במקרים חריגים ומיוחדים:
"הסנקציה של מחיקה על הסף היא סנקציה מרחיקת לכת, אשר בית המשפט יעשה בה שימוש רק במקרים מיוחדים ובנסיבות מיוחדות" (
ע"א 693/83
שמשון שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב יפו מ
(2), 668, 271).

בית המשפט יורה על מחיקת התובענה על הסף רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד המבוקש שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה. (

ע"א 109/84
ורבר ואח'
נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח'
מא'
(1), 577,
ע"א 642/89
עיזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה מו
' (1), 470,
ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח'
, מה
(4), 18).

בעניינה של הבקשה נשוא הדיון, בהעדר נסיבות חריגות להפעלת הסנקציה של סילוק התביעה וכן בשים לב לכך, שהוצג, לכאורה, ע"י המשיבה בסיס עובדתי, שטרם נבחן, וניתן יהיה להכריע בו רק לאחר שמיעת הראיות, הרי שהמחלוקת מחויבת ברור בטרם הכרעה באשר לחלקם של המבקשים בקבלת כספי המשיבה. שוכנעתי כי אין מקום להיענות לבקשה.

הבקשה נדחית.
המבקשים ישלמו את הוצאות המשיבה בסך 2,000 ₪.








ניתנה היום, י"ג אייר תשע"ד, 13 מאי 2014, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 36339-02/12 שרגא פייבל (פיליפ) ברג הקרוי גם "הרב ברג" ז"ל, קרן ברג הקרויה גם "הרבנית ברג", מיכאל ברג ואח' נ' ציפורה גילעדי (פורסם ב-ֽ 13/05/2014)