פסקי דין על שמעון סופר | פסקי דין על אתי סויסה | פסקי דין על שירביט חברה לביטוח |
31337-09/13 תק 13/05/2014
תק 31337-09/13 שמעון סופר נ' אתי סויסה, שירביט חברה לביטוח בע"מ
בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה
ת"ק 31337-09-13 סופר נ' סויסה ואח'
תיק חיצוני:
בפני
כב' הרשמת בכירה
אושרית הובר היימן
תובע
שמעון סופר
נגד
נתבעות
1.אתי סויסה
2.שירביט חברה לביטוח בע"מ
פסק דין
1. ביום 14.04.13, נפגע רכב
התובע
בתאונה ע"י
רכב
הנתבעת 1
המבוטח
אצל
הנתבעת 2.
מלכתחילה,
לא
הייתה
מחלוקת
כי
הנתבעת 1
אחראית
לקרות
התאונה
וכי
הנתבעת
2
חייבת
בפיצוי
התובע
בגין
כל
נזקיו
.
התובע
פנה
אל
שמאי. השמאי
קבע, כי
הנזקים
אשר
נגרמו
לרכבו
של
התובע
הינם
בסך
של
159,551 ש"ח
נתן
בידי
התובע
חוו"ד
מטעמו וחייב
את
התובע
בתשלום
שכר
טרחתו
בסך
של
2430 ₪.
הנתבעת
2 פיצתה
את
התובע
בגין
כל
נזקיו, למעט סך 222 ₪ בגין "קיזוז ערך ריאלי". סכום זה שולם לבסוף, במהלך ניהול ההליך דנן ואינו נתון עוד במחלוקת. כמו כן, הסכימה הנתבעת
2
להחזיר
לתובע
מתוך
שכר
טרחת
השמאי סך
של
1230
₪
בלבד
.
לפיכך,
עתר התובע
לשלם את
הפרש
שכר
הטרחה, בסך
של
1200
₪
,
וכן
הוצאות
בגין
הגשת
תביעה
זו
.
יודגש, כי במהלך הדיון ובהתאם להצעת כב' הרשמת הרץ, שילמה הנתבעת 2 סכום נוסף ע"ח שכ"ט השמאי, בסך 500 ₪, וכעת נותרה מחלוקת ע"ס 700 ₪ נוספים בלבד.
הנתבעת 2
טוענת, כי שכר
הטרחה
אשר
נקבע
על
ידי
השמאי
הינו
מוגזם
ומופרז
ביותר, וכי לאחר ששילמה לתובע מעל 160,000ש"ח בגין נזקיו, אין לחייבה בתשלום נוסף בגין שכר טרחה זה.
הנתבעת צירפה לכתב הגנתה
מספר
דוגמאות לפסקי
דין
שניתנו
ע"י
ביהמ"ש
לתביעות
קטנות, אולם
אין
בהם, כדי
להביא
לפתרון
הסוגיה
אשר
בפני
.
לעומת
זאת,
טען
התובע
כי
פעל בתום לב וכי החלטת הנתבעת 2 הינה שרירותית ובלתי סבירה. לטענת התובע, מלכתחילה פנה אל השמאי מטעמו באופן פרטי, דווקא מנת שלא יהא כרוך באינטרס של חברת ביטוח כזו או אחרת. עוד טען כי תחילה, פנה אל שמאי אחר אשר הצעת המחיר שמסר לו נראתה גבוהה באופן בלתי סביר בעיניו וכי על כן פנה אל השמאי, מר שריקי, שנתן לבסוף את חוות הדעת, שהצעתו הייתה נמוכה יותר ומשסבר שהינה ראויה בנסיבות העניין. בהתנהלות זו, טוען התובע כי פעל בתום לב, וכי כעת
חברת
הביטוח בחוסר תום לב מצידה
מסרבת
לשלם
לו
את
מלוא
נזקיו
.
בדיון שבפני
העיד השמאי מטעמו של התובע, ביחס לפעולות שביצע לשם מתן חוות הדעת.
דיון והכרעה:
הלכה
היא
כי
על
הניזוק
לפעול
בסבירות, להקטנת
הנזק וכי
נטל
ההוכחה
בענין
הקטנת
הנזק
מוטל
על
המזיק
.
לעניין זה, אפנה ל- ע"א 252/86
יצחק
גולדפרב
נ' כלל
חברה
לביטוח
בע
"
מ
פ"ד מה(4) 45, עמ' 50-51:
"נטל
ההוכחה
בעניין
הקטנת
הנזק
מוטל
על
המזיק
-
הנתבע.
הוא
מבקש
להפחית
מהשיעור
הרגיל
של
הפיצוי
המוטל
עליו ועל
כן
עליו
העול
לשכנע
כי
הניזוק
-
התובע
לא
עשה
להפחתת
נזקו
...
".
בעמ' 54-53 לפסק הדין נבחנה
שאלת
רמת
ההתנהגות
הראויה
המוטלת
על
הניזוק, וכך
נאמר:
"אכן, המטען
הנורמטיבי
של
הנטל
להקטנת
הנזק
צריך
להיות
נמוך
מזה
של
החובה
לנהוג
זהירות
...
הנה
כי
כן
,
על
הניזוק
לנקוט
באותם
אמצעים, אשר
על
-
פי
השקפתו
של
הציבור
הנאור
בישראל
אדם
צריך
לנקוט
בהם
כדי
למנוע
ממזיק
את
החובה
לשאת
בפיצויים
על
נזק
שניתן
למנעו. בקביעתם
של
אמצעים
אלה
,
אין
לצפות
מהניזוק
הקרבה
אישית
למען
המזיק, אך
אין
לאפשר
לו
התעמרות
במזיק
...
יש
לדרוש
מהניזוק
כי
יתחשב
הן
באינטרס
של
עצמו
והן
באינטרס
של
המזיק,
תוך
איזון
ראוי
ביניהם, שישקף
את
תחושת
הצדק
של
הציבור
הנאור
בישראל
."
השאלה
שבפני
הינה, האם
יכול
היה
התובע
להקטין
את
נזקו ע"י
תשלום
שכ"ט
נמוך
יותר
לשמאי
והאם
וכיצד
היה
עליו
לעשות
כן
.
אומר,
כי
הדוגמאות
אשר
הובאו
ע"י
הנתבעת 2
באשר לקביעת שכ"ט שמאי ע"י ביהמ"ש לתביעות קטנות אינן בהכרח משקפות ובוודאי שאינן מחייבות.
יחד
עם
זאת
–
על
פי
הפערים
הגדולים
שבין
סכומי
שכר
הטרחה
אשר
בדוגמאות
ובין
שכר
הטרחה
אשר
נדרש במקרה דנן
מהתובע, ניתן
לקבוע
כי
השכר
אשר
נדרש
מהתובע
איננו
סביר
.
אין
ספק
בעיני,
כי
התובע
לא
ידע
ששכר
הטרחה
אשר
דרש
ממנו
השמאי
איננו
סביר, אין
לו
ניסיון
במקרים
כגון
דא
ולא
היתה
לו
כל
דרך
לדעת
מהם
סכומי
שכר
הטרחה
המקובלים
.
לגבי
מי
שאינו
מודע
לדוגמאות
כגון
אלה
אשר
הובאו
ע"י
הנתבעת,
השכר
אשר
דרש
השמאי
אינו
בלתי
סביר.
שיעורו נמוך באופן יחסי לשיעור
הנזק
אשר
נקבע
על
ידו ואשר התקבל לבסוף ע"י הנתבעת 2,
ולא
היתה
לתובע
כל
דרך
לשער
שישנם
שמאים
אשר
מסתפקים
בשכר נמוך
מזה
.
הנתבעת 2 אשר
חובת
ההוכחה,
בעניין
זה
מוטלת,
כאמור,
עליה
לא
הוכיחה
כי
לתובע
ניסיון
כלשהו
בשמאות
תאונות
דרכים,
או
כי
היה
לו
בסיס
כלשהו
לדעת
מהו
שכר
שמאי
סביר
.
אם כן, משקבעתי
כי התובע
לא
ידע
כי שכ"ט השמאי שנדרש ממנו הינו גבוה מן המקובל
–
לא
היה
עליו
להתמקח,
או
לסרב
לשלם, או
לעשות
כל
פעולה
אחרת, והיה
סביר
מבחינתו, לשלם
את
השכר
הנדרש
.
זאת, בפרט לאחר שדחה הצעת מחיר של שמאי אחר, שהייתה גבוהה יותר.
משקבעתי,
כי
התובע
לא
ידע
ולא
חייב
היה
לדעת
כי
השכר
גבוה,
אין
לבוא
אליו
בטרוניה
על
ששילם
את
השכר. לפיכך, ומאחר
שהנתבעת
לא
הוכיחה
כי
התובע
פעל
שלא
בסבירות וכי
לא
מילא
את
הנטל
המוטל
עליו
להקטין
את
הנזק,
על
הנתבעת
לשלם
לתובע
את
הפרש
שכר
הטרחה
אשר
סירבה
להחזיר
לו
.
במקרה
זה
–
גם
אם
הגזים
השמאי
–
לא
מצאתי
שיש
בכך
להעניש
את
התובע
ולהוציאו
בחסרון
כיס
לאחר
שהוא
שילם
הסכום
שתבע
ממנו
השמאי
.
אם
סבורה
הנתבעת
2
שיש
חריגה
משמעותית
בקביעת שכ"ט השמאי הרי
שלעניין
זה
רשאית
היא
לפנות
לגורמים
המוסמכים
לענייני
קביעת
שכרו
של
שמאי
.
כל
השיקולים
האמורים
לעיל
,
האיזון
הנכון
בין
הצדדים ותחושת
הצדק
מחייבים
החזרת
מלוא
שכר
הטרחה
לתובע
.
סוף דבר
אני מחייבת, איפוא,
את
הנתבעות,
ביחד
ולחוד
לשלם
לתובע
סך
של
700
ש"ח
,
בצירוף
הפרשי
הצמדה
וריבית ממועד הגשת התביעה, 16.09.13, ועד מועד
התשלום
המלא
בפועל
.
כמו
כן
תשלמנה
הנתבעות
ביחד
ולחוד
לתובע
הוצאות
משפט
בסך
של
400 ש"ח
ושכר התייצבותו של השמאי, מר שריקי, לעדות בפני
בסך 500 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום
.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.
ניתן היום,
י"ג אייר תשע"ד, 13 מאי 2014, בהעדר הצדדים.
תק בית משפט לתביעות קטנות 31337-09/13 שמעון סופר נ' אתי סויסה, שירביט חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/05/2014)