פסקי דין על איציק עמר | פסקי דין על בנק לאומי לישראל בע"מ

31888-09/13 תק     12/05/2014




תק 31888-09/13 איציק עמר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות באשדוד



ת"ק 31888-09-13 עמר נ' לישראל בע"מ




תיק חיצוני:




בפני

כב' הרשמת הבכירה כרמית חדד

התובע:
איציק עמר
ת.ז., 027415421


נגד

הנתבע
בנק לאומי לישראל בע"מ




פסק דין


בתביעה שבפני
עותר התובע, מר איציק עמר
(להלן:"התובע") לחייב את הנתבע, בנק לאומי לישראל בע"מ
(להלן:"הבנק") לפצותו בסך של 4,000 ₪.

טענות התובע:

1.
התובע טוען כי במרץ 2012 נטל הוא הלוואת משכנתא מן הבנק שחלקה הלוואה מכספי זכאות ויתרתה הלוואה מכספי הבנק.


כחודש קודם להגשת התביעה כאשר הגיע הנתבע לשם ביצוע התשלום החמישי לקבלן התברר לו כי לא ניתן לעשות שימוש בכספי הזכאות שכן תוקפם הוא לשנה אחת בלבד. משכך, נדרש התובע ליטול הלוואה נוספת מן הבנק אולם עד לאישור ההלואה הצטבר אצל הקבלן חוב בסך של 4,000 ₪.

2.
בדיון מיום 01.05.2014 הציג התובע הודעת חוב מאת הקבלן לפיה חובו של התובע לקבלן נכון ליום 24.07.2013 כולל סך של 2,625 ₪ בגין הצמדה וסך של 779 ₪ בגין ריבית פיגורים.


התובע טען במסגרת הדיון כי הבנק מעולם לא אמר לו שכספי הזכאות תוקפם פג לאחר שנה. כאשר הגיע לשלם את השובר בסביבות יוני 2013 פקיד הבנק אמר לו שהכסף בחשבון. לאחר כשבוע התקשר פקיד הבנק בשנית ואמר לתובע שהוא שכח לומר לו שלא ניתן לעשות שימוש בכסף.



טענות הבנק:

3.
התובע ואשתו פנו לבנק בחודש יוני 2012 בבקשה להעמדת הלוואה למימון רכישת נכס, לצורך קבלת חלק מההלוואה מכספי זכאות הציגו הם תעודת זכאות מיום 26.01.2012. הסכם ההלוואה נחתם בחודש אוגוסט 2012 לאחר שבקשתם אושרה על ידי הבנק.


על מנת לחסוך בעלויות בשל הפרשי מדד ביקשו התובע ואשתו לעמיד לרשותם את כל סכום ההלוואה בבת אחת באמצעות העברת הכספים לחברה וחתמו על הטפסים הנדרשים לשם כך.

4.
לאחר האמור לעיל נשלחה בקשה לבדיקת זכאותם של התובע ואשתו וזו העלתה כי בשל חוסר התאמה בנתוני מספר הילדים וחודשי השירות של האשה נדחתה בקשתם. בעקבות זאת נציגת הבנק יצרה איתם קשר והבהירה כי לצורך העמדת יתרת ההלוואה שביקשו הלווים לקבל מכספי הזכאות עליהם לתקן את תעודת הזכאות ולהמציאה לבנק בצירוף האסמכתאות שנדרשו על ידי משרד השיכון.

לאור זאת, בקשו התובע ואשתו לשחרר בינתיים ובדחיפות את חלק ההלוואה מכספי הבנק ולצורך כך חתמו הם על מסמך (נספח ד' לכתב ההגנה) בזו הלשון:


"אנו איציק וסמדר עמר ...מודעים לכך שיכולים להיות שינויים בתעודת הזכאות מפני שאין לנו אין
(כך במקור כ.ח) כל המסמכים המתאימים. כמו כן אנו מודעים לכך שאם יהיה שינוי בסכום הזכאות הבנק יהיה רשאי להפוך את כספי הזכאות לכספי בנק".


לאחר העברת הודעה זו ולפנים משורת הדין העביר הבנק לידי הלווים את חלק ההלוואה מכספי הבנק בלבד, וזאת מתוך מחווה של רצון טוב ובשל העליה הצפויה של המדד בתחילת החודש העוקב (ספטמבר 2012).

5.
לטענת הבנק גם לאחר מכן יצרה נציגת הבנק קשר עם התובע ואשתו וחזרה וציינה בפני
הם כי לצורך העמדת יתרת ההלוואה עליהם לתקן את תעודת הזכאות כאמור לעיל. נציגת הבנק עשתה כן גם בכל פעם בה הגיעו התובע ואשתו לבנק.

6.
לקראת אמצע חודש יולי 2013 פנו התובע ואשתו לבנק בבקשה להעמיד לרשותם את כספי הזכאות. ביום 15.07.2013 השאירה נציגת הבנק הודעה ללווים כי לא ניתן לשחרר את כספי הזכאות לאחר חלוף שנה ממועד חתימת הסכם הרכישה וזאת בהתאם לנהלי משרד השיכון.


בעקבות זאת פנו התובע ואשתו לבנק בבקשה להעמיד להם את יתרת כספי ההלוואה כהלוואה מכספי הבנק במקום הלוואה מכספי זכאות והבנק ניאות לעשות כן והעמיד להם הלוואה בריבית נמוכה אף מן הריבית בהלוואה מכספי זכאות.

7.
התובע ואשתו פנו בעניין מושא התובענה למחלקת פניות הציבור של הבנק וקיבלו תשובה הדוחה את טענותיהם.

8.
ביום 18.09.2014 ולבקשת התובע ואשתו העביר הבנק סך נוסף של 100,000 ₪ לקבלן לצורך תשלום יתרת הכספים וגם במסגרת זו ניתנה לתובע ולאשתו הטבה בריבית כאמור לעיל.

9.
הבנק טוען כי יש לדחות הטענה לפיה החוב לקבלן נבע מאי שחרור כספי הזכאות במועדם על ידי הבנק, שכן לא ניתן היה לשחררם במועד בו הבנק התבקש לעשות כן בשל אי התאמה. התובע לא דאג להמצאת אסמכתאות לבנק ותיקון תעודת הזכאות במועד וכן לא פנה בבקשה לשחרור חלק ההלוואה מכספי הזכאות למרות פניות חוזרות ונשנות.

10.
אשר לנזק, הבנק טוען כי שחרור הכספים לידי התובע ואשתו ביום 31.08.2013 חסך להם הסך של 2,900 ₪ בגין עליית המע"מ. כמו כן ההטבות שקבל התובע בריביות כאמור לעיל מהווה חסכון של החזרים נמוכים במשך שנים וכן נחסכו מן התובע תשלומים שלא שילם במשך כשנה בגין הלוואות שטרם הועמדו לו.




דיון והכרעה:

11.
עיקר המחלוקת בין הצדדים היא ביחס לשאלה, האם נאמר לתובע כי לא ניתן לעשות שימוש בכספי הזכאות לאחר שנה ממועד החתימה על הסכם הרכישה.


אמנם, נציג הבנק טען בדיון שבפני
כי זו לטעמו הסוגיה השולית וטען כי יש להתייחס להקדמת מועד התשלום לסוף חודש 08/12 שחסך לתובע את עלות עליית המדד בשיעור של אחוז
אחד ולכך שהתובע השתהה מחודש 9/12 עד לחודש 6/13 בהמצאת המסמכים.


איני מקבלת טענת נציג הבנק בעניין זה. לטענות בדבר החסכון בעליית המדד והשתהות התובע, יש משקל, אם בכלל, בשלב בו יידרש בית המשפט לדון בגובה הנזק או באשמו התורם של התובע, אם ישנו.


משכך, בשלב ראשון יש לבחון האם הבנק, באמצעות נציגיו, הודיע לתובע על הגבלת הזמן לשימוש בכספי זכאות באופן שלא ניתן לעשות בהם שימוש לאחר חלוף שנה ממועד החתימה על הסכם הרכישה.


התובע הכחיש כי נאמר לו דבר ההגבלה כאמור לעיל.


בעניין זה העידה מטעם הבנק גב' מינאי כי קיימות שתי הגבלות על מימוש תעודת הזכאות. האחת היא ממועד הנפקת התעודה וזו רשומה על גבי תעודת הזכאות. והנוספת היא הגבלת השימוש בכספי הזכאות לשנה ממועד החתימה על הסכם הרכישה. גב' מינאי העידה כי נציגי הבנק מציינים בפני
לווים באופן קבוע את קיומה של ההגבלה השניה. גב' מינאי העידה ביחס לתובע ספציפית כי הבנק יצר קשר עם הלקוחות על מנת להקדים את מועד התשלום לקבלן בשל עליית המע"מ הצפויה ואז, לאחר שהעניין עבר בקשה נוספת במשרד השיכון התברר שלא ניתן להעביר את כספי הזכאות.


גב' מינאי העידה שהסבירה לתובע ולאשתו את החשיבות של למהר עם המסמכים, וכך עשתה בכל פעם שעברו בסניף.


גב' מינאי העידה כי נספח ד' לכתב ההגנה ניתן בפני
ה. כאשר נשאלה מדוע אין במסמך אזכור בדבר ההגבלה על מועד מימוש כספי הזכאות השיבה היא כי התובע התחייב לטפל בבעיה בתוך שבועיים שלושה ומשכך היא התחייבה כלפי הבנק שהלקוח יטפל בבעיה והיתה צריכה אסמכתה רק לעניין של העברת כספי הבנק כבר בשלב זה.


לשאלות התובע השיבה גב' מינאי שבמשך 10 חודשים לא עשה התובע דבר לשם הסדרת המסמכים החסרים.


(עמ' 4 ש' 24-32, עמ' 5 ש' 1-7 לפרוטוקול)


לאחר עדותה של גב' מינאי טען התובע כי לא פעל לשם הסדרת קבלת המסמכים להלוואת הזכאות שכן גב' מינאי הסב
hr
ה לו שמדובר בעניין פרוצדוראלי וכי סבר שניתן לממש את כספי הזכאות בכל עת.


(שם, ש' 21-22).

12.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בטענות הצדדים ובאשר הוגש על ידם הגעתי לכלל מסקנה כי עלה בידי התובע להוכיח טענתו לפיה לא נאמר לו דבר הגבלת הזמן למימוש כספי הזכאות.


התובע העיד על כך ועדותו לא נסתרה.


מעיון בכתב ההגנה וכן בעדותה של גב' מינאי עולה כי הבנק לא טען באופן מפורש כי הדברים נאמרו לתובע ספציפית אלא כי הבנק נוהג לעשות כן ביחס לכלל לקוחותיו (ס' 19 לכתב ההגנה).

גם הגב' מינאי העידה "אנחנו מציינים באופן קבוע בפני
לווה משכנתא שקיימת הגבלה לפיה ניתן לממש את כספי ההלוואה רק עד שנה ממועד החתימה על ההסכם עם הקבלן" (עמ' 4 ש' 24-25 לפרוטוקול) דהיינו, התייחסה לאופן בו נוהג הבנק לפעול באופן כללי.

ביחס לתובע העידה הגב' מינאי כי "הסברתי להם את החשיבות למהר עם זה, עם המסמכים גם אמרתי להם ואני יכולה לומר שבכל פעם שעברו...תיזכרתי אותם לגבי המסמכים החסרים" (עמ' 5 ש' 1-3 לפרוטוקול).

למרות שגב' מינאי העידה שהבהירה להם את החשיבות להמציא המסמכים במהירות, בשום שלב לא העידה היא (כפי שגם לא נטען בכתב ההגנה) כי אמרה לתובע או לאשתו באופן מפורש כי לא ניתן לעשות שימוש בכספי הזכאות לאחר חלוף שנה ממועד החתימה על הסכם הרכישה.

בעניין זה מן הראוי להפנות לנספח ד' לכתב הגנה אשר הוגש מטעם הבנק. לטענת הבנק חתמו התובע ואשתו על מסמך זה בעת שנדרשו להמציא המסמכים החסרים. מצופה כי במסמך זה היה הבנק מעלה על הכתב כי הובהר לתובע ולאשתו משמעות העיכוב בהמצאת המסמכים או הדחיפות בהמצאתם כפי טענת הגב' מינאי בעדותה כאמור לעיל.

למרות זאת כל שיש במסמך הוא דבר ידיעתם של התובע ואשתו כי יכולים להיות שינויים בתעודת הזכאות בשל היעדר מסמכים וכי אם יהיה שינוי בסכום הזכאות יהיה הבנק רשאי להפוך את הכספים מזכאות לכספי בנק. אין במסמך כל התחייבות להמציא המסמכים במועד מסויים, אין בו כל התייחסות לדחיפות העניין או למודעות התובע ואשתו להגבלת הזמן הרלוונטית.

מסמך זה נועד על פי ניסוחו להבטיח את הבנק במקרה בו לא תתקבל תעודת זכאות או תתקבל תעודת זכאות בסכום אחר.

ניסוח זה יש בו כדי לתמוך בטענת התובע לפיו הוסבר לו כי המדובר בעניין פרוצדוראלי גרידא.

גם במקום בו גב' מינאי הזכירה לתובע ולאשתו דבר חובתם להמציא מסמכים, לא הוכח כי הבהירה להם שבמקום בו לא יבקשו לממש כספי הזכאות בתוך שנה ממועד החתימה על הסכם הרכישה לא יוכלו לעשות שימוש בכספי הזכאות.

המדובר בעניין בעל חשיבות למי הרוכש דירה ומסתמך על כספים אלו, ואין חולק כי מחובתו של הבנק ליידע את לקוחותיו, ובהם התובע, על מגבלה זו על מנת לאפשר להם להיערך בהתאם.


במאמר מוסגר יצויין כי נוכח חשיבות הדבר כאמור לעיל, מן הראוי שהבנק יבהיר מגבלה זו ללקוחותיו בכתב ויחתימם על דבר ידיעתם בנוסף להבהרת הדברים בעל פה, וזאת בין היתר על מנת להעמידם על חשיבות ומשמעות החריגה מזמנים, אם תהיה.


משהוכח כי הבנק לא יידע את התובע על המגבלה ובוודאי לא העמידו על חשיבות העניין לצורך מימוש כספי הזכאות, הרי שהתובע סבר כפי עדותו כי יוכל לממש את הכספים בכל עת, ולא ידע כי עליו לפעול לשם כך בתוך שנה מיום החתימה על הסכם המכר.

כתוצאה מכך, איחר התובע את המועד למימוש הכספים ומשכך לא יכול היה התובע לעשות שימוש בכספי הזכאות והיה עליו לבקש כי הבנק יעמיד לו הלוואה חלופית. העיכוב בהעמדת ההלוואה החילופית הביא לעיכוב בתשלום הכספים לקבלן.

13.
אשר לאשמו התורם של התובע, לא מצאתי לקבוע כי לתובע אשם תורם בעניין זה.


התובע העיד כי אכן לא פעל לשם המצאת המסמכים כפי שנדרש לעשות משום שנמסר לו שהמדובר במסמך פרוצדוראלי.


בעניין זה, וכאמור לעיל, כל עוד לא ידע התובע כי קיימת מגבלה של זמן הרי אין להטיל עליו האחריות לכך שלא פעל בזמן או לכך שהתעכב.

יש לציין כי הסכם הרכישה נחתם ביום 20.03.2012 (נספח א' לכתב ההגנה), כך שניתן היה לממש את כספי הזכאות עד חודש 3/13. בפועל פנה התובע לבנק כ – 4 חודשים לאחר מכן.
התובע פנה לבנק למעשה רק בשלב שבו נדרש להוסיף ולשלם לקבלן תשלום נוסף. עובדה זו יש בה דווקא כדי לתמוך בטענה שלא הובהרה לתובע ולאשתו דחיפות הטיפול בעניין ורק בשעה שנדרשו להוסיף ולשלם פנו לבנק בעניין זה.

בהעדר ידיעה בדבר מגבלת הזמן לא מצאתי מקום לייחס לתובע אשם תורם בעיכוב העברת המסמכים.

אכן, אין לקבל טענה לפיה אדם יושב באין מעשה. אולם כאמור לעיל כאשר אותו אדם אינו מודע כי הוא כפוף למגבלת זמן אין לייחס לו אשם תורם על כי לא פעל בתוך מגבלת זמן זה, במיוחד בשים לב שהתובע פעל באופן סביר בהתאם לידיעותיו ופנה לבנק בעת שנדרש לשלם תשלום נוסף.


הנזק:

14.
התובע טען בכתב התביעה כי בשל העיכוב נגרם לו חוב אצל הקבלן בסך של 4,000 ₪.

מן המסמך אותו הציג לבית המשפט במועד הדיון עולה כי ביום 24.07.2013 חובו אצל הקבלן כלל הסך של 2,625 ₪ בגין הצמדה והסך של 779 ₪ בגין ריבית פיגורים.

נציג הבנק הציג את נתוני מדד תשומות הבניה ממנו עולה כי חלק החוב המתייחס להצמדה נובע משינויים במדד תשומות הבניה ממועד החתימה על ההסכם ועד למועד התשלום ולאו דווקא בשל העיכוב בהעברת התשלום הספציפי לקבלן.

התובע אישר שהמדובר בהצמדה ממועד ההסכם וכי לא ידע שכך הדבר (עמ' 4 ש' 20 לפרוטוקול). על כל פנים ומאחר שאין במכתב הקבלן אישור לכך שהמדובר בהצמדה בשל פיגור בתשלום הספציפי לא מצאתי כי התובע הוכיח את רכיב התביעה הנובע מהצמדה.

משכך התובע הוכיח נזק בסך של 779 ₪ בלבד בשל ריבית הפיגורים שאין חולק כי היא תוצאה של האיחור בהעברת הכספים לקבלן עד להעמדת ההלוואה החלופית מכספי הבנק.

15.
בעניין הנזק טוען הבנק כי יש להפחית מן הנזק את הסכום שנחסך לתובע בגין העמדת ההלוואה בסוף חודש אוגוסט וחיסכון המע"מ שנבע מכך. כמו כן טען הבנק כי בשל ההטבות שקבל התובע בריביות נחסכו לו כספים בהחזרי משכנתא לאורך שנים.


לא מצאתי מקום לקבל טענות הבנק בעניין זה. הקדמת התשלום לקבלן מיוזמת הבנק אינה קשורה לנזק הנובע מן האיחור. במקום בו הבנק היה מודיע לתובע על ההגבלה היה התובע נהנה מן החסכון במע"מ והיה חוסך גם את ריבית הפיגורים שנגרמה כתוצאה מן האיחור.


אשר להטבה בריביות, הבנק לא הביא כל נתונים כספיים בדבר ההפרשים בין הריביות והשווי הכספי של ההטבה ומשכך לא מצאתי להתייחס לעניין זה בקביעת הנזק.

16.
לאור האמור והמפורט לעיל אני מורה כדלקמן:


הבנק ישלם לתובע הסך של 779 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה (16.09.2013) ועד למועד התשלום בפועל.


כמו כן ישלם הבנק לתובע הוצאות בסך 350 ₪.

ניתנה היום, י"ב אייר תשע"ד, 12 מאי 2014, בהעדר הצדדים.








תק בית משפט לתביעות קטנות 31888-09/13 איציק עמר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/05/2014)