פסקי דין על פלונית | פסקי דין על פלוני | פסקי דין על פלוני | פסקי דין על משה בילו ואח' |

3522/14 בעמ     11/06/2014




בעמ 3522/14 פלונית נ' פלוני, פלוני, משה בילו ואח'




החלטה בתיק בע"מ 3522/14
בבית המשפט העליון


בע"מ 3522/14



לפני:

כבוד השופט נ' הנדל


המבקשת:
פלוני

ת



נ


ג


ד



המשיבים:

1. פלוני


2. פלוני


3. משה בילו


4. אבינועם בילו


5. יפה הלפרט


6. עדן שור


7. דניאל מועלם


8. אורנה מועלם


בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בעמ"ש 29482-10-12


בשם המבקשת:
עו"ד עמית לדרמן
; עו"ד עידן מילר



החלטה


1.
בקשת רשות ערעור שעניינה הסכם קומבינציה.

2.
המבקשת ושני אחיה, משיבים 3-4, ירשו בצוותא מגרש מהוריהם. בשל חילוקי דעות בין האחים מונו משיבים 1-2 לכונסי נכסים על המגרש. בתום משא ומתן שניהלו הכונסים אוּשר הסכם קומבינציה בין האחים לבין משיבים 5-8. במסגרת ההסכם הוקנו לאחים 50% מהזכויות בפרויקט המגורים שיוקם על המגרש.


המבקשת הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה (ת"ע 1152-98, כב' השופט
נ' שילה
). נטען כי בפועל קיבלו האחים 24.65% בלבד מהזכויות, במקום 50%. נטען גם כי אחד הכונסים התרשל בתפקידו, והשני היה נגוע בניגודי עניינים. התביעה נדחתה. נקבע כי האחים קיבלו 48.8% מהתמורה. זאת בהסתמך על חוות דעתו של השמאי מר כהן, אשר מונה למומחה מטעם בית המשפט (להלן: כהן). כמו כן נקבע כי הכונסים טיפלו בעסקה במקצועיות ובמיומנות. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי – נדחה (עמ"ש 29482-10-12, כב' השופטים
י' שנלר, ק' ורדי, ח' ברנר
). מכאן בקשת רשות הערעור שבפני
י.

3.
במסגרת הבקשה הודגש כי הסכם הקומבינציה אושר על בסיס מצג שווא, לפיו האחים יקבלו 50% מהזכויות. אלא שבפועל ההסכם מקפח את האחים ומותיר בידיהם תמורה זניחה בלבד. המבקשת סבורה כי חוות דעתו של כהן התבססה על הנחות משפטיות שגויות, שהובילו את כהן לקבוע בטעות כי ההסכם מעניק לאחים 50% מהזכויות בקירוב. כמו כן חוזרת המבקשת על טענותיה כנגד מקצועיותם וניקיון כפיהם של כונסי הנכסים.

4.
הבקשה שלפניי עוסקת בשני נושאים:

האחד
- והוא העיקר - שווי הזכויות שקיבלו האחים בפרויקט,
והאחר
- תפקודם של כונסי הנכסים.


ביסוד פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה עומדת הקביעה כי הסכם הקומבינציה מעניק לאחים 50% בקירוב מהזכויות. זו קביעה עובדתית מובהקת, המבוססת על הכרעה בין חוות הדעת השונות שהונחו בפני
בית המשפט: אחת מטעם המבקשת, שתיים מטעם הנתבעים (המשיבים), ואחת מטעם כהן - המומחה שמינה בית המשפט. המבקשת הציגה בבית המשפט לענייני משפחה את הסתייגויותיה מחוות דעתו של כהן, והוא אף נחקר על כך באריכות. בתום שמיעת העדויות דחה בית המשפט לענייני משפחה את ההסתייגויות, וקבע כי המבקשת לא הצליחה לסתור את חוות דעתו של כהן. בית המשפט המחוזי, בפני
ו העלתה המבקשת את אותן ההסתייגויות, שב ודחה את הטענות. עתה מעלה המבקשת את ההסתייגויות פעם נוספת במסגרת בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי.


המבקשת מציינת כי טענותיה אינן נוגעות להיבטים העובדתיים של חוות הדעת, אלא להנחות ולמסקנות המשפטיות שכלולות בה. עיינתי היטב בחומר שהוגש, וסבורני שאין ממש בהבחנה זו. טענותיה של המבקשת עוסקות, בעיקר, בהפחתות שונות שביצע כהן במסגרת השוואת הזכויות, כמו גם במקדם ההיוון שנבחר על ידיו. טענה נוספת היא שראיות חיצוניות - הסכם שנחתם בין משיבים 5-8 לבין עצמם, ומסמך מטעם רשות המיסים - מלמדות שהמבקשת ואחיה קיבלו פחות ממחצית הזכויות. ואולם נראה כי ההפחתות ומקדם ההיוון משקפים היטב את נסיבות העסקה וטיב הנכס, וכי אין בראיות החיצוניות כדי לגרוע מן המסקנה אליה הגיע השמאי כהן. התרשמתי כי עסקינן בהיבטים מקצועיים מובהקים של חוות הדעת השמאית, שנדונו באריכות בערכאות קמא, ואינני מוצא עילה של ממש להתערב בהן. מכאן מסקנתי כי לא נפלה שגיאה בהכרעות בתי המשפט קמא לפיהן יש לדחות את הסתייגויותיה של המבקשת מחוות דעתו של מר כהן.


הכלל הוא שערכאת ערעור תמעט להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית בהתבסס על חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט (השוו: ע"א 293/88
חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי
(31.12.1988)). הכלל האמור נכון במיוחד בנסיבותיו של תיק זה, כאשר המומחה נחקר בהרחבה על חוות דעתו, והסתייגויותיה של המבקשת – שהן עובדתיות במובהק – הועלו ונדחו הן בבית המשפט לענייני משפחה והן בבית המשפט המחוזי.


בהמשך לכך, אינני רואה הצדקה למתן רשות ערעור בכל הנוגע לטענותיה של המבקשת כנגד שני הכונסים. נקבע כאמור שלא היה מצג שווא רשלני, ושהסכם הקומבינציה שיקף בקירוב חלוקה שווה בין זכויות האחים לבין זכויותיהם של משיבים 5-8. לכך יש להוסיף את התרשמותו הברורה של בית המשפט לענייני משפחה, שהתגבשה בתום שמיעת עדויותיהם של המעורבים בתיק, כי הוכח שהכונסים פעלו במסירות ובמיומנות לטובת המבקשת ושני אחיה. לא מצאתי בחומר שהוגש עילה להתערב במסקנה זו, אשר נשענת על בירור העובדות ושמיעת העדויות.

5.
הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.


ניתנה היום, י"ג בסיון התשע"ד (11.6.2014).



ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


14035220_z01.doc

יק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il






בעמ בית המשפט העליון 3522/14 פלונית נ' פלוני, פלוני, משה בילו ואח' (פורסם ב-ֽ 11/06/2014)