פסקי דין על ואיל יוסף | פסקי דין על בטוח לאומי-סניף חיפה

825/01 בל     14/12/2004




בל 825/01 ואיל יוסף נ' בטוח לאומי-סניף חיפה




7
בתי הדין לעבודה
בל 000825/01
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
14/12/2004
תאריך:
כב' השופטת מהא סמיר-עמאר

בפני
:
נציגת ציבור: אביבה גלניאור

התובע
ואיל יוסף

בעניין:

נ ג ד

הנתבע
בטוח לאומי-סניף חיפה

פסק דין
1. בתביעתו זו, עותר התובע לחייב את הנתבע לשלם לו דמי תאונה, כמשמעותם בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק"), בעקבות תאונה שאירעה לו במהלך חתונה באולם חתונות בכפר ראמה ביום 19/8/99.

2. הנתבע דחה את תביעת התובע, בהתאם למכתב הדחייה מיום 20.12.00, בהסתמך על סעיף 157 לחוק הביטוח הלאומי, ובטענה כי תביעתו של התובע הוגשה זמן רב לאחר חלוף המועד שנקבע בחוק להגשת תביעה לדמי תאונה, וכי האיחור בהגשת התביעה לא נבע מסיבה שמנעה מהתובע להגיש את תביעתו במועד.

3. העובדות הצריכות לעניינו, כעולה מחומר הראיות, הן כדלקמן:

א. התובע, עצמאי במקצועו, עוסק ברפואה משלימה.

ב. ביום 19.8.1999, בשעה 22:00 ו/או בסמוך לכך, החליק התובע ונפל על רגלו, במהלך חתונה באולם חתונות בכפר ראמה (להלן: "התאונה").

ג. בעקבות התאונה, הובהל התובע לבית החולים הממשלתי ע"ש רבקה זיו שבצפת, ואושפז עד ליום 24.8.1999.
ד. ביום 20.8.1999 נותח התובע ברגלו הימנית, והומלץ לו על מנוחה לתקופה ממושכת, תוך המלצה להליכה בעזרת קביים.

ה. לתובע נקבע אי כושר מלא עד ליום 7.3.2000.

4. עיקר טענות התובע:

א. מאז אירוע התאונה, ועד ליום 7.3.2000 אושרה לתובע מנוחה. בתקופה זו, היה התובע במעקב רפואי אינטנסיבי וממושך, שהצריך אשפוז, לצורך ביצוע ניתוח ומעקבים רפואיים. סיבה זו כשלעצמה מהווה סיבה לאי הגשת התביעה במועד.

ב. בזמנים הרלוונטיים לתאונה, קיבל התובע, עצה ממנהל החשבונות שלו דאז, מר בשארה גנדור, לפיה חובו למל"ל עומד לרעתו, ואין הוא יכול להגיש תביעה לדמי תאונה. זאת בנוסף לעובדה כי התובע הוטעה ע"י פקידת המל"ל בכרמיאל, אשר אמרה לו, כי עד לפירעון השיק האחרון בגין החוב למל"ל, אין אפשרות להגיש את התביעה.

ג. התובע הינו אזרח פשוט שאינו מודע לזכויותיו ולחוקים הנוגעים למבוטחי המל"ל, ועל כן, הסתמך על שנאמר לו מפי מנהל חשבונותיו ופקידת המל"ל.

ד. ביום 10.9.2000 הוגשה תביעת התובע למל"ל, קרי, כחודש לאחר התשלום האחרון של חוב התובע למל"ל, ששולם ביום 12.8.2000.

5. עיקר טענות הנתבע:

א. התובע הגיש תביעתו לדמי תאונה לנתבע, רק ביום 10/9/00, כחלוף יותר משנה ממועד התאונה.

ב. אי ידיעת החוק אינה סיבה המצדיקה איחור בהגשת התביעה.

ג. עד ליום 7.3.2000, היה התובע בתקופת מחלה, ואף ממועד זה חלפו יותר מ- 90 יום עד למועד הגשת התביעה על ידו ב-10/9/00.

ד. התובע לא סמך לאורך זמן על דבריו של מר בשארה גנדור, ופנה אל רו"ח סאמח אבו חלו שיטפל בענייניו, ועל פי התייעצות עימו הגיש את טופס התביעה. מכל מקום, הוא לא זימן אותם להעיד לאשר את גירסתו בדבר ההטעיה שממילא הועלתה רק בתצהיר עדות הראשית שלו.

ה. ביום 12.3.2000 ערך התובע הסדר תשלומים עם המל"ל בגין חובו. בהתאם להסדר, היה עליו לשלם 6,000 ש"ח בשישה תשלומים. מכאן, התובע היה אז בקשר עם פקידי הנתבע ויכול היה לברר את זכויותיו. מועד סיום ההסדר הינו ביום 12.8.2000. התובע לא הגיש תביעתו במועד עריכת ההסדר, ואף לא במועד סיום ההסדר.

ו. התובע הגיש טופס תביעה לנכות כללית ביום 14/12/99, וגם זה כעבור יותר מ-90 יום מיום התאונה.

6. דיון והכרעה

א. השאלה הדורשת הכרעה בעניינו, הינה, האם בנסיבות המקרה, כפי שהוכחו בפני
נו, הייתה סיבה שמנעה מהתובע להגיש תביעתו במועד, ואשר יש בה כדי להאריך את מועד הגשת התביעה.

סעיף החוק הרלוונטי לעניינו, הינו סעיף 157 לחוק הביטוח הלאומי קובע, בזו הלשון:

"על אף הוראות סעיף 296 תוגש תביעה לגמלה לפי פרק זה למוסד תוך 90 ימים מיום התאונה; ואולם המוסד יהיה רשאי, לפי שיקול דעתו, ליתן את הגמלה אם נתבעה אחרי המועד האמור בגלל סיבה שמנעה מהמבוטח הגשת התביעה במועד, ובלבד שהתביעה הוגשה תוך 90 ימים מהיום שחדלה להתקיים הסיבה האמורה".

ב. בהלכה הפסוקה, כפי שבאה לידי ביטוי בעב"ל 1112/01 - נוגידאת ראתב נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לג(92), 37, נקבע כי:

"הוראת החוק בדבר הגשת תביעה תוך 90 ימים מיום התאונה נקבעה בהתחשב בטיבו של הביטוח (ביטוח תאונות שאינו כרוך בנכות) ובצורך לאפשר למוסד לבדוק ולאמת את ארוע התאונה ואבדן הכושר של הנפגע בהקדם... בהתחשב בכך נקבעה גם ההוראה החריגה המאפשרת קבלת התביעה באיחור "בגלל סיבה שמנעה מהמבוטח הגשת תביעה במועד..." על רקע מטרת החוק, יש לפרש את המונח "סיבה שמנעה" כסיבה שגרמה לכך שנמנע מן המבוטח לפעול להגשת התביעה, כגון - אם היה מאושפז או מרותק לביתו. המניעה בה מדבר החוק היא אובייקטיבית ואינה יכולה להיות קשורה באי ידיעת החוק, או בכל סיבה אחרת שבשליטת המבוטח. אכן, הוראות החוק ופירושו הנכון עלולים להביא למצבים בהם מבוטח לא יוכל לממש את זכותו בשל הגשת תביעה באיחור, אך זה גורלו של כל אדם שזכותו מותנית בעשיית מעשה תוך פרק זמן קצוב הקבוע בחוק".

ג. בעניינו, בעוד שהתאונה ארעה ביום 19.8.1999, רק ביום 10.9.2000 הגיש התובע תביעתו למל"ל. התובע, הסביר בתצהירו את הסיבה לאיחור בהגשת התביעה, בזו הלשון:

"לטענתי, ריתוקי למיטה מחד, והסתמכותי על ייעוץ וטיפול שגויים שקיבלתי ממר באשרה הם אלה שגרמו לאיחור בטיפול" (ת/1).

ובעדותו בפני
נו הוסיף ואמר:

"את הסיבה לעיכוב בהגשת התביעה למל"ל נבעה משתי סיבות. האחת, עצת מנהל החשבונות שלי שכל עוד אני לא משלם את דמי הביטוח שאני חייב בביטוח הלאומי עבור העבר, אין לי מה להגיש תביעה. והסיבה השניה היא הטעיה של פקידת הביטוח הלאומי שאמרה לי שעד לפירעון השיק האחרון עבור החוב שלי, שפרסתי אותו ל- 8 תשלומים אין לי מה להגיש את התביעה" (ש' 6-3, עמ' 5 לפרוטוקול).
כאמור לעיל, יש לפרש את המונח "סיבה שמנעה" כסיבה שגרמה לכך שנמנע מן המבוטח לפעול להגשת התביעה, כגון, אם היה מאושפז או מרותק לביתו. עיון בחומר הראיות ובחומר הרפואי של התובע שהוגש לתיק, מלמד כי, כבר מיום 4.1.200, חדל התובע מלהיות מרותק לביתו, ויכל ללכת ללא מקל, תוך דריכה מלאה על רגלו (נ/2).

משנשאל על כך התובע הוא השיב:

"אני משיב שנכון שהלכתי עם דריכה מלאה, אבל בכל זאת השתמשתי עם מקל" (ש' 20- 18, עמ' 5 לפרוטוקול).

זאת ללמדך, כי גם אם ביום 4.1.2000, עדיין לא חזר התובע לכושרו המלא, אין ספק שכבר במועד זה, לא כל שכן ב-7/3/00 שעד אז אושר לו אי כושר כתוצאה מהתאונה, הוא לא היה מרותק לביתו, ויכול היה להגיש את תביעתו לנתבע.

ד. טענה נוספת בפי התובע והיא, שהוא פעל על פי עצה שקיבל ממנהל החשבונות שלו, שהטעה אותו ואמר לו, כי כל עוד אינו משלם את חובו בגין העבר לנתבע, הוא אינו יכול להגיש תביעה לדמי תאונה.
התובע מוסיף וטוען, כי הוא עמד על הטעיה זאת רק לאחר שהתייעץ עם רואה חשבון, אליו פנה בתחילת שנת 2000.

הגם שהתובע לא טרח להוכיח את גירסתו הנ"ל, ולא זימן למתן עדות את מנהל החשבונות ו/או את רואה החשבון, ואף בהנחה שגירסתו נכונה, ברור כי כבר בתחילת שנת 2000, ידע התובע שזכותו להגיש את התביעה לנתבע, אך בפועל הוא מגיש תביעתו רק בספטמבר 2000. על כן לא שוכנענו כי ההטעיה המיוחסת למנהל החשבונות, היא שמנעה ממנו להגיש את תביעתו במועד.
ה. מחומר הראיות עולה עוד, כי כבר ביום 12.3.2000 הגיע התובע להסדר תשלומים עם הנתבע, בגין חובו בסך 6,000 ש"ח, שהוסכם על תשלומו ב-6 תשלומים שווים. ללמדך, שגם ממועד עריכת הסדר התשלומים, שמשמעותו מבחינת הנתבע כי החוב הוסדר, ועד למועד הגשת התביעה עברו יותר מ- 90 הימים הקבועים בחוק להגשת התביעה לדמי תאונה.

ו. הוכח בפני
נו עוד כי חרף טענת התובע כי הוטעה לחשוב על ידי מנהל החשבונות כי הוא מנוע מלהגיש תביעה לנתבע בשל קיומו של חוב דמי ביטוח, הוא כן הגיש תביעה לנכות כללית ביום 14/12/99, וזה אפילו לפני שהגיע להסדרת תשלום חובו לנתבע, שכאמור היה ביום 12/3/00.
הנה כי כן, לא ברור מדוע במקרה זה לא פעל התובע בהתאם לעצת מנהל החשבונות המטעה כטענתו.

ז. טענה נוספת בפי התובע לפיה הוא הוטעה על ידי פקידת הביטוח הלאומי בסניף כרמיאל, שאמרה לו כי עד לפירעון השיק האחרון עבור חובו לנתבע, אך הוסיף, כי הוא אינו זוכר את שמה של הפקידה (ש' 7, עמ' 5 לפרוטוקול).
יש לציין כי טענה זו אין לה זכר בכתב התביעה ו/או בתצהיר עדות ראשית של התובע ונטענה לראשונה במהלך עדותו בפני
נו.
יתרה מכך, חובת ההוכחה כי לתובע נמסר מידע לא נכון ע"י עובד המוסד מוטלת על שכמו של התובע, ומשהוא לא הצביע על הפקידה שמסרה לו את המידע המוטעה, ניטלה מהנתבע היכולת להתגונן מפני הטענה, על ידי הבאת גרסה נגדית של אותה פקידה. בנסיבות אלו ברור כי התובע אף לא הרים את נטל הראיה המתחייב להוכחת גרסתו בדבר הטעייתו על ידי פקידת הנתבע.

ח. טענתו הנוספת של התובע, בדבר אי ידיעת החוק, ונהלי הגשת תביעות לנתבע, אף היא נדחית מפאת ההלכה הפסוקה לפיה אי ידיעת החוק אינה פוטרת, מה גם שבתקופה הרלוונטית לתביעה זו, התובע פנה מספר פעמים בעניינים שונים ובהזדמנויות שונות לנתבע, ושקידה סבירה מצידו, הייתה מבהירה לו את זכויותיו.
7. לפיכך, ולאור כל הנימוקים שפרטנו לעיל במצטבר, אנו קובעים כי התובע לא הוכיח קיומה של סיבה מוצדקת שמנעה ממנו להגיש את תביעתו לדמי תאונה במועד, כמתחייב מהוראות החוק והמשמעות שניתנה להם על פי ההלכה הפסוקה.

8. התוצאה היא כי - דין תביעתו להידחות.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתן היום ב' בטבת, תשס"ה (14 בדצמבר 2004) בהעדר הצדדים.
אביבה גלניאור
נציגת ציבור

מהא סמיר-עמאר

שופטת
000825/01בל 710 ר. סבג.









בל בית דין אזורי לעבודה 825/01 ואיל יוסף נ' בטוח לאומי-סניף חיפה (פורסם ב-ֽ 14/12/2004)