פסקי דין על יניב בנימין חג'ג' | פסקי דין על יהודה רובין

17544-02/11 א     08/06/2014




א 17544-02/11 יניב בנימין חג'ג' נ' יהודה רובין








בית משפט השלום בעכו



ת"א 17544-02-11 חג'ג' ואח' נ' רובין ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופט
אברהים בולוס


תובע-נתבע שכנגד

יניב בנימין חג'ג'
ע"י ב"כ עו"ד ר. גדבאן


נגד


נתבע-תובע שכנגד

יהודה רובין
ע"י ב"כ עו"ד א.ח הררי




פסק דין


רקע כללי;
1.
לפני תביעה ותביעה שכנגד.

2.
בתביעה העיקרית שהוגשה ע"י יניב חג'ג' (להלן: "התובע"), כנגד יהודה רובין
(להלן: "הנתבע") נטען, כי הנתבע הפעיל בעבר תחנת רדיו והתקשר עם התובע בחוזה לפיו האחרון יעזור בהפקת והכנת הפרסומות ששודרו ברדיו בתמורה לתשלום
10% מההכנסות, סכום המסתכם בסך 25,914 ₪. יצויין כי דרישה זו מבוססת על מסמך בכתב יד החתום ע"י הנתבע שבגדרו התחייב האחרון לשלם לתובע 10% מכלל ההכנסות מהפרסום החל מתאריך 1/01 ועד 9/01 ( נספח ה' לתצהיר התובע להלן "ההתחייבות").

3.
עוד הוסיף התובע וטען, כי באותה תקופה רלוונטית, השנים 2001-2002, הוא אף הלווה לנתבע כספים בסך 44,780 ₪, ולהבטחת החוב ניתן לתובע שטר חוב בגין הסכום הנ"ל שנחתם ע"י הנתבע ביום 8.9.04 (להלן: "השטר"). סכומים אלה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית הינם
בסך של-103,000 ₪, סכום שנתבע ע"י התובע בתביעתו העיקרית.

4.
גם הנתבע הגיש תביעה שכנגד. בתביעה זו הנתבע גולל את העובדות העומדות גם ביסוד הגנתו בתביעה העיקרית. כפי גרסתו, הוא היה בעליה של תחנת רדיו אותה ניהל ללא רישיון. עקב כך, התחנה הייתה נתונה לפשיטות חוזרות ונשנות מצד המשטרה, כאשר בין השוטרים שפקדו את התחנה היה גם אביו של התובע. באחת הפשיטות, כך נטען, ניגש אבי התובע, שכאמור היה באותם זמנים שוטר, לנתבע והודיע לו כי התובע הינו חובב רדיו ומעוניין להגיע ולהתרשם מהתחנה, דרישה לה נענה הנתבע. וכך היה, התובע החל פוקד את התחנה, אלא שאז החלה מסכת איומים וסחיטות שכל מטרתה הוצאת כספים מאת הנתבע.

5.
נטען, כי התובע העביר מסר לנתבע לפיו בתשלום הכספים יקנה "שקט" מפשיטות המשטרה, כאשר הדרישה הייתה לתשלום בשיעור של 10% מהפדיון, דרישה אותה דחה הנתבע בתוקף. בעקבות כך, הפשיטות נמשכו,
נגנבו משדרים, נגרמו נזקים
לתחנה, הושמעו איומים
והוסבו נזקים לצימרים של הנתבע. גולת הכותרת, כך נטען, העלילה השפלה שנרקמה כנגד הנתבע שעה שגורמים עברייניים, וביניהם התובע, שכנעו בחורה להגיש תלונה כנגד הנתבע בגין אונס. בעניין זה התנהלה חקירה עד אשר התיק נסגר.

6.
בתקופה זו, התובע ניצל את המצוקה אליה נקלע הנתבע והתנה מסירת עדות במשטרה בחתימת הנתבע על ההתחייבות וגם על השטר. הנתבע נכנע ללחצים אלה, חתם כבקשת התובע ואף מסר בידי האחרון שיקים על סך של 17,500 ₪, שכולם נפרעו. בגין סכום זה ששולם לתובע, הוגשה התביעה הנגדית שבגדרה התובע נדרש להחזיר סך של כ-25,000 ₪.

7.
לנוכח עמדות הצדדים והגרסאות הקוטביות שהציגו, ועל אף שהשתדלתי להביא אותם להבנות, אלא שכל ניסיונותיי עלו בתוהו. משום כך, הוריתי לצדדים להגיש את תצהירי עדיהם, כן שמעתי את חקירות העדים וסיכומי הצדדים בדיון שהתקיים בפני
י ביום 15.5.14.

תמצית סיכומי הצדדים;
8.
התובע הדגיש בסיכומיו שהנתבע הודה במסגרת חקירתו כי כתב ההתחייבות נחתם ביום 8.9.04 על-ידו, דבר שמקים ומוכיח את
זכות התובע לקבלת החלק המוסכם מההכנסות. הדבר נכון גם לעניין החזר ההלוואות שניתנו לנתבע. בהקשר זה התובע הפנה בסיכומיו לתמליל השיחה המוקלטת שהוגש ע"י הנתבע עצמו וגם לשטר החוב. לעניין התביעה שכנגד וגרסת הנתבע, התובע הדגיש כי טענות אלו הינן שקריות, והראיה שהנתבע מעולם לא ראה להגיש נגדו תלונה למשטרה וגם
לא הניח תשתית ראייתית תומכת. מכאן, התובע בדעה כי נכון להורות על קבלת התביעה העיקרית ודחיית זו שכנגד.

9.
הנתבע האריך בסיכומיו ובמסגרתם העלה טענות שונות ומגוונות. בין היתר, נטען כי התביעה העיקרית התיישנה, הגם שההתחייבות וגם השטר ניתנו בעקבות סחיטתו של הנתבע והאיומים שהתובע היפנה כלפיו. עוד נטען, כי התובע לא הניח תשתית שתסביר את הסכומים הנתבעים, אלא הסתפק בהצגת דרישה בעלמה שלא זכתה לביסוס. חיזוק לכך, הנתבע מוצא בתביעה שהתובע הגיש מקודם לבית המשפט לתביעות קטנות (נ/1) שבגדרה כמת את דרישתו בסך של 25,941 ₪ בלבד. הנתבע אף הוא הפנה לתמליל ולדיסק שבידיו, ולגישתו התמונה המצטיירת מקריאתו מתיישבת עם גרסתו לפיה הוא היה נתון למסכת סחיטה וכי ההתחייבות וגם השטר ניתנו ונחתמו בעקבות כך. יצויין
שהתגלעה מחלוקת בין הצדדים לעניין האוטנטיות של הדיסקים שמתעדים את שיחות הצדדים, למחלוקת זו אדרש בהמשך הדברים.

10.
מכל מאלה, הוסיף הנתבע וטען, כי ההתחייבות והשטר הינם בטלים וחסרי כל נפקות ותוקף, משום שהינם תוצר של כפיה ואף חוזה פסול, הדבר נכון גם באשר לשיקים שניתנו לתובע ונפרעו שעל התובע להשיב את הסכום ששולם .

דיון והכרעה;
11.
תחילה אסיר מדרכי את טענת הנתבע להתיישנות העילות שבכתב התביעה העיקרית. תביעה זו מושתת על שתי עילות,
העילה השטרית הסומכת על
שטר החוב והעילה החוזית הנשענת על יסוד ההתחייבות, ששתיהן מתיישנות בחלוף 7 שנים מיום הולדת העילות.

12.
נקבע רבות שעילת תביעה משמעה קיומו של כח התביעה בידי התובע שבא לידי ביטוי במערכת עובדות זמינה אשר בהוכחתה התובע היה זוכה בסעד המבוקש על ידו (ע"א 3319/94 פפר נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה רעננה, פד"י נא(2) 581, עמ' 594).
שאלת לידתה של עילת התביעה מוכרעת בהתאם לדין המהותי, מכאן שכוח התביעה משמעו קיומה של זכות נטענת בהתאם לדין המהותי, שלגביה פרושה בפני
התובע מערכת עובדתית שבהוכחתה זכות זו תוכר ותזכה את התובע בסעד המבוקש, (ע"א 9382/02 בולוס ובניו, חברה לאירוח ותיירות בע"מ נ' בנק דיסקונט{פורסם במאגרים}.

13.
באשר לעילה השטרית ראיתי תחילה
להדגיש כי שני הצדדים לא הבחינו בין מועד הפירעון למועד עריכת השטר. מעיון בשטר זה רואים בבירור כי התאריך הרשום
מתייחס למועד העריכה והחתימה ואילו המשבצת המיועדת לציון מועד הפירעון נותרה ריקה. כידוע, באשר לעילה השטרית מניין מרוץ ההתיישנות מתחיל מיום הפירעון שהינו היום בו רוכש האוחז בשטר את כח התביעה. אף שמועד הפירעון לא נרשם בשטר, הרי הגיוני וסביר לקבוע כי
מועד זה
לא יכול להיות מוקדם למועד עריכת השטר שהינו 8.9.04, כאשר גם ממועד זה ועד להגשת התביעה ביום 9.2.11 לא חלפה תקופת ההתיישנות.

14.

אמנם הנתבע במסגרת עדותו בפני
י הכחיש כי תאריך עריכת השטר נכתב על-ידו זאת בשונה מהסכום שבכתיבתו הודה (עמ' 29, ש' 4), אולם אני סבור כי גם בעניין זה , כמו יתר דבריו בפני
י,
הנתבע לא דייק
והוא סלף את העובדות. התרשמותי מהנתבע הינה שלילית ביותר, נתבע זה לא בחל בעדותו בפני
י וגם בתצהירו בהצגת עובדות שאין בינן לבין האמת ולא כלום, דבר שהינו נכון לעניין הכחשתו חסרת כל הבסיס לרישום מועד עריכת השטר.

15.
אוסיף, בסע' 11 לתצהירו התובע מסר כי שטר זה ניתן לצורך הבטחת תשלום החוב.

אמנם לא מתנוסס על השטר הכיתוב "לביטחון", אם כי הלכה היא שסיווג
השטר כבטחון נקבעת בעיקר בהתאם למוסכם בין הצדדים, דבר העולה מגרסת הנתבע עצמו שהגדיר שטר זה
כשטר ביטחון בסע' 12 לתצהירו:" נתתי לתובע שטר ביטחון נספח "ב" לכתב התביעה"
(ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב , פ"ד ל"ז(3) עמ' 830,

עמ' 832-833).

הנוהג של חתימת ומסירת שטר ריק הינו נוהג נפוץ, ביחוד שעה שהשטר הינו שטר בטחון ויועד להבטיח תשלומו של חוב, כגון במקרה בו עסקינן. עניין זה בפני
עצמו
תומך במסקנתי כי תאריך העריכה נעשה בידי הנתבע עצמו. בהיותו שטר ביטחון, כך סביר לקבוע, נרשמו ע"י הנתבע עצמו כל הפרטים שהיו נהירים וברורים באותו שלב, תוך הותרת מועד הפירעון ושם הנפרע להשלמה בעתיד ע"י התובע למקרה והנתבע לא יפרע את החוב. מועד העריכה כמו סכום החוב ופרטי עושה השטר היו ידועים ומוסכמים באותו שלב לשני הצדדים, ומכאן פרטים אלה כולם, לרבות מועד העריכה, נרשמו כולם בידי הנתבע.

16.
אף יתרה מכך, מעיון בשטר זה ניתן להיווכח כי הנטען מפי הנתבע אינו נכון. נקודות הדמיון בין החלקים שבכתיבתם הנתבע הודה עם אלה שהוא הכחיש הינם רבים. כך למשל, הדבר בולט בספרה "4" שמופיעה במשבצת שנת העריכה
שעה שמשווים אותה לאותה ספרה במספר תעודת הזהות של הנתבע וגם בסכום, שאין חולק כי נרשמו ע"י הנתבע.
כך גם באשר לספרה "0" שנרשמה במספר השטר,
בתעודת הזהות וגם בתאריך ששנוי במחלוקת. בכולן רואים בבירור כי נקודת ההתחלה והסיום של עיגול זה הינה זהה לחלוטין, ועוד כהנה והנה נקודות דמיון כאשר מאידך לא ניתן לעמוד ולו על שוני מהותי כלשהו. במסקנתי זו איני מתיימר לטעון למומחיות בבחינת מסמכים וכתב יד דבר שבדרך כלל שמור למומחים לדבר, עם זאת לעיתים הדבר כה בולט ומזדקר לעין באופן שניתן לסמוך על מראה עיניים, ניסיון החיים והשכל הישר בהסקת מסקנה מקצועית.
לא שללתי את טענת הנתבע על יסוד מסקנתי זו בלבד, אלא מסקנה זו משתלבת עם כלל הראיות ומחזקת היא את התרשמותי השלילית מהנתבע. עסקינן בראיה מסייעת
המחזקת את דבריי אותם הקדמתי לעיל, הגם שאני סבור כי די באמור מקודם כדי לשמוט את הבסיס תחת הכחשתו של הנתבע.

17.
והעיקר הוא שנטלי השכנוע והראיה באשר לטענת ההתיישנות רובצים לפתחו של הנתבע מהטעם שטענה זו מקדמת את ענייננו. אין להסתפק בהכחשת התאריך, אלא נכון הוא להציג תשתית עובדתית שמוכיחה כי מאז מועד הפירעון המוסכם ועד להגשת התובענה חלפה תקופת ההתיישנות, דבר שלא נעשה.

18.

יוצא אפוא,
נכון לדחות את טענת הנתבע לעניין התיישנותה של העילה השטרית, אלא שהדבר לא מסיר את כל הקשיים העומדים בדרכו של התובע. כוונתי לכך שהשטר חסר פרטים , שם הנפרע וגם תאריך הפירעון, שהינם פרטים חיוניים בהתאם לסע' 3(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). כל עוד מסמך זה אינו מקיים אחר כל התנאים החיוניים כפי דרישתו של הסע' הנ"ל, הרי אין הוא שטר כקבוע בסע' 3(ב) לפקודה והמחזיק בו אינו יכול לתבוע את עושה השטר בהסתמך על העילה השטרית (שלום לרנר, דיני שטרות, מהדורה שניה, עמ' 164). אמנם טענה זו לא נטענה ע"י הנתבע, עם זאת בבואי לבחון את
העילה השטרית אין זה צודק
להתעלם מעניין זה, הגם שתפקידי הוא לבחון קיום יסודותיה המשפטיים של העילה השטרית על סמך הראיות שמובאות בפני
י.

19.

כידוע,
המחזיק בשטר רשאי בהתאם לסע' 19 לפקודת השטרות להשלים פרטים חסרים , לרבות פרטים חיוניים ומהותיים . סמכות זו אפשרית
כל עוד הרישום נעשה במסגרתה של אותה הרשאה שניתנה לו או למחזיק קודם על ידי עושה השטר ( לרנר, עמ' 165). עסקינן, אם כך, בחזקה לפיה קיומו של שטר שאינו שלם מקימה, לכאורה, את ההרשאה
של עושה השטר להשלמת החסר ע"י המחזיק בשטר.

20.
ועוד,
החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב חולשת גם
על חיובים שמקורם בפקדות השטרות,
על צדדים לשטר, וביתר שאת שעה שעסקינן בצדדים קרובים, כפי ענייננו, (לרנר, עמ' 485).

מנקודת המבט של חובה זו נקבע במקרה הזהה לענייננו, בזו הלשון: "
לא ניתן להתחמק מביצוע התחייבות שטרית בחוסר תום לב, על ידי ניצולו של פגם פורמאלי. המשיבים הצהירו בתצהירם (סעיף 16) שחתמו על שטר חוב כערבים וכעת הם טוענים כי אין לפנינו "שטר" עקב פגם טכני של חסרון שם הנפרע
" (ע"א (ת"א) 32316-11-09 רבהון נ' גולדנברג ואח'{פורסם במאגרים}). למען שלמות התמונה אוסיף כי על פס"ד בעניין"רבהון" הוגשה בקשת רשות ערעור שנדחתה (רע"א 8455/11 גולדנברג אברהם ז"ל נ' משה רבהון {פורסם במאגרים}).

21.
כפי שהקדמתי,
גם במקרה בו עסקינן הנתבע הודה
כי השטר נעשה על-ידו ונמסר לתובע כבטחון. גם לא צריכה להיות מחלוקת, כי שעה ששם הנפרע ותאריך הפירעון לא נרשמו הרי חזקה היא כי הנתבע הרשה לתובע להשלים חוסר זה, לרבות באמצעות הוספת שמו של התובע עצמו ותאריך הפירעון. משום שהנתבע מודה בעשית שטר זה, דבר שאף הוכח בפני
י,
כן כאשר נעלה מכל ספק כי בידי התובע הרשות להשלים את החסר, אין זה הוגן לחסום את דרכו של התובע. גם לו טענה זו הועלתה ע"י הנתבע נכון היה לדחותה
משום שהינה נגועה בחוסר תום לב, ועל אחת כמה וכמה שעה שהנתבע לא הציג ולו ברמז טענה זו.

22.

לעניין העילה החוזית, אף שההתחייבות אינה נושאת תאריך, הרי הנתבע עצמו הודה בסע' 12 לתצהירו כי מסמך זה נחתם בד בבד עם השיקים שניתנו לתובע ונפרעו, שיקים העומדים ביסוד התביעה שכנגד, וגם יחד עם החתימה על השטר. בהקשר זה אדגיש,
כי השיקים נמשכו בשנת 2007 זאת בשונה מהשטר, שכאמור, נערך בשנת 2004, כך שברור כי הנתבע לא דייק גם בדבריו אלה. מכל מקום, גם אם נניח כי מרוץ ההתיישנות החל
כפי המועד המוקדם, ונניח כי מסמך זה נערך ונחתם ע"י הנתבע במועד משיכת השטר, אזי, וכפי שהקדמתי, עדיין לא חלפה תקופת ההתיישנות. כך או כך, בהתאם לדבריו של הנתבע ועל בסיס המועד המוקדם יותר, תובענה זו הוגשה במסגרת הזמן וטרם התיישנה.

23.
לפני שאתייחס לטענת ההגנה העיקרית בה אוחז הנתבע בעניין כפייה וניצול התובע למצוקה בה היה שרוי לשם מתן השטר וההתחייבות, ראיתי להתייחס לגרסת התובע שבחינתה מצמצמת את השאלות השנויות במחלוקת.

אף שלעניין העילה השטרית נטלי הראיה והשכנוע רובצים לפתחו של הנתבע אין זה נכון להתעלם מגרסת התובע. אמנם, באשר לעילה זו
התובע אינו
מחוייב בהצגת גרסתו, לא באשר למקור החוב , המסירה והחזקה בשטר. ברם, משעשה כן הרי לכל הפחות נכון לראות בגרסה זו כהודאה פורמאלית בעובדות הנטענות מפי התובע.
במילים אחרות, הואיל והתובע שטח את
גרסתו
בהרחבה, נכון לבחון את תביעתו גם על סמך גרסה זו, (דבריו של כב' השופט זוסמן
בע"א 164/62 טוביה שפירא נ' מרים רבינוביץ, פד"י י"ז, עמ' 341, 348).

24.
התובע כאמור טען כי השטר ניתן בגין הלוואות ואילו ההתחייבויות בגין חלקו בהכנסות, זו הייתה טענתו שאינה מתיישבת עם תצהירו. בסע'
11 לתצהירו התובע הצהיר בזו הלשון:

" ביום 08/09/04 "הטיב" הנתבע עימי ולצורך הבטחת תמורת שירותי הפרסום שביצעתי עבורו חתם הנתבע על התחייבות ולפיה התחייב לשלם לי 10% מסך העסקאות שהתקשר איתן הנתבע ושבגינן ניתנו השירותים על ידי. עוד באותו מעמד חתם הנתבע על שטר חוב בסך 44,780 ₪, וזאת לצורך הבטחת פירעון ההלוואות והשירותים שנטל הנתבע ממני."


25.
ללמדך, שהסכום הנקוב בשטר כולל בחובו הן את ההלוואות הנטענות וגם התמורה בגין השירותים, שכטענת התובע, ניתנו לנתבע.
אלה דברים שמסר התובע בתצהירו ובגדרם הודה כי בשטר גולם כל החוב. דברים אלה הינם בבחינת הודאה פורמאלית של התובע שמייתרת לחלוטין כל מחלוקת בעניין זה, ודי בה כדי לבסס את המסקנה כי הסכום שבשטר משקף את תקרת החוב הנטען.

26.
בסע' 17 (ח) לתצהירו התובע הוסיף כדלקמן:

"בהקשר לסכום השיקיס שמסר הנתבע לי בסך 17,500 ₪ הנני לטעון כי מדובר בפירעון של חלק מההלוואות שנתתי לנתבע וזאת כאמור מלבד ההלוואות שנתתי לנתבע ושלצורך הבטחתן חתם הנתבע על שטר החוב נשוא כתב התביעה שהגשתי (נספח ו' לתצהיר זה) ע''ס 44780 ₪, וניסיונו של הנתבע לייחס את השיקיס לדמי חסות הוא ניסיון מופרך על פניו."

27.
כאן התובע לא דייק בדבריו. כפי הראיות שהונחו בפני
י הרי ברור ואף נעלה מכל ספק כי שיקים אלה, שאין חולק כי נפרעו, ניתנו לתובע על חשבון החוב המגולם בשטר. הראיה לכך הינה העובדה ששיקים אלה נמשכו לפקודת התובע ונפרעו בחשבונו בשנת 2007, שנים אחרי מסירת השטר לתובע. האחרון טען כי השטר נעשה ביום 8.9.04, ואילו באשר למועדי הפרעון של השיקים
לא צריכה להיות מחלוקת כלשהיא. שעה שהשיקים נמשכו אחרי, וכפי גרסת התובע עצמו בסע' 7 לתצהירו הן העבודה הנטענת וגם ההלוואות נתנו לפני שהשטר נעשה, אזי ברור שכל תשלום שבא אחרי מיועד לסילוק חלק מהחוב שבשטר. ועוד, התובע מסר בפני
י
שהוא אוחז בצילום השיקים שניתנו לנתבע כהלוואה (עמ' 19, ש' 31), אלא ששיקים אלה לא הוגשו כראיות דבר הנוטל רבות מעוצמתה של טענתו זו, הגם
שבמסגרת עדותו התובע עצמו
מסר כי כל ההלוואות שניתנו מסתכמות בסך כ-17,000 ₪ (עמ' 20, ש'6).

28.
מסקנתי זו גם מקבלת חיזוק
(נ/1). הוכח בפני
י כי עובר להגשת תביעה זו , התובע הגיש תביעה קטנה כנגד הנתבע במסגרת ת"ק 1407-09-08 אשר נמחקה, כאשר בכתב תביעה זה התובע עתר לחיוב הנתבע בתשלום סך 25,941 ₪ על יסוד ההתחייבות ולא הזכיר ולו במילה קיומו של חוב בגין ההלוואות. כשהתובע עומת עם מוצג זה הוא הסביר כי לא הייתה לו כל כוונה לתבוע בגין הסכום הנקוב בשטר (עמ' 21, ש' 13-16), זאת ביודעו כי הכספים שניתנו כהלוואות סולקו במלואם.

29.
כפי גרסת התובע עצמו הוכח בפני
כי חלק מהחוב הנטען הנקוב בשטר סולק, וכל אשר נותר טעון הכרעה הינה היתרה בסך 27,280 ₪. גם באשר לתשלום יתרה זו הנתבע דבק בטענה כי השטר ניתן עקב כפיה או ניצול התובע למצוקה בה היה שרוי . את טענתו זו הנתבע השתית על תמליל לשיחה שהתנהלה עם התובע אותה הקליט, וכפי גישתו עיון בתמליל זה מלמד כי אכן התובע התנה מתן עדות במשטרה באשר לחשדות האונס אך ורק בתנאי שהשטר ימסר לידיו. אין לי צורך להידרש לטענה זו, שכן בהתאם לראיות שהובאו בפני
י השיחה נשוא ההקלטה והתמליל התרחשה זמן רב אחרי חתימת השטר. ביום 8.1.13 התובע הגיש הודעה אליה צרף חלק מתיק החקירה, לרבות הודעתו שנגבתה במשטרה. מעין בהודעה זו עולה כי התובע התייצב במשרדי היחידה החוקרת ומסר גרסה מפורטת ביום 8.2.06, היינו אחרי כ-15 חודשים מיום מסירת השטר לידיו. עוד מסתבר, כי תלונתה של המתלוננת הוגשה והודעתה נגבתה בתחילת שנת 2005, וליתר דיוק ביום 27.1.05. לא מתקבל על הדעת ואין זה הגיוני כי השטר יעשה וימסר לתובע, כטענת הנתבע, בגין דמי סחיטה כאשר אותה מצוקה נטענת
החלה לכל המוקדם עם הגשת התלונה ואליה נקלע הנתבע
חודשים אחרי שהשטר ניתן לתובע.

30.
ועוד, בסע' 11 לתצהירו הנתבע מסר כי תיק פלילי זה נסגר מחוסר ראיות ביום 1.3.07, עם זאת וחרף חומרת המעשים שהוא מייחס לנתבע, הוא לא טרח ליזום הליך מתאים, ולו פניה בכתב, שבהם יציג את טענותיו ולהודיע אודות
בטלות
ההתחייבות והשטר. שתיקה זו לא מתיישבת עם עוצמת הטענות בהן הוא אוחז בשלב זה. לא מתקבל על הדעת כי צד שנוצל ואולץ בצורה כה נבזית, יראה בחלוף המצוקה שעמדה ביסוד כניעתו ללחצים מצד התובע לשבת בחיבוק ידיים, אלא היה מצופה כי יזדעק יפעל לתיקון העוול שכנטען נגרם וגם יגיש תלונה מתאימה למשטרה.

31.
גם בחינת ההקלטה והתמליל מובילה לאותה המסקנה. לאחר שמיעת ההקלטה ועיון בתמליל שהוגש ע"י התובע בצירוף להודעתו מיום 30.5.13, עולה כי הנתבע הודה במספר הזדמנויות באשר לקיומו של חוב. כך למשל, בעמ' 6 ש' 1 אומר הנתבע בזו הלשון:" תראה אנחנו לא מדברים פה על כסף שלא מגיע לך. אנחנו מדברים על משהו שמגיע". ובהמשך באותו עמוד התובע מציין כי הוא מחזיק בידיו
שטר על סך 45,000 ₪ שניתן לו זה מכבר, ומעלה דרישה לקבלת שטר נוסף על סך של 15,000 ₪( עמ' 6, ש' 7-18). היינו משיחה זו אנו למדים כי השטר ניתן לתובע עובר לשיחה זו ואין בינו לבין עדותו של התובע במשטרה ולא כלום. אמנם באותה שיחה התובע דרש קבלת שטר נוסף, אך דרישה זו אינה ולא יכולה ליטול מנפקותו של השטר בו עסקינן, ביחוד שעה שהתובע מודה בקיומו של חוב.

32.
בהקשר זה אני רואה חשיבות להתייחס למחלוקת שנטשה בין הצדדים לעניין ההקלטה והתמליל. הנתבע טען מפי ב"כ וגם בעדותו בפני
י כי הדיסק והתמליל בהם אוחז התובע הינם "מבושלים", זאת הוא למד לנוכח השוני מההקלטה והתמליל שברשותו.
אחרי ששמעתי את דברי שני הצדדים וגם מומחה לדבר מטעם הנתבע, מסקנתי היא כי זה היה דווקא הנתבע שראה להשמיט חלקים מהשיחות והעביר למומחה מטעמו דיסק ערוך
אשר על יסודו נערך והוגש התמליל מטעמו. דווקא הדיסק והתמליל עליהם
נשען הנתבע
משקפים אך חלקים נבחרים ולא את מלוא השיחות, ואילו הדסק שברשות ב"כ התובע שנמסר לו ע"י ב"כ הנתבע במהלך הדיון, הוא שמשקף נאמנה את תוכן השיחות, שקטעים מהם הבאתי מקודם.

33.
באם לא די באמור לעיל, הוכח בפני

כי זה היה הנתבע שניצל את תמימותו של התובע ואלצו לחתום על התצהיר מיום 8.9.04 (נספח ד' לתצהיר התובע) כתנאי להעברת השטר לידי התובע להבטחת חובו של הנתבע. הוכח כי ביום 29.4.03 הוגש לבית המשפט השלום בעכו כתב אישום כנגד שני הצדדים בו יוחס לשניהם הקמת והפעלת תחנת שידור ללא זיכיון ואישור. משום שכנגד הנתבע עמד תנאי בר הפעלה בגין אותה העבירה, אזי הוא הציע לתובע, כי האחרון יודה בביצוע העבירה ויכחיש כל מעורבות מצדו של התובע. בתמורה לכך, הנתבע התחייב למסור בידי התובע את השטר לשם הבטחת תשלום חובו לתובע. אחרי שהתובע הביע הסכמה, שניהם התייצבו ביום 8.9.04 במשרדו של ב"כ הנתבע והתובע חתם על תצהיר בו הוא מקבל על עצמו כל האחריות ושולל כל מעורבות מצד הנתבע, על אף העובדה שזה היה האחרון שהפעיל תחנת הרדיו. בד
בבד עם חתימת התובע על תצהיר זה, הנתבע קיים את הבטחתו ומסר לידיו את השטר כשהוא מציין את מועד עריכתו התואם למועד החתימה על התצהיר. והנה עוד ראיה כבדת משקל השוללת מכל וכל את גרסתו המסולפת של הנתבע, שהמעט שניתן לומר לגביה כי אין בינה לבין האמת ולא כלום. יודגש, כי השטר ניתן בהתאם להצעת הנתבע עצמו אשר ניצל את התובע ואלצו לחתום על תצהיר זה. כך שמסירת השטר לידי התובע לא נגועה לא באילוץ, לא בכפיה ולא בעושק של הנתבע, שכן הדבר נעשה כפי הצעתו ולבקשתו של האחרון והסכום שננקב בשטר משקף חוב אמיתי אותו חב הנתבע לתובע באותם זמנים. זה היה דווקא הנתבע שהביא את התובע לחתימה על תצהיר וקבלת אחריות כתנאי להבטחת חובו לתובע, כך שבאם קיים עושק או כפיה הרי הם יציר ידי הנתבע עצמו.

34.
יתרה בכך, איני מקבל את טענת הנתבע כי השטר נמסר בעקבות חוזה פסול בהתאם לסע' 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.
הנתבע טען בסיכומיו לפסלות החוזה אך זאת השתית על יסוד הגרסה העובדתית בה דבק ולפיה הוא אולץ למסור את השטר בתמורה למתן עדות במשטרה מצד התובע באשר לחשדות לביצוע מעשה אונס שיוחסו לו ואף הכחיש מכל וכל כי השטר ניתן במעמד חתימת התצהיר. שעה שגרסה עובדתית זו נדחתה והסתברה כחסרת כל תוחלת, הרי אין זה צודק לבחון טענה משפטית זו על יסוד עובדות שסותרות את גרסת הנתבע.

35.
גם אם נראה בהסכמות שהתגבשו בין הצדדים לחתימה על תצהיר שקרי ומסירת השטר
כחוזה
כפסול, עדיין אין זה צודק להתערב בהסכמת הצדדים ממספר טעמים. הראשון, מסקנתי זו מקבלת משנה תוקף לנוכח הנטיה שלא להעלות טענה זו מיוזמת בית המשפט, אלא ככלל נכון להיזקק לטענה זו למקרה והוצגה מפורשות והתשתית העובדתית שביסודה תואמת לגרסתו של האוחז בטענה , (פרידמן, כהן, חוזים, כרך ג', עמ' 590). השני, הנכונות להתערב בהסכמות הצדדים בחוזה פסול קיימת שעה שחלק מהחיובים עדיין לא קוימו, זאת בשונה מהמקרה בו עסקינן שהעסקה הושלמה במלואה בחתימת התצהיר ומסירת השטר. במקרה זה בית המשפט יטה להדיר את רגליו מחוזה זה (פרידמן, עמ' 596). שלישי, חשיבות רבה נודעת בהקשר זה למידת האשם שדבקה באוחז בטענת הפסלות. כך למשל, ככל שאשמו ביצירת אותו חוזה מזדקר לעין בית המשפט לא יאפשר לו להתחמק מהתחייבויותיו
על יסוד טענה זו,(פרידמן, עמ' 587). כך בענייננו, היוזם ומי שתכנן והביא חוזה זה להתגבש הינו הנתבע עצמו שמחלקו הוא מנסה להתנער על יסוד אותה חוזה שהינו יציר ידיו. הדבר הינו נכון ביתר שאת, משום שדווקא התמורה שניתנה לו היא זו הנגועה באי חוקיות, בשונה מהשטר, שכפי שהקדמתי, ניתן בגין חוב אמיתי. רביעי, נימוק נוסף שמוביל למסקנתי זו הוא העובדה שנכון להתייחס להסכם זה ככולל בחובו שני חיובים עצמאיים שניתנים להפרדה. במקרה זה ושעה שהחלק של מסירת השטר שניתן בגין חוב מוכח, אין לומר לגביו כי הוא חותר תחת תקנת הציבור גם אינו נגוע באי חוקיות, הרי נכון להותיר חלק זה על כנו ולפעול כי הצדדים יקיימו אחריו,( פרידמן, עמ' 574, 579).

36.

כזכור התובע גם טען לחוב על יסוד ההתחייבות. טענה זו דינה דחיה משהוכח כי אותו חוב כלול בסכום הנקוב בשטר. הדבר נכון גם באשר לתביעה שכנגד שדינה דחיה. שעה שנקבע כי השיקים שניתנו מהווים פירעון חלקי לשטר והופחתו מהחוב, הרי לא נותרה אף הצדקה לקבלת תביעה זו, הגם שגרסת הנתבע לכפיה במתן שיקים אלה נדחתה.




סוף דבר;
לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבע (יהודה רובין
) לשלם לתובע (יניב חג'ג') סך 27,280 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 9.2.11.

מורה על דחיית התביעה שכנגד.

מחייב את הנתבע לשלם לתובע גם הוצאות משפט בסך 3,500 ₪, ושכ"ט בסכום הכולל מע"מ בסך 10,000 ש"ח.

המזכירות תמציא פס"ד זה לצדדים.


ניתן היום,
י' סיוון תשע"ד, 08 יוני 2014, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 17544-02/11 יניב בנימין חג'ג' נ' יהודה רובין (פורסם ב-ֽ 08/06/2014)