פסקי דין על נידקו - מכשירים אלקטרו - מכניים (1986) בע"מ | פסקי דין על ב.פ. שיווק והפקות דפוס | פסקי דין על רועי פריד | פסקי דין על יוסף אריה בודנר |

45656-11/11 א     11/06/2014




א 45656-11/11 נידקו - מכשירים אלקטרו - מכניים (1986) בע"מ נ' ב.פ. שיווק והפקות דפוס בע"מ, רועי פריד, יוסף אריה בודנר








בית משפט השלום ברמלה



ת"א 45656-11-11 נידקו - מכשירים אלקטרו - מכניים (1986) בע"מ
נ' ב.פ. שיווק והפקות דפוס בע"מ
ואח'
תיק חיצוני: 45656-11-11 תיק עזר


בפני

כב' השופט
זכריה ימיני


תובעים

נידקו - מכשירים אלקטרו - מכניים (1986) בע"מ


נגד


נתבעים

1.ב.פ. שיווק והפקות דפוס בע"מ
2.רועי פריד
3.יוסף אריה בודנר



פסק-דין
הנתבעת 1 באמצעות הנתבע 2 הזמינה מאת התובעת ייצור מוצרים שונים ממתכת, ובין היתר גלגלי שיניים. התובעת סיפקה לנתבעת 1 את המוצרים, אך הנתבעת 1 לא שילמה לתובעת את התמורה עבור המוצרים ולא החזירה אותם לתובעת. התובעת תובעת את תמורת המוצרים מאת שלושת הנתבעים.

כללי:
בעלי הדין:
1.
התובעת היא חברה הרשומה בישראל העוסקת בייצור ושיווק מוצרים לגלגלי שיניים ויצור חלקי חילוף שונים, ומקום מפעלה באזור התעשייה ברמלה.

2.
הנתבעת 1 היא חברה שנוסדה בישראל ביום 23.11.1999, ובהתאם לתקנונה, מטרתה לעסוק בסוגי עיסוק שפורטו בתקנון, מסחר כללי, יבוא שווק וארגון. בהתאם לדברי הנתבע 3, הנתבעת 1 הפסיקה את פעילותה בשנת 2011.

3.
הנתבע 2 הינו בעל מניה אחת בנתבעת 1, וסבתו, פריד מרים ילידת שנת 1924 (להלן-"גב' פריד"), הייתה בעלת 99 מניות. גב' פריד נפטרה בשנת 2004. הנתבע 3 הוא בן דוד של אביו של הנתבע 2.

4.
הנתבע 3 היה למעשה המנהל בפועל של הנתבעת 1, ולאחר הגשת התביעה נרשם כבעל מניות בנתבעת 1.

מערכת היחסים בין הצדדים:
5.
ביום 23.11.1999 הוגשו לרשם החברות טופסי ההתאגדות של הנתבעת 1. על פי רישומי רשם החברות הון המניות הרשום של הנתבעת 1 עמד על הסך 38,100 ₪ בערך נקוב של 1 ₪ כל מניה. החברה הנפיקה 100 מניות, אשר 99 מהן הוקצו לגב' פריד ומניה אחת הוקצתה לנתבע 2, על מנת שיוכלו להקים את הנתבעת 1. מעדותו של הנתבע 3 עולה שלפני הקמת הנתבעת 1, ביקשה ממנו סבתו לחתום על טופסי ההתאגדות, וכי הוא יהיה בעל מניות בחברה, על מנת שיוכלו להקים הנתבעת 1. בעת החתימה על מסמכי ההתאגדות היה בגיל 18 שנה. עוד עולה מעדותו של הנתבע 3 שבעת הקמת הנתבעת 1, הייתה גב' פריד עסוקה ב"להיות סבתא", דהיינו לא עסקה אז בעסקים כלל וכלל. עוד עולה מהעדויות שהנתבע 2 הוא זה שניהל את הנתבעת 1, הוא זה שהיה בעל זכות חתימה בשם הנתבעת בבנקים, הוא זה שחתם על דו"חות כספיים של הנתבעת 1, ולמעשה עשה בנתבעת 1 כרצונו. כבר עתה אומר שמנתונים אלו ניתן לומר שהנתבעת 1 הוקמה למעשה לצרכיו של הנתבע 3, הוא היה בעליה האמיתיים, והנתבע 2 וגב' פריד היו "אנשי קש" של הנתבע 3.

6.
בשנת 2004 נפטרה גב' פריד, ובהתאם לצו קיום צוואתה, ירש בנה יוסך אריה פריד, דודו של הנתבע 3, את כל עזבונה. צו קיום הצוואה לא הועבר לרשם החברות, וגב' פריד נותרה רשומה כבעלת 99 ממניות הנתבעת 1.

7.
בשנת 2009 הזמינה הנתבעת 1 באמצעות הנתבע 3 מוצרים שונים אשר חייבו ייצור מיוחד שלהם. המוצרים היו 6 משורי גלגלי שיניים כולל הקשאה ו-11 חצאי גלגלות כולל הקשאה להלן-"המוצרים"). התובעת סיפקה לנתבעת 1 את המוצרים ודרשה תמורתם את הסך 8,547 ₪ כולל מע"מ. הנתבעת 1 קיבלה את המוצרים, אך לא שילמה לתובעת את התמורה בעדם. כאשר דרשה התובעת מהנתבעת 1 את התמורה עובר המוצרים טען הנתבע 2 כי התמורה גבוהה מדי ובניגוד למוסכם, אך גם לא טרח לשלם את סכום התמורה שלא היה שנוי במחלוקת.

טענות הצדדים:
8.
לאחר שהתובעת נוכחה לדעת שהנתבעת 1 לא משלמת לה עבור המוצרים, הגישה תביעה כספית על הסך 8,547 ₪, שהוא סכום החשבונית. את כתב התביעה הגישה התובעת בתחילה כנגד הנתבע 2 כבעל מניות בנתבעת 1, וטענה שיש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת 1 לבין הנתבע 2 וכן לחייב את הנתבע 2 בתשלום סכום החשבונית בעילות נזיקיות של מרמה ורשלנות.

9.
הנתבע 2 הגיש כתב הגנה בשם עצמו בלבד, וטען כי הוא בעל מניה אחת בנתבעת 1 וכשחתם על מסמכי ההתאגדות היה בן 18 שנה בלבד. לכתב הגנתו צירף הנתבע 2 את מכתבו של הנתבע 3 בו ציין הנתבע 3 כי הוא מנהל הנתבעת 1, וכי לנתבע 2 אין ולא היה כל קשר לנתבעת 1 מאז היווסדה.

10.
לאור האמור בכתב ההגנה של הנתבע 2 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן ובו הוסיפה את הנתבע 3. בכתב התביעה המתוקן הוסיפה וטענה התובעת שהנתבעת הוקמה במיוחד עבור הנתבע 3, שהיה חדל פרעון באותה עת ומסובך בחובות, וכי יש לנתבע 3 דפוס התנהגות של הקמת חברות באמצעות "אנשי קש".

11.
הנתבע 3 הכחיש בכתב הגנתו את טענות התובעת, טען לפגמים במוצרים ולתמורה מופחתת שהוסכמה בין הצדדים. כן טען הנתבע 3 כי הוא עובד הנתבעת 1, ולכן אינו חייב לשלם את חובותיה.

12.
לאחר הגשת התביעה העביר הנתבע 2 את המניה שלו בנתבעת 1 לנתבע 3.

העדויות:
13.
מטעם התובעת העיד מר ליאור שוורצמן, מנהל התובעת, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר חקירה שכנגד. על עדות העד אעמוד להלן, ככל שיהיה צורך בכך.

14.
מטעם הנתבע 2 העיד הנתבע 2, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר חקירה שכנגד. על עדות העד אעמוד להלן, ככל שיהיה צורך בכך.

15.
מטעם הנתבע 3 העיד הנתבע 3, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר חקירה שכנגד. על עדות העד אעמוד להלן, ככל שיהיה צורך בכך.

16.
לאחר סיום הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם. הנתבע 3 הגיש את הסיכומים גם בשם הנתבעת 1, למרות שהנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה.

דיון ומסקנות:
אספקת המוצרים:
17.
הנתבע 3 הודה בשמו ובשם הנתבעת 1 שהתובעת אכן סיפקה את המוצרים.

טענות הנתבע 3 כנגד טיב המוצרים והתמורה:
18.
טוען הנתבע 3 שהמוצרים שסיפקה לו התובעת היו פגומים ולא התאימו למטרתם, וכי התמורה עליה הסכימו הצדדים הייתה נמוכה יותר.

19.
סבור אני שיש לדחות את טענת הנתבע 3 מהסיבות כדלקמן:
1)
טענות אלו נטענו אך ורק כאשר הנתבעת 1 נדרשה לשלם עבור המוצרים, מספר חודשים לאחר שהתובעת סיפקה אותם;
2)
אם אכן הייתה אי התאמה, לא פעלה הנתבעת 1 על פי הוראות סעיף 14 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, ועל כן אינה זכאית להסתמך על אי ההתאמה;
3)
אין לקבל את דברי הנתבע 3 שאמר לנהג של התובעת על אי ההתאמה, שכן עדות הנתבע 3 היא עדות יחידה בעניין זה, עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש]. יש להתייחס בחשדנות רבה לעדות הנתבע 3, לאור ניסיונותיו להתחמק ממתן תשובות ישירות לשאלות שנשאל בחקירה הנגדית ואי המצאת מסמכים שיכול היה להגיש ולא הגיש לבית המשפט;
4)
מעדותו של הנתבע 3 עולה שהייתה תמורה שאינה שנויה במחלוקת, אשר לא שילם אותה. דבר זה מצביע על חוסר רצון לשלם את התמורה, ללא כל קשר לגובה התמורה;
5)
הנתבעת 1 לא שלחה כל מכתב לתובעת אודות גובה התמורה, והחלה להעלות טענות בעניין זה מספר חודשים לאחר אספקת המוצרים, כאשר החלה התובעת ללחוץ עליה לשלם את התמורה.

20.
לאור האמור לעיל סבור אני שלא היה כל פגם במוצרים שסיפקה התובעת לנתבעת 1, וכי התמורה המוסכמת לגבי מוצרים אלו הייתה 8,547 ₪ כולל מע"מ.

הרמת מסך:
המישור הנורמטיבי:
21.

סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999
דן בהרמת מסך ההתאגדות בין החברה לבין בעלי מניותיה. ההוראות הרלוונטיות לענייננו הן ההוראות הקבועות בס"ק (א), הקובע כדלקמן:


"(1)
בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א)
באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב)
באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,
ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי

סעיפים 192
ו-

193

ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2)
לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד."

22.
ביהמ"ש העליון התייחס לנושא הרמת מסך, ומפסיקתו עולים העקרונות כדלקמן:
1)
עקרון הרמת המסך נועד למנוע מבעלי המניות או מהחברה עצמה את ניצול ההפרדה ביניהם למטרה לא כשרה הכרוכה בפגיעה בזולת. הוא נועד לעשיית צדק ושמירה על טובת הציבור.
(
ע"א 4606/90 איטה מוברמן נ. תל מר בע"מ, פ"ד מו

(5) 353;
רע"א 6039/04
פלזשטיין נ. עובדיה
(פורסם בנבו, 2005);

רע"א 2262/13
זוז תשתיות ופיתוח בע"מ נ. פיתוח וגינון הצפון (2001) בע"מ
(פורסם בנבו. 22.4.13);
2)
כאשר מדובר בחברה משפחתית, אשר מעבר למעטה המשפטי המכסה אותה ניתן לראות שהיא מנוהלת כעסק פרטי, יגלה בית המשפט פתיחות וגישה ליברלית בהרמת מסך (
ע"א 4403/06

שפירא נ. עיריית תל-אביב
(פורסם בנבו,2011);

רע"א 3031/09
קט קול בע"מ נ. עמי בן יעקב
(פורסם בנבו, 2.8.09)

רע"א 2262/13
הנ"ל). אין די בקביעה כי בעל המניות היה מעוניין ליהנות מיתרונותיה של האישיות הנפרדת של החברה, אלא יש צורך להראות כי נעשה בה שימוש לרעה. אופיה המשפחתי של החברה עשוי להוסיף משקולת על הכף הנוטה לעבר מסך ההתאגדות, אך אין בנתון זה לכשעצמו כדי להצדיק את הרמת המסך (
ע"א 4403/06
איזיק שפירא נ. עיריית תל-אביב
(פורסם בנבו, 23.3.11);
3)
בעיית המימון הדק אופיינית בדרך כלל לחברת מעטים שאין עליה פיקוח חקיקתי או מינהלי, שנועדו להגן על הציבור הרחב מפני התנהלותה העסקית כשהיא נטול "כרית בטחון" מספקת לצורך הגנה על הנושים. עם זאת, למרות העדר פיקוח סטטוטורי ומנהלי, על חברת המעטים חלה חובה לשמור על יחס ראוי בין הונה העצמי לבין התחייבויותיה, וזאת, בין היתר, מכוח עקרונות כלליים של הגינות ותום לב במשפט, המטילים עליה לנהוג בתום לב כלפי ציבור נושיה (
ע"א 4263/04

קיבוץ משמר העמק נ. עו"ד מוטי מנור, מפרק אפרוחי הצפון בע"מ
(פורסם בנבו, 2009;

רע"א 3031/09
הנ"ל;
רע"א 2262/13
הנ"ל).

בנסיבות העניין:
23.
בנסיבות המקרה שבפני
נו עולה שאכן יש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת 1 לבין הנתבע 3
מהסיבות כדלקמן:
1)
כפי שכבר קבעתי לעיל, מהעדויות עולה שהנתבעת 1 היה למעשה עסק משפחתי של הנתבע 3 שניתן לו מעטה של תאגיד בו בעלי המניות היו בני משפחתו. ההחלטות התקבלו ע"י הנתבע 3, הוא היה בעל זכויות החתימה מטעם הנתבעת 1, הוא זה שחתם על ההתחייבויות מטעם הנתבעת 1, הוא זה שחתם על הדו"חות הכספיים, ועל פיו יישק דבר בנתבעת 1. הנתבע 2 אמנם היה בעל מניות בנתבעת 1, אך הוא לא החליט מאומה בנתבעת 1. גם גב' פריד לא פעלה מאומה בנתבעת 1, שכן לפי עדות הנתבע 3, גב' פריד טיפלה אז בנכדיה במשרה מלאה, כך שלא ניהל כל עסק שהוא;
2)
הנתבע 3 הוא זה שהחליט למי לשלם חובות של הנתבעת 1 ולמי לא לשלם, ובכלל זה החליט לא לשלם את האגרות של רשם החברות מאז שנת 2004. אי תשלום האגרות מלמדת על שיטת הנתבע 3 לצבור חובות על שם הנתבעת 1, ולאחר מכם להתחמק מלשלמם;
3)
הנתבע 3 לא המציא את הנהלת החשבונות של הנתבעת 1, על מנת להוכיח כי ניהל את הנתבעת 1 לטובת הנתבעת 1 ובלי לצבור חובות, מה עוד שלטענתו הנתבעת 1 חילקה דיווידנדים, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם הפסקת פעילותה של הנתבעת 1.

24.
לאור כל האמור לעיל, סבור אני שיש להורות על הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעת 1 לבין הנתבע 3, ולייחס לנתבע 3 את חובות הנתבעת 1.

25.
מאחר והנתבע 2 לא פעל בנתבעת 1, אין מקום להורות על הרמת מסך ההתאגדות בינו לבין הנתבעת 1.

רשלנות הנתבע 2:
26.
הנתבע 2 חתם על מסמכי ההתאגדות של הנתבעת 1 לאחר שסבתו הסבירה לו על מה הוא חותם ולאיזו מטרה הוא חותם. הנתבע 2 לא עקב אחר התנהלות הנתבע 3, ולמעשה בעת שאיפשר לו לנהל את הנתבעת 1 כרצונו, הסכים לכל מעשיו. סבור אני שאילו היה הנתבע 3 עוקב אחר התנהלות הנתבע 3 בנתבעת 1, יכול היה לבדוק האם פעולות הנתבע 3 הינן לטובת הנתבעת 1, לטובת בעלי מניותיה וכי פעולותיו אינן באות כדי ליצור חובות של הנתבעת 1 כלפי נושי הנתבעת. בכך התרשל הנתבע 2 כלפי נושי הנתבעת 1. על כן, חב הוא לשלם לתובעת את סכום התביעה.

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן:
1)
את הסך 8,547 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (24.11.11) ועד ליום התשלום בפועל;
2)
את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
3)
שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום,
י"ג סיוון תשע"ד, 11 יוני 2014, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 45656-11/11 נידקו - מכשירים אלקטרו - מכניים (1986) בע"מ נ' ב.פ. שיווק והפקות דפוס בע"מ, רועי פריד, יוסף אריה בודנר (פורסם ב-ֽ 11/06/2014)