פסקי דין על מיכאל פרי | פסקי דין על אלדר דמארי | פסקי דין על אליהו דמארי |

1992/04 א     15/12/2004




א 1992/04 מיכאל פרי נ' אלדר דמארי, אליהו דמארי




1
בתי המשפט
א 001992/04
בית משפט השלום רמלה
15/12/2004
תאריך:
כבוד השופט זכריה ימיני

בפני
:

מיכאל פרי

בעניין:
תובע
שלמה דרעי

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. אלדר דמארי
2. אליהו דמארי

נתבעים
דמארי

ע"י ב"כ עו"ד
פסק-דין

השאלות העומדות לדיון הן:
1) 1) האם אחראים הנתבעים לאירוע התאונה ביום 10.9.03, בה נפגע רכבו של התובע? אם כן,
2) 2) מהו סכום הפיצוי שעל הנתבעים לשלם לתובע?

בהתאם להסכמת בעלי הדין, ניתן פסק הדין על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], ה'תשמ"ד-1984.

כלי הרכב, בעליהם והנהגים:
ביום 10.9.03 היה התובע הבעלים של רכב מ.ר. 08-049-80 מסוג ב.מ.וו (להלן-"הרכב"). בעלותו של התובע על הרכב הוכחה על פי הודעת השמאי מטעמו למשרד הרישוי על רכב שניזוק בתאונת דרכים שהוכרז לאבדן כללי.
ביום 10.9.03 היה הנתבע מס' 2 הבעלים של טרקטור חקלאי מסוג פרגוסון מ.ר. 542-58 (להלן-"הטרקטור"). הנתבע מס' 1 הוא נכדו של הנתבע מס' 2.

בעת התאונה בה נהג התובע ברכב והנתבע מס' 1 נהג בטרקטור. הנתבע מס' 1 נהג בטרקטור בהיתר מאת הנתבע מס' 2. ההיתר שנתן הנתבע מס' 2 לנהוג בטרקטור גורם לכך שהנתבע מס' 2 אחראי באחריות שילוחית למעשי הנתבע מס' 1.
בעלי הדין טענו רבות בקשר לרשיונות הנהיגה ולמילוי תנאים ברשיונות הכלולים ברשיונות הנהיגה. לטעמי, טענות אלו טובות למשפט פלילי אך לא למשפט אזרחי. במשפט אזרחי יש לדון בשאלה האם הנהגים נהגו על פי דיני התעבורה, להבדיל מהשאלה האם היה להם רשיון נהיגה בעת התאונה. זאת משום שייתכן שנהג שיש לו רשיון נהיגה לא נהג לפי דיני התעבורה, ואילו נהג שאין לו רשיון נהיגה נהג על פי דיני התעבורה.

התאונה והאחריות לה:
אין מחלוקת בין הצדדים כי התאונה ארעה ביום 10.9.03 בשעה 15.00 לערך. בהתאם לתאריך ולשעה, יש להניח שהראות באותו יום היתה טובה, מזג אוויר קייצי ומצב הכביש תקין. זאת ניתן גם לראות מהתמונה שסומנה ת/1. אין מחלוקת בין בעלי הדין כי התאונה ארעה בצומת הרחובות האיזמל והפטיש.

לטענת התובע, הוא נסע ברכב ברחוב האיזמל לכיוון מרכז הקניות יוניברס בנס ציונה. עם הגיעו לצומת, לפתע הגיח הטרקטור ונכנס לצומת בלי לתת לו זכות קדימה. הוא ניסה למנוע את התאונה על ידי סטיה שמאלה, אך ללא הועיל, והטרקטור פגע ברכב. לעומתו, טוענים הנתבעים, כי התאונה ארעה באופן אחר לחלוטין. לטענתם, בעת שהטרקטור חצה את צומת הרחובות האיזמל-הפטיש בנס ציונה, בעת שהיה הטרקטור לקראת סוף חציית הצומת, הגיח הרכב במהירות מופרזת, פגע בצד הגלגל האחורי ימני של הטרקטור בעוצמה רבה, אשר כתוצאה ממנה הועף הנתבע מס' 1 מהטרקטור. בעת התאונה היתה הצומת והכבישים הסמוכים ריקים מכלי רכב. הנתבע מס' מציין שנסע במהירות איטית, שכן הטרקטור מעצם טיבו וטבעו אינו בנוי לנסיעה במהירויות גבוהות.
להוכחת טענותיהם צירפו בעלי הדין תמונות של מקום התאונה ותמונות של הנזקים שארעו לשני כלי הרכב. כמו כן צירפו הנתבעים תרשים של מקום התאונה. מן התמונות והתרשים עולה שבכביש ברחוב האזמל יש שני מסלולי נסיעה, נתיב אחד לכל כיוון. הכביש ברחוב הפטיש, לפחות בקרבת הצומת, הוא כביש דו מסלולי.
מהתמונות עולה כי הנזק שנגרם לרכב הוא בחלקו הקדמי ימני, ואילו לטרקטור נגרם הנזק בחלק האחורי של הגלגל האחורי ימני, ובמקום הפגיעה בטרקטור יש את סימני הצבע של הרכב, סימנים שנגרמו בעת התאונה. מהתמונה רואים כי כתוצאה מן התאונה התעקם החישוק של הגלגל האחורי ימני של הטרקטור, דבר המעיד על עצמת הפגיעה. גובה הפגיעה בגלגל הטרקטור מתאים לגובה הפגוש הקדמי של הרכב.

לדברי התובע הוא נסע בצד הימני של הכביש ברחוב האיזמל, ולפתע התפרץ הנתבע מס' 1 עם הטרקטור. לאור מקום הפגיעה בטרקטור, גירסתו זו של התובע אינה סבירה. אילו היתה נכונה גירסתו של של התובע, מקום הפגיעה בטרקטור היה צריך להיות בצד הקדמי ימני של הטרקטור או באמצע הטרקטור בצד ימין שלו, והפגיעה ברכב היתה צריכה להיות בחזית הקדמית של הרכב. מקום התאונה מעיד שבעת שהתובע נכנס לצומת, היה הטרקטור בתוך הצומת, ועלא ייתכן שהתובע לא ראה את הטרקטור בתוך הצומת.

לדברי הנתבע מס' 1 התובע נכנס לצומת במהירות רבה. חציית הצומת אינה נמשכת זמן רב, וגם לטרקטור הזמן הדרוש לחציית הצומת אינו עולה על מספר קטן של שניות. דבר זה מביא אותי למסקנה שלא ייתכן שהנתבע מס' 1 לא ראה את הרכב לפני שחצה את הצומת. הנתבע מס' 1 סבר שיספיק לחצות את הצומת לפני שהתובע יגיע לצומת. הערכתו זו של הנתבע מס' 1 היתה כמעט נכונה, שכן התאונה ארעה בעת שהטרקטור היה לפני סוף חציית הצומת.

תקנה 65 לתקנות התעבורה קובעת שאם נוהג רכב מגיע לצומת ואין הוא יכול לחצות אותה בשלום, גם אם יש לו אור ירוק ברמזור, אסור לו להיכנס לצומת. לאור תקנה זו, סבור אני שיש לחלק את האחריות לתאונה בין הנהגים, כאשר התובע אחראי ל-90% מהתאונה והנתבעים אחראים ל-10% מן התאונה.

הנזקים:
להוכחת נזקיו הגיש התובע חוות דעת של שמאי רכב וכן קבלה על תשלום שכר טרחתו של השמאי. בהתאם לחוות הדעת של השמאי הנזק שנגרם לרכב היה בשיעור 68%, ועל כן הוכרז כאבדן כללי.

מאחר והשמאי העריך את הנזקים על פי חלקים תחליפיים ולא על פי חלקים מקוריים, אין מקום לטענת הנתבעים בדבר הצורך להוכיח שלא ניתן היה להשיג חלקים משומשים. את טענה זו של הנתבעים יתן היה לקבל אילו היה השמאי מעריך את הנזק על פי תיקון בחלקים מקוריים.
הנתבעים טענו טענות לגבי ערך השרידים, אך כפי שחוות דעת השמאי טובה להערכת הנזק, כך היא טובה לענין הערכת שווי שרידי הרכב.

הנזקים אותם הוכיח התובע הם שווי הרכב, לאחר הפחתת שווי שרידי הרכב, בסך 27,000 ₪ וכן שכ"ט שמאי בסך 980 ₪. ובסה"כ 27,980 ₪. מאחר והתובע אחראי ל-90% מאירוע התאונה, זכאי הוא לקבל מאת הנתבעים את הסך 2,798 ₪ בלבד.

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע כדלקמן:
1) 1) את הסך 2,798 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום התאונה (10.9.03) ועד ליום התשלום בפועל;
2) 2) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
3) 3) שכ"ט עו"ד בסך 700 ₪ + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן בלשכתי היום ג' טבת ה'תשס"ה - 15 דצמבר 2004 בהעדר הצדדים.

__________________
זכריה ימיני
, שופט








א בית משפט שלום 1992/04 מיכאל פרי נ' אלדר דמארי, אליהו דמארי (פורסם ב-ֽ 15/12/2004)