פסקי דין על רמ-נח בעמ | פסקי דין על אלחנן ישראלביץ | פסקי דין על דוד שכטמן | פסקי דין על יחזקאל ברנר |

38268/04 תאק     11/06/2014




תאק 38268/04 רמ-נח בעמ נ' אלחנן ישראלביץ, דוד שכטמן, יחזקאל ברנר








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"ק 38268-04 רמ-נח בעמ
נ' ישראלביץ ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
רחל ערקובי


תובעים

רמ-נח בעמ


נגד


נתבעים

1.אלחנן ישראלביץ
2.דוד שכטמן
4.יחזקאל ברנר




פסק דין



תיק זה החל דרכו במאי 2004 בתביעה לפינוי שהוגשה על ידי התובעת הבעלים של המקרקעין הידועים כחלקה 25 בגוש 6213. על החלק בנוי בית כנסת שמיקומו המדויק וגודלו, הוגדרו על ידי המודד מר גלעד חופשי, וכיום אינם שנויים במחלוקת, וכפי שהובהר בפסק דיני הראשון מפת המדידה מהווה חלק מפסק דיני זה, ( להלן: "בית הכנסת").

ביום 24.5.07, לאחר הליך הוכחות וסיכומים ניתן על ידי פס"ד.

באותו פס"ד קבעתי כך:
"ניתן בזאת צו לפינוי בית הכנסת. יחד עם זאת, המדובר בפינוי מותנה התנאי הינו הקמת בית כנסת חילופי במתחם העתידי, ובשלב ביניים העמדת בית כנסת אחר לטובת המתפללים והעמותה, או לחילופין פיצוי כספי שיאפשר בניית בית כנסת חילופי. הואיל והצדדים לא טענו בעניין, והואיל ואין בידי ביהמ"ש הכלים לקבוע מהו ערכו של בית כנסת, מהי עלות הקמתו של בית כנסת, וכן לא ברור מתי עתיד להיבנות המתחם והאם אפשר להקים בו בית כנסת על פי התוכניות הקיימות או האפשריות, אני
קובעת בעניין זה כי תינתן החלטה לאחר שהצדדים יעלו טענותיהם."

לאחר שניתנה לצדדים האפשרות להעלות את טיעוניהם, ניתן על ידי פס"ד סופי ביום 17.6.10.

באותו פס"ד קבעתי כך:
"קבעתי כי על התובעת לבנות בית כנסת במתחם וכי תנאי לפנוי הינו ביצוע האמור.
קבעתי כי ככל וביהמ"ש המחוזי לא יאמץ קביעה זו, על התובעת לפצות את הנתבעים בתשלום הסכום של 1,500,000 ₪ ובנוסך להעמיד לרשותם מקרקעין בשטח מתאים לבניית בית כנסת גדול של 250 מ"ר, שטח שיהיה בבעלות של התובעת ולשימושם של הנתבעים."

על פס"ד הוגש ערעור.

ביהמ"ש המחוזי קבע כך:
"נוכח מכלול הנתונים נראה, כי השאלה העיקרית הצריכה הכרעה בענייננו היא, מה היה תוכן
הודעתו של עו"ד שוב לרשות התכנון. ככל שנתנה על ידי עו"ד שוב, בשם המערערת, התחייבות להקים עבור המשיבים בית כנסת חילופי על מגרש המוקצה למערערת, אשר על יסודה, בין היתר, דחתה רשות התכנון את התנגדויותיהם של המשיבים - קשה למצוא טעות בתוצאתו של פסק הדין, שהרי התחייבויות יש לכבד, על אחת כמה וכמה לאחר שעל יסודן שינה הצד שכנגד את מצבו לרעה. לעומת זאת, ככל שלא ניתנה על ידי המערערת התחייבות כזו דומה, כי מן הראוי לבחון, האם בעובדה שבענייננו מדובר בבית כנסת הפועל במקום למצער משנת 1948, שלא הוגשה נגדו תביעת פינוי בעבר, יש כדי להצדיק תוצאה שונה מהתוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי בעניין עבודי הנ"ל.
דא עקא, ממצאו העובדתי של בית משפט קמא בסוגית הודעתו של עו"ד שוב אינו מבוסס די הצורך: דברי עו"ד שוב, כפי שהושמעו על ידו בישיבת הועדה, לא נרשמו בפרוטוקול הועדה שהוגש לבית משפט קמא כראיה; נוסח החלטתה של הועדה אינו חד-משמעי ועשוי לתמוך הן בפרשנותם של המשיבים, לפיה מדובר בהתחייבות להקים את בית הכנסת על מגרש המוקצה למערערת, הן בפרשנותה של המערערת, לפיה בית הכנסת יוקם על קרקע המיועדת לצרכי ציבור, שתוקצה על ידי העיריה; בהינתן שהגורמים המקצועיים התכוונו ממילא להמליץ לוועדת ההקצאות להקצות למשיבים מגרש המיועד לצרכי ציבור שאלה היא, מה ההיגיון, מבחינתה של המערערת, להתחייב להקים את בית הכנסת דווקא על מגרש המוקצה למערערת. בית משפט קמא לא נתן דעתו על שאלה זו; ואם בכך לא די, הרי שעו"ד שוב עצמו לא זומן למתן עדות, וכך גם לא נשמעה עדותו של גורם מוסמך מטעם רשות התכנון.
אין להוציא מכלל אפשרות, כי יסודו של חוסר הבהירות דלעיל בכך שהעיסוק בסוגיית הודעתו של עו"ד שוב - אשר ניתנה לאחר מתן החלטתו הראשונה של בית משפט קמא והובאה כראיה רק בחלקה השני של ההתדיינות - נעשה מבלי שהונחה לו מסגרת דיונית סדורה בכתבי הטענות. עם זאת, משהונחה ראיה חשובה זו על שולחנו של בית משפט קמא - לא ניתן היה להתעלם ממנה, שהרי אם תוכן הודעתו של עו"ד שוב הנו כפי ממצאו של בית משפט קמא, הרי שיש בה, כאמור, כשהיא לעצמה, כדי לבסס את תוצאתו של פסק הדין.
משכך הם פני הדברים, איננו רואים מנוס מקבלתו של הערעור, מביטולם של התנאים שקבע בית משפט קמא כתנאי לפינוי המשיבים, ומהחזרת הדיון לבית משפט קמא, על מנת שיקיים בירור עובדתי מלא בסוגית תוכן הודעתו של עו"ד שוב לרשות התכנון והשלכותיה בנסיבות העניין. בית משפט קמא יאפשר לצדדים לזמן עדים נוספים בסוגיה זו. בהיאסף הנתונים העובדתיים ולאחר שמיעת טענותיהם של הצדדים יוציא מלפניו בית משפט קמא

פסק דין
חדש, שבו יבחן בשנית את עמדתו באשר לתנאים לפינוי, וזאת בהתייחס, בין היתר, לעניין עבודי הנ"ל.
הוצאות הערעור נקבעות על סך 20,000 ₪ ובית משפט קמא יכריע בפסק דינו מי מהצדדים יישא בהן. "

לאור האמור בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, הוחזר התיק לטיפולי, כדי לדון בשאלת תוכנה של התחייבותו של עו"ד שוב לוועדה המקומית
בדונה בהתנגדויות בישיבתה מיום 20.2.08, (להלן: "הדיון בוועדה המקומית").

לאור זאת, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית, ולאחר שמיעת העדים, עתרו הנתבעים לזימונו של עד נוסף. מטעם התובעת נשמע עו"ד שוב משה, מטעם הנתבעים נשמע עו"ד אוהד יאראק, וכן מר אלי לוי, מנהל אגף הנכסים בעיריית תל אביב.

באי כוח הצדדים סיכמו טיעוניהם בעל פה, ופסק דיני זה ניתן שמיעת הטיעונים.

כאמור לעיל, בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, הצדדים חלוקים בשאלה מה הודיע עו"ד שוב לוועדה המקומית.

טענות התובעת:

התובעת טוענת, כי במסגרת הפרויקט שעתיד לקום, בין היתר על החלקה בבעלותה, ובבעלות אחרים, הוקצו לעירייה כ- 1,000 מ"ר במתחם.

התובעת טוענת, כי בהתאם לתקנון התוכנית נקבע, כי כל השטחים הציבוריים ובכלל זה השטחים המיועדים לבנייני ציבור, וכן השטחים לשימושים ציבוריים בתחום המגרשים הפרטיים יירשמו על שם עיריית תל אביב.

התובעת טוענת, כי על פי הוראות סעיף 188 לחוק התכנון ובנייה הוגדר המונח "צרכי ציבור" בין היתר, ככולל "מבנים לצורכי חינוך דת ותרבות".

התובעת טוענת, כי הקמת בית כנסת חילופי במתחם עתידי יכולה להיעשות אך ורק בשטחים שהוקנו לעירייה.

עוד טענה התובעת, כי כפי שעולה בבירור מלוח ההקצאות שצורף לתוכנית הראשית, היא אינה בעלת הזכויות היחידה במתחם הדרומי ואף לא בבניין 112 במתחם הדרומי.

התובעת טוענת, כי
בהתאם לטבלת ההקצאות התובעת הינה בעלת כ- 17% בלבד מהזכויות במתחם הדרומי, וקיימים עוד בעלים רבים ונוספים לרבות עיריית תל אביב שהינה גם בעלים של חלק מהזכויות במקרקעין, מעבר להיותה זכאית לחלקים המיועדים לשימושים ציבוריים.

התובעת טוענת, כי על רקע הנתונים הללו, ומעיון פרוטוקול הדיון בוועדה המקומית נשוא דיוננו, שתומלל וצורף כנספח ו' לתצהירו של עו"ד שוב, הרי עו"ד שוב לא התחייב לבניית בית כנסת חילופי בשטחים שהוקצו לתובעת, להיפך, לעמדת התובעת עו"ד שוב סירה להקמת בית כנסת חילופי על שטחי התובעת ועמד על כך שבית כנסת כזה יכול וייבנה רק בשטחי העירייה, היינו בשטחים שהוקצו לעירייה.

התובעת טוענת, כי כאשר נאמר על ידי עו"ד שוב לוועדה המקומית באותו הדיון שבית הכנסת ייבנה "בתוך אחד המבנים שלי", הכוונה הייתה מתוך השטחים שהוקצו לעירייה. השטחים שהוקצו לעירייה, מצויים בין היתר גם בבניינים שבהם הוקצו לתובעת זכויות. ולכן טוענת התובעת, הודעתו של עו"ד שוב הייתה, כי אין לו התנגדות שבית הכנסת ייבנה בשטחים שהוקצו לעירייה אולם בתוך הבניין שחלק מהזכויות בו הוקצה לתובעת.

התובעת מפנה, למכתבו של מר בויאר (נספח ז'), שהיה בשנת 1965 סגנו של ראש העיריה ובו קיימת התחייבות
להקמת בית כנסת חילופי , והבהיר כי מסמך זה, תומך בעמדת התובעת, משום שההתחייבות הייתה של העירייה, והדבר מצביע על כך, כי ההקצאה לטובת הקמת בית כנסת חילופי יכולה לבוא רק מתוך השטחים שהוקצו לעירייה ולא משטחי התובעת.

התובעת טוענת, כי התחייבות כנטען על ידי הנתבעים להקמת בית כנסת חילופי על ידי התובעת בשטחים שהוקצו לה, הינה חסרת כל היגיון, ומשמעותה שינוי תוכנית מפורטת שאושרה לאחר 8 שנים של הליכי תכנון.

התובעת טוענת, כי אין בהחלטת הוועדה כל קביעה כפי טענת הנתבעים, והתובעת מדייקת וטוענת כי הוועדה קבעה כי בית הכנסת יוקם ב"באחד המגרשים שבהם יוקצו זכויות לקבוצת שוב, ולא בשטחים שיוקצו לקבוצת שוב." לכן הכוונה הינה לשטחים שהוקצו לעירייה בתוך השטים של קבוצת שוב.

התובעת טענה, כי הנתבעים לא הגישו כל ערר על החלטות הוועדה ולא נקטו בכל הליך הנוגע להחלטות הוועדה.

לפיכך טוענת התובעת, כי המסקנה היחידה האפשרית הינה, שעו"ד שוב לא נתן כל התחייבות לבניית בית הכנסת בשטחי התובעת, אלא בשטחים של העירייה המצויים בתוך שטחי התובעת.

לפיכך, עותרת התובעת לקבל את טענותיה, ולקבוע כי יש להורות על פינוי בית הכנסת ולחלופין לקבוע מנגנון פיצוי מקובל של תשלום לבית כנסת פעיל ושיקומו שיפוצו לטובת המתפללים בבית הכנסת נשוא דיוננו.

טענות הנתבעים:

הנתבעים טוענים, כי ביהמ"ש מחוזי החזיר את התיק לדיון בשאלה אחת ויחידה, והיא מה הייתה הודעתו של עו"ד שוב בפני
הוועדה בדיון מיום 20.2.08.

הנתבעים טוענים, כי נסיבות הדיון בפני
הוועדה המקומית, היו לאחר שניתן פס"ד חלקי ולאחר שנקבע, כי הפינוי של בית הכנסת יהיה מותנה. באותו הדיון, העלו הנתבעים באמצעות בא כוחם את ההתנגדויות לתוכנית, ולאישורה, ובמסגרת הדיון בהתנגדויות הנתבעים פנתה הוועדה לעו"ד שוב, שתחילה הציע כי בית הכנסת החילופי שאותו התחייב לבנות, ייבנה בקרקע הציבורית שהוקצתה לעירייה, אולם לאחר שלא נחה דעתה של הוועדה, התחייב עו"ד שוב במפורש לבנות את בית הכנסת בשטח שהוקצה לקבוצה אותה הוא מייצג.

הנתבעים טוענים כי נושא זה לא נזרק לחלל האוויר, משום שבהחלטת הוועדה שהומצאה לנתבעים, ללא הפרוטוקול ופרטה התייחסות להתנגדות בית הכנסת, ונכתב בהתייחסות:
"המלצה: לקבל את ההתנגדות בחלקה: מחד הנושא הינו קנייני ויוסדר ישירות בין הבעלים הרשומים והמחזיקים בפועל מנגד, בהתאם לפס"ד כמפורט לעיל, על הבעלים חברת רמ-נח להעמיד בית כנסת חילופי."

הנתבעים טוענים, כי ביהמ"ש המחוזי קבע, שיש לבחון את הודעתו של עו"ד שוב לוועדה, ואם אכן ימצא כי עו"ד שוב אכן התחייב להעמיד לנתבעים בית כנסת חילופי, הרי די בכך כדי להוביל למסקנה של פס"ד כפי שניתן.

הנתבעים טוענים, כי עו"ד שוב, אומנם תחילה ביקש להסית את האחריות להקצאת השטח לעירייה, אולם משהוועדה המקומית דרשה תשובה חד משמעית, הודיע במפורש כי התובעת תקצה את השטח והדברים נרשמו בפרוטוקול המתומלל, וכי כאשר מעיינים בפרוטוקול במלואו, הדברים מובנים וחד משמעיים.

הנתבעים טוענים עוד, כי נציגם שנכח בישיבת הוועדה, שמע את עו"ד שוב ואת התחייבותו לבניית בית כנסת וזאת בשטח של התובעת.

הנתבעים טוענים, כי כל פרשנות אחרת לדברי עו"ד שוב תחטא לאמת, וכי גם נציג העירייה מר לוי שנכח אף הוא בישיבת הוועדה נשוא הדיון, אישר באופן חד משמעי את טענתם בדבר הודעתו של עו"ד שוב לוועדה.

הנתבעים טוענים, כי פרשנות התובעת להודעת שוב אינה יכולה להתקבל, משום שהקצאות עוסקות רק בבעלים, ולכן לטעון כי עו"ד שוב נתן הסכמה שהעירייה תקצה שטח, הינה טענה בלתי הגיונית, משום שאין צורך בהסכמתו של עו"ד שוב שבעלים אחר יקצה משטח שמיועד לו שטח. כל משמעותה של הודעת עו"ד שוב היא שהבעלים שהוא מייצג יקצה את השטח, אחרת לצורך מה מיועדת הסכמתו. כך הבינה הוועדה וכך קבעה. הנתבעים טוענים, כי הפרשנות כביכול הכוונה של הוועדה בהחלטתי שבית הכנסת יבנה בשטח שמצוי פיזית בבניין שלתובעת יש זכויות בהם אבל בשטח של העיירה הינה פרשנות בלתי סבירה.


הנתבעים טוענים, כי התחייבות של עו"ד שוב הייתה בשם התובעת משום שהתובעת היא הבעלים שהגיש את התביעה, ולכן העובדה שיש בעלים נוספים באותה הקבוצה אינה רלוונטית.
הנתבעים טוענים, כי עדותו של עו"ד שוב הינה עדות כבושה, משום שלא טרחו להביאה בשלב הראשון, הסתפקו בהחלטת הוועדה המדברת בעד עצמה ורק בדיעבד העלתה הטענה כי הפרשנות שניתנה להחלטת הוועדה אינה נכונה, והובאה עדותו, למעלה מארבע שנים לאחר מתן פס"ד המשלים.

הנתבעים טוענים, כי המדובר בבית כנסת שפועל משנת 1948 לפחות, וכי מעולם לא הוגשה כנגדו תביעת פינוי, ולכן ביהמ"ש המחוזי קבע, כי גם אם לא תתקבל טענת הנתבעים בעניין הודעת שוב, הרי יש לבחון את הפינוי ולברר האם המסקנה צודקת בלי שר להודעת עו"ד שוב, ובענייננו נטען כי נסיבות העניין מצדיקות פינוי בכפוף להעמדת בית כנסת חילופי.

דיון:

כאמור לעיל, ביהמ"ש המחוזי סבר, שהחלטת הוועדה שהסתמכה על הודעת עו"ד שוב מאפשרת פרשנות, ויש מקום לבחון את העדויות ולקבוע מה הייתה הודעת עו"ד שוב.
כדי לסבר את עין הקורא נחזור על החלטת הוועדה נשוא דיוננו:

החלטת הוועדה מיום 9.9.09:
"בנוגע לפינוי בית הכנסת סולם יעקוב – בהמשך להודעתו של עו"ד שוב בדיון, מאשרת הוועדה, כי עם הקמת הפרויקט ישולב בית הכנסת באחד מהמגרשים בהם יוקצו הזכויות לקבוצה המיוצגת על ידי עו"ד שוב."

על כך אמר ביהמ"ש המחוזי ע"א 26710-10-10 כפי שצוטט לעיל:

"השאלה העיקרית הצריכה להכרעה בענייננו היא, מה היה תוכן הודעתו של עו"ד שוב לרשות התכנון."

בהמשך:
"ככל שנתנה על ידי עו"ד שוב, בשם המערערת, התחייבות להקים בעבור המשיבים בית כנסת חילופי על המגרש המוקצה למערערת, אשר על יסודה, בין היתר דחתה רשות התכנון את התנגדויותיהם של המשיבים – קשה למצוא טעות בתוצאת פסק הדין, שהרי התחייבויות יש לכבד, על אחת כמה וכמה לאחר שעל יסודן שינה הצד שכנגד את מצבו לרעה."


לכן, מאחר וביהמ"ש סבר, כי לשם הקביעה מה היה תוכן הודעת עו"ד שוב לוועדה יש לשמוע עדויות ולא ניתן להסתפק בהחלטת הוועדה, קבע ביהמ"ש המחוזי, שיש להשיב את התיק לדיון על מנת לקיים "בירור עובדתי מלא בסוגיית תוכן הודעתו של עו"ד שוב לרשויות התכנון והשלכותיה בנסיבות העניין".

אם כך, המחלוקת המרכזית שהונחה לפתחי הינה, מה היה תוכן הודעתו של עו"ד שוב לוועדה המקומית בישיבתה בדיון בהתנגדויות מיום 20.2.08.

הצדדים צירפו את פרוטוקול הישיבה המתומלל, (נספח ו' לתצהיר התובעת) ולשם הבהירות אביא את החלק הרלוונטי במלואו, (עמוד 4
עמוד 6 שורות 22) :

"עו"ד שוב:
...אגב לבית הכנסת אני,... אני בעד לתת.
דוברת:
איפה אתה, איפה תמקם אותו?
דובר:
הרב אנתן מצא למטה במרתף.
עו"ד שוב:
מותר להגיד לכם משהו?
דוברת:
לא, לא, לא, תענה על השאלה.
עו"ד שוב:
אני אענה לך, אבל אני אענה לך את זה לא ב, אני אענה לך את זה יותר בקיצור. אני לא פינתי מימי חיי בית כנסת.
דובר:

שוב, כן בוא אתה לא מנהל איתה דיון.
עו"ד שוב:
אני יותר מזה, אני אומר עוד יותר מזה.
דובר:

אתה מתכוון לפנות את בית הכנסת.
עו"ד שוב:
אני אגיד רגע.
דובר:

או.קי.
עו"ד שוב:
רבותיי, אני את רישיון עו"ד שלי קיבלתי באפריל 1958 לא ביצעתי אף...
דובר:

איפה אתה מתכוון לשים את בית הכנסת?
עו"ד שוב:
עכשיו לשאלת בית הכנסת, בוא לגופו של המקרה שלנו.
דובר:

מה זה קשה להוציא את זה? אתה אדם דתי, אנחנו מסורתיים. אנחנו לא בנקבה.
דוברת:

לא צריך שני בתי כנסת.
עו"ד שוב:
אני
דובר:
מיטל תלמדי שבתי כנסת זה דברים מבורכים.
מיטל:
בעד זה של אשכנזים.
דובר:
גם אשכנזים וגם ספרדים וגם תימנים.
עו"ד שוב:
אני, רבותי אני בעד. היה תביעה, אני לא הגשתי את התביעה נגד בית הכנסת.
דוברת:

מר שוב אנחנו מדברים על תוכנית עיצב, ואם זה לא יופיע בתוכנית העיצוב בית כנסת,
אי אפשר יהיה לאשר אותו אחר כך. איפה אתם רוצים למקם את בית הכנסת?
דובר:
אנחנו רואים שאתה מצביע, רק תענה את התשובה, מה קשה? או לא חשבת על זה עוד. תגיד עוד לא חשבתי, גם זה תשובה.
עו"ד שוב:
ועוד איך חשבתי.
דובר:

או.קי.
עו"ד שוב:
אפילו אני מתפלל.
דובר:

אני לא ביקשתי אותך להוסיף, תן לי, תן לי לנהל את זה.
עו"ד שוב:
אני מתפלל היום, איפה שאתה רוצה.
(קטע לא ברור
- מדברים ביחד).
עו"ד שוב:
היה סגן עיר שקראו לו אברהם בויאר זכרונות לברכה, יש מכתב ממנו שעומדים לתת, העירייה תיתן להם 800 מטר עם גמר הפרצלציה, מגרש של 800 מטר. השטח הבנוי שלה הוא 250 מ"ר. במגעים שדיברנו אמרה העירייה אין לי מגרש כזה. זה העניין היא צריכה לתת לא אנחנו.
דוברת:

אתם צריכים ל...
עו"ד שוב:
אנחנו נבנה אבל אנחנו לא נותנים את המגרש. אבל אם לא צר לי צר לי.
דוברת:

אתם צריכים לפי פסק הדין למצוא לו מקום חילופי.
עו"ד שוב:
מותר לחייך. פסק הדין הוא חלקי, הוא לא בערעור, הוא בשלב ביניים , התיק עוד לא נגמר. עכשיו אני אומר עוד פעם.
דוברת:

לא יכול על השטח... חבל על הזמן של כולנו. שיביא תוכנית עיצוב...קרקע.
דובר:
שוב אני מבין שאתה רוצה ללכת איתנו סחור סחור, שואלים אותך שאלה תענה תשובה.
עו"ד שוב:
התשובה היא.
דובר:

יש לך מקום או אין לך מקום?
עו"ד שוב:
יש מקום בתוך ה...
דובר:

אלי לא ביקשתי אותך להתערב. שואלים אותו שאלה שיענה.
אלי:

במסגרת הבנייה.
עו"ד שוב:
במסגרתה בניה יש למעלה מאלף מטר לבנייה שצריך לתת אותו. אז אם העירייה לא תיתן.
דובר:

בתוך מסגרת האלף מטר?
עו"ד שוב:
זה מתוך האלף מטר.
דובר:

בתוך אחד המבנים.
דובר:

בתוך אחד המבנים שלך.
עו"ד שוב:
כן.
דובר:

בתוך אחד המבנים שלך.
עו"ד שוב:
אני ראיתי בית כנסת.
דוברת:

מה זה, מה זה במה זה, בתוך מגדל.
דוברת:

לא רוצה להגיד איפה.
דובר:

אז אישרת ברחוב אסירי ציון בית כנסת גם.
עו"ד שוב:
בסי אן סאן יש בית כנסת יפה.
דובר:

היא אישרה באסירי ציון בית כנסת בקומת הקרקע.
דובר א':
זה מה שאני אומר.
דובר :

בסדר הלאה האלה.
דובר ב':
טוב הלאה.
דובר:

כן הלאה, הלאה, קיבלנו תשובה הלאה."


(טעויות הדפוס הינם בתמליל המקורי – ר.ע.).

כאשר בוחנים את התמליל ואת השיחה נראה כי ברור שיש להעדיף את עדותו של עו"ד יאראק באשר לתוכן הודעתו של עו"ד שוב.

ראשית, מהתמליל עולה בבירור, כי השאלה שעמדה לדיון הייתה, מה יהיה מיקומו של בית הכנסת, זוהי השאלה הראשונה שעו"ד שוב נשאל כאשר נושא ביתה כנסת עולה, ולכן תשובתו מתייחסת למיקום בית הכנסת.

שנית,
מהתמליל עולה בצורה די ברורה, כי עו"ד שוב הצליח לגרום לקוצר רוח של האנשים הנוספים בוועדה, לאור דחייתו את התשובה,
לכן דובר אחד אומר לו: "תענה תשובה" ודוברת אחרת אומרת: "מה קשה?"


שלישית, עו"ד שוב אומר וחוזר ואומר כי את התביעה לפינוי לא הגיש, והוא מעולם לא פינה בית
הכנסת, דבר המתיישב שוב עם דרישת הנוכחים באותה הישיבה לקבלת תשובה מעו"ד שוב, היכן למקם את בית הכנסת.

רביעית, עו"ד שוב מעלה את נושא מכתבו של מר בויאר ז"ל, ועל כך מקבל תשובה מאחד מחברי הוועדה, כי הוא "הולך סחור סחור". ונשאל במפורש, יש לך מקום או אין לך מקום.

חמישית, כשעו"ד שוב מעלה את נושא 1,000 מטר שהם החלקים שהעירייה תקבל, ועונה על השאלה המתבקשת שאותה הוא נשאל ועליה הוא היה אמור להשיב, מה יקרה אם העירייה לא תיתן, הוא עונה:
"עו"ד שוב:
במסגרתה בניה יש למעלה מאלף מטר לבנייה שצריך לתת אותו. אז אם העירייה לא תיתן.
דובר:
בתוך מסגרת האלף מטר?
עו"ד שוב:
זה מתוך האלף מטר.
דובר:
בתוך אחד המבנים.
דובר:
בתוך אחד המבנים שלך.
עו"ד שוב:
כן."

שישית, ואם יסבור הקורא, חלילה, כי הכוונה הייתה לאותם אלף מטר? דבר שעל פניו נראה בעליל שאין לו שחר, הרי ההמשך מצביע על כך, שאין רגליים לסברה זו, שכן
קיימת התייחסות למיקומו, והוא נשאל ביחס למיקום, "במגדל" ואז אחד הדוברים אומר בהתייחס לעו"ד שוב, כי "הוא לא רוצה להגיד איפה", והדיון עובר לאפשרויות המיקום, בקומת הקרקע או במגדלים.

נראה לביהמ"ש כי התמליל תומך בצורה מאוד ברורה בעדותו של עו"ד יאראק, כי עו"ד שוב התחייב בפני
הוועדה שבית הכנסת ימוקם בשטחה של התובעת, וזאת באחד הבניינים שלה.

ניסיונותיה של התובעת, כעת
לדעתי בדיעבד, לייחס לעו"ד שוב אמירה כאילו התכוון, שכן באחד הבניינים של התובעת אבל בשטחים שהוקצו לעירייה, וכי כל הסכמתו נגעה לעצם קיומו של בית כנסת באותו מקום, כלומר, שלא תהיה לתובעת התנגדות שבשטחים שהוקצו לטובת שטחי ציבור בתוך הבניינים יבנה גם בית כנסת, לטעמי חוטאת לאמת, משום שנושא הדיון לא היה הקמת בית כנסת במתחם, אלא מיקומו של בית הכנסת.

מעבר לשאלה הפשוטה, מדוע יש צורך בדיון כל כך ארוך הנוגע לשאלת מיקומו של בית הכנסת, בהסכמת התובעת לכך שהעירייה תקצה שטח בעבור בית הכנסת?. והדברים ברורים. דומני כי אין צריך להיות בעל חוכמה מיוחדת כדי להבין שוועדה מקומית הדנה בהתנגדויות תפנה בראש וראשנה לעירייה לקבלת עמדתה באשר להקמת בית הכנסת בשטחה, ולא תפנה לעו"ד שוב כדי שהוא ייתן הסכמה שהעירייה תקצה מתוך שטחה שטח לבית הכנסת. מה עוד, שעולה מהתמליל, כי מר אלי לוי שאתייחס בהמשך לעדותו, נשמע בוועדה, ומעדותו עלה, כי הוא התנגד להקצאת שטח לטובת בית הכנסת מהשטחים המוקצים על ידי העירייה.

זאת ועוד, הדברים אינם מתיישבים עם המשך הדברים כאשר הנוכחים באותה וועדה משוחחים עם עו"ד שוב באשר למיקום המדויק, המגדל או קומת הקרקע.

מעבר לכך, מר אלי לוי שהינו מנהל אגף הנכסים בעיריית תל אביב, התייצב למתן עדות. בעדותו תמך בצורה חד משמעית בטענת הנתבעים, כי עו"ד שוב התחייב בפני
הוועדה, כי בית הכנסת ייבנה בשטחי התובעת, ולא בשטחים שפיזית מצויים בבניינים של התובעת אולם מוקצים לטובת העירייה.

מר אלי לוי בעדותו, הסביר כי העירייה סברה שאין מקום להקצות שטח לבית הכנסת, וכי הוא התנגד להקצאת שטח בעבור בית הכנסת לכתחילה, ( ראה עדותו מיום 5.6.14 עמוד 48 שורות 11-31).

עוד הסביר, כי גם בדיון שהתקיים בפני
מותב זה בשנת 2009, סבר כי הבעיה למציאת פתרון חילופי לבית הכנסת אינו באחריות העירייה אלא הבעלים, (שם, עמוד 53 שורות 16-19).

מר אלי לוי הסביר באריכות ונשאל על כך שוב ושוב, האם דובר שבית הכנסת יבנה בתחום אלף המטר המוצקים לעירייה ודחה את הטענה והפרשנות של התובעת מכול וכול, והסביר כי לו היה הוויכוח רק בנושא התנגדויות לבניית בית כנסת במתחם, על שטחי העירייה הוויכוח היה נגמר תוך שתי דקות, ( שם עמוד 51 משורה 1 עד סוף העמוד) מר לוי חוזר בצורה חד משמעית, כי עו"ד שוב אמר לוועדה במסגרת הדיון בהתנגדויות כי בית הכנסת ייבנה בשטחי התובעת, ולא בשטחי העירייה.

התובעת טענה, כי אין ליתן משקל רב לעדותו של מר אלי לוי, משום שהוא מצוי בניגוד אינטרסים, שכן העירייה הינה אחת הבעלים של המתחם, ושותפה למעשה בזכויות, ולכן היא אוחזת בשני כובעים, הראשון כגוף שלטוני והשני כבעלים פרטי. אינני יכולה לקבל עמדה זו, מר אלי לוי, מעבר ליושרתו המקצועית, הסביר בצורה מאוד ברורה כי הנושא עלה ונדון בדיונים
פנימיים, וכי נעשו מאמצים למצוא פתרון שיניח את דעת הצדדים אולם מאחר והעירייה סירבה ומסרבת להקצות לבית הכנסת שטח משטחיה, והיא סברה וסוברת כי האחריות מוטלת על התובעת למציאת פתרון כזה, הרי שאי אפשר להבין את תשובותיו של עו"ד שוב אחרת מההבנה הפשוטה, שהוא התחייב בפני
הוועדה שבית הכנסת יוקם בשטחיה של התובעת ולא בשטחים הציבוריים המוצקים לעירייה.
זאת ועוד, מר לוי נשאל על ידי ביהמ"ש במפורש, מדוע שעו"ד שוב יסכים, שכן ניתן היה להגיע לתוצאה של פינוי בית הכנסת בלא כל פיצוי ובלא בניית בית כנסת חילופי, כפי שלעיתים ניתנים פסקי דין לפינוי כאלה, ומר לוי השיב, כי בשל הרגישות כשמדובר בבית כנסת, היות חלק מחברי הוועדה אנשים דתיים, הרצון של חברי הוועדה לוודא כי יש לבית הכנסת פתרון. לכן נדרש עו"ד שוב להגיש ולכן ציפתה הוועדה כי ימציא פתרון לבעיית בית הכנסת. ( ראה עדותו שם, בעמוד 49 שורות 19-30)

אם לא די בכל אלה, מעדותו של מר לוי עלה, כי בדיונים הפנימיים שהתקיימו עם נציגי התובעת, נשקל פתרון בדרך של בקשה להקלה. התובעת הכחישה קיומו של דיון כזה, אולם לא עתרה להבאת עד הזמה בעניין.

מדבריו של מר לוי עולה, כי התובעת והעירייה בדיוניהם בנושא בית הכנסת, ביקשו למצוא פתרון לבניית בית כנסת בשטח שבתוכנית הוגדר כשטח המיועד למגורים או למסחר. אחת מטענות התובעת הייתה, כי התוכנית שאושרה, לא כללה כל שטח המיועד לצורכי ציבור, ( מעבר לאותם 1,000 מטר של העירייה), וכי הנתבעים לא עתרו בהתנגדות לתוכנית. מסביר מר לוי, כי נציגי התובעת והעירייה, בחנו את הנשוא הספציפי, והשאלה, כיצד ניתן לאשר הקמתו של בית כנסת בשטח שמיועד למגורים ולמסחר עלתה והפתרון שהוצע היה בקשה להקלה, או לשימוש חורג. ( ראה עדותו של מר לוי, שם, עמוד 52 שורות 14-32).

משמעות הדברים , מעבר לכך שיש בכך מענה לטענות התובעת באשר לצורך בשינוי התוכנית, כביכול לא ייתכן שעו"ד שוב ייתן הסכמה לבניית בית כנסת בעוד שיש צורך בשינוי התוכנית לשם כך, והנה הסברו של מר לוי מבהיר את הדבר, יש בכך משום חיזוק ותמיכה נוספים לטענת הנתבעים, ולעדותו של עו"ד יאראק, כי עו"ד שוב התחייב בפני
הוועדה להקמת בית כנסת בשטחה של התובעת להבדיל משטחים המוקצים לעירייה, משום שנבחנה גם הדרך המעשית לביצוע אותה התחייבות.

אני סבורה, כי עדותו של מר לוי הייתה מהימנה, וחיזקה את טענות הנתבעים.

התובעת טענה, כי התחייבות כזו אינה הגיונית ואינה כלכלית משום שהתובעת אינה הבעלים היחידי, ומעבר לכך אין כל הסבר מדוע שעו"ד שוב יסכים לקיצוץ כזה בזכויות התובעת. דומני כי מתמליל דיוני הוועדה, והסברו של עו"ד שוב, כי מאז קבלת רישיונו בשנת 1958 לא פינה מעולם בית כנסת, על רקע הרגישות שהפגינו חברי הוועדה, ניתנה הודעת עו"ד שוב כי בית הכנסת יבנה בתוך אחד מבנייני התובעת.

לאור התחייבותו זו של עו"ד שוב, דחתה הוועדה את התנגדות בית הכנסת, וקבעה :
"בנוגע לפינוי בית הכנסת סולם יעקוב – בהמשך להודעתו של עו"ד שוב בדיון, מאשרת הוועדה, כי עם הקמת הפרויקט ישולב בית הכנסת באחד מהמגרשים בהם יוקצו הזכויות לקבוצה המיוצגת על ידי עו"ד שוב."

מכול הנימוקים לעיל, אני סבורה כי יש לאמץ את הפרשנות המוצעת על ידי הנתבעים ולקבוע, כי עו"ד שוב הצהיר בפני
הוועדה המקומית, כי התובעת היא שתבנה בשטחיה, ( להבדיל משטחים המוקצים לעירייה), בית כנסת.

בעניין גודל בית הכנסת:
בפסק דיני המקורי קבעתי כי יש להקצות בית כנסת בגודל של 250 מ"ר וזאת בהתאם לגודלו של בית הכנסת היום, אלא שמעדותו של מר לוי עולה, כי הסכמתו של עו"ד שוב נגעה לבית כנסת בגודל של 60 מ"ר, והכוונה הייתה ככל הנראה להקים את הבניינים בהתאם לתוכנית הקיימת היום, ולאחר מכן כשהבניינים -יבנו, להקצות את אחת החנויות או אחד המקומות כגון מועדון או קומה שמיועדת לשימוש משותף כלשהו, לטובת בית הכנסת, כאשר הגודל שדובר בו במסגרת התחייבותו של עו"ד שוב היה 60 מ"ר בלבד.
עו"ד יאראק בהגינותו הותיר נושא גודל בית הכנסת לשיקול דעת.

לפיכך, אני קובעת כי על התובעת להקים לנתבעים בית כנסת כפי התחייבותו של עו"ד שוב, וזאת בגודל של 60 מ"ר , ובכך אני משנה את פס"ד המקורי.

פסק דיני המקורי ביחס לתקופת הביניים יעמוד על כנו, יש למצוא מיקום תפילה חילופי לנתבעים, בשכירות, או בדרך של העמדת נכס לטובת בית כנסת לתקופת הביניים.

לאור האמור התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בהתאם לקביעתו של ביהמ"ש המחוזי.

ניתן היום,
י"ג סיוון תשע"ד, 11 יוני 2014, בהעדר הצדדים.














תאק בית משפט שלום 38268/04 רמ-נח בעמ נ' אלחנן ישראלביץ, דוד שכטמן, יחזקאל ברנר (פורסם ב-ֽ 11/06/2014)