פסקי דין על והבה בדארנה | פסקי דין על לשכת עורכי דין בישראל

35476-11/13 עתמ     15/06/2014




עתמ 35476-11/13 והבה בדארנה נ' לשכת עורכי דין בישראל








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 35476-11-13 בדארנה נ' לשכת עורכי דין בישראל




בפני

כב' השופטת
נאוה בן אור


העותר

והבה בדארנה
על ידי ב"כ עו"ד פארס מוסטפא


נגד


המשיבה

לשכת עורכי דין בישראל
על ידי ב"כ ד"ר משה עליאש
, עו"ד




פסק דין


העתירה מופנית כנגד החלטת הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין מיום 23.7.13 לקבל את המלצת ועדת ההתמחות הארצית, שלא לאפשר לעותר להתחיל בהתמחות בשל תלונות שהגיעו אליה, המעלות חשדות לביצוע מעשים פליליים מצידו ובכללם עבירות מין וזיוף מסמכים.

רקע עובדתי

1.
העותר כיהן במשך כ- 15 שנים כמנכ"ל עמותת "סאוט אל עאמל", עמותה העוסקת בהגנה על זכויות עובדים ומובטלים (להלן: העמותה).

2.
בשנת 2011 סיים העותר את לימודי המשפטים במכללת "שערי משפט", וביקש להירשם כמתמחה. לבקשתו צורפה הצהרה כי בשנת 2008 הורשע בבית משפט השלום בנצרת בעבירה של התקהלות אסורה והתפרעות, ונגזר עליו עונש של מאסר על תנאי וקנס. לפיכך זומן לשימוע בפני
ועדת ההתמחות, המשמשת כוועדה מייעצת לוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין. הוועדה המליצה לאשר לעותר להתחיל בהתמחות החל מיום 1.7.11.

3.
ההמלצה הובאה לדיון בפני
הוועד המרכזי ביום 25.10.11. אלא שבמהלך הדיון הונח בפני
משתתפי הדיון העתק מתלונה מיום 6.6.10, שהגישה פרופ' נטע זיו מאוניברסיטת תל-אביב לרשם התאגידים, והגיעה לוועד המרכזי יום קודם לדיון האמור. התלונה ייחסה לעותר, כאמור לעיל, חשדות למעשים פליליים. הוועד המרכזי החליט להחזיר את הדיון בעניינו של העותר לוועדת ההתמחות, על מנת שזו תבדוק את התלונה ותשקול את המלצתה על פי המסקנות שתסיק ממנה.

4.
ועדת ההתמחות הזמינה את העותר לשימוע שהתקיים ב- 25.12.11. חבריה המליצו לעותר, שלא היה מיוצג אותה עת, למנות לעצמו עורך דין שייצגו בהליכי השימוע, והדיון נדחה. במקביל החליטה הוועדה לפנות לרשם העמותות על מנת לקבל מידע בדבר גורלה של התלונה האמורה, וכן לפנות לפרופ' זיו על מנת לקבל מידע גם ממנה.

לשכת עורכי הדין אכן פנתה לרשם העמותות, ובמכתב מיום 5.3.12 פרט הרשם את תמצית התלונות שהגיעו אליו, את העובדה שהעמותה לא הגיבה באופן ענייני לתלונות אלה ולפיכך הוחלט לבטל את האישור על ניהול תקין שניתן לה, ולבסוף נאמר כי "בימים אלה אנו שוקלים המשך הפעלת סמכויות כלפי העמותה".

5.
ביום 12.9.12 קיימה ועדת ההתמחות ישיבת שימוע במהלכה היה העותר מיוצג. בא כוחו טען כי למרות ההאשמות החמורות לא נפתח תיק במשטרה, והציג תצהיר (המצורף גם לעתירה) של עו"ד סימא כנאנה, שהועסקה על ידי העותר במסגרת העמותה. בתצהיר טוענת עו"ד כנאנה כי אין כל יסוד לתלונות, וכי המניע להן הוא הרצון להדיחו מן העמותה ולהשתלט על כספיה. יצוין, כי מן הפרוטוקול עולה עוד, שפרופ' זיו הודיעה "שאינה בעניין יותר".

בסופו של דבר המליצה ועדת ההתמחות שלא לאשר את תחילת התמחותו של העותר ולהמתין "לתוצאות ההליך בעניינו".

6.
ביום 23.7.13 התכנס הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין והחליט לקבל את ההמלצה האמורה. העתירה מופנית כנגד החלטה זו.

7.
כאן המקום לפרט את השתלשלות העניינים ביחס לתלונה, המעכבת את אישור תחילת התמחותו של העותר.

כאמור, ביום 6.6.10 פנתה פרופ' נטע זיו מאוניברסיטת תל-אביב לרשות התאגידים, וביקשה כי רשם העמותות יפעיל את סמכותו מכוח סעיף 40 לחוק העמותות, התש"ם-1980, וימנה חוקר על מנת לבדוק את התנהלות העמותה בראשה עמד העותר עד סמוך לאותה עת. פרופ' זיו, המנהלת את התכניות לניהול משפטי קליני באוניברסיטת תל-אביב, הייתה שותפה לעמותה בפרויקט העוסק בתעסוקת נשים ערביות וכך הכירה את העותר. על פי הנטען במכתב התלונה, פנתה אליה אחת העובדות בעמותה, וסיפרה לה על חשדות לאי סדרים כספיים, זיופי מסמכים, גניבה ומעילה בכספי העמותה. את החשדות הללו ייחסה העובדת לעותר. בנוסף טענה פרופ' זיו במכתבה, כי הגיע אליה מידע לפיו העותר הטריד מינית ואף תקף מינית, וכן הפעיל לחצים ואיומים על אנשים שונים על מנת למנוע חקירה בענייני העמותה.

עוד מדווחת פרופ' זיו במכתבה, כי בעקבות המידע האמור התקיימה במשרדה בתל-אביב פגישה, בהשתתפות העותר ומנכ"ל האגודה הערבית לזכויות אדם בנצרת. במהלך הפגישה הוצגו בפני
העותר החשדות המתוארים לעיל, והוא הכחיש אותם. לטענת פרופ' זיו, לאחר הפגישה הפעיל העותר לחצים על עובדות העמותה על מנת שאלה יתקשרו אליה ויטענו בפני
ה כי לא היו דברים מעולם.

פרופ' זיו מוסיפה וכותבת כי לאחר לחצים שהופעלו על העותר על ידי בני משפחתו וחבריו, הוא נאות לעזוב את תפקידו וביום 30.4.10 התפטר. ועד העמותה התכנס ומינה את עו"ד מחמוד מרעי למנכ"ל העמותה.

8.
רשם העמותות פנה לעמותה במכתב מיום 5.7.10, וביקש את תגובתה לתלונות המפורטות במכתבה של פרופ' זיו.

ביום 8.7.10 השיבה העמותה לרשם העמותות כי על מנת שתוכל להשיב עניינית לתלונות המפורטות במכתבה של פרופ' זיו, מבוקשות הבהרות ובכללן פרוט שמות המתלוננות נגד העותר; העתק מן המסמכים שעל פי הנטען זויפו; שמות של עובדים שעל פי הטענה שיתפו פעולה עם העותר לשם מעילה בכספי העמותה, ועוד.

9.
רשם העמותות הגיב במכתב מיום 12.9.10 והבהיר כי אין מקום לחשוף את שמות העובדות שעל פי הטענה נפגעו על ידי העותר. מאחר שתגובת העמותה לא הייתה עניינית, הודיע הרשם על ביטול אישור ניהול תקין של העמותה.

10.
ביום 4.12.10 התכנס הוועד המנהל של העמותה והחליט על פיטוריו של העותר מעבודתו החל מאותו יום (כאמור, על פי מכתבה של פרופ' זיו התפטר העותר עוד ביום 30.4.10). כמו כן החליט הוועד על ביטול כל השיקים שנחתמו על ידי העותר ועל פעולות נוספות שעניינן ניהול כספי העמותה, על פנייה לבית המשפט לשם קבלת צו הרחקה של העותר ממשרדי העמותה, ועוד.

11.
ביום 20.12.10 התקבל אצל רשם העמותות מכתבו של העותר, בו הוא מודיע כי החליט להתפטר מתפקידו כמנכ"ל העמותה. עם זאת, במכתב טוען העותר כי החלטת הוועד המנהל לעיל התקבלה "במחטף", מבלי שהוזמן לשימוע, וכי ההחלטה נגועה בשיקולים זרים.

12.
ביום 2.2.11 פנה רשם העמותות במכתב נוסף לעמותה, וזאת לאחר שקיבל לידיו את פרוטוקול הדיון מיום 4.12.10 ואת החלטת בית המשפט מיום 16.12.10 להוציא צו הרחקה נגד העותר. רשם העמותות הורה לעמותה להחליט בתוך 30 יום מיום קבלת המכתב על עריכת בדיקה לגבי הטענות שעלו ולגבש ממצאים ומסקנות בתוך פרק זמן קצוב. עוד הורה, כי היה ויתברר כי אכן נעשתה פגיעה בנכסי העמותה - תגיש תביעת השבה, וכי היה ויתברר כי מן הממצאים עולים חשדות למעשים פליליים - תעבירם לבחינת משטרת ישראל.

13.
ביום 3.12.13 פנה רשם העמותות פעם נוספת לעמותה, והודיע לה כי מאחר שלא השיבה לפניותיו הקודמות כנדרש, החליט להעביר את המשך הטיפול למחלקת האכיפה של רשות התאגידים, לצורך הגשת בקשה לפירוק העמותה.

עיקר הטענות בעתירה

14.
על פי הנטען, הרקע לתלונתה של פרופ' זיו הוא סכסוך הנוגע לניהול המשותף של פרויקט שנתמך בכספי האיחוד האירופי; כי המדובר בהוצאת דיבה לשמה וכי העותר הגיש בעניין זה תביעת לשון הרע לבית המשפט (אם כי חזר בו "מסיבות אישיות, חברתיות וכלכליות" - פסקה 7 לעתירה); כי לשכת עורכי הדין התעלמה מתצהירה של עו"ד כנאנה; וכי ההחלטה אינה מידתית ואינה סבירה, שכן איש לא הגיש נגד העותר תלונה במשטרה.

טענות המשיבה

15.
לשכת עורכי הדין סבורה כי על העותר לנקוט פעולות לטיהור שמו. כך, למשל, יכול היה, על פי הטענה, לפנות לרשם העמותות ולבקש כי ימנה חוקר; כך יכול היה לגרום לעמותה למנות רואה חשבון, על מנת שיוכיח שלא הייתה מעילה. לשכת עורכי הדין אינה גוף האמון על חקירות, וכשמובא בפני
ה מידע כה חמור אין היא רשאית להתעלם ממנו.

דיון והכרעה

16.
יש להקדים ולומר, כי בכל הנוגע לחשדות שעניינם פגיעות בעלות אופי מיני הסכים ב"כ לשכת עורכי הדין שבהיעדר תלונה, אלה אינם יכולים להוות שיקול בבחינת בקשתו של העותר להתחיל בהתמחות (ראו פרוטוקול מיום 12.6.14, עמ' 5, ש' 22-21, עמ' 7, ש' 4). סוגיה זו יורדת, אפוא, מן הפרק. נותרו החשדות למעילה בכספים, לאי סדרים כספיים ולזיוף מסמכים.

17.
אין חולק, כי לשכת עורכי הדין אינה אמורה לבצע חקירות משל עצמה על מנת לברר מידע בדבר חשדות למעשים פליליים המיוחסים לאדם המבקש להתחיל בהתמחות לקראת הסמכה כעורך דין. ועוד לא יכול להיות חולק, כי חופש העיסוק הוא זכות חוקתית, שאין לפגוע בה אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש.

18.
הלשכה מבקשת כי "תוסר העננה" שמעל לראשו של העותר, המתבטאת במכתב התלונה של פרופ' זיו. על כך אין לגנותה. אולם איני סבורה כי המפתח לכך מצוי בידי העותר, כטענתה. העותר פוטר (או התפטר) מן העמותה ואינו יכול לפעול במסגרתה על מנת להביא למינוי חוקר. אף הוצא נגדו צו הרחקה ממשרדי העמותה. בנסיבות אלה נראה כי גם אינו יכול לפנות לבית המשפט בדרישה שימונה חוקר. הסמכות למינוי חוקר מצויה בידי רשם העמותות, אשר לפי סעיף 40 לחוק העמותות רשאי לעשות כן לבקשת רבע מכלל חברי העמותה או ועדת הביקורת, וכך רשאי הוא לעשות כן מיוזמתו.

19.
מן הנתונים שהובאו לעיל עולה, כי רשם העמותות לא מצא לנכון, עד היום, למנות חוקר מיוזמתו. ההליכים היחידים שנקט התבטאו בביטול האישור על ניהול תקין, ובהודעה כי יפעל להגשת בקשה לפירוק העמותה. רוצה לומר, הגוף האמון על בירור חשדות מן הסוג המפורט במכתב התלונה של פרופ' זיו לא מצא לנכון, עד היום, לעשות לבירור חשדות אלה בכלים הנתונים לו. מטבע הדברים שיקוליו בעניין זה לא הובאו במסגרת העתירה שלפניי, שאין הוא צד לה.

20.
בנסיבות אלה, מסקנתי היא כי יהיה זה בלתי סביר למנוע מן העותר להתמחות "לעולם ועד", היינו, כל עוד הרשות המוסמכת נמנעת מלהפעיל את הסמכויות שנועדו לבירור תלונות מן הסוג האמור. לפיכך, היה ובתוך שנה מהיום לא ינקוט רשם העמותות צעדים לבירור התלונה לגופה ויעדכן בתוצאות הבירור את לשכת עורכי הדין, ייראה העותר כמי שאותה "עננה" הוסרה מעל ראשו, ובהיעדר טעם אחר, לא ניתן יהיה למנוע ממנו את רישומו כמתמחה.

אין צו להוצאות.

המזכירות
תמציא את העתק פסק הדין לב"כ הצדדים ולרשם העמותות.








ניתן היום,
י"ז סיוון תשע"ד, 15 יוני 2014, בהעדר הצדדים.














עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 35476-11/13 והבה בדארנה נ' לשכת עורכי דין בישראל (פורסם ב-ֽ 15/06/2014)