פסקי דין על שלמה גרינולד | פסקי דין על יובלים אשדוד בע"מ

34888-10/13 תק     19/05/2014




תק 34888-10/13 שלמה גרינולד נ' יובלים אשדוד בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות באשדוד



ת"ק 34888-10-13 גרינולד נ' יובלים אשדוד בע"מ




תיק חיצוני:




בפני

כב' הרשמת הבכירה כרמית חדד

התובע:
שלמה גרינולד
ת.ז., 304863855


נגד

הנתבעת:
יובלים אשדוד בע"מ
חברות
514061472




פסק דין


בפני
תביעת התובע, מר שלמה גרינוולד (להלן:"התובע"), נגד הנתבעת, יובלים אשדוד בע"מ
(להלן:"הנתבעת"), להשבה ולפיצוי, ע"ס כולל של 15,012 ₪.

רקע:

1.
התובע הוא הבעלים של דירה ברח' הנורית 4 דירה 16 באשדוד (להלן:"הדירה").


התובע השכיר את הדירה לשוכרת אשר אינה צד בתובענה זו (להלן:"השוכרת")

2.
הנתבעת היא תאגיד המים והביוב האזורי הנותן שירותי מים וביוב לעיר אשדוד.


התובע רשום אצל הנתבעת כצרכן.

3.
התובע פנה לנתבעת בבקשה כי תנתק את המים לדירה, על אף שבמועדים הרלוונטיים היתה הדירה מאוכלסת על ידי השוכרת ומשפחתה.


הנתבעת התנתה קבלת הבקשה לניתוק המים בתשלום חוב שהיה רשום על שמו של התובע ביחס לדירה, על אף שלטענת התובע המציא לידי הנתבעת מלוא המסמכים לשם החלפת זהות הצרכן בדירה משמו לשמה של השוכרת.




לאחר שהתובע שלם את החוב הודיעה לו הנתבעת על סירובה לנתק את המים. לאחר עמידתו של התובע על דרישתו ובהתאם להחלטה שהתקבלה בהתייעצות בין מהנדס יובלים, מר דוד לוי, עוזר מנכ"ל יובלים, מר תומר יהושע ומנהל מרכז שירות לקוחות מר יואב גולן, ניתן אישור לניתוק המים.


על אף אישור זה, ועל אף שהנתבעת גבתה מן התובע אגרת ניתוק, לא נותקו המים לדירה.

בשלב מאוחר יותר התנתה הנתבעת את ניתוק המים בחתימת התובע על התחייבות לשיפוי הנתבעת. התובע סרב לעשות כן והמים לא נותקו.

סכום התביעה:

4.
לטענת התובע הוסיפה הנתבעת לחייבו בגין אספקת המים לדירה לאחר בקשתו לניתוק. ביום 21.04.2013 חוייב התובע בסך של 164.30 ₪, ביום 28.04.2013 חוייב התובע בתשלום של 67.93 ₪ שאת השבתם הוא תובע.


כמו כן עותר התובע לחייב את הנתבעת להשיב לו את אגרת הניתוק ששלם בסך של 79.83 ₪.


בנוסף, טוען התובע כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לו גם הסכומים כדלקמן:


2700 ₪ עבור הפסד ימי עבודה לפי חישוב של 300 ₪ ליום עבודה בהתאם לתלוש שכר שצרף התובע לכתב התביעה.


2,000 ₪ עבור בזבוז שעות רבות של התובע בשיחות טלפוניות עם נציגי הנתבעת, בהמתנה, בהכנת כתב התביעה ועבור עוגמת הנפש המרובה שנגרמה לתובע עקב התעללותה של הנתבעת, הפרת התחייבויותיה פעם אחר פעם והנזקים הכספיים המרובים שנגרמו לתובע.


כמו כן עותר התובע לחייב את הנתבעת בפיצויים לדוגמה לפי סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן, לאור חומרת ההפרה והרתעת הנתבעת מפני רמיסת החוק.


עוד עותר התובע לחייב את הנתבעת בתשלום אגרת בית המשפט.

דיון והכרעה:

5.
לשם הכרעה בסוגיה שבפני
יש לבחון תחילה האם הנתבעת, כתאגיד מים, מחוייבת היתה לנתק את המים לבקשת התובע ביחס לדירה המאוכלסת על ידי צדדי ג'.


לאחר שבחנתי טענות הצדדים בעניין הגעתי לכלל מסקנה שיש להשיב לשאלה זו בשלילה.


אין ולא יכול להיות חולק כי מים הם מוצר חיוני. כפועל יוצא מכך יש לנהוג בזהירות בכל מקרה בו עולה בקשה או צורך בניתוק מים, בין אם לבקשתו של הצרכן הרשום ובין אם בשל חוב צריכה.


ביחס לזכותו של בעל דירה לנתק מים לשוכר נקבע כבר בין היתר כי "ניתוק מים באופן חד צדדי מהווה התנהגות תוקפנית, מפרה ופוגענית באופן בלתי מידתי. כאשר שוכר מפר את הסכם השכירות ואינו עומד בתשלום דמי השכירות או תשלומי מיסים וכדו', או מפר בדרך אחרת את הסכם השכירות, בידי המשכיר עומדת האפשרות להשתמש באמצעים חוקיים העומדים לרשותו כדי לקבל נגד השוכר סעד מתאים, לרבות פינויו מהמושכר..."

(ראה תא (מרכז) פעלטון עד הלום בע"מ נ' תנופורט (1990) בע"מ (פורסם בנבו 11.12.13).


ניתוק המים מהווה עשיית דין עצמית, שהיא אסורה במקרה דנן בו מדובר בשוכרת אשר נכנסה לנכס בהסכמת התובע ובהתאם להסכם שכירות. היה על התובע לפעול כלפי השוכרת באמצעות פניה לערכאות משפטיות כפי שאכן עשה במקביל לנסיונותיו לנתק את המים לדירה


משהתובע לא היה רשאי לנתק את המים הרי שהוא מנוע מלטעון כי הנתבעת פעלה שלא כדין בסרבה לנתק את אספקת המים לדירה לבקשתו, שאם לא תאמר כן נמצא שהנתבעת מהווה כלי בידי התובע לביצוע פעולה שלא כדין.

יתרה מכך, הנתבעת הפנתה לטיוטת כללים (מכח חוק תאגידי מים וביוב התשס"א – 2001,
אשר לטענתה מובאים בימים אלו לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת. במסגרתם ניתנו הוראות בדבר אופן הפסקת אספקת מים לבקשת צרכן בנכס מאוכלס (ס' 5(ו)).


כללים אלו טרם אושרו אולם יש בהם בהחלט כדי ללמד על הזהירות שיש לנהוג בה עת מתבקש ניתוק מים מדירה מאוכלסת, גם מקום בו רשאי צרכן לעשות כן, ועל כך שאין חובה מיידית ומוחלטת של הנתבעת להיענות להוראת צרכן המורה לה לנתק את המים מדירה מאוכלסת, אף כי בהתאם להוראות הכללים ניתן לעשות כן בנסיבות מסויימות.


לאור האמור והמפורט לעיל, איני מוצאת מקום לחייב את הנתבעת לפצות את התובע בשל סירובה לנתק את אספקת המים לדירה.

6.
יחד עם זאת, אני מוצאת מקום לקבוע כי התנהלותה של הנתבעת כלפי התובע היתה בלתי סבירה וגרמה לו לטרחה מיותרת.


נציגת הנתבעת העידה כי זו הפעם הראשונה שהנתבעת נתקלה בסוגיה זו, וכי הועברה פניה למחלקה המשפטית של הנתבעת לשם מתן חוות דעת בעניין זה (עמ' 3 ש' 16-22 לפרוטוקול).


במצב דברים זה מצופה היה כי הנתבעת תבהיר לתובע כי יש להמתין לחוות דעת המחלקה המשפטית, אולם היא לא עשתה כן אלא הודיעה לו שלא יתבצע ניתוק (עמ' 4 ש' 16 לפרוטוקול). בהמשך, ועל אף שטרם התקבלה חוות דעת המחלקה המשפטית ניתן אישור לביצוע הניתוק על ידי שלושה בכירים בנתבעת (עמ' 3 ש' 28 לפרוטוקול) והתובע אף חוייב לשלם אגרת ניתוק בסך 81 ₪.


בעניין זה העידה נציגת הנתבעת כי "בדיעבד הסתבר שזו היתה טעות" (עמ' 3 ש' 22).

מהשתלשלות הדברים עולה כי הנתבעת לא פעלה כלפי התובע בסבירות ובהגינות כמצופה ממנה. בכלל זה הנתבעת לא הבהירה לתובע כי בקשתו טעונה בירור משפטי. יתרה מכך, בכירים בנתבעת נתנו אישורם לביצוע הניתוק על אף שטרם התקבלה חוות דעת משפטית. הנתבעת גם הוסיפה וגבתה מן התובע אגרת ניתוק באופן שהובילו לסבור, ובצדק, כי בקשתו לניתוק התקבלה.


התנהלותה זו של הנתבעת הובילה לכך שממועד מתן האישור כאמור לעיל, הגיע התובע למשרדי הנתבעת על מנת לברר מדוע הפעולה לא בוצעה על אף האישור המפורש שניתן לכך ומבלי שקבל את מלוא האינפורמציה הנדרשת על מנת לכלכל צעדיו בעניין זה.


לאור האמור לעיל סבורני כי יש לקבל תביעתו של התובע בגין נזקים שנגרמו לו מהתנהלות זו של הנתבעת, ככל שיוכחו.

הנזקים:

7.
נזק בגין חיובי מים לאחר בקשת הניתוק (231.93 ₪):

משקבעתי לעיל כי לא מצאתי לחייב הנתבעת לפצות את התובע בשל סירובה לנתק את המים, איני סבורה כי יש מקום להורות לה להשיב את סכומי החיוב בגין הצריכה ששולמו על ידי התובע לאחר בקשת הניתוק וכפועל יוצא מסירובה של הנתבעת לבצע הניתוק.

אשר לטענות התובע ביחס להפרדה בין החובה לספק מים לבין חובתו לשלם עבור צריכה הנובעת ממדיניות רווחה של הנתבעת, הרי שיש לדחות טענה זו. גם מקום בו אספקת המים לשוכרת היתה נעשית על ידי התובע עצמו ולא באמצעות הנתבעת (כגון במקרה של יחידת דיור) הרי שכאמור לעיל התובע לא היה רשאי לנתק את המים לשוכרת והיה עליו להוסיף לספק לה מים גם מקום בו לא שלמה עבור צריכה זו.


התשלום בגין צריכת המים הוא עניין שבין התובע לבין השוכרת ורלוונטי להליכים המשפטיים שביניהם.


כאן המקום לציין כי התובע העיד כי היה לקראת הסדר עם השוכרת מטעמו (עמ' 5 ש' 1-3 לפרוטוקול) עובדה שלא צויינה על ידו בכתב התביעה או בכתב התשובה. התובע לא הציג את ההסדר עם השוכרת ולא הביא כל ראיה לכך שהשוכרת לא שלמה לו עבור צריכת המים בתקופה זו.


משכך, לא הוכיח התובע עילת התביעה בגין נזק זה, ואף לא הוכיח קיומו של הנזק בפועל.


יתרה מכך, חובת התובע לשלם עבור צריכת המים לנתבעת נובעת מהיותו רשום כצרכן ביחס לדירה בפנקסי הנתבעת.


בעניין זה ראוי לציין כי התובע טען בכתב התביעה כי הותרת שמו של התובע כצרכן ביחס לדירה נובעת ממחדלי הנתבעת אשר לא ביצעה החלפת צרכנים על אף העברת המסמכים לידיה.

אין בידי לקבל טענה זאת. התובע העיד בדיון כי שלח המסמכים לידי הנתבעת באמצעות פקס. התובע לא הציג אישור משלוח פקס, התובע גם לא בדק האם התקבלו מלוא המסמכים או האם הוחלף הצרכן בנכס שכן סבר לתומו ש"הכל בוצע" (עמ' 2 ש' 9-12).


בעניין זה סבורני כי על התובע להלין על עצמו בלבד. משבחר התובע לשגר המסמכים באמצעות הפקס היה עליו לוודא קבלתם וביצוע ההחלפה בפועל בידי הנתבעת. הודאתה של הנתבעת בכתב ההגנה כי קבלה חלק מן המסמכים אין בה כדי לסייע לתובע שכן כאמור לעיל היה על התובע לוודא הגעת המסמכים במלואם והוא לא עשה כן.


יש לציין כי התובע שלם הסך של מעל 1,500 ₪ עבור צריכת המים עד לבקשת הניתוק (ס' 9 לכתב התביעה) ולא עתר לחייב הנתבעת להשיב לו סכום זה. בכך למעשה הודה התובע כי אינו זכאי להשבה בשל אי החלפת זהות הצרכן בפנקסי הנתבעת.



8.
אגרת ניתוק (79.83 ₪):


הנתבעת טענה כי סכום זה זוכה בחשבונו של התובע אצלה. הנתבע טען כי לא קבל כל הודעה על כך וכי אין לו חשבון אצל הנתבעת.


אין חולק כי התובע זכאי להחזר אגרת הניתוק והנתבעת תחוייב לעשות כן. במקום בו חשבונו של התובע זוכה בסכום זה כי אז תהא הנתבעת רשאית לבטל הזיכוי לאחר ביצוע התשלום לידי התובע.

9.
הפסד ימי עבודה ובזבוז שעות (2,700 ₪ ו – 2,000 ₪):


משנקבע כי התובע לא רשאי היה לבקש ניתוק המים הרי אין מקום לפצותו על פניותיו הרבות לנתבעת לצורך כך.


עם זאת, וכאמור לעיל, זכאי התובע לפיצוי בגין הטרחה שנגרמה לו בעקבות האישור שניתן לביצוע הניתוק קודם ניתנה חוות דעת משפטית בעניין, וחזרת הנתבעת מאישור זה לאחר מכן.


התובע עתר לפיצויו בסך של 300 ₪ ליום אולם לא הוכיח סכום זה. מתלוש השכר לחודש הרלוונטי, אשר צורף לכתב התביעה עולה כי התובע לא ניצל ימי חופשה בחודש זה. עצם העובדה שהתובע עבד בחודש זה רק 8 ימים, אין בה כדי להוכיח שנטל חופשה לצורך הגעה למשרדי הנתבעת, משהדבר לא צויין במקום המיועד לכך בתלוש השכר (בסעיף ניצול ימי חופשה).


כמו כן יש לציין כי מעדות התובע בדיון עולה כי תלוש השכר אינו מבטא את שכרו של התובע באופן מדוייק. כך על אף שבתלוש מצויין שווי רכב למס, העיד התובע בפני
כי הוא אינו מקבל רכב ואף אינו מחזיק ברשיון נהיגה (עמ' 4 ש' 11-12).


משכך, לא הוכיח התובע כי נגרמו לו נזקים בפועל, ולא הוכיח הסכומים הנתבעים.


בנסיבות העניין, נוכח קביעתי בדבר הטרחה שנגרמה לתובע בשל התנהלותה של הנתבעת,
בהעדר הוכחה לסכומים הנתבעים, ובשים לב לקביעות ביחס לזכותו של התובע לבקש ניתוק המים, מצאתי להעמיד פיצויו של התובע בגין טרחה זו על סך של 500 ₪ בלבד.

10.
פיצוי לדוגמה לפי ס' 31א' לחוק הגנת השכר:

משנקבע כאמור לעיל כי התובע לא היה זכאי לדרוש ניתוק המים לדירה, ובשים לב לקביעותיי בדבר הזהירות הנדרשת מתאגיד מים עת הוא נדרש לניתוק מים בדירה מאוכלסת לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעת בפיצויים לדוגמה מכח ס' 31 א' לחוק הגנת הצרכן.

אני מוצאת מקום לציין כי יש טעם לפגם בטענותיו של התובע כי יש לחייב את הנתבעת בפיצויים לדוגמה מכח חוק הגנת הצרכן, בשעה שבקשתו לניתוק אספקת המים היא עצמה פעולה שלא כדין, תוך עשיית דין עצמי ואשר יכולה היתה להביא לפגיעה בצדדי ג'.

סוף דבר:

11.
לאור האמור והמפורט לעיל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הסך של 580 ₪ (80 ₪ אגרת ניתוק + 500 ₪ פיצוי מכח ס' 9 לעיל).


הסכום כאמור לעיל ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין.

בנסיבות העניין, נוכח קביעותיי כי התובע בקש לפעול תוך עשיית דין עצמי אסורה, ונוכח הסכום שנפסק בפועל, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ט אייר תשע"ד, 19 מאי 2014, בהעדר הצדדים.








תק בית משפט לתביעות קטנות 34888-10/13 שלמה גרינולד נ' יובלים אשדוד בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/05/2014)