פסקי דין על ע.כרים אבו ערר | פסקי דין על משטרת ישראל - יחידת אתגר

22251/01 בש     27/12/2001




בש 22251/01 ע.כרים אבו ערר נ' משטרת ישראל - יחידת אתגר





1 . ע.כרים אבו ערר

2 . ע.מונעם אבו ערר
בעניין:
העוררים
ש. זילברמן

ע"י ב"כ עו"ד
נגד
1. משטרת ישראל - יחידת אתגר

ע"י ב"כ עו"ד מ. מרגלית


2. הכשרת הישוב בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ד. מלמד

המשיבים

החלטה

1. מדובר בערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (ב.ש 7204/01, השופט ואגו), מיום 14.11.01, בה הורה כי הרכב מסוג מיצובישי, מ.ר 6802320, שנתפס על ידי המשטרה, יוחזק על ידיה לתקופה של 30 יום, שבסיומה רשאית המשטרה להוציא את הרכב מחזקתה ולהשיבו למי שהחוק מחייב או מאפשר להשיבו, מתוך הנחה שהמשטרה תיתן את דעתה להערת אגב של בית משפט השלום, שאם לא תוגש כל בקשה אחרת, דומה שיש קושי משפטי בכך שהמשטרה מבקשת להחזיר את הרכב לחברת הביטוח, שכן נראה שעל פי סעיף 35 לפקודה, ובהעדר הארכת מועד, חובה על המשטרה להחזירו לעוררים.

2. להלן השתלשלות הארועים שקדמו להחלטת בית משפט השלום האמורה:

א. מדובר ברכב מסוג מיצובישי מ.ר 6802320, שנתפס על ידי המשטרה ביום 10.5.01, בחשד שמדובר ברכב גנוב ומזויף, כאשר המרכב של הרכב הינו של רכב אחד והודבקו עליו סימני זיהוי רכב אחר, שנתפס על ידי המשטרה לפי סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ"ט - 1969 (להלן- הפקודה).
בקשת העוררים לקבלת הרכב לידיהם נדחתה בהחלטה של בית משפט השלום מיום 28.6.01 (ב.ש 7061/01, השופטת בית אור).
ב. בערעור על ההחלטה האמורה בבית משפט זה (בב.ש 21683/01, הנשיא לרון),ביקשה משיבה 2, להצטרף לבקשה בבית משפט שלום ולהעביר אליה את הרכב בנימוק, שהבעלות ברכב הינה שלה, לאור העובדה שהיא רכשה את הרכב מהאדם ממנו נגנב הרכב, לאחר שהרכב היה מבוטח אצלה ושילמה את תמורתו למבוטח.
בדיון האמור הוחלט ביום 27.8.01, לקבוע מועד של ששה חודשים מיום תפיסת הרכב להגשת כתב אישום, שעד להגשתו זכאית המשטרה להחזיק ברכב, ובכפוף לכך נדחה הערר, ונקבע כי אם לא יוגש כתב אישום עד ליום 15.10.01, יוכל כל מי מהצדדים המעונינים לבקש את שחרור הרכב התפוס, כאילו לא הוגש כתב אישום במועד.
לאחר שלא הוגש כתב אישום עד למועד האמור, הוגשה לבית משפט השלום בקשה על ידי כל אחד מהמשיבים לקבלת הרכב.
בהחלטה שבערעור התיחס בית משפט השלום לשאלה אם החלטת בית משפט זה מחייבת להחזיר את הרכב לעוררת, או שהיא מותירה שיקול לנהוג בו אחרת כאמור בסעיף 34 לפקודה.
בענין זה היה בית משפט השלום בדעה כי הבקשה לפניו אינה יכולה לשמש תחליף להליך אזרחי, בו ניתן וראוי להכריע בין הזכויות המסחריות של משיבים 1 ו-2, ולאור זאת ניתנה ההחלטה נשוא ערר זה.

3. ב"כ העורר טען בערעור זה כי טעה בית משפט השלום בכך שלא הורה על החזרה מיידית של הרכב לעוררים; לטענתו, משהסכימה המשטרה להחזיר את הרכב שאינו נחוץ לה לצורך ההליכים הפליליים שהוגשו נגד אחד העוררים בלבד, צריך היה בית משפט השלום להורות על השבת הרכב למי מהעוררים או לשניהם יחד.
הבקשה הוגשה לבית משפט השלום בטרם הוגש כתב האישום, ולאור זאת לא היה מקום להורות על החזקת הרכב בידי המשטרה לתקופה נוספת של 30 יום.

4. לטענת ב"כ המשיבה 1, שייצג את משטרת ישראל, היתה נכונות מצידם להסכים להעביר את הרכב למשיבה 2 בתנאים מגבילים, אך לא לעוררים או למי מהם.
אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט השלום.

5. לטענת ב"כ משיב 2, משהוגש כתב אישום, מוסמך היה בית משפט השלום להורות כפי שהורה; הזכות של משיבה 2 ברכב גוברת על זכות העוררים, ובנסיבות הענין, יש מקום להורות על החזרת הרכב למשיבה 2 עד למתן

פסק דין
בהליך האזרחי.

6. לאחר עיון בחומר שהועמד לעיוני ובטענות הצדדים, נראה לי כי משהוגש כתב אישום, מוסמך היה בית משפט השלום להורות כפי שהורה.
אין מקום להתערב בהחלטתו מן ההיבט המחייב החזרה מיידית של הרכב מיידית לעוררים, וגם לאחר התקופה של 30 יום שנקבעה על ידי בית משפט השלום, נראה לי כי אין מניעה שיוחלט בהתאם לאיזון הראוי בין הזכויות הנטענות.

7. לאור עמדת ב"כ המשטרה כי נכונותם להסכים למסירת החפץ מוגבלת רק למשיבה 2 ולא לעוררים, נתונה הסמכות לבית משפט השלום להחליט ביחס לדרך שבה יש לנהוג בחפץ. אם יוחלט לתת עדיפות למשיבה 2 - כי אז ניתן להחזיר לה את הרכב לאור הסכמת המשטרה.
בה במידה שתינתן עדיפות לעוררים על פני משיבה 2 - על בית המשפט להכריע בין חילוקי הדעות בין המשטרה ובין העוררים, כאשר המשטרה מבקשת להותיר את הרכב בידיה, והעוררים מבקשים להותיר את הרכב בידיהם.
כמו כן, ניתן לשקול אפשרות להותיר את הרכב בידי המשטרה עד למתן החלטה בהליך האזרחי, הכל - בהתחשב באיזון בין זכויות הקנין המתחרות והאינטרס הציבורי הנוגע לענין.
מבחינה זאת, נתונה הסמכות לבית משפט השלום לפי סעיפים 36 או 37 לפקודה האמורה, המפנה לסעיף 34 לפקודה, ולא היה בהחלטת הנשיא לרון שנגעה למקרה בו לא יוגש כתב אישום עד למועד מסוים, כדי לפגוע בסמכויות בית המשפט לדון בהחזקת התפוס לאחר הגשת כתב האישום בהתאם לאמור בסעיפים האמורים.
משלא הוגש ערר על ידי המשטרה או על ידי משיבה 2, על החלטת בית משפט השלום, אין מקום להיזקק בשלב זה לעמדותיהם ביחס למה שייעשה בחפץ לאחר תקופה של 30 יום.
הדבר נתון להכרעת בית משפט השלום על פי בקשה שתוגש על ידי כל אחד הצדדים או מי מהם, אם ירצה בכך.
8. ביחס לבקשת העוררים להורות על החזר מיידי של הרכב אליהם, אני דוחה את הערר.

ניתנה היום יא' בטבת, תשס"ב (25 בדצמבר 2001) בהעדר הצדדים.

ברוך אזולאי
- שופט
1
בתי המשפט
בש 022251/01
בית משפט מחוזי באר שבע
27/12/01

כבוד השופט ברוך אזולאי

בפני
:








בש בית משפט מחוזי 22251/01 ע.כרים אבו ערר נ' משטרת ישראל - יחידת אתגר (פורסם ב-ֽ 27/12/2001)