פסקי דין על אריה ציפריס | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

297/97 עבל     24/08/2000




עבל 297/97 אריה ציפריס נ' המוסד לביטוח לאומי




בבית הדין הארצי לעבודה עבל 297/99
אריה ציפריס
ה מ ע ר ע ר

המוסד לביטוח לאומי
ה מ ש י ב

לפני: השופטת א' ברק
, השופט ע' רבינוביץ
, השופטת ע' פוגל
בשם המערער - עו"ד אורי רוזן

בשם המשיב - עו"ד מלכה קריצמן
פ ס ק - ד י ן

השופט ע' רבינוביץ
1. ביום 25.4.1993 חש המערער תוך כדי עבודתו במיחושים שגרמו לו להגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני. האירוע הוכר כתאונה בעבודה (להלן - התאונה) ושולמו למערער בגינה דמי פגיעה לתקופה 26.4.1993 - 21.6.1993.

2. הוועדה הרפואית מדרג ראשון בישיבתה מיום 1.4.1997 קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור של 10% החל מיום 22.6.1993. לפי פריט 37(7)(א) למבחנים לדרגות נכות שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז1956- (להלן - המבחנים).

3. הן המערער והן המשיב (להלן - המוסד) ערערו על החלטה זו של הוועדה.

4. הוועדה מושא ערעור זה קבלה את ערעור המוסד ודחתה את ערעור המערער, וקבעה את הקביעות העיקריות הבאות:

א. המערער סובל מהגבלה קלה עד בינונית בתנועות עמוד השדרה המותני. הגבלה זו מקנה לו דרגת נכות של 10% לפי פריט 37(7)(א) למבחנים.

ב. הגבלה זו אינה נובעת מהתאונה אלא משינויים ניווניים "שהולכים וגוברים עם השנים".

ג. קיים בלט קטן שאין לו ביטוי קליני היום.

ד. התאונה גרמה להחמרה זמנית וחולפת של מצב קיים.

5. ערעור, שהגיש המערער על החלטת הוועדה הנ"ל לבית הדין האזורי בחיפה (ב"ל 710424/97; השופט מיבלום כדן יחיד), נדחה ב

פסק דין
מנומק הקובע, שהוועדה נמקה היטב, מדוע הממצאים נובעים משינויים ניווניים, כמו כן התייחסה הוועדה לצילום ה-t.c ולחוו"ד ד"ר גורדון והסבירה, מדוע אין היא מקבלת את המלצותיו.

6. בערעור ברשות (בר"ע 302/99), שהגיש המערער על פסק דינו של בית הדין האזורי, טען המערער בתמצית את הטענות הבאות:

א. על פי ממצאי בדיקות הוועדה שקבעה, כי למערער הגבלה בצורה בינונית עד קלה בעמוד השדרה המותני, היה מקום להעניק לו דרגת נכות בשיעור של 25% לפחות, אך הוועדה קבעה למערער דרגת נכות של 10% בלבד לפי פריט 37(7)(א) למבחנים.

ב. החלטה זו של הוועדה לוקה בסתירה פנימית. בסעיף 29 לפרוטוקול קבעה הוועדה שמצבו של המערער מתאים לדרגת נכות של 10% שאינה קשורה לתאונה, ואילו בסעיף 25 לפרוטוקול נקבעה דרגת נכות בקשר לתאונה בשיעור של 10%.

ג. שינויים ניווניים אינם פגימה. על הוועדה היה לשאול את עצמה, מדוע לקה המערער בגבו רק לאחר אירוע התאונה, שאז אובחן אצלו גם בקע דיסקלי בחוליות עמוד השדרה המותני.

ד. הוועדה לא היתה זכאית לנכות שיעור כלשהו מדרגת הנכות בגלל ממצא קודם אלא על פי נתונים בדוקים המוכיחים את קיומה של הפגימה הקודמת.

ה. הוועדה לא התייחסה בצורה עניינית לחוות דעת ד"ר גורדון.

7. המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו.

8. א. קריאה נכונה של החלטת הוועדה אינה יכולה להשאיר שמץ של ספק בקשר לאמור בה. הוועדה קבעה, כי אכן למערער הגבלות בעמוד השדרה המותני, אך גם קבעה שאין קשר סיבתי בין הגבלות אלה לתאונה. במקרים אלה אין לערוך חשבון עובר ושב, שהרי הנכות, לדעת הוועדה, אינה נובעת כלל מהתאונה, אלא כל כולה נובעת משינויים ניווניים. (דב"ע נז01-25/ שאול שאול - המוסד לביטוח לאומי
, (לא פורסם) מיום 21.12.97; דב"ע מט01-16/ המוסד לביטוח לאומי
- חלאג' חמזה בן סלמאן, פד"ע כ 323, 324 בסעיף 6).

ב. נוסח החלטת הוועדה דומה לנוסח מקובל אחר של וועדות רפואיות במקרים דומים בהם נכתב, כי אין קשר בין הנכות ובין התאונה. במילים אחרות קיימת נכות, אך זו אינה נובעת מהתאונה.

ג. הוועדה, שבדקה את הגבלות התנועה בעמוד השדרה המותני של המערער, מצאה לנכון לציין את דרגת הנכות שמעניקה נכות זו, כאילו היה מדובר בנכות כללית, אך קבעה כאמור שאין קשר סיבתי בין הנכות לתאונה, ולכן דרגת הנכות עקב התאונה היא 0.

ד. אין להתפס במקרה זה לכלל טעות בשל נוסח טופס פרוטוקול הוועדה.
מנוסח טופס זה ברור בעליל, כי הנכות כולה נובעת לדעת הוועדה מ"המצב הקודם" - קרי שינויים ניווניים, ואין הנכות נובעת מהתאונה, כפי שכתוב במפורש בסעיף 35 לפרוטוקול הוועדה.

ה. בהקשר זה מן הראוי לציין כי התאונה ארעה בתאריך 25.4.1993, אך הוועדה מדרג ראשון דנה לראשונה בבקשה לקביעת דרגת הנכות באפריל 1997.

חוות דעת ד"ר גורדון היא מאוקטובר 1997 והחלטת הוועדה מושא ערעור זה היא מדצמבר 1997. בחינת הדברים היא איפוא לשנת 1997.
ד"ר גורדון כותב בחוות דעתו, כי "בעקבות התאונה ותוצאותיה סובל כיום (חוות הדעת היא מאוקטובר 1997) מר ציפריס מתסמונת כאבי גב תחתון...". (ההדגשות הוספו ע.ר.)

בפני
הוועדה היו צילומים משנת 1993 ומשנת 1997 המצביעים על החמרה בשינויים הניווניים במשך שנים אלה. ההחמרה בשינויים ניווניים אלה, היא שלדעת הוועדה גרמה להגבלות התנועה של המערער כיום.

ו. הוועדה הסבירה, כי התאונה גרמה רק להחמרה זמנית חולפת של מצב קיים, אין שינויים חבלתיים, ואלה המאוחרים הם על רקע ניווני.

ז. הוועדה אכן התייחסה במנומק לחוות דעת ד"ר גורדון, אך לדעתה המגבלות הקיימות בעמוד השדרה המותני אינן נובעות מהתאונה, אלא משינויים ניווניים. זו קביעה רפואית שבה בית הדין אינו כשיר ואינו מוסמך להתערב.

9. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג באב התש"ס (24.8.2000).

____________ ______________ ____________
א' ברק
, שופטת ע' רבינוביץ
, שופט ע' פוגל
, שופטת

1
mazal עבל 297-99.rtf 2








עבל בית הדין הארצי לעבודה 297/97 אריה ציפריס נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 24/08/2000)