פסקי דין על זאקי כהן | פסקי דין על עלי דהוד אבו כף | פסקי דין על ערפאת עלי אבו כף |

300091/98 עדמ     13/11/2000




עדמ 300091/98 זאקי כהן נ' עלי דהוד אבו כף, ערפאת עלי אבו כף




בית הדין הארצי לעבודה עדמ 300091/98

זאקי כהן
המערער

1. עלי דהוד אבו כף

2. ערפאת עלי אבו כף
המשיבים

לפני: הנשיא ס' אדלר
, השופט ע' רבינוביץ
, השופטת נ' ארד
,
נציג עובדים-ד' פרנקל נציג מעבידים- ק' גיבור

בשם המערער: עו"ד י' ליאון

בשם המשיבים: עו"ד מ' אגבאריה
פסק- דין
השופט ע' רבינוביץ
1. המשיבים שמשו כפועלים באתר הבנייה בו שימש המערער כקבלן.
משיב מס' 1 עבד עבור המערער מחודש ספטמבר 1994 ועד ליום 13.10.1996.
משיב מס' 2, בנו של משיב מס' 1, עבד עבור המערער מחודש אפריל 1996 ועד ליום 13.10.1996.

2. המשיבים הגישו לבית הדין האזורי תביעה לשכר עבודה. משיב מס' 1 הגיש גם תביעה לפיצויי פיטורים.
הדיון בבית הדין האזורי התקיים במסגרת דיון מהיר מכח סעיף 31 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969.

3. בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (תב"ע נז/ 172-35 ,173-35; השופט
הראשי נויגבורן ונציגי הציבור והב וקרמר) קבע, כי בכל הנוגע לעניין התביעה לשכר עבודה הוא מעדיף את גרסתם של המשיבים. בית הדין הסתמך בפסיקתו על כרטיסי העבודה שהיו אמינים בעיניו ושקפו את המציאות; דהיינו, את מספר ימי העבודה, תעריף השכר היומי של המשיבים והסכומים ששולמו למשיבים כמקדמה. מאידך לא נתן בית הדין האזורי אמון בתלושי השכר שלקו בחסר בפרטים שונים.

4. על יסוד הקביעות הנ"ל, קבע בית הדין האזורי את העובדות והממצאים הבאים:

א. משיב מס' 1 השתכר 170 ש"ח ליום ואילו משיב מס' 2 השתכר 120
ש"ח ליום.

ב. המשיבים עבדו בחודש אוגוסט 23 ימים, בחודש ספטמבר 20 ימים,
ובחודש אוקטובר 10 ימים.
על- כן, היו זכאים המשיבים לסכומים הבאים:
משיב מס' 1: 9,010 ש"ח.
משיב מס' 2: 6,360 ש"ח.

הסכומים הנ"ל הם סכומי נטו.

ג. המערער שילם למשיבים סך של 980 ש"ח, ביום 1.1.1997. מאחר ואין פירוט לגבי מי מהמשיבים מדובר, פסק ביה"ד האזורי, כי הכסף יחולק כדלקמן:
600 ש"ח למשיב מס' 1.
380 ש"ח למשיב מס' 2.

ד. למשיב מס' 1 שולם סכום של 4,500 ש"ח על חשבון הסכומים שהיו
צריכים להשתלם לו, ואילו משיב מס' 2 קבל תשלום של 4,000 ש"ח.

ה. לא הוכח, שהמערער נתן למשיב מס' 1 הלוואה בגובה של 17,000 ש"ח.

ו. לא הוכח, שהמשיב מס' 1 התפטר בנסיבות בהן אין לדרוש מעובד להמשיך בעבודתו, שכן לא הוכחה הלנת שכר חוזרת ונשנית של שכר העבודה.

6. בהסתמך על קביעותיו העובדתיות, פסק בית הדין קמא כדלקמן:

א. משיב מס' 1 זכאי להפרשי שכר בסך 3,692 ש"ח.

ב. משיב מס' 2 זכאי להפרשי שכר בסך 1,875 ש"ח.

ג. המשיבים זכאים לפיצויי הלנה באופן הבא:

1. הסכומים ששולמו למשיבים ביום 1.1.1997 ישאו פיצויי
הלנה מופחתים בשיעור כולל של 30% של השכר. סכום פיצויי הלנה זה ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית החל מיום 1.1.1997.

2. הפרשי השכר שנפסקו למשיבים בסעיף זה "ישאו פיצויי הלנה מופחתים בשיעור 5% לכל שבוע או חלק ממנו החל מיום 1.11.1996 ועד ל 10 ימים לאחר המצאת פסק הדין למשיבים. החל מיום ה- 11 יישאו הפרשי השכר פיצויי הלנה מלאים."

ד. דין התביעה לפיצוי פיטורים להידחות.

ה. לזכות המשיבים נפסקו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 750 ש"ח.

7. המערער הגיש בקשת רשות ערעור (בר"ע 20/98-95) על פסק דינו של בית
הדין האזורי ובה הלין על קביעותיו העובדתיות של בית הדין קמא ועל מסקנותיו המשפטיות.

המשיבים נתבקשו על ידי בית הדין להגיב לבקשה, אך לא הגיבו.
בהעדר תגובת המשיבים ניתנה רשות ערעור, והצדדים נדרשו לסכם את טענותיהם בכתב.

8. ערעור המערער התמקד בחיובו בפיצויי הלנה.

א. המערער מבסס את טענותיו בערעור על שני אדנים:

1. כרטיסי העבודה אינם משקפים את המוסכם בין הצדדים, ויש להעדיף על פניהם את תלושי המשכורת, שהמשיבים במשך זמן רב לא באו בטענה כלשהי לגביהם.

2. המערער לא צפה שטענתו לקיזוז סכום ההלוואה מהכספים שהוא חב למשיבים לא תתקבל, ודאי לא צפה, שבית הדין יתעלם מהודאת המשיב מס' 1 בקבלת ההלוואה. לטענתו, אילו שילם למשיבים את הכספים כדרישתם, ולאחר מכן היה זוכה בתביעה - לא היה מסוגל לגבות מהמשיבים את הכספים ששילם להם בשל היותם תושבי השטחים.
נתונים אלה מצדיקים, לטענתו, את ביטול החיוב בפיצויי הלנה.

9. המשיבים תמכו בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו.

10. את טענתו הראשונה של המערער לגבי חוסר האמינות של כרטיסי העבודה יש לדחות מטעמיו של בית הדין האזורי, שהסביר הסבר היטב, מדוע העדיף להסתמך על כרטיסי העבודה על פני הסתמכות על תלושי המשכורת.

יש לציין, כי בית הדין האזורי האמין לגרסת המשיבים ביחס לתביעת שכרם, כשהוא מציין, שכנגד גרסה זו לא העמיד המערער גרסה משלו, למעט הטענה לזכות קיזוז מהלוואה שהלווה, לטענתו, למשיב מס' 1.

11. בית הדין האזורי דחה את גרסת המערער לגבי הלוואה שהלווה, לטענתו, למשיב מס' 1, ואשר כנגדה קיזז את המגיע ממנו למשיבים.

קביעה זו של בית הדין האזורי מעוגנת היטב בחומר הראיות, ואין אנו מוצאים כל עילה להתערב בה.

בהקשר זה נדגיש את הדברים הבאים:

א. המערער, שהיה מיוצג, לא טען ולו במילה אחת בכתב ההגנה, כי הלווה כספים למשיבים, מהם קיזז את חובו להם.
טענה זו של הלוואה וקיזוז היא טענה מהותית, שיש מקום לטעון אותה בכתב ההגנה, אך טענה זו לא נטענה (ראה לעניין זה גם תקנות 29(א) ו-34 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991).

ב. גרסת המערער לגבי היקף החוב וההלוואה רצופת סתירות. המערער הרבה במתן גרסאות בנושא זה, למן הודאה בכתב הגנה בחוב של 980 ש"ח, וכלה בטענה, כי אין חוב שלו למשיבים ולא חוב שלהם לו (ישיבה מיום 7.10.1997 עמ' 3 שורות 22-24), ועוד גרסאות כהנה וכהנה.

ג. הגרסאות השונות של המערער בנושא זה אינן נתמכות במסמכים, או בכל ראיה ממשית אחרת. התמונה המצטיירת במקרה זה היא של אי סדר בולט בניהול המערכת הכספית הנוגעת להעסקת המשיבים.

ד. המשיבים לא הודו בקבלת ההלוואה, אלא הכחישו את קבלתה וטענו שהסכום של 17,000 ש"ח התקבל כתשלום שכר עבודה ולא כהלוואה.

ה. משהסתבר, שהגנת המערער כלפי תביעת המשיבים אין לה בסיס, ולא היה לה בסיס מלכתחילה, שיקול דעת בית הדין האזורי ביחס לפסיקת פיצויי ההלנה ושיעורם היה נכון, ואין מקום להתערב בו.

12. סוף דבר - הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיבים הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ש"ח, בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ניתן היום, ט"ו בחשוון (13.11.2000) פסק הדין יישלח לצדדים בדואר.
______________ ______________ _____________
ס' אדלר
, נשיא ע' רבינוביץ
, שופט נ' ארד
, שופטת
_______________ _______________
ד' פרנקל, נציג עובדים ק' גיבור, נציג מעבידים

6
מזל עדמ 300091-98.rtf 39








עדמ בית הדין הארצי לעבודה 300091/98 זאקי כהן נ' עלי דהוד אבו כף, ערפאת עלי אבו כף (פורסם ב-ֽ 13/11/2000)