פסקי דין על ראגב גאנם | פסקי דין על צפע בטחון בע"מ

37568-08/10 סע     26/06/2014




סע 37568-08/10 ראגב גאנם נ' צפע בטחון בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בחיפה


ס"ע 37568-08-10



לפני
:

כב' השופטת עפרה ורבנר
נציג עובדים - שלמה גולדמן
נציג מעסיקים-
אלי אליהו

ה
תובע
ראגב גאנם

- ת.ז. 50805498
-

ה
נתבעת
צפע בטחון בע"מ

- ח.פ. 511902553
ע"י ב"כ עו"ד בדר טליע




פסק דין



1.
תביעת התובע בתיק שלפנינו הינה תביעה לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חג, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, תשלום דמי נסיעה, וכן תשלום בגין ימי מחלה.

בסיכומיו לא חזר התובע על תביעתו בכל הקשור לדמי מחלה, כך שעניין זה מוזכר בסעיף 14 לכתב התביעה, בלא פירוט, נזנח.

בכתב התביעה טען התובע, כי עבד אצל הנתבעת כשומר בבתי ספר שונים בכפר חורפיש בתקופה מ- 1.12.03 ועד לפיטוריו ביום 30.12.06.
בסעיף 5 לתצהירו, טען כי פוטר במהלך חודש 2/07 על ידי מנהל הנתבעת, מר סאלח סעד (להלן:
"מר סעד").
עוד טען התובע, כי מדי שנה פוטר מהנתבעת, בחופשת הקיץ, והוחזר לעבודתו חודשיים לאחר פיטוריו. בהודעת התובע מיום 8.8.12 טען התובע כי הינו עובד עונתי, אשר הועסק בנתבעת במשך 3 עונות רצופות. טענתו זו נזנחה בשלב הסיכומים.

לטענת התובע בכתב התביעה, הוא פוטר בסוף שנת 2006, מיידית, וללא מתן הודעה מוקדמת לפיטוריו. התובע תומך טענה זו במכתב הנושא תאריך 15.2.07, אשר נכתב ע"י מנהל בית הספר בו עבד, מר עמאד פארס, המופנה לראש המועצה המקומית חורפיש. המכתב צורף להודעה מטעם התובע מתאריך 8.8.12.
במכתב מ-15.2.07 הנושא כותרת "התנהגות השומר - מר ראג'ב גאנם", מתוארת התנהגותו של התובע כלפי מנהל בית הספר. כך מתואר, כי התובע ענה לשאלותיו של המנהל בטון דיבור לא מכובד, בצעקות וגידופים. במכתב זה מתואר, כי מנהל בית הספר התלונן על תקיפה מילולית במשטרה. התובע הפנה לעמ' 2 במכתב, שם צוין - "ביום חמישי 12.2.07 בשעה 7:30 השומר הגיע לבית הספר ועזב אחרי שקיבל מכתב פיטורים".

2.
הנתבעת, הינה חברה המספקת שירותי אבטחה ושמירה לבתי ספר ברשויות המקומיות. לטענת הנתבעת, העסקתו של התובע הייתה לתקופה של עשרה חודשים בשנה, בחודשים בהם מתקיימים לימודים בבית הספר, זאת בהתאם לצרכי העבודה ולאופי השירותים שהנתבעת סיפקה.
עוד טוענת הנתבעת, כי התובע היה עובד "לא ממושמע", איחר רבות והפר את תנאי העסקתו.
לטענת הנתבעת, התובע תקף את מנהל בית הספר בו עבד, וזאת בשל הערותיו של מנהל בית הספר כלפי התובע, באשר לאי ציות לנוהלי השמירה.
כתוצאה מהעימות בין התובע לבין מנהל בית הספר, והעדר האפשרות להמשך העסקתו של התובע באותו בית ספר, ניסתה הנתבעת למצוא לתובע מקום עבודה חלופי בתנאים דומים, אך התובע סירב לכך.

לטענת הנתבעת, סרב התובע עם סיום עבודתו, להחזיר את נשקו והציוד האישי שנמסר לו על ידה, והחזיר את הנשק והציוד, רק לאחר שהנתבעת הגישה נגדו תלונה במשטרה.
התובע טען, כי סירב להחזיר את נשקו לנתבעת, בשל חובה של הנתבעת כלפיו.

3.
הנתבעת לטענתה, הסכימה לשלם לתובע, לפנים משורת הדין, סכום של 10,000 ₪, ב-2 שיקים על סך 5,000 ₪ כל אחד, כגמר חשבון בין הצדדים, המכסה את כלל חובות החברה כלפי התובע (ובכלל זה פיצויי פיטורים, חופשה שנתית, דמי חגים והבראה).

הנתבעת הוסיפה וטענה בכתב ההגנה, כי התובע התגורר במרחק שתי דקות הליכה ממקום עבודתו, כך שתביעתו להפרש דמי נסיעה, אינה ברורה.
עוד הוסיפה הנתבעת וטענה, כי התובע בהתנהגותו גרם לה נזק, וכי המדובר בהתנהגות שלא בתום לב.
הנתבעת צרפה לכתב הגנתה העתק מתלוש השכר של חודש 2/07, המתעתד תשלום פדיון חופשה, תשלום דמי הבראה ותשלום עבור פיצויים, וכן צוין בו, כי התובע קיבל שיקים בסכום כולל של 10,000 ₪, והיתרה לתשלום שהנתבעת היתה צריכה לשלם לו היתה בסך 1,836 ₪.
לטענת הנתבעת, השיקים נמסרו לתובע על ידי מר פארס סאלח (להלן: "מר סאלח"), אשר משרדו משמש כמשרד רואי החשבון של הנתבעת, ואשר היה חבר אישי וקרוב של התובע.

תקופת העסקתו של התובע בנתבעת

4.
כפי שפורט לעיל, בכתב התביעה טען התובע, כי תקופת העסקתו מתאריך - 1.12.03 ועד לפיטוריו ביום 30.12.06. בסעיף 5 לתצהירו, טען כי פוטר במהלך חודש 2/07 על ידי מר סעד.
עוד טען התובע, כי מדי שנה פוטר מהנתבעת, בחופשת הקיץ, והוחזר לעבודתו חודשיים לאחר פיטוריו.
עם זאת, כפי שעולה מתצהירו של מנהל הנתבעת, מר סעד (נ/1), התובע החל עבודתו בנתבעת בתאריך 1.12.03, ובשנה זו הועסק בחודש דצמבר בלבד.
בשנת 2004 הועסק התובע בחודשים ינואר עד יוני (כולל), וספטמבר עד דצמבר (כולל) - בסך הכל 10 חודשים.

בשנת 2005, הועסק התובע בנתבעת בחודשים ינואר עד יוני (כולל), וספטמבר עד דצמבר (כולל) - בסך הכל 10 חודשים.
בשנת 2006 הועסק התובע בחודשים פברואר עד אפריל, וספטמבר עד דצמבר (כולל) - בסך הכל בשנת 2006 הועסק במשך 7 חודשים.
בשנת 2007 הועסק התובע במשך 72 שעות בחודש ינואר, ו- 64 שעות בחודש פברואר. מכאן, התובע הועסק בנתבעת במשך 29 חודשים.
הנתבעת צרפה את תלושי שכרו של התובע בהתיחס לתקופת עבודתו.

5.
התובע לא הוכיח כי עבד בתקופת עבודה שונה, מזו אשר בה מודה הנתבעת.
אשר על כן, הננו קובעים, כי התובע עבד אצל הנתבעת כשומר במשך 29 חודשים.

שכרו של התובע

6.
מתלושי השכר של התובע, עולה, כי שכרו שולם על בסיס שעתי, כאשר השכר האחרון לשעה עמד על סך 20.25 ₪, נכון לחודש 2/07.
הזכויות אותן תובע התובע, תחושבנה על בסיס שכר שעתי.

זכאות התובע לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות למבטחים

7.
בכתב התביעה טען התובע, כי על הנתבעת לפצותו חלף אי ביצוע הפרשות פנסיוניות, בסכום של 15,084 ₪. התובע לא פירט את אופן חישוב תביעתו ברכיב זה.
בהודעת התובע מתאריך 8.8.12, העמיד התובע את תביעתו בגין רכיב זה על סך 4,808 ₪, וזאת בהתבסס על טפסי 106, לשנים 2004-2006, וכן על תלושי השכר של החודשים 1/07 ו-2/07, ועל בסיס 6% מסכום השכר במהלך תקופת העבודה.
בסיכומיו ציין התובע, תחילה, כי הסכום הנתבע במרכיב זה עמד על סך 4,808 ₪, אולם משום מה, בהמשך הסיכומים (ס' 14), טען לזכאות לסך של 3,480 ₪, הגם שהוא הפנה בעניין זה להודעתו.
לא ברור מניין צץ הסכום של 3,480 ₪, והאם המדובר בטעות, בהעתקת הסכום, או בשינוי חישובי.

8.
מהודעת השלמת הפרטים מתאריך 5.8.12, אשר הוגשה על ידי הנתבעת, טוענת הנתבעת, כי חלות עליה הוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, החל מתאריך 1.1.08, ומשכך לא חלה עליה חובה לביצוע הפרשות לקרן פנסיה, לפני מועד זה.

הנתבעת זנחה טענה זו בסיכומיה, והודתה כי הינה חברה שמספקת שירותי שמירה ואבטחה, כך שברור שחלות עליה הוראות צו ההרחבה בענף השמירה.
הנתבעת כלל לא התייחסה בסיכומיה לעניין גובה הפיצוי המגיע לתובע, בגין אי הפרשה לביטוח פנסיוני.

9.
בהודעת התובע מתאריך 8.8.12, טען כי חלות על הנתבעת הוראות צווי ההרחבה בענף השמירה משנת 1973.
טענת התובע מקובלת עלינו, והננו קובעים, כי הוראות צו ההרחבה בענף השמירה חלות על הנתבעת.
"עובד"
מוגדר בסעיף א' לצו ההרחבה, כנוסחו בתקופה הרלוונטית לעבודת התובע:

"כל עובד שכיר בעבודת שמירה ואבטחה וכן כל עובד שכיר המועסק בעבודת כפיים אצל מעביד בענף השמירה".

סעיף יב' לצו ההרחבה קובע, כי המעביד יפריש עבור עובדו במרכיב הפנסיה והתגמולים, 5% משכרו של העובד.
בנוסף לכך, קובע הסעיף, כי המעביד יעביר למבטחים גם ניכויים שניכה משכר העובד ואשר יועברו ביחד עם תשלומי המעביד.
אחוז ההפרשה מהשכר הוגדל, כאמור בצו ההרחבה בדבר הגדלת תשלומים לפנסיה מקיפה, שפורסם בי"פ 3596 התשמ"ט (עמ' 367), המרחיב את סעיף 8 להסכם המסגרת במשק לשנים 1988-1990 והוחל על כלל העובדים המבוטחים במשק בישראל, כך שחלקו של המעסיק בהפרשות לפנסיה, עומד על 6% [לעניין חלוקת אחוזי ההפרשות לגמל ולפיצויים של המעסיק, וכן העברת חלק העובד, עיין גם בס"ק 1002/04 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות – מרכז השלטון המקומי ואח' (30.9.09)].

10.
מאחר ולא ניתן לבצע השלמת הפרשות באופן רטרואקטיבי, זכאי התובע לפיצוי בגובה הסכום שהיתה הנתבעת צריכה להפריש עבורו.
עיין גם בע"ע 300001/98 בוריס שוסטר - רמי חרושת מרצפות בע"מ.

הנתבעת לא הגישה תחשיב מטעמה המבוסס על תלושי השכר, או על טופסי 106 והמהווה מכפלה של 6% משכר התובע, במהלך תקופת עבודתו, ובנסיבות אלה, הננו קובעים כי התובע זכאי לסכום הנתבע בהודעה מתאריך 8.8.12, בסך 4,808 ₪, וזאת בצרוף הצמדה וריבית כחוק, מתאריך 1.3.07, ועד התשלום המלא בפועל.

בהתאם להלכה הפסוקה, רק קרן הפנסיה רשאית לתבוע פיצויי הלנה, ואין מקום בחיוב הנתבעת בתשלום פיצויי הלנה לתובע בגין אי הפרשה לקרן הפנסיה. (עיין לעניין זה בדב"ע נ"א 2-3 שפרה צח נ' דחף בע"מ פד"ע כב 462.)

יתר על כן, התביעה לבית הדין הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר תום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

פיצויי פיטורים

11.
לטענת התובע, הוא פוטר מעבודתו ללא הודעה מוקדמת ובלא ששולמו לו פיצויי פיטורים.
מוסכם על הצדדים, כי בכל שנה הופסקה עבודתו של התובע למשך חודשיים, במהלך חופשת הלימודים בחודשים יולי- אוגוסט.
יאמר כעת, כי הצדדים לא טענו בעניין שאלת רציפות העבודה של התובע, ואף לא העלו טענה לגבי פיטורי התובע בסמוך לתום שנת עבודתו מדי שנה. (בהודעתו של התובע מיום 8.8.12, טען התובע, כי עבד במשך 3 עונות רצופות ומשכך מוגדר כעובד עונתי. אך זנח טענה זו בסיכומיו).

עם זאת, אנו נדרשים לקביעה בעניין.
משתקופת העסקתו של התובע בנתבעת הופסקה בשנת 2007 לכל המאוחר, חלות הוראות סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 כנוסחו בתקופה הרלוונטית, (טרם תיקון מס' 25 מיום 31.2.09 ס"ח תש"ע 2220), הקובע כדלקמן:
"2. לעניין סעיף 1 יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת-


......
(9) הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד או הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד שאינה עולה על שלושה חודשים";
(ההדגשה אינה במקור- נציין כי תיקון מס' 25 שינה את התקופה שאינה קוטעת רציפות בעבודה לתקופה בת שישה חודשים).
משמוסכם על הצדדים, כי בכל שנה הופסקה עבודתו של התובע למשך חודשיים, לכל היותר, אנו קובעים, כי נשמרה רציפות עבודתו של התובע במקום עבודתו.

12.
טוען התובע, כי פוטר מעבודתו, באופן מיידי, על ידי מנהל בית הספר בו עבד. התובע, צירף להודעתו מתאריך 8.8.12, את מכתבו של מנהל בית הספר בו עבד, נושא תאריך 15.2.07, המופנה לראש המועצה המקומית חורפיש, שם תיאר מנהל בית הספר את העימות בינו ובין התובע, לרבות הודעתו במשטרה על התקיפה המילולית של השומר כלפיו. המנהל אף תאר כי קב"ט המועצה
הגיע
עם חבר של התובע
וסוכם כי המנהל לא יגיש תלונה, אולם השומר - התובע ישאר לעבוד עד סוף היום ולא ישוב לעבודה למחרת. המנהל אף ציין, כי התובע הגיע לבית הספר ועזב לאחר שקיבל מכתב פיטורים. לטענת התובע, יש בכך להעיד על פיטוריו הברורים.
אין בידנו לקבל טענה זו.

התובע הועסק על ידי הנתבעת, ולא על ידי בית הספר. משכך, אין במכתב פיטורים שניתן ע"י מנהל בית הספר לתובע, או באי הסכמתו של מנהל בית הספר, שהתובע ימשיך לעבוד כשומר באותו בית ספר בחורפיש, כדי להוות פיטורים של התובע מעבודתו בנתבעת.

משמעות מכתבו של מנהל בית הספר, הינה שהתובע אינו יכול להמשיך ולשמש כשומר מטעם הנתבעת באותו בית ספר, אולם אין בכך כדי למנוע הצבתו כשומר במקומות אחרים (נזכיר, כי התובע עצמו טען, שעבד מטעם הנתבעת ביותר ממקום עבודה אחד).


ממכתב הנתבעת מתאריך 18.2.07, עולה, כי מנהל הנתבעת מר סעד שוחח עם הנוגעים בדבר, בניסיון להחזיר את התובע לעבוד בבית הספר בחורפש, אולם אלה לא הסכימו שהתובע ימשיך לעבוד שם, ועל כן הוצעה לתובע עבודה במתנ"ס בכפר סג'ור.

13.
לטענת הנתבעת, היא הציעה לתובע במכתב מתאריך 18.2.07 (נספח א' לכתב ההגנה), להתייצב ביום המחרת (19.2.07) בשעה 23:00, בבניין המתנ"ס בכפר סג'ור. עדותו של התובע מאשרת את הדברים, (פרוטוקול עמ' 16 ש' 18-21):

"ש: האם הוצעה לך על ידי הנתבעת עבודה אחרת, למרות שעזבת בנסיבות לא טובות, מאחר ולא רצו אותך באותו בי"ס בגין תקלות?
ת: כן הוצעה לי עבודה אחרת על ידי הנתבעת, להיות שומר במתנ"ס בשעות לילה בכפר סג'ור שרחוק מספר קילומטרים מביתי. אני מאבטח בבית ספר ולא מאבטח במתנ"סים בלילה, וכאשר נשאלתי מי משלם לי נסיעות, הוא אמר לי סע על חשבונך- הוצעה לי עבודה אבל הוא הקשה עליי"
.

על האמור לעיל, נוסיף אף עדותו של מר סאלח סעיד פארס (עמ' 24, ש' 27-29; עמ' 25, ש' 1 לפרוטוקול ):

"...לאחר שדיברתי עם סאלח סעב
(מנהל הנתבעת – הערה שלנו ע.ו.), הוא היה מוכן להעסיק את התובע בכמה מקומות אחרים ואז התובע ביקש ממני לעבוד ביום ולא בלילה. פניתי לסאלח וביקשתי שיעסיק אותו ביום. סאלח אמר שיש בית ספר בסג'ור והוא מוכן שהתובע יעבוד שם ביום...התובע לא התייצב בסג'ור..."

14.
משאלו הם הדברים, עולה כי התובע לא פוטר מעבודתו, אלא נתבקש לעבוד בנתבעת, תוך שהוצעה לו עבודה חלופית.

15.
התובע לא טען בתביעתו, ואף לא בסיכומיו, כי התפטר בשל הרעה בתנאי העסקתו, ובשל כך דינו כמפוטר על פי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. דברים אלו עולים בעקיפין, מחקירת התובע, ומבלי שהנתבעת הביעה התנגדות מצידה בשל הרחבת חזית אסורה, ומשכך נתייחס גם לדברים אלו.

16.
הלכה היא, כי כאשר הרעת התנאים הנטענת נובעת מנסיבות שבידי המעביד לשנותן, כך שנסיבות אלו לא יפעלו יותר כפי שהן פועלות, חובה על העובד להעמיד את המעביד על כוונתו להתפטר, "כך שתינתן למעביד ההזדמנות לעשות לסילוק הסיבה, ורק אם לא עשה לסילוקה יתקיים האמור בסעיף" (דב"ע לה/ 3-15 בן צור דרואינוב נ' זיגמונס רוסקיס).

17.
התובע טען בכתב התביעה, כי פוטר (הגם שהתייחס לסוף שנת 2006 ולא לחודש 2/07), וכי פנה לנתבעת בבקשה שתחזירו לעבודה, אולם אין פירוט בכתב התביעה, מתי פנה ולמי פנה ומה נאמר לו ואף בתצהיר התובע אין התייחסות לענין.

יתר על כן , בסיכומיו טען, באופן סתמי, כי אין חולק שהנתבעת מסרה לתובע מכתב פיטורים, אולם לא היפנה למכתב פיטורים כזה ולא ראינו בחומר הראיות מכתב של הנתבעת (להבדיל ממכתב מנהל בית הספר), ממנו ניתן להסיק כי התובע פוטר ואף התובע בתצהירו העיד כי פוטר ללא מכתב פיטורים, כך שלא ברור כיצד עולות בקנה אחד טענות התובע בסיכומיו עם האמור בסעיף 5 לתצהירו.
אין בתצהיר התובע ואף לא בסיכומיו טענה כלשהי, שעניינה התפטרות בשל הרעת תנאים.

18.
לאור האמור לעיל, הננו קובעים, כי התובע התפטר, מאחר והעבודה החלופית שהוצעה לו לא היתה מקובלת עליו ולא פוטר, והתפטרותו נעשתה בלא שנתן קודם לכן התראה למעסיק.

נוסיף ונציין, כי התובע בחקירתו הנגדית העיד תחילה, כי השאיר אצלו את הנשק, למרות סיים עבודתו אצל הנתבעת, מאחר ורצה את סכום הפיצויים, אולם לאחר מכן השיב, כי החזיר את הנשק לאחר שסלאח פארס, שהיה חברו הטוב שנים רבות, עשה לו תחשיב וקבע סכום שהוא יקבל כפיצויי פיטורים (עיין עמ' ,14 ש' 18-26 לפרוטוקול).
בהמשך העיד התובע, כי נאמר לו ע"י סלאח פארס, שלמעשה לא מגיעים לו פיצויים, אבל הוא ידאג שהתובע יקבל 10,000 ₪, ובסופו של דבר, העיד התובע, כי הסכים לסכום זה (עמ' 15, ש' 2 לפרוטוקול).

19.
עם זאת, נראה, כי היתה הסכמה של הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים ובנספחים לשיקים שקיבל התובע נרשם שהם שולמו עבור פיצויים, חופשה והבראה.

באשר לסכום אותו הסכימה הנתבעת לשלם לתובע עולה מתחשיבי מר סאלח, רואה החשבון של הנתבעת, כי היתה הסכמה לשלם לתובע סכום של 4,006 ₪ כפי שצויין בתלוש השכר של חודש 2/07.

סכום זה היווה חלק מאותם 10,000 ₪, שהנתבעת שילמה לתובע, כפי שיפורט בהמשך.

20.
משהמדובר בהסכמה לתשלום סכום מסוים כפיצויים, יש לתת נפקות לאותה הסכמה בהתאם לסכום שהוסכם.

יתר על הצריך לענייננו, נציין כי חישוביו של התובע באשר לזכאותו לפיצויים שגויים, בין היתר מן הטעם שהתובע חישב כאילו הוא עבד 3 שנים רציפות בעוד שבפועל עבד 29 חודשי העסקה בלבד, וכן מאחר והתובע עבד על בסיס שכר שעתי ולא ערך חישוביו בהתאם לממוצע השעות, כפי שנקבע בדב"ע נז' 3/57 סנונית, הדגמות וקידום מכירות בע"מ נ. שולמית פרץ, פד"ע ל' 364.

הודעה מוקדמת

21.
משקבענו כי התובע התפטר, הוא אינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת.

החזר הוצאות נסיעה

22.
בכתב התביעה, טען התובע כי על הנתבעת לשלם לו החזרי דמי נסיעה, בסך 19,170 ₪. התובע לא פרט את אופן חישוב התביעה ברכיב זה.
בהודעתו מיום 8.8.12, טען התובע כי הוא הועסק במשך 10 חודשים בבית ספר מרוחק מביתו, ועל כן העמיד את תביעתו ברכיב זה על סך של 1,450 ₪ בלבד.
(בחישוב של 145 ₪ תשלום על כרטיס חופשי חודשי
x
10 חודשי העסקתו). התובע, לא פרט בשום שלב את כתובת מגוריו, ואת מיקום בית הספר אליו נסע בכל יום, התובע אף לא פרט את החודשים בהם עבד בבית הספר המרוחק. התובע לא הציג קבלות להוכחת הוצאות הנסיעה אשר ביצע בפועל, ואף לא העיד מפורשות כי אכן הגיע למקום עבודתו בתחבורה ציבורית, ובשל כך זכאי הוא להחזר הוצאות נסיעה.
משכך, טענותיו של התובע נטענו בעלמא, ומבלי שהרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להראות כי נסע למקום עבודתו או לחלופין נזקק לשירותי תחבורה ציבורית במשך 10 החודשים הנטענים.

משכך תביעתו של התובע לדמי נסיעה - נדחית.

תשלום
בגין ימי מחלה

22.
התובע טען בתביעתו כי זכאי לתשלום בגין ימי מחלה, בסך של 7,560 ₪. התובע זנח טענה זו בסיכומיו, וממילא התובע לא צרף בשום שלב בהליך את אישורי ימי המחלה אשר תומכים בטענתו שהוא זכאי לתשלום דמי מחלה.
על כן, התובע לא הוכיח תביעתו ברכיב זה ומשכך תביעתו של התובע ברכיב דמי מחלה - נדחית.

הפרשי ימי חג

23.
בכתב התביעה, טען התובע שהוא זכאי לתשלום בגין ימי חג, בסך של 4,320 ₪. בהודעה מטעמו מ- 8.8.12 העמיד התובע את סכום התביעה בגין רכיב זה על סך 2,126 ₪.

התובע טען כי עבור שנת 2004, קיבל תשלום עבור חגים, עבור שנת 2005, היה זכאי, לגרסתו, ל-10 ימי חג בתעריף של 154 ₪ ליום, וקיבל רק סכום 1,064 ₪, ועבור שנת 2006 היה זכאי ל-10 ימי חג בתשלום ולא קיבל כלל תשלום עבור חגים.
בסיכומיו, תיקן התובע בשלישית את הסכום הנתבע, וטען כי הוא זכאי לסך של 1,782 ₪ בגין 11 ימי חג אשר לא שולמו לו. (בחישוב של 11 ימי חג
x
8 שעות יומיות
x
20.25 ₪ לשעה). התובע בסיכומיו היפנה לתצהיר מנהל הנתבעת.

24.
לטענת הנתבעת, כעולה מסעיף 8 לתצהיר מנהלה סאלח סעד (נ/1), שולם לתובע בגין 16 ימי חג, אשר נפלו בימי עבודה ולא בימי המנוחה השבועית.
על פי סעיף יא.1. להוראות צו ההרחבה, כל עובד זכאי לתשלום בגין 10 ימי חג בשנה. סעיף יא.3 קובע כי ישולם גם על יום חג שיחול בשבת. משכך, על המעביד לשלם בגין 10 ימי חג שיחולו בשנה, ובלא התנאי של ביצוע עבודה ביום שלפני וביום שלאחר החג.
משהוראות צו ההרחבה בענף השמירה בתקופת עבודתו של התובע, מיטיבות בהשוואה להוראות צו ההרחבה הכללי, יחולו ההוראות המיטיבות.

עיין גם בע"ע דוד יפה נ. ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ ואח' שם נפסק:

"בצו ההרחבה החל על ענף השמירה, שתחולתו כאמור מיום 31.12.73, נקבעה זכאות העובדים לעשרה ימי חג בלא שהותנתה זכאותם באי היעדרות מהעבודה בימים הסמוכים לחג.
משתנאים אלו שבצו ההרחבה בענף השמירה לעניין דמי חגים מיטיבים עם העובדים בענף השמירה לעומת התנאים שבצו ההרחבה הכללי, ובהעדר הוראה המבטלת אותם באופן ברור ומפורש, יש לבחון את זכאותו של המערער לדמי חגים על פי הוראות צו ההרחבה בענף השמירה.."

25.
מוסכם על הצדדים, כי שולם לתובע בגין 16 ימי חג במהלך תקופת העסקתו בנתבעת (כך עולה מסיכומי התובע, וחישוב הנתבעת בנספח ב' לתצהיר מנהל הנתבעת (נ/1).
התובע הועסק במשך 29 חודשים בנתבעת, כאשר הופסקה עבודתו של התובע בחודשים יולי - אוגוסט, אשר ממילא לא חלים בחודשים אלו חגים.
על כן, אנו קובעים, כי התובע זכאי למלוא תשלום ימי החג הנצברים לו בתקופת העסקתו ולא רק ל-16 ימי חג, כפי ששולמו לו בפועל.
שכרו השעתי של התובע, כעולה מתלושי שכרו, היה בהתאם לשכר המינימום הקבוע בחוק.

26.
משכך זכאי התובע לפחות לסכום אותו הוא תבע בסיכומיו, ואשר אותו העמיד על סך 1,782 ₪, עבור 11 ימי חג נוספים, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מתאריך 1.3.07 ועד התשלום המלא בפועל.

זכאות התובע לפדיון חופשה

27.
בכתב התביעה העמיד התובע את תביעתו ברכיב החופשה השנתית על סך 5,832 ₪, ללא שהסביר כיצד הגיע לתחשיב זה.
בהודעת התובע מ-8.8.12 הופחת סכום התביעה ברכיב זה, והועמד על סך 3,828 ₪, התחשיב מבוסס על כך שעבור שנת 2004, קיבל התובע את מלוא המגיע לו, עבור שנת 2005 טוען התובע, כי הוא היה זכאי ל-12 ימי חופשה בתשלום והוא הדין באשר לשנת 2006.
בסיכומיו הפחית התובע את הסכום בשלישית והעמיד את הסכום על 3,504 ₪, בהתאם להסכמתו של התובע להפחתת יומיים נוספים, כעולה מפרוטוקול הדיון מתאריך 11.10.13.

28.
מהטבלה שצורפה כנספח ב' לתצהירו של מנהל הנתבעת, ומתלושי השכר המצורפים עולה, כי הנתבעת שילמה לתובע בשנת 2004, תשלום עבור 10 ימי חופשה שנתית - בשווי 1,520 ₪, בחודש 9/06 שילמה יום אחד (152 ₪), בחודש 1/07 שילמה יום אחד (162 ₪), ובתלוש שכרו האחרון של התובע בחודש 2/07 מופיע תשלום עבור 13 ימי חופשה שנתית (2,106 ₪), המהווה חלק מאותם 10,000 ₪, שהנתבעת טוענת, כי שילמה לתובע לאחר תום עבודתו.

התובע אישר בתצהירו, כי עבודתו היתה 5 ימים בשבוע.
בנסיבות אלה, נערך התחשיב ע"י הנתבעת, כך שהתובע זכאי לכל היותר ל-10 ימי חופשה לכל שנה מלאה בה הוא עבד, מאחר והוא עבד כשנתיים וחצי (29 חודשים), הוא זכאי ל-25 ימי חופשה בתשלום.

ימי החופשה בתשלום שקיבל התובע במהלך תקופת עבודתו בצרוף פדיון של 13 ימי חופשה כמפורט בתלוש 2/07, מכסים את מכסת החופשה לה זכאי התובע.

בנסיבות אלה, כל שנותר לבדוק, הינו - האם התובע קיבל בפועל את הסכום נטו המפרט בתלוש 2/07.

זכאות התובע לפדיון דמי הבראה

29.
בכתב התביעה תבע התובע פדיון דמי הבראה בסך 5,526 ₪. התובע לא פרט את אופן החישוב. בהודעה מ- 8.8.12 העמיד התובע את תביעתו על 5,208 ₪, כאשר תחשיביו מבוססים על זכאות ל-5 ימי הבראה בשנת 2004 ול-6 ימי הבראה בכל אחת מהשנים 2005-6, ובלא שהתובע לקח בחשבון את חלקיות משרתו, או את החודשים בהם לא עבד. בסיכומיו תיקן התובע את תביעתו ברכיב זה ל-4 ימי הבראה בשווי של 304 ₪ ליום, קרי- 1,126 ₪.
התובע טען בסיכומיו, כי הוא היה זכאי ל-18 ימי הבראה בתשלום, בעוד שקיבל בפועל תשלום עבור 14 ימי הבראה בלבד.
בהקשר זה נציין, כי הודאת התובע בסיכומיו, לפיה קיבל תשלום עבור 14 ימי הבראה, כאשר אלה שולמו לו רק במסגרת תלוש 2/07, דהיינו, לאחר תום עבודתו, יש בה, למעשה, הודאה שקיבל את התשלומים שמפורטים בתלוש 2/07, והכוללים את אותו סכום של 10,000 ₪, שלגביו היתה מחלוקת בין הצדדים.

30.
בתצהירו של מנהל הנתבעת, נטען, כי התובע זכאי לפדיון 13.5 ימי הבראה.
בפועל שולמו לו 14 ימים בתלוש שכר 2/07 בתעריף 318 ₪ ליום (התעריף הקבוע לשנת 2007).

התובע לא הסביר, כיצד הגיע לכך שהוא זכאי ל-18 ימי הבראה בתעריף מלא, בהתחשב בחלקיות משרתו, ומקובל עלינו, אופן חישוב תשלום דמי ההבראה שבוצע על ידי הנתבעת ואנו מוצאים, כי אין עוד יתרה לתשלום בגין רכיב זה.

האם קיבל התובע בפועל את הסכום של 11,836 ₪ המפורט בתלוש 2/07

31.
הנתבעת בכתב הגנתה ולאורך כל ניהול ההליך, טענה ששילמה לתובע, לאחר סיום עבודתו, ולמרות סיום הפסקת עבודתו, סכום של 10,000 ₪, בשני שיקים, כאשר סכום זה כלל בחלקו גם מרכיב פיצויים (עיין סע' 12 לכתב
ההגנה).

הנתבעת צרפה לכתב ההגנה את תלוש 2/07 וכן את צילום השיקים שנמסרו לתובע, ושהינם לפקודת התובע.

הנתבעת טענה, כי השיקים נמסרו לתובע על ידי מר פארס סאלח שמשרדו הינו משרד רואה החשבון של הנתבעת ושהינו חבר קרוב של התובע.

כמו כן טענה הנתבעת, כי מאחר והתובע סרב לקבל שיקים דחויים, הציע מר פארס סאלח לתובע להפקיד את השיקים בחשבונו ולהעביר לידי התובע את הכסף במזומן, והתובע הסכים לכך.

32.
התובע הכחיש שקיבל את הסך של 10,000 ₪ בהודעה שהוגשה לבית הדין, וכן הכחיש בפתח הדיון מ- 21.10.13, כי קיבל סכום נוסף של 1,836 ₪, מעבר לסכום של 10,000 ₪, כהשלמה לסכום המפורט בתלוש 2/07.

33.
התובע אישר בעדותו, כי חתם על גב השיקים, עם זאת לטענתו, הכסף מעולם לא הגיע לידיו (פרוטוקול עמ' 15 ש' 1-11).
בעדותו, שינה התובע את הגירסה המופיעה בתצהירו.
בתצהיר העיד התובע (סע' 8 לתצהיר התובע):

"הנני להצהיר כי לא נתקבלו לידי שיקים ו/או כספים מזומנים ממר סאלח פארס"

לעומת זאת, בעדותו אישר התובע כי סאלח העביר לידיו שני שיקים על סך 5,000 ₪, כל אחד.
תמיהה נוספת, באשר לגרסת התובע, עולה מכך שבעדותו העיד תחילה, כי החזיק בידיו את האקדח ולא החזירו לנתבעת עד לקבלת הפיצויים, אולם בהמשך אישר, שלאחר שחתם על השיקים, הוא נסע והחזיר את הנשק שהיה ברשותו.
אם התובע לא קיבל את הסכום במזומן לאחר שחתם על השיקים, מדוע, דווקא אז החליט להחזיר את הנשק, שהיה אצלו עד אותו מועד?
יתר על כן, מועד פרעונם של השיקים לא היה דחוי לחצי שנה, כפי שהעיד התובע תחילה, אלא השיקים נשאו תאריכים של החודשים 3/07 ו-4/07, כאשר התובע עדיין עבד בחודש 2/07.

34.
עדותו של מר סאלח מהימנה עלינו, ולפיה ביצע ניכיון לשיקים, והעביר את הכספים לידיו של התובע במזומן. עדותו נתמכת במסמך אישור ביצוע ניכיון שיקים, לחשבונו של מר סאלח מיום 23.2.07, אשר הונפק על ידי בנק לאומי לישראל (נ/3), וכן ממסמך המאשר שנמשך מחשבון מר סאלח
10,000 ₪
במזומן, עוד באותו היום (נ/4).

פעולת משיכת הכספים במזומן, אשר נעשתה על ידי מר סאלח עוד באותו היום, מעידה על רצונו של מר סאלח, שלא להשאיר כספים אלו אצלו אלא להעבירם.

מר סאלח העיד, בחקירתו הנגדית, שהכספים הועברו במזומן לידיו של התובע בנוכחות חתנו, מר חסן עמר (להלן: "מר עמר")
(פרוטוקול עמ' 26 ש'1).

עדותו של מר עמר העולה בסעיף 3 לתצהירו (ת/1):

"מעולם לא נכחתי במפגש כלשהו מסוג כלשהו בין מר סאלח פארס מכפר חורפיש לבין התובע, וכי לא ראיתי כי מר סאלח פארס נותן סכום כלשהו לתובע" (ההדגשה אינה במקור), נסתרת מחקירתו בבית הדין, ומעדותו: "נכון שראיתי את פארס אצל התובע", (פרוטוקול, עמ' 11 ש' 13), וכן: "ת: אני ראיתי שהתובע ופארס נפגשו כחברים, אבל מה שלא ראיתי זה שפארס נתן כסף לתובע" (פרוטוקול עמ' 11 ש' 16-17).

נוסיף, כי מר עמר הינו חתנו של התובע, ויש לתת לכך את הנפקות המתאימה באשר למהימנות עדותו.

על האמור לעיל נוסיף, כי קיימת תמיהה באשר להתנהלות התובע, שכן אם התובע לא קיבל בפועל מידיו של מר סאלח פארס את הסכום של 10,000 ₪ במזומן, לאחר שחתם על גב השיקים, מדוע החזיר התובע את האקדח לנתבעת לאחר 27.2.07?

הרי מחומר הראיות עולה, כי הדרישה להחזרת האקדח היתה עוד קודם לכן, משסיים התובע את עבודתו בנתבעת בסמוך ל-15.2.07, והתובע העיד, כי לא רצה להחזיר את האקדח, מאחר והנתבעת נותרה חייבת לו כספים.
וכך העיד התובע (עמ' 14, ש' 20-21
לפרוטוקול):

"השארתי את הנשק כי רציתי את הפיצויים. כאשר הגעתי למשטרה שלחו אותי הביתה בחזרה עם הנשק ואמרו לי שהם לא מתערבים בעניינים כספיים."

התובע המשיך והעיד, כי החזיר את הנשק לאחר שדיבר עם מר סלאח פארס שהיה חבר טוב שלו לאורך שנים, וכי הוא אמר למר סלאח פראס, שאם זה האחרון ידאג לו לכסף, הוא יחזיר את הנשק ואת הציוד (עמ' 14, ש' 23-26 לפרוטוקול).
החזרת הנשק לאחר החתימה על השיקים, כאשר לאורך כל התקופה הקודמת לא הסכים התובע להחזיר את הנשק מבלי שייקבל כסף, תומכת בכך, כי התובע קיבל את סכום השיקים במזומן, ורק לאחר מכן החזיר את הנשק.
נציין כי מ-נ/3 ומ-נ/4 עולה, שהשיקים הופקדו וסכומם נמשך במזומן, ע"י מר סאלח פארס, בתאריך 23.2.07, בעוד שהנשק לא הוחזר לפני 27.2.07, ובמועד זה הוגשה תלונה במשטרה, ורק לאחר תאריך זה הוחזר הנשק.

35.
אין בידנו לקבל את טענת התובע, לפיה משהנתבעת לא הוכיחה, שהכספים הועברו לידי התובע, יש לחייבה במלוא סכום התביעה.
הנתבעת הוכיחה כי הסך של 10,000 ₪ נפדה מחשבונה, כפי שצרפה מדו"חות כרטסת החברה (נ/2), ואף כעולה מעדותו של התובע, הוא חתם על גב השיקים שהיו לפקודתו, (כך שאין המדובר בחתימה מזוייפת), ומסר אותם לידי מר סאלח. חובתה של הנתבעת היתה לדאוג כי השיקים יגיעו לידי התובע והשיקים שהיו לפקודת התובע, אכן נמסרו לתובע. מכאן ואילך, יכול היה התובע להפקיד השיקים בחשבונו, להעביר השיקים לכל אדם אחר שהיה מעונין, וככל שהתובע לא הפקיד את השיקים בחשבונו, אלא מסרם למאן דהוא אחר לאחר שחתם עליהם, אין לו להלין אלא על עצמו.

בנסיבות אלה, כאשר התובע קיבל את השיקים מהנתבעת, ולמעשה, הוא הודה בחתימתו עליהם, נטל ההוכחה עובר אליו, כדי להוכיח שהכספים לא הגיעו לידיו, וכי הכספים נותרו אצל הנתבעת, והוא לא הרים נטל זה.

36.
למעלה מן הצורך נבהיר, כי אין אנו מקבלים את טענת התובע, לפיה ראה בפארס כנציג הנתבעת, ועל כן, יש לחייב את הנתבעת במלוא הסכומים הנתבעים.
כעולה מעדותו של התובע, הוא העביר את השיקים החתומים בגבם לידי מר סאלח פארס, משום שהייתה ביניהם "חברות אמיתית" (עמ' 15 ש' 6-7; עמ' 14 ש' 23 לפרוטוקול) משכך ראה התובע במר סאלח כשליחו.

37.
לאור דברים אלו, אנו קובעים, כי הסך של 10,000 ₪, בשיקים מאת הנתבעת, הועבר לתובע, וכי התובע בחר לחתום על השיקים ולהעבירם למר סאלח על מנת לקבל ממנו את הסכום במזומן באופן מידי, במקום להמתין למועד פרעונם של השיקים.

38.
בתלוש שכר חודש 2/07 - תלוש שכרו האחרון של התובע, אשר הוצא על ידי הנתבעת, וצורף להודעה מטעם התובע מתאריך 8.8.12, מפורטים תשלומים בגין הרכיבים הבאים:

סך של 1,296 ₪ בגין שעות עבודה;
סך של 607.5 ₪ בגין ימי מחלה;
סך של 2,106 ₪ בגין פדיון 13 ימי חופשה;
סך של 4,452 ₪ בגין דמי הבראה, סך של 4,006 ₪, בגין פיצויי פיטורים.
סך כל התשלומים בתלוש השכר עמד על סך 12,467 ₪ ברוטו.

כעולה מהתלוש, התובע היה אמור לקבל סך 11,836 ₪, נטו, כאשר מתוכם קיבל 10,000 ₪, בשני שיקים כמפורט לעיל, כך שהיה אמור לקבל מהנתבעת סכום נוסף של 1,836.48 ₪.

39.
במעמד הדיון מתאריך 11.12.13, הציג ב"כ הנתבעת ספח של שיק שמספרו 02614 הנושא תאריך 13.3.07, ושהינו על סך 1,836 ₪, זאת בעקבות החלטת בית הדין מתאריך 21.10.13, על המצאת ראיה לתשלום סכום זה (עמ' 22 לפרוטוקול).

בא כח התובע ביקש שיומצא אישור לפיו השיק נפרע, והצהיר כי יגיב לאחר קבלת צילום השיק המקורי משני צדדיו ותדפיס מחשבון הבנק של הנתבעת
המראה כי השיק נפרע.
לתיק בית הדין הוגש צילום השיק משני צדדיו כאשר שמו של התובע וחתימתו מופיעים על גב השיק וכן תדפיס תנועות בנק של חשבון הנתבעת בו מופיע כי השיק נפרע בתאריך 15.3.07 (הודעת הנתבעת מ- 22.12.13).

40.
בהחלטה מתאריך 23.12.13 נקבע כי על התובע להודיע תוך 14 יום האם הוא מאשר כי קיבל
את הסך של 1,836 ₪ אשר נטען על ידי הנתבעת כי הועבר לידיו וכמתועד בצילום השיק שהוגש לבית הדין.
כמו כן קבענו כי העדר הודעה, משמעותה הסכמת התובע לכך שקיבל לידיו סכום זה.
התובע לא מסר כל הודעה בעניין, ומשכך אנו קובעים כי התובע קיבל גם את הסך של 1,836 ₪, בנוסף לשני השיקים על סך 5,000 ₪ כל אחד, כפי שפורט בתלוש שכרו לחודש 2/07.

סיכום

41.
לאור האמור לעיל, דין תביעת התובע להידחות, למעט זכאותו לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה ועל הנתבעת לשלם לתובע סך 4,808 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ-1.3.07, ועד התשלום המלא בפועל.

42.
בנסיבות הענין, ולאור הסכום המגיע לתובע בהשוואה לסכום אותו תבע, ולאור קביעתנו, כי התובע קיבל, עוד בטרם הגשת התביעה, את הסכום המפורט בתלוש 2/07, ובהתחשב בסכומי ההוצאות שנפסקו בעבר - אין צו להוצאות.

43.
לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מקבלת

פסק דין
זה.

ניתן היום, כ"ח סיוון תשע"ד, (26 יוני 2014
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.




שלמה גולדמן
נציג עובדים

עפרה ורבנר
- שופטת

אלי אליהו
נציג מעסיקים







סע בית דין אזורי לעבודה 37568-08/10 ראגב גאנם נ' צפע בטחון בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/06/2014)