פסקי דין על אי.טי.איי פתרונות משרד בע"מ | פסקי דין על ערן אופיר

62005-12/12 תאמ     27/06/2014




תאמ 62005-12/12 אי.טי.איי פתרונות משרד בע"מ נ' ערן אופיר








בית משפט השלום בחדרה



תא"מ 62005-12-12 אי.טי.איי פתרונות משרד בע"מ
נ' אופיר




בפני

כב' הרשמת הבכירה קרן מרגולין – פלדמן

התובעת
אי.טי.איי פתרונות משרד בע"מ
חברות514114404


נגד

הנתבע
ערן אופיר
ת.ז. 059289215


פסק דין


בין הצדדים כאן, העוסקים בתחום הציוד המשרדי, מערכת יחסים עסקית, במסגרתה מכר כל אחד מן הצדדים ציוד לצד שכנגד, וניהל כרטסות בגין הרכישות/מכירות בהתאמה.

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בנוגע ליתרות חוב על פי הכרטסות, ובגינה הוגשה התובענה דנן.

בעוד טוענת התובעת כי הנתבע חב לה יתרות חוב בשיעור של כ- 41,000 ₪ על פי הכרטסות, טוען הנתבע כי אין דברים בגו', וכי לאחר קיזוז חובות כלפיו, וזיכויים להם זכאי - נותרה דווקא התובעת חבה כלפיו.

הצדדים הגישו כרטסות להוכחת טענותיהם, ולאחר שניסיון להביאם להידברות ביניהם על פי הכרטסות העלה חרס בחן ביהמ"ש את הכרטסות, השווה ביניהן ומצא כי המחלוקת שבין הצדדים מצומצמת למדי. יצויין כי מלבד הכרטסות הובאו לעדות לפניי הנתבע עצמו, מנהלת החשבונות הראשית אצל התובעת ומנכ"ל התובעת.

ואלו עיקרי המחלוקת:
חיובים שנצברו במהלך שנת 2010
–
מעיון בכתבי הטענות ובכרטסות נמצא כי הנתבע לא העלה במסגרת כתבי טענותיו כל טענה בנוגע לקיומו/אי קיומו של חוב קודם המתייחס לשנת 2010 לטובת התובעת, ולפיכך לא נסתרו למעשה טענותיה של התובעת ביחס לחוב זה;

חיובי הנתבע כלפי התובעת בשנים 2011,2012
–
עוד נמצא כי ביחס לחיובי הנתבע כלפי התובעת בשנים 2011- 2012, למעשה מצוי ההבדל בין הכרטסות אך ורק בשאלה האם מכילה הכרטסת שניהל הנתבע חיובים בגין רכיב המע"מ. ככל שיימצא כי אין זו מכילה חיובים בגין מע"מ, הרי שלמעשה מדובר בכרטסות תואמות אשר מכילות את אותם חיובים וזיכויים הדדיים;

חיובי התובעת כלפי הנתבע בשנים 2011,2012
–
באשר לחיובי התובעת כלפי הנתבע באותן שנים בגין סחורה שרכשה ממנו, למעשה אין כל מחלוקת בין הצדדים;

קיזוז חובות התובעת
–
באשר לשאלת ביצוע הזיכוי בפועל בכרטסת התובעת בגין החיובים שחבה כלפי הנתבע כאמור מעלה, בגין אותה סחורה שאינה שנויה במחלוקת – נמצא כי זיכויים אלו אמנם נזקפו;

תשלומי הנתבע לתובעת
–
באשר לתשלומי הנתבע בהתאם לחיובי התובעת, נמצא כי מלבד שני תשלומים הנזכרים בכרטסות הנתבע ואינם מופיעים בכרטסת התובעת, כל יתר התשלומים נזקפו זה מכבר לטובתו בכרטסת התובעת.

זיכויים בגין השבת סחורה/התאמות מחירים
-
בנוסף לאמור מעלה הלין הנתבע על זיכויים להם הוא זכאי בגין החזרת סחורה, ובהקשר זה בין הצדדים מחלוקת הן בנוגע לסחורה המפורטת בסעיף 36 לתצהיר התמיכה בהתנגדות הנתבע והן בנוגע לזכותו לקיזוז בגין הסחורה המפורטת בסעיף 37 לאותו תצהיר.
כבר בשלב זה אבהיר כי למעשה בסעיף 36 נפלה טעות חישוב, כאשר הסכום הכולל של החשבוניות הנזכרות בו עומד על סך של 4,078 ₪ כולל מע"מ בלבד, ולא על סך של 10,012 ₪, כנקוב בתצהיר.

כמו כן יובהר כי ביחס לסחורה הנזכרת בסעיף 37 (בעלות כוללת, לשיטתו, של 4,588 ₪ נוספים) הצהיר הנתבע עצמו כי הסחורה מצויה במחסניו ולא הוחזרה הלכה למעשה לידי התובעת, אך הוא טוען לזכותו להשיבה מפאת היותה פגומה.

דיון ומסקנות
:

חיובים שנצברו במהלך שנת 2010
–
בפתח הדברים אזכיר כי הנתבע לא הביא כל ראיה בנוגע לחיובים לטובת מי מהצדדים, תשלומים או זיכויים ביחס לשנה זו.
יחד עם זאת הרבה הנתבע מילים במסגרת סיכומיו בנוגע לשנת 2010, ובנוגע להרחבת החזית האסורה לשיטתו שנקטה התובעת בהקשר זה. לשיטתו, לא נכלל בכתב התביעה המקורי החוב בגין שנה זו, ולמעשה השורה הראשונה בכרטסת שצורפה מטעם התובעת לתמיכה בטענותיה מתייחסת אך ורק לחיובים הנטענים החל מיום 5/12/11, שם עמדה יתרת החוב על סכום הרכישה באותו מועד בלבד ואין אזכור לחוב קודם.

בחקירתו טען אשר, מנכ"ל התובעת, (להלן: אשר) כי הכרטסת שצורפה כנספח א' לכתב התביעה המקורי העידה על יתרות החוב ב"שורה התחתונה", וכי רק לאחר שבהנחיית ביהמ"ש הוחלט לשבת ביחד ולנסות להבין היכן הפערים בכרטסות הובן שמדובר באי התאמה למן היום הראשון של העבודה ביחד. לטענת התובעת אם כן, אין בכרטסת הראשונה כדי ללמד על כל ההתנהלות שהיתה בין הצדדים, ולכן הוגש כתב התביעה בסדר דין מהיר כשהוא מכיל את כל הכרטסות שבין הצדדים.

הנתבע ביקש להפנות תשומת הלב לעובדה שכתב התביעה בסדר דין מהיר הוגש עוד קודם להפניית הצדדים לניהול הליכי מו"מ ביניהם על ידי ביהמ"ש, כדי ללמד כי למעשה בחרה התובעת משיקוליה לגלות טפח ולהסתיר טפחיים וכדי ללמד כי למעשה אף לשיטתה של התובעת לא עמדה כל יתרת חוב בין הצדדים עד יום 5/12/11.

ראוי לציין בהקשר זה כי בניגוד לאמור בסיכומי ההגנה, אשר, המנכ"ל, לא טען כי עד לאותו מועד הנקוב בכרטסת שצורפה לכתב התביעה אין מחלוקת בין הצדדים, אלא דווקא היפוכו של דבר, שלמעשה התברר כי המחלוקת נוגעת עוד לתחילת ההתקשרות.

ניתן לומר כי אף הנתבע עצמו אינו סבור שבמועד הראשון הנקוב בכרטסת נפח א' האמורה היתה היתרה מאופסת, שהרי זה ביקש להסתמך כאן על זיכויים וקיזוזים שהוא זכאי להם בגין מכירות'החזרות סחורה עובר למועד האמור.

יצויין כי כתב התביעה בסדר דין מהיר, על כל נספחיו היה מצוי לפני הנתבע. בנוסף, הכרטסות שצירף הנתבע מעידות על פעילות לפני המועד הראשון הנקוב בכרטסת נספח א' לכתב התביעה המקורי, וכך גם טענותיו לזכותו לקיזוז חיובים כלפיו וזיכויים שונים מתייחסות בין היתר לפעילות שהתנהל בין הצדדים עובר למועד זה (ר' התייחסות לעיל).

מכל אלו, נראה כי גם הנתבע ביקש להרחיב יריעת המחלוקת אל עבר התנהלות קודמת בין הצדדים, מתוך הכרה בחוסר ההתאמה בין הכרטסות, ועובדה זו ביחד עם העובדה שלא צירף כרטסות של שנת 2010, חשבוניות ותעודות משלוח גם לאחר שהתובעת חשפה נתונים ביחס לשנה זו, יש בהם כדי ללמד כי שקל הדברים ובחר בדרך זו, וטעמיו שמורים עימו.

זאת ועוד – הנתבע עצמו העיד בנוגע לשאלה שהופנתה אליו ביחס לטענת הקיזוז של החיובים כלפיו לשנת 2011, כי "אני לא טוען, אני לא מתייחס לכרטסות האלה שלכם. אני מתייחס לכרטסות פה, עשיתי סה"כ חשבון מה קניתי ב-2010 ב- 2011 וב- 2012. הורדתי את מה שמכרתי לכם סחורה. החזרתי סחורה פגומה.
... אני יכול להתייחס לנתונים אצלי ולא אצלכם" (ר' פרוטוקול דיון ההוכחות, עמ' 28 ש' 1-3).

נראה אם כן כי הנתבע דווקא לקח בחשבון את חיוביו בשנת 2010 כלפי התובעת בחישוביו,
כמו גם את מכירותיו לה וזיכוייו הנטענים, אך לא הביא נתונים אודותם לעיון ביהמ"ש כפי שלא המציא עדויות לעניין התשלומים שלכאורה שילם על חשבונם. משבחר במודע לקחת בחשבון את חיוביו לשנת 2010 שומה היה עליו להביא עדויות לתמיכה בטענותיו בנוגע לאותה שנה, לרבות בנוגע לתשלום שלשיטתו שילם על חשבון חיוביו ביחס לאותה שנה כלפי התובעת, וכן עדויות לעניין מועד תחילת ההתקשרות הישירה בין הצדדים כאן והשלכותיה.

יובהר, כי לא כל הרחבת חזית היא הרחבה אסורה. על מנת שתהא זו הרחבה אסורה נדרש בעל הדין שכנגד להעלות טענותיו ולהתנגד לה מיד בהזדמנות הראשונה לאחר שנערך הניסיון להרחיבה. העלאת טענות בעניין הרחבת חזית אסורה בשלב הסיכומים אין בה כדי להעלות או להוריד, מקום שהחזית הורחבה זה מכבר מכח הסכמת הצדדים, אדוני ההליך.
ב"כ הנתבע אמנם התנגד להרחבת חזית בפתח ישיבת ההוכחות, אך ראשית יובהר כי לא היתה זו ההזדמנות הראשונה, שכן, כפי שהבהיר בסיכומיו – תצהירי התובעת הוגשו לתיק עוד קודם לישיבה המקדמית, במסגרתה הופנו הצדדים לנהל מו"מ ישיר ביניהם על סמך מלוא החומר האמור, ובמהלך הישיבה המקדמית לא העלה כל טענה בעניין; ושנית יצויין כי בחקירת עדי התובעת דווקא התמקד ב"כ הנתבע בשאילת שאלות בנוגע לשנת 2010 האמורה, ובכך למעשה התיר את הרחבת החזית במו ידיו.

מכל אלו, בהעדר אסמכתאות מטעם הנתבע בנוגע לפעילות הצדדים בשנת 2010, אין לי אלא לקבל את טענות התובעת בעניין.

סוגיית המע"מ בכרטסת הנתבע ביחס לרכישות מאת התובעת, וחיובי הנתבע כלפי התובעת על פי הכרטסות
-

כאמור, אין הצדדים חלוקים בנוגע לרכישת סחורה על ידי הנתבע מאת התובעת, ואף, כך נראה מן הכרטסות, לא בנוגע להיקף הרכישות.

הכרטסת שצירף הנתבע ביחס לרכישותיו אינה ערוכה לפי מועדי רכישה ולפי חשבוניות שהופקו על ידי התובעת (אף שנדמה כי יכול היה לצרף כרטסת כאמור, אך בחר משיקוליו שלא לעשות כן) כי אם לפי מוצר, ואינה מאפשרת השוואה של רכישה מול רכישה. לפיכך נאלץ ביהמ"ש לערוך השוואה בין האמור בה ביחס למוצרים כאלו ואחרים, שנרכשו על פי הכרטסת במועדים שפורטו לצידם אל מול חשבוניות הרכישה וחשבוניות הזיכוי שהוצאו על פי מועד הרכישה הרלוונטי, באופן אקראי. מיותר לציין כי הנתבע לא טרח לערוך השוואה מסודרת לנוחות ביהמ"ש בענין.

על מנת לסבר את האוזן אדגים ביחס לאחד המוצרים, ונדמה כי די בהדגמה אחת זו כדי להבהיר את הטעון הבהרה –
באשר למוצר המכונה פריט מס' 33
hp2055
אליו מופיעה התייחסות בדו"ח קניות לשנת 2012 בכרטסת שהתנהלה אצל הנתבע, ואשר ממנו רכש הנתבע פריט בודד באותה שנה, בעלות של 72.00 ₪, כנקוב בכרטסת שמטעמו – הוצא זיכוי על ידי התובעת בחשבונית זיכוי מרכזת
cr12000017
אשר העתקה צורף לתיק, בסך של 72 ש"ח ומע"מ כדין (שורת המע"מ מופיעה בסוף חשבונית הזיכוי ומתווספת למלוא הסכום בגינו ניתן זיכוי, כנקוב שם).

מיותר לציין כי ביהמ"ש ערך השוואות נוספות בין הכרטסות ביחס למוצרים השונים הנזכרים, והדברים חוזרים על עצמם.

עינינו הרואות אם כן כי המוצרים הנזכרים בכרטסת הנתבע הם אותם מוצרים שבכרטסת התובעת ועלותם כמפורט אצלה, אך ללא רכיב המע"מ, שאינו מתווסף בסוף הכרטסת ביחס לכל החיובים הנזכרים בה.

אם נוסיף את שיעור המע"מ למלוא החיובים הנזכרים בכרטסת שניהל הנתבע ביחס לרכישותיו אצל התובעת, נמצא כי מדובר בסכום זהה לסכום החיוב הנזכר בכרטסת התובעת.

מדברים אלו אני למדה כי למעשה הכרטסת שניהל הנתבע ביחס לרכישותיו אצל התובעת זהה לכרטסת התובעת באותו הקשר, ולמעשה, אין התובעת דורשת תשלום בגין מוצרים שלא נרכשו על ידי הנתבע.

יצויין בהקשר זה כי הנתבע טוען כי משנמצאו אי התאמות בין כרטסת התובעת לבין החיובים בפועל – יש לקבוע כי אין להסתמך על הכרטסת. זאת מתוך העובדה שהתובעת העידה על עצמה שערכה תיקונים ושינויים ברישומיה, העניקה זיכויים וחייבה באיחור בחיובים לטובתה בגין טעויות שהתגלו על ידה. כך למשל, העניקה זיכויים בגין חיוב במחיר מוטעה של מוצר, וחייבה בגין מכירה שהושלמה חודשים לפני מועד החיוב בכרטסת מטעמה.

שקלתי את הדברים, ואולם בשים לב לכך שהנתבע מבקש להסתמך, בכל הנוגע לחיובי השנים 2011-2012 על הכרטסות מטעמו, ובשים לב לכך שכאמור למעט סוגיית המע"מ קיימת הלכה למעשה התאמה בין הכרטסת המעידה על רכישותיו לבין הכרטסת מטעם התובעת בהקשר זה, הרי שלמעשה ניתן לומר כי הנתבע הודה הלכה למעשה בחיוביו הנטענים ביחס לאותן שנים, ובהתאמה אין התובעת נדרשת להוכיח עובדות שלא הוכחשו על ידי הנתבע. למעשה, חובת ההוכחה המוטלת על התובעת הינה להוכיח את העובדות להן היא טוענת, אשר מוכחות על ידי הנתבע. מאין מדובר בעובדות השנויות במחלוקת, ממילא יש לומר כי זו הרימה הנטל המוטל עליה באותו עניין.


בהקשר זה ראוי לציין כי הנתבע במסגרת תצהירו, תצהיר שהוגש בתמיכה להתנגדות והפך לתצהיר עדות ראשית מטעמו, הצהיר בריש גלי בזו הלשון:

"לסיכום, אני "מודה" בחוב, אלא שהוא נבלע, והרבה מעבר לכך לאחר קיזוז חוב המשיבה אליי, ואני שומר על זכותי להגיש נגדה תביעה שכנגד.." (ההדגשה שלי – ק.מ.פ)

קיזוז חיובים לטובת הנתבע, בגין רכישות התובעת אצלו
-
הנתבע ערך כרטסת מטעמו בנוגע לרכישות שנערכו אצלו, וכאמור ערכה אף התובעת כרטסת נגדית אצלה. עיון בכרטסות מלמד כי אלו דנות באותם מוצרים ובאותם חיובים. הנתבע טען כי החיובים כלפיו לא הופחתו מכרטסת התובעת, ואולם עיון בכרטסת של הנתבעת אשר הוצגה לתיק מלמד כי החיובים אכן נזקפו כאמור.
כך, החיובים הנזכרים בסעיף 29 לתצהיר התמיכה בהתנגדות מטעם הנתבע נזקפו לטובתו בכרטסת הנתבעת בחודש מאי 2011 (בסך של 21,910 ₪ תחת הפירוט "קיזוז ספק לקוח"),
ובחודש מרץ 2012 (בסך של 4,289 ₪ תחת אותו פירוט), ואף למעלה מכך.

תשלומי הנתבע לטובת התובעת
-
-
הנתבע טען בעניין זה כי שילם לתובעת סך כולל של 60,218 ₪, ולהוכחת טענתו זו צירף כרטסת תשלומים מטעמו.
התובעת צירפה כרטסות מטעמה בנוגע לתשלומים ששילם לה הנתבע, ומכרטסות אלו עולה כי מלבד שני תשלומים הנזכרים בכרטסת הנתבע אין למעשה מחלוקת ביחס לכל יתר התשלומים.
התשלומים שאינם מופיעים בכרטסת התובעת הם תשלום בסך של 2,181 ₪ שבוצע בחודש ינואר 2011 ותשלום בסך של 2,868 ₪ שבוצע לטענת הנתבע בחודש דצמבר 2011.

הנטל להוכיח את התשלומים האמורים מוטל בעניין זה על הנתבע, בשים לב לכך שמדובר בהודאה למעשה בחוב ובטענה לסילוקו (טענה מסוג "פרעתי", המהווה טענת הודאה והדחה מטעם הנתבע), ובעניין זה חוששני כי לא הרים הנתבע את הנטל להראות כי תשלומים אלו אמנם בוצעו. לא צורפו אסמכתאות להוכחת ביצוע התשלומים, לרבות תדפיסי חשבון בנק, קבלות בגין התשלום וכיוב' ראיות שהיה בהן כדי ללמד כי אמנם כך.

-
בנוסף טען הנתבע כי שילם לתובעת סכום נוסף של 8,724 ₪ ב- 4 המחאות בסך של 2,181 ₪ כל אחת, שנפרעו לטובתה. התובעת מכחישה הטענה, וגם בעניין זה מוטל הנטל להוכחת הטענה על הנתבע. הנתבע אישר במסגרת חקירתו כי את ההמחאות מילא בכתב ידו, לרבות שם הנפרע שעל גביהן. עיון בהמחאות מלמד כי אלו כלל לא נמשכו לטובת התובעת. הנתבע לא הבהיר מדוע למעשה משך את ההמחאות לטובת צד ג', מה הקשר בין אותו צד ג' לתובעת, ואף לא הוכיח כי ההמחאות האמורות הגיעו לידיה של התובעת, ככל שהגיעו- על חשבון מה נמסרו לה, ואף לא כי אלו נפרעו לטובתה.
-
הנתבע טען בהקשר זה כי ההמחאות נמשכו על ידו לטובת צד ג' האמורה, ששמה אי.טי.איי טונר בע"מ, הואיל וזה היה שם החברה עימה עבד בתיווכו של ברי טרם העברת הפעילות בה לידי התובעת. לשיטתו, כלל לא ידע אודות העברת הפעילות כאמור, וכאשר התבקש על ידי ברי לשנות את שם המוטב בהמחאות אחרות ל"אי.טי.איי פתרונות משרד בע"מ
", שם התובעת כאן, הבהיר לו ברי כי הסיבה לשינוי בשם הנפרע הוא שינוי בבעלות החברה, ולא הבין כי מדובר בחברה אחרת. כך, לטענתו, משמסר את ההמחאות בידי ברי פעל כנדרש ממנו לביצוע התשלום על חשבון חובו הנטען, והואיל וברי, כך נטען בסיכומי ההגנה, היה שלוחה של התובעת (מי שזהותה הוסתרה מפניו באותו מועד), הרי שיש לראותו כמי ששילם לידיה.
-
יחד עם זאת, העובדה שמועדי הפרעון הנקובים בשטרות הם מועדים שלאחר העתקת הפעילות אל התובעת כאן אין בה כדי ללמד באיזה מועד נמסרו ההמחאות בידי ברי, והאם היה זה לפני העברת הפעילות או לאחריה, ובכל מקרה לא הציג הנתבע אסמכתאות המעידות על פרעון ההמחאות לטובת התובעת או בכלל.
-
בנוסף, לא זימן הנתבע את ברי לעדות כאן כדי שיתמוך בגירתו לפיה הציג לפניו מצג מטעה כאמור, או כי קיבל לידיו את ההמחאות הנזכרות, מתי קיבלן לידיו, ומה עלה בגורלן.

מכל אלו הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבע לא הוכיח כי אמנם שילם את הסכום הנקוב בהמחאות שהעתקן צורף כאן, ואף לא כי התשלום המאור מהווה אמנם תשלום לידי התובעת כאן, ככל שנעשה הלכה למעשה.

קיזוז סחורה פגומה:
טענה נוספת שהעלה הנתבע כנגד החוב נשוא תיק זה מתייחסת לסחורה פגומה שהוחזרה על ידו לתובעת ולא קוזזה מחובו.
בהקשר האמור ראוי לחלק ההתייחסות למספר נקודות –
-
במהלך הדיונים ביקש הנתבע לטעון כי הקיזוז שכן נערך על ידי התובעת במסגרת תעודות הזיכוי לא תאם את עלות המוצרים, כפי ששולמו על ידו. למעשה במסגרת תצהיר הנתבע לא הועלתה טענה זו באופן מפורש, וזו עלתה רק במסגרת החקירה הנגדית של גב' מסילתי, מנהלת החשבונות של התובעת. בסיכומיה ביקשה התובעת לטעון כי מדובר בהרחבת חזית אסורה וכי על כן אין לייחס משקל לטענה. יחד עם זאת, בהזדמנות הראשונה לא העלתה התובעת התנגדות מפורשת להרחבת חזית זו, וזו אף זכתה להתייחסות עניינית מטעמה הן בתשובות לחקירה הנגדית, הן בחקירה החוזרת והן בשלב הסיכומים.
-
התובעת הבהירה בהקשר זה כי הואיל והנתבע רכש מעת לעת מוצרים זהים, נערך הקיזוז בהתאם למוסכם בין הצדדים על פי עלות המוצר במועד הרכישה המקורית, וכאשר לא ניתן לברר איזה מבין המוצרים הוא שהוחזר בשל רצף הרכישות וזהות המוצרים, בוצע קיזוז על פי המחיר הקדום ביותר. כך, למשל, אם רכש הנתבע טונר מדגם מסוים 5 פעמים, פעמיים ראשונות במחיר

x
ו-3 פעמים נוספות במחיר
y
ולאחר מכן ביקש להחזיר 4 מבין הטונרים האמורים, נערכה ההתחשבנות כך ששניים מהטונרים האמורים זוכו במחיר הראשון (
x
) והשניים הנוספים במחיר המאוחר יותר –
y
. הנתבע הגיש לעיוני את תעודות הזיכוי בהקשר זה וביקש להפנות לכרטסות להוכחת טענותיו. בחנתי את הכרטסות ואת חשבוניות הזיכוי שהציג ולא שוכנעתי כי יש ממש בטענתו.
כך, לדוגמא, טען הנתבע כי זוכה בסך של 240 ₪ בלבד בגין טונר סמסונג
ml4050
בעוד ששילם בעבורו סך של 320 ₪. עיון בכרטסת שהציג הנתבע ובחשבונית הזיכוי אליה הפנה מלמד כי חשבונית הזיכוי האמורה הופקה בחודש מרץ 2012. בהתאמה איתרתי בכרטסת שהציג הנתבע חיובים בגין רכישת אותו מוצר עובר למועד הזיכוי ומצאתי כי המוצר נרכש על ידו פעם אחת בלבד, בחודש דצמבר 2011, בעלות של 240 ₪.
ערכתי השוואה אף ביחס ליתר המוצרים שלגביהם טען לאי התאמה, ומצאתי, ככל שניתן היה לבחון את הטענות, בשים לב לכך שהנתבע לא טרח להפנות למועדי הרכישה השונים של כל מוצר בגינו ניתן זיכוי, ובשים לב לכך לעיתים נרכש אותו סוג של מוצר במועדים שונים ובמחירים מגוונים המשתנים מעת לעת, והגעתצי לכלל מסקנה כי אין דברים בגו', וכי אף לשיטתו זוכה בחלק מן המקרים ביתר ובחלק בחסר, והכל ככל הנראה בשל חוסר תיאום בין הצדדים בנוגע לזהות המוצר המוחזר. באגב אציין כי בחלק מן המקרים מדובר בהפרש של שקלים בודדים, פעם לטובת התובעת ופעם לטובת הנתבע, ולפיכך לא מצאתי ליתן לכך התייחסות נוספת.
יובהר כי משמדובר בטענה לזכות הנתבע לערוך קיזוזים מול חיוביו שאינם שנויים במחלוקת, הרי שהנטל להראות כי אמנם לא זוכה כנדרש מוטל עליו, ואני קובעת כי זה לא הרים את הנטל להוכחת טענה זו.

-
טרוניה נוספת שהעלה הנתבע נוגעת לאי זיכויו בגין סחורה שהוחזרה על ידו למחסני התובעת, כמפורט בסעיף 36 לתצהיר התמיכה בהתנגדות, בהסתייגות המפורטת זה מכבר לעיל בנוגע לתחשיב שנערך על ידו. בהקשר אחרון זה השיבה התובעת כי ביצעה זיכויים בהתאם לתעודות המשלוח שהמציא הנתבע, ואולם לא ניתן זיכוי ביחס לשתי תעודות משלוח – האחת, מיום 17/1/12, בטענה כי הסחורה לא הומצאה לידי התובעת ואין חתימה שלה על גבי תעודת המשלוח המעידה על השבת הסחורה, והשניה מיום 20/12/12, לאחר הגשת התובענה דנן, בטענה כי אף סחורה זו, אליה התייחס הנתבע למעשה בסעיף 37 לתצהירו כמפורט מעלה, כלל לא הוחזרה לידיה.
-
יצויין כבר כאן כי עיון בכרטסת התובעת מלמד כי כל חשבוניות הזיכוי שהוצאו על ידה אמנם נזקפו במסגרת הכרטסת שהיא עצמה ניהלה, ונלקחו בחשבון במסגרת סכום התביעה כאן.
-
אפריד אם כן את המשך ההתייחסות כאן בין תעודות משלוח שאינן שנויות במחלוקת לבין אלו השנויות במחלוקת כאמור:

-
תעודות המשלוח שאינן שנויות במחלוקת –
א.
כאמור מעלה בהקשר זה נטען על ידי הנתבע כי התחשיבים שנערכו על ידי התובעת ואשר בהתאמה לתחשיבים אלו נערך קיזוז – אינם תואמים את תחשיביו, וכי למעשה לא קוזז מלוא עלות הציוד שלגביו אין חולק כי הוחזר. כמפורט לעיל, הנתבע לא הרים את הנטל להוכחת טענה זו, ואין בידי לקבלה;
ב.
עוד באותו הקשר יצויין כי אף שביחס לתעודות משלוח אלו (המפורטות בסעיף 14 א/-יג' ו-טו' – טז' לתצהיר עדותה הראשית של גב' מסילתי מטעם התובעת) לא מכחישה התובעת כי קיבלה את הציוד הנזכר בה, לא מצאתי כי ניתן על ידה זיכוי מלא בגין האמור בהן, ובמה דברים אמורים? בחשבונית זיכוי המסתיימת בספרות
333 לא ציינה התובעת מהי הסחורה שהוחזרה, ומה עלותה. יחד עם זאת צוין בה כי זו ניתנת על פי תעודת משלוח מס' 2368 של הנתבע, ובזו טען הנתבע כי יש לזכותו, על פי פירוט המוצרים שציין שם, בסך כולל של 2,433 ש"ח. אף שכאמור לא פירטה הנתבעת מהם המוצרים המוחזרים ומהי העלות של כל אחד ואחד מהם לצורך עריכת תחשיב הזיכוי לשיטתה, זיכתה את הנתבע, כמפורט בחשבונית הזיכוי הנזכרת לעיל בסך של 2,259 ₪ בלבד.
ג.
בחשבונית קניות למלאי מס' 289 ביקש הנתבע זיכוי בסך של 20 ₪, בגין הפרשי מחירים, בין חיוב בסך של 108 ₪ לסך של 125 ₪ וביקש לצרף לסכום של 20 ₪ האמור מע"מ. התובעת זיכתה את הנתבע, כנדרש, בסך של 17.24 ₪ בגין ההפרש, אליו הצטרף מע"מ, ובסה"כ בסך כולל של 20 ₪.

-
תעודות המשלוח השנויות במחלוקת –
למעשה אם כן המחלוקת בין הצדדים בנוגע לסוגיית הקיזוז מלבד האמור מעלה נותרה בכל הנוגע לחשבוניות זיכוי מס' 96 ו-97, שלגביהן יובהר כי הנתבע אינו חולק על כך שהסחורה הנמנית בחשבונית זיכוי 97 מצויה בידיו, ואילו בנוגע לחשבונית זיכוי 96 טוען הלה כי זו הוחזרה לתובעת, בניגוד לטענתה.

נדמה בעיניי כי גם בנוגע לשתי הנקודות המפורטות כאן הנטל להוכחת הטענות רובץ על כתפיו של הנתבע, בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה. הנתבע לא הוכיח כי הסחורה המפורטת בחשבונית 96 אמנם נמסרה לידי מי מטעם התובעת. אציין בהקשר זה כי הנתבע לא ביקש לזמן אדם זה או אחר מטעם התובעת אשר לשיטתו קיבל לידיו את הסחורה האמורה, ואמירה כללית וסתמית בדמות החזרתי, מבלי לפרט מתי הוחזרה, לידי מי, היכן וכיוב' אינה מאפשרת העברת הנטל המשני להבאת הראיות לסתור אל התובעת באותו עניין.
גם הנטל להראות כי הסחורה המפורטת בחשבונית 97 היא סחורה פגומה אותה זכאי הנתבע להשיב לידי התובעת ולהזדכות בגינה רובץ על הנתבע, וזה לא הרימו, כאשר לא הביא את הסחורה להצגתה לפני ביהמ"ש, לא צירף חוו"ד של בעל מקצוע או של גורם חיצוני המוסמך לבדוק את הציוד האמור, ומשלא פעל להשבתה לידי התובעת, ולו על מנת שמי מטעמה יאשר כי אמנם מדובר במוצרים פגומים. בעניין זה אציין מקובלת עליי עמדת התובעת כי על הנתבע חלה חובה על פי הדין להמציא את הסחורה הפגומה לידיה לשם בדיקתה על ידה, הן לבחינת הטענה כי מדבר בסחורה שנמכרה על ידה והן לבחינת טענת הפגם במוצרים, לא משום שקיים נוהל כזה או אחר בין הצדדים, אלא בשים לב להוראות חוק המכר המחייבות את הרוכש לבדוק את המוצרים בסמוך לאחר רכישתם, לדווח אודות אי ההתאמה הנטענת ולאפשר לצד שכנגד לבחון את הטענה ולתקן את הפגמים/ להחליף המוצרים/ לבצע זיכוי בגינם.

מכל האמור, אני קובעת כי הנתבע לא הרים את הנטל לראות כי נפל פגם במוצרים או הוחזרו מוצרים שבגינם לא קיבל זיכוי ואני דוחה את טענותיו בהקשר זה.

כך, אני מקבלת את טענות הנתבע אך ורק בנוגע לזכותו לקיזוז סך של 174 ₪ בגין חשבונית סיכוי מס' 333 הנזכרת מעלה.

בנוסף, ובשים לב להסכמת הצדדים בנוגע לזכותו של הנתבע לקבלת זיכוי נוסף שלא נזכר במסמכי התובעת בסך של 570 ₪, אני מורה להפחית מסכום החוב בתיק אף סכום זה. (ר' סעיף 35 לסיכומי התשובה).

מספר הערות לפני סיום:
1.
הצדדים ביקשו, איש איש מטעמיו וממקומו הוא לטעון טענות לחובת הצד שכנגד בכל הנוגע לאי המצאת מסמכים, עדויות, עדים רלוונטים וכיוב'. כך, ביקש התובע להפנות תשומת הלב לעובדה שהנתבע לא המציא אסמכתאות מטעמו בכל הנוגע להתנהלות שבין הצדדים ביחס לשנת 2010, לא המציא אסמכתאות בנוגע לביצוע תשלום בפועל כנטען על ידו, באמצעות השיקים נשוא תיק זה על חשבון חובו לתובעת, לא המציא כרטסת מלאה, לא המציא תעודות משלוח חתומות המעידות על החלזרת סחורה בגינה לא זוכה, ולא זימן לעדות כאן את הפקידה מטעמו שהיתה אמונה על הזנת נתונים חשבונאיים לתכנת הנה"ח בעסקו ועוד.
הנתבע לעומתה ביקשה להזיק מסקנות לחובתה של התובעת מכך שהמציאה חשבוניות חלקיות בלבד, שלא המציאה כרטסת מחודש מאי 2010, מכך שלא הזמינה לעדות את ברי, הסוכן מטעמה, את קרן, הפקידה שהיתה אמונה מטעם התובעת על הזנת חשבוניות למערכת הממוחשבת ואת אביטל, מי שקדמה לגב' מסילתי בתפקידה כמנהלת החשבונות של החברה.

אכן, אי זימונו של עד יוצרת ומקימה מניה וביה חזקה ולפיה, ככל שמדובר בעד המצוי בחזקתו ובשליטתו של צד, או כי עדותו נדרשת לו להוכחת טענותיו, לא זומן זה מחשש שמא היתה עדותו פועלת לרעת אותו צד. כך, קמה חזקה לפיה אי הבאתו של עד או מסמך, לא נועדה אלא להסתירו מעיני ביהמ"ש, שכן לו הוצג ונחקר היתה עדותו זו פועלת לחובת הצד שבחר להסתירו כאמור.

הצדדים התייחסו ארוכות אחד למחדלי השני בהקשר זה, ואולם לאחר ששקלתי את הדברים נחה דעתי כי שאלת מועד העלאת הטענות בנוגע לקיומו של חוב כלפי התובעת ממילא אין בה כדי להעלות או להוריד לעניין קיומו של חוב כאמור. במיוחד נכונים הדברים בשים לב לכך שלשיטת הנתבע צירפה התובעת את נספח א' לכתב תביעתה המקורי (אותה כרטסת חלקית הנזכרת מעלה) בשל העובדה שעד לאותו מועד היו הכרטסות מאוזנות, מה שמלמד לכאורה על כך שלשיטתו החלו בעיות הגביה הנטענות על ידי התובעת וחילוקי הדעות בין הצדדים בנוגע לתוכן הכרטסות עוד בחודש דצמבר 2011, ואולם דברים אלו עומדים בניגוד לטענתו לפיה רק בחודש מרץ 2012, ולאחר שברי סיים עבודתו אצל התובעת, נודע לו לראשונה כי קיימת טענה לגבי חוב נטען כלשהו.

גם השאלות הכיצד נרשמו הרישומים אצל התובעת, מי הזין את ההזמנות, האם נדרשה חתימה של הנתבע על קבלת סחורה וכיוב' אינן נדרשות להכרעה כאן, זאת בשים לב לזהות בין הכרטסות המעידות על מכירות לנתבע, כמפורט מעלה.

נדמה למעשה כי העד העיקרי שהיה חסר כאן הוא דווקא אותו ברי, מי שהיה לשיטת הנתבע סוכן של התובעת במועדים הרלוונטיים, ואשר רק לאחר הפסקת עבודתו אצל התובעת החלו להעלות כלפיו טענות בנוגע לקיומו של חוב כלשהו. עדותו של זה מהותית הן נוכח טענתו זו של הנתבע בניגוד לטענות התובעת בעניין (ר' עדותו של אשר), אשר טענה כי דרשות לתשלום עלו אינספור פעמים בעבר בעיקר על ידי ברי, מי שאף פעל מטעמה להסדרת החיובים של לקוחותיה להם נתן שירות, והן בנוגע לגורלם של השיקים שטוען הנתבע כי מסר בידיו.

נדמה אם כן כי לו הובא ברי להעיד כאן ניתן היה לקבל תשובות בנוגע לאופן התנהלות הצדדים.

הואיל ואין חולק כי ברי האמור אינו עובד עוד בשירותיה של התובעת ואין מדובר בעד המצוי בחזקתה או בשליטתה, נשאלת השאלה לחובת מי יש לזקוף את העובדה שהלה לא הובא לעדות כאן.

בהקשר זה ראוי לבחון מהן העובדות שהנטל להוכיחן רובץ על התובעת ומהן העובדות שהנטל להוכיחן רובץ על הנתבע, מבין העובדות שאמורות להיות בידיעתו האישית של אותו ברי.
התובעת טענה כי הנתבע רכש ממנה סחורה מעת לעת, כי במקביל רכשה אף היא סחורה מאת הנתבע וכי סיכום החיובים והזיכויים כאמור מביא ליתרת חוב לטובתה. כך, למעשה, נדרשת התובעת להראות כי הנתבע אמנם רכש אצלה סחורה כמתואר על ידה, כי רכשה מאת הנתבע סחורה כמתואר בהקשר זה על ידה, ובהתאמה מהי יתרת החוב כלפיה.
כאמור מעלה, עיון בכרטסות הנתבע, התואמות בהקשרים אלו למעשה את כרטסות התובעת (למעט לעניין שיעור המע"מ הנזכר לעיל), מלמד כי זו הרימה הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה, ועדותו של ברי לא נדרשה לשם כך.

מנגד רובץ נטל ההוכחה להוכחת טענות הקיזוז שהעלה הנתבע על כתפיו, וזה טען כי ביצע תשלומים על חשבון חובו שלא נזכרו בכרטסות התובעת, כי החזיר סחורה שאינה נזכרת בזיכויים שהעניקה לו התובעת וכי בידיו סחורה נוספת שנמכרה לו על ידי התובעת ואשר ראוי לאפשר החזרתה בהיותה פגומה.
לצורך הוכחת טענותיו בנוגע לתשלומים ששילם לתובעת על חשבון חובה כלפיה נדרש למעשה הנתבע להביא לעדות כאן את מי ששימש כאיש קשר בינו לבין התובעת, ואשר עדותו היה בה כדי לשפוך אור על נסיבות מסירת השיקים הנזכרים על ידי הנתבע, על נסיבות מילוי האמור בהם (רישום פרטי הנפרעת והסכומים), על מועד מסירתם, על כמות השיקים שנמסרה על ידו ועל החזרת סחורה על ידו.
הנה כי כן, נדמה כי לזימונו של ברי לעדות כאן היתה חשיבות מכרעת דווקא להוכחת הטענות שהנטל להוכיחן רוסץ על כתפיו של הנתבע ולא להוכחת טענות התובעת, הגם שהיא היא אשר העסיקה במועדים הרלוונטים את ברי, והיא אשר הפתחה בהליך דנן.

בהתאמה, אי זימונו של ברי לעדות כאן על ידי הנתבע, יש בו כדי לתמוך דווקא בגירסת התובעת ולפיה לו הובא לעדות, היתה עדותו פועלת לחובת הנתבע דווקא.

דברים דומים יש לומר לעניין החוסר המשמעותי במסמכים ובאסמכתאות חשבונאיות ובכלל. הואיל וכאמור תומכת כרטסת הנתבע בטענות שהנטל להוכיחן רובץ על התובעת, הרי שאי המצאת מסמכים מטעם הנתבע להוכחת טענותיו בנוגע לעצם פירעון ההמחאות, לזהות הנהנה מן הפירעון כאמור (באיזה חשבון בנק נפרעו לבסוף) ובנוגע למצב המוצרים הפגומים לכאורה, פועלים לחובתו של הנתבע כאן.

2.
אשר לבקשה למחיקת סעיפים מסיכומי ההגנה ראוי להקדים ולהבהיר כי סמכותו של ביהמ"ש למחיקת סעיפים מכתבי טענות נועדה למנוע שימוש בהליכי המשפט לצורך השמצה של בעל דין או בא כוחו, ולמניעת שימוש בלשון שאינה ראויה מבזה ומשתלחת. כך, מקום שמדובר בטענות שאינו מבזות ונכתבו בלשון שאינה משתלחת כשלעצמה, אינה מבישה ואינה בלתי ראויה, יימנע ביהמ"ש ממחיקת סעיפים, סעד שהוא, כשלעצמו, קיצוני למדי, וזאת אף אם מצא כי הסעיפים מיותרים או אינם מדויקים.

כך, הגם שהטענה כי ב"כ התובעת העיד על נוהל הקיים בתחום הטיונרים, בבחינת עדותו שלו עצמו שאינה נתמכת בעדויות נוספות, אינה נכונה עובדתית (ר' עדותו של אשר בעמ' 8 לפרוטקול ההוכחות בשורה 28), הרי שלא מצאתי כי הטענה נכתבה באופן משתלח ובלתי ראוי, ועל כן איני רואה לנכון למחוק בכללותו את הסעיף בו הועלתה טענה זו מתוך סיכומי ההגנה.

דברים דומים ניתן לומר גם על טענות אחרות שהועלו במסגרת אותם סעיפים 1-7 לסיכומי הנתבע, ואף שאני סבורה כי חלק לא מבוטל מהאמור בסעיפים אלו אינו הכרחי להכרעה במחלוקת כאן, אינו נדרש לצורך קביעת ממצאים ואף אינו מדויק (ר' סעיף 4 לסיכומים), הרי שבנסיבות העניין ובשים לב ללשון הזהירה ולניסוח המאופק שבסעיפים, אני דוחה את הבקשה למחיקתם.

כל זאת, יובהר, טוב נכון ויפה, למעט לעניין ההערה שבסוף סעיף 2 לסיכומים הבאה לידי ביטוי במילים "ולא עורך דין", המותירה בפה הקורא טעם מר של זלזול מקצועי שלא נועד אלא כדי להקניט את ב"כ הצד שכנגד, שאיננו בעל דין כאן, ללא כל תועלת לטובת בירור ההליך שלפנינו.

בהתאמה אני מורה למחוקת סעיפים אלו מסיכומי ההגנה.

אשר לבקשה למחיקת תשובת התובעת לתגובת הנתבע לבקשה למחיקת סעיפים – משאין זכות מוקנית להגשת תשובה לתגובה בבקשת ביניים בסדר דין מהיר (ר' תקנה 214יג(ג) לתקסד"א), ולא הוגשה בקשה להתיר הגשת התשובה ולא ניתנו טעמים מיוחדים בעניין זה – אני נעתרת למבוקש ומורה על מחיקת התשובה לתגובה.

3.
אשר לבקשה למחיקת סיכומי התשובה או כל חלק מהם, בחנתי את טענות הצדדים ונחה דעתי כי הסיכומים אינם "ארוכים מדי" באופן בלתי סביר, ובמידה המחייבת מחיקתם או מחיקת כל חלק מהם בגין רכיב זה לבדו. בנוסף, ניכר כי הבקשה למחיקת סיכומי התשובה אינה אלא נסיון להשיב לתשובה ללא רשות, ובמקום שהדבר כלל לא הותר ואף אינו נדרש. מכל אלו, אני רואה לנכון לדחות את הבקשה.

סיכום
–

לאחר שבחנתי את כל טענות הצדדים, את המסמכים שהציגו ואת העדויות שנשמעו, וכן בשים לב לעדויות שהוחסרו, לעובדות העולות מתוך המסמכים שהובאו ולמטוטלת הנטלים כאן נחה דעתי כי התובעת הרימה את הנטל להראות כי נותר חוב כלפיה כטענתה, ואולם הנתבע לא הוכיח אלא חלק קטן מאוד מטענת הקיזוז לה טען.

בהתאמה, אני קובעת כי ההליכים בתיק ההוצאה לפועל יחודשו לגביית מלוא יתרת החוב שם, בניכוי סך של 744 ₪ הנושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום (קרי בקיזוז הסך האמור מקרן החוב שם).

בהתאמה, אני מחייבת את הנתבע בהוצאות ההליך כאן בסך כולל של 10,000 ₪.
סכום זה יתווסף לשיעור החוב בתיק ההוצאה לפועל.

המזכירות תעביר העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה, ואלו יעבירו העתק ללשכת ההוצאה לפועל.

ניתן היום,
כ"ט סיוון תשע"ד, 27 יוני 2014, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 62005-12/12 אי.טי.איי פתרונות משרד בע"מ נ' ערן אופיר (פורסם ב-ֽ 27/06/2014)