פסקי דין על דביר אוחיון

06/14 בפת 14-     10/06/2014




בפת 14-06/14 מדינת ישראל נ' דביר אוחיון








בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה



בפ"ת 14-06-14 מדינת ישראל
נ' אוחיון




תיק חיצוני: 52200727825






בפני

כב' השופטת
רות וקסמן

המבקשת
מדינת ישראל

נגד

המשיב
דביר אוחיון



החלטה

לפני בקשה לפסול את המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

נגד המשיב, יליד 16.8.1995, האוחז ברישיון נהיגה מיום 23.12.12 (נהג חדש צעיר) הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיף 62(3), 62ב(א)(3) וסעיף 39א לפקודת התעבורה ותקנה 169א לתקנות התעבורה.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 9.5.14 בשעה 02:29 נהג המשיב ברכב פרטי תוצרת טויוטה מ.ר 7072766 במקום ציבורי כשהוא שיכור, כשעל פי דגימת אוויר נשוף שנלקחה ממנו נמצאה כמות של 675 מק"ג אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף.

המשיב נפסל מנהלית ע"י קצין משטרה לתקופה של 30 ימים ביום 11.5.14.

טענות המבקשת

1.
למבקשת ראיות לכאורה להרשעת המשיב: דו"ח פעולה, פלט ינשוף, תרשומות שערך מפעיל הינשוף, בדיקת מאפיינים ממנה עלה כי המשיב כשל בשני מבחני ביצוע.
2.
נסיבות המקרה מעידות כי בנהיגתו של המשיב יש כדי לסכן את בטחון הציבור והמשתמשים בדרך, שכן נהג בהיותו שיכור בשכרות של יותר מפי שתיים מהריכוז המקסימלי המותר בחוק.
3.
המשיב נוהג משנת 2012, אין לחובתו הרשעות, אך מדובר בוותק קצר ובכמות אלכוהול גבוהה.

טענות ב"כ המשיב

1.
העבירה לכאורה בוצעה ב-9.5.14, המשיב המשיך לנהוג יומיים נוספים עד לשימוע שנערך ביום 11.5.14, לאחריו נפסל באותו יום פסילה מנהלית, כך שלמעשה המבקשת סמוך לאירוע לא סברה כי הוא מסוכן.
2.
החלטת קצין המשטרה בשימוע היתה לא מנומקת.
3.
קיים כרסום בראיות לכאורה באשר לאיכות ומשקל הראיות.
4.
מסתמך על

פסק דין
של ביהמ"ש המחוזי ת"א (תיק 31877-09-13), שם דובר בתאונת דרכים עצמית בתיק שכרות, הנאשם נפסל ל-60 ימים, הפסילה קוצרה ל-30 ימים והמאשימה אף לא ביקשה להאריך את הפסילה עד תום ההליכים.
5.
מדובר במשיב נורמטיבי, ללא עבר תעבורתי ופלילי, העומד להתגייס בקרוב לשירות בצה"ל.

דיון והכרעה

על פי ההלכה, על בית המשפט הדן בבקשה להארכת פסילתו של רישיון הנהיגה עד לתום ההליכים לבחון שני רבדים:
האחד - קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת לנהג.
השני - האם נהיגתו של הנהג מסכנת את הציבור, כאשר המסוכנות נבחנת על רקע עברו התעבורתי של הנהג ונסיבות האירוע הספציפי גם יחד.
לעניין זה, ראה בש"פ 816/06 אלינור גבריאל נ מדינת ישראל
.





שקילת הראיות לכאורה כנגד המבקש

1.
דו"ח תחקור חשוד
החשוד מודה כי שתה 2 כוסות וודקה באולם אירועים סאלוט.

2.
דו"ח בדיקת מאפיינים
מדו"ח בדיקת מאפיינים עולה כי נדף מפיו של המשיב ריח אלכוהול חזק והתנהגותו היתה רדומה, עמידתו היתה מתנדנדת, בהליכתו חרג מהקו, לא הצמיד עקב לאגודל, התנדנד בעת ביצוע ההוראות, החטיא הבאת אצבע לאף שלוש- ארבע פעמים, ומהתרשמותו הכללית של השוטר, הנהג נראה תחת השפעת אלכוהול כבדה.

3.
דו"ח על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף
מרגע שהמשיב עוכב ועד לבדיקה, הוא לא שתה, לא אכל, לא עישן, לא הקיא ולא הכניס דבר מה לפיו או לאפו. בדגימת האוויר הנשוף נמצא ריכוז אלכוהול בליטר אחד אוויר נשוף של 675 מק"ג.

4.
דו"ח פעולה מיום 9.5.14 של מפקח עובדיה אשר
בשיחה עם המשיב, הריח המפקח ריח אלכוהול ועלה חשד לנהיגה בשכרות, המשיב הסכים לבדיקת אלכוהול במכשיר ינשוף, הבין שאסור לו לשתות, לאכול, לעשן עד לסיום הבדיקה, לאחר בדיקת מאפיינים הועבר לשוטר אחר שערך את בדיקת הינשוף בה נמצאו 675 מק"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

לאחר שבחנתי את חומר הראיות שבתיק, הנני סבורה, שיש די ראיות לכאורה, שהמשיב ביצע את העבירה המיוחסת לו, היינו נהיגה בשכרות.





שקילת מסוכנות המבקש

מסוכנותו של נהג נמדדת באמצעות שני מקורות. על פי הלכת בש"פ 513/88 מדינת ישראל
נ' רן גוליו: "השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: התנהגותו של הנהג בתאונה הנדונה, והתנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות".

באשר להתנהגות המשיב באירוע נשוא הבקשה, אין ספק כי נהיגה ברכב בשכרות, כאשר ריכוז האלכוהול בדם הינו גבוה (675 מק"ג), מצביעה לכשעצמה על מסוכנות בנהיגה, ועל בית המשפט מוטלת החובה להגן על המשיב ועל הציבור מפני הסכנה.

באשר לעברו התעבורתי של המשיב, למשיב אין הרשעות קודמות, עם זאת, הינו נהג חדש צעיר, יליד

16.8.1995, העומד להתגייס בקרוב, מורשה לנהיגה מיום 23.12.12, קרי נוהג כשנה וחצי בלבד.
בסעיף 64ב'(א)(3א) לפקודת התעבורה נקבע רף של 50 מיקרו גרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף לנהג חדש צעיר, כאן נמצא למעלה מפי 13 מהמידה המותרת.

מצופה מנהג בסטטוס זה – חדש צעיר – לנהוג בהקפדה יתרה בחוקי התעבורה ולנהוג בזהירות מירבית, בעוד שכאן הראה המשיב חוסר אכפתיות, אדישות וזלזול בחוק כאשר נהג בגילופין בכמות גדולה למעלה מפי 13 מהמידה המותרת, ועל כן יש לנהוג בנהג מסוג זה ביד קשה ובכלל זה לאסור עליו
לנהוג ברכב מנועי גם בטרם הוכרע דינו בתיק העיקרי ע"י בית המשפט המוסמך.

יפים דבריה של כב' השופטת אוהד בב"ש (ת"א) 90192/07 יניב רדליך נ' מדינת ישראל
, אשר קובעת למעשה "חזקת מסוכנות" בכל הנוגע לנהג שיכור, "חזקה" המצדיקה פסילה עד תום ההליכים: "לטעמי, עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מיידית".
ערר שהוגש ע"י הנהג לבית המשפט העליון על החלטה זו בבש"פ 1965/07 - נדחה.

בשולי הדברים ייאמר כי, פסק הדין עליו סומך ב"כ המשיב עמדתו ע"ח 31877-09-13 אינו חל במקרה דנן, שכן שם עסקינן בריכוז אלכוהול של 265 מק"ג לליטר אויר בעוד שבמקרה דנן עסקינן ב- 675 מק"ג לליטר אוויר, פי 13 מהמידה המותרת לנהג צעיר חדש; שם מדובר בנהג וותיק העובד כ-16 שנה כנהג רכב ציבורי המצוי על הכביש שעות רבות, בעוד שכאן עסקינן כאמור בנהג צעיר חדש שנתפס בעת בילוי ביום שישי נוהג לשוכרה; שם הרכב משמש את הנהג לפרנסתו, בעוד שכאן עסקינן ברווק שעומד להתגייס, והרכב שימש אותו לבילוי.

סוף דבר

גם אם נאמר, כי אין למשיב עבר תעבורתי, נהיגה תחת שכרות מסכנת את שלום ציבור הנהגים והנוסעים בכבישי ישראל, ויש לפעול בנחישות על מנת למגר תופעה זו.

המשיב הינו רווק, שאינו נושא בעול פרנסת משפחה, עומד להתגייס בחודש אוגוסט 2014, דהיינו בעוד פחות מחודשיים, כאשר הרכב יכול וישמש אותו אך בסופי שבוע, עת פיתוי השתייה גדול יותר, הרי לאור מסוכנות העבירה ורמת השכרות הגבוהה שיוחסה למשיב פי 13 מהמידה המותרת לנהג צעיר חדש (כאמור יליד 16.8.1995, אוחז ברישיון מיום 23.12.12), פסילת רישיון המשיב עד תום ההליכים הינה מוצדקת ומידתית.

לפיכך, באיזון בין האינטרס של המשיב מחד , ובין האינטרס של הגנת כלל הציבור מאידך, מוטה הכף בבירור לטובת האינטרס של טובת כלל הציבור.

על כן, אני סבורה כי יהיה זה נכון להורות על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, וכך אני מורה.

בהתאם לסעיף 50(ב) לפקודת התעבורה, הנני קוצבת תקופת הפסילה למשך 6 חודשים שתימנה מתום הפסילה המנהלית.


ניתנה היום, י"ב סיוון תשע"ד, 10 יוני 2014, בהעדר הצדדים.













בפת בית משפט לתעבורה 14-06/14 מדינת ישראל נ' דביר אוחיון (פורסם ב-ֽ 10/06/2014)