פסקי דין על עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ | פסקי דין על סאהיר בדוי | פסקי דין על רוזלין בדוי |

7345-07/09 א     10/06/2014




א 7345-07/09 עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' סאהיר בדוי, רוזלין בדוי








בית משפט השלום בעכו



ת"א 7345-07-09 עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ
נ' בדוי ואח'


תיק חיצוני:


בפני
כב' השופטת ג'ני טנוס


התובעת

עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ
ע"י עו"ד שאדי קנאזע


נגד

הנתבעים
1.
סאהיר בדוי
2.
רוזלין בדוי
ע"י עו"ד סאמר אבו בכר




פסק דין


עסקינן בתביעה לסילוק יד ממקרקעין ולתשלום דמי שימוש ראויים.

התובעת היא הבעלים של דירת מגורים הידועה כיחידה מס' 3, חלקה 218 בגוש 18011 בעכו (להלן: "הדירה").

על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעים, שהינם בני זוג, התגוררו בדירה במשך שנים שלא כדין וללא תשלום דמי שכירות או דמי שימוש ראויים, ולמעשה שהו בה באופן לא חוקי.

לפיכך עותרת התובעת לסילוק ידם של הנתבעים מהדירה ולחייבם בתשלום דמי שימוש ראויים בגובה דמי שכירות ראויים, בהתאם לחוות הדעת אשר הוגשה מטעמה וזאת לתקופה של 7 שנים לפני הגשת התביעה ועד היום.

הנתבעים טענו בהגנתם כי הדירה נרכשה על ידי אבי הנתבע עוד בשנת 1993 ממר עלי נאפע יוסף אשר טען כי הוא בעליה החוקיים, ובתמורה לסכום הנקוב בהסכם אשר נחתם עמו. מאוחר יותר, לאחר שנישאו בשנת 2002, התגוררו הנתבעים בדירה לפי הרשות שקבלו מאבי הנתבע. ומכאן, שאין לומר כי הם פלשו לדירה שכן הם סברו בתום לב כי הם מחזיקים בה כדין.

הנתבעים הוסיפו כי התגוררו בדירה במשך שנים רבות ללא כל התנגדות מצד התובעת או מי מטעמה ומבלי שקיבלו מכתב או פניה בעל פה כי הם שוהים בדירה שלא כדין.

עוד טענו הנתבעים כי השקיעו ממון רב בשיפוצים רחבי היקף שנעשו בדירה בשנת 2003 שכללו בין היתר תיקון הגג והוספת שני חדרי שינה.

בדיון ההוכחות שאמור היה להתקיים בפני
י הצדדים ויתרו על חקירת המצהירים והגיעו לידי הסכמה, לפיה תינתן לנתבעים אפשרות למצות הליך המשא ומתן עם התובעת, הן לשאלת הפינוי והן לשאלת הסעד הכספי, ובלבד שאם לא יגיעו להסכמה עד ליום 1/7/13, יפנו הנתבעים את הדירה מרצונם עד ולא יאוחר מיום 8/7/13.

הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה ותוקף של צו פינוי ללא צורך במתן הודעה מראש, ככל שיתברר כי לא הושגה הסכמה כאמור.

כיום אין מחלוקת שהצדדים לא הגיעו להסכמות ביניהם, לא לעניין הסדרת הזכויות ולא לעניין הסעד הכספי. כמו כן, ומהודעת התובעת בסיכומיה מתברר, שהנתבעים טרם פינו את הדירה. בנסיבות אלה, יש לראות בהחלטתי מיום 21/2/13 כצו פינוי לכל דבר ועניין.

כל שנותר להכריע בו כעת, היא המחלוקת הנוגעת לסעד הכספי בגין תשלום דמי שימוש ראויים.

התובעת הגישה חוות דעת של שמאי מטעמה, מר גדעון גולדשטיין,
לפיה דמי השימוש הראויים בגין דמי שכירות ראויים עומדים על 550 ₪ לחודש.

הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית ולא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. מתוקף כך יש לראות בהערכת השמאי מטעם התובעת ככזאת שלא נסתרה.

השאלה שנשאלת כעת היא מה היקף החיוב שיש להטיל על הנתבעים בנסיבות העניין.

אקדים ואומר לעניין זה, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועמדתי על מכלול הנסיבות הרלבנטיות לעניין, אני מוצאת כי אין הצדקה לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שכירות ראויים לתקופה שקדמה להגשת התביעה ומיד אפרט את נימוקיי לכך.

לצורך הדיון בשאלה אצא מתוך הנחה, כי עד להגשת התביעה הנתבעים סברו בתום לב כי הם שוהים בדירה כדין ובעד תמורה. הנחה זו נסמכת על הסכם המכר שנחתם בשנת 1993 בין אבי הנתבע לבין צד ג' אשר הציג את עצמו כבעליה החוקיים של הדירה.

אגב כך יצוין, כי גם בתצהירו תיאר הנתבע את הפרטים שצוינו לעיל בדבר חתימת ההסכם עם צד ג' והשהות הארוכה שלהם בדירה ללא מפרע באופן שיצר בליבו ובלב משפחתו הרושם כי שהייה זו היא כדין. הנתבע לא נחקר על תצהירו, ולכן יש לראות בטענתו זו כטענה שלא נסתרה.

הנימוק הנוסף נסמך על טענת הנתבעים שפורטה בכתב ההגנה ובתצהירו של הנתבע, שאף היא לא נסתרה, כי הנתבעים השקיעו מכיסם ממון רב לשם ביצוע שיפוצים משמעותיים בדירה.

אמנם אין בפני
י חוות דעת של שמאי לגבי עלות העבודות שבוצעו, אף לא מסמכים אחרים שתומכים בטענה. יחד עם זאת, טענה זו נטענה כבר בכתב ההגנה (בנוסף להעלאתה בתצהירו של הנתבע) אך המצהירה מטעם התובעת לא ראתה לנכון להתייחס אליה. מכל מקום, די בהצגת הטיעונים בתצהירו של הנתבע, אשר ציין בין השאר, כי עיריית עכו הכריזה על הדירה כמבנה מסוכן והיה צורך בתיקון משמעותי של הגג, כדי לתמוך במסקנה כי הנתבעים אכן ביצעו שיפוצים בדירה, שלגבי חלקם לפחות יש להניח כי הם שיפוצים שנוגעים גם לתובעת.

הנימוק האחרון מתבסס על התנהלות התובעת במקרה דנן אשר העלימה עין, בין במכוון ובין שלא במכוון, מהשימוש שהנתבעים עושים בדירה. אין ספק ששימוש ארוך שנים של הנתבעים ואביהם בדירה (החל משנת 93), מבלי שהתובעת נוקפת אצבע כדי לתקן את המצב, מקהה מהזכות שמוענקת לה לתבוע בנסיבות כאלה דמי שימוש ראויים.

ויודגש, התובעת איננה מבהירה בכתב התביעה, אף לא בתצהיר שהוגש מטעמה, מתי התגלה לה דבר הפלישה לדירה, והסתפקה באמירה כללית שהדבר התגלה לה מחקירה שבצעה.

מחוות הדעת שהוגשה על ידי התובעת ניתן להיווכח, כי השמאי מטעמה ביקר בקרבת הדירה (השמאי לא נכנס פנימה) ביום 16/10/05. וכאן נשאלת השאלה, מדוע אם כן לא נעשה דבר על ידי התובעת משך ארבע שנים ממועד הביקור ועד להגשת התביעה בשנת 2009?

השילוב בין כל הנימוקים אשר צוינו לעיל מבסס בהסתברות גבוהה את המסקנה, כי התובעת ידעה על השימוש של הנתבעים בדירה
והסכימה בשתיקתה לשימוש זה.

בנסיבות אלה שוכנעתי, כי אין מקום לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שכירות עבור התקופה שקדמה להגשת התביעה.

שונה הוא המצב ביחס לתקופה שלמן הגשת התביעה ועד היום. זאת מכיוון שעם הגשת התביעה גילתה התובעת את דעתה באופן ברור שאין היא מסכימה יותר לשימוש של הנתבעים בדירה.

לפיכך ובהעדר חוות דעת נגדית לעניין גובה דמי השימוש, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת דמי שימוש ראויים עד היום בסכום של 32,450 ₪ (לפי 550 ₪ לחודש
x


59 חודשים).
כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסכום של 3,000 ₪ כולל מע"מ.

לסיום, ככל שיעלה צורך במתן צו לפינוי הדירה, מוזמנת התובעת להגיש צו פורמלי לחתימה.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא כל סכום שלא ישולם במועדו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים
.

ניתן היום,
י"ב סיוון תשע"ד, 10 יוני 2014, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 7345-07/09 עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' סאהיר בדוי, רוזלין בדוי (פורסם ב-ֽ 10/06/2014)