פסקי דין על גיל לאנה | פסקי דין על מגדל חברה לביטוח | פסקי דין על חסקי ביטוחים |

29328-11/10 תק     10/06/2014




תק 29328-11/10 גיל לאנה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, חסקי ביטוחים בע"מ








st1\:*{behavior:(#ieooui) }
בית משפט לתביעות קטנות בנתניה



ת"ק 29328-11-10 לאנה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
יעל קלוגמן


תובע

גיל לאנה


נגד


נתבע
ות

1.מגדל חברה לביטוח בע"מ
2.חסקי ביטוחים בע"מ




פסק דין



1.

התובע, ד"ר גיל לאנה
, תבע מהנתבעות השלמת פיצוי עבור אופניים שנגנבו ממנו ופיצוי בגין עוגמת נפש.

הנתבעת 1 היא חברת הביטוח "מגדל" (להלן: מגדל), מנפיקת הפוליסה שעל פיה בוטחו האופניים בעת הגניבה.

הנתבעת 2 היא סוכנות הביטוח חסקי ביטוחים בע"מ
(להלן: סוכנות חסקי), שבאמצעותה ערך התובע את הפוליסה.

2.
האופניים נגנבו מבית התובע בפריצה שאירעה ביום 11.2.10.

התובע הוא רוכב אופניים חובב, ומדובר באופניים יקרים (ערכם, על פי הערכת סוקר
גמולב:
24,800 ₪; ערך הכינון שלהם, על פי חוות דעת של שמאי הנתבעות לאחר הפריצה: 18,000 ₪, וערך השיפוי – 10,000 ₪).
התובע טוען שהאופניים היו בתוך מחסן תוצרת "כתר", שהיה נעול, אך האופניים עצמם לא ננעלו בשרשרת מעוגנת אל עצם קבוע, שזו היתה דרישת המיגון על פי "הרשימה" שבפוליסה.

התובע טוען כי דרישת-מיגון זו הסתברה לו בדיעבד, רק לאחר שמגדל דחתה את תביעתו לתגמולי הביטוח בגין גניבת האופניים.

3.
התובע טוען כי במשך שנים הוא ערך את הביטוח לביתו, וגם ביטוחים שונים נוספים, באמצעות סוכנות חסקי, ונתן במנהליה אמון מלא.

לטענתו, גם לפני מספר שנים אירעה פריצה שבה נגנב ממנו זוג אופניים, אך אז היתה המבטחת חברת הביטוח איילון. גם באותו מקרה נדחתה תחילה דרישתו של התובע לתגמולי הביטוח, אך לאחר שהוכיח שהאופניים נגנבו מתוך מחסן נעול, קיבלה חב' איילון את תביעתו ושילמה לו את תגמולי הביטוח. באותו מקרה היה די, איפוא, במיגון של מחסן נעול.

התובע טוען כי את פוליסת הביטוח, שהיתה בתוקף בעת הפריצה דנן, ערכה סוכנות חסקי אצל מגדל, אך לא העבירה אליו את הפוליסה החדשה ואת הרשימה שבה דרישות המיגון.

על כן, לטענת התובע, הוא לא היה מודע לכך שדרישות המיגון ב"רשימה" אשר בפוליסה של מגדל אינן מסתפקות בכך שהאופניים נמצאים בתוך מחסן נעול, אלא דורשות כי גם האופניים עצמם יהיו נעולים בשרשרת שמעוגנת אל עצם קבוע.

התובע מציין כי על פי סעיף 18 ב' 2) של גוף הפוליסה (ה"ג'קט", להבדיל מה"רשימה"), די בהיות האופניים במחסן נעול; ואילו הדרישה הנוספת, של נעילת האופניים בשרשרת אל עצם קבוע, הוספה ב"רשימה" של הפוליסה (הפוליסה וה"רשימה" צורפו כנספחים א' ו- ב' לכתב ההגנה).

התובע טוען כי היה מקיים ללא קושי את דרישת המיגון של נעילה בשרשרת שמעוגנת אל עצם קבוע, כיוון שהעלות של קיום דרישה זו היא זניחה, ביחס לערך האופניים, וודאי שהוא לא היה נמנע מלקיים אותה, לו אך ידע עליה מראש.

לאחר אירוע הפריצה החמירה מגדל את דרישות המיגון מהתובע. ביום 2.8.10 היא שיגרה אליו מכתב (נספח ג' לכתב התביעה), ובו נאמר כי בעקבות הפריצה הוא נדרש לשפר את אמצעי המיגון. לגבי האופניים נדרש כי יאוחסנו בתוך מחסן בנוי קירות בלוקים ובטון שבפתחו דלת ברזל ננעלת על ידי מנעול תלייה, וכי האופניים עצמם יהיו נעולים אל עצם קבוע בשרשרת או בכבל מתכת, בעובי של 10 מ"מ לפחות.

במכתב נדרש התובע לחתום מתחת להודעת אישור-הקבלה, שנכללה במכתב, ולשלוח אל מגדל את המסמך עם חתימת האישור שלו.

התובע טוען כי כשם שמגדל וסוכנות חסקי דאגו להחתים אותו – לאחר הפריצה - על קבלת המסמך עם דרישות המיגון המוחמרות, כך היה עליהן לוודא אף לפני הפריצה שהתובע מודע לדרישות המיגון על פי הרשימה התקפה.

4.
אין מחלוקת כי בעקבות התערבותה של סוכנות חסקי, שפנתה אל מגדל, שילמה מגדל לתובע 4,000 ₪, ללא דרישה שיחתום על כתב סילוק.

התובע לא הסתפק בתשלום זה. בתביעה דנן הוא תבע משתי הנתבעות סך 23,000 ₪:
14,000 ₪ מתוכם – הפרש ערך הכינון של האופניים שנגנבו, לאחר ניכוי הסכום שמגדל שילמה לו; וכן 9,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

5.
בכתב ההגנה כופרות הנתבעות בטענתו העובדתית של התובע, כי לא קיבל את פוליסת הביטוח הרלבנטית (לתקופת ביטוח החל מיום 1.11.09; להלן: פוליסת 2009), ואת הרשימה שצורפה אליה, ובה תנאי המיגון הספציפיים שנדרשו לגבי האופניים.

הנתבעות טוענות כי התובע קיבל מסמכים אלה, ועל כן אינו יכול להישמע בטענה כי לא היה מודע לדרישות המיגון על פי הרשימה. משלא עמד התובע בדרישות המיגון, אינו זכאי לתגמולי הביטוח.

הנתבעות הסתמכו על

פסק דין
בתביעה קטנה בביהמ"ש בחיפה, שבו נדחתה טענה דומה של מבוטח, גם בהנחה שלא קיבל את הפוליסה ואת הרשימה; אולם הנסיבות באותו מקרה היו שונות מאשר בענייננו (היה מדובר בהרחבת הביטוח לגבי ביטוח שעונים בחו"ל, וכן, היה מדובר בפוליסה שנערכה אצל אותה מבטחת כמו הפוליסה שקדמה לה), ועל כן אין פס"ד זה מהווה אסמכתא לענייננו.

לחלופין – ככל שתתקבל התביעה - טענו הנתבעות:

א.

כי יש לנכות מסכומה השתתפות עצמית בשיעור של 10%, על פי הפוליסה.

ב.
כי התובע אינו זכאי לחישוב התגמולים על בסיס ערך כינון שבחוות דעת השמאי, שעליו ביסס את הסכום שתבע, אלא אם ימציא קבלה על רכישת אופניים חדשים.

יצויין כי התובע מסר שלא רכש אופניים חדשים (בעמ' 2 לפר').

עוד אציין כי הפניתי את הצדדים להליך גישור, אך לצערי הוא לא צלח.

6.
נושא ראשון – מה הן דרישות המיגון המחייבות לענייננו.

הנתבעות הסתמכו בכתב ההגנה על סעיף 15 בגוף הפוליסה, שדן בביטוח ריהוט וציוד גן, ואשר מחיל את הכיסוי הביטוחי על אירועים של שריפה, ברק והתפוצצות בלבד, היינו - אינו מכסה גניבה. מנגד הסתמך התובע, בכתב התשובה, על סעיף 18 ב' לפוליסה, שנזכר לעיל, ואשר לטענתו מהווה "דין מיוחד" לעניין הכיסוי הביטוחי לגבי גניבת האופניים, ולפיו די במחסן שפתחיו נעולים.

אולם מחלוקת זו מתייתרת כיוון שה"דין המיוחד" – לגבי דרישות המיגון מהתובע דנן – מצוי בדרישות המיגון אשר ב"רשימה" (נספח ב' לכתב ההגנה). ה"רשימה" מונפקת ספציפית למבוטח בעל הפוליסה, ודרישות המיגון שבה הן דרישות המיגון הספציפיות שנדרשות מאותו מבוטח.

ב"רשימה" שצורפה לפוליסת 2009 של התובע יש התייחסות נרחבת לכיסוי הביטוחי לגבי האופניים, ונאמר בה כי התנאים שב"רשימה" הם תנאים מצטברים לאלה שבסעיף 18 של גוף הפוליסה.

בקטע הרלבנטי לענייננו (החלק השני של פיסקה 2) ברשימה) נאמר:

"הכיסוי לנזקי פריצה לאופניים בעת היותם במחסן בבית המבוטח, מותנה בהיות האופניים נעולות בשרשרת מתכת/כבל מתכת שעובי הטבעות/הכבל לא פחות מ- 6 מ"מ, לעצם קבוע".


מבחינת חוזה הביטוח – אלה תנאי המיגון שחלו לגבי האופניים במועד הפריצה שבה מדובר.

7.
אין מחלוקת כי בפועל, התנאי של נעילה נפרדת של האופניים, כאמור לעיל, לא קויים (התובע אישר זאת בדבריו, בעמ' 3 לפר').

התובע טוען כי הדבר נבע מכך שדרישות המיגון לא הובאו לידיעתו, כיוון שהפוליסה והרשימה לא הועברו אליו. התובע טוען כי האחריות לכך מוטלת על סוכנות חסקי או על שתי הנתבעות גם יחד; ובהתאם – עליהן לשלם את תגמולי הביטוח, שהתובע היה זכאי להם לו קיים את דרישות המיגון במלואן.

הנתבעות כופרות בטענה העובדתית בדבר אי המצאת הפוליסה והרשימה לתובע.

נחוץ, איפוא, להכריע במחלוקת עובדתית זו.

8.
התובע טוען כי לא קיבל כלל את הרשימה, וכי ראה אותה לראשונה רק עם קבלת כתב ההגנה. עוד טוען הוא כי לנוכח החמרת דרישת המיגון, ברשימה, לעומת הדרישות שבסעיף 18 ב' לפוליסה גופה – היה על הנתבעות להדגיש החמרה זו באופן בולט ולהסב תשומת ליבו אליה, בדומה לאופן שבו נדרש לחתום, לאישור, על המסמך ובו התנאים המחמירים שנדרשו ממנו על ידי מגדל, בעקבות הפריצה (נספח ג' לכתב התביעה).

התובע הדגיש כי הוא מעלה טיעון זה רק כדי לחדד את עניין אי מודעותו לדרישה המחמירה שברשימה (לעומת דרישת המחסן הנעול בלבד, בסעיף 18 שבגוף הפוליסה); ומבלי לגרוע מטענתו העובדתית, כי הוא לא קיבל כלל את הרשימה.

עוד טען התובע כי את מחסן "כתר", שבו אוחסנו האופניים, הוא רכש לאחר מקרה הגניבה הקודם, והמחסן עלה סכום ניכר. לדבריו, המנעול של המחסן היה מאובטח בשרשרת מתכת, שעובי טבעותיה 6 מ"מ, כשרשרת שנדרשת על פי הרשימה. הפורץ חתך שרשרת זו וכך פרץ לתוך המחסן. נציג סוכנות חסקי, שפנה אל מגדל בעניינו של התובע, טען לפני מגדל כי כשם שהפורץ חתך את טבעות השרשרת שנעלה את המחסן, כך היה חותך ללא קושי אף שרשרת דומה, שבה היו נקשרים האופניים עצמם אל עצם קבוע. לפיכך, במקרה זה לא היה יתרון למיגון באמצעות נעילה בשרשרת כזאת, גם לו קיים התובע את תנאי המיגון על פי הרשימה. לנוכח טיעון זה הסכימה מגדל לשלם לתובע 4,000 ₪,
אך התובע טוען כי יש חוסר תום לב בעמדה זו, וכי אם קיבלה מגדל טיעון זה, היה עליה לשלם לו את מלוא תגמולי הביטוח שמגיעים לו לפי הפוליסה. התובע טען כי שרשרת כאמור עולה רק כ- 100 ₪, ואין להעלות על הדעת שהוא לא היה משקיע סכום פעוט כזה, ולא היה קושר את האופניים אל עצם קבוע, בתוך המחסן הנעול, לו אך ידע על הדרישה שברשימה.

9.
מר אורן חסקי טען כי את פוליסת 2009, ביחד עם הרשימה, מסרו לתובע הוא ואביו, בפגישה שהתקיימה ביניהם בבית קפה בפרדסיה, בחודש נובמבר 2009, ובה מסרו לו מספר פוליסות של ביטוחי פנסיה-חובה לעובדים של התובע, וביחד עמן מסרו לו גם את הפוליסה והרשימה מושא התביעה.

התובע אישר את קיומה של הפגישה בבית הקפה בפרדסיה אך טען שבאותה פגישה נמסרו לו רק חלק מפוליסות הביטוח, שהזמין אצל סוכנות חסקי, וכי גם בפגישה נוספת עם מר אורן חסקי לא נמסרו לו הפוליסה והרשימה דנן: "הם הביאו לי לאותה פגישה בפרדסיה פוליסות של ביטוח חיים שלי, אובדן כושר עבודה. ... לא קיבלתי באותה פגישה פוליסות של ביטוח העסק וביטוחי העובדים בעסק, וגם לא את פוליסת ביטוח הבית עם הרשימה.

לאחר זמן מה הגיע הבן אורן חסקי למרפאה שלי והביא לי את פוליסת ביטוח העסק ואת הפוליסות לביטוח העובדים. הוא הגיע למרפאה, כיוון שהיה צריך גם להחתים את העובדים בקשר לביטוחים שלהם. באותה הזדמנות שנייה גם כן לא קיבלתי את פוליסת ביטוח הבית עם הרשימה, ואפילו לא זכרתי שטרם קיבלתי אותה.

את פוליסת ביטוח הבית והרשימה לא קיבלתי לפני אירוע הגניבה דנן מיום 11.2.10. ראיתי את הפוליסה ואת הרשימה רק בכתבי הטענות בתיק זה"
(בעמ' 5 לפר').

לאחר דברים אלה מפי התובע טענו נציגת מגדל, גב' וסל, ומר אורן חסקי כי פוליסת ביטוח הבית של התובע נערכה אצל חב' מגדל כבר בשנת 2008 (להלן: פוליסת 2008), וכי פוליסת 2009 היתה חידוש של הפוליסה אצל מגדל, שנערכה עוד בשנת 2008. גב' וסל ומר חסקי טענו כי "הרשימה" שצורפה לפוליסת 2008, מכילה דרישות מיגון לגבי האופניים, שזהות לאלה שברשימה של פוליסת 2009.

השניים טענו כי התובע ידע על דרישות המיגון שברשימה, עוד מפוליסת 2008, ועל כן אינו יכול להישמע בטענה כי משלא נמסרו לו פוליסת 2009 והרשימה שלה, הוא לא ידע מה דרישות המיגון על פי הרשימה.

בתגובה טען התובע: "לא קיבלתי מחסקי גם את הפוליסה של שנת 2008 עם הרשימה שלה" (בעמ' 5 לפר').

בתגובה טען מר אורן חסקי כי פקידת סוכנות חסקי, גב' לאה אביטן, שלחה אל התובע, בדואר, את פוליסת 2008, בצירוף הרשימה שלה; וזאת לאחר שביום 17.9.09 ביקש התובע להוסיף לפוליסה זו כיסוי ביטוחי למחשב. מר חסקי טען כי לאחר שהתובע קיבל בדואר את פוליסת 2008 עם הרשימה שלה, הוא התקשר אל הפקידה לאה על מנת להתמקח על גובה ההשתתפות העצמית לצורך ביטוח המחשב. מר חסקי טען כי זו ראייה לכך שהתובע קיבל את פוליסת 2008 ואת הרשימה שלה.

המחלוקת העובדתית בשאלה: האם התובע קיבל את הפוליסה והרשימה, התמקדה איפוא כעת בפוליסת 2008.

10.
גב' לאה אביטן העידה כי פוליסת ביטוח הדירה, שהיתה לתובע אצל חב' איילון, הסתיימה באוקטובר 2008, ואז ערכה סוכנות חסקי עבור התובע את הביטוח אצל מגדל, החל מיום 1.11.08, ובתום שנת הביטוח הראשונה חודשה הפוליסה אצל מגדל.

גב' אביטן העידה כי היא שלחה לתובע בדואר את פוליסת 2008 עם הרשימה ואף הדגישה במרקר צהוב את המיגונים הדרושים.

ביום 17.9.09 התקשר אליה התובע וביקש להוסיף לפוליסה מחשב נייד, לאחר ששיגר אליה בפקס את החשבונית של רכישת המחשב, וגב' אביטן הוסיפה את המחשב הנייד לפוליסה.

לאחר שהתובע קיבל את מסמך התוספת לפוליסת 2008, עבור המחשב הנייד, התקשר התובע אל גב' אביטן וטען כי אין זה הגיוני שסכום ההשתתפות העצמית בגין המחשב הנייד הוא 1,000 ₪, כאשר ערכו של המחשב עצמו הוא 1,500 ₪. לפיכך סוכם בין התובע לבין גב' אביטן כי עם חידוש הפוליסה, בסוף אוקטובר 2009, לא ייכלל המחשב הנייד תחת "כל הסיכונים", אלא בביטוח המקיף בלבד.

התובע הציג לעדה את טענתו, כי הוא לא קיבל את פוליסת 2008, עם הרשימה או התוספות, שבהם "מורקרו" דרישות המיגון, כפי שהעידה. העדה מסרה כי לא שלחה חומר זה לתובע בדואר רשום, אלא בדואר רגיל.

בהמשך הבהירה גב' אביטן: "איני יכולה לומר אם התובע קיבל את הפוליסה לשנת 2008 עם המירקורים שהעדתי ששלחתי לו. נכון שהעובדה שהתקשר אלי בספטמבר 2009 בעניין המחשב הנייד, ואז ערכתי את התוספת לפוליסה, והיה העניין של ההשתתפות העצמית – זה לא אומר שהתובע קיבל בפועל את הפוליסה עם המסמכים ששלחתי לו בדואר רגיל קרוב לשנה קודם לכן" (בעמ' 9 לפר').

גב' אביטן מסרה עוד, כי כאשר היא שולחת למבוטח מסמך בדבר תוספת לפוליסה (תוספת ביטוח שנערכה לפי בקשתו), אזי היא שולחת את התוספת החדשה ביחד עם הרשימה ועם תוספות-ביטוח קודמות, אך אינה שולחת בכל פעם מחדש את גוף הפוליסה (ה"ג'קט"). העדה ציינה כי אינה זוכרת אם את ההדגשה במרקר היא עשתה ב"ג'קט" של הפוליסה או ברשימה, או באחת התוספות.

התובע אישר כי קיבל מסוכנות חסקי מסמך ובו התוספת לפוליסה, בעניין המחשב הנייד (ובעקבות כך התקשר והתלונן על גובה ההשתתפות העצמית).

בחקירה שערכה גב' וסל לעדה, היא הציגה לה אסופת מסמכים לגבי פוליסת 2008 –
המוצג נ/ 1
– שכוללת את הרשימה של פוליסה זו ואת תוספות-הביטוח, לרבות תוספת הביטוח לגבי המחשב הנייד.


גב' אביטן העידה כי שלחה לתובע את המסמכים הללו,
כפי שהם במוצג נ/ 1, ואף זאת בדואר רגיל.

היא ציינה כי במוצג זה, שהוא בן שישה עמודים, מופיעה תוספת הביטוח למחשב הנייד רק בעמ' 4 של המסמך, ואילו הדרישות המיוחדות לגבי מיגון האופניים (אלה שב"רשימה"), מופיעות בעמ' 2 של המוצג נ/ 1. לפיכך סברה העדה, כי אם התובע התקשר אליה בטרונייה לגבי סכום ההשתתפות העצמית למחשב, שמופיע בעמ' 4 של נ/ 1, ניתן להניח שלפני כן ראה את תנאי המיגון לאופניים, בעמ' 2 של המסמך, למרות שבמסמך זה הם לא "מורקרו".

בתגובה לדברים אלה טען התובע כי הוא לא קיבל את כל אסופת המסמכים שבמוצג נ/ 1, כפי שנמסר לביהמ"ש:

"אני לא קיבלתי את אסופת הדפים שהוגשה כעת לביהמ"ש (נ/ 1). אני קיבלתי רק דף או שניים כדוגמת ההודעה של חב' ביטוח אחרת בעניין הוספה של פריט, שאני מראה לביהמ"ש שקיבלתי מסמך על כך לאחרונה. בדף או שניים שקיבלתי, היה מצוי התיעוד של תוספת המחשב הנייד, אך לא קיבלתי את כל הדפים האלה".

גב' אביטן חלקה על דברים אלה: "לא. אני שולחת את התוספות בשלמותם. אין דבר כזה לשלוח רק דף מהאמצע. אני גם מוסיפה מכתב הסבר שלי על התוספת האחרונה. במכתב זה לא הזכרתי את מיגון האופניים" (בעמ' 10 לפר').

כדוגמה למכתב-לוואי, כזה שהעדה ציינה, הוגש המוצג נ/ 2. מסמך זה הוא בן שני עמודים.

העמוד הראשון הוא מכתב לוואי בכתב ידה של גב' אביטן, מיום 6.11.08 (סמוך לאחר כניסתה לתוקף של פוליסת 2008), שבו כתבה כי היא מצרפת תדפיס תשלום של הפוליסה הקודמת וכן פוליסה לשנה החדשה. תדפיס התשלום הוא העמוד השני של המוצג נ/ 2.

במכתב הלוואי שבעמוד הראשון הציגה העדה לתובע אפשרויות לפרוס את תשלומי הפרמיה לארבעה תשלומים, או לעשרה תשלומים, וביקשה את תשובתו בעניין זה.

התובע אמר כי אינו זוכר מכתב זה, אך הוא מניח שקיבל אותו.

גב' אביטן ציינה כי בתיק המבוטח של התובע יש תרשומת מייל, מיום 10.11.08, בדבר הודעה לחלק את תשלום הפרמיה לעשרה תשלומים. העדה טענה כי הדבר מצביע על קבלת תשובתו של התובע למכתבה שבמוצג
נ/ 2, שאלמלא כן לא היתה יכולה לתת את ההוראה בדבר הפריסה לעשרה תשלומים. לדבריה, הדבר מוכיח שהתובע קיבל גם את פוליסת 2008, שהיתה מצורפת למכתבה שבמוצג נ/ 2.

בתגובה טען התובע כי גב' אביטן לא שלחה אליו בדואר, לא את המסמכים שבמוצג נ /1 ואף לא את אלה שבמוצג נ /2. התובע טען כי גב' אביטן שלחה אליו – בפקס בלבד ולא בדואר – רק את מכתב הלוואי (העמוד הראשון של המוצג נ /2), והוא אמנם השיב לה באיזו פריסת תשלומים הוא בוחר לשלם את הפרמייה עבור פוליסת 2008. עוד טען כי כאשר ביקש להוסיף את הביטוח למחשב הנייד (כעשרה חודשים לאחר מכן), שיגרה אליו גב' אביטן בפקס רק את מסמך התוספת לפוליסה עבור המחשב הנייד, שבו נכלל גם סכום ההשתתפות העצמית שבגינו התקשר אליה, אך אין זה נכון ששיגרה אליו בדואר את כל המסמכים שנכללו באסופה שבמוצג נ/ 1.

גב' וסל שאלה את גב' אביטן כיצד הועברה אל התובע פוליסת 2009.

העדה השיבה כי היה צורך למסור לתובע, ידנית, חבילה גדולה של פוליסות של עובדיו. חבילת פוליסות זו המתינה במשרד של סוכנות חסקי במשך כשבועיים, עד שהעדה חידשה את פוליסת ביטוח הדירה לשנת 2009. העדה מסרה כי היא הכניסה את פוליסת 2009 למעטפה, שבה היו הפוליסות של העובדים, וביקשה ממר אורן חסקי למסור את המעטפה כולה לידי התובע.

כזכור, מר אורן חסקי טען שכך אמנם עשה, בפגישתו עם התובע בבית קפה בפרדסיה, ואילו התובע טען כי באותה פגישה לא נמסרו לו, לא פוליסות העובדים ואף לא פוליסת 2009 לביטוח
ביתו, וכי אף בפגישה מאוחרת לכך, עם מר חסקי, במרפאתו של התובע, לא נמסרה לו פוליסת 2009.

מר אורן חסקי העלה בדברי הסיכום שלו, לראשונה, טענות עובדתיות שלא הועלו ולא נתבררו במהלך שמיעת ההוכחות, כגון: שהתובע חתם על ויתור על כיסוי ביטוחי לגבי רעידת אדמה, לעניין פוליסת 2008, וזו ראייה לכך שקיבל פוליסה זו; וכן – כי סוכנות חסקי שלחה לתובע את פוליסת 2008 ביום 11.12.08, אך הנתבעות לא המציאו ראייה למשלוח הפוליסה לתובע במועד זה. על כן לא אוכל להתייחס לטענות אלה.

11.
התובע לא חלק על כך שהפוליסה הראשונה אצל מגדל היתה פוליסת 2008, בשנה שקדמה לשנת הביטוח שבה אירעה הפריצה דנן. התובע לא חלק אף על כך שדרישות המיגון לגבי האופניים, ברשימה של פוליסת 2008, זהות לאלה שברשימה של פוליסת 2009.

על כן התמקד הדיון במחלוקת העובדתית: האם התובע קיבל את פוליסת 2008 או את פוליסת 2009, עם "הרשימה" של כל אחת מהן.

12.
לגבי פוליסת 2009, העיד מר חסקי כי פוליסה זו נמסרה לתובע בחודש נובמבר 2009, בפגישה ביניהם בבית קפה בפרדסיה, ואילו התובע העיד כי בפגישה זו נמסרו לו פוליסות אחרות, אך לא הפוליסה דנן, וכי גם בפגישה מאוחרת יותר, במרפאתו של התובע, מר חסקי הגיע כדי להחתים את העובדים לצורך עריכת הפוליסות שלהם, וגם אז לא הביא לו את פוליסת 2009 לביטוח ביתו.

עדותה של גב' אביטן בדבר חבילה גדולה של פוליסות עובדים, שהיא צירפה אליה את פוליסת 2009, נוטה לתמוך בגירסתו של מר חסקי, אך אין בה כדי להכריע, כיוון שייתכן שאותה "חבילה גדולה" של מסמכים לביטוח העובדים כללה מסמכים, שמר חסקי החתים עליהם את העובדים, כשהגיע אל מרפאתו של התובע לשם כך, ולדברי התובע – הדבר היה לאחר הפגישה בבית הקפה, שבה מסרו לו מר חסקי ואביו פוליסות אחרות, שהתובע פירט, אך לא את פוליסת 2009 לביטוח הבית.

אין מחלוקת כי התובע ערך באמצעות סוכנות חסקי פוליסות ביטוח רבות, מסוגים שונים. על כן, גירסתו של התובע בעניין פוליסת 2009 אינה פחות סבירה מגירסתו של מר חסקי.

13.
המחלוקת התחדדה לגבי פוליסת 2008.

פירטתי לעיל את הגירסות הנוגדות של הצדדים לגבי העברתה אל התובע של פוליסה זו, ובמיוחד – של "הרשימה" שלה, עם דרישות המיגון לגבי האופניים.

לאחר שבחנתי את העדויות הנוגדות בעניין זה, מצאתי כי אף הגירסות לגבי פוליסה זו הן שקולות.

גב' אביטן עשתה עלי רושם אמין, אך יש להביא בחשבון שהעידה בביהמ"ש למעלה משלוש שנים לאחר ששלחה אל התובע את תוספת-הביטוח לפוליסת 2008, עבור המחשב הנייד, וקרוב לארבע שנים לאחר ששלחה לו את מכתבה, שהוא העמוד הראשון של המסמך נ/ 2.

במרחק-זמן כזה, קשה לצפות שהעדה תזכור אם אמנם לא שלחה את החומר בדואר, כפי שהעידה, אלא אולי שלחה בפקס רק את מכתב הלוואי, מתוך המוצג נ/ 2, או רק את התוספת עבור המחשב הנייד, מתוך המוצג נ/ 1.

התרשמתי מעדותה של גב' אביטן כי משלוח החומר למבוטח, בדואר רגיל, מצוי בשגרת עבודתה. אני מאמינה לדבריה, כי במשלוח בדואר של תיעוד בדבר תוספת-ביטוח, היא אינה שולחת את גוף הפוליסה עצמה ("הג'קט"), אך שולחת את הרשימה של הפוליסה, ביחד עם כל התוספות שהמבוטח הוסיף במשך תקופת הביטוח.

לפיכך, אפשר בהחלט שגב' אביטן אמנם שלחה לתובע, בדואר, את כל המסמכים
שבמוצג נ/ 1, ובהם אף הרשימה עם דרישות המיגון לאופניים, שבעמ' 2 של מוצג זה. כפי שצויין, התוספת לגבי המחשב הנייד מצוייה בעמ' 4 של נ/ 1, ומכאן המסקנה שהתובע היה צריך לראות את דרישות המיגון שבעמ' 2, לפני שהגיע לעמ' 4.
מאידך, יש "היתכנות" גם לטענותיו של התובע: כי גב' אביטן לא שלחה לו את המסמך האמור בדואר, אלא שלחה לו בפקס רק את העמוד או שניים שנוגעים לתוספת הביטוח עבור המחשב הנייד, דבר שמסביר את התקשרותו אליה בעניין סכום ההשתתפות העצמית; וכי גם עשרה חודשים קודם לכן, היא שלחה לו בפקס רק את מכתב הלוואי שלה (מתוך המוצג נ/ 2), דבר שמסביר את התשובה שנתן לה בדבר אופן הפריסה של תשלומי הפרמיה.
בכך נתן התובע מענה כנגד טענות הנתבעות, כי התקשרותו בעניין סכום ההשתתפות העצמית, או קבלת מכתב הלוואי מתוך נ/ 2, מהווים ראייה כי קיבל את פוליסת 2008 ואת הרשימה שלה.
גב' וסל טענה בדברי הסיכום שלה, כי התובע העלה את "גירסת הפקס" רק לאחר ששמע את עדותה המפורטת של גב' אביטן. טענה זו נכונה, כשלעצמה, אך בעניין זה אין לבוא בטרונייה אל התובע, כיוון שבהליך של תביעה קטנה אין מוגשים תצהירי עדות ראשית, ובעל הדין אינו יודע מראש את פרטי עדותו של עד מטעם הצד שכנגד.

14.
מצאתי, איפוא, כי במחלוקת העובדתית: האם קיבל התובע את פוליסת 2008, או 2009, לרבות הרשימה שלהן – גירסות הצדדים שקולות.

נטל הראייה הוא על התובע. עליו להוכיח, במידת מאזן ההסתברויות, כי הוא לא קיבל אף אחת מהפוליסות הללו. כאשר הגירסות שקולות, המסקנה היא שהתובע לא הרים את נטל הראייה שעליו.

אפרט ואבהיר: אני מאמינה לתובע, כי הוא לא היה מודע לדרישת המיגון שלא קויימה,
היינו - כי האופניים ייקשרו אל עצם קבוע בשרשרת או בכבל מתכת, בעובי 6 מ"מ.
אני מאמינה לתובע, כי לו היה מודע לדרישה זו, הוא היה מקיים אותה. אין מחלוקת שעלות של שרשרשת כנדרש היא זניחה, לעומת הנזק שבאובדן האופניים, והרי התובע חפץ בקיומו של הכיסוי הביטוחי למקרה שהאופניים ייגנבו.
אולם משלא קויימה, בפועל, דרישת המיגון כמתחייב על פי הרשימה, אזי מבחינת חוזה הביטוח, אין הכיסוי הביטוחי חל לגבי גניבת האופניים.
הדרך היחידה שבה יכול היה התובע להתגבר על מצב משפטי זה ולהצליח בתביעתו, היתה להוכיח כי מי מהנתבעות, או שתיהן, התרשלו בכך שלא המציאו לו את דרישות המיגון על פי הרשימה.
דברי לעיל, כי התובע לא הרים את נטל הראייה שעליו, מכוונים לנקודה אחרונה זו: לו הוכיח התובע כי לא הומצאה לו אף אחת משתי הפוליסות והרשימות, אפשר שהיה מקום לייחס התרשלות לסוכנות חסקי, בכך שלא המציאה לתובע את הפוליסה והרשימה, למרות שהיה מדובר במבטחת שונה (מגדל) מזו שאצלה נערכה הפוליסה הקודמת (איילון). במקרה של שינוי המבטחת, אפשר שישונו דרישות המיגון, ועל כן על סוכן הביטוח להקפיד להמציא למבוטח את דרישות המיגון התקפות.
אולם על פי הראיות שלפני, התובע לא הרים את נטל ההוכחה שעליו ולא הוכיח כי אף אחת משתי הפוליסות (2008 ו- 2009) לא הומצאה לו.
כפי שציינתי, אני מאמינה לתובע כי הוא לא היה מודע לדרישת המיגון של נעילת האופניים עצמם בשרשרת/כבל, אך אין פירוש הדבר שהתובע לא קיבל את הפוליסה ואת הרשימה.
אין מחלוקת כי התובע ערך באמצעות סוכנות חסקי סוגים שונים של ביטוח, ופוליסות רבות, כפי שהוא עצמו העיד. אציין אף את דברי התובע, לגבי פגישתו השנייה עם מר חסקי בעניין פוליסת 2009, כי התובע עצמו לא זכר שטרם קיבל פוליסה זו, למרות שביקש לקבלה (בעמ' 5 לפר').
אפשר איפוא שהתובע אמנם קיבל את פוליסת 2008, ואולי אף את פוליסת 2009, אך הוא לא הקפיד לבדוק את מסמכי הביטוחים השונים, שקיבל מסוכנות חסקי, ולא הקפיד לוודא כי עיין ברשימת הפוליסה ובדק אם לא שונו דרישות המיגון.
משלא הוכיח התובע כנדרש, שהוא לא קיבל אף אחת משתי הפוליסות, אזי הוא לא הוכיח כי מי מהנתבעות התרשלה כלפיו, וכי כתוצאה מהתרשלותה נגרם לו הנזק של אי-מודעות לדרישת המיגון שלא קויימה.
לפיכך דין התביעה להידחות.

15.
בשולי הדברים אעיר, לגבי שתי טענות שהעלה התובע:

טענה אחת היא כי דרישות המיגון שונו, אך הנתבעות לא הודיעו לו על כך.

הצגתה של טענה זו אינה מדוייקת: לו היתה אותה חברת ביטוח משנה את דרישות המיגון שברשימה, במהלך שנת הביטוח, אזי היה על הנתבעות להודיע למבוטח על שינוי כזה.

אולם מה שאירע בענייננו אינו "שינוי" של דרישות המיגון, אלא עריכת הפוליסה, לשנת 2008, אצל חברה שונה מאשר בשנה הקודמת.
כשמדובר במבטחת שונה, מצופה מהמבוטח-התובע לבדוק את דרישות המיגון שלה, על מנת לוודא כי אמצעי המיגון שברשותו עונים גם על דרישות המיגון שבפוליסה החדשה.
אין מחלוקת כי התובע ידע, לפני אירוע הפריצה המדובר, כי פוליסת 2008 נערכה אצל מגדל, ולא אצל איילון, שאצלה בוטח קודם לכן. על כן היה על התובע לבדוק אם חל שינוי בדרישות המיגון לגבי האופניים.
הטענה השנייה היא כי היה על הנתבעות לשלוח אל התובע, מלכתחילה, מכתב מיוחד עם פירוט דרישות המיגון לאופניים – כדוגמת המכתב, נספח ג' לכתב התביעה, ששוגר אליו לאחר הפריצה, ולדרוש חתימת-אישור של התובע כי קיבל הודעה מיוחדת זו.
גב' אביטן העידה כי מסמך מיוחד כזה מונפק על ידי המבטחת רק בעקבות פריצה. הדבר הגיוני וסביר, בהתחשב בעלויות הצפויות, ובהאמרת הפרמיות בהתאם, לו היו חברות הביטוח נדרשות לפנייה ספציפית כזאת אל כל מבוטחיהן, לגבי כל פריט ודרישות המיגון שלו, ללא קשר להתרחשותו של "אירוע ביטוחי".
תמצית הדברים היא כי חובת הזהירות וחובת תום הלב בקיום חוזה הביטוח הן חובות הדדיות, ויש צורך באיזון ראוי ביניהן.
במסגרת איזון זה, על המבוטח לתרום את חלקו בנקיטת זהירות וחריצות סבירה על מנת לבדוק מה הן דרישות המיגון התקפות. סביר מצד המבוטח לצפות כי המבטחת, או סוכן הביטוח, ימציאו לו את הפוליסה ואת הרשימה. מאידך, סביר מצד המבטחת והסוכן לצפות כי המבוטח ייתן דעתו על דרישות המיגון שבפוליסה וידאג לקיימן כנדרש, על מנת שביום פקודה יחול הכיסוי הביטוחי.

16.
על פי המבואר לעיל, אני דוחה את התביעה.

החלטתי שלא לחייב את התובע בהוצאות, לנוכח שקילות העדויות, וכיוון שאני מאמינה לו שהוא לא היה מודע לדרישת המיגון הספציפית, שלא קויימה, וכי היה מקיים אותה לו היה מודע לה.

התחשבתי במידת מה אף בטענה העניינית –
הלא משפטית – של התובע, כי הפורץ חתך שרשרת מתכת, בעובי כפי שנדרש בדרישת המיגון שבה עסקינן, אשר נעלה את המחסן עצמו, ומן הסתם לא היה מתקשה לחתוך באותם אמצעים גם שרשרת מתכת נוספת שקושרת את האופניים אל עצם קבוע (מגדל עצמה התחשבה, כנראה, בטענה זו, כשהסכימה לשלם לתובע את הסך של 4,000 ₪). אין מדובר איפוא במבוטח שמזלזל במיגון האופניים שלו ומתעלם מדרישות המיגון של חברת הביטוח, אלא מדובר בדרישת מיגון נוספת ש"חמקה" מתשומת לבו של המבוטח כיוון שלא הקפיד לבחון את דרישות המיגון על פי הפוליסה של מגדל.
בנסיבות אלה ניתן להתחשב באכזבתו של התובע מכך שבסופו של דבר לא יכול היה ליהנות מכיסוי ביטוחי בגין גניבת אופניו, ועל כן החלטתי שלא לחייבו בהוצאות בגין דחיית תביעתו.

17.
המזכירות תשלח את פסק הדין לכל הצדדים.



זכות לבקש רשות ערעור מביהמ"ש המחוזי, תוך 15 ימים.

ניתן היום,
י"ב סיוון תשע"ד, 10 יוני 2014, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 29328-11/10 גיל לאנה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, חסקי ביטוחים בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/06/2014)