פסקי דין על מאיר אג'מי | פסקי דין על אליעזר ג'ינו | פסקי דין על אסמרה אשר בלאי ואח' | פסקי דין על שלמה גור | פסקי דין על גור שלמה חברה לשיווק |

10029-12/13 עא     30/06/2014




עא 10029-12/13 מאיר אג'מי, אליעזר ג'ינו, אסמרה אשר בלאי ואח' נ' שלמה גור, גור שלמה חברה לשיווק בע"מ








1


בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 10029-12-13
לפני: כב' השופט אריה רומנוב


כב' השופט דוד מינץ


כב' השופטת אסתר נחליאלי-חיאט




בעניין:
1
.
מאיר אג'מי

2
.
אליעזר ג'ינו

3
.
אסמרה אשר בלאי
4
.
דניאל ברזילי





המערערים

נ ג ד





1. שלמה גור
2. גור שלמה חברה לשיווק בע"מ

ה
משיבים



ב"כ המערערים: עו"ד אליהו שרשבסקי
ב"כ המשיבים: עו"ד רפאל רפאלוב




פסק דין


הרקע לערעור

1.
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט אברהם רובין, ס. נ.) שניתן ביום 20.10.13 בת"א 53149-07-10. בפסק הדין דחה בית משפט קמא תביעה כספית שהמערערים הגישו נגד המשיבים.

2.
תמצית הדברים היא זו: המשיבים יזמו פרוייקט עסקי שעניינו הקמת מערך לגיוס תרומות עבור עמותה בשם "יד אחווה" (להלן: "העמותה"). לצורך הקמת הפרוייקט היו המשיבים זקוקים להשקעה כספית ראשונית. לשם כך התקשרו המשיבים עם המערערים בהסכמים אשר במסגרתם השקיעו המערערים כספים בפרוייקט (כל ההסכמים היו זהים והם ייקראו להלן לשם קיצור: "הסכמי ההשקעה" או "ההסכמים"). בהתאם להסכמי ההשקעה היה על המשיבים להשיב למערערים את כספי ההשקעה בתוספת רווח. ברם, המשיבים לא שילמו למערערים דבר. המערערים העמידו את תביעתם על סך של 1,000,000 ₪: 800,000 ₪ בגין החזרי השקעותיהם וסכום נוסף של 200,000 ₪ המשקף לדעת המערערים 20% מכלל סכומי הוראות הקבע שניתנו לעמותה ושעל פי הסכמי ההשקעה הם זכאים לו.

3.
אחת המחלוקות שבין הצדדים הייתה באשר לסכום שהעבירו המערערים לידי המשיבים לצורכי ההשקעה. במחלוקת זו קבע בית המשפט, כי הסכום שהשקיעו המערערים עמד על סך של 542,470 ₪. עם זאת, במוקד הדיון בבית משפט קמא עמדה שאלת פרשנותם של הסכמי ההשקעה. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת שעל פי הסכמי ההשקעה בשנה הראשונה להשקעתם, המערערים לא היו זכאים לקבל מהמשיבים דבר. עיקר המחלוקת נסובה על אודות התנאים להשבת הכספים לאחר תום השנה הראשונה, דבר שהוסדר בסעיפים 3(ב) ו-3(ג) להסכמים. בסעיף 3(ב) נקבע, כי "במהלך השנה השנייה לפי תאריך ההשקעה נקבל את הקרן שהשקענו כולה", ובסעיף 3(ג) נקבע, כי "במהלך 5 שנים הבאות נקבל 20% מסה"כ ההכנסות שיכנסו בפרוייקט ביחס לסכום שהשקענו".

4.
אין חולק על כך שבשלב כלשהו הפרוייקט נחל כישלון. אלא שלטענת המערערים הם זכאים להשבת הקרן ששילמו למשיבים ללא קשר להצלחת הפרוייקט או לכישלונו. מנגד טענו המשיבים, כי ההשקעה הכספית שהשקיעו המערערים הייתה מותנית בהצלחת הפרוייקט, ולכן נוכח כישלונו אין המערערים זכאים לקבל דבר.


פסק דינו של בית משפט השלום וטענות הצדדים בערעור


5.
בפסק הדין קיבל בית משפט קמא את טענת המשיבים וקבע, כי על פי הסכמי ההשקעה, המערערים היו זכאים לקבל בחזרה את הקרן שהשקיעו רק במקרה שהפרוייקט יגיע לאיזון תפעולי. נקבע שהפרוייקט נחל כישלון כבר במהלך השנה השנייה לקיומו – בה על פי ההסכמים היה על המשיבים להשיב למערערים את הקרן – ועל כן המשיבים אינם חייבים להשיבה. קל וחומר שאין המשיבים חייבים לשלם רווחים, שכן כאמור, הפרוייקט נחל כישלון.

6.
בדרך למסקנתו, קבע בית המשפט כי לשון הסכמי ההשקעה יכולה להתיישב, הן עם טענת המערערים והן עם טענת המשיבים. לפיכך בית המשפט נדרש לבחון את מהות העסקה ואת נסיבותיה. לצורך זה בחן בית המשפט את "התכנית העסקית" שהמשיבים הציגו לפני המערערים וכן דברים שאמרו המערערים עצמם בהזדמנויות שונות, בכתב ובעל-פה. בסיכומו של דיון, הגיע בית משפט קמא למסקנה, כי "מן התוכנית העסקית, מסעיף 2 להסכמי ההשקעה, ומעצם טיבו והגיונו העסקי של הפרויקט, עולה כי הקרן היתה אמורה להיות מוחזרת מתוך כספי התרומות לאחר ניכוי הוצאות התפעול..." (סעיף 20 לפסק הדין).

7.
לאחר מכן נפנה בית המשפט לבדוק את השאלה, האם מצבו הכלכלי של הפרוייקט במהלך השנה השנייה ממועד השקעתם של המערערים, הגיע לאיזון כלכלי באופן שחייב את המשיבים להשיב למערערים את קרן השקעתם. מסקנתו הייתה כי "הפרוייקט מעולם לא הגיע לאיזון כספי" (סעיף 25 לפסק הדין). התוצאה הייתה, אפוא, שנקבע כי התנאים להשבת כספי קרן ההשקעה לא התקיימו, ולכן המערערים אינם זכאים להחזר השקעתם. וכלשון בית המשפט: "התובעים אינם זכאים להחזר קרן ההשקעה, מפני שהפרוייקט נגדע בסוף השנה הראשונה להשקעתם, בעוד שהם היו זכאים להשבת קרן ההשקעה במהלך השנה השניה, ומפני שהפרויקט לא הגיע לאיזון כלכלי ואילו הם היו זכאים להשבת הקרן רק אם הפרויקט היה מגיע לאיזון" (סעיף 26 לפסק הדין).

8.
עניין אחרון אליו נדרש בית משפט קמא היה טענת המערערים, כי המשיב הבטיח להם שגם אם הפרוייקט ייכשל, הם יקבלו חזרה את קרן השקעתם מתוך כספים שהמשיבים היו עתידים לקבל במסגרת הליך משפטי שהם ניהלו נגד עמותת "עזר מציון". בית המשפט ציין בפסק דינו, כי לגבי עניין זה הוא התלבט לא מעט, ואולם בסופו של דבר הגיע למסקנה, שהמערערים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי המשיב אכן התחייב שכספי "עזר מציון" ישמשו כבטוחה להשקעה.

9.
התוצאה בסופו של דבר הייתה, אם כן, שבית משפט קמא דחה את תביעת המערערים, ומכאן הערעור שלפנינו.

10.
בקליפת האגוז נאמר, כי בערעור שלפנינו טענו המערערים כי טעה בית משפט קמא באופן בו פירש את הסכמי ההשקעה וחזרו על טענותיהם כפי שהועלו לפני בית משפט השלום. לטענת המערערים, בהסכמים נקבע כי על המשיבים להחזיר להם את קרן השקעתם, בין אם הפרוייקט יצליח ובין אם ייכשל. לחלופין טענו המערערים, שאפילו ייקבע שהשבת הקרן תלויה בהצלחת הפרוייקט, הרי שבשנה השנייה להשקעתם – מועד בו היה על המשיבים להשיב את הקרן – הפרוייקט נשא רווחים, ועל כן היה על המשיבים להשיב להם את כספם. עוד טענו המערערים, כי טעה בית משפט קמא בכך שדחה את טענתם כי משיב 1 הבטיח להם שבין כך ובין כך הם יהיו זכאים לקבל את קרן השקעתם מתוך כספים שהמשיבים היו עתידים לקבל במסגרת הליך משפטי שניהלו נגד עמותת "עזר מציון".

11.
מנגד, המשיבים תומכים את יתדותיהם בפסק דינו של בית משפט קמא. לטענתם, ההליך שהתקיים בבית המשפט היה הליך מעמיק ויסודי, במסגרתו הוצגו מסמכים רבים ובית המשפט שהיה מעורה היטב בעניינה של התביעה, קבע קביעות עובדתיות שאין לערכאת הערעור עילה להתערב בהן. הם הוסיפו שגם המשיבים נחלו כשלון עסקי צורב בפרוייקט שלא באשמתם, ולכן בעניין זה אין עניינם שונה מעניינם של המערערים.


דיון והכרעה

12.
את פסק דינו ביסס בית משפט קמא על קביעות עובדתיות, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. כפי שציינו, השאלה העיקרית שעמדה להכרעתו של בית המשפט הייתה שאלה של פרשנות ההסכמים. נקבע כי לשון ההסכמים מתיישבת עם הפרשנויות שהציעו שני הצדדים, ולכן בית המשפט נפנה למצוא נסיבות חיצוניות מתוכן ניתן היה לקבוע מה היה אומד דעת הצדדים בעת כריתת ההסכמים. במסגרת זו כאמור, בית המשפט נתן משקל, הן לתכנית העסקית שנקבע כי הוצגה בפני
המערערים, והן לאמירות שונות שנאמרו על-ידי המערערים בהקשרים שונים.

13.
בנוסף, בית המשפט ביסס את מסקנתו על הגיונה הכלכלי של העסקה. על פי היגיון זה, לא היה מדובר בהלוואה אשר בהתאם לתנאיה המלווה זכאי לקבל את כספו בחזרה, ללא קשר לשאלת הצלחת הפרויקט שבגינו ניתנה ההלוואה, אלא בהסכם השקעה שיש בצדו סיכון. מקובלת עלינו הטענה כי תקוותם וציפייתם של הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי בתכנית העסקית, הייתה שהיתרה המצטברת של תזרים המזומנים בשנה השנייה, תהיה חיובית ותאפשר להשיב למערערים את מלוא קרן השקעתם במהלך השנה השנייה. ברם, העובדה שלימים תקווה זו נכזבה, אינה יכולה להשפיע על פרשנותם של הסכמי ההשקעה כאמור. גם העובדה שהמערערים סברו כי הלכה למעשה הפרויקט יצליח, ומכאן שבפועל השקעתם בו היא ללא סיכון, דבר אשר התברר בדיעבד כלא נכון, אינה יכולה אף היא להשפיע על פרשנותו של ההסכם ולהכריע את הכף לטובתם.

14.
אכן, נוסח הסכמי ההשקעה לא הציג תמונה חדה באשר לפרשנותם. לפיכך, נדרש בית המשפט למאמץ פרשני על יסוד הראיות שהובאו בפני
ו, ואכן הוא ערך בחינה מקיפה ומעמיקה ומצא שיש להעדיף את הפרשנות שהציעו המשיבים. מקובלת עלינו קביעת בית משפט קמא בעניין זה, שכן הפרשנות שהעדיף מתיישבת עם נוסחי ההסכמים ועם הגיונם של דברים ולא ראינו להתערב בקביעה זו.

15.
הוא הדין ביחס לקביעתו של בית משפט קמא, ולפיה משיב 1 לא הבטיח למערערים כי הכספים אותם עתיד היה לקבל במסגרת תביעה שהמשיבים ניהלו נגד עמותת "עזר מציון", ישמשו כבטוחה להשבת כספם של המערערים, בין אם הפרויקט יצליח ובין אם הפרויקט ינחל כישלון. כפי שציינו, בית המשפט ציין בפסק דינו כי התלבט בעניין זה לא מעט ושקל את הדברים אלה מול אלה. בסופו של דבר, הגיע למסקנה כי המערערים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי משיב 1 התחייב שכספי "עזר מציון" ישמשו כבטוחה להשקעה. את הכרעתו ביסס בית המשפט על כך, שהמשיבים לא הציגו לפניו התחייבות כתובה בעניין זה, למרות שסביר היה שהתחייבות למתן בטוחה תהיה בכתב. גם כאן מדובר בקביעה המתיישבת עם חומר הראיות ולא מצאנו כי היא מצדיקה את התערבותנו.

16.
טענה נוספת שהועלתה על ידי המערערים היא טענה בדבר מצבו הכלכלי של הפרויקט במהלך השנה השנייה. לגבי עניין זה, טענו המשיבים בעיקרי הטיעון שהגישו, כי במסגרת ההליך שהתקיים בבית משפט קמא ניתנה למערערים אפשרות לעיין בכל המסמכים הבנקאיים והחשבונאיים שהיו דרושים להם, ועל כן, ככל שהיו רוצים לבסס את טענתם בעניין מצבו הכלכלי של הפרויקט, היה עליהם להגיש לבית המשפט חוות דעת חשבונאית. לטענת ב"כ המשיבים "משלא הציגו המערערים כל חוות דעת חשבונאית על ידי מומחה מטעמם על פי כללי החשבונאות המקובלים, מנועים המערערים לטעון כל טענה לעניין כספים, הן בבית משפט קמא והן במסגרת ערעור זה" (סעיף 46 לעיקרי הטיעון מטעם המשיבים). גם אנו סבורים כי נטל הראיה בעניין זה היה מוטל על המערערים, ונטל זה לא הורם על ידם. לפיכך, לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא "כי הפרויקט מעולם לא הגיע לאיזון עסקי" (סעיף 25 לפסק הדין).

17.
לנוכח כל האמור, הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערבותנו בפסק דינו של בית משפט קמא ולכן החלטנו לדחות את הערעור.

18.
נציין כי במהלך הדיון לפנינו הודיע המערער 4 כי הוא מבקש לחזור בו מהערעור, ללא צו להוצאות, וכך נעשה. באשר למערערים האחרים, אנו מורים כי הם ישאו בהוצאות המשיבים, ביחד ולחוד, בסך כולל של 15,000 ₪.

19.
המזכירות תעביר את הערבון שהופקד על ידי המערערים 1-3 לידי ב"כ המשיבים על חשבון
הוצאותיהם.

ניתן היום, ב' בתמוז תשע"ד, 30 ביוני 2014, בהעדר הצדדים.






אריה רומנוב
, שופט


דוד מינץ
, שופט


אסתר נחליאלי חיאט, שופטת








עא בית משפט מחוזי 10029-12/13 מאיר אג'מי, אליעזר ג'ינו, אסמרה אשר בלאי ואח' נ' שלמה גור, גור שלמה חברה לשיווק בע"מ (פורסם ב-ֽ 30/06/2014)