פסקי דין על יוסף רביבו | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

42279-12/13 בל     02/07/2014




בל 42279-12/13 יוסף רביבו נ' המוסד לביטוח לאומי








בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


ב"ל 42279-12-13




לפני:

כב' הנשיאה
ורד שפר


המערער

יוסף רביבו
ת.ז. 033645359
ע"י ב"כ: עו"ד נועם נהרי



נגד


הנתבע


המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד מחמד גאנם



פסק דין


1.
המערער סובל מליקויים בתחומים רפואיים שונים, וביקש לקבוע נכותו
בגינם.
ועדה רפואית לעניין נכות כללית קבעה לו נכות רפואית זמנית בשיעור משוקלל של 60% וזאת לתקופה שמיום 01.09.11 ועד ליום 30.04.14, וזו נקבעה על פי שקלול הנכויות הבאות -
נכות בשיעור 30%, בגין כאבי ראש, לפי פריט 29(6)(
iii
) לרשימת הליקויים שבתוספת ל
תקנות הביטוח הלאומי
(קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, התשט"ז-1956 (שייקראו להלן: "רשימת הליקויים"); נכות בשיעור 20% בגין הפרעת אישיות, לפי פריט 34(ב)(3) לרשימת הליקויים; נכות בשיעור 10% בגין הפרעה חרדתית (התקפי פניקה) לפי פריט 34(ב)(2) לרשימת הליקויים; נכות בשיעור 20% בגין התמכרות לסמים, לפי פריט 34(ב)(3) לרשימת הליקויים.

המערער ביקש לקבוע כי איבד את כושרו להשתכר, וועדה לעררים לעניין אי כושר שהתכנסה בשני מועדים - ביום 24.07.13 וביום 15.10.13, קבעה כי המערער לא איבד לפחות 50% מכושרו להשתכר.

מכאן הערעור שלפני.

2.
במסגרת הדיון שהתקיים בערעור, חזר ב"כ המערער על נימוקיו בכתב הערעור שבמסגרתו הפנה לבעיותיו הרפואיות של המערער ולתרופות שבהן משתמש בעקבות מצבו הרפואי לרבות קנביס רפואי. לטענתו, אותן תרופות גורמות למערער תופעות לוואי הפוגמות , על פי הנטען, במסוגלותו לעבוד.

3.
ב"כ המשיב, לעומת זאת, ביקש לדחות את הערעור, באשר לטענתו לא נפלה כל טעות משפטית בדרך פעולת הוועדה, אשר הייתה ערה לגובה הנכות הרפואית. הוועדה התייעצה עם פסיכיאטר אשר נדרש במפורש להתייחס ל
לכושרו של המערער לעבוד ואותו פסיכיאטר קבע שהמערער מסוגל לעבוד ללא מתח נפשי. כמו כן, גם הרופא המוסמך לעניין כושר ההשתכרות וגם פקיד השיקום קבעו שהמערער מסוגל לבצע את עבודתו בצורה מלאה.

בנוסף, הרי שגם מדבריו של המערער בפני
בית הדין עולה כי הוא מאוד מעונין לעבוד אלא שלא קיימים מקומות עבודה שירצו לקלוט אותו עקב מצבו.

4.
החלטת הוועדה מושא הערעור:

א.

בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995,

ניתן לערער על החלטתה של הועדה בשאלות משפטיות בלבד.

ועדה לעררים לעניין אי כושר, להבדיל מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית
הדין כלים לבחינתן, והוא אכן ישתמש בסמכותו להתערב בהחלטתה אולם זאת רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות בחוק (ראה למשל,

דב"ע שמ/01-1318
יצחק עטיה –
המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע טו' 60).
יצוין, שהבסיס הרפואי להחלטת הועדה לקביעת אי הכושר - הוא האבחון הרפואי, כפי שנקבע על ידי הרופא המוסמך, לפי סעיף 208 לחוק. כמו כן, הוועדה לעררים שדנה בקביעת דרגת האי-כושר, אינה חייבת ואף אינה מוסמכת לבחון בעצמה את מצבו הרפואי של המערער.
ו

ב.
עיון בפרוטוקול הוועדה מושא דיוננו מראה כי הוועדה רשמה את תלונות המערער, כדלקמן –
"
בן 37, אני נמצא בשיקום מקצועי, ב- 10/13 מתחיל ללמוד בצפת פסיכולוגיה וחינוך, ומקבל דמי שיקום. סובל מ- 2004 וכאבים עצומים בפני
ם נפיחות עין, כאבי ראש חזקים. מתעורר בלילה מקבל כדורים כולל קנביס רפואי, בעבר השתמשתי בסמים גם בחו"ל וקיבלתי התקפי פאניקה וחרדה, הסבל העיקרי זה כאבי ראש, ...ומחשבות. עבדתי בסלקום כמנהל עד 2011 מ- 2008. מתקשה גם בלימודים
".

ג.
הוועדה סיכמה דיוניה ומסקנותיה בזו הלשון:
"
בן 37, ב- 02/01/13 אובחן ע"י ו.ר.ע כסובל מכאבי ראש (קלאסטר), הפרעת אישיות, הפרעה חרדתית, התקפי פאניקה, והתמכרות לסמים, נכותו הרפואית 60% זמנית עד – 30/4/14.
בחוות דעת רופא מוסמך לעניין חוסר השתכרות מ- 23/05/13 צויין כי מסוגל לעבדה במשרה מלאה. ללא סטרס נפשי חריג, וללא דרישת ריכוז יוצא דופן.
מעיון בדו"ח השיקום מסתבר כי לתובע 12 שנות לימוד בישיבה. לאחר שירות צבאי מלא השתלב בעבודות מזדמנות ללא תעודה מקצועית, המשיך לדאוג לעתידו המקצועי ולכן השלים חלק מתעודת הבגרות, נמצא כיום בהליך של שיקום מקצועי, טרום שיקום תכנית מכינה טכנולוגית במטרה להמשיך ולשלב בו הכשרה מקצועית מתאימה לקראת חזרה לעבודה בשוק החופשי, עושה מאמצים ומשתף פעולה כראוי וכנדרש למימוש המטרה השיקומית. הועדה בבואה לדון בכושרו לעבודה מביאה בחשבון גם את גילו הצעיר, השכלתו, עברו התעסוקתי השפעת כל ליקוי בפני
עצמו וההשפעה המצטברת של כלל הליקויים על כושרו לעבודה, הועדה עיינה במסמכים הנמצאים בתיק, ושוחחה עם התובע, שמסר את הנרשם בסעיף ג' לפרוטוקול.
הועדה עיינה גם בחוות דעת פסיכולוגית מ- 31/01/12, חוות דעת זו ניתנה לו.ר.ע, לפיה נקבעו והומלצו אחוזי נכות בגין מס' אבחנות מבחינה פסיכולוגית ולמרות שהם מתחת לסף הרפואי הקבוע בחוק, הפסיכיאטר המליץ כי לא מסוגל לעבודה מפרנסת.
הועדה עוצרת את הדיון ומבקשת לקבל חוות דעת רופא פסיכיאטר אחר תוך התייחסות לכושרו לעבודה ולאחוזי המשרה. הועדה עיינה גם באישור רפואו ד"ר אריה קוריצקו, נוירולוג מ- 21/11/10 בו ממליץ כי אינו מסוגל לעבודה רצופה עקב הכאבים, הוועדה עיינה גם בחוות דעת נוירולוגית ד"ר וייספאר ולדמיר מ- 10/06/12 לפיה הומלצו 30% בגין כאבי ראש וציין כי מסוגל לעבודה משרדית קלה ללא מאמץ פיזי, הוועדה מעדיפה לאמץ חוות דעת זו מאחר שהיא העדכנית ביותר ומתבססת על בדיקה קלינית מקיפה ומסמכים רפואיים. הוועדה תסיים עם קבלת המבוקש ובהעדר התובע
".

הוועדה כאמור לא סיכמה את דיונה, שכן ביקשה לקבל בעניינו של המערער חוות דעת פסיכיאטרית בעניין מסוגלתו לעבודה.

ד.
ביום 15.09.13 נבדק המערער על ידי דר' א.גרינה, מומחה לפסיכיאטריה.
לאחר שהמומחה התייחס למצבו הנפשי של המערער, המליץ לקבוע לו דרגת נכות זמנית בשיעור של 30% לתקופה מיום 01.09.11 ועד ליום 31.07.15, וזאת בגין "התקפי חרדה עם צורך בטיפול תרופתי קבוע", לפי פריט ליקוי 34(ב)(4) לרשימת הליקויים.
בהתייחס להשפעת ליקויו של המערער על כושר העבודה, המומחה העריך כי המערער "
מסוגל לעבודה ללא מתח נפשי ויש לקחת בחשבון גם כאבי הראש
".

ה.
ביום התכנסה הוועדה בשנית, ולאחר שעיינה בחוות דר' גרינה, סיכמה את דיונה ללא נוכחות המערער, ולאמור –
"
בן 37, בהמשך לוועדה קודמת מ- 24/07/13, הועדה עיינה בחוות דעת פסיכיאטרית ד"ר גרינה מ- 15/09/13 לפיה הומלצו 30% בגין התקפי חרדה עם צורך בטיפול תרופתי קבוע, וצוין כי מסוגל לעבודה ללא מתח נפשי ויש לקחת בחשבון גם את כאבי הראש. הועדה כאמור בחוו"ד הקודם מביאה בחשבון בבואה לדון בכושרו לעבודה השפעת הליקוי הפסיכיאטרי בפני
עצמו, וההשפעה של כאבי הראש בפני
עצמו, ובהשפעה המצטברת של הליקויים הנ"ל על כושרו לעבודה ובהתחשב בפרמטרים שצוינו בדו"ח הקודם, לרבות השכלתו וגילו הצעיר מסוגל לעבודה במשרה מלאה, ואינה דורשת ריכוז יוצא דופן וללא לחץ נפשי בעבודות כגון חרושת קלה, אריזה, מיון, הרכבה, או כל עבודה אחרת פשוטה שאינה דורשת הכשרה מקצועית מכל סוג שהוא ושניתן ללומדה תוך כדי ביצועה.
הועדה קובעת שגובה אחוזי הנכות הרפואית בשיעור 60% אינם באים לידי ביטוי בגובה אחוזי הנכות התפקודית מהנימוקים שצוינו לעיל ועל כן הועדה דוחה את הערר
".

ו.
עיון בפרוטוקול הוועדה לעררים מושא הערעור, מראה שהוועדה, שכללה רופא תעסוקה, מומחה שיקום, ומומחה תעסוקה, ציינה כי
עיינה במסמכי תיק הנכות של המערער לרבות התביעה, החומר הרפואי והמידע הסוציאלי.

הוועדה שוחחה עם המערער והתרשמה ממגבלותיו ותלונותיו, ופירטה את הנכויות מהן הוא סובל.
כעולה מהאמור, ושלא כנטען על ידי ב"כ המערער, הוועדה בחנה ביסודיות את תלונותיו של המערער, הייתה מודעת למכלול ליקוייו הרפואיים, הסתמכה על הממצאים שהיו בפני
ה והגיעה למסקנותיה תוך מתן הנמקה מפורטת וברורה.

הוועדה הייתה מודעת, בין היתר, גם לעובדה שבתחום הפסיכיאטרי נקבעה למערער נכות המיושמת מקום בו קיימת הגבלה ניכרת של כושר העבודה".

יחד עם זאת, יוער כי היועץ הרפואי בתחום הפסיכיאטרי, דר' גרינה, שבדק את המערער קבע בחוות דעתו מיום 15.09.13 כי יש ליישם בעניינו את פריט הליקוי האמור – ציין כי לדעתו המערער
"
מסוגל לעבודה ללא מתח נפשי ויש לקחת בחשבון גם כאבי הראש
".
סבורני כי גם יישומו של פריט ליקוי הכולל בהגדרתו קיומה של הגבלה משמעותית בכושר העבודה,
אינו מחייב באופן אוטומטי מסקנה שהמבוטח איבד יותר מ – 50% מכושר ההשתכרות שלו, וניתן לתת ביטוי למכלול של ליקויים ונימוקים מדוע בנסיבותיו המסוימות של המבוטח אין לראותו ככזה, כפי שעשתה הועדה בנסיבות מקרה זה.

מעבר לאמור נוסיף, כי לאור העובדה שהמערער "
12 שנות לימוד בישיבה... ללא תעודה מקצועית
", ומאחר ואין חולק שהעבודות הנ"ל, אינן מחייבות הכשרה מיוחדת, הרי שאין מקום לקבוע כי הוועדה התעלמה מעברו התעסוקתי של המערער ו/או מגורמים רלוונטיים אחרים.

הלכה פסוקה היא שהקביעה אם אדם כשיר לעבוד או לא מסורה לוועדה המיומנת לכך ואין בית הדין מחליף שיקול דעתו בשיקול דעתה, וזאת אלא אם מדובר בטעות משפטית הגלויה על פני ההחלטה, מה שלא מתקיים כאמור בעניינו של המערער, ולא מצאתי ממש בטענת ב"כ המערער, לפיה מסקנות הוועדה אינן מעוגנות בממצאיה הרפואיים או מנומקות כדין.

בנוסף, נראה שקביעת וועדת אי הכושר מתיישבת גם עם הממצאים שבחוות דעת הרופא המוסמך מיום 23.05.13 ודו"ח פקיד השיקום מיום 28.05.13.
בחוות דעת הרופא המוסמך נקבע כדלקמן: "
אין מניעה מעבודה מלאה
ללא סטרס נפשי חריג, וללא דרישת ריכוז יוצא דופן

(כשמירה)
".
דו"ח פקיד שיקום קובע כדלקמן:
"
...המדובר בבחור צעיר, רציני המצליח להשתלב בהליך שיקום מקצועי במטרה לקדם ולהכשיר אותו במקצוע שיאפשר לו עבודה מפרנסת, מתאימה ויציבה אחרת מזו המזדמנת אשר עסק בה בעבר, לדעתי מסוגל להשתלב במגוון עבודות קלות כפי שידע לעשות עד היום למרות ההגבלה, נוסף לכך ובתום ההליך השיקומי יתקדם לעבודה מקצועית ויציבה שתחזיק לאורך זמן, על כן ממליץ לראות בו כבעל כושר השתכרות
".

5.
סיכומו של דבר, ומשלא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה - דין הערעור להידחות.
הואיל ומדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי- אין צו להוצאות.

6.
במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על

פסק דין
זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.


ניתן היום, ד' תמוז תשע"ד,
(
02 יולי 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.









בל בית דין אזורי לעבודה 42279-12/13 יוסף רביבו נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 02/07/2014)