פסקי דין על משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה | פסקי דין על חדאר אבו חאלד

37605-09/12 פ     30/06/2014




פ 37605-09/12 משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' חדאר אבו חאלד








בית משפט השלום ברמלה



ת"פ 37605-09-12 משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה
נ' אבו חאלד(אסיר)




תיק חיצוני: 1-5192-02012-____




בפני

כב' השופטת
רבקה גלט


המאשימה

משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה

ע"י ב"כ עו"ד ג'ורנו

נגד


הנאשם

חדאר אבו חאלד
(אסיר)

ע"י ב"כ עו"ד חיימוב




החלטה


עניינה של החלטה זו בטענת הנאשם כי אין לחייבו להשיב לאשמה.

האישום, הראיות והטענות:

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של החזקת סכין, לפי סעיף 186 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
לפי תיאור העובדות, ביום 10.4.12, בסמוך לשעה 12.00, הלך הנאשם ברחוב ס"ו בעיר לוד, כאשר למכנס שלבש מחובר היה סכין, באמצעות שרוך.

הנאשם אינו מכחיש כי הסכין נתפס על גופו. יחד עם זאת, הוא טוען כי הסכין נתפס אצלו בחיפוש שעריכתו היתה בלתי חוקית בנסיבותיה, לאור הלכת בן חיים ( רע"פ 10141/09 בן חיים נ' מד"י), זאת כיוון שלא התעורר חשד סביר שקדם לאותו חיפוש, ולא ניתנה הסכמה-מדעת של הנאשם לעריכת החיפוש.

פרשת התביעה כללה עדותו של השוטר אפי בבילה, וכן הוגשו בהסכמה: תצלום הסכין, דו"ח פעולה, דו"ח עיכוב, והודעת הנאשם.

כך העיד השוטר בבילה:

הייתי בסיור עם מתנדב. נכנסנו לרחוב ס"ו הבחנתי בחשוד חאדר שמוכר לי, מגיע מאיזור פסי הרכבת שסמוכים. מדובר במקום שהוא אתר לסמים, התנהגות החשוד החשוד רעד, היה מתוח. זה מה שקראתי בשפת הגוף שלו. ניגשתי לעברו, שאלתי אותו אם יש לך משהו בכיסים, הוא אמר לי בבקשה תחפש. הבחנתי בשרוך שהיה מחובר למכנסיים שלו, שבקצהו היתה סכין קפיצית, מתקבעת ומספר מפתחות. שאלתי את החשוד לשם מה הוא מחזיק את הסכין, הוא ענה לי שהסכין של בן דוד שלו, של קרוב משפחה שלו, לא זוכר בדיוק, שהוא ילד קטן, ושהוא לקח ממנו את הסכין על מנת שלא יפגע בעצמו ובאחרים. הפרדתי את הסכין מצרור המפתחות. הודעתי לחשוד שהוא מעוכב בגין החזקת סכין. הוא התלווה אלי לתחנה. לא היתה לו התנגדות.
ש. אמרת שאתה מכיר את הנאשם.
ת. כן.
ש. עצרת אותו כי אתה מכיר אותו?
ת. לא.
ש. למה עצרת אותו?
ת. מכלול של דברים. גם המקום בו הוא נמצא וגם ההתנהגות שלו הביאו אותי לפתח חשד שהוא מחזיק משהו בכיסיו, סמים או משהו אחר. ניגשתי אליו שאלתי אותו והוא לא התנגד לחיפוש והבחנתי בסכין...

ובחקירה נגדית:

ש. החשוד לא עשה שום דבר חשוד?
ת. לא. הוא לא עשה שום דבר חשוד. הוא נראה לי רועד ומתוח.
משהו אחר לא.
ש. אתה כותב בדוח שבשלב הזה אתה רק מבחין בו ואז אתה עוצר לידו ויורד לעברו מהניידת ורק בשלב שירדת ואחרי שאתה יורד אתה כותב שהוא נראה מתוח ועצבני.
ת. או.קי.
ש. למה בעצם החלטת לצאת מהרכב? למה ניגשת אליו בכלל? הרי בשלב הזה אתה לא רואה שהוא רועד, רק שאתה מתקרב לעברו. למה אתה מחליטו לעצור לידו?
ת. מדובר במקום שהוא בסמוך לתחנת סמים.
יש שם עבירת סמים. החשוד מוכר לי אני תשע שנים עובד בגזרה הזו. ירדתי לעברו כנושא שבשגרה.
...

טענת הנאשם היא כי על פי ראיות התביעה, העילה לעריכת החיפוש היתה מורכבת משלושה גורמים: ההיכרות הקודמת עם הנאשם, האזור בו נתפס, אשר נטען כי הוא קרוב למאתר סמים, והתנהגותו המחשידה של הנאשם, אשר לפי עדות בבילה, רעד והיה מתוח.

ואולם, כך נטען, עילות אלה אינן מספיקות על מנת להכשיר את החיפוש על פי הלכת בן חיים, ועל פי החלטות שונות שניתנו בבתי המשפט בעקבותיה.

לנוכח כל אלה, טוען הנאשם כי יש לפסול את הראיות שהוגשו במהלך פרשת התביעה, שהן: הסכין והודעתו שנגבתה בעקבות החיפוש הבלתי חוקי. כתוצאה מכך, יש להורות על זיכויו.

מנגד טענה ב"כ התביעה, כי על פי ההלכה הנוהגת, די לה לתביעה בהצגת ראיות דלות ובסיסיות על מנת לחייב את הנאשם להשיב לאשמה, ואין לבחון בשלב זה את משקלן של הראיות.
נטען כי במקרה שבפני
י, הראיות שהובאו מלמדות על החשד הסביר שעורר הנאשם, ובעקבותיו נתפס הסכין. כיוון שהתעורר חשד סביר כאמור, הרי המקרה אינו נופל בגדרי הלכת בן חיים, שכל עניינה בעריכת חיפוש בהיעדרו של חשד סביר.
עוד נטען כי בענייננו, הסכין לא נתפס כלל במסגרת של חיפוש, אלא השוטר בבילה הבחין בו על מכנסי הנאשם, כשהוא קשור בשרוך לצרור המפתחות שלו, במצב גלוי לעין כל.

הכרעה

עיינתי בפסקי הדין שאליהם מפנים הצדדים וכן בראיות שהובאו, ולדעתי דין הבקשה להידחות, מהנימוקים שלהלן:

א.
הלכה היא כי על מנת לחייב את הנאשם להשיב על האשמה, די לתביעה בכך שהובאו ראיות דלות וקלושות בלבד

(ע"פ 405/80 מד"י נ' שדמי, פד"י ל"ד(2)757; קדמי, על סדר הדין בפלילים, 2009, חלק שני א' עמ' 1444). נקבע כי אין צורך בכך שהתביעה תראה כי הובאו ראיות לעניין כל אחד מפרטי האישום, אלא די בכך שהובאו ראיות ליסודות המרכזיים שלו (ע"פ 732/76 מד"י נ' כחלון, פד"י ל"ב(1)170). בשלב זה, גם אין בית המשפט בוחן את מהימנות הראיות שהובאו, ואינו בוחן אותן במבחן "הפנימי", כי אם במבחן "חיצוני" כמותי בלבד (בש"פ 825/98 מד"י נ' דחלה נ"ב(1)625).

ב.
בענייננו, הוכח כי ברשות הנאשם נתפס סכין, ואילו הנאשם לא הרים עדיין את הנטל המוטל עליו להוכיח כי החזיק בו למטרה כשרה, כדרישת סעיף 186 (א) לחוק העונשין. יתרה מזו, על פי עדות השוטר בבילה, הנאשם אף התנהג באופן שיצר אצלו חשד סביר, שכן רעד והיה מתוח. יוצא אפוא, כי בשלב זה קיימות בפני
בית המשפט ראיות בעלות משקל לביצועה של העבירה.

ג.
למרות קיומן של ראיות כאמור, טענת הנאשם היא כי לאור הלכת בן חיים, על בית המשפט לזכותו, בגדרי דוקטרינת הפסילה הפסיקתית (ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי (4.5.06), כמפורט לעיל.

ד.
בקשת הנאשם אינה מתמצית בעתירה לקבוע שהחיפוש שנערך עליו היה בלתי חוקי, אלא בקשתו היא כי בית המשפט אף יורה בעקבות זאת, על פסילת ראיה חפצית שנתפסה באותו חיפוש, בדמות הסכין עצמו, וכן על פסילת הודעתו, בה קשר עצמו לסכין.

ה.
בקשות לפסילת ראיות אמנם אושרו על ידי בתי המשפט לא פעם, אך הודגש כי לא בכל מקרה של חיפוש בלתי חוקי, תיפסל ראיה שנתפסה במהלכו, ולא בכל מקרה תיפסל ראיה נגזרת, שנאספה בעקבותיו. לשם הכרעה בדבר פסילת הראיות, על בית המשפט לפעול על פי דוקטרינת הפסילה הפסיקתית ולבחון את אופיה וחומרתה של אי החוקיות שנפלה, את מידת השפעתה על הראיה שהושגה ואת הנזק לעומת התועלת בהקשר לפסילת הראיה (

רע"פ 10141/09
הנ"ל; ע"פ 1301/06 עזבון המנוח אלזם נ' מד"י (22.6.09); ע"פ 5956/08 אל עוקה נ' מד"י (23.11.11).

ו.
בנוגע לשאלת פסילתה של ראיה חפצית שהושגה תוך פעולה הנגועה באי חוקיות, נקבע בפרשת בן חיים כי על בית המשפט לבחון הסוגיה, בהתאם להלכת יששכרוב:

הראיות שבהן עסקינן הן ראיות חפציות שאמינותן אינה שנויה במחלוקת והן בעלות קיום עצמאי ונפרד מאי-החוקיות שהייתה כרוכה בהשגתן. בנסיבות אלה השיקולים הנוגעים למידת ההשפעה של אמצעי החקירה הפסול על הראיה שהושגה מטים את הכף לקבלת הראיות על אף אי-החוקיות שהייתה כרוכה בהשגתן...
במקרה שלפנינו נוכח חומרת אי-החוקיות שהייתה כרוכה בהשגת הראיות והפגיעה הקלה יחסית באינטרס הציבורי שתיגרם כתוצאה מאי-קבלתן נראה כי המסקנה המתחייבת היא כי קבלת הסכין בעניין בן חיים וקבלת הסמים בעניין ג’בלי כראיות תביא לפגיעה בלתי מידתית בזכויות שני המבקשים להליך הוגן. זאת ועוד, על אף שהראיות שנתפשו בשני החיפושים הן ראיות חפציות שיש להן קיום עצמאי ונפרד מאי-החוקיות שהייתה כרוכה בהשגתן, הרי במקרה דנן עסקינן בראיות שלא היו נמצאות על ידי המשטרה אלמלא החיפושים הבלתי-חוקיים. להשקפתי, לעובדה זו יש ליתן משקל במסגרת האיזון הכולל בבואנו לבחון את קבילות הראיות ויש בה כדי לתמוך בפסילתן (ראו עניין יששכרוב, בעמ' 564). אכן, נוכח העובדה שבית המשפט נדרש בהתאם לדוקטרינת הפסילה הפסיקתית לבחון את קבילות הראיה שהושגה שלא כדין במשקפי הפגיעה בזכות להליך הוגן, יש טעם בהבחנה שלה טוענים המבקשים בין ראיה חפצית שקשורה בקשר הדוק לאי-החוקיות שבהשגתה לבין ראיה חפצית שהייתה מתגלה גם בלי הפעלת אמצעים בלתי-חוקיים על ידי המשטרה.

הנה כי כן, הכרעה בשאלת פסילתה של ראיה חפצית, דורשת שקילה והערכה של הראיות לעניין נסיבות השגת הראיה, ומידת פגיעתו של ההליך שננקט, בזכותו של הנאשם להליך הוגן. בחינה שכזו נדרשת על מנת לערוך את האיזון הכולל, הדרוש לשם הכרעה בשאלת פסלות הראיה.

ז.
בנוגע לשאלת פסילתן של ראיות נגזרות, כדוגמת הודעת הנאשם, נקבע כי לא בכל מקרה תיפסל הראיה, אלא על בית המשפט לבחון מה מידת זיקתה לראיה הראשית שדבק פסול בהשגתה:

במישור הקבילות, הקשר
הסיבתי
-משפטי מבטא את קיומה של זיקה מהותית בין הפסול שנפל בראיה הראשית ובין הראיה הנגזרת. כאשר חרף קיומה של סיבתיות
עובדתית
,
התקיים
נתק
מהותי
בין הפסול שנפל בראיה הראשית ובין הראיה הנגזרת, תקטן הנטייה לפסול את
הראיה
הנגזרת. טלו למשל מקרה שבו המשטרה מבצעת חיפוש לא חוקי בביתו של אדם, ובחיפוש נמצא נשק שעל פי החשד שימש לביצוע עבירה. בעל הנשק מובל לחקירה, ושם – לאחר שהוזהר
כדין
– מודה בביצוע העבירה. האם נאמר כי הודאתו – שנגבתה כדין – פסולה אך מהטעם שיש קשר סיבתי עובדתי בין החיפוש הבלתי חוקי לגביית ההודאה? לכך יש להשיב בשלילה. אי-החוקיות שדבקה בכלי הנשק אינה פוגמת בהודאה, שכן מדובר בראיה בעלת אופי שונה, שתוכנה לא ניתן להסקה מקיומו של כלי הנשק, ושנמסרה באופן חופשי ומרצון כאשר באותה עת עמדו לחשוד כל זכויותיו והגנותיו. באלה יש לנתק את הקשר הסיבתי בין אי-החוקיות שבהשגת הנשק להודאה. לעומת זאת, טלו מקרה שבו המשטרה מבצעת חיפוש לא חוקי בביתו של אדם, ובחיפוש זה נמצא מסמך המפליל את בעליו בביצוע עבירה מסוימת. המשטרה שמודעת לקושי שבהגשת המסמך לבית-המשפט, מצלמת את המסמך ומגישה את הצילום (ולא את המקור) כראיה במשפט. האם נאמר כי העותק המצולם יהיה קביל במשפט? במצב זה סבורני כי אין חולק שאי-החוקיות שדבקה במסמך המקורי יורדת לשורשיו של המסמך המצולם.
(ע"פ 4988/08 פרחי נ' מד"י (1.8.11).

לאור זאת, ברור הוא כי לצורך הכרעה בגורלה של הראיה הנגזרת, נדרשת הכרעה מקדימה בגורל הראיה הראשית.

ח.
משמעות הדברים האמורים היא כי שאלת פסלותן של ראיות כתוצאה מאי חוקיות שדבקה בדרך השגתן, היא על פי טיבה, שאלה הדורשת "מבחן פנימי" של הראיות, שהרי רק "מבחן פנימי", יאפשר לערוך את אותו "איזון כולל", הנדרש לנו. משכך, נראה כי בדרך כלל, לא יהיה מקום לדון בסוגיה זו בסוף פרשת התביעה, במסגרת של דיון בטענה שאין להשיב לאשמה.

ט.
ואמנם, בכל המקרים אליהם מפנה ב"כ הנאשם בטיעוניה, נתקבלה החלטת בית המשפט בדבר אי חוקיות החיפוש ופסילת פירותיו, רק בשלב הסופי של המשפט, במהלך הכרעת הדין, עת עמדה בפני
בית המשפט מסכת הראיות כולה, ונערך "המבחן הפנימי" של משקל הראיות, תוך התייחסות לדוקטרינת הפסילה הפסיקתית, וחלותה על המקרה.

י.
התוצאה היא אם כן,
כי טענות מן הסוג שמעלה הנאשם בדבר חוקיות החיפוש שנערך עליו הן כבדות משקל, אך
הן שייכות לתחום של "המבחן הפנימי" של הראיות, אשר במסגרתו יהא על בית המשפט לבחון האם נפל פגם בחוקיות תפיסת הסכין, מהי עוצמתו, ומה השלכותיה. שלב זה, מקומו לאחר שמיעת כל פרשת ההוכחות, ובייחוד לאחר שמיעת עדות הנאשם עצמו.

יא.
במאמר מוסגר אציין כי מטיעוני הצדדים עולה שקיימת מחלוקת עובדתית ביניהם, בשאלה האם הסכין נתפס במהלך חיפוש על הנאשם, או שמא הבחין בו השוטר בבילה כשהוא חשוף לעין כל, וקשור למכנסי הנאשם. במחלוקת זו אינני רואה לנכון להכריע בשלב זה, כמובן. אני סבורה כי גם קיומה של מחלוקת שכזו, יש בו כדי ללמד על הנחיצות בהשלמת מסכת הראיות, בטרם הכרעה.

יב.
בשלב הנוכחי, הראיות שהובאו מצד התביעה, אינן מאפשרות בשום אופן לקבוע כי המדובר באחד מאותם מקרים נדירים, שבהם שום בית משפט סביר לא היה יכול לראות בהן בסיס להרשעה (קדמי הנ"ל, עמ' 1454).

אשר על כן, אני דוחה את הטענה שאין להשיב לאשמה.

במועד הקבוע, יישמעו פרשת ההגנה וסיכומים.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ב' תמוז תשע"ד, 30 יוני 2014, בהעדר הצדדים.



















פ בית משפט שלום 37605-09/12 משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' חדאר אבו חאלד (פורסם ב-ֽ 30/06/2014)