פסקי דין על אבראהים מחמד עלי זבידאת | פסקי דין על כאמל מחמד עלי זבידאת |

19935-01/10 א     19/06/2014




א 19935-01/10 מדינת ישראל נ' אבראהים מחמד עלי זבידאת, כאמל מחמד עלי זבידאת








st1\:*{behavior:(#ieooui) }
בית משפט השלום בחיפה



ת"א 19935-01-10 מדינת ישראל
נ' עלי חוסיין ואח'


תיק חיצוני:


בפני
כב' השופט דניאל פיש

התובעת

מדינת ישראל
באמצעות מנהל מקרקעי ישראל
ע"י ב"כ נציג היועמ"ש עו"ד יואב אבן



נגד

הנתבעים
1.
אבראהים מחמד עלי זבידאת

ת.ז. 020520573
2.
כאמל מחמד עלי זבידאת
ת.ז. 020520599
ע"י ב"כ עו"ד חסאן בסטוני ואח'




פסק דין


1.
בפני
י תביעה לסילוק יד שהוגשה מטעם מדינת ישראל
- מינהל מקרקעי ישראל (להלן: התובעת) כנגד הנתבעים, אברהים מחמד עלי זבידאת וכאמל מחמד עלי זבידאת
(להלן: הנתבעים).

2.
לטענת התובעת, היא הבעלים היחיד של חלקה 6 בגוש 10473 (להלן: המקרקעין), בעוד שלנתבעים אין כל זכות במקרקעין. נטען כי במועדים בלתי ידועים פלשו הנתבעים למקרקעין, תפסו בהם חזקה, הקימו מבנים ונטעו נטיעות של עצי זית, רפתות ומבנים נוספים בשטח מצטבר של כ-800 מ"ר. נטען שהנתבעים סירבו לאפשר לנציגי המדינה לבצע מדידות להגדרת הפלישה והשימוש ולכתב התביעה צורף תצלום אוויר. עוד נטען כי הנתבעים מודעים להיותם מסיגי גבול בעקבות הליך קודם שנוהל בבית המשפט בת.א. 4600/80 כפי שעולה מ

פסק דין
מיום 16/9/82. התבקש להורות על סילוק ידם מהמקרקעין, ליתן צו מניעה האוסר על הנתבעים לעשות כל שימוש במקרקעין, ליתן צו הריסה ועקירה, לחייב את הנתבעים להשיב את החזקה במקרקעין כשהם פנויים, לחייב את הנתבעים לשאת על חשבונם בעלות פינוי המקרקעין ולהורות שככל שהנתבעים לא יפנו את המקרקעין במועד, תהא התובעת זכאית לפנותם בעצמה על חשבון הנתבעים. עוד התבקש פיצול סעדים ביחס להגשת תביעה כספית בגין דמי שימוש ראויים.

עמדות הצדדים בתצהיריהם

3.
מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית על ידי מר אבידן רוב , המשמש כמפקח במחוז חיפה במינהל. לדבריו, זכויות הבעלות במקרקעין נתונות למדינת ישראל
. עוד נטען כי במועדים שאינם ידועים לו פלשו הנתבעים למקרקעין, תפסו בהם חזקה, הקימו רפתות ומבנים נוספים ונטעו עצי זית. לדבריו, ביום 28/6/09 הגיע עם מודדים למדוד את שטח הפלישה לאחר שתיאם את ביצוע המדידה עם הנתבעים והבהיר שהמדידה תעשה בשטח שבבעלות המדינה בלבד, אך הנתבעים מנעו את ביצוע המדידה. בעקבות מניעת המדידה הוכן על ידי מחלקת מיפוי תשריט המגדיר את שטח הפלישה על סמך מדידה גרפית על גבי צילום אוויר. לתצהירו צורפו נסח רישום המקרקעין, העתק דוח הפיקוח ותשריט הפלישה.

4.
מטעם הנתבעים הוגש תצהיר על ידי הנתבע 1, מר אברהים זבידאת. לטענתו, המקרקעין נשוא ההליך הינם מקרקעין חקלאיים שהוא, אחיו, אביו, סבו וסבי סבו החזיקו ועיבדו משך עשרות שנים, עוד לפני קום המדינה. עוד נטען כי גם בתיהם הוקמו במקרקעין וכן
דירי צאן ורפתות כמקובל בעדה הבדואית. נטען כי המקרקעין הועברו אליו ולאחיו בירושה מאביהם, סביהם וסבי סביהם. לדבריו, גם בהתאם לנסח הטאבו, המקרקעין נרשמו על שם המדינה כבר בשנת 1942 לפני קום המדינה וכי מדובר ברישום ראשוני שהתבצע ללא ידיעתם. נטען בהקשר זה כי נמנע מהם לתבוע את המקרקעין במסגרת הליכי הסדר, שכן מעולם לא נערכו במקרקעין כמצוות הפקודה. נטען שלא התקיים הליך הסדר כנדרש בחוק משנת 1948. לטענת המצהיר, לו ולאחיו קיימות זכויות במקרקעין מכוח היותם המחזיקים והמעבדים של הקרקע, עוד לפני תאריך הרישום וכי מאז ועד היום הם מחזיקים ומעבדים את הקרקע ללא הפרעה וללא התנגדות. לדבריו, מעולם לא פלשו או תפסו חזקה על ידי שימוש בכוח. נטען כי הוא נולד וגדל במקרקעין ששייך למשפחתו לדורותיה. לטענת המצהיר, מעולם לא הגיע למקרקעין נציג כלשהו על מנת לבצע מדידות ולא צורפה מפת מדידה. נטען כי מתצלומי האוויר ניתן ללמוד על שהייתם רבת השנים במקרקעין שכן ניתן לראות עצים רבים שננטעו, דבר המעיד על עיבוד הקרקע. לתצהיר צורפה חוות דעת מומחה לעניין גיל הנטיעות של עצי הזית בקרקע. לטענת המצהיר, מעולם לא זומן ולא נודע לו על קיומו של הליך אזרחי בתיק 4600/80. נטען כי נודע לו על קיומו של

פסק דין
, רק לאחר הגשת התביעה. עוד טען שמעולם לא חתם על ייפוי כוח או על תצהיר בפני
עו"ד עבאס
וכי מי שטיפל בעניינים הללו היה דודו מר רג'א עלי חוסיין. לטענתו, מעולם לא הנחה את אחיו אחמד לחתום בשמו על מסמך כלשהו. נטען כי מדובר בקרקע מסוג מירי וחל עליה סעיף 78 לחוק הקרקעות העותמני. נטען כי הנתבעים זכאים להירשם כבעלים מכוח החזקה ועיבוד במקרקעין. תצהיר דומה הוגש מטעם הנתבע 2- מר כמאל זבידאת.

5.
עוד הוגשה חוות דעת מטעם התובעת שנערכה על ידי מר עודד שלמון ביום 11/8/11 בנוגע לגיל עצי הזית במקרקעין. מחוות הדעת עולה כי המטע נשוא התביעה הינו מטע זיתים צעיר רב גילי שניטע בהדרגה במשך עשרות שנים תוך כריתה ועקירה של עצי החורש הטבעי וביצוע הכשרת קרקע מינימלית. נקבע כי העצים הבוגרים ביותר במטע הינם בני 45-50 שנה ובכל מקרה פחות מ-50 שנה וכי הגיל הממוצע של העצים נע סביב 25 שנה.

6.
מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת שנערכה על ידי השמאי חוסין חאג' ומתייחסת לגיל עצי הזית במקרקעין. מחוות הדעת עולה כי להערכתו גיל העצים בחלקה נע בין 65-70 שנה.

העדויות בבית המשפט

7.
מטעם התובעת העיד אבידן רוב, מפקח במינהל משנת 2001. לדבריו, התחיל לעבוד באזור נשוא המחלוקת בסתיו 2008 או 2009. לטענתו, התחיל לטפל במקרקעין בשל שינוי

בגודל

של

המכלאה

הפתוחה

המסומנת

בצהוב

בת – 3
–
/התצ
"
א. העד לא זכר האם דובר בשינוי

או

בנייה חדשה

לגמרי (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 17/4/11, ש' 10-23). לטענתו,

ראה

שיש

פלישה

יותר

גדולה

מהמכלאה אך אין בידיו מסמכים לגבי המצב שקדם לשינוי. העד לא ידע לומר

מה

היעוד

התכנוני

של

החלקה והאם הקרקע

הוכרזה

כקרקע

חקלאית

מטעם

הולק
"
ח (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 1-13). לטענת העד, ראה שיש

בניה

של

סככות

ומבנים

וכן

זיתים. לשאלה האם בדק ממתי הקרקע מעובדת השיב כי מדובר במועדים שאינם ידועים לו. העד נשאל האם בדק מי מחזיק בקרקע וביצע את הנטיעות והשיב-"כמה

שיכולתי

שאלתי
.
אני

מסתובב

בכפר

ושואל

למי

זה

שייך,

מפנים

אותי

ואז

דברתי

עם

כמאל

זבידאת

ורשמתי

בדו
"
ח

שלי

שמצורף

והוא

מחזיק

בקרקע
.
מסמך

ב'
". בהקשר זה העיר ב"כ המדינה כי אין מחלוקת לגבי החזקת המקרקעין על ידי הנתבעים אלא בנוגע להתיישנות. העד לא ידע לומר האם נערך

הסדר

זכויות

במקרקעין בעת

הקמת

המדינה (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 14-27).

8.
מטעם הנתבעים העיד חאג' מוחמד

חוסיין, אגרונום

במשרד

החקלאות. לדבריו, ביקר בקרקע לפני כחודש

עם

הבעלים

והשמאי

שעמו הוא עובד

ששמו

חוג
'
יראת. הוא השיב ששהה שם כשעה וזיהה את השטח על פי התצ"א ת/3. העד השיב כי בדק את העצים באופן אקראי ובדק לפחות 20 עצים. לדבריו הוא לא רשם בחוות הדעת כמה עצים בדק ועשה ממוצע. העד הופנה לסעיף 6

לחוות דעתו והשיב כי מדובר על היקף ולא קוטר. העד הסביר שמביאים חלק מענף

ומרכיבים. העד לא ידע לזהות את

העצים

שבדק על פי המפה אך ציין כי מדד בכל השטח. בתשובה לשאלה האם היו עצים נוספים מלבד עצי זית השיב-"היו

עצי

בר. לא

יודע

את

השמות.

היה

שם

כמו

יער
" (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 16- עמ' 11 ש' 16). העד נשאל האם הנתון

האובייקטיבי

היחיד

ממנו

התבקש

ללמוד

על

גילם

של

העצים

היה

היקף

הגזע והשיב-"היקף

הגזע

זה

הבסיס, הסתמכתי

גם

על

הצלומים

משנת 68,

על

נסיוני

האישי. התשובה

לשאלתך

היא

שכן
". העד נשאל האם חוות הדעת מסתמכת על בסיס מדעי או תאורטי של החישוב והשיב-"אנחנו

עושים

זאת

באופן

יחסי

לזיתים

אחרים

שגדלו

ואני

יודע

את

גילם

במדוייק,

אבי

גם

מגדל

זיתים

משנות

ה
- 40
ויותר, סבי

יש

לו

גם

זיתים, אני

עושה

זאת

באופן

יחסי".
הוא נשאל האם פעל על

סמך

נוסחה

מתמטית

שקושרת

בין

היקף

הגזע

לבין

גיל

העץ והשיב-"נכון. הנוסחה

היא

שככל

שהגזע

יותר

גדול

זה

אומר

שהזית

יותר

גדול. הזיתים

כל

שנה

מתווספים

עיגול

לפי

שנים, יש

עצה

ושיפה

בתוך

הזית, כל

שנה

נוסף

עיגול

כזה

בתוך

הזית, העיגול

מתווסף

להיקף
". העד אישר כי לא ניסר אף גזע בזמן שהיה במקרקעין כדי לראות את העיגולים אך ציין כדלקמן-"שם

יש

בעיה

שהזיתים

האלו

הורכבו, הזיתים

היו

זיתי

בר

שלא

נותנים

יבול, הם

הרכיבו

את

זה, אם

מסתכלים

על

הגזע

בקרקע

רואים

שההיקף

שלו

יותר

גדול
". לדבריו, "היקף

נותן

מה

שצריך

לעשות

בלי

שצריך

לנסר
". כאשר נשאל בנוגע לנוסחה הסביר-"אני

עושה

זאת

באופן

יחסי. אני

משווה

עם

עצים

אחרים

שנעשו

בשנים

שאני

יודע

עליהם

וזה

מתוך

ניסיוני. אם

הגזע

היה

פחות
–
השנים

פחות
". לדבריו לא מדובר ביחס ישר (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 17- עמ' 12 ש' 14).

9.
לטענת העד, מרבית העצים שבדק היו בני 65-70 שנה. הוא השיב כי מדובר בגיל העצים המורכבים. העד השיב שאינו מכיר שיטה

מדעית

לבדיקת

גיל

עץ

שנקראת

דנדרוכרולוגיה. העד אישר שישנם עצי זית צעירים יותר וכי מדובר בהפרש של 5 שנים. כאשר נשאל מתי נטעו העצים הצעירים יותר השיב-"זה

הורכבו

ולא

נטעו
.
הגזע

כבר

קיים
.
יש

לי

כאן

עד

2.2
מ'
. ההפרש

לא

משמעותי
". הוא הוסיף לשאלת בית המשפט כי ישנם עצים של 2.4 ו-2.6 מ' אבל דובר בממוצע (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 15-עמ' 13 ש' 1). גם בנוגע לעצים הצעירים השיב העד כי לא השתמש בנוסחה אלא ערך השוואה עם עצים אחרים. העד נשאל האם הנתבעים אמרו לו את גילם של עצים ספציפיים והדבר סייע לו בקביעת גיל העצים הותיקים יותר והשיב-"כן, יש

עצים

ספציפיים

שאני

מכיר

גילם,

אבל

לא

משם
". העד אישר שנתן חוות דעת נוספות וכי ימציא העתק לב"כ התובעת (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 2-16).

10.
העד השיב בחקירתו כי הוא למד על גיל העץ מניסיונו וכי טווח הטעות האפשרי הינו 5 שנים ואפילו פחות. לדבריו-"השיטה

שאנו

משתמשים

בה

היא

מדידת

ההיקף

זה

על

סמך

ניסיון

ועל

סמך

משהו

מדעי

שלמדתי,

למה

ההיקף

משקף
". העד נשאל האם יש אפשרות שהעצים שמדד הועתקו

לחלקה

מחלקה

אחרת והשיב- "לא, ורואים

שהגזע

מלמטה

יותר

עבה

ויותר

גדול".
לשאלה האם יתכן שהגזע הועתק השיב- "לא

יכול

להיות. אפשר

לראות

שהגזע

מלמטה

יותר

עבה

כאילו

שהוא

בתוך

הקרקע

מזמן"
. העד נשאל האם


נכון

לומר

שלגזע

של

עץ

זית

אין

צורה

המלווה

אותו

לכל

אורכו וכי


צורתו

משתנה והשיב כי-"הגזע

באופן

עגול

לא

מודולרי

אבל

עגול, עם

הזמן, הזיתים

בני
200
שנה

בתוך

הגזע

רואים

שיש

פתח.

הגזע

עצמו

מתפצל
". העד נשאל האם תתקבל תוצאה שונה במידה והיקף הגזע ימדד במקומות שונים והשיב-"אם

הגיל

שונה
–
כן. עושים

ממוצע

בין

עצים

שונים
". העד נשאל האם הוא סימן את המקומות בהם הוא מדד את היקף הגזע וכן האם מתקבל היקף גזע שונה אם ההיקף נמדד במקום אחר למעלה או למטה והשיב-"לא, אותם

עצים, אותו

גיל, אותו

היקף

כמעט.

הגזע

הראשי

אותו

גזע. אני

מודד

בגזע

הראשי

והוא

אותו

דבר

מלמטה
". כאשר הופנה העד לתמונה

העליונה

בעמ' האחרון לחוות דעתו שם נראה כי בסיס גזע

העץ

בהיקף

יותר

גדול

מהמקום

בו

ציין שביצע את המדידה השיב בחיוב (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 6-32). לדבריו, שם דובר על עצים שהורכבו ולכן ביצע היקף

של

הגזע

הראשי. לדברי העד, אין אפשרות שמדובר בעצים בני 55 שנה אלא לפחות 65 שנה ויתכן שאף 80. העד אישר שאת העצים שמדד בפועל לא סימן על מפה מצבית. העד אישר כי השמאי לא נוכח באולם אך טען שהוא כתב את חוות הדעת ולא השמאי וכי זיהה את החלקה על פי התצ"א. הוא אישר שאיננו מודד אך טען שעל פי הצילום יכול היה לדעת (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 1-27).

11.
עוד העיד מטעם הנתבעים הנתבע 1, מר איברהים

זבידאת. לדבריו, הוא נולד בשנת 1941, כאשר בתעודת הזהות שהציג לא צוין יום וחודש הולדתו. לדבריו, הוא לא למד ועובד באדמה ובפלחה. הוא הסביר שפלחה פירושה נטיעה וכי גידל חיטה ושעורה עם אביו מאז שהיה קטן ועד היום. הוא השיב שאביו נפטר בשנת 1978. הוצג לעד נסח טאבו של חלקה 7, החלקה

הסמוכה

לחלקה

של

התביעה

וגם

נסח

הסטורי

של

החלקה

שסמוכה

לתביעה והוא השיב שאינו יודע לקרוא עברית. הנתבע 1 אישר שאינו יודע מהם גבולות החלקה. לדבריו, מדובר בחלקה גדולה בה הם עבדו אך מעולם לא מדדו. הנתבע 1
השיב שמדובר בחלקה 6 בגוש 10473. הוא נשאל האם חלקה 7 בגוש 10473 היא החלקה הסמוכה למקרקעין נשוא התביעה והשיב-"זה

נכון

אבל

יש

חלקות

נוספות

שנמצאות

סמוכות. לא

מדדנו
". הנתבע 1 אישר שיש לו חלק מחלקה 7 והשיב בשלילה לכך שידע כי חלקה
7
עברה

הסדר

ביום
4.5.1942
וזה

אותו

יום

בדיוק

שבו

חלקה
6
עברה

הסדר. הוא לא ידע
ביחס


לחלקה 7, מהו ההליך

של

ההסדר

שבסופו

אביו

הפך

להיות

בעלים

של

חלק

מהחלקה (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 6- עמ' 18 ש' 28).

12.
הנתבע 1 נשאל בנוגע למבנים בחלקה 6 (א'-ו') והשיב כי מדובר במבנים שנבנו על ידי אביו וכי אינו יודע מתי היות והוא נולד כאשר המבנים קיימים. לדבריו, המבנים חודשו על ידי כך ששמו לוחות אסבסט למנוע כניסת גשם. הוא טען כי הוא מתגורר במבנה ד' וכי המרחק מביתו לרפת הוא 70-80 מ'. לדבריו, נולד במבנה א', בו הוא גר עם רעייתו וילדיו לאחר שהתחתן, באופן בו אביו התגורר בחלק והוא בחלק נוסף. הנתבע 1 השיב כי אחיו מתגוררים במקומות אחרים וכי בחלקה 6 הוא ואחיו כאמל מתגוררים. הנתבע 1 הופנה לנספח 1.8

לתשובת

המינהל

למחיקת

כתב

התביעה

שהוגשה

לבית המשפט

בשנת 1982, שם המדינה

הגישה

תביעת

פינוי מחלקה 6. במסגרת התביעה כאמור, הוגש תצהיר לפיו הנתבעים לא החזיקו בחלקה
6
והשיב-"אני

לא

יודע

דבר

בקשר

לעניין

זה. הדבר

נעשה

ע
"
י

רג
'
א

עלי

שטיפל

בדבר. אני

לא

יודע

מה

הוא

עשה
". הוא שלל שמכיר את


עו
"
ד

סודקי

נג
'
יב

עבאס והשיב כי אין זו חתימתו על נספח 1.7. הנתבע הסביר כי רג'א עלי הוא אחיו של אביו ואחראי על האדמות. הנתבע 1 השיב כי חלק מילדיו מתגוררים בחלקה 7 (עמ' 20 לפרוטוקול ש' 1- עמ' 21 ש' 11).

13.
העד צבי שמיר, ערך את מפת המדידה מיום 9.6.2011. הוא תיאר את תהליך הכנת מפת המדידה שהוכנה על ידו כדלקמן: "תהליך ההכנה הוא כאשר יוצאים מודדים לשטח עם מכשירי מדידה אוטומאטיים, ג'יפיאס, עושה מדידה לפי תקנות המדידה. המדידה מוכנסת באופן אוטומאטי למכשירים בנוסף המודד מכין תרשים של השטח. במשרד מחשבים את זה ומוסרים לשרטטת שעושה מזה שרטוט, זה התוצר המוגמר לאחר גמר השרטוט – מודה (צ"ל מודד ד.פ) שהולך לשטח בודק שהכל בסדר אני בודק במשרד וחותם על המפה. יש תוכנות שהן אמורות לבדוק אם זה עומד בקריטריונים של תקנות המדידה". בחקירתו הנגדית השיב כי הוא עוסק במדידה מזה 30 שנה, החל משנת 1982. הוא אישר כי הוא מעסיק מודדים ואינו יוצא לשטח בדרך כלל. העד אף אישר שביצע את העבודה הזו בשנת 2011 לאחר שהמינהל פנה אליו. העד נשאל איזו בעיה נפרשה בפני
ו וטען שאינו זוכר. לשאלת בית המשפט האם משנה הבעיה ברקע לביצוע עבודתו השיב- "אני מראה את המצב בשטח, אלא אם יש הדגשים מסויימים, המינהל מבקשים הדגשים מסויימים, גודל מבנים, כמות של עצים לפעמים בד"כ המינהל לא מבקש קוטר של גזע למשל. באופן ספציפי פה, אני לא זוכר". העד השיב כי חיפש בתיק העבודה הנחיה אך לא מצא למעט מה שכתב-"מצבית טופוגרפית מצבי מבנים ושימושי מבנים". העד אישר שיתכן וקיבל הדגשים כאשר לדבריו הוא רושם כנוהל פנימי במשרד מה צריך לעשות למודדים בשטח ובמקרה דנן אין דגש מיוחד (עמ' 24 לפרוטוקול הדיון מיום 7/5/13 ש' 8- עמ' 25 ש' 25).

14.
העד נשאל לגבי עבודה שביצע בשנת 2009 והשיב כי אין לו את המפה משנת 2009 אך נדרש על פי דוח ביצוע העבודה לבצע עבודה "מצבית טופוגרפית סוגי מבנים ולציין שימושי מבנים". העד הוסיף שאין בידיו כרגע מסמכים בקשר לעבודה שבוצעה בשנת 2009. העד נשאל האם העובדה שלא נכח בשטח מהווה חסרון והשיב-"המדידה הזו בוצעה לפי תקנות המדידה. גם שמאי וגם מודד שיבוא לשטח בשנת 2009 ב- 2013 לא יזכור כמה עצי זית או קוטר. לכן מתעדים לפי התקנות עם סקיצות ומכינים קואורדינטות, כך עבדתי 30 שנה" (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 26- עמ' 26 ש' 7). בהמשך חזר על תשובתו. העד נשאל האם כאשר מבוקש ממנו לבצע מדידה טופוגרפית ומצבית של חלקה מסוימת הוא בודק את כל החלקה והשיב בשלילה. הוא הודה שלא מדד את כל החלקה היות ולא נדרש לכך. בהמשך הוסיף-"מציג לך איתור של השטח וזה מה שנמדד. נכון שלא מדדתי את כל החלקה, זה מה שביקשו וזה גם מה ששלמו לי. יחד עם ההזמנה נתנו תצ"א. ההזמנה לא היתה על כל החלקה ולפי זה שלמו את הכסף. למה וכמה ואיך – אני לא זוכר" (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 8-23).

15.
לטענת העד, מדד כ-13 מבנים בחלקה 6 שלדבריו מדובר במחסן ומכולה, כפי שמצוין בטבלת השטחים מצד ימין. כאשר נשאל בנוגע למגורים במבנים והשיב- "אני יכול לענות על השאלה על פי מפת המדידה שעל פיה לא מדובר במבנים למגורים . אם הייתי עושה בעצמי הייתי אומר אותו דבר, שיש פה לול וסככה של טרקטור שזה לא בית מגורים, אולי כמה שנים אחרי זה". לשאלת בית המשפט האם היה מציין שגרים במבנים על אף שאין מדובר במבנה מגורים על פי המקובל השיב-"ביקשתי מהמודדים לעשות שימושי מבנים. ראיתי שעשו את זה מאוד מדויק, יש פה דיר ולול, אז סביר להניח, יותר מסביר שזה מדוייק, לא היה שום אינטרס לשנות, או להחסיר משהו". העד אישר כי לא בדקו האם הסככות מחוברות לרשת החשמל היות ולא התבקשו לבדוק חיבורים לתשתיות. הוא אף אישר שאין פניה לגבי בדיקת מגורים. העד נשאל האם בדק ממה בנויות הסככות והשיב שלא בדק היות ולא נדרש. בהמשך הבהיר- "יש מקומות שיש סככות. סככה גם מבחינת תקנות המדידה זה לא מבנה רגיל כי בד"כ בסככות אין דפנות. היו מקומות יותר סגורים כמו מחסן שכתבנו צריף. לא
בודקים ממה זה עשוי". לשאלת בית המשפט מהי כוונתו בשימוש במונח סוג, השיב- "סככה, או מבנה או צריף או כאלו דברים. תיאור כללי של המבנה". העד לא ידע לומר האם דובר בבלוקים או איטונג (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 22- עמ' 28 ש' 29). העד אישר כי לא בדק תצ"א של השטח לפני המדידה היות ואין צורך בכך. הוא הוסיף שלא התבקש להעריך את גיל המבנים וכי אינו בעל הכשרה לכך. העד לא ידע לומר האם המצב בשנת 2009 היה זהה (עמ' 29 לפרוטוקול ש' 11-20).


16.
העד עודד שלמון, הינו גיאולוג, העוסק בנושא זיתים משנת 1983. היא אישר שעבד בקק"ל כעשרים שנה ופירט-"במשך 20 שנה החלפתי הרבה תפקידים. לעניין הזיתים – בתחילת שנות ה- 80 עסקתי בהכשרות קרקע לנטיעת זיתים ובסוף שנות ה- 80 קבלתי תפקידים של אחריות על הזיתים של קק"ל מטעי הזיתים שלה שזה השטח הגדול ביותר בארץ. עסקתי בפיתוח של המטעים האלו תקופה ארוכה למדי.
בנוסף לזה מאז שפרשתי אני עוסק בזאת בתחום הפרטי. קק"ל החלה את העניין כאשר קבלה מרשות הפיתוח את מטעי הזיתים של נכסי נפקדים ושמרה עליהם. בהמשך בתקופה שלי, החלו נטיעות של זיתים לא רק שמירה. היום לקק"ל יש מעל 15,000 דונם זיתים בתוך שטחי היערות למיניהם. את מטעי הזיתים של קק"ל נוטעים בד"כ כמטעים מסודרים, בנוסף לזה יש מטעים בודדים בתוך נטיעות החורש הטבעיות". לדבריו, האפשרות
לעמוד גיל של עצי זית הוא חלק מעבודתו השוטפת אך בתחום המקצועי ולא המשפטי. הוא אישר שלא הגיש חוות דעת לבית המשפט. לדבריו, בעבודה דנן פנה אליו עו"ד צבי מאניס וביקש ממנו לאמוד את גיל העצים לפי מיטב ידיעתו המקצועית. הוא אישר כי הוצגה לו חוות הדעת של התובעים (צ"ל הנתבעים ד.פ) לאחר הסיור בשטח ובטרם כתב את חוות דעתו. העד נשאל האם קיבל את המפה המצבית הטופוגרפית לפני שכתב את חוות דעתו והשיב שהמפה היתה עימו בשטח (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 18- עמ' 32 ש' 13).

17.
העד נשאל האם בדיקתו מתייחסת לחלקה 6 במלואה והשיב –"לא. אני לא התעסקתי עם העניין של כל חלקה 6 אלא יש שם את חלקה 7 שם יש את הבתים ועצי הזית חלקה מישורית יחסית ומתחתיה יש את מטע הזיתים הצעיר יותר שנמצא בחלקה 6 והחלקה ממה שאני זוכר ממשיכה הלאה, גבול הזיתים לא גבול החלקה אלא החלקה יותר גדולה, אך לא התעסקתי בזה". בהמשך נשאל האם חוות הדעת מתייחסת לעצי הזית למטע הנמצא בחלקה 6 או בחלקה והשיב-"בחלק מחלקה 6 , החלקה יותר גדולה ממטע הזיתים". העד נשאל האם הוא מאשר שכל חלקה 6 נטועה במטעי זית והשיב שלא כתב זאת. לדבריו-"אני ביקרתי בחלק של חלקה 6 שנטוע בזיתים מתחת לבתים של האדונים שיושבים כאן באולם" (עמ' 32 לפרוטוקול ש' 14- עמ' 33 ש' 5).

18.
כאשר הוגש לעד האורתופוטו למתן התייחסותו השיב-"אני סיירתי בתוך מטע הזיתים האמור שיש לו את מפת המדידה של המודד, הגענו עד השוליים שלו שזה חורש טבעי של אלת מסטיק בעיקר, ומה שידוע לי זה הכל בתחום חלקה 6, הנושא הקדסטרי (החלוקה לחלקות-פרזצלציה) לא היה הענין כאן". הוא נשאל האם הוא יכול לזהות את גבולות חלקה 6 והשיב-"אני רואה פה קווים אדומים לא רואה פה את חלקה 6. אם אני רוצה לזהות את חלקה 6 הייתי מבקש את מפת הגוש בנוסף לזה" בהמשך הוסיף-"אני יכול לזהות בודאות שהמטע הזה נמצא בגבולות חלקה 6, איפה היא נגמרת לא עניין אותי בשטח ולא עסקתי בעניין". לדבריו, הוא התבקש לתת חוות דעת על מטע הזיתים שבתחום אותה מפת מדידה של המודד שמופיעה בתיק. לטענתו, חלקה 6 היא חלקה גדולה ויתכן שיש בה עוד זיתים אך לא דובר בתחום עבודתו. העד נשאל מדוע לא התייחס לעצים שנבדקו בחוות הדעת הנגדית והשיב-"מפני שהעצים שמופיעים בתמונות, יכולתי לשפוט לפי התמונות, בחוו"ד של המומחה מהצד השני, לא נמצאים בתחום אותה מפת מדידה שהיא המפה שעליה אני נותן את חוו"ד". בהמשך הוסיף בהקשר זה-"אני התייחסתי ואני חוזר על כך, לעצים שנמצאים בתחום מפת המדידה שהיא נשוא העבודה שלי. מכיוון והעצים האלו שצולמו בחוו"ד של הצד השני לא מופיעים בשטח, לא התייחסתי לזה לעומק. כתבתי כמה משפטים וזהו". העד שלל שהונחה לחפש עצים צעירים על ידי המינהל. לדבריו, לא חיפש את העצים שבחוות הדעת הנגדית הואיל והם לא נמצאו בתחום מפת המדידה (עמ' 33 לפרוטוקול ש' 8- עמ' 34 ש' 22).

19.
העד נשאל כמה עצים בדק והשיב כדלקמן-"אני סיירתי בכל השטח של מפת המדידה. מדדתי 10 עצים בצורה מפורטת כשהעצים האלה מדגם של העצים שנמצאים בשטח, לא מדדתי 300 עצים אלא 10 עצים כדי לתת תמונה במה עסקינן". לדבריו דובר בעצים הפזורים ברחבי החלקה, באזורים שסימן בעיגול כחול על גבי המפה והוסיף-"סימנתי אותם עצים שאני זוכר באיזה איזור שהיו לפי הטבלה, יתר העצים במקומות אחרים שאני כרגע לא זוכר בדיוק אבל בתחום מפת המדידה הזו". העד הופנה בנוגע לתמונה 9 בחוות דעתו ונשאל מדוע מדד מחוץ לתחום המדידה. הוא הסביר- "המטע שנמצא בתחום המדידה, הוא בגיל עשרות שנים בודדים כפי שציינתי בחוו"ד. כשיצאנו מהשטח ראינו עצי זית גדולים הדומים בצורתם ובגדלם לעצים שבחוו"ד של הצד השני. מכיוון ובחו"ד התייחסתי לכל מיני פרמטרים של קוטר וקליפה וזן וכו', הסתכלנו על העצים האלו וצלמנו, כדי לעשות את ההשואה בין עצים בוגרים בני עשרות שנים רבות לבין
עצים צעירים בני עשרות שנים בודדים שנמצאים בחלקה זו". העד נשאל האם בדיקתו התבססה על מדידת היקף העצים והסביר- "לא רק. על מכלול של פרמטרים שהיקף הגזע הוא אחד מהם . בנוסף על צורת קליפת העץ, שזה יותר חד משמעי, עיצוב העצים, צורת העיצוב שלהם, והזנים. בישראל זה פרמטר. לדעתי כל הארבעה הם מאפיינים חשובים" (עמ' 34 לפרוטוקול ש' 23- עמ' 35 ש' 28).

20.
העד נשאל האם הוא יודע מה זה הרכבת עצים והשיב בחיוב. הוא נשאל האם כאשר מרכיבים עץ מתייחסים לקליפה של מועד ההרכבה ולא לגיל המקורי של העץ לפי הקליפה והשיב כי בדרך כלל מדובר באותו הגיל, כאשר "במשתלה זורעים זרע של זית עליה מרכיבים את ההרכבה בד"כ עץ סורי על סורי, ולשטח יוצא עץ בוגר". בהמשך, שאל כמה מתוך העצים שבדק הורכבו, השיב כי לא בחן זאת והרחיב-"לא הסתכלתי על זה. אבל אני אומר שוב שההרכבה רלוונטית בהקשר שלנו כהרכבה על זן נבאלי-מוחסאן". העד נשאל מדוע לא בדק האם העצים הורכבו והבהיר- "מטרת העבודה להגדיר גיל העצים לא לומר האם מורכבים או לא. התמונה שמתקבלת במרבית העצים שהם ממש יחידה אחת. כך נראה עץ שגדל משתיל מורכב. השתיל מגיע כאשר הוא מורכב ולכן אני חוזר ואומר מה שאמרתי שההרכבה מן הסתם נעשתה בשלב המשתלה כאשר העץ היה צעיר. חריג מזה היו מספר עצים שנראה שהורכבו מזן הסורי על זן קודם נבלי. זאת אומרת שהרכיבו סורי כאשר רצו להחליף את הזן ובכל מקרה הנבלי הוא רק בן עשרות שנים. ההסתכלות על הקליפה כפי שמתואר בתמונה 12 מתייחסת לקליפות הותיקות ביותר של העצים במטע שיכול להיות או כנה או רוכב". בהמשך ציין כי מתוך העצים שבדק היו אחד או שניים מהזן הנבלי. עד נשאל האם הוא יכול לומר אם היתה הרכבה ואיזה חלק הוא מדד מקוטר הגזע והשיב-"בגלל פצול העצים לזרועות, הגזע הראשי מתפצל לזרועות בגובה נמויך (צ"ל נמוך), בוצעה מדידה נמוך מאוד בד"כ בין 20 – 30 ס"מ מהקרקע" ובהמשך-"לחפש נקודות הרכבה לאחר 20 – 30 שנה זה קשה לפעמים אפשר לראות אותה לפעמים לא, זה תלוי בהתאמה בין כנה לרוכב ולא חפשתי את זה, בכל מקרה לא היה מצב שכנה מאוד עבה ורוכב מאוד דק. כל הנושא לא היה לו משמעות לגבי הגיל" (עמ' 35 לפרוטוקול ש' 29- עמ' 36 ש' 32).

21.
העד שלל כי ההרכבה היא תולדה של הרעיה של הצאן בשטח והסביר-"לא, ההרכבה נובעת מכך שהזן הסורי הוא זן שקשה להשרשה וטכניקת העיבוי המסורתית היתה הנבטת זרע של זית ועל זריע שזה זן אחר, מרכיבים את הזן הסורי. זאת הסיבה להרכבה. אתה רואה מתמונת הנוף, בד"כ שמו גזעים גבוהים והתפצלות הזרועות היתה מעל גובה הרעיה. בעוד שעם השתכללות החקלאות המטעים שנטעו בשנות ה- 70 – 80 הם בד"כ עם גזע נמוך והתפצלות מהקרקע בגובה נמוך. כדי להגדיל פוריות ולהקל על המסיק". הוא טען כי רוב המטע הוא סורי ויש מיעוט נבלי. עוד הוסיף כי "נושא המוחסאן חשוב כי זה זן שהופיע עד שנות ה- 50. אני מסכים איתך שזה חלק קטן והנבלי הוא מיעוט" (עמ' 37 לפרוטוקול ש' 1-10).

22.
העד טען כי ראה סככות ודירים בשטח אך לא ספר אותם. הוא שלל כי מדובר במבנה מגורים. כאשר נאמר לעד שבדיקתו נערכה במקומות ספציפיים בחלקה בת 150 דונם השיב-"אני לא מאשר אף משפט ממה שאמרת, לצערי. אני סיירתי ואני חוזר על דבריי, בכל החלקה שבתחום מפת המדידה. בכל תחום המטע של המדידה ולא בכל חלקה 6 שהיא כנראה חלקה מאוד גדולה, העצים שמדדתי באופן מפורט הם להמחשה בלבד. לגבי גיל העצים – בסיור בשטח איש מקצוע מבחין מייד מה סדר הגדול של גיל העצים הללו, כמו שאתה רואה ילד ברחוב ואתה יודע שהוא ילד למרות שהוא נראה כמו מבוגר קטן אולי אבל ברור לך שהוא ילד. אין לי ספק לגבי סדר הגודל של גיל העצים. דבר זה נכון על כל שטח מפת המדידה. העצים שנמדדו עליהם שאלת זה מדגם לצורך המחשה בלבד פזורים ברחבי האיזור" (עמ' 37 לפרוטוקול ש' 11- 30).

23.
העד טהא זידאן, בוגר הטכניון משנת 1987 ועובד כמודד עצמאי 1989. לדבריו, הוא ביקר בשטח פעם אחת לביצוע המדידה ביום 2.2.13, כשלושה
ימים לפני עריכת המפה. לדבריו, מדד את המצב הקיים בשטח והעלה על המפה, באמצעות שני עוזריו.
העד לא ידע לומר כמה עצים סומנו אבל ציין שסימן עץ עץ. העד אישר כי ביום עבודה אחד הוא מיקם
158 עצים על תכנית המתפרסת על 24 דונם. בהמשך הבהיר- "עניין המדידה הוא כך- צרפתי
cd
על מנת שתוכל לבדוק את זה. שנית, אנו מודדים את הגזע של העץ, היום עובדים עם
gps
אם אין קליטה מתרחקים 2 מ' מהעץ ומודדים ועושים חתוך וכך ממקמים את העץ. לכן כל עץ הוא נמדד ממרכזו. אם עץ גדול או שאין קליטה עושים חתוך של 2 נקודות. זו לא הפעם הראשונה שאני עושה זאת. אני חוזר ואומר לך שעומדים במקומו של כל עץ ומקבלים קואודינטות וכך עשיתי. זה נמצא ב
cd
– שם אם אתה שם את העכבר על
x

המסמן עץ זה נותן לך את הקואורדינאטות

". הוא הוסיף כי עמד ליד כל אחד מ- 158 העצים כדי לדעת את
הקואורדינטה של כל עץ. בנוסף, מדד בחלקה רפתות, בתי מגורים, מחסנים, קיר וגדרות, כפי שצוין
במפת המדידה. העד אישר שאין לו הכשרה לאמוד גיל של עץ זית וכי הוא העריך.
הוא הסביר שלא פירט את שטחי המבנים היות ולא התבקש וכי השימוש של כל מבנה נקבע "בעין" (עמ' 39 לפרוטוקול הדיון מיום 25/6/13 ש' 9- עמ' 42 ש' 9).

עמדות הצדדים בסיכומיהם

24.
לטענת התובעת, המקרקעין נשוא התביעה, הינם מקרקעין מוסדרים הרשומים בפנקס הזכויות ובבעלותה. מדובר במקרקעין שעברו הסדר ביום 4/5/42 וקודם להסדר היו מקרקעין מסוג "מירי". נטען כי בשנת 1980 ניתן

פסק דין
חלוט כנגד הנתבעים במסגרתו נפסקו לתובעת סעדים זהים לסעדים המבוקשים בתיק דנן אך פסק הדין לא בוצע ולנוכח התיישנותו הוגשה התביעה דנן. נטען כי הנתבעים פלשו למקרקעין, הקימו בהם מבנים ונטעו עצים. נטען כי התביעה מתבססת על חוק המקרקעין ודיני הנזיקין וכי בהתאם לעילת השגת גבול על הנתבעים להוכיח כי מעשיהם נעשו כדין והם אינם משיגי גבול. נטען כי הנתבעים מבססים את הגנתם על החזקה רבת שנים לפיה הם עיבדו את המקרקעין עוד לפני שנת 1942. נטען כי בהתאם להלכה פסוקה על הנתבעים להוכיח התיישנות על ידי כך שהחזיקו במקרקעין חזקה נוגדת, חלפה תקופת ההתיישנות, הם עיבדו את המקרקעין ברציפות וכן להוכיח כיצד הגיעו המקרקעין לידיהם (ת"א 2766/06 מד"י מ' מוחמד חסן חוג'עראת). נטען כי הדבר לא הוכח על ידי הנתבעים. לטענת התובעת, מדובר במקרקעין מוסדרים. מכאן, לא תחול התיישנות על תביעה לסילוק יד אלא אם טענת ההתיישנות התגבשה לפני כניסתו לתוקף של חוק המקרקעין ביום 1/1/70. הטען שסעיף 22 לחוק ההתיישנות תיקן את סעיף 20 לחוק הקרקעות העותומני וקבע כי תקופת ההתיישנות בנוגע למקרקעין מוסדרים תהא 25 שנים. נקבע כי לגבי אדם שהחל להחזיק במקרקעין לאחר יום 1/3/43, חמש השנים הראשונות לא יבואו במניין. מטען שמשילוב סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין וסעיף 22 לחוק ההתיישנות הרי שמי שהחל להחזיק המקרקעין מסוג מירי לאחר יום 1/3/43 איבד את טענת ההתיישנות שלו משום שלא התגבשה עד ליום 1/1/70. נטען שלא הוכח פוזיטיבית על ידי הנתבעים כי החזיקו במקרקעין לפני יום 1/3/43 ולפיכך דין התביעה להתקבל.

25.
לטענת התובעת, טענת הנתבעים לפיה אבותיהם החזיקו במקרקעין עוד לפני קום המדינה נטענו בעלמא ואף נסתרו בראיות התובעת. נטען כי גם לו היתה מתקבלת הטענה, הרי שבהעדר הוכחת נקודת הזמן המדויקת לגבי התקופה בה החלו הנתבעים להחזיק במקרקעין ולעבדם, הרי שלא ניתן להוכיח התיישנות. בנוסף, נטען כי על מנת לקבל חזקה במקרקעין מסוג מירי יש להוכיח שהמקרקעין עובדו ברציפות (פ. אלבק ור. פליישר, דינח מקרקעין בישראל (2005), עמ' 58-63). נטען שהדבר לא הוכח. נטען שמחקירתו הנגדית של הנתבע 1 עלה כי הוא נולד בשנת 1941, עבד בפלחה וכאשר לא היתה עבודה היה עובד כשכיר בשביל להשלים הכנסה (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 22-23). הוא הסביר בעדותו שעבודתו בפלחה כללה נטיעה של חיטה ושעורה וכי הוא אינו יודע לזהות את גבולות החלקה שכן הוא אינו מהנדס ומעולם לא מדד אותה (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 24-25). נטען שמעדותו עלה כי הוא אינו יודע לזהות את החלקה וגבולותיה, קושי המתחדד לאור העובדה שלמשפחתו זכויות בעלות בחלקה הסמוכה לה. עוד נטען כי במקרקעין נשוא התביעה התמקדה מסכת הראיות בנטיעת עצי זית ולא בגידולים של חיטה ושעורה. נטען כי מת/1 עולה שהחלקה הנוספת עברה הליך הסדר ביום 4/5/42 והבעלות בה שייכת כאמור לנתבעים ובני משפחתם, בעוד שהמקרקעין נשוא ההליך עברו הליך של הסדר באותו היום והבעלות בהם נרשמה על שם המדינה. נטען כי לא סביר שהנתבעים דאגו ליטול חלק בהסדר ביחס למקרקעין בחלקה הנוספת וויתרו על כך בנוגע למקרקעין בהליך דנן. עוד נטען בהקשר זה כי הנתבע לא ידע בעדותו לומר כיצד הוא נרשם כבעלים של חלק מהחלקה הנוספת (עמ' 19 לפרוטוקול). זאת ועוד, הנתבע לא ידע לומר מתי נבנו המבנים במקרקעין (עמ' 20 לפרוטוקול) והעיד כי הוא מתגורר באחד המבנים אך לא הביא ראיות לכך. טענה זו, אף עומדת בסתירה לעדות המודד מטעם התובעת.

26.
לטענת התובעת, טענות הנתבעים עומדות בסתירה מוחלטת לתצהיר שניתן מטעמם בשנת 1980 שם נטען על ידם כי הם לא נטעו עצי זית במקרקעין וכי הם אינם מחזיקים במקרקעין או בשום חלק מהם. נטען שהנתבע בעדותו התחמק ממתן תשובה עניינית ביחס לתצהיר זה (עמ' 21 לפרוטוקול ש' 1).

27.
לטענת התובעת, באשר לגיל עצי הזית שנטעו במקרקעין ניטשה מחלוקת בין המומחים. צוין כי המומחה מטעם הנתבעים קבע את גיל העצים על פי ניסיונו האישי (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 6) וכי טרם המציא חוות דעת שניתנו על ידו בתיקים אחרים על אף שהתבקש. נטען כי המומחה מטעם התובעת הסביר שהעצים שתוארו בחוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעים אינם נמצאים בתחום מפת המדידה שהכין המודד צבי שמיר. לטענתו, גילם הממוצע של העצים בתחום מפת המדידה נע סביב 25 שנים, כאשר הבוגרים בהם הינם בני 40-45 שנים. נטען כי הדבר מתיישב עם פסק הדין משנת 1980 שציווה על הנתבעים לעקור את העצים שנטעו במקרקעין. צוין כי גם מומחה זה אישר שהמבנים שנראו במקרקעין הינם סככות ודירים ולא מבני מגורים (עמ' 37 לפרוטוקול ש' 13-14). נטען כי יש לקבוע שגיל העצים במטע הינו עשרות שנים בודדות באופן שלא יכול להצמיח לנתבעים זכויות מכח טענת התיישנות. הוסף כי עד נוסף מטעם הנתבעים, המודד טהא זידאן אישר בעדותו שאין לו הכשרה לאמוד את גיל העצים וכי מדד את המבנים מבחוץ ולא נכנס פנימה (עמ' 41 לפרוטוקול ש' 17,22). נטען שעדות הנתבע הינה עדות יחידה של בעל דין מעוניין ויש ליתן לה משקל בהתאם.

28.
לטענת התובעת, על מנת להוכיח התיישנות במקרקעין יש להוכיח את קיומה של חזקה נוגדת, לפיה המחזיק לא נכנס למקרקעין בכוח והפחדה, החזקתו היתה גלויה, בלעדית ורצופה. כן יש להוכיח שהחזיק במקרקעין שלא מכוח הסכמת הבעלים וכי חזקתו כרוכה בהתנגשות אינטרסים בינו ובין הבעלים (ע"א 69/85 יחזקאל להבי נ' רשות הפיתוח, פ"ד מ(3), 624). נטען שהנתבעים לא הוכיחו שהתובעת היתה מודעת וניזוקה מהחזקתם במקרקעין. עוד נטען שלא ניתן לומר שהתובעת היתה אדישה להחזקה היות ותביעה לסילוקם הוגשה כבר בשנת 1980 וכן העובדה שפסק הדין התיישן היות והתובעת לא נקטה בהליכים לפינוי הנתבעים אינה מתיישבת עם קיומה של זכות לחזקה נוגדת של הנתבעים. הוסף כי הנתבעים לא הוכיחו כיצד הקרקע הגיעה לידי אבותיהם.

29.
התובעת ציינה בסיכומיה כי הנתבעים לא העלו טענות משפטיות בדבר החזקתם במקרקעין ברישיון. נטען שרישיון כאמור לא ניתן וכי התובעת הגישה תביעה לסילוק יד וקיבלה

פסק דין
כנגדם. נטען כי אף אם בית המשפט יראה בתקופה בה לא ננקטו הליכים לפינוי הנתבעים כתקופה בה התגבש לנתבעים רישיון, הרי שעל פי ההלכה הפסוקה, רישיון כאמור מתבטל ברגע בו בעל המקרקעין משנה את טענתו ואינו מעוניין להמשיך בהענקת הרישיון (ע"א 50/77 אליהו מזרחי נ' אלברט אפללו, פ"ד ל"א(3), 433).

30.
הנתבעים בסיכומיהם טענו כי בהתאם להוראות סעיף 78 לחוק הקרקעות העותומני הם מחזיקים במקרקעין עוד מתחילת המאה ה-19. נטען כי בהתבסס על הפרמטרים שבסעיף 78 שעניינם חזקה, עיבוד והתיישנות, דין התביעה להידחות. נטען כי הנתבעים החזיקו במקרקעין לפחות משנת 1941, השנה בה נולד הנתבע 1 (עמ' 16-17 לפרוטוקול) והוכח גם על פי נ/1. נטען כי מנין תקופת ההתיישנות מתחיל בשנת 1941 ומסתיים בשנת 1966 וכי המדינה השתהתה עד שנת 2010 וכי התביעה התיישנה. לחילופין נטען כי המדינה ידעה על חזקתם ונוכחותם של הנתבעים מקום המדינה והסכימה להמשך החזקתם.

31.
לטענת הנתבעים, המדינה לא הציגה תצ"א מפוענחת כראוי. נטען שלא הוגשה חוות דעת מומחה המפענח תצ"א משנת 1945 או 1946 שכן אז היה מתגלה שהקטע המתוחם בצבע אדום בחלקה 6 במקרקעין ומבני המגורים מוחזקים בידי הנתבעים מזה עשרות שנים ומעבר ל25 שנים הקבועים בחוק ההתיישנות- משנת 1941 ועד לשנת 2010. נטען כי מאז הקמת המדינה, התבססה המדינה על פענוח תצ"א כדי לבסס תביעות סילוק יד ממקרקעין ולסתור טענות חזקה ועבוד. נטען שהמדינה נמנעה ביודעין מהבאת פענוח תצ"א באמצעות חוות דעת מומחה ובכך העלימה ראיות. נטען כי הכלל הבסיסי הוא שבעל דין שבשליטתו ראיה ונמנע מלהציגה, הן ברשלנות והן ביודעין הדבר נזקף לחובתו וכי העלמת המסמך מהווה נזק ראייתי לנתבעים. הנתבעים הפנו לפרוטוקול הדיון מיום 7/5/13 וטענו כי ב"כ המדינה נמנע מלהגיש ניתוח תצ"א. נטען כי לו היה מובא פענוח תצ"א על ידי ב"כ המדינה היה מתגלה שהמקרקעין אינם מקרקעין בור הראויים להירשם על ידי המדינה אלא מקרקעין מעובדים, נטועים ובנויים. עוד הוסיפו הנתבעים כי פנו למומחה מטעמם- מפענח תצ"א אך בית המשפט דחה את בקשתם בהחלטה מיום 24/6/13.

32.
הנתבעים התייחסו בסיכומיהם לעדות המומחה מטעם התובעת. לטענתם, הוא מעולם לא הגיש חוות דעת כלשהי בעבר לבית המשפט לעניין גיל עצי זית (עמ' 31 לפרוטוקול ש' 23-24). נטען כי המומחה בדק עצים אחרים שאלו שבדק המומחה מטעם הנתבעים וכי הוא אישר שהעצים שנבדקו על ידי המומחה מטעם הנתבעים מבוגרים יותר (עמ' 34 לפרוטוקול ש' 8-12). מכאן, נטען כי המדינה לא סתרה את טענת הנתבעים לפיה גיל העצים שבדק המומחה מטעמם הנם מתחת ל-65 שנה. נטען כי הנתבעים טענו לחזקה, עיבוד, נטיעה ובנייה בחלק מחלקה 6 שסומן בצבע אדום ולא בכל החלקה אך המומחה בחר לבחון עצים הנמצאים בשולי החלקה על אף שחוות דעת המומחה מטעמם היתה בידיו. נטען שהמומחה בדק רק 10 עצים (עמ' 34 לפרוטוקול ש' 25-27). נטען שהמומחה העיד כי הסתפק בשטח המדידה שנערך (עמ' 35 לפרוטוקול ש' 5-11) ולא ברור על סמך מה נקבע שהשטח שנבדק הוא השטח שהנתבעים טוענים שהחזיקו בו שנים רבות.

33.
באשר למומחה מטעמם טענו הנתבעים כי עדותו לא נסתרה וכי הוא זיהה את הקרקע על פי התצ"א של התובעת (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 31- עמ' 11 ש' 1). נטען כי המומחה בוגר הפקולטה לחקלאות, הסביר כי טווח הטעות שלו הוא חמש שנים לכל היותר וסיפק הסבר מניח את הדעת לגבי שיטתו לקביעת גיל העצים (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 15-20). המומחה אף דחה כל אפשרות כי גיל העצים הוא פחות מ-65 שנה (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 4-8).

34.
באשר לעדותו של המודד מטעם התובעת מר צבי שמיר נטען כי עדותו בעייתית היות והוא אינו זוכר האם התבקש לבחון קוטר של גזע, פרט מהותי במקרה דנן (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 12-19). נטען כי הוא אף העיד שלא בחן את כל העצים במקרקעין (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 15-19). לטענת הנתבעים, העד הודה שלא נכח במקום, לא ביצע את המדידה בפועל ולא בדק האם המבנים משמשים למגורים. הוא אף העיד שאינו יכול להעריך את גיל המבנים (עמ' 29 לפרוטוקול ש' 15-16).

35.
באשר למודד מטעמם- מר טהא זידאן נטען כי המודד העיד כי מדד את כל החלקה ועדותו לא נסתרה, הוא הסביר כיצד קבע את נקודת הציון של כל עץ וכי ראה את מבני המגורים בהם מתגוררים הנתבעים (עמ' 40-41 לפרוטוקול). נטען כי המפקח מטעם התובעת העיד שאין לו מסמכים לגבי המצב שקדם לשינוי הנטען במצב השטח ואינו יודע מה ייעוד השטח וממתי הקרקע מעובדת (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 7-18). נטען כי עדות הנתבע 1 לא נסתרה ועולה ממנה כי הנתבע נולד בשנת 1941 בבית שנבנה במקרקעין ועיבד את המקרקעין עם אביו (עמ' 16-17 לפרוטוקול). עוד עלה מעדות הנתבע כי הנתבעים מעולם לא ידעו על ההסדר או התגוררו במקום אחר (עמ' 18 ,20 לפרוטוקול).

36.
באשר לפסק הדין משנת 1982 נטען כי מדובר ב

פסק דין
שהתיישן וכי מדובר ב

פסק דין
שניתן בהעדר ולאחר שבוטל הוגש מחדש נגד הנתבעים בהעדרם. נטען שמדובר בהליך שפגום מיסודו והמדינה נמנעה בצדק מביצועו. נטען שהמדינה מודה שפסק הדין התיישן ואין לו משקל ראייתי. באשר לתצהיר הלכאורי עליו חתומים הנתבעים נטען שהנתבע העיד שאינו יודע על פסק הדין, אינו מכיר את עו"ד, אינו מזהה את חתימתו וכי דודו רג'א עלי חסין טיפל באדמות. עוד נטען כי השאלה המהותית היא אינה חתימתו אלא שאלת העיבוד, החזקה והנטיעה. נטען שאין המדובר בתביעה להשגת גבול אלא בתביעה לסילוק יד. נטען שהנתבעים עמדו בתנאי סעיף 78 לחוק וכי אף הוכח התנאי של "חזקה נוגדת". הנתבעים הפנו בסיכומיהם לע"א 520/89 מדינת ישראל
נ' שיבלי וטענו להגנה כנגד סילוק ידם מהמקרקעין. נטען כי עומדת לנתבעים טענת התיישנות כנגד התביעה לסילוק יד.

דיון

37.
במקרה שבפני
י אין מחלוקת כי מדובר במקרקעין מוסדרים מסוג מירי, הרשומים על שם התובעת מיום 4/5/42 וזאת בהתאם לנסח המקרקעין שצורף כנספח א' לכתב התביעה. כאמור בסעיף 125 (א) לחוק המקרקעין הרישום מהווה ראיה חותכת לאמור בו. אין מחלוקת אף כי החלקה הסמוכה, עברה גם כן הסדר ביום 4/5/42 וכי הנתבעים קיבלו זכויות בעלות בה במסגרת ההסדר. הנתבע אף הודה כי חלק מבני משפחתם מתגוררים בחלקה הסמוכה (עמ' 21 לפרוטוקול ש' 10-11).

38.
אקדים ואומר, כי דין התביעה להתקבל. לטענת הנתבעים, הם החזיקו ועיבדו את המקרקעין תקופה העולה על תקופת ההתיישנות. לצורך הוכחת טענתם כאמור, עליהם להוכיח בין היתר כי החזיקו במקרקעין חזקה נוגדת, כי חלפה תקופת ההתיישנות וכי הם עיבדו את המקרקעין ברציפות. הואיל ובמקרה שבפני
מדובר במקרקעין מוסדרים הרי שלא תחול התיישנות על תביעה לסילוק יד אלא אם טענת ההתיישנות התגבשה לפני מועד כניסת חוק המקרקעין לתוקף ביום 1/1/70 (ראה סעיף 159 (ב) לחוק המקרקעין). סעיף 20 לחוק הקרקעות העותמני קבע שמקום בו החזיק אדם במשך עשר שנים רצופות חזקה נוגדת במקרקעין מסוג מירי והוכיח כיצד הגיעה הקרקע לידיו, הרי שהבעלות במקרקעין התיישנה. סעיף 22 לחוק ההתיישנות תיקן את הסעיף האמור וקבע שתקופת ההתיישנות תהא 25 שנה. עוד נקבע כי לגבי אדם שהחזיק במקרקעין לאחר יום 1/3/43, לא תחול טענת התיישנות היות והיא לא התגבשה לפני יום 1/1/70.

39.
במקרה דנן, הנתבעים לא הוכיחו את המועד בו החלו להחזיק במקרקעין, למעט אמירה כללית לפיה מדובר ב"מקרקעין חקלאיים, אשר אני, אחיי, אבי, סבי וסבי סבי החזקנו ועיבדנו את המקרקעין משך עשרות שנים, עוד לפני קום המדינה" (סעיף 4 לתצהיר הנתבע 1 מיום 7/3/11). זאת ועוד, מעדות הנתבע עלה כי אין המדובר בחזקה רצופה וכי בתקופות מסוימות כאשר לא היתה עבודה בפלחה, התפרנס כשכיר (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 21-26). מכאן, הרי שלצורך קבלת חזקה במקרקעין מסוג מירי יש להוכיח כי דובר בעיבוד המקרקעין בפועל וברציפות, דבר שלא הוכח במקרה שבפני
י (פ.אלבק ור. פליישר, דיני מקרקעין בישראל (הוצאת המחברים, תשס"ה-2005), עמ' 58-63). אוסיף ואציין כי מעדות הנתבע 1 עלה כי עבד בעיקר בגידול חיטה ושעורה, דבר שאינו מתיישב עם הטענה לפיה מדובר בנטיעות עצי זית. הנתבע הוסיף כי עד היום הוא עוסק בגידול חיטה ושעורה בחלקה (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 27-30, עמ' 17 ש' 1-6). זאת ועוד, הנתבע לא ידע בעדותו לומר מהן גבולות החלקה כאשר לטענתו המדובר בחלקה גדולה בה הם עבדו אך מעולם לא מדדו את גבולותיה כאשר לטענתו "גבולות החלקה לא ברורים, איני יודע, איני מהנדס" (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 24-28). מכאן, מעדות הנתבע עולה שיתכן ועיבד חלק מהחלקה או חלקות הסמוכות לה, ללא שהיה מודע לכך. העובדה כי לנתבעים זכויות בחלקה הסמוכה מלמדת על כך שיתכן ועדותו התייחסה לחלקה הסמוכה וזאת נוכח העדר ידיעתו בנוגע לגבולות המקרקעין. הנתבע אף לא הסביר כיצד הגיע המקרקעין לידי סבו או סב סבו. זאת ועוד, הוא לא ידע ליתן הסבר מדוע במסגרת ההסדר נרשמו זכויות על שמם רק בנוגע לחלק מחלקה 7 הסמוכה. יוער כי אין זה סביר שהנתבעים יטלו חלק בהליך ההסדר שנערך בו זמנית בנוגע לחלקה 7 ולא ידרשו את חלקם בחלקה 6. התנהלותם בעניין זה מתיישבת עם הצהרתם בפסק הדין משנת 1982 לפיה אין להם זכויות במקרקעין.

40.
הנתבעים לא הוכיחו כי הם מתגוררים במקרקעין ולא הביאו בדל ראיה לתמוך בטענתם. מעדות הנתבע עלה כי הוא ואחיו- הנתבע 2, מתגוררים במקרקעין (עמ' 20 לפרוטוקול ש' 14-28). הנתבע לא ידע לומר מתי נבנו המבנים שסומנו א'-ו', למעט טענתו לפיה אביו הוא זה שבנה אותם אך הם חודשו (עמ' 20 לפרוטוקול ש' 5-12). מעדותו של עודד שלמון עלה כי אין מדובר במבני מגורים
במקרקעין אלא סככות ודירים (עמ' 37 לפרוטוקול ש' 11-15). המודד, צבי שמיר נשאל בעדותו בנוגע למגורים במבנים והשיב- "אני יכול לענות על השאלה על פי מפת המדידה שעל פיה לא מדובר במבנים למגורים. אם הייתי עושה בעצמי הייתי אומר אותו דבר, שיש פה לול וסככה של טרקטור שזה לא בית מגורים, אולי כמה שנים אחרי זה". לשאלת בית המשפט האם היה מציין שגרים במבנים על אף שאין מדובר במבנה מגורים על פי המקובל השיב-"ביקשתי מהמודדים לעשות שימושי מבנים. ראיתי שעשו את זה מאוד מדויק, יש פה דיר ולול, אז סביר להניח, יותר מסביר שזה מדוייק, לא היה שום אינטרס לשנות, או להחסיר משהו". אציין כי עדותו היתה מהימנה בעיני. גם המודד טהא זידאן, שהעיד מטעם הנתבעים הודה כי לא בחן את השימוש במבנה שנטען לגביו כי משמש למגורים, כאשר לטענתו בדק "בעין" ובהמשך-"הסתכלתי וקבעתי". הוא הודה שלא נכנס למבנים ורק מדד אותם מבחוץ (עמ' 41 לפרוטוקול ש' 21-עמ' 42 ש' 9). יוער כי, הנתבעים אף לא הביאו עדים מטעמם- שכנים או בני משפחה לצורך תמיכה בטענותיהם בנוגע למגוריהם במקרקעין ועיבודם משך השנים, דבר ההופך את עדותם לעדות יחידה של בעל דין מעוניין.

41.
באשר לפסק הדין משנת 1980 הרי שמדובר ב

פסק דין
שניתן כנגד הנתבעים בהעדר הגנה ביום 16/9/82 במסגרת ת.א. 4600/80. יובהר כי מדובר ב

פסק דין
שעותר לסעדים דומים שנתבקשו במסגרת ההליך שבפני
י בקשר לחלקה 6 גוש 10473. בתצהיר מיום 20/10/80 שניתן על ידי אחיהם של הנתבעים הוצהר כי הוא ואחיו- הנתבעים במקרה דנן, לא נטעו בחלקה עצי זית וכי אין הם מחזיקים בחלקה הנ"ל או בחלק הימנה. הנתבע בעדותו לא ידע ליתן תשובה עניינית בנוגע להצהרה כאמור וטען כי דודו טיפל בכל והוא לא חתם על דבר (עמ' 20 לפרוטוקול ש' 29- עמ' 21 ש' 9). אבהיר כי לא מצאתי את עדות הנתבע מהימנה בהקשר זה. זאת ועוד, כפי שדודו של הנתבע ידע לעמוד על זכויותיהם בנוגע לחלקה 7 כך יכול היה לדרוש את חלקה 6 לו סבר כי לנתבעים זכויות בה. כאמור לעיל, הדבר עומד בסתירה להצהרה במסגרת פסק הדין משנת 1982. אי ידיעתו של הנתבע אינו פוטרת אותו, שעה בה יפה את כוחו של דודו לטפל בענייניו, דבר שאינו מוכחש על ידו. עוד אוסיף, כי הגשת כתב התביעה וקבלת פסק הדין בשנת 1982 מעידה על כך שהתובעת לא היתה אדישה להחזקת המקרקעין על ידי הנתבעים כנטען.

42.
באשר לחוות הדעת שהוצגו מטעם הצדדים. מטעם התובעת הוגשה כאמור חוות דעת שהוכנה על ידי עודד שלמון שאף נחקר בבית המשפט. מחוות דעתו עולה כי לצורך איתור המטע וגבולותיו נעזר במפת מדידה שהוכנה עבור המינהל ביום 9/6/11 (צורפה כנספח א' לחוות הדעת) וכן באורטופוטו הנלווה לתצהיר עדותו של המפקח אבידן רוב (ת/3-ג). מחוות הדעת עולה כי המטע נשוא התביעה הינו מטע זיתים צעיר רב גילי שניטע בהדרגה במשך עשרות שנים תוך כריתה ועקירה של עצי החורש הטבעי וביצוע הכשרת קרקע מינימלית. נקבע כי העצים הבוגרים ביותר במטע הינם בני 45-50 שנה ובכל מקרה פחות מ-50 שנה וכי הגיל הממוצע של העצים נע סביב 25 שנה. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת שנערכה על ידי השמאי חוסין חאג' ומתייחסת אף היא לגיל עצי הזית במקרקעין. מחוות הדעת עולה כי להערכתו גיל העצים בחלקה נע בין 65-70 שנה. לטענת המומחה, הוא זיהה את החלקה לאחר עיון במפה מצבית ומפת גושים וכן בהדרכת הבעלים ומגדלי המטע. בעדותו, נשאל המומחה מטעם התובעת מדוע לא התייחס לעצים שנבדקו בחוות הדעת הנגדית והסביר-"מפני שהעצים שמופיעים בתמונות, יכולתי לשפוט לפי התמונות, בחוו"ד של המומחה מהצד השני, לא נמצאים בתחום אותה מפת מדידה שהיא המפה שעליה אני נותן את חוו"ד". בהמשך הוסיף בהקשר זה-"אני התייחסתי ואני חוזר על כך, לעצים שנמצאים בתחום מפת המדידה שהיא נשוא העבודה שלי. מכיוון והעצים האלו שצולמו בחוו"ד של הצד השני לא מופיעים בשטח, לא התייחסתי לזה לעומק. כתבתי כמה משפטים וזהו" (עמ' 33 לפרוטוקול ש' 8- עמ' 34 ש' 22). בהמשך עדותו, הוא אף הסביר שכאשר יצא מהשטח הבחין בעצי זית גדולים יותר הדומים לעצים בחוות הדעת של הצד שכנגד ואף ציין אחד לצורך השוואה (תמונה 9 לחוות הדעת, עמ' 34 לפרוטוקול ש' 3-20). זה המקום לציין כי מחוות דעתו עולה כי תמונות 9 ו-10 לחוות דעתו צולמו בחלקה 7 הסמוכה ולא במקרקעין נשוא התביעה. בעדותו, נשאל עודד שלמון, על כך שבדיקתו נערכה במקומות ספציפיים בחלקה בת 150 דונם והסביר-"אני לא מאשר אף משפט ממה שאמרת, לצערי. אני סיירתי ואני חוזר על דבריי, בכל החלקה שבתחום מפת המדידה. בכל תחום המטע של המדידה ולא בכל חלקה 6 שהיא כנראה חלקה מאוד גדולה, העצים שמדדתי באופן מפורט הם להמחשה בלבד. לגבי גיל העצים – בסיור בשטח איש מקצוע מבחין מייד מה סדר הגדול של גיל העצים הללו, כמו שאתה רואה ילד ברחוב ואתה יודע שהוא ילד למרות שהוא נראה כמו מבוגר קטן אולי אבל ברור לך שהוא ילד. אין לי ספק לגבי סדר הגודל של גיל העצים. דבר זה נכון על כל שטח מפת המדידה. העצים שנמדדו עליהם שאלת זה מדגם לצורך המחשה בלבד פזורים ברחבי האיזור" (עמ' 37 לפרוטוקול ש' 11- 30). כפי שציינתי לעיל, עדותו של עודד שלמון היתה מהימנה בעיניי. זה המקום לציין כי מחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים עולה כי הסתמך בין היתר על הדרכת הבעלים ומגדלי המטע. זאת ועוד, כפי שצוין לעיל, הנתבע בעדותו הודה כי גבולות החלקה אינם ידועים לו. מכאן, לא מן הנמנע כי המומחה מטעם הנתבעים בחן עצים שכלל לא נמצאים במקרקעין נשוא ההליך.

43.
לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל. הנתבעים ישאו בשכ"ט עו"ד והוצאות התובעת בסך 7,000 ₪.

זכות ערעור בתוך 45 ימים.

ניתן היום,
כ"א סיוון תשע"ד, 19 יוני 2014, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 19935-01/10 מדינת ישראל נ' אבראהים מחמד עלי זבידאת, כאמל מחמד עלי זבידאת (פורסם ב-ֽ 19/06/2014)