פסקי דין על מכון לנדר מרכז אקדמי ירושלים (בהקפאת הליכים) | פסקי דין על עו"ד עמי פולמן ויגאל ויינשטיין הנאמנים להקפאת ההליכים של המכללה | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים | פסקי דין על מנהלת מחוז ירושלים | פסקי דין על סגנית הכונס הנכסים הרשמי | פסקי דין על עובדי המכון |

42024-05/14 פרק     10/07/2014




פרק 42024-05/14 מכון לנדר מרכז אקדמי ירושלים (בהקפאת הליכים), עו"ד עמי פולמן ויגאל ויינשטיין הנאמנים להקפאת ההליכים של המכללה נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים, מנהלת מחוז ירושלים, סגנית הכונס הנכסים הרשמי, עובדי המכון





בעניין:
מכון לנדר מרכז אקדמי ירושלים (בהקפאת הליכים)
, ע"י ב"כ עו"ד ישי מאירסדורף
המכללה
ובעניין: עוה"ד עמי פולמן ויגאל ויינשטיין
הנאמנים להקפאת ההליכים של המכללה

הנאמנים

- נ ג ד -
1. כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים
, עו"ד בת שבע אברך בר-טוב
, מנהלת מחוז ירושלים
, סגנית הכונס הנכסים הרשמי

2. עובדי המכון
, ע"י ב"כ מוריה אזרד אמיגה

3. עובדי המכון
, ע"י ב"כ עו"ד אורית נהיר
4. המועצה להשכלה גבוהה ע"י ב"כ עו"ד אפרת קלש
5. רשות התאגידים, רשם העמותות, עו"ד אדם פסטרנק
6. "קבוצת מגדל" ע"י ב"כ עו"ד אביעזר גרואר
7. החברה הכלכלית ירושלים, ע"י ב"כ עו"ד משה סעדו
8. עיריית ירושלים, ע"י ב"כ עו"ד ג'ואנה סאלם זוהר
9. הקריה האקדמית אונו, ע"י ב"כ עוה"ד רם ז'אן ויעל וייס
המשיבים
החלטה
זוהי בקשה לאשר העברת הפעילות האקדמית של "מכון לנדר מרכז אקדמי", עמותה רשומה, המנהלת מוסד להשכלה גבוהה (להלן: "העמותה" או המכללה") לקריה האקדמית אונו במסגרת הליכי הקפאת הליכים לפי סעיף 350(ב) לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 שנפתחו כנגד העמותה ביום 22.5.14.

הרקע לבקשה
1. העמותה מפעילה מוסד להשכלה גבוהה הפועל על פי היתר מהמועצה להשכלה גבוהה (להלן: "המל"ג"). המכללה זכאית להעניק תארים אקדמיים שונים ובהם תואר שני בלימודי יהדות, תואר ראשון ושני במנהל עסקים, תואר ראשון בחינוך וחברה ותואר ראשון בלימודי ארץ ישראל. הפעילות האקדמית של המכללה מתקיימת בשכונת גבעת שאול בירושלים. נכון להיום לומדים במכללה כ-1,200 סטודנטים בשמונה מסלולי לימוד בתארים השונים. נכון ליום הגשת הבקשה הסטודנטים היו מצויים לקראת סיומו של הסמסטר השני של שנת הלימודים תשע"ד, כאשר במהלך החודשים יוני ויולי השנה אמורים להתקיים מבחני הסמסטר השני של שנת הלימודים. ברם, מפאת נסיבות שונות, העמותה חדלת פירעון ומצויה במצוקה תזרימית קשה. מצוקה זו הביאה לאי תשלום שכר העובדים והמרצים החל מחודש אפריל 2014, כמו גם לאי תשלום סכומים מהותיים נוספים, ובהם דמי שכירות למבנים בהם פועלת המכללה.

2. ציבור התלמידים הלומדים במכללה מגוון. אחת מאבני היסוד של המכללה הינה פעילותה במגזר החרדי והענקת השכלה אקדמית וטרום אקדמית לחרדים, יוצאי ישיבות ובוגרי החינוך החרדי כך שיוכלו להשתלב ביתר קלות בשוק העבודה. בנוסף לומדים במכללה מגוון רחב של תלמידים, חילוניים, דתיים לאומיים, וערבים. אין מחלוקת כי תמהיל זה של הסטודנטים הינו תמהיל ייחודי, הן בנוף הארצי והן בנוף הירושלמי בו שוכנת המכללה. לעמותה 33 חברים ו-8 חברי ועד מנהל והיא מעסיקה כיום כ-170 עובדים, מתוכם 25 עובדי מנהלה וכל היתר מרצים.

3. בשנת 2004 קיבלה המכללה לראשונה אישור המל"ג ללמד ולהעניק תארים ובהם תואר שני ביהדות ותואר ראשון במנהל עסקים. במהלך השנים היא קיבלה את הרישיונות הנוספים. נשיא טורו קולג' בארה"ב, ד"ר ברני לנדר ז"ל היה זה שהקים את המכללה בירושלים מתוך הכרה בחשיבות שתהיה לטורו קולג' שלוחה בישראל. המכללה התנהלה כך שטורו קולג' העביר כל שנה מימון למכללה בהיקף של 1,000,000$. מימון סכום זה היווה מקור מרכזי באותה העת למכללה והיא נסמכה עליו לחלוטין. ואולם, פטירתו של ד"ר לנדר במהלך שנת 2011 הביאה להפסקת התקצוב. בעקבות כך ובעקבות היקלעות המכללה למצוקה כלכלית, בחודש נובמבר 2012 התפטר מנכ"ל המכללה ובחודש ינואר 2013 הוחלפה הנהלת המכללה להנהלתה הנוכחית. עם כניסת ההנהלה לתפקידה נמסר לה כי למכללה חובות בסדר גודל של כ-4,000,000 ₪. אלא שלאחר שההנהלה החלה בהפעלת המכללה, נתברר לה כי למכללה חובות בסדר גודל של למעלה מ-15,000,000 ₪ וכי בכל שנה נוצר גירעון נוסף של 6,000,000 ₪. כך נוצר מצב שבעת הגשת הבקשה לבית המשפט חובות המכללה עמדו על למעלה מ-20,000,000 ₪.

4. בעת הגשת הבקשה לבית המשפט חובות העמותה היו כדלקמן: חוב למס הכנסה (ניכויים) בסך של כ-3,200,000 ₪; חובות לעובדי המכללה בסך של כ-3,400,000 ₪; חובות בגין דמי שכירות בסך של כ-2,000,000 ₪; חוב לבנקים השונים בסך של כ-2,300,000 ₪; חוב למוסד לביטוח לאומי בסך של כ-1,300,000 ₪; חוב עבור החזרי הלוואות לסטודנטים בגין מלגות שהוענקו בסך של כ-900,000 ₪; חוב בגין שכר לימוד אותו צריכה המכללה להשיב לסטודנטים בסך של כ-100,000 ₪; חוב לספקים בסך של כ-3,700,000 ₪; חוב לטורו קולג' בסך של כ-1,800,000 ₪; וחוב בגין נטילת הלוואות פרטיות בסך של כ-140,000 ₪.

הליכי הקפאת ההליכים
5. בדיון שהתקיים ביום 29.5.14, ומשהתברר שאין לעמותה כל אפשרות מימון ולוּ המינימלית לשאת בהוצאות הקפאת ההליכים, ניתן אך צו "ארעי" של הקפאת הליכים עד ליום 3.6.14. כבר אז נאמר כי המצב לא פשוט נוכח עיסוקה של העמותה בהשכלה גבוהה ולנוכח העובדה שהבקשה הוגשה בסיומה של שנת הלימודים האקדמית. באותו שלב, ובמשך חודשיים ימים עוד קודם לכן, תפקדה העמותה רק על יסוד רצונם הטוב של העובדים, המרצים והסגל המנהלי שעבדו בהתנדבות ללא קבלת שכר. באותה החלטה מונו נאמנים אשר נתבקשו להגיש דו"ח ראשוני לבית המשפט עד ליום 2.6.14 ולהביע את עמדתם באשר לתוחלת הליך הקפאת ההליכים.

6. ואכן, ביום 2.6.14 הגישו הנאמנים דו"ח במסגרתו הסיקו מספר מסקנות ובאו בהמלצה לפני בית המשפט. המסקנה הראשונה הייתה שכדי לסיים את שנת הלימודים האקדמית, כולל סמסטר הקיץ שנדרש בחלק מהחוגים, יש להאריך את הקפאת ההליכים עד ליום 15.7.14, כאשר במקביל במהלך אותה תקופה ינוהל הליך של קבלת הצעות, בחירת רוכש, והגשת הסדר נושים לאישור אסיפות הנושים שיובא לאישור בית המשפט. המסקנה השנייה הייתה, כי אין כל אפשרות לנהל הליך של הקפאת הליכים מההכנסות העצמאיות של העמותה הנאמדות בכ-700,000 ₪ עבור חודש יוני ובכ-500,000 עבור חודש יולי, כאשר היקף ההוצאות בחודש נעמד על כ-1,700,000 ₪. המסקנה השלישית הייתה כי חלופת הפירוק הינה הרת אסון לציבור הסטודנטים, הן במישור האקדמי של אי הכרה בשנת הלימודים תשע"ד והן במישור הכספי. המסקנה הרביעית הייתה, שחלופת הפירוק הינה החלופה הגרועה ביותר למרבית הנושים, שכן בחלופה זו הסכומים שיעמדו לרשות המפרקים יהיו מזעריים.

7. הנאמנים פעלו במרץ רב ועל כך ייאמר כבר עתה שנתונה תודתו של בית המשפט והערכתו לעבודתם, והם נפגשו עם נציגי המל"ג ועם נציגיהם של חמש קבוצות שהתעניינו ברכישת זכויות העמותה. הצעת הנאמנים הייתה כך: כל אחת מהמציעים יפקיד שיק בנקאי בסך של 500,000 ש"ח אשר ייפרע על ידי הנאמנים וישמש למימון הקפאת ההליכים ובכך יגושר הפער בין ההכנסות העצמאיות של העמותה לבין ההוצאות הצפויות למימון הליך ההקפאה, כאמור לעיל; המציעים שהצעתם הסופית לא תתקבל יקבלו את התשלום הראשוני שלהם מתוך הכספים הראשוניים שיתקבלו מהזוכה הרוכש; והרוכשים ידרשו להתחייב למימון נוסף של עד 1,500,000 ₪ ככל שאלו יידרשו למימון הוצאות הקפאת ההליכים וזאת למקרה שיהיו פחות מארבעה מציעים כהנחת הנאמנים. הנאמנים ציינו כי עמדת המל"ג ואישור המתווה על ידה הם תנאי בל יעבור על מנת להבטיח את כספו של הרוכש, מבלי לסכנו.

8. נוכח קבלת דו"ח הנאמנים, ביום 2.6.14 נתבקשו הנאמנים לקבל את הסכמתם העקרונית של המציעים למתווה המוצע, כמו גם לקבל את הסכמת המל"ג בהתאם. עמדת המל"ג כמו גם עמדתם של ארבעה מציעים נתקבלו ביום 6.6.14 ובהחלטה שניתנה באותו יום נאמר כי מתוך עמדת המל"ג עלה שחלופת פירוק העמותה עדיפה עליה וזאת בשל העמדת חסמים בהעברת הפעילות של העמותה למציעים על פי מתווה הנאמנים. במיוחד נאמרו הדברים לגבי העמדת תנאי לפיו הלימודים במכללה יתקיימו בקמפוס המוסד הראשי של המציע ולא במקומו הנוכחי של המכללה בירושלים. העמדת תנאי זה, סיכל למעשה את ההצעה.

9. בהמשך, ביום 10.6.14 המל"ג הגישה לבית המשפט את ההחלטה שקיבלה במליאתה באותו יום. בהחלטה נאמר שכל ההצעות שהוגשו מטעם ארבעת המציעים העלו קשיים משמעותיים, בפרט קשיים במישור הבטחת עצמאות אקדמית ומנהלית ו/או הבטחת רמה אקדמית נאותה ו/או הבטחת איתנות פיננסית של המציעים לאורך זמן. נוכח האמור, הוחלט במל"ג כי כל ההצעות שהובאו לפניה אינן בעלות היתכנות מימוש מספיקה אשר תאפשר לתת אישור עקרוני למציעים לפי מתווה הנאמנים. לפיכך, במצב דברים בו אין אפשרות להמשך קיומו של המוסד, טובתם של הסטודנטים מחייבת מציאת רשת ביטחון במוסדות אשר יקלטו את הסטודנטים ויאפשרו את המשך לימודיהם תוך מזעור הפגיעה בהם ככל הניתן, תוך הכרה במרבית לימודיהם האקדמיים במכללה. במסגרת זו נתקבלו אצל המל"ג שתי הצעות כתובות לקליטת כלל הסטודנטים: הסכמה עקרונית מאת אוניברסיטת אריאל בשומרון; והסכמה עקרונית מאת המרכז האקדמי למשפט ולעסקים. בשולי ההחלטה נאמר כי המל"ג מצרה על סגירת מוסד להשכלה גבוהה, במיוחד בעיר ירושלים, ובפרט כזה המשרת אוכלוסייה מגוונת וייחודית.

10. לאור החלטת המל"ג האמורה נתקיים ביום 16.6.14 דיון בבית המשפט בו התייצבו שלושה מתוך ארבעת המציעים: מכללת ליפשיץ; רשת תורה ומלאכה; והקריה האקדמית אונו. אל הדיון גם התייצב ראש עיריית ירושלים, מר ניר ברקת אשר עמד על התרומה המיוחדת שיש למכללה בירושלים ועל חשיבות קיומו של מוסד להשכלה גבוהה מסוג זה בירושלים דווקא. בשולי הדיון ניתנה החלטה בה נאמר כי הצעת המל"ג להעתיק את מקום הלימודים של הסטודנטים למוסד השכלה אחר מחוץ לירושלים, נופלת בערכה מהמשך הלימודים במכללה במקומה הנוכחי בתוך תחומי העיר. לפיכך נקבע כי יש לעשות את מירב המאמצים בהעברת פעילות העמותה לאחד מהמציעים במתכונתה הנוכחית של המכללה בירושלים. במסגרת זו נקבע כי המתכונת העדיפה באמצעותה ניתן היה לאשר את הצעת הנאמנים, היא הותרת העמותה על כנה תוך שינוי המבנה הניהולי והמשטר התאגידי שלה. לפיכך, הואיל ודובר בשלושה מציעים פוטנציאליים והמימון הדרוש להמשך תפעולה של העמותה עד לסוף שנת הלימודים תשע"ד עמד באותה שעה על כ-2,000,000 ₪, נקבע כי יש לחלק את הסכום האמור בין המציעים אשר בסופו של יום יחליטו באופן סופי להגיש את הצעותיהם לנאמנים עד ליום 18.6.14. השהות שניתנה למציעים עד ליום האמור נועדה כדי לאפשר למציעים לנהל משא ומתן מול המל"ג. ואכן, נכון ליום 19.6.14 נותרו שתי הצעות בלבד. הצעה אחת מטעם רשת תורה ומלאכה אשר הציעה לשלם 4,000,000 ₪ והשנייה של הקריה האקדמית אונו אשר הציעה לשלם 6,000,000 ₪.

11. ביום 1.7.14 קיימה המל"ג ישיבה נוספת ודנה בשתי ההצעות. היא שללה את הצעת תורה ומלאכה ובעקבות זאת תורה ומלאכה פרשה מן המרוץ ונותרה הצעה בודדת אחת מטעם הקריה האקדמית אונו. ברם, גם להצעה זו היו למל"ג הסתייגויות.

12. הצעתה של הקריה האקדמית אונו אמרה כך:

הקריה האקדמית אונו תקלוט ותמזג לתוכה מיידית את התארים האקדמיים של מכון לנדר שמעתה יהיו תארי הקריה האקדמית אונו, את הסגל ואת הסטודנטים של מכון לנדר. התארים, הסגל והסטודנטים יהיו של הקריה האקדמית אונו.

הקריה האקדמית אונו תמזג את הפעילות של הקמפוס החרדי המהווה שלוחה שלה בירושלים, המונה כ-1,200 סטודנטים, ביחד עם הפעילות של מכון לנדר בטווח מידי, כך שמיד תיווצר שלוחה של הקריה האקדמית אונו בירושלים המונה כ-2,400 סטודנטים אשר פונה לציבור הכללי החרדי, הציוני דתי והערבי בכל הדיסצפלינות הקיימות בקריה האקדמית אונו ובמכון לנדר. למען הסר ספק, התארים שיינתנו בשלוחה של הקריה האקדמית אונו בירושלים יהיו של הקריה האקדמית אונו.

הפעילות החדשה בירושלים תהיה תחת שמה של הקריה האקדמית אונו ותתקיים כהוראת שעה במשך שלוש שנים כשלוחה של הקריה האקדמית אונו בירושלים. ילמדו בה הדיסציפלינות של הקריה האקדמית אונו ושל מכון לנדר ובכלל זה תארים במשפטים גם לציבור הכללי. התארים שיינתנו במשך שנים אלו יהיו של הקריה האקדמית אונו.

לאחר שלוש שנים תהפוך השלוחה של הקריה האקדמית אונו בירושלים למכללה עצמאית הפועלת בגוף משפטי נפרד על פי כל כללי המל"ג ובכלל זה הכללים הנוגעים ליצוגיות של גוף אקדמי האחד במשנהו.

הצעה זו לא נתקבלה, כאמור, על דעת המל"ג ובמקום זאת הפתרון אשר הוסכם עליה היה כדלקמן:

המל"ג תעביר את אישורי פתיחה/הסכמה של התכניות שניתנו לעמותה לקריה האקדמית אונו אשר תוכל לקיים תכניות אלה בקמפוס שלה בקריית אונו ובקמפוסים החרדיים שלה באור יהודה ובירושלים בהתאם להחלטות המל"ג ואישורה.

הקריה האקדמית אונו תאפשר סיום לימודיהם של הסטודנטים הלומדים במכללה בקמפוס בירושלים או בצמוד לקמפוס החרדי בקריה האקדמית אונו בירושלים, תחת אחריותה האקדמית והמנהלית המלאה, אך לא תקבל ותרשום סטודנטים חדשים לקמפוס העמותה בירושלים.

הקריה האקדמית אונו תקלוט את הסגל המלמד בתכניות שיועברו לתקופה שלא תפחת משנה, ותמשיך בהעסקתו גם לאחר מכן למעט סגל שיימצא כלא מתאים מבחינה אקדמית.

13. הלכה למעשה, אפוא, המל"ג התנגדה להעברת הפעילות של המכללה לקריה האקדמית אונו, והסכימה רק שתיתן פתרון לסטודנטים שהתחילו זה מכבר את לימודיהם במכללה לסיים אותם. המל"ג נימקה את החלטתה בכך שהיא דבקה בעמדתה העקרונית, מתוך נימוקים אקדמיים ומתוך שיקולים תכנוניים שלא יקיימו המוסדות להשכלה גבוהה לימודים אקדמיים או נקודות זכות לקראת תואר אקדמי מחוץ לקמפוס המרכזי של המוסדות. הטעם לכך נובע, כך נאמר, בשל שאלת יכולתו של המוסד להשכלה גבוהה לקיים מחוץ לקמפוס פעילות אקדמית זהה ברמתה לפעילות אקדמית המתקיימת בקמפוס הראשי. אם כי, המל"ג ציינה כי לצד עמדה עקרונית זו, קיימת חשיבות להבטחת סיום לימודיהם של הסטודנטים בעמותה ומתן אפשרות לסגל להמשיך העסקתו בתכניות הלימודים של המכללה. כמעט מובן מאליו כי הקריה האקדמית אונו לא יכלה לקבל עמדה זו מפני שלצדה לא הייתה לה שום תועלת או רווח, והיא שללה אותה על הסף.

14. חרף האמור, בדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 6.7.14 נדמה היה כי נצטמצם הפער בין העמדות. באותו דיון התייצב ממלא מקום מנכ"ל המל"ג אשר הביע עמדה מתפשרת יותר ואמר שנציגי המל"ג מוכנים להעביר למליאתה את ההצעה הר"מ אשר להערכתו ישנה הסתברות סבירה שהיא תתקבל. גם הקריה האקדמית אונו נתנה את ברכתה לעמדה המרוככת, ולו בדיעבד.

ההצעה הייתה כדלקמן:

הקריה האקדמית אונו תקבל לידיה את ההסמכות לכל התארים שהעמותה מוסמכת להעניק נכון להיום.

הקריה האקדמית אונו תוכל להמשיך ללמד את התארים הנ"ל בירושלים, בנוסף לתואר במשפטים שהקריה האקדמית אונו מוסמכת להעניק ממילא בקמפוס החרדי שלה בירושלים, וזאת לצורך קליטת סטודנטים במשך שנתיים אקדמיות נוספות.

בתום השנתיים האמורות, הקריה האקדמית אונו תוכל להמשיך להעניק את התארים רק בקמפוס הראשי שלה בקרית אונו ובקמפוס החרדי שלה בירושלים ובאור יהודה, אלא אם המל"ג תחליט לאפשר לקריה האקדמית אונו להמשיך את הענקת התארים גם בירושלים, מחוץ לקמפוס החרדי.

לצורך האמור לעיל, הקריה האקדמית אונו תתחייב להעסיק את הסגל האקדמי שייקלט מהעמותה לשם עמידה בדרישות האקדמיות של המל"ג למשך אותם שנתיים, בכפוף לשיקולים אקדמיים.

הקריה האקדמית אונו תבוא לקראת הסטודנטים הנוכחיים בנושא שכר הלימוד. באשר לשכר לימוד של הסטודנטים בשנות הלימוד שלאחר השנתיים, הדבר יהיה מסור לשיקול דעת הקריה האקדמית אונו באופן בלעדי.

15. למרות הפרוגנוזה החיובית של אימוץ ההצעה המוסכמת, מליאת המל"ג החליטה ביום 8.7.14 שלא לאשר את ההצעה, זאת על בסיס "נימוקים משיקולים דומים לאלה שעמדו כנגד עיניה בהחלטה הקודמת".

טענות הצדדים
16. העמדה האמורה של המל"ג העלתה את חמתם של כל הצדדים האחרים להתדיינות. בראש ובראשונה המציעה, הקריה האקדמית אונו. לאחריה הנאמנים; כונס הנכסים הרשמי; סגל המרצים; סגל העובדים; עיריית ירושלים; הנושים בעלי זכות קדימה; והנושים הרגילים. כולם כאחד טענו שהחלטת המל"ג איננה סבירה וכי היא אינה עולה בקנה אחד עם החלטות קודמות שלה במסגרתן אפשרה במקרים אחרים קיום לימודים של מוסדות להשכלה גבוהה מחוץ לקמפוס הראשי של אותם מוסדות. כולם כאחד טענו כי בסמכותו של בית משפט זה כבית משפט של הקפאת הליכים ופירוק לבחון את סבירות החלטת המל"ג ולאשר את הצעת הקריה האקדמית אונו חרף התנגדות המל"ג. הצדדים העלו טרוניות קשות כלפי המל"ג שהחלטתה לא נומקה כלל. הם הצביעו על כך שעמדת המל"ג מנחיתה מכה אנושה על העמותה ועל הפעילות הייחודית שלה ועל המבנה הסטודנטאלי המגוון שלה. נטען כי נקודת המבט של המל"ג מצומצמת מבלי שהיא שקלה את שיקולי הרוחב האחרים הקיימים: כגון פיטוריהם של סגל המרצים וסגל העובדים המנהליים; וכגון, אי מתן פתרון הולם, תכליתי ומעשי של סיום שנת הלימודים תשע"ד של כלל הסטודנטים. נטען כי הפתרון שמוסדות להשכלה גבוהה אחרים יהיו מוכנים לקלוט את ציבור הסטודנטים לקמפוסים שמחוץ לתחומי ירושלים, אינו פתרון ישים והוגן.

17. הייתה גם תרעומת קשה כלפי המל"ג אשר שינתה את עמדותיה במרוצת ההליך מקצה לקצה. בעוד שבדיון שהתקיים בבית המשפט ניתן היה ללמוד מפיו של ממלא מקום מנכ"ל המל"ג שקיימת סבירות גבוהה שתהיה הסכמה באשר למתווה של העברת הפעילות של העמותה לקריה האקדמית אונו, הרי שעמדת המל"ג בסופו של יום הייתה מנוגדת לחלוטין לעמדה זו. גם לא ניתנה הדעת כלל על טובתם של הנושים ועל החזר המקדמות לשתי המציעות שבלעדיהן לא ניתן היה לקיים את הפעילות האקדמית של העמותה החל מיום מתן הקפאת הליכים ועד היום.

18. ב"כ המל"ג טענה מנגד כי בתחילה ההצעות שהוגשו על ידי כל המציעים לא היו מגובשות והמל"ג לא הביעה את עמדתה אודותיהן כדי למנוע מצב שבו המציעים ישימו את כספם על קרן הצבי. לאחר שהוגשו ההצעות המפורטות, המל"ג שקלה את מכלול השיקולים וקבלה החלטה אשר לדעתה מאזנת כראוי את מכלול השיקולים ועומדת בצורה קוהרנטית עם עמדות המל"ג באופן כללי. אכן נכון, ממלא מקום מנכ"ל המל"ג סבר כי קיימת סבירות גבוהה שההצעה המתוקנת של הקריה האקדמית אונו תתקבל, אך בסופו של יום מליאת המל"ג, שהיא הגוף המומסך, קבלה החלטה אחרת במסגרתה לא השתכנעה כי קיים צורך לאומי שיצדיק את החריגה מהמדיניות הקבועה שלה. ברם, בסופו של יום התברר מתוך דבריו של ממלא מקום מנכ"ל המל"ג כי התנגדות המל"ג לקבלת הצעתה של הקריה האקדמית אונו לא הייתה נעוצה כלל בקיום לימודים מחוץ לקמפוס העיקרי של הקריה בקריית אונו, כי אם בפתיחת מוסד אקדמי נוסף בירושלים שמטרתו העיקרית היא לימוד משפטים תוך הזנחת לימודי מדעי הרוח המתקיימים כיום במכללה.

19. הלכה למעשה, ב"כ המל"ג התפתלה בתשובותיה לבית המשפט. היא גם התקשתה מאוד להסביר לבית המשפט כיצד מתיישבת עמדת המל"ג דהיום לפיה קיים קושי בקיום לימודים מחוץ לקמפוס הראשי של הקריה האקדמית אונו, מקום בו היא מקיימת לימודים לציבור החרדי בקמפוס נפרד בירושלים ממילא. היא גם התקשתה מאוד לתת לבית המשפט פתרון לסיום לימודיהם של כל הסטודנטים לשנת הלימודים תשע"ד, מקום בו במקרה של פירוק העמותה המרצים שלימדו עד כה את הסטודנטים בעמותה לא מחויבים למלא כל תפקיד, כולל בדיקת בחינות, על אף שבמשך תקופה משמעותית הם עבדו בהתנדבות. כמו כן, היא התקשתה מאוד להסביר לבית המשפט מדוע פירוק העמותה עדיף על פני הבראתה.

דיון והכרעה
20. סעיף 9 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958 קובע כך:

"המועצה רשאית להכיר במוסד פלוני כמוסד להשכלה גבוהה על יסוד כללים שנקבעו על ידיה להכרה במוסדות להשכלה גבוהה, או בסוגים מהם, בנוסף לדרישת רמה מדעית נאותה, ובלבד שכללים אלה לא יגבילו חופש הדעה והמצפון."

סעיף 21א לאותו חוק קובע כי:

"(א) לא יפתח אדם ולא יקיים מוסד, ולא יפרסם פתיחתו או קיומו, אם המוסד לא הוכר לפי סעיף 9 והוא מעניק, או מבטיח להעניק, תואר אקדמי או נקודות זכות לקראת תואר אקדמי, אלא אם ניתנה למוסד תעודת היתר מאת המועצה.
(ב) לענין סעיף זה, אין נפקא מינה אם המוסד נפתח או קויים על ידי מוסד להשכלה גבוהה, אם כשלוחה או סניף או בדרך אחרת."

21. צירופם של הוראות אלו מלמד כי שיקול הדעת והסמכות להעניק הכרה למוסד כמוסד להשכלה גבוהה נתון למל"ג באופן בלעדי, והוראה זו חלה גם לגבי פתיחת "שלוחה" של מוסד להשכלה גבוהה קיים. עם זאת, כמו כל החלטה מנהלית, שיקול דעתה של המל"ג, כרשות מנהלית, נתון לביקורת שיפוטית. הואיל וסעיף 3(3) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס – 2000 מחריג החלטות שניתנו בענייני השכלה גבוהה מסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בהחלטה מסוג זה, החלטות המל"ג נתונות לביקורת שיפוטית של בית משפט הגבוה לצדק. ברם, כאמור, טענת הצדדים היא שבית משפט זה כבית משפט של חדלות פירעון מוסמך אף הוא במקרה זה להעביר תחת שבט ביקורתו את החלטות המל"ג.

22. שאלת סמכותו של בית משפט לחדלות פירעון לדון בסבירות החלטות הרשות המנהלית ושאלת היחס שבין הדין הכללי לבין דיני חדלות פירעון, אינן שאלות פשוטות. הן אינן שאלות פשוטות גם שעה שניתנת הדעת על חדלות פירעונו של תאגיד באופן מפורש בהוראות הדין (וראו למשל: ע"א 10547/05 רשם הקבלנים נ' ש.י.א. רפאל פרויקטים בע"מ פורסם בנבו, 9.9.12)). וקל וחומר, שהן אינן שאלות פשוטות כאשר בהוראות הדין לא ניתנת הדעת על חדלות פירעונו של תאגיד.

23. ככלל, בעת כניסת תאגיד להליך חדלות פירעון, בית המשפט מביא בחשבון מכלול שיקולים, ביניהם טובת עובדי התאגיד, טובת הנושים, וטובת הציבור בכללותו הנהנה בין היתר משירותיו של התאגיד. אף נקבעה הוראה מפורשת בחוק המסמיך את בית המשפט של חדלות פירעון לשקול שיקולים החורגים מהשיקולים המנחים במקרה הספציפי הנמצא לפניו. סעיף 178(א) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם – 1980 (להלן: "הפקודה") מורה כי בית המשפט המחוזי מוסמך בכפוף להוראות הפקודה "להחליט בכל שאלה שבמשפט או שבעובדה המתעוררת בעניין פשיטת רגל שלפניו, או שראה תועלת או צורך להחליט בה למען השלמות בעשיית צדק ובחלוקת הנכסים במקרה הנדון". סעיף 178(ב) אף קובע כי: "בית המשפט הדן בפשיטת רגל לא יוגבל בהפעלת סמכותו על ידי צו מבית משפט אחר, ולא יהיה ערעור על החלטותיו, אלא בדרך הקבועה בפקודה". סעיף זה חל גם בענייני חברות שבפירוק ומכוח סעיף 350ט"ז לחוק החברות, תשנ"ט – 1999, חל גם על חברה המצויה בהליך הקפאת הליכים. תכליתם של הסעיפים האמורים הוא "להבטיח שבית המשפט של חדלות פירעון לא ימצא עצמו "חסר סמכות" במקום שהצדק דורש את מעורבותו" (ע"א 3756/92 מנס נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח (4), 121; פר"ק (מרכז) 48555-05-13 בטר פלייס ישראל (ח.ת.) 2009 בע"מ נ' גרין אי.וי. אופריישן בע"מ (פורסם בנבו, 11.8.13)).

24. בהתאם להוראת סעיף 178 לפקודה, בתי המשפט של חדלות פירעון פרשׂו את סמכותם על מגוון עניינים אשר ברגיל מצויים בסמכותם הייחודית של ערכאות שיפוט מיוחדות. כך בית המשפט של פירוק דן בעניינים המסורים לסמכותם של בתי המשפט לענייני משפחה, וכך בעניינים המצויים בסמכותם של בתי הדין לעבודה (ע"א 5090/08 אורגל נ' עו"ד עופר אטיאס, נאמן (פורסם בנבו, 8.12.10)). באותו אופן בית המשפט של כינוס נכסים פרשׂ את סמכותו על עניינים המסורים בדרך כלל לבתי המשפט הדנים בעניינים מנהליים (וראו: פש"ר (י-ם) 211/01; בש"א 3013/08 עו"ד דורון לנגה, כונס הנכסים נ' הוועדה המקומית המיוחדת לתכנון ובנייה (פורסם בנבו, 20.7.08)).

25. לפיכך, אין לומר כי בית משפט זה אינו מוסמך לדון בעניין סבירות החלטת המל"ג בנסיבות הימצאותה של העמותה בהליך הקפאת הליכים. אם כי, בבחינת הסבירות ההחלטה המנהלית, בית המשפט יפעיל את שיקול דעתו בשים לב הן לדיני חדלות הפירעון והיוצא מהם והן לדיני המשפט המנהלי (וראו לעניין השיקולים הלבר-נשייתיים בהליך הקפאת הליכים, פש"ר (מחוזי-ת"א) 1084/02 מדרשת רופין נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 17.9.02)).

מהכלל אל הפרט
26. במקרה זה, לא זו בלבד שהחלטת המל"ג אינה מנומקת כדבעי, אלא שהתברר כי הסיבה הפורמאלית לשלילת ההסכמה שנתגבשה בין הקריה האקדמית אונו לבין ממלא מקום מנכ"ל המל"ג איננה הסיבה שבעטיה קמה ההתנגדות לאימוץ מתווה. כאמור, איתגלי מילתא למפרע כי הסיבה האמיתית לדחיית ההצעה (המתוקנת והמרוככת) הייתה הקמת מוסד אקדמי נוסף בירושלים ללימודי משפטים. נימוק מעין זה היה צריך להיאמר מפורשות ולא בהיחבא ולא להצניעו ולכסותו באיצטלא של קיום לימודים מחוץ לקמפוס העיקרי של הקריה האקדמית בקריית אונו. אך גם אם נימוק זה היה נאמר מפורשות, קשה במקרה זה לקבלו.

27. כאמור, לקריה האקדמית אונו ישנו קמפוס בירושלים לציבור החרדי. פתיחת קמפוס זה התאפשר מחוץ לקמפוס העיקרי של הקרייה בקריית אונו, למרות האיסור העקרוני שקבעה המל"ג כבר משנות ה-2000 של קיום לימודים מחוץ לקמפוס המוסד הראשי, וזאת מפני שהיא סברה שיש בכך "צורך לאומי" של שילוב הציבור החרדי בשוק התעסוקה והחברה (וראו מכתב ב"כ המל"ג לנאמנים מיום 5.6.14). הנימוק שעומד מאחרי איסור זה הוא, כפי שנאמר לעיל, החשש מפני שליטה רדודה של המוסד האקדמי הממוקם בקמפוס המרכזי על הרמה האקדמית הקיימת בקמפוס המרוחק גיאוגרפית ממנו. ברם, במקרה זה, בו כאמור, לקריה האקדמית אונו קמפוס משלה בירושלים ממילא ולוּ בשל קיומו של "צורך לאומי", ובכוונתה לקיים את תכנית הלימודים של המכללה באותו קמפוס ממש, קשה להלום את סיבת הסירוב של המל"ג להסדר מעין זה.

28. הוא הדין לגבי טענת המל"ג שעלה בידה להסדיר מקום לימודים חלופי – "רשת ביטחון" כדבריה - לכלל הסטודנטים באזור השפלה או באריאל. לא זו בלבד, שלאמרה זאת לא יוצַק כל תוכן, אלא מהמעט שנשמע בבית המשפט מפי נציגי הסטודנטים על מגזריהם השונים, פתרון זה, לאו שמיה פתרון. קשה עד בלתי אפשרי לתאר כיצד אשה חרדית, אם לשלושה ילדים קטנים, העובדת למחיית משפחתה במשך הבוקר, תכתת רגליה לאריאל בשעות אחרי הצהריים והערב מספר פעמים בשבוע. באותה מידה קשה לתאר כיצד אותם תלמידים חרדים אשר בחרו ללמוד במכללה בשל היותה בירושלים – ואשר בשל אותו ציבור ממש נתאפשר פתיחת הקמפוס החרדי של הקריה האקדמית בירושלים – יהיו מוכנים לנסוע לשפלה כדי להשלים את לימודיהם האקדמיים.

ועל כל אלו, ייאמר כי מלפני כשנה התחלפה ההנהלה של המכללה בשל מצבה הכלכלי ואיש מטעם המל"ג לא פתח אז את פיו והעלה הסתייגות, לא לגבי המשך קיומו של המוסד ללא איתנות כלכלית, ולא לגבי שינוי המבנה התאגידי שלו.

29. החלטה המל"ג נראית אפוא, גם על פי אמות המידה המנהליות, לוקה בחסר. ההלכה היא אכן, כי בית המשפט אינו שם עצמו בנעליה של הרשות המנהלית ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו שלו תחת שיקול דעתן המקצועי של אותן רשויות. ואולם, מקרה זה נמנה בין המקרים בהם נדרשת התערבות בית המשפט במעשה המנהלי, בשל חריגה לא מידתית ממתחם הסבירות (וראו: בג"ץ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד מה(3) 678 (1991); עע"מ 2418/05 מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז ירושלים (פורסם בנבו, 24.01.05). בנוסף, במקרה זה, החלטת המל"ג אינה מנומקת כדבעי בפירוט הנדרש, והיא אינה עולה בקנה אחד עם החובה הקיימת לרשות לנמק את החלטתה ולהימנע מניסוחים כלליים וסתמיים או מהנמקות תמציתיות וחסרות (ראו למשל: בג"ץ 4288/10 גרון נ' המנהל הכללי של משרד התקשורת (פורסם בנבו, 28.10.10); רע"א 8996/04 שכטר נ' נציגות הבית המשותף, פ"ד נט (5) 17, 21 (2004); עת"מ (נצ') 5116-07-10 חרבג'י נ' ועדת ערר מחוזית (פורסם בנבו, 20.12.10)).

אימוץ החלטת המל"ג יביא אפוא, ללא ספק, לפיטוריהם של כמעט מאתיים מרצים ועובדים ושליחתם של מאות רבות של סטודנטים לביתם ללא מענה אקדמי הולם, ולסיכול הליך הקפאת ההליכים.

30. בסופו של יום, בלוקחי בחשבון את מכלול השיקולים- ובתוכם: טובתם של הסטודנטים; טובתם של המרצים במכללה; טובתם של עובדי העמותה; טובתם של הנושים; טובתו של הציבור בכללותו וטובתה של העיר ירושלים בפרט, אני מאשר את הצעת הקריה האקדמית אונו, כפי שנוסחה בסעיף 14 להחלטה זו. אני גם סבור כי ההצעה עצמה מאפשרת למל"ג פיקוח נאות על הנעשה ועל מה שייעשה במכללה. הרי בתום השנתיים האקדמיות הנוספות בהן יתקיימו הלימודים במכללה תחת חסותה של הקריה האקדמית בקמפוס בירושלים, הרשות נתונה למל"ג שלא לחדש את הרישיון של הענקת התארים באותה מתכונת.

31. ובאשר למחלוקת הנוספת שנתגלעה והיא, מאיזה מועד יש לספור את השנתיים בהן ייקלטו התלמידים החדשים במסגרת החדשה המוצעת – החל משנת הלימודים תשע"ו כבקשת הקריה האקדמית אונו, או החל משנת הלימודים תשע"ה כדעת המל"ג (לפני שלילת ההצעה). לטענת הקריה האקדמית אונו, סטודנטים רבים כבר נרשמו לשנת הלימודים הבאה למוסדות הלימוד השונים ולכן כדי לבחון את הצלחת התכנית, יש לתת לקריה האקמית אפשרות לנהל את התכנית במשך שני מחזורי לימוד עם מספר תלמידים סביר. בעניין זה דעתי כדעת המל"ג. מצויים אנו בתחילת חודש יולי ושנת הלימוד האקדמית נפתחת לאחר חגי תשרי לקראת סוף חודש אוקטובר. לפיכך בעניין זה, נראה לי כי יש די זמן כדי לאפשר לציבור הסטודנטים להירשם למכללה במתכונתה החדשה וכדי לאפשר לקריה האקדמית אונו להתארגן בצורה נאותה לקליטתם. לפיכך, השנתיים יימנו החל משנת הלימודים הבאה, תשע"ה.

32. נוכח האמור בהחלטה זו, הנאמנים וב"כ הקריה האקדמית אונו יגיעו לכלל הסכמה בדבר הסכום שעל הקריה לשלם ומועדי התשלום. במסגרת זו, ישקלו בין היתר את הצעת בית המשפט כפי שעלתה במסגרת הדיון לפיה חלק מהסכום ישולם רק בתום שנתיים הימים אם אכן המשך התכנית תאושר על ידי המל"ג כפי שפורט לעיל. כמו כן, הצדדים יגיעו להסכמה באשר לשינוי המבנה התאגידי של העמותה. במקרה של מחלוקת הדבר יובא להכרעת בית המשפט.

ניתנה היום, י"ב תמוז תשע"ד, 10 יולי 2014, בהעדר הצדדים.
בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כב' השופט דוד מינץ
10 יולי 2014
פר"ק 42024-05-14

15 מתוך 15









פרק בית משפט מחוזי 42024-05/14 מכון לנדר מרכז אקדמי ירושלים (בהקפאת הליכים), עו"ד עמי פולמן ויגאל ויינשטיין הנאמנים להקפאת ההליכים של המכללה נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים, מנהלת מחוז ירושלים, סגנית הכונס הנכסים הרשמי, עובדי המכון (פורסם ב-ֽ 10/07/2014)